דברי ריבות שמ״זDivrei Rivot 347
א׳שאלה ראובן נתפשר עם יחידי סגולה ק"ק אחד להיות מרביץ תורה ביניהם ולהדריך את בניהם לתלמוד תורה לזמן שלש שנים דיחידי ק"ק הנז' נדרו ונתחייבו לתת לו שכר שרותו ד' אלפים אש' בכל שנה ושנה ודירה נאה כפי כבודו ועשרה ככר לחם בכל שבוע בלבד מתנות שלשה פעמים ומעות פורים ונדבות והיה זה ט"ו לחדש טבת הש"לט וראובן הנזכר נתחייב בקנין גמור ובשבועה חמורה בשי"ת לחזור לשם קודם הפסח הב"ר להיות שהיה דר בעיר אחרת. ועוד נתחייב בחיוב גמור ושלם לשרת אותם בלב שלם ובנפש חפצה ולעשות מלאכת ה' בלתי רמיה והק"ק הנז' נתנו לו אלף אש' להוצאה שהיה לו להביא את אשתו לגור שם באותה העיר של הק"ק הנז' ועתה עבר הפסח ולא בא לא עם אשתו ולא לבדו ועתה שאל השואל אם חייב ראובן על כל פנים לקיים שבועתו וגם אם עובר על שבועתו או יש לו איזה צד היתר לשבועתו אם חייב להחזיר להם האלף אשפ' שנתנו לו להוצאתו כיון שלא בא ולא קיים שבועתו.
1
ב׳תשובה עם היות שהשם טלטני טלטלה גבר כי הנה רוב קהל עדת ישראל אשר משאלוניקי הם מפוזרים בגבעות ובהרים בעיירות ובכפרים מחמת אימת הנגף אשר החל בעם והנני עומד בכפר ליבאדי וכלי אומנותי אינם בידי וספרי אינם עמדי מכל מקום להיות שאנשי הקהל קדוש הנזכר הם אלופי ומיודעי ואענדם עטרות לי לא אוכל להפטר ולהשיב פניהם ריקם כפי מה שיורוני מן השמי' וזה כי נראה לעניות דעתי שאין שום צד היתר לשבועה זו בלא דעתם ורצונם של הק"ק הנזכר מתני טעמי חדא דקיימא לן דנדר ושבועה שנדר או נשבע אדם לדעת חבירו בשביל שום טובה שעשה עמו כמו משה שנדר על דעת יתרו בשביל שהשיא לו בתו אין לו התרה אלא מדעת אותו שנדר על דעתו ואפילו התירו לו בדיעבד לא הותר כמו שכתב מהרי"ק בשרש נ"ב וזה לשונו ועוד יש חלוק ג' והוא היכא שחבירו נהנה באותו נדר או שבועה ומסכים בה וגם עשה טובה עם הנודר או הנשבע על כך ובזה שהסכימו הראב"ד והרשב"א דאפילו בדיעבד לא הותר.
2
ג׳ונדון דידן הוא כך שהק"ק נהנו מאותה שבועה ומסכימים בה לשמוע תורה מפיו הם ובניה' ועשו טובה עמו בשביל אותה השבועה שלקחוהו לראש ולקצין עליהם ונתחייבו לתת לו כל המתנות הנז' וגם מיד נתנו לו אלף אשפירוש שאף אם לא היו נותנים לן כלל כי אם שכר עבודתו חשיב עשה לו טובה כמו שכתב הרב רבי יוסף קארו ז"ל על פועל שקבל חרם ונדוי לעשות מלאכה כל זמן ההוא אם יוכל לישאל על קבלתו שלא מרצון בעל המלאכה וקאמר דסתם פועל עושה לו טובה בעל הבית שנותן לו מלאכה שירויח בה פרנתו כל שכן בנדון דידן דאיכ' תרתי שנתנו לו הק"ק מלאכת ה' בידו להרויח פרנסתו. ועוד נוסף על זה מתנת האלף אש' שנתנו לו בשביל שבועתו באופן שעשו לו טובה מכל צד באופן שאפילו בדיעבד אם התירו לו לא הותר לדעת הרש"בא והר"אבד ומהרי"ק שהסכים על כך והביא כמה אשלי רברבי דסברי הכי כמו שיראה המעיין שם ואף על גב דסבר רבינו תם שאם התירו לו בדיעבד הוי התרה וכמו שכתב ביו"ד סימן רכ"ח הירא את דבר ה' לא יסמוך עליו במקום דאיכא כמה אשלי רברבי דפליגי עליה כל שכן שמהרי"ק בסימן רכ"א כתב תשובת הרש"בא וז"ל אם נדר או שבועה היא לתועלת שנשבע או נדר אין מתירין לו אלא מרצונו ואפילו התירו לו שלא מדעתו ורצונו אינו מותר שהרי צדקיהו שהתירו לו הנביא מקנטרו וגם ר"ת מודה בכך כל שהוא מקובל טובה מחמת נדרו כמשה וצדקיה עכ"ל הרי שכותב הרשב"א שר"ת עצמו מודה בכך.
3
ד׳ועוד איכא טעמא אחרינא בחומרת שבועה זו והיא שהיתה על דעת רבים כי אין לה התרה אלא לדבר מצוה וזה דכיון דמשאו ומתנו בענין זה היה עם אנשי הק"ק הנז' על הסתם נשבע לדעתם וחשיב לדעת רבים אף על פי שלא פירש וכמו שנראה מתוך דברי מהרי"ק בשרש קפ"ב על ארבעה שותפי' שנשבעו זה לזה כתב חוששני לזה משום נשבע על דעת רבים שהרי כל אחד מארבעתם על דעת חבריו שהיו שלשה נשבע וכו' וכיון דחשיב לדעת רבים אין לה צד היתר. דלא מבעיא דאין מצוה בהתרתה אלא איכא עבירה וביטול תורה מהתלמידים וכיון שכן חייב ראובן הנזכר לבא לשרת ולקיים שבועתו מכאן והלאה וזה דאף על גב דעבר על שבועתו כשלא הלך קודם הפסח מ"מ עובר על שבועתו בכל יום ויום כל זמן שלא יקיימנה אם לא יהיה אנוס וכמו שכתב הרש"בא הביאו ביו"ד סימן רכ"ח וזה לשונו הנשבע לפרוע לחברו לזמן פלוני או להזמין בתו לנשואין לזמן פלוני ולא עשה עובר בכל יום ויום על שבועתו וכן נראה מדברי הר"אש שכתב בכלל ח' דין שלישי הביאו הטור ח"ה סימן ע"ג.
4
ה׳כלל העולה שחייב ראובן הנזכר לקיים שבועתו לבא לעמוד לשרת בתוך הק"ק הנז' ואם לא יקיים שבועתו או בהיתר או באיסור חייב להחזיר האלף אש' שנתנו לו להוצאתו כי לא נתנום לו אלא אדעתא שישרת אותם כי בכל מתנה אמדינן דעת הנותן וכמו שכתב הטור ח"ה סימן רמ"ו וזה לשונו אף על פי שהנותן נותן בסתמא אנו הולכים אחר אומד הדעת כיצד מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכתב כל נכסיו לאחרים ואחר כך בא בנו אין מתנתו מתנה שאנו אומדין דעתו שאלו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבם לאחרים וכתב הרמ"ה והוא הדין נמי בריא שכתב כל נכסיו לאחר מחמת שהיה צריך לברוח מפני בעלי חוביו או מפני אויביו ואחר כך עשה פשרה עם בעלי רוביו ואויביו או שמתו אם נתברר שלא כתב מתנה זו אלא מחמת כן הואיל ונדחה השעה מפניו והרי הוא צריך לנכסיו בטלה המתנה וכו' אף בנדון דידן אנן סהדי דלא נתנו לו המתנה אלא אדעתא שיקיים שבועתו לבא ולהביא את אשתו כל שכן שכפי הנשמע בפירוש אמרו שנתנו לו המעות להוצאת הבאת ביתו וכיון שהבאה אין כאן מתנה אין כאן וחייב להחזיר המעות זהו מה שראיתי לכתוב בריש מילין ראשי פרקים מהסבה הנזכרת כפי מה שהורונו מן השמים הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5