דברי ריבות שע״אDivrei Rivot 371
א׳שאלה מי שנשבע ביד ראובן לישא את בת שמעון לאשה בעבור טובת הנאה שקבל ממנו והתנה עמו שיהא דבר זה מכוסה ביניהם פן ישמע לוי בדבר ויקפיד עד אשר יפייסהו וכאשר שמע שנתפרסם הענין והקפיד לוי אמר אם כן עברו על התנאי ועל מנת כך לא נשבעתי ואם כל זה ליותר חומרה קבל התרה לשבועתו בפני ג' ואחר שהותר אז נשבע על דעת רבים מפורשים לישא את בת לוי בשביל טובת הנאה ונדר בנזירות שמשון אם ישא אשה אחרת חוץ ממנה. ועוד נדר בנזירות שמשון אם ישאל או יקבל התרה לזו השבועה האחרונה האם אפשר להתירו משום שהתרה הראשונה לא היתה כלום ואם כן השבועה והנזירות לא חלו והיינו כדי לחוש לאותם הרבנים האומרים שאפילו בדיעבד אם התירו אינו מותר אבל הכא המתירים ידעו בשבועה ראשונה והודיעם איך היתה על תנאי ועברו על תנאו ועוד הודיעם שיש נדנודי עבירה באותה שבועה ולכך התירו לו דבכי האי גוונא אפי' אותם רבנים יודו דאפי' לכתחלה מתירים לו ועוד דבכאן יש שבועות אחרות ונזירות שהם ודאות ובכי האי גוונא לא דברו אותם רבנים ועתה יורנו מה יהיה הדין על זה.
1
ב׳תשובה נראה לע"ד דאף אם לא היה בשבועה הראשונה תנאי וגם אם לא התירוה אלא שנשארה בתקפה ובחזקתה מ"מ חלה השבוע' השניה וטעמא דמילתא דגרסינן בשבועות פרק שלישי שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים חייב ופריך בגמ' אמאי מושבע ועומד מהר סיני הוא ופירש רש"י ואין שבועה חלה על שבועה ומשני רב ושמואל ורבי יוחנן דאמרי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורין ופרש"י שאמר שבועה שלא אוכל נבלות ושחוטות דמיגו דחיילא השבועה אשחוטות חיילא נמי אנבלות וכן פסקו כל הפוסקים הרי"ף בפרק ערבי פסחי' הביא ל' הירו' לפסק הלכ' שבועה שלא אוכל מצה אסו' לאכול מצה בליל פסח שבוע' שלא אוכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה בליל ופי' הר"ן אסו' לאכול מצה בליל פסח דשבוע' חלה לבטל המצו' בשב ואל תעשה בכולל הילכך האיך שבועה מגו דחיילא אמצה דכל ימות השנה חיילא נמי אמצה דליל פסח אבל שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח כיון דהכא ליכא כולל אין שבועה חלה לבטל את המצות וגם הרמ"בם ז"ל הלכות שבועות פ"ה כתב נשבע שלא יאכל מצה שנה או שנתים הרי זה אסור לאכול מצה בליל פסח ואם אכל חייב משום שבועת ביטוי ואין זה שבועת שוא שהרי לא נשבע שלא יאכל מצה בליל פסח אלא כולל עתים שאכילת מצה בהם רשות עם עת שאכילתה בו מצוה ומתוך שחלה שבועה על שאר ימים חלה על ליל פסח וכן פסק הטור יורה דעה סי' רל"ו.
2
ג׳וכיון שכן בנדון דידן נראה מלשון השאלה שהשבועה הראשונה היתה פרטית כלומ' שנשבע לישא את בת שמעון אבל לא נשבע שלא ישא שום אשה אחרת אבל בשבועה השניה היתה השבועה כוללת לישא את בת לוי ושלא ישא אשה אחרת חוץ ממנה שכן נראה מתוך הנזירות שנדר אם ישא אשה אחרת חוץ ממנה וכיון שכן אע"ג שהיה חייב ומצוה מוטלת עליו לישא את בת שמעון בכח השבועה הראשונה מ"מ חלה השבוע' השניה כיון שהיתה כוללת שנשבע שלא ישא שום אשה אחרת כי אם לבת לוי דמיגו דחיילא השבועה אשאר נשים שהיה רשות בידו לנושאן שלא נאסרו מכח השבועה הראשונה ועתה בשבועה השניה אסרן חיילא נמי על בת שמעון שלא יוכל לנושא' אע"ג דמצוה מוטלת עליו לנושא' מכח השבוע' הראשונ'.
3
ד׳ואחר אשר הוכחנו דחלה השבועה השניה הנה האיש הזה עומד בין המצרי' שמכח השבועה הראשונה חייב לישא את בת שמעון ואם ישאנ' עובר על השבועה השניה וחייב לנהוג נזירות שקבל עליו וכיון שכן מה יהיה משפט האיש הזה ומעשהו נראה לע"ד דאפי' למ"ד דבשבועה שקבל טובת הנאה אפי' בדיעבד אם התירוה לא מהני בנדון כי האי מודה דמתירין לשבועה הראשונה לכתחלה וטעמא דמילתא דכיון דחלה השבועה והנזירות אם יקיים האיש הזה השבועה הראשונ' וישא את בת שמעון נמצא עומד במכשול עון כל ימיו כי אי אפשר שלא יכשלו כמה פעמים בעיניני ודיני הנזירות וזה הדבר חשיב דבר מצוה שאפי' היתה השבועה לדעת רבים מפורשים היינו מתירים אותה לכתחלה כיון דאיכא מצוה בדבר שאם לא יתירוהו יבא ודאי לידי מכשול עון כל שכן שלא היתה השבועה ראשונה לדעת רבים כמו שנראה מתוך דברי השאלה.
4
ה׳וראיה לזה שהרי בגדולה מזאת כתוב בתשובה מיימונית מספר הפלאה על בחור אחד שנדר על דעת רבים ואמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי חוץ מן החיטין אם אשחוק בקוביא לא בגינו ולא בגין אחרים ויהי היום ויעבור ושחוק בגין אחרים כי הציקתהו רוח ועתה בא לשאול אם יש תקנה והשיב באורך וכתב ומזה הטעם יש למצוא תקנה להיות לו הפרה לנדרו כמו לדבר מצוה כי ידוע וברור לנו שאי אפשר לו לעמוד כל ימיו ואי אפשר שלא יכשל כמה פעמים וזה הדבר מצוה שאם לא יפירוהו יבא לידו מכשול עון וכו' ושם האריך עד גם זה הנדר ניחא להו לרבי' להתירו לגמרי מאחר שיש מצוה. הרי שאפילו שהנדר היה לדעת רבים לאפרושי מאיסורא שלא לשחוק בקוביא מ"מ חשיב דבר מצוה להתירו כדי שלא יבא לידי מכשול בנדון דידן שלא נעשית השבועה הראשונה לאפרושי מאיסורא ושאין בקיום השבועה הראשונה שום הפרשה מאיסור אלא אדרבא מתוך כך יבא לידי איסור ומכשול עון לא כל שכן דאמרינן דיש לה התרה וחשיבה מצוה להתירה לכתחלה.
5
ו׳וגם אם נאמר דגם השבועה הראשונה היתה כוללת לישא את בת שמעון ולא שום אשה אחרת באופן דלא שייך לומר בשבועה השנייה מגו דחיילא אשאר נשים שהרי כל הנשים היו אסורות ונמצא דאין שבועה חלה על שבועה מ"מ הנזירות חל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל הלכות נדרים פרק שלישי דאין שבועת בטוי חלה אלא על דברי רשות ונדרים חלים על דבר מצוה בדבר רשות וכו' כיצד האומר הרי המצה בלילי פסח אסורה עליו וכו' הרי אלו אסורין עליו ואם אכל ואין צריך לומר במי שאמר הרי עלי קרבן אם אוכל מצה בלילי הפסח שהוא חייב בקרבן וכן כל כיוצא בזה וכיון שכן בנדון דידן אע"ג דמצוה מוטלת עליו וישא בת שמעון כיון שאמר הריני נזיר אם אשא בת שמעון חל עליו הנזירות וכן כתב הרשב"א בתשובה הביאה מהרי"ק ז"ל יורה דעה סימן רל"ח האומר קונם אשתו אסורה לו ואם לא אוכל היום נבלות וטרפו' אם לא אכל אשתו אסורה וכן הרי הוא מנודה אם לא יאכל היום נבלות וטרפות אם עבר היום ולא אכל הרי הוא מנודה ואין זה מתנה על מה שכתוב בתורה אלא אומרים לו לא תאכל ותתנדה וכו' אף בנדון הוא אמר הריני נזיר אם אשא אשה אחרת כי אם לבת לוי והוא מחוייב מכח השבועה הראשונה לישא בת שמעון אומרים לו תשא בת שמעון ותהא נזיר. הרי הוכחנו דחל הנזירות אף על גב דלא חלה אשבועה וכיון דחל הנזירות נמצא שאי אפשר לו לקיימו ועומד כל ימיו במכשול עון וכבר כתבתי דחשיבא מצוה התרת שבועה זו הראשונה ולכתחלה מתירין אותה אליבא דכולי עלמא במקום דאיכא מצוה. כלל העולה מדברי דלא מבעיא בנדון דידן שאומר הנשבע שהיתה השבועה על תנאי ועברו על התנאי דפשיטא שהוא נאמן על עצמו וחייב לקיים השבועה שנייה אלא אפילו לא היה שם תנאי היה מצוה רבה להתי' השבועה הראשונה אפלו היתה לדעת רבים כל שכן שלא היתה לדעת רבי' ואיכא מצוה בהיתירה כדי שלא יבא לידי מכשול ומתירין אותה לכתחלה כל שכן בנדון דידן שכבר התירוה דודאי דמהני ומעלי אליבא דכולי עלמא זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
6
