דברי ריבות שפ״זDivrei Rivot 387
א׳[סימן זה הושמט בטעות ממהדורת סדילקאב והושלם כאן ממהדורת ונציה:]
שאול נשאל דבר מעמדי יחידי סגולה אנשי ק"ק פירטוגיזיש אשר במונישטיריו אשר נשבעו להיות לאחדים ומתפללים בק"ק אראגון וממקום בית הכנסת פורטוגיזיש יעשו בית המדרש ועתה מתחרטים אנשי ק"ק פורטוגיזיש באומרם כי לא עשו ולא קיימו תנאם שהיה להם שהנגרים ועושי המלאכהה יעשו יום אחד בבית הכנסת אראגון ויום אחד בבית המדרש ועד עכשו לא חלו ידים בבית המדרש ועוד שלא נשבעו אלא אדעתא שעלה במחשבת' שלא ישארו בעיר שיעור למלאת בית הכנסת אחד ועתה שרואים שכמעט איש לא נעדר מן העיר נראה שהשבועה היתה בטעות ואינה צריכה התרה ועתה שאל השואל אם יש תקנה לשבוע' זו ולחזור ולהתפלל בק"ק פורטוגיזיש:
שאול נשאל דבר מעמדי יחידי סגולה אנשי ק"ק פירטוגיזיש אשר במונישטיריו אשר נשבעו להיות לאחדים ומתפללים בק"ק אראגון וממקום בית הכנסת פורטוגיזיש יעשו בית המדרש ועתה מתחרטים אנשי ק"ק פורטוגיזיש באומרם כי לא עשו ולא קיימו תנאם שהיה להם שהנגרים ועושי המלאכהה יעשו יום אחד בבית הכנסת אראגון ויום אחד בבית המדרש ועד עכשו לא חלו ידים בבית המדרש ועוד שלא נשבעו אלא אדעתא שעלה במחשבת' שלא ישארו בעיר שיעור למלאת בית הכנסת אחד ועתה שרואים שכמעט איש לא נעדר מן העיר נראה שהשבועה היתה בטעות ואינה צריכה התרה ועתה שאל השואל אם יש תקנה לשבוע' זו ולחזור ולהתפלל בק"ק פורטוגיזיש:
1
ב׳תשובה נראה לעניות דעתי שיש תקנה לשבועה זו בא' משני פנים או שיהיו פטורי' ממנה כלי התרה או על ידי התרה וזה כפי מה שאבאר לענין הטענה הראשונה שעד עכשו לא חלו בבית המדרש ידי עושי המלאכה נראה לעניות דעתי דקיימא לן דאזלינן בתר כונת הנודר כדתנן בפרק הנודר מן הירק טען והזיע והיה ריחו קשה אמר קונם צמר ופשתי' עולה עלי מותר להתכבות ואסור להפשיל לאחוריו וכן בבריתא היה לבוש צמר והצר ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר לטעון היה טוען פשתן והזיע ואמר קונם פשתן עולה עלי מותר ללבוש ואסור לטעון וכן ספקו העוסקים הרי דאזלינן בתר כונת הנודר אף על גב דאמר סתם קונם עולה עלי אף בנדון דידן אף על גב שאמרו שהנגרים יעשו מלאכה יום אחד בבית הכנסת ויום א' במדרש כונתם היתה לזרז הענין כדי שלא ישאר המקום ההוא של בית הכנסת פורטוגיזיש למדרס כף רגל או ח"ו שלא יטנפוהו שעדיין הוא בקדושתו ולכן אף על גב שעד עכשו לא בנאוהו לא בשביל כך הותרה השבועה עתה כשיתרו בהם שיבנוהו יהיו מקבלי' ההתרא ויבנוהו מיד אם השעה ראויה לכך אבל אם לא יבנוהו מיד נמצא שהשבועה היתה בטעות ואינה צריכה התרה משום דהא קיימי תיגרמים לפי מה שהיגד לי דמטנפי המקום ההוא ומכונים לזלזלו ולכן מחוייבים לבנותו תכף ומיד וראיה לזה ממה שכתב הרשב"א בתשובה הביאה מהרי"ק ז"ל ביורה דעה סי' רי"ט על הנשבע לשכור מלמד לבנו וכו' עד מחוייב בדבר מיד דהא קאי רומה לדרבא דאמר ובדקה מחייב עליה לאלתר דהא קיימי עניים אף בנדון דידן הא קיימי תוגרמים ואיכא פסידא ולכן חייבים לבנותו לאלתר ואם לא היתרה השבועה:
2
ג׳גם לטענה השנית נראה לעניות דעתי שאם השבועה היתה בסתם אף על גב שכונתם היתה שהיו נשבעי' בחשבם שלא ישארו בעיר אנשי העיר מכל מקום חלה השבוע' כיון שלא פירשוהו וביררוהו בשעת השבועה וראיה לזה כתב הר"ן על משנת דפרק ארבע אחים ראה מרחוק אנשי' שאוכלים פירותיו ולא הכירם ואמר הרי הם עליכם כקרבן ואחר כך ראה שהם אביו ואחיו אינו נדר לפי שלא היה דעתו מעולם על אביו ובטל מעצמו ומשום הכי בקונם אשתי בעינן שיאמר בפירוש שגנבה כפי דאי לא אף על פי שהיה דעתו בשביל כך מכל מקום כיון שלהדיר את אשתו נתכון ליכא טעות בעיקר הנדר וכן מי שאמר קונם שאיני נושא לפלוני שאביה רע שאם מת או עשה תשובה אין צריך התרה הוא מפני שפירש בשעת נדרו שאמר שאביה רע:
3
ד׳וגדלה מזו כתב הר"ש בר צמח הביאו מהרי"ק ז"ל יורה דעה סימן רנ"ב על שותפי' שביררו דיינים בכח חרם ונדוי לקיים על מה שיגזרו עליהם ואחד מהם מסר מודעא שלא קיבלו עליו הנבררים אלא כדי שיתאמת מה שחייב לו שהיה ירא שיכחיש שהתחיל לומר אין לך בידי כלום ואחר שגזרו הנבדרים הראה מודעא ואמר שאינו רוצה לקבל אלא מה שידין ביניהם דין תורה וכו' עד כיון שסתם קיבל עליו החרם או הנדוי חל עליו אם לא יקבל פסק דינם הרי שאף על פי שחסר מודעא קודם ואנן סהדי שלא קבל עליו החרם אלא אדעתא דדין תורה מכל מקום כיון שקיבלו סתם חל עליו חיוב גזרתם אף בנדון דידן אם נשבעו בסתם אף על פי שהיתה כונתם בחשבם שלא ישארו בעיר קצת אנשי העיר מכל מקום חלה השבועה ולא אמרינן שהיתה בטעות מעיקרא עד שנאמר דלא בעיא התרה אבל אם בשעה שנשבעו ביררו ופירשו שהיו נשבעים בשביל שהיה נר' להם שלא ישארו האנשים בעיר ודאי שלא חלה השבועה ואין צריך התרה כלל הרי לך אופן א' שבלי התרה יש תקנה לשבועה זו אם היתה בתנאים שכתבתי ואף אם לא היו בה התנאים שכתבתי באופן שחלה השבועה מכל מקום אם התירוה הותרה אליבא דכ"ע וכמו שכתב ר' יוסף קולון ז"ל סי' נ"ב בחלק כו מהנשבעי' היכא שחבירו נהנה בנדרו כגון נדר או נשבע ליתן לו מתנה או לפורעו לזמן פלו' מ"מ זה הנשבע או הנודר לא קבל שום טובה מזה שבגללה נשבע וזהו שאמרו עליו דבדיעבד הויא התרה לכ"ע:
4
ה׳ומה עתה בנדון הזה שיש צד מצוה להתפלל במקום המיוחד להם וכמו שכתב הר"י בר שמואל בהגהה מיימונית הלכות תפלפה פ' ח' על א' שהדיר את חבירו מליכנס לביתו על דעת רבים וב"ה בביתו אם יכול להתיר את נדרו וכו' עד מצוה היא שישתפכו לתפלה ובית אלהים יהלכו ברגש כיון שכבר קבעו שם מקום לתפלתן ומתוך כך קובעים עצמן יותר לתפלה ומכינין את לבן לאביהם שבשמים וקובעין יותר מקום לתפלתן מתוך שמתפללין במקום המיוחד להם להתפלל יכול להתיר את נדרו כו' אף בנ"ד יחידי סגולה מק"ק פוטוגיזיש מתוך שיהיו מתפללין במקום המיוחד להם להתפלל מקדמת דנא יהיו מכוונין להם לאביהם שבשמים ויהא קובעין מקום לתפלתן באופן דאיכא מצוה רבה בהתר שבועה זו ואם התירוה הותרה. זהו מה שנרא' לעניות דעתי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה:
5
