דברי ריבות שפ״טDivrei Rivot 389
א׳שאלה ראובן שמעון לוי נשתתפו לקנות ולמכור בגדים לוי היה קונה בגדים בשאלוניקי ושולחם לראובן ושמעון שהיו בקושטנדינה וראובן ושמעון הנזכר מכרו ליהודה בגדים מהשותפות בהמתנת זמן וכשהגיע זמן הפרעון תבעוהו ראובן ושמעון דמי אותם הבגדים שמכרו לו מהשותפות ומלבד מעות השותפות היו לראובן ושמעון מעות אחרים ביד יהודה מבגדים אחרי' שמכרו לו קודם שמכרו הבגדי' מהשותפות והיו תובעים אותו והיה דוחה מיום ליום עד שגילה דעתו יהודה שרצה לעכב המעות מפני שמקדמת דנא היה שותף של ראובן ושמעון ויש לו חשבונות ותביעות עמהם ורבו כמו רבו המריבות עד שנתפשרו לעמוד לפני ב' דיינים לפי ראות עיניהם מה שיגזרו ועמדו לדין ואמרו הדיינים לראובן ושמעון אם תרצו לעמוד בפנינו דעו כי אנו מחייבים אתכם אפילו שלא כדין לסלק מעליכם את האלם הזה כי בכל יום יעליל עלילות עליכם באופן שגזרו שינכו מהחו' קצת מעות ועתה טען לוי ואמר תנו לי חלקי מאותו הסך אשר נכיתם מהחוב שהרי בשביל החשבון שהיה ליהודה עמכם ניכו הדיינים הסך ההוא מהחוב שלנו וראובן ושמעון טועני' הסך ההוא שניכו הדיינים אנו לוקחים אותו לחלקינו ובשאר הנשאר אצל יהודה שם נתון חלקך ומשם תקחנו ואין לנו לתת לך שום מעות מהסך ההוא אשר ניכו מהחוב הדיינים הנזכרים עתה יורנו מורנו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה גרסינן בפרק הגוזל ומאכיל שיירא שהייתה מהלכת במדבר ועמד גייס וטרפה ועמד אחד מהן והציל הציל לאמצע ואם אמר אני אציל לעצמי הציל לעצמו ופריך בגמר' עלה ותירץ אמר רמי בר חמא הכא בשותפין עסקינן וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו, אמר פליג, לא אמר לא פליג, באופן דבשותפין בין שיכולין להציל בין שאין יכולין להציל ועמד אחד והציל אם לא אמר לעצמי אני מציל הוי לאמצע דמסתמא שותף הוי שליח חבירו אבל אם אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו לפי שחילק הנכסים וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו במקום איבוד וכן פסק שם הרי"ף בהלכות והרמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק י"ב חושן המשפט סי' קפ"א ונדון זה שהלך יהודה הלוה נגד ראובן ושמעון בעקיפין דומה לשיירא שעמד עליה גייס וכו' כמו שנראה בהגהה מיימונית בהרמב"ם בהלכות הנז' בפ' הנז' שכתב פסק מהר"ם על שנים שהיה להם חוב בשותפות והחוב היה מקולקל והאחד לא רצה להוציא וליתן שוחד דחבירו יכול לחלק שלא מדעתו ומציל לעצמו וכו' וכן בפרק ד' הלכות שלוחין ושותפין בהגהה מיימונית עיין שם וכן בתשובת הרשב"א סי' אלף ס"ג שותפים שהיה להם חוב אצל תוגר אצלם וכו' עיין שם וכיון שכן אם ראובן ושמעון הנז' כשנכנסו לדין עם יהודה הנזכר אם כיונו שכל מה שהיו עושים היה לעצמם זכו לעצמם ויהיה חלק לוי במה שנשאר ביד יהודה ואפילו ליכא עדים שאמרו כן אם נשבעים שכיונו לכך זכו לעצמם כמו שכתב המרדכי פ' הגוזל ומאכיל וז"ל פסק רבינו אבי העזרי דאם אין עדים בדבר שאמר לעצמי אני מציל נשבע שלא נתכון להציל אלא לעצמו וזוכה ואף על גב שכתב המרדכי פרק המקבל בשם רבינו מאיר והביאו הרשב"א בתשובותיו סימן תתס"ט על ב' שותפים בחוב א' ופרע מקצתו ורוצה הא' לעכבו ואומר לחבירו לך וקח לך חלקך מן התוגר והשיב לאו כל כמיניה ליקח חלקו ולהסמיך את חבירו על קרן הצבי על התוגר אשר פיהם דבר שוא י"ל דזה מיירי שלא כיון מתחלה להציל לעצמו וכן נראה מתוך הלשון שאחרי שפרע מקצתו רצה לעכבו ואז אמר לחבירו לך כו' אבל מעיקרא לא כיון לכך וכן הוא מוכרח לחלק שהרי הרשב"א עצמו בתשובות סי' אלף ס"ג פסק שאם אמר אני מציל לעצמו הציל לעצמו באופן שאין חייבים ראובן ושמעון לתת שום מעות ללוי ממה שניכו מהחוב כי הם זכו לעצמם החלק ההוא וחלק לוי נשאר ביד יהודה הלוה כנגד הסך שלקחו כל א' מהם באותו הניכוי ואם יבא לידי נכיית שארית החוב יקח לוי תחלה חלק כנגד הניכוי והשאר יחלוקו בין שלשתם ראובן שמעון לוי.
2
ג׳וזהו דוקא אם הנכוי שגזרו הדיינים היה כדין ורגלים לדבר שהיו ראובן ושמעון חייבים מצד אחד ליהודה אבל אם לא היו רגלים לדבר או ידים מוכיחו' אלא אלמות גמור ועלילה ודאי שכל מה שניכו מהחוב כל אותו ההפסד הוא מוטל על כלם ואם יבא לידי כנייה שארית החוב יחלקו בין שלשתם חלק כחלק וראיה לזה הלכות מכירה פ' י"ט הגהה מיימוני' וז"ל פסק מורי רבינו ז"ל על ראובן ושמעון שהיה להם חוב בשותפו' ופרע להם התוגר עד ט"ו ליטרא כי אומר שראובן חייב לו ט"ו ליטרא וראובן כופ' שאינו חייב לו מאומ' ורצ' לישבע לו והתג' לא רצה לקבל שבועתו ואומר שמעון שעל ראובן יש להיות כל ההפסד מפני שתביעת תוגר עליו הית' ופסק מורי דההפסד על שניה' בשוה מהא דאמימר דסתם תוגר אנסא הוא ותובע ראובן שלא כדין וכו' וכתב הרב המגיד שם ואפי' היה מטורף ישראל אם טרף שלא כדין אינו חייב לו. זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
3
