דברי ריבות שצ״אDivrei Rivot 391
א׳שאלה מעשה שהיה שבזמן קרב ומלחמה בין התוגרמים ווניצייא נמצאו שם בוויניצייא יהודים מהם עשירים בעלי סחורות ומהם עניים ובאה השררה ולקחה כל הסחרות וכל האנשים נוקשו ונלכדו ושמום בבית האסורים והשררה היתה נותנת לאסירי' הנז' מדי שבת בשבתו די מחסורם והיו זנים ומפרנסים להם והסוחרים העשירי' נתרעמו אל השררה באומרם כי אלו העניים אין להם כלל באותם הסחרו' ולמה היו נותנים להם מזונות והשררה לא שמעה לקולם ויהי בהמשך הזמן שיצאו מבית האסורים וחזרה השררה הסחורות לבעליהן פיחתו וניכו מהסחורות כל ההוצאה שהוציאו למזונותם ועתה קמו העשירים ותובעי' מאותם שלא היה להם חלק בסחורות חלקם שאכלו בהיותם אסורים והם משיבים השררה פרנסנו כדרך השבאים שמפרנסי' לשבויי' לא עלינו תלונותיכ' כי אם על השררה ולאו בעל דברים דידן אתון יורנו מורנו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה נראה לעניות דעתי שהדין עם העניי' וטעמא דמילתא דכיון שלקחה השררה הנכסי' מאותה שעה הוה ליה כאלו נשרפו ונאבדו ואם אכלו העניים לא אכלו מנכסי העשירים אלא מנכסי השררה שרצתה לפרנסם וראיה לזה דגרסינן פרק הגוזל ומאכיל ההוא גברא דאנסוהו כותים ואחוי אחמרא דרב מרי בריה דרב פנחס בריה דרב חסדא אמרו ליה דרי ואמטי בהדן דרא ואמטי בהדייהו אתא לקמיה דרב אשי פטריניה אמרו ליה רבנן לרב אשי והא תניא אם נשא ונתן ביד חייב אמר להו הני מילי היכא דלא אוקמיה עלויה מעיקרא אבל היכא דאוקמיה עלויה מעיקרא מיקלא קלייה איתיביה רבי אבהו לרב אשי אמר ליה אנס הושיט לי פקיע עמיר זה או אשכול ענבים זה והושיט לו חייב הכא במאי עסקינן כגון דקאי בתרי עברי נהרא וכו'.
2
ג׳הרי לך דאף על גב דכי אנסוהו ולא אוקמיה לאנס על הנכסים מעיקרא אלא שהוא עצמו נשא ונתן ביד דאמרינן דחייב מכל מקו' היכא דאוקמיה לאנס על הנכסי' מעיקרא אף על גב דאחר כך נשא ונתן ביד פטור והטעם דמשעה שהראה לאנס הנכסים הוה ליה כאלו נשרפו ומשום הא לא מתחייב דהוי גרמא בעלמא ומה שנושא ונותן אחר כך בידים מדידהו יהיב להו וכמו שכתב רש"י ז"ל ואההיא שעתא פטור כי אמטיטו דידהו אמטו כלו' הממון כבר הוא מהאנס כיון שיש לאל ידו ליקח אותו וכן פסק רב אלפס בהלכות וכן פסק הרמ"בם הלכות חובל ומזיק פ' שמיני וזה לשונו במה דברים אמורים שאם אנסו להביא והביא חייב כשלא הגיע הממון לרשות האנס אבל האנס שאנס את ישראל עד שהראהו ועמד האנס על הממון ונעשה ברשותו ואנס את ישראל עד שמוליכו לו למקום אחר ואפילו הוליכו זה המוסר שהראהו הרי זה פטור מלשלם שכיון שעמד האנס בצד האוצר כבר אבד כל מה שיש לו וכאלו נשרף וכן פסק הרא"ש בפסקיו.
3
ד׳והרי דברים קל וחומר ומה התם שנעשה הכל על יד המוסר כיון שלא נשא ונתן ביד מתחילה אלא שהראהו לבד אף על פי שאחר כך נשא ונתן ביד אמרינן דפטור משום דמשעה שהראהו קלייה ומה שנותן להם ביד אח"כ מדידהו יהיב להו בנדון דידן שהעניים הנזכרים לא הראו ולא נשאו ונתנו ביד אלא השררה מאליה לקחה הנכסים לא כ"ש דאמרינן דמה שזנו ופרנסו לעניי' הללו מדמי השררה פרנסום והאכילום דמשעה שנפלו הנכסים ביד השררה נאבדה ונשרפה ומה שהחזירו לעשירים מאותם הנכסי' מתנה היא שנתנו להם.
4
ה׳ועוד ראיה לזה גרסינן בסנהדרין פרק חלק על ענין כשבא סנחריב על ירושלים כתוב ואוסף שללכם אוסף החסיל אמר להם נביא לישראל אספו שללכם אמרו לו לבזוז או לחלוק אמר להם כאוסף החסיל מה אוסף החסיל כל אחד ואחד לעצמו אף שללכם כל אחד ואחד לעצמו אמרו לו והלא ממון עשרת שבטים מעורב בו אמר להם כמשק גבים שוקק בו מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף ממונם של ישראל כיון שנפל ביד האומות מיד טיהר הרי לך שהותר ממון השבטים כיון שנפל ביד אומות העולם אף בנדון דידן כיון שנפלו הסחורות ביד השררה הרי הן של השררה ואין לעשירים נגד העניים שום טענה כלל. זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי ז"להה.
5
