דברי ריבות שצ״בDivrei Rivot 392
א׳שאלה ראובן היה נושא ונותן עם שמעון ולוי שהיה ונותן להם מסחורתו למכור ועל ידיה' היה ראובן מוכר סחורתו ויהי יום מהימים נתפעם ראובן עמהם וקפץ ונדר בנזירות שמשון שלא לשאת ולתת עמהם עוד ושוב נתחרט ראובן על נדרו, בהיותו תוהא על נדרו נמצא שם נפתלי ואמר לו הודיעני מלין הוצאת מפיך בשעת הנדר יען הכל תלוי בסגנון לשון הנדר ופתח לו נפתלי ואמר אולי אמרת בלשון הזה יו ריסיבו נזירות שמשון קינו אייאש די מי מאש פרובי"גו אי די נו טראטאר ון מאש קון ווזוטרוש והשיב לו ראובן כן דברת בלשון הזה אמרתי האמנם הוספתי שאמרתי יו ריסיבו נזירות שמשון קון טודוש שיש תנאים ויהי לקצת ימים חזר נפתלי לחקור בדברי ראובן לדעת סגנון הלשון שהוציא מפיו ופעם היה אומר שאמר כלשון הזה יו ריסיבו נזירות שמשון קי נון אייאש די מי מאש פרובי"גו אי די נו טראטאר מאש קון ווזוטרוש ופעם היה אומר שאמר יו ריסיבו נזירות שמשון שי מאש דימי פרוביגו אוביירדיש אי שי יו טראטארי מאש קון ווזוטרוס אז השיבו נפתלי ואמר לו ראה גם ראה איך אמרת בשעת הנדר יען אם אמרת כלשון זה יש לו התרה ואם כלשון הזה אין לו התרה השיבו ראובן ואמר איני יודע באי זה לשון משתים אלה נדרתי דכיון שאיני יודע הדין מלתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה ולפי הנראה מדברי ראובן אמר בלשונו יו ריסיבו נזירות שמשון קון טודוש שיש תנאים ושאל ממנו נפתלי אם יודע מה הם התנאים ואם פירש אותם בשעת הנדר והשיב שאינו יודע מה הם התנאים ושלא פירש יותר בדבריו ילמדנו רבנו אם יש התר לנדרו.
1
ב׳תשובה בענין דין זה נבא עד תכונתו בהקדים שתי הקדמות א' שכתב הר"ן בריש מסכת נדרים ומהא משמע דאין שבועה בלשון נדר ולא נדר בלשון שבועה הילכך כל שהחליף של זה בזה אין בדבריו כלום וכן פסק ר"ת והרב ן' מיגאש והרשב"א וכן נראה מתוך הירושלמי וכן פסק הרא"ש שכתב הנודר שלא אוכל עמך או שאוכל עמך אפי' יד לא הוי דלשון זה לשון שבועה הוא ולא לשון נדר הרי לך דלדברי כל הני אשלי רברבי אין בנדר הנעשה בלשון שבועה ממש. הקדמה שנית היא דראיתי ב' גדולי עולם הלא הם הרב יעקב בי רב ז"ל והרב כמהרר"י טאיטאצאק ז"ל מרי ורבי שפסקו שאפילו אמר הריני נזיר כשמשון אם אעשה כך אפילו שיאמר על שמשון בעל דלילה נתכונתי כיון שאינם ידים מוכיחות בדיבורו לא הוי נזיר דומיא דקדושין שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי שלא אמר כלום שאפשר שלא אמר על עצמו אלא על אחר ואפילו אמר לי נתכונתי לא אמר כלום אף כאן אמרי' שמא לשמשון אמר נתכוון ואפילו ספק נזירות לא הוי דכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אמרי' סתם נזירות להקל ועוד כתב מרי ורבי זלה"ה הנז' וז"ל האומר הריני נזיר כשמשון בן מנוח ולא אמר אח' מן הכנויים אין לי שום ספק כפי ע"ד לא בגמר' ולא בלשון הרמב"ם וקים לי שאינו נזיר ועם ב' הקדמות אלו אומר לע"ד שאין כאן שום צד איסור נזירות משום דאיכא תרי ספיקי ספק אם נדר זה אפקיה בלשון שבועה ספק אי אפקיה בלשון נדר ואת"ל דאפקיה בלשון נדר ספק אי הלכתא כהני שני גאוני עולם שפסקו שאם לא הזכיר איז' מן הכנויים אין כאן נזירות וספק ספקא זה מתהפך ספק אי הלכת' כהני שני גאוני עולם ואין כאן נזירות אפי' דאפקיה בלשון נדר ואת"ל דלית הלכתא כותייהו ספק אי אפקיה בלשון נדר או בלשון שבועה דאין בדבריו כלום והא קיימא לן דבמקום דאיכא ספק ספקא אפילו בדאורייתא אזלינן לקול' באופן שאין בנדר זה צד איסור נזירות ומכל מקום להקל מהעונש בנדון כי האי זכורני שנמנתי עם אחד מיוחד מגדולי חכמי שאלוניקי והתרנו לו נדרו זהו מה שנראה לעניו' דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
2
