דברי ריבות שצ״גDivrei Rivot 393
א׳יען עמדו לפני לדין החכם הנשא ונעלה דון יודה אברבנאל יצ"ו והנבון ונעלה כה"ר יוסף בן אלטאביב יצ"ו על ענין שטר חוב שהוציא כה"ר יאודה הנזכר על כה"ר יוסף הנז' מחמשים אלף לבנים נפרעים החצי לזמן פלוני והחצי האחר לחדש טבת השמ"א והשטר היה עשוי בכל תוקף בשבועה שנשבע כה"ר יוסף הנזכר בהזכרת ה' ושתחול השבועה אפילו יתירו לו אלף פעמים תחזור ותחול עד בלתי בעל תכלית וכה"ר יוסף הנזכר הוציא שובר כתוב וחתום שפטרו כה"ר יודה הנזכר מהשבועה הנז' ונתן הבחירה לכה"ר יוסף הנז' שיפרענו מתי שירצה ובכל איזו סחורה שירצה וכה"ר יוסף הנז' היה רוצה ליתן לה"ר יודה הנז' כ"כ סחורות כפי מה שהיו שוים החצי ממה שהוא חייב עתה והחצי האחר היה מבטיחו כשיבא מאנקונה לשלם לו ממעות שהיה ממתין וכה"ר יאודה לא נתפוס בזה ותבע ממני הדין עם מי ואני אומר שעם היות שהשובר היה דבר זר מכל מקום הדין הוא כן שהיה ביד רבי יוסף הנזכר לפרוע לאיזה זמן שירצה וכמו שכתב הרא"ש בכלל ס"ט וגם יש עתה רשות לכה"ר יוסף הנזכר לפרוע באיזו סחורה שירצה אבל מכח חיוב השבועה העשויה באופן הנ"ל חייב כ"ר יוסף הנזכר לקים השבועה ואף על פי שכ"ר יוסף הנז' היה טוען שמה שכתוב בשטר אשר ביד רבי יאודה הנזכר שאפילו יתירו לו אלף פעמים תחזור וכו' היינו אם יתירו לו אחרים אבל אם יתיר הוא בעצמו ההתר היה התר דאי לאו הכי היה לו לכתוב אף על פי שיתיר לשון יחיד אבל כיון שכתוב יתירו משמע אחרים ואני אומר שאין זו טענה ומ"ש לשון רבים חוזר לו ולבאי כחו הנז' בשטר וגם כתוב שם גובים ממנו לשון רבים ועל זה נופל לשון יתירו והדין נותן כן משום דיתירו אחרים לא היו אלא רשעים אם יתירו כמו שכתב הריב"ש ז"ל ועל כן אני אומר שעם היות שאם לא היתה השבועה היה הדין עם ר' יוסף הנזכר ומכח השבועה הוא חייב לקימה ואפילו זה יהיה בסחורות כרצון ה"ר יוסף שיהיו שוים הסך לפי ראות שני סוחרים ולראית האמת כתבתי וחתמתי ביום רביעי כ"ה לחדש ניסן שנת השלוה בשאלוניקי באשלוניקי וקים שמואל די מדינה.
1
