דברי ריבות שצ״הDivrei Rivot 395
א׳שאלה ילמדנו מורנו צדק על אודות יהודי א' שנתעלם מן העין פה בגדאת בתוך העיר ושמו יוסף והאיש הזה זה דרכו כל הימים לסבב בשווקי העיר לקנות כסף או זהב מאשר ימצא ויהי היום ויבא כותי אחד אצלו בערמה ושם הכותי תשבולי נודע בשערים כי הוא חופר חפירות ומוציא אבנים ומוכרם לצורך בנין ויאמר אליו כי מצא חפצים מכסף וזהב ומטבע ישן ורוצה למוכרם בהחבא וזה דרכו של כותי הנזכר לפתות בני אדם ולהורגם ברשת זו טמן וכן עשה לקצת יהודים לרמותם ולא הועילו מעשיו וכשבא אצל זה יוסף הנזכר פתה אותו ונלכד ברשתו ונתפתה ללכת עמו בערב בעת שסוגרים דלתות העיר כי מבעוד יום סוגרים אותם מפני פחד מלך פרס ויש מקיר החומה ולפנים מרחב גדול הרבה ממדבר שמם עד מקום ישוב הבתים וביתו של הכותי הנז' הוא סמוך למדבר השמם ומעשהו בכל יום שהוא חופר החפירות בתוך המדבר הנזכר וכראות בני ביתו של יוסף הנזכר כי נחשכו ככבי נשפו ולא בא עוד לביתו נבהלו נחפזו ויקומו בנשף באישון לילה ואפלה וילכו עם הסובאשי עד בית הכותי התשבולי הנזכר ויקראו לו ואיחר לצאת ויהי אך יצוא יצא עיף ויגע ורפה ידים והו' מזיע ויחרד האיש מאד ויאמר אליו הסובסי היכן הוא היהודי שבא עמך לעת ערב ויאמר לא היו דברים מעולם ולא ראיתי יהודי ויאמרו גואלי הדם לסובשי עתה בעת הזאת הרג אותו תפוס אותו ויאמר תפשוהו ויבאו מכירי הכותי וערבו אותו עד אור הבקר ויהי בבקר שמו אותו במשמר להוליכו אצל הבאשה לעונשו בייסורין אולי יודה על הדם אשר שפך והעיד שי"ך יחייא יצ"ו בתורת עדות בב"ד שבאותו בקר עצמו בא אליו כותי אחד שהוא פקיד על מכס הכסף ויאמר אליו מסיח לפי תומו חבל על יוסף היהודי הנהרג על ידי התשבולי שבבואי אמש אחרי סגירת דלתות העיר מצאתיו הולך יחידי בתוך המדבר השמם שמקיר החומה ולפנים ואמרתי לו להיכן אתה הולך יחידי בעת הזאת בתוך המדבר השמם הזה עתה לא יש פתח פתוח לצאת ולא עת יציאה שמא יש עמך איזה כסף גנוב מהמכס ומששתי בו וחפשתיו ומצאתי תחת אצילי ידיו לחם וצנונות ובאזורו פרוטות הרבה ואשא עיני וארא את התשבולי מרחוק ואמרתי לו ליוסף שמא אחרי הבליעל הזה אתה רוצה לילך אל תלך עמו כי זה יהרוג אותך על כל פנים שכן דרכו לפתות בני אדם ולהורגם לכן חזור בך ומשכתי אותו והכתיו והעצרתי בו להחזירו עד שהיה שם זקן אח' ערבי ואמר לי למה תכה כל כך היהודי הזה הנח לו שילך למקום חפצו חבל עליו שנהרג ולא שמע לעצתי עד כאן דברי הכותי המסיח לפי תומו והעידו יהודים שכך הוא האמת שהיה בא לביתו לעתותי ערב ועמו לחם וצנינות ובאזורו פרוטות כדברי הכותי המסיח לפי תומו והעיד שי"ך יחייא הנזכר שקודם לכן ג' או ד' ימים היה מפתהו התשבולי הרע הזה להוליכו עמו למכור לו כסף או זהב ולא רצה ללכת עכ"ד עוד העיד שי"ך יצחק בתורת עדות בב"ד שיום אחר אבידת יוסף הנזכר בא אליו כותי אחד מסיח לפי תומו שבנו של התשבולי הרוצח הנזכר ושאל את פיו ויאמר לו הלא מצאתם ההרוג הלזה שאתם מחפשים עליו ויאמר לא מצאנוהו ויאמר הכותי יודע אני שנהרג ומקום קבורתו והיה רוצה להראות מקום קבורתו ובא כותי אחד חברו וראהו יושב בתוך יהודים הרבה שהיו רוצים ללכת עמו לראות מקו' קבורתו ובראותו קבוץ יהודי' אמר לו מה אתה רוצה להראות לתת חרב ביד המלכות להרגך כי יתפשוך ויאמר שאתה הרגת אותו גם העיד רבי מנחם או"שיש י"צו בתורת עדות בב"ש שהי' אומר כותי המל"ת ליהודי' באו עמי מנגד הרחק כי אני מפחד מבני המהלה שלא יראו אותי מראה לכם הקבר ויהיו עיניכם רואות במקום שאשב ושם הוא מקום קבורתו ובא הכותי השני הנזכר חבירו והוציאו ממקום מושבו בהכאות ובחירופין והוליכו עמו באמור אליו כי בדבר הזה שהוא רוצה להראו' יש היזק לכל בני המהלה מענין תביעת הדם מהמלכו'. ובכן מנעו מלהראות קבר ההרוג הנז' ועל פי הדברי' האלה יאיר עינינו המורה לצדקה אם תהיה אשת יוסף ז"ל הנז' מותרת להנשא אם לאו גם ברכו' יעטה מורה.
1
ב׳תשובה עם היות שראוי לכל מורה הוראה לחזר על כל צדדין להתיר בעיגונא דאיתתא וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו וכן מצינו בכמה מקומות בגמרא דקאמר משום עיגונא דאיתתא אקילו בה רבנן ולכן התירו האשה כעדות אשה או עבד או שפחה או כותי מסיח לפי תומו אבל הבו דלא לוסיף עלה וצריך שיהיה המסיח לפי תומו כתקנו ולכן בנדון דידן ראיתי עדות שני כותים מסיחים לפי תומם ובשניהם איכא רעותא וגמגום.
2
ג׳אם הראשון דקאמר חבל על יוסף היהודי הנהרג על ידי תשבולי שבבואי אמש אחרי סגירת דלתות העיר וכו' מדבריו נראה שכל מה שאומר הוא בדדמי שכן משמע מקשר דבריו שאומר שידע שנהרג להיות שבבואי אמש וכו' ואמרתי לו שמא אחרי הבליעל הזה אתה רוצה לילך אל תלך עמו כי זה יהרוג אותם על כל פנים שכן דרכו לפתות בני אדם ולהורגם לכן חזור בך וכו' עד ולא שמע לעצתי ע"כ ומתוך דברים אלו הוא אומר שנהרג לא שראה אותו הרוג וכן נראה גם כן מתחלת דבריו שאמר חבל על יוסף היהודי הנהרג לא אמר שנהרג דהוה משמע שהוא מעיד שנהרג ומעיד על מעשה ההריגה אלא אמר הנהרג משמע כלומר הידוע בפי הכל שיצא הקול עליו שנהרג חבל עליה שאני התריתיו ולא שמע לקולי באופן שאומר כדדמי ואינו נאמן כמה דאמרינן בגמרא פרק האשה שלום על מתניתין שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם ואמרה מת בעלי אינה נאמנת אמר רבא מאי טעמא דמלחמה משום דאמרי' בדדמי סלקא דעתיה בכל הני דאיקטול הוא פליט אף בנדון דידן כיון דשמע שלא חזר לביתו סלקא דעתיה מזה הכותי ודאי שתשבולי הרגו שהיה הולך אחריו.
3
ד׳ואם הכותי השני ששאל את שי"ך יצחק ואמר לו הלא מצאתם ההרוג הלזה שאתם מחפשים עליו ויאמר לא מצאנוהו ויאמר הכותי יודע אני שנהרג ומקום קבורתו והיה רוצה להראות מקום קבורתו גם בזה איכא ריעותא וזה דלא חשיב מסיח לפי תומו אלא כשהכותי מתחיל לדבר מאליו מבלי שום שאלה קודמת וכמה דאמרי' בסוף האשה בתרא על מעשה דפונדקית דקאמר בגמר' פונדקית כותיה היתה ומשיחה לפי תומה היתה וכו' ופריך והא איה חבירינו קאמרי לה ומשני כיון דחזיתינהו בכיא אמרי לה איה חבירינו ופירש רש"י הוה בכייה והיינו לפי תומה דקודם ששאלוה התחילה לומר וכן כתב הרמב"ם פרק י"ג הלכות גירושין וז"ל כותי שהסיח לפי תומו תחלה אף על פי ששאלו אותו אחר כך ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע הרי זה נאמן הרי דבעינן שיסיח לפי תומו תחלה וכתב הרב המגיד בשם הרשב"א דכל שאומרים לו איה פלוני שהלך עמך אין זה מסיח לפי תומו.
4
ה׳וכיון שכן בנדון דידן לא הוי מסיח לפי תומו וטעמא דמילתא שכתב הה"ר דוד הכהן בתשובותיו על מעשה שהיה שתוגר א' אמר ליהודי אחד ממשה סוסי לא שמעת ממנו אמר היהודי לא שמעתי ממנו דבר אמר התוגר דעו כי הרגו תוגר פלוני פסק דלא חשיב מסיח לפי תומו דהואיל ושאל לא שמעתם ממשה סוסי כלום נראים הדברים בתשובת שאלה ואף על פי שלא שאלוהו מכל מקום נראה שידע שאבד זכרו והם לא ידעו מה נעשה ממנו ולכן שאל הוא עדיין לא שמעת ממנו כלום שהוא רוצה להשיב על שאלתם ובקשתם דכי היכי דבפונדקית חשבינן בביתה כאלו התחילה היא להודיע להם קודם שישאלוה איה חבירינו הכא נמי יש לומר שמה שהיו מבקשים לדעת מה נעשה ממנו שאבד וידע התוגר ואמר לא שמעתם כלומר ממה שאתם חוקרים ודורשים לא שמעתם כלום ועדיין אתם מבקשים לדעת והיהודי השיב לו לא ועדיין אנו מבקשים לדעת ממנו ואם כן הרי הוא משיב על שאלתם ואומר להם שהרגו תוגר פלוני דכי האי גונא לא הוי מסיח לפי תומו.
5
ו׳הרי שכתב הרב הנזכר דלא חשיב מסיח לפי תומו בנדון דומה לנדון דידן שאף בנדון דידן עם היות שהכותי התחיל לדבר מכל מקום כיון שאמר הלא מצאתם ההרוג שאתם מחפשים עליו ואמר היהודי לא מצאנוהו אחר כך כשאמר הכותי יודע אני שנהרג ומקום קבורתו נראה כמשיב על שאלתם וחיפושם שהרי היה רוצה להראות מקום קבורתו למלאת שאלתם אם כן לא חשיב מסיח לפי תומו.
6
ז׳ואף אם לא נחוש לדברי הרב ה"ר דוד הכהן ז"ל להיות שגאוני עולם חלקו עליו ובפרט בכללם הרב מרי ורבי הרי"ט ז"ל מכל מקום יש בעדות הכותי הזה רעותא אחריתי והיא שלא הזכיר שם האיש וכתב הרמב"ם פרק י"ג הלכות גרושין ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני אפי' נותן סימנין אין אומרי' באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו ולכן נראה לע"ד שאין מקום להתיר אשה זו מכח שום עדות מן הכותים שהסיחו לפי תומם כמו שבאו בשאלה אם לא שידעו בודאי שלא נעדר מהעיר ההיא באותו פרק כי אם יוסף הנז' שאז אף על פי שלא הזכיר הכותי שמו של יוסף מועיל עדותו וכמו שכתב מהר"ם בתשובה מיימונית וז"ל אמנם אחרי שהכותי לא העיד בפירוש פלוני נהרג אלא אמר היהודי מעיר פלונית בסתם יבדק שלא יצא מאותה העיר שום יהודי הדר שם שלא חזר כי אם זה וכן משמע מתוך לשון הרמב"ם שכתב יצא כותי וישראל מעמנו ובא הכותי והסיח לפי תומו איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו משמע מתוך הלשון דידעינן שלא יצא משם כי אם הישראל ההוא ולכן אמר איש שיצא עמי מכאן שהוא האיש הרמוז שידעתם שלא יצא כי אם הוא לבדו וכן נראה מתוך דברי הרא"ש בתשובותיו כלל נ"ב על ההיא דאבא יודן כמו שכבר הארכתי בפסק שכתבתי זה לי ימים ונלאתי לכותבו:
7
ח׳וכן נראה ממה שכתב הרב מהרי"ק ז"ל אבן העזר סימן י"ז שתמה על תשובת הרמב"ם המתחלת ראובן היה נושא ונותן בחוץ ויצא לישא וליתן כמנהגו בכפרים של עכו וכו' כתב שם שההיתר ההוא היה על שלא חסר שום יהודי מעכו כי אם זה ואף על פי שפשט השאלה והתשובה בסתם צריך לומר שדבר ידוע היה ביניהם שכך היה המעשה ולא הוצרכו לפר' הרי לך שכשאין מזכיר שם האיש המת צריך שידעו שלא חיסר משם כי אם האיש ההוא לבדו אף בנדון דידן צריך שידעו בודאי שלא חיסר משם בפרק ההוא כי אם יוסף הנז' ואז תהיה אשתו מותרת לעלמא זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
8
