דברי ריבות שצ״וDivrei Rivot 396
א׳שאלה ראובן שאמר לשמעון הרי שהסוחרים פלוני ופלוני מבקשים לקנות קצת סחורה אם תתן לי סך כך לשכר טרחי אני אשתדל למכור סחורתך להם ואהיה סרסור ביניכם ושמעון סבר וקבל לתת לראובן מה שנתפשר עמו לשכר סרסרותו כדי שישתדל היטב בענין המכר הנז' ומקצת השכר נתן לו מוקדם קודם עשיית המכר ומקצתו אמר לתת לו אחר עשיית המכר ועל סמך השכר הנז' טרח ראובן ונתן גמר למכר הנז' ולכן ראובן מבקש משמעון שכר טרחו אשר נדר לו ושמעון טוען ואומר מה שנתתי לך מוקדם היה יותר ויותר משכרתך יורנו מורנו מורה צדק אם יכול ראובן על הדין ועל האמת להוציא מיד שמעון שארית שכרו הנז' או לא ומה' תהי משכרתו שלמה.
1
ב׳תשובה תחלת כל דבר אני אומר שכתב הרי"בש בתשובותיו סימן תע"ו שכל מה שאדם נודר בשכירו' אפילו בעל פה ובלא שום קנין חייב לשלם כל שהנשכר עשה מלאכתו שהתחלת המלאכה הוא הקנין וכמו שהאריך שם וכיון שכן חייב שמעון לתת לראובן כל מה שנדר לו בשכר סרסורותו ועל מה שטוען שמעון שבמה שנתן לו היה יותר ויותר משכרך ושואל ממנו המותר שנתן לו אין בטענתו ממש.
2
ג׳וטעמא דמילתא דגרסינן בהגוזל בתרא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו אמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו משום דאמר ליה משטה אני בך אבל אם אמר טול דינר בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם וקאמר בגמרא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רמי בר חמא בצייד השולה דגים מן הים דאמר ליה אפסדתני כיורי בזוזא וכן פסק הרמב"ם פרק י"ב הלכות גזילה שכתב ואם היה צייד ואמר לו בטל מצודתך והעברני נותן לו כל שהתנה עמו וכן כל כיוצא בזה ובנדון דידן ראובן זה ביטל סרסירותו מלעשותו עם אחר בשביל מה שנדר לו שמעון ואולי היה נותנין לו במקום אחר יותר ממה שנדר לו שמעון באופן שיכול לומר ראובן אפסדתני ולכן חייב שמעון לתת לראובן כל הסך שנדר לו וכל שכן שאינו יכול שמעון לתבוע ממנו שום דבר ממה שכבר נתן לראובן.
3
ד׳וראיה לזה שכתב הרשב"א בתשובה הביאו מהרי"ק ז"ל חשן המשפט סימן רס"ד שאפילו ברישא דברייתא דאמרינן דאין לו אלא שכרו שיכול לומר לו משטה הייתי בך היינו דוקא בשלא הקדים לו אבל הקדים לו אינו יכול להוציא מידו וכן כתב המרדכי פרק החולץ ואפילו במקום דליכא פסידא אם הוא רגילות לתת יותר מכדי טרחו חייב לתת מה שהתנה כמו שכתב המרדכי בהגוזל בתרא בשם רבינו שמחה שחייב לתת לשדכן כל מה שהתנה ליתן לו ולא דמי לטול דינר והעבירני שבשכר שדכנין רגילין ליתן יותר מכדי טרחו והביא כמה ראיות על זה וכן הגהה מיימונית מספר נזקין סי' כ"ב באופן שעלה בידינו שחייב שמעון לשלם לראובן כל מה שנדר לו הן מטעם דאפסדתיה כמו שכתבתי הן מטעם הרגילות שרגילין לתת בסרסירות כזה יותר מכדי טורחו ואפי' לא היה שם קנין כמו שכבר כתבתי.
4
ה׳ועוד בהגהות מרדכי בקדושין כתוב מעשה בראובן שתבע משמעון תן לי י' זהובים שנדרת לי שאדבר עליך אל השר והשיב שמעון אחת נדרתי לך אבל מחמת יראה שהייתי ירא פן תקלקל עניני נגד השר ולא היה שום קנין והשיב המורה שחייב ליתן לו דהוה ליה כפועל ואין צריך קנין באופן שחייב שמעון לשלם כל מה שנדר והתנה עמו וכל שכן שאינו יכול לחזור וליקח ממנו מה שכבר נתן לו זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5