דברי ריבות שצ״זDivrei Rivot 397
א׳שאלה ראובן החזיק ודר בבית אחד במולקי של תוגר א' אחר זמן בא התוגר בעל המולקי והרס כל הבתים ולא נשאר לראובן שם שום זכות אחר כך עשה התוגר באותה החורבה חנויות והשכירם לתוגרמים אחר זמן רב נפלו החנויות מאליהן ונשאר המקום ההוא מבוי מפולש רחב ונעשה רשות הרבים והיו עברים ושבים דרך שם כמו שבע שנים אחר כל זה הזמן בא שמעון ועשה שתי דפנות בשתי ראשי המבוי ונשאר כמו חצר אחד לפני בית שמעון והיה עושה בו כל צרכיו והחזיק בו כמו שש שני' ולא מיחה אדם בידו אחר כך בא תוגר אחד ותבע לתוגר הראשון ואמר המקום הזה הוא של מראטה ונתפשרו הב' תוגרמים ביניהם ולקח חצי אותו החצר תוגר אחד וחציו הנשאר ביד שמעון בעד התוגר השני לחשבון המראטה ועשה שמעון מחיצה באמצע החצר להכיר חלקו זה שלש שנים עתה בא שמעון לבנות תוך חצרו וראובן מעכב עליו ואומר שזה שתי שנים הוציא שמעון אותה מחיצה שהיה באמצע החצר ובנה כותל במקום המחיצה ושאז מיחה בידו וטען שמעון מה תועיל באותה מחאה מאחר שהתוגר שנמצא עכשיו שהוא בעל הקרקע מעולם לא נתנה לך כל שכן שזה ט' שנים שהחזקתי בכל אותו מקום ולא מחית בידי ומה שאתה אומר שזה ב' שנים מחית לא היו ד"מ ילמדנו רבינו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה עם היות שה' טלטלני טלטלה גבר בצאתי מן העיר מחמת הדבר בלי שום ספר מהפוסקים באופן שאין כלי אומנותי בידי מכל מקום אחוה דעי בענין זה כדי שלא להשיב פני השואל ריקם וגם שנראה הדבר ברור מתוכו וזה שנראה לע"ד לפי תוכן השאלה שהדין עם שמעון הנזכר ולא מטעמיה וזה שמה שטען שאין התוגר ההוא בעל הקרקע שהחזיק בו ראובן ולכן לא הועיל לו חזקתו לראובן זו אינה טענה מתרי טעמי חדא משום דלאו כל כמיניה לומר שלא היה התוגר הראשון בעל הקרקע דמאי אולמיה מהתוגר הב' יותר מהא' דהא בכמה דוכתי אמרינן לענין דינא אשר פיהם דבר שוא ואין בפיהם נכונה וחזקת ראובן שהחזיק במקום ההוא הוא ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי שיבא שמעון מספק ויפקיע חזקת ראובן הודאית עוד טעם ב' שאף אם נאמר שהאמת עם התוגר הב' שהחצר שלו מכל מקום כבר החזיק ראובן בפועל בחצר ההוא ודר בו נמצא שדמים הוא שחייב ראובן להעלות לו שכר לתוגר הב' אבל מציאות הדירה והחזקה שהחזיק בבית ובחצר ההוא לא נוכל להכחישו וכיון שכן איך יכול לטעון שמעון אני החזקתי כמה שנים בלא טענה דאתה מכרת לי או נתת לי במתנה דהא תנן כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה וכו' באופן שטענת שמעון אין בה ממש והחצר עומד בחזקת ראובן.
2
ג׳אבל מכח טענה אחרת איבד ראובן חזקתו וזה שאף על פי שהתוגר הא' הרס הבתים והיה המקום חרב וגם אחר כך נעשה רשות הרבים ובודאי שכל הזמן ההוא אפילו עמד כן חמשים שנה לא איבד זכותו משום דהא דקיימא לן שבהיות החזקה מבלי יושב ג' שנים איבד בעל החזקה חזקתו היינו דוקא בהיות ראויה לדירה אבל אם אינה ראויה לדירה לעולם היא בחזקת המחזיק באופן שכל הזמן ההוא לא איבד ראובן חזקתו מכל מקום מה שכתוב בשאלה שהתוגר חזר ובנה שם חנויות והשכירם לתוגרמים ועמדו כן זמן רב זו היא הסבה האמתית שאיבד ראובן חזקתו ולכן משם והלאה היה הרשות נתונה לכל הרוצה ליטול לבא וליטול וכיון שקדם שמעון והחזיק בחצר זכה בחזקתו זהו מה שנראה לע"ד הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
3
