דברי ריבות ד׳Divrei Rivot 4
א׳בפנינו בית דין חתומי מטה לדרישת ה"ר יום טוב שבא לדרוש לפנינו ביום חמישי כ"ד לחדש תמוז שנת השי"ג ליצירה וטען בפנינו בית דין חתומי מטה ואמר כי יום ראשון מפורים זה שעבר עתה בסמוך שעת המנחה ושאלנו אנו בית דין חתומי מטה לרבי יום טוב הנזכר באיזו שעה מהיום היה זה והשיב שהיה שעת קי"נדי בין רב למעט שהיה מדבר עם אשת ר' אברהם בפתח ביתה ושהיתה שואלת ממנו מאה ועשרי' לבנים בהלואה שהיתה חייבת אותם בבאנקו אחד ושאמר לה ר' יום טוב הנז' כי לא היה רוצה ללוות לה שום דבר כי לא היה לו ממנה שום קיום וחוזק על ענין בתה סיטי כי פעם אחרת התל בו כאשר גלוי לכל העולם ושלכן לא היה רוצה עוד ללכת אחרי דבריה ולהלוות לה מעות אחרים ושאם היתה רוצה שיהיה לו שום חוזק וקיום בענין בתה סיטי שתקבל סיטי הנז' קידושין ממנו והיא אמרה לו שלא היתה רוצה שיבואו עדים שיכירוהו ושהוא אמר לה הנה יהודים עוברים מפה שהם אהובים לי ויהיה הענין בסוד עמהם ולא יפרסמו הענין עד שאומר להם שיגלוהו ואז באותו פרק עברו רבי יעקב ור' יצחק ושהוא קרא להם ואמ' להם הוו עדים בענין זה ושאז באותה שעה הוציא ר' י"ט הנז' פרח אחד ויני"צויאנו חדש ושהראה להם הפרח ויעקב הנז' לקח הפרח בידו והראה אותו לחברו ושרבי יעקב הנז' חזר ונתן הפרח ביד רבי יום טוב הנז' ושרבי יום טוב הנז' נתן הפרח עצמו לסיטי בת ר' אברהם הנז' ושבשעת הנתינה אמר לה לסיטי הנז' תהי לי מקודשת בפרח זה כדת משה וישראל ואנו ב"ד חתומי מטה שאלנו לרבי יום טוב הנז' באיז' מקום היתה יושבת אשת רבי אברהם אם סיטי והוא אנה היה יושב והשיב ואמר קי אישטאבה איניל פורטאל דילה פואירטה תוך חלל עובי הכותל מצד ימין להכנסת פתח הבית ושהוא היה יושב בשוק סמוך לפתח הבית מהצד שהיתה יושבת אשת רבי אברהם הנז' ושסיטי הנז' היתה דיטראש דיל פאראמינטו דילה פארטי אישקיירדה אי דישקובריו סיטי איל פאראמינטו אי די אליי ריסיביו לוש קידושין ושאלנו אנו ב"ד חתומי מטה לרבי י"ט הנז' מאיזה צד היו באים העדים ואמר כי היו באים מקרן זוית של ר' שמואל סי"ד ושהיו הולכי' דרך המעין שיש באותו שוק וכו' ביום הנז' לעיל ובפנינו בית דין ח"מ באו רבי יעקב ור' יצחק להעיד בזה הענין וקודם שהעידו לפנינו ב"ד ח"מ לקחנו לעדים הנז' בחשאי והתרינו בהם שיראו מה שהם רוצים להעיד בזה הענין כי אין זה דבר קל להעיד עליו ושאם היה להם איזה ספק בזה הענין שלא יעידו ויגידו שום דבר כי אם לא יעידו שיקדשו את השם ברבי' בהפרדם מזה הענין והם אמרו כי מה שהיו יודעין עדות ברורה שיעידו אותו לפני כל חכמי העיר הזאת ולפני כל דיין ושופט וגם כן אנו ב"ד ח"מ קראנו לעדים הנז' והתרנו בהם פעם שנית בפומבי הגדול לפני כמה אנשים רבים ונכבדים ואז עשינו להם כמה איומי' וכמה הגזמות באם לא יגיד וכו' ואחר כל האיומים וההגזמות חרמנו להם החרם מכלבו בספר תורה בזרוע ובכל אלות וקללות הכתובות בספר תורת משה רבינו לכל מי שיעיד עדות שקר בזה הענין וענו העדים הנז' ואמרו אמן ואז אנו בית דין חתומי מטה הפרדנו את העדי' אחד מחברו ויצא ר' יצחק לחוץ ונשאר רבי יעקב להעיד בתורת עדות מה שהיה יודע מזה הענין והעיד ואמר כי יום ראשון מפורים זה שעבר עתה בסמוך בשעת מנחה בשעת קי"נדי בין רב למעט שהיה עובר הוא דרך פתח רבי אברהם עם ר' יצחק הנז' ושאלנו לרבי יעקב הנז' מאין היה הוא בא והשיב שהיה בא דיל קאנטו די רבי שמואל סי"ד יצ"ו פארה לה פואינטי ושקרא לו רבי יום טוב הנז' ושאמר לו ויני אקי אי קומו שי אלייגו רבי יעקב הנז' שי אלייגו שו חבר קון איל ושאז הוציא רבי י"ט הנז' פרח אחד ויני"זיאנו חדש ושלקח הפרח רבי יעקב הנז' מיד רבי י"ט הנז' והראה אותו לחברו ושהחזיר הפרח עצמו הוא ביד רבי י"ט הנז' ושאמר רבי י"ט הנזכר סיטי קיריש ריסיביר קדושין די מי אי קי דישו סיטי הנז' שי אי קי לואיגו לי דייו ר' י"ט הנז' איל דוקאדו עצמו ביד סיטי הנז' אי קי לי דישו רבי יום טוב הנז' תהי לי מקודשת בפרח זה כדת משה וישראל ואנו ב"ד ח"מ שאלנו לרבי יעקב הנז' באיזה מקום היתה יושבת אם סיטי וגם כן ר' יום טוב הנז' באיזה מקום היה יושב וגם כן סיטי הנז' באיזה מקום היתה יושבת והשיב ואמר כי אשת ר' אברהם אם סיטי היתה יושבת תוך חלל עובי הפתח לצד הפונה לשוק ושרבי יום טוב הנז' היה יושב בחוץ לשוק סמוך לפתח הנז' ושסיטי הנז' היתה בבית בפנים אי קי סיטי אליבאנטו און פאראמיינטו קי אישטאבה דילאנטי דילה פואירטה אי שאליו פואירה גונטו דילה מאדרי אי קי אליו ריסיביו לוש קידושין ואנו בבית דין ח"מ שאלנו לר' יעקב הנז' כמה זמן עבר אחר הנתינה כשאמר ר' יום טוב הנז' לסיטי הנז' תהי לי מקודשת וכו' והוא השיב ואמר בתורת עדות כי כשהיה יוצא הפרח מיד ר' יום טוב הנז' ליד סיטי הנז' שאז באותו רגע אמר לה תהי לי מקודשת וכו' ואז אנו ב"ד ח"מ שאלנו לרבי יעקב הנז' באיזה מין מלבושים היתה מלובשת סיטי הנז' והשיב שלא היה זוכר גם כן אנו ב"ד ח"מ שאלנו לרבי יעקב הנז' באיזה צד היה יושב ר' יום טוב הנז' אם מצד ימין להכנסת הפתח או לצד שמאל והשיב שלא היה זוכר ג"כ שאלנו אנו ב"ד ח"מ לר' יעקב הנז' שאם היה הוא מכיר לבחורה שקידש רבי י"ט הנז' והשיב ואמר שהיה מכירה ושהיו לו לרבי אברהם שתי בנות ושהגדולה מהן היא היתה אותה שקידש ר' יום טוב הנז' וששמה סיטי ושגם כן היה לו לרבי אברהם הנז' יתומה אחת בביתו ושגם כן הוא מכירה כל הנז' לעיל העיד רבי יעקב הנז' בתורת עדות.
1
ב׳בו ביום באותו פרק ובאותו מעמד בא ר' יצחק הנז' והעיד בתורת עדות אחרי כל האיומים וההגזמות וכל החומרות והאלות והקללות הכתובות לעיל שחזרנו לאיימו ולהגזימו באם לא יגיד וכו' ואמר כי יום פורים זה שעבר עתה בסמוך ר"ל היום ראשון מפורים שבא רבי יעקב בביתו של רבי יצחק הנז' אי לו לייאמו קי ביניישי אשו קאשה אקומיר קון איל אין לה סעודה די פורים איקי ביניאן פאשיאנדו דיל קאנטו די רבי שמואל פארה לה פואינטי ואנו בית דין ח"מ שאלנו לה"ר יצחק באיזה שעה מהיום היה זה והשיב שהיה שעת המנחה ושהיה שעת ק"ינדי בין רב למעט ושעבר דרך פתח רבי אברהם הנז' ושהיה שם בפתח ר' אברהם הנז' הפונה לשוק ר' יום טוב הנז' איקי אישטאבה לה מוגי"ר די ר' אברהם הנז' איניל חלל דיל עובי דילה פאריך דילה פואירטה איקי פאשארון איל קון רבי יעקב איקי ר' יום טוב הנז' לייאמו לרבי יעקב ביני אקה איקי אישטאבה קון רבי יעקב הנז' אישיאלייגו קון ר' יעקב הנז' אי אישטונשיש קידישו ר' יום טוב הנז' אלה מוגי"ר די רבי אברהם הנז' שיצייורה לייאמאלדה אקה איקי לייאמו לה מוגי"ר די רבי אברהם הנז' סיטי שאל אקה איקי אלשו סיטי און פאראמינטו קי אישטאבה דילאנטי לה פואירטה איקי שאלייו סיטי הנז' אינפאר דיסו מאדרי איקי ר' יום טוב הנז' לי דישי לסיטי הנז' קיריש ריסיביר קידושין דימי אי קי סיטי הנזכרת מירו אלה מאדרי אינלה קארה אי לואיגו דישו סיטי שי אי קי לואיגו שאקו רבי י"ט הנז' און פרח ויני"זיאנו נואיבו די לה פאלדיקירה אי שילו טומו ר' יעקב דילה מאנו אי לו אמושטרו אי טורנו ר' יעקב הנז' איל דוקאדו ביד רבי יום טוב הנז' אי טורנו רבי יום טוב הנז' אי דישו אלה מוסה אוטרה ויש קיריש סיטי ריסיביר קידושין דימי אי לואיגו באותו רגע דייו רבי י"ט הנזכר הפרח עצמו ביד סיטי הנז' אי לי דישו ר' יום טוב הנז' לסיטי הנז' תהי לי מקודשת בפרח זה כדת משה וישראל אי קי ר' יצחק הנזכר דימאנדו אלה מוסה קומו ווש לייאמאיש אי קי אילייא לי דישו סיטי אי קי לי דישו ר' יצחק שיאווש בסימן טוב. גם כן אנו ב"ד ח"מ שאלנו לרבי יצחק הנז' באיזה מין כובע היה בראש סיטי הנז' ואמר שאינו זוכר אינפירו קי ליה פארישי קי אישחאבה טוקאדה אלה פירטוגיזה גם כן אנו ב"ד ח"מ שאלנו לרבי יצחק הנז' מאיזה מין מלבושים היתה סיטי הנזכרת מלובשת באותו זמן והשיב שאינו זוכר גם כן אנו בית דין ח"מ שאלנו לר' יצחק הנז' שאם היה הוא מכיר לסיטי הנז' ואמר שאם יראנה שיכירה כל אלו העדויות קבלנו שלא בפני סיטי הנז' לפי שבא עד אחד מהשני עדים והתרה לרבי יום טוב הנז' שהיה רוצה ללכת חוץ לעיר כאשר נראה משטר אחד שיש ביד רבי י"ט הנז' כתוב וחתום וגם כן הלכנו לפני ב"ד מק"ק עץ חיים שלשה פעמים להתרות לר' אברהם הנז' שתעשה בתו סיטי מורשה אחד כדי שיטעון טענותיה בעדה לפני ב"ד ולא רצתה סיטי הנז' לעשות שום מורשה כאשר נראה משטר אחד שיש ביד ר' יום טוב הנז' כתו' וחתום גם כן בפעם הג' כשהלכנו לק"ק עץ חיים יצ"ו להתרו' לר' אברהם הנז' שיעשה עם סיטי בתו שתשי' איזה מורשה גזר החכם השלם מהר"ר שמואל טאיטצק יצ"ו בגזרת חרם לרבי אברהם הנז' ולבתו סיטי הנזכרת שלא יהיו רשאים לאכול עד שיבררו להם חכם אחד מהעיר שישמע טענותיהם ושבתוך ג' ימים שתעשה מורשה אחד והשיבה סיטי הנז' שכבר נתנו לה ל' יום זמן ולא רצתה לעשות מורשה כאשר נראה משטר אחד שיש ביד רבי י"ט הנז' כתוב וחתום בעדי' גם כן ביום הנז' לעיל שלחנו אנו ב"ד ח"מ להתרות לסיטי שתעשה מורשה א' שיטעון טענותיה והשיבה כי לא היה לה שום מורשה ג"כ בשעה שהיינו רוצים לקבל העדויות חזרנו אנו ב"ד ח"מ לשלוח לשליח בית דין להתרות לסיטי הנז' שתעשה איזה מורשה כדי שאם יהיה לה איזה פסול נגד העדים והשיבה כי לא היה לה שום מורשה כי אם האלקים והתורה וחכמי העיר כאשר נראה כל זה כתוב וחתום בשטר אשר הוא ביד ר' י"ט הנז' ולהיות האמת שהעדים הנז' העידו כל הכתוב לעיל חתמנו פה שמותינו אנו בית דין חתומי מטה ביום הנזכר לעיל פה שלוניקי והכל קיים.
2
ג׳תשובה אחר שנתקבל העדות אחר כמה איומים והגזמות וחקירות ודרישות ובדיקות ואחר כמה חומרות ואלות כל מה שהמחשבה יכולה להעלו' כמו שנראה מתוך כתב קבלת העדו' נראה לע"ד דהוו קדושין גמורין עם היות שנתקבל העדות שלא בפני בעל דין והטעם דאף ע"ג דאמרינן בקמא פ' הגוזל ומאכיל אמר רב אשי אמר רבי שבתי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין. תהי בה רבי יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין וכו'. וכן פסק הרמב"ם פ"ג דהלכות עדות אין מקבלין עדות אלא בפניו וכן הטור סי' כ"ח כתב כן וכתב עוד ואם קבלו העדות שלא בפניו אין דנין על פיו הא אמרינן בגמרא קבלה מניה רבי יוסי בר חנינא כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולים או שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא וכתב ר"י בעל התוספות דמדקאמר ושלחו לו ולא בא ולא קאמר או שלחו כדקאמר או עדיו חולין משמע דבעינן שלחו לו ולא בא בהדי חד מהנך אבל שלחו ליה גרידא לא מהני וכתב ומיהו בסמוך משמע דבעי למימר או שלחו דקאמר כגון דפתחו ליה בדינה ושלחו ליה ולא בא משמע דמשום האי מילתא לחודא דשלחו ליה ולא אתא מקבלין עדים שלא בפני בעל דין ואף על פי שדחה זו הראיה לא הכריח שום דבר אי גרסי' ושלחו ובעינן תרתי אי גרסי' או שלחו וסגי בשלחו ליה גריד' וכן כתו' בהגהות מיימוניות תוס' לא הכריעו אי גרסי' ושלחו לו או או שלחו לו. הרי לך ראיה דאפשר לומר דבשלחו לו גרידא מקבלין שלא בפני בעל דין ובנדון דידן כמה וכמה פעמים שלחו לו ולא בא אלא אדרבה היה מכוין לדחות את השעה כמו שהוא ידוע לכל דבודאי איכא למימר דהוי עדות מיהא לחוש לקדושיו. ואע"ג דנמצא בספר ישן ושלחו לו דמשמע דבעינן תרתי וכן פסק ר"ח וכן האלפסי וכן פסק הרמב"ם וכל הפוסקים דבעינן אחרת בהדי שלחו לו דשלחו לו גרידא לא מהני בנדון דידן גם כן איכ' אחרת בהדיה והיא מאי דקאמר בגמרא או שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים שהרי בנדון דידן התרה כמה פעמים אחד מהעדים שיקבלו את עדותו לברר וללבן האמת להיות הנושא אסור אשת איש לפי שהיה רוצה לילך חוץ לעיר כמו שיש מזה שטר כתוב וחתום בעדים ובעבור כן התרו כמה פעמים בבעל דין שיבא לב"ד ויעיד בפניו ולא שת לבו ובכי האי גוונא אליבא דכולי עלמא דנין על פי זה העדות ומקבלי' אותו העדו' לכתחלה וכן פסק הרמב"ם הלכות עדות פר' ג' היו העדים מבקשים לילך למדינת היום ושלחו לבעל דין ולא בא הרי אלו מקבלין עדות שלא בפניו וכן הטור סימן כ"ח כתב היו העדים חולים או רוצים לילך למדינת הים ובקש התובע שיקבלו עדות קודם שילכו או ימותו שולחין לנתבע שיבא לא בא מקבלין העדו' שלא בפניו וכן פסקו כל הפוסקים דכיון שכן ובנדון דידן איכא תרי חדא שהתרה העד שהיה רוצה לילך חוץ לעיר, ועוד שהתרו לנתבע כמה וכמה פעמים כמה ימים יום אחר יום והיה דוחה בקש פשיטא דראוי הוא לקבל העדות שלא בפניו וכיון שנתקבל העדו' בכמה דרישות וחקירו' ובדיקות מכמה פנים ומינים שונים מכח כמה מיני חומרות והתראות כמו שהוא מפורסם לכל שנתקבל בתוך קהל ועדה בפני אנשי' חכמים ונבונים וידועים ונמצאו העדים מכוונים בעדות' פשיטא דהוי מקודשת קדושין גמורים.
3
ד׳ובר מן דין כתב המרדכי בקמא פר' הגוזל ומאכיל וז"ל וראב"ן כתב דמדמכשר קבלת אונס שלא בפני בעל דין שמע מינ' דבלא אונס כשר בדיעבד דאי פסיל ע"י אונס נמי מפסיל וכתב עוד המרדכי בפרק הנז' שמי שסובר שכשנתקבל העדות שלא בפני בעל דין דלא מהני אפילו בדיעבד מביא ראיה מעדים זוממים דאמרינן פר' שני דכתובות מכחישין את העדים שלא בפניהם ואין מזימין את העדים אלא בפניהם וכו' וכתב הוא ז"ל דיש דוחים ראיה זו לפי שכל ענייני הזמה חידוש הוא ולא גמרינן מיניה באופן דאיכא מאן דסבר כסברת ראב"ן דבדיעבד אפי' בלא אונס מהני והוי העדות עדות וכן סבר ראבי"ה הביאו המרדכי בפ"ב דכתובות על הא דאמרינן אמר רבי אבהו אין מזימין את העדים אלא בפניהם ומכחישין את העדים שלא בפניהם והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחש' מיהא הוי ופסק ראבי"ה מכאן שאם קבלו הדיינין עדות שלא בפני ב"ד בדיעבד הויא עדות וכן פסק הר"ר ישראל בתשובותיו סי' קע"ה כל שכן בנדון דידן דאיכא אונס דהתראת העד על פי עדים שהיה רוצה לילך ועוד דחיות הנתבע מיום ליום דפשיטא דהוו העדות עדות לכ"ע. ונראה לע"ד דאע"ג דנמלך העד אח"כ ולא הלך חוץ לעיר מכל מקו' כיון שבשעת קבלת העדות דעתו להלוך הוי העדות עדות אפילו שלא בפני בעל דין משום דהוי מבקשין לילך למדינת הים דומיא דהוא חולה או עדיו חולין מה הוא חולה או עדיו חולין כיון שנתקבל העדות הוי העדות עדות אעג"ב דלא מתו אף עדיו מבקשין לילך למדינת הים כיון שבשעת קבלת העדות סבת קבלתו היה בעבור זה אעג"ב דאחר כך נמלך לית לן בה והוי העדות עדות גמור ואין שום פוסק דלישתמיט לומר שאם לא מתו או לא הלכו דלא הוי העדו' עדות ועוד דאפושי' במחלוק' לא מפשינן וכיון דראב"ן וראבי"ה ואחרי' עמו פסקו דבלא שום אונס כלל הוי עדות איך נאמר דבר פלוגתייהו סברי דאפי' שנתקבל על ידי אונס אם נסתלק האונס דנתבטל קבלת העדות זה לא יכחישהו כי אם המכחיש המוחש כ"ש שבנדון דידן אחד מן העדים הלך לדרכו חוץ לעיר לפי מה שהוגד לי דפשיטא שהעדות עדות גמור וכיון שנתקבל העדות בב"ד הוו הקדושין קדושין. ואחר שהאמת כן כמו שכתבתי נפקא מינה דינא על ענין התקלה והקלקלה אשר נעשתה והיא שאחר שנתקבלו עדויות העדים בבי דינא ביום חמישי כ"ד תמוז ואתחזקא בבי דינא ובכל העיר כלה למקודשת גמורה עמדה ביום א' כ"ז לתמוז וקבלה קדושין מאחר לפי מה שהוגד לי ומאי דאפשר לציורי שהיתה כונתה עם מה שכתבתי לא הועילה כלל בקלקלתה וזה שמה שהיתה כזנתה בקבלת הקדושין השניים הוא מאי דאמרינן בגיטין פר' המגרש אמר רב ירמיה בר אבא שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מאחד ובא אחר וקדשה קדושי תורה מהו. שלח להו תצא והעמידו הדבר על בוריו והודיעוני מאי והעמידו דבר על בוריו כו' ומסיק דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא נינהו לא צריכה גט משני וכו' לא מצאו דבר על בוריו מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא. מאי טעמא אתי למימר מחזיר גרושתו מן הארוסין. ואולי שזאת היתה כונתה בקבלת קדושיה השניים לומר שיגרש ראשון. אבל עם מה שכתבתי תוכל לומר לריק יגעתי שכיון שכבר העמדנו הדבר על בוריו בבית דין ונתקבל העדות בב"ד קודם שנתקדש לשני והעדות עדות גמור מהטעמים שכתבתי אתיא מקל וחומר דלא צריכה גט משני ומה אם כשלא העמידו הדבר על בוריו כי אם אחר שנתקדשה לשני אמרינן דלא צריכה גט משני בנדון דידן דהעמדנו הדבר על בוריו קודם שנתקדשה לשני ומעולם לא היה לקדושין השניים שעת הכושר לא כל שכן דלא צריכה גט משני. ועוד אני אומר שאף אם נודה לומר שלהיות שלא נתקבל העדות בפני הבעל דין יש לומר שיש איזה צד ספק בקדושין הראשונים ויהיה הדין שמגרש ראשון ונושא שני מכל מקום בנדון דידן לא יהיה הדין כך אלא כמו שאמר רב שיננא בריה דרב אידי אף מגרש שני ונושא ראשון מימר אמרי עיינו רבנן בקדושין וקידושי טעות הוו. ויובן בזה שנוכל לומר דעד כאן לא פליגי רב הונא ורב שיננא דרב הונא סבר דוקא מגרש ראשון ונושא שני ואיפכא לא אלא כשהקדושין הראשונים לא היו אלא קול בעלמא דבהכי פליגי כדקאמר בגמרא יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקידשה קדושי תורה דכיון דלא היו הראשונים כי אם קול בעלמא כמו שאמר בגמרא שראו נרות דולקות ומיטות מוצעות וכו' או כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים וכו' וכיון שלא היה הדבר ברור בקדושין הראשונים להכי חייש רב הונא שיאמרו מחזיר גרושתו מן הארוסין אם יגרש שני ונושא ראשון משום דאי אפשר לומר מאי דקאמר רב שיננא עיינו רבנן בקידושין וקידושי טעות הוו ולא ידעי בגט שהצרכנוה מן השני דהא אדרבה כולי עלמא ידעי שהקדושין הראשונים לא היו כי אם קלא והקדושין השניים היו קדושי תורה וכולי עלמא ידעי דלא נפטרה מן השני כי אם על ידי גט אבל בנדון דידן שהקדושין הראשונים אתחזקו בבי דינא על ידי עדים ברורים שהעידו על כך לו הונח שיש איזה צד ספק להיות שנתקבלו שלא בפני בעל דין מכל מקום מודה רב הונא לרב שיננא בנדון כי האי אף מגרש שני ונושא ראשון ואפושי במחלוקת לא מפשינן דבנדון כי האי שפיר איכא למימר עיינו רבנן בקידושין וקידושי טעות הוו ולא ידעו בגט שהצרכנוה מהשני כיון שבשעה שקידשה כבר הוחזקה בב"ד על ידי עדים למקודש' גמורה ולא יאמרו שהוא מחזיר גרושתו מן האירוסין. וכי תימא אדרבה טפי איכא למיחש שיאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין כשנתבררו הקידושין הראשונים כנדון דידן טפי מבשלא היו אלא קול בעלמא וראיה דכתבו התוספות בגיטין פ' המגרש על ההוא דרב הונא דקאמר מגרש ראשון ונושא שני כתבו התוספות אבל במצאו דבר על בוריו פשיטא לרב הונא דלא יגרש שני וישא ראשון דכיון דודאי קידשה ראשון ומקודשת נמי לשני לרב הונא כיון דפשטה ידה וקבלה אם כן חיישינן שגירשה ראשון ואם יגרש שני וישא ראשון הוה ליה מחזיר גרושתו מן האירוסין אבל בלא העמידו על בוריו דאין כי אם קול לקדושי ראשון הוה אמינא דמותר לשני לגרש ראשון כו' אם כן הרי לך ראיה ברורה דטפי איכא למיחש בנדון דידן למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין. ליתא דה"מ כשהקדושין השניים בודאי תופסין כמו לרב הונא דסבר אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודש' וכיון דודאי תפסו הקדושין השניים כשהובררו הקדושין הראשונים איכא למיחש ודאי שגירשה ראשון ולכך תפסו השניים ולכך אם יגרש שני וישא ראשון יאמרו ודאי מחזיר גרושתו מן האירוסין שהרי לא תפסו השניים אלא מכח גירושין הראשונים ועתה החזירה אבל לדידן דקל"ן שאם הובררו הראשונים אינה צריכה גט משני בנדון דידן יאמרו עיינו רבנן בקדושי שני וקידושי טעות הוו ואפי' רב הונא מודה בנדון דידן אף מגרש שני ונושא ראשון אם יש לחוש לאיזה צד ספק בקדושין הראשונים להיות שלא נתקבל העדות בפני בעל דין מה שאין ראוי לחוש מן הטעמים שכתבתי כ"ש דבנדון דידן אפשר להתברר הדבר שהרי יש עדים צועקים ברחובות ובשוקים איך פלוני' מקודש' לראשון ויעידוהו ויגידוהו בפני כל העולם כלו שאז ודאי לא צריכה גט משני כדאמרינן בגמרא דאי מיגליא מילתא דקדושי קמא קדושי מעליא נינהו לא צריכה גט משני ולכן אני אומר בנדון הזה שאם העדי' בעיר ולא הלכו למדינת הים שאפשר לחזור להעיד להגיד עדותם פעם אחרת בפני הבעל דין ראוי הוא לעשו' כן כדי שלא ימצא פוצה פה ומצפצף בשום צד מן הצדדין בנדון זה שהוא איסור אשת איש כי מהיות טוב אל תקרא רע אבל אם אי אפשר לחזור ולהעיד כגון שהלכו למדינת הים לא נאמ' בשביל כך שהקדושין הראשונים הם קדושי ספק ויגרש ראשון וישא שני אלא אדרבה לא יגרש שני וישא ראשון לפי שהקדושין הראשוני' היו קדושין גמורי' והקדושין השניים לא חלו כלל ועיקר אלא אדרב' ראוי לענשו למקדש השני על שנתן עיניו באשת איש לקדשה כי עיניו ראו ולא זר העדים כשהעידו על הקדושין הראשונים וראה ושמע האיומים והחרמות והנדויי' עד שהוא עצמו נעוה משמוע נבהל מראות ועל כל זה הקשה את רוחו ואמץ את לבבו לעשות כדבר הרע הזה לקדש אשת איש אין ספק שהיה ראוי להענישו אבל מה נעשה כי השעה משחק' לו ולא בשבילו כי אם במקימים את רגלו ואפילו אם נודה לכת המנגדת לומר שאולי יש לחוש לקדושין השניים מאיזה צד מן הצדדי' הכתובי' מכל מקום לא יחייב זה לגרש ראשון כי אם שיגרש שני וישא ראשון כמו שכתבתי והוכחתי לפי מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
ה׳ועל מה שכתבתי לעיל הסכים החכם השלם הרב ה"ר דוד ן' אבי זמרה וזה לשונו. דעתי שהקדושין הראשוני' קדושי תורה כדין וכשורה וקדושי שני תבא עליו מארה עד שישוב בתשובה גמורה לא תפסו כלל אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא וכתב דוד ן' אבי זמרה זהו העתק מה שכתוב על הפסק הכתוב לעיל. וזו היא התשובה שהשיב על הנדון הכתוב לעיל וכתבו על הפסק שכתב החכם השלם ה"ר חיים עובדיה יצ"ו תשובתי כי אשה זו מקודשת לראשון קדושי תורה ואין קדושי שני תופסין בה כלל וגדולה מזו אני סובר דמקבלין עדות קדושין שלא בפני בעל הדבר דכולי עלמא בעלי דבר נינהו לאפרושי מאיסורא וזה לשון המאירי ומקבלין עדות שלא בפני בעל דין לאפרושי מאיסורא כגון שיש עדים שנתקדשה פלונית ע"כ וכן נראה מתשובת ריב"ש בקדושי מירונה והכי משמע מתשובת הרשב"א כאשר כתוב בקו' ואני מעיד שכן היה בעת כמה"ר יעקב בירב ז"ל על מעשה שהיה וכמה"ר שמואל ן' סיד ז"ל אלא שהם הפריזו על המדה לקבל עדות שלא בפני בעל דין לאסור אשה על בעלה ואני וחברי חלקנו עליהם בזה אבל בעדים שנתקדשה פלונית דהוי לאפרושי מאסורא לא חלק אדם מעולם וכ"ש בנדון דידן דשלחו לו ולא בא ועדיו מבקשים לילך ולית דין צריך בשש והנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי דוד ן' אבי זמרה.
5
