דברי ריבות ה׳Divrei Rivot 5
א׳פסק כבר עברו זה כמה ימים שטען ר' יום טוב בפני ב"ד שקידש לנערה סיטי בת אברהם והוציא שטר כתוב וחתום בעדים והם יעקב ויצחק ומקויים מבית דין ונקרא השטר והעידו העדי' על חתימת ידיהם בפני בית דין אחר בק"ק עץ חיים בפני החכם השלם מהק"ק הנזכר ובפני שני חכמים אחרים שהיו יושבים עם החכם הנז' להיות בית דין על זה הענין אחר כך כדי לברר וללבן ולחקור ולדרוש היטב היטב זה הענין קבעו בית דין אחר בק"ק שלו' ובאו העדי' הנזכרים והעידו בפיהם העדות הכתוב בשטר הנז' אחר כמה וכמה איומים והגזמות וחרמות ואלות וקללות שקבלו עליהם להגיד האמת וחרם כל"בו שהחרימו בפניהם בספר תורה בזרוע וכיונו עדותן באופן שסיטי הנז' הוחזקה למקודש' בכל העיר כלה כמו שכתוב וחתום ומפורסם בכל העיר כלה. אחר כן שמעתי שקבעו קצת מחכמי העיר בית דין אחר ובאו לפניהם שני אנשים והם קנד"יאוטי ואלט"אראץ והעידו על יצחק שעבר עבירה מהחמורות שבתורה באופן שהיה רשע ופסול לעדות ועדותו אינו עדות אלט"ארץ לא העיד בפני יצחק הנז' ושמעתי אומרים שקצת מחכמי העיר היו רוצי' להתירה לסיטי הנז' בלא גט מיום טוב המקדש הנזכ' ואני שמעתי ותרגז בטני לומר וכי אפשר דבר כזה לצאת מפי שום מזה ושום פה קדוש אמר דבר כזה וזה כי על כל פנים צריכה גט וזה מכמה טעמים ופנים ממינים שונים.
1
ב׳ונראה לעניות דעתי כי אחר שנפסל עדות הקדושין אפשר לומר אחד משנים או שמציאות הקידושין היו אמת אלא דלא מהני מפני שהיה אחד מהעדים רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד ואין דבר שבערוה פחות משני' או אפשר שכיון שפסול לעדות אולי העיד עדות שקר ולא היו דברים מעולם. בנדון דידן נראה לעניות דעתי כי אי אפש' לומ' שהעידו ממש עדות שקר משום דאומדנא דמוכח הוא דיום טוב הנז' היה מחזר אחר קדושין וזה כי ישראל ויהודה יודעים כי זה כמה ימים ושנים שיום טוב הנז' קידש את סיטי הנז' ומציאות הקדושין היו אליבא דכולי עלמא ודאין אלא שלא הועילו מפני שלא קדש כתקנת חכמים כנודע ומפורסם בפי הכל וכיון שכן גילה דעתו שכונתו של יום טוב הנז' לקדשה ואחר אלו הקדושין הראשונים גלוי וידוע לכל העולם שמעולם לא יצא יום טוב הנז' מפתח ביתה של סיטי הנזכרת וכל היום וכל הלילה לא היה זז משם ומדבר ונושא ונותן בביתה ודאי מכל זה ידים מוכיחו' ואיכא חזקה שמציאו' הקדושין הם אמת.
2
ג׳והראיה לזה דאמרינן במכות פרק קמא ההיא איתתא דאתאי סהדי ואשתקור אייתי סהדי ואשתקור אזלא אייתי סהדי אחריני ולא אשתקור אמר ריש לקיש הוחזקה זו אמ' ליה רבי אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו וכו'. הרי דלכולי עלמא הוחזקה להיו' מחזרת אחר סהדי שקרי אף בנדון דידן מכח קדושין הראשונים הוחזק לחזר אחר קדושין ורגלי' לדבר היות מציאות הקדושין אמת ויציב.
3
ד׳וא"ת עד כאן לא קאמרי התם הוחזקה אלא בתרי זמני דהכי קאמר אייתי סהדי ואשתקור אייתי סהדי ואשתקור ובתרי זמני הויא חזקה אבל בנדון דידן דליכא אלא זמנא חדא לא אמרינן הוחזק וי"ל דליתא דהא אמרינ' בגמרא לימא ריש לקיש דאמר כר' יהודה דמתניתין דקאמרי כת אחת שהזים לכמה כתות כלם יהרוגו. רבי יהודה אומ' איסתסית היא זו ואינו נהרג אלא כת הראשונ' בלבד וקאמר בגמר' דהכי קאמר אם אינה אלא כת אחת נהרג' אי איכא טפי אין נהרגין ואם הית' דדוק' בתרי זמני הוא דאמרינן הוחזק היכי קאמר לימא ריש לקיש כרבי יהודה לא אתייא כרבי יהוד' דאלו לרבי יהודה אפילו בחדא זימנא קאמר איסטיסית ואי איכא טפי על כת אחת אין נהרגין ואלו לריש לקיש נהרגין תרי כתי עדים דלא הוחזקו אלא בתרי זימני אלא ודאי לא שנא חדא זימנא לא שנא תרי זימני אמרינן הוחזק והא דקאמר בגמרא אייתי סהדי ואשתקור תרי זימני משום דמעשה שהיה כך היה דהכי קאמר בגמרא ההיא איתתא וכו' וכיון שכן נמצא שמציאות הקידושין אמת אלא דלא מהני משום דהוו בלא עדים כי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והוי כקידש בלא עדים דאפילו שניהם מודים לא מהני דאין דבר שבערוה פחות משנים.
4
ה׳לזה אני אומר לא יהא אלא קול דתנן בגיטין פרק המגרש יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת ואמרינן בגמרא אמר עולא לא שישמע קול הברה אלא כדי שיהיו נרות דולקו' וכו' ועוד אמרו לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני. ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים וכתבו התוספות דלא פליגי אלא כדעולא דאיכא רגלים לדבר לא בעינ' כדי שיאמרו פלו' מהיכן שמע מפלוני וכו' דמשמע בגמרא דקרו ליה דבר ברור אבל כל שאין רגלי' לדבר בעינן דבר ברור כי האי גוונא וכן פסק הרא"ש ורבותא קמ"ל דאע"ג דכל חד וחד משום חד בלחוד קא מסהיד ואין כאן שנים ששמעו מפי שנים כאחד בהכי סגי. וכ"ש בנדון דידן שהעידו שנים בפני ב"ד שנתקדשה בפניהם ואתחזקה בבית דין למקודשת דפשיטא ופשיטא דצריכה גט ונדון ונאמ' והלא דברים קל וחומר ומה במקום דליכא אלא עד מפי עד א' ועד אחד מפי עד אחר והני תרי קמאי סהדי הלכו למדינ' הים מכל מקום חיישינן לקלא ומקודשת בנדון דידן שיצא בעדים בערים שלפנינו המעידי' בבית דין שנתקדש' בפניהם ועודם מחזקי' בעדותם לא כ"ש דחיישינן לקלא כי האי להצריכ' גט.
5
ו׳וגדולה מזאת כתב מהרי"ק שרש פ"ז על אשה שהוחזקה למקודשת לפלוני כל כך זמן אף על גב דלא הוחזקה בב"ד אלא שהוחזקה כן בעירה הצריכה גט והביא כמה ראיות על זה דוק ותשכח וכי תימא כיון שיצא קול אמתלא על הקדושין שפסלו עד א' מבטלינן ליה לקלא ליתא כיון שלא יצא האמתלא עם הקדושין ממש דבעינן קול ושוברו עמו.
6
ז׳וראיה לזה מדאמרינן בגיטין פ' המגרש ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לבר בי רב איתייא רב חמא לאבוה אמר ליה אימא לי גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה על תנאי קדיש אדעתא דלא אזיל לבי רוזאי ואזל אמר ליה כיון דבעידנא דהות קלא לא הוה אמתלא לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא הרי דבעינן קול ושוברו עמו וכן כתב הרשב"א בתשובותיו סי' תת"נו דמקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו ולא בעי גט ואי משום קלא דמקמי נישואין הוי קול ושוברו עמו אבל אי מעיקרא נפק עלה קלא דקדושין גמורין ואחר זמן נודע דלא קדשה אלא בעד אחד אי לא מבטלין לקלא צריכה גט כרב ששת דהלכה כוותיה באיסורי ובנדון דידן לא היה שוברו עמו שמתחלה הוחזקה בב"ד למקודשת גמורה ואחר כמה ימים נפסל העד וזמן שטרי קבלת העדיות יוכיחו.
7
ח׳וגדולה מזאת כתב הר"ן בשם הראב"ד דלא מבעיא באמתלא שהוא הפך הקול הראשון כגון מה שכתבתי דנפק קלא דאיקדשה סתם ואחר כך אמרו על תנאי קדיש דפשיטא דלא מבטלינן קלא לפי שהאמתלא היה הפך הקול שהיה סתם אלא אפי' שיהיה האמתלא באופן שאינו הפך הקול הראשון ולא סתרי אהדדי ואפשר ששניהם אמת אפי' הכי לא מבטלינן קלא כגון פנויה שיצא עליה שם קדושין ואחר עשרה ימים יצא עליה קול גירושי' לא מבטלינן קלא דקדושין ואף בזה בעינן שיצא קול הגירושין עם הקדושין כדי שיהא שוברו עמו כ"ש בנדון דידן שהאמתלא היה הפך הקול דפשיטא דאליבא דכ"ע לא מבטלינן קלא כיון שלא היתה שוברו עמו וצריכה גט.
8
ט׳ועוד בר מן דין מטעמא אחרינא צריכה גט וזה שכתב המרדכי בהגהו' סנהדרין בשם העטור וז"ל רי"ף כתב בתשובה עדים החתומי' על השטר ונמצא אחד מהם קרוב או פסול ואמ' חבירו לא הייתי מכיר בפסולו אם אינו רגיל עמו עדותו כשרה ומשביעין אותו על פי העד הכשר ונאמן הוא לומר דלא ידע שהוא פסול כי היכי דמקבלין ליה כי אמר למחזי אתיתי ולא לאסהודי אבל אם היה רגיל עמו אינו נאמן ואם היו שני עדים עם הפסול ואמרו לא היינו יודעים שהוא פסול הרי השטר מקויים דמספיקא לא מבטלינן לשטרא ומסתברא היכא דליכא סהדי תמן מכשירין וכו' ועם זאת התשובה אומר בנדון דידן שכיון שעדי הקדושין חתומים בשטר ונתקיים בבית דין וגם נקרא פעם אחרת בבית דין והעידו העדים על חתימת ידיהם כמו שכתבתי מאותה שעה הוחזקה סיטי הנז' למקודשת גמורה כמו שכתב בארך הרי"ק שרש ע"ד דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין וכיון שכן אף אם נפסל העד הא' לא אמרינן עדו' שבטלה מקצתה בטלה כלה ונתבטל גם העדות הכשר אלא עדות הכשר במקומו עומד וכיון שכן לא מבעיא אם נחוש לדברי סמ"ג שהביא הטור סימן מ"ב שכתב שהמקדש בעד אחד שחוששין לקידושין להצריכה גט וגם המרדכי כת' כן בשם רא"ם כמו שכתב הרי"ק שרש ק"א דפשיטא ופשיטא דבנדון דידן צריכה גט שהרי עדות האחד קיים אלא אפי' לא ניחוש לדברי אלו סמ"ג ורא"ם מכל מקום צריכה גט שהרי מעיד אני עלי שמים וארץ שאחר שנתקבל עדות העדים של הקדושין הנז' בא אלי איש אחד בהיותי עומד בתוך בני הישיב' והיה צועק צעקה גדולה ואומר וכי אלו הקדושין יש להם פה להשיב להכחישם והיה קופץ ונשבע שהיו הקדושין אמת ויציב ושהוא נמצא שם בשעת הקדושין ואמר שבתורת עדות היה אומר כל הדברים הללו והיה מגידן כדי שלא יוציאו לעז על הקידושין ויתירוה לעלמא לסיטי הנז' ויהיו בניה ממזרי' כך העיד בתורת עדות בפני כל בני הישיבה שהיו יושבים שם וכיון שכן אף אם פסלו עד אחד החתום יצטרף עד אחד החתום ועד אחד על פה להצריכה גט ולפי שורת ודקדוק הדין לסברת תשוב' הרי"ף הנז' בנדון הזה לא נאמר יגרש ראשון ונושא שני אלא תנשא לראשון ולא חיישינן לקדושי שני כלל דלא חלו קדושי שני כיון דאיכא תרי סהדי דמסהדי אקדושי קמא כל שכן וק"ו בן בנו של ק"ו שלא יעלה על לב אדם לומר שאינה צריכה גט מראשון דלא יהא אלא קול דעד מפי עד ועד מפי עד צריכה גט כל שכן בנדון דידן דאיכא כמה וכמה סהדי מפי שני עדים דצריכה גט.
9
י׳ובר מן דין איכא טעמא אחרינא להצריכה גט וזה כי אלטאראץ כשהעיד נגד יצחק לא העיד בפניו וכיון שכן אין דנין על פי אותו העדות כדאמרי' בהגוזל ומאכיל תהי בה ר' יוחנן וכי מקבלין עדות שלא בפני בעל דין וכן פסקו כל הפוסקים ועוד כתב הטור סי' כ"ח ואם קבלו העדו' שלא בפני בעל דין אין דנין על פיו. וכי תימא הא אמרינן בהגוזל בתרא דאם שלחו לנתבע שיבא ולא בא מקבלין עדות שלא בפניו ובנדון דידן הרי שלחו ליצחק שיבא לב"ד ולא בא ועדות הפסול שפסלוהו הוי עדות ליתא דהא אמרינן בהגוזל בתר' וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין קבלה מניה רבי יוסי בר חנינא כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולים או שהיו עדיו מבקשין לילך למדינ' הים ושלחו לו ולא בא ודקדק ר"י בעל התוספו' דמדקאמר ושלחו לו ולא בא ולא אמר או שלחו כדקאמר או שעדיו חולים משמע דבעינן שלחו לו ולא בא בהדי חד מהנך אבל שלחו ליה גרידא לא מהני וכן פסק ר"ח ורב אלפס והרמב"ם פ' ג' מהלכות עדו' וכן הטור דבעינן אחרת בהדי שלחו לו אבל שלחו לו גרידא לא מהני ובנדון דידן ודאי שלא היה כי אם שלחו לו ולכן אין דנין על פי אותו העדות ויצחק עומד בחזקת כשר.
10
י״אוכי תימא כל מה שכתבתי הוא לכתחילה אבל בדיעבד בשלחו לו ולא בא גרידא מהני בזה איכא פלוגת' שהמרדכי כתב בפ' הגוזל בתרא בשם ראב"ן דמהני בדיעב' ובשם ריב"א כתב שם דלא מהני אפילו בדיעבד וכן נראה מתוך לשון הטור שכתב סי' כ"ח ואם קבלו העדות שלא בפני בעל דין אין דנין על פיו משמע אפילו בדיעבד וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא מי יכניס ראשו בין הרים גדולים בספק קדושין להתיר אשת איש לעלמא בלא גט אלא ודאי על כל פנים צריכה גט.
11
י״בוא"ת ממקום שבאת אינה צריכה גט דכיון דאיכא מאן דאמר דאפי' בדיעבד אם נתקבל שלא בפני בעל דין לא מהני ובנדון דידן כשהעידו יעקב ויצחק על הקדושין היה שלא בפני סיטי הנז' אף על גב דאיכא פלוגתא אי מהני אי לא מהני סמכינן אחזקה שהיתה בחזקת פנויה עד עכשיו מיום הולדה ולא בעיא גיטא.
12
י״גוי"ל שעדות הקדושין מהני לכולי עלמא מתלתא טעמי חדא דכולי עלמא מודו דבשלחו לו וחד מהנך מקבלין עדו' שלא בפני ב"ד ובנדון דידן כבר שלחו לסיטי ולא באת כמו שכתוב וחתום בעדים וגם איכא שהיה א' מהעדים מבקש לילך כמו שיש עדים וכתוב וחתום שהתרה העד כמה פעמים שיקבלו עדותו שהיה רוצה לילך כמו שהלך בפועל וכיון שכן כולי עלמא מודו דבכי האי גוונא מהני כמו שכבר הארכתי בפסק שעשיתי על זה הענין בתחלה.
13
י״דועוד שנית דאמרינן פרק הגוזל ומאכיל אמר רבא הלכתא מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין ופירש נמקי יוסף בשם הרא"ש דאפי' באין רוצין לילך העדי' למדינת הים קאמר הכא דמקבלין משום דבקיום שטרות הקלו חכמים דעדים החתומי' על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין וכן פסק הרמב"ם פרק שלישי מהלכות עדות שכתב בד"א דבעינן שלחו וחד מהנך בעדות ע"פ אבל בעדות בשטר מקיימין ב"ד את עדיו שלא בפני בעל דין וכיון שכן בנ"ד כיון שיצא שטר הקידושין בפני בית דין וקראוהו והעידו העדים על חתימתן כמו שכבר כתבתי שכן היה מאותה שעה אתחזק' סיטי הנז' למקודשת גמורה אפילו שהיה כל זה שלא בפני הבעל דין.
14
ט״וועוד שלישית שכתב החכם השלם הה"ר דוד ן' זמרה יצ"ו בשם המאירי וז"ל מקבלין עדות שלא בפני בעל דין לאפרושי מאיסורא כגון שיש עדים שנתקדשה פלונית ע"כ. וכתב החכם הנזכר דטעמא משום דכולי עלמא בעלי דבר הוא לאפרושי מאיסורא והעיד שכן הוא דעת הרב הכולל ר' יעקב בירב זלה"ה על מעשה שהיה וגם סברת הה"ר שמואל בן סיד זלה"ה אלא שהם הפריזו על מדותיהם לקבל עדות שלא בפני בעל דין לאסור אשה על בעלה ואני וחברי חלקנו עליהם בזה אבל בעדים שנתקדשה פלוני' דהוי לאפרושי מאיסורא לא חלק אדם מעולם.
15
ט״זועוד אומר לע"ד מלבד מה שכתבתי שאפי' העידו העדים בפני יצחק ממש קרוב בעיני שאין לחוש לעדותם כלל כל שכן להתירה לסיטי הנז' בלא גט וזה כי בהעלותי על לבבי מה טיבן של העדים שפסלו ליצחק מאד תמהתי וידי למו פי שמתי איך מלאם לבם לחכמים השלמים לקבוע ב"ד לקבל עדותם כי כל העולם מרננים אחריהם ובפרט על אחד מהם היותו חשוד על כמה וכמה גופי עבירות קשות ורעות וקלות וחמורות וכל כך גדלה רשעתו שהכל יראים ממנו וכובשין עדותם וכמעט לבא לפומא לא גלי משום דאניש אלמא הוא ואיש אשר אלה לו איך יועיל עדותו להוציא את סיטי הנזכר' מחזקת מקודשת להתירה לעלמא אי לא דמיסתפינא הוה אמינא דקדושי יום טוב הם קדושין גמורים והקדושין השניים שקדשה הטפל הידוע לא תפסו כלל אבל את האלקים אני ירא ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ולכן כיון שלא יש עדים שיעידו בפועל בפני בית דין על פסול העדים האחרונים אחוש לעדותם שהעידו נגד יצחק לענין זה לבד שתפסו גם קדושי הטפל השניים להצריכה גט מזה ומזה אבל להתירה בלא גט מיום טוב נראה לע"ד שלא יאמר דבר כזה שום אדם בעולם.
16
י״זכל מה שכתבתי הוא בהיות שלא העידו עדים בפועל בפני ב"ד על פסולן של העדים האחרונים אבל עכשיו באו עדים והם הישיש רבי יוסף ברכה ורבי יצחק אשכנזי ואחר כמה איומים והגזמות וקבלת חרם ואלות וקללות הכתובות בתורת משה רבינו עליו השלום שקבלו עליהם להגיד האמת העידו בתורת עדות בפני בית דין איך אלטארץ א' מהעדים האחרוני' הנז' עבר עבירה מהחמורות שבתור' כמו שכתוב בארוכה בשטר קבלת העדו' שנכתב ונחתם בבית דין וגם העדות שהעידו העדים הנז' על אלטאראץ היה ממש בפניו של אלטאראץ הנזכר וכיון שכן נפסלה כת העדים השניים והוכשרה כת העדים הראשונים שהעידו על הקדושין של יום טוב ונמצא שהיא בחזקת מקודשת גמורה לי"ט וקדושי שני לא תפסו כלל לפי שורת ועומק הדין.
17
י״חאבל להיות הנושא מגונה ומכוער ופרץ גדר לזלזל בבתולת ישראל לקדשה בחשאי שלא כדרך מנהגן של ישראל הייתי נמנה להענישו ולהכריחו להתירה בגט ולא יחרוך רמיה צידו ועם זה יעידון יגידון כל העולם כלו כי הייתי נקי מהשם ומישר' מהשם לברר וללבן ולהוציא הדין לאמיתו ומישר' לשבר מתלעות עול ולאבד תאותו ויודע נסתרות ובוחן לבות יודע כי מה שכתבתי כונתי לשמים ולאפרושי מאיסורא כפי מה שהורוני מן השמים לפי ע"ד ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
18