דברי ריבות תי״טDivrei Rivot 419
א׳שאלה ראובן מכר לשמעון כל כך ואלינסייאש לזמן ב' חדשים לערך ק"א לבני' הא' והתנה עמו שלזמן הפרעון יפרענו בגרושוש ישנים יפים וטובים שלמי המשקל ועשה עמו שטר וזהו תורף השטר בפנינו עדים חתומי מטה הודה ראובן הודאה גמורה שחייב לשמעון בחוב גמור נקי ובר מכל טעות חשבון שמנים גרושוש יפים וטובי' שלמי המשקל ולבנים ארבעי' יפים וטובים מחמת ארבעים ואלינסייאש שקנה ממנו לערך ק"א לבנים הא' והגיעו לידו בלי שום פחת ואונאה כלל ונתחייב לפורעם לו או לכל מוציא שטר זה בעדו ואפי' בלי הרשאה פרעון גמור ושלם עד סוף פרוטה אחרונה בגרושוש ישנים יפים וטובים שלמי המשקל ולא בדבר אחר מהיום ובתשלום שני חדשים בלי שום איחו' ועכוב וכו' וקוד' שהגיע זמן הפרעון יצא דבר המלך וכרוז' קרי בחיל שלא יהא שום אדם רשאי לפורעם ולקבלם ביותר מארבעי' לבנים הגרושוש ועתה שמעון הלוקח טוען לראובן שהוא חייב כ"כ גרושוש לערך חמשים לבנים האחד כאשר היו שוים באותו פ' ובאותו זמן כאשר נתחייב בשט' לפרוע לו כ"כ גרושוש כנראה מלישנא קמא דשטרא שהוא חייב לו שמנים גרושוש וארבעים לבנים וראובן טוען ואומר שהוא מכר לו כ"כ ואלינסייאש לערך ק"א לבנים האחד כאשר היו שוות ואם התנם עמו שלזמן הפרעון יפרענו בגרושוש ולא בדבר אחר היה כדי שיפרענו במטבע עובר לסוחר ושהכל רצים אחריו בגרושוש ולא במעות רעים כי אם משופרי שופרי כנודע שלא היו בכל המטבעות יותר טוב מגרושוש ועתה שהדבר יצא מפי המלך שלא יעברו ביותר מארבעים לבנים איני רוצה לקבלם ביותר אפילו שוה פרוטה דדינא דמלכות' דינא ואם התנה עמו שלעת הפרעון יפרע לו שמנים גרושוש וארבעים לבנים ואם פחתו לא פחתו לו מפני שהוא מכר לו לערך ק"א לבני' הא' כנראה מלישנא בתרא דשטרא שמכרם לו לערך ק"א לבני' הא' ונתחייב לפורעם בגרושוש ישני' ולא בדבר אחר ואם פורע לו לערך חמשי' לבני' הא' אינו פורע לו לערך ק"א כ"א לערך שמני' ואם אינו רוצ' לפרוע לו בגרושוש לערך ארבעים כאשר יצא דבר המלך לכל הפחות שיפרע לו במעות יפים וטובים ילמדנו רבנו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה נראה לעניות דעתי שהדין עם ראובן המוכר וטעמא דמילתא דגרסינן בקמא פרק הגוזל עצים איתמר המלוה את חבירו על המטבע ונפסלה המטבע אמר רב נותן לו מטבע היוצא באותה שעה פירש רש"י המלוה את חבירו שום פרגמטייא על המטבע שקצץ לו מעות נותן לו מטבע היוצא בשעת פרעון דהא קיבל לתת לו מעות והאי לאו מטבע ודוקא הלוהו פרגמטייא אבל הלוהו מעות את שהלווהו משלם לו הרי לך בהדיא כשמוכר פרגמטייא וקיצץ מעות שנותן מטבע היוצא בשעת הפרעון ובנדון דידן כך הוא שמכר ראובן ואלינסייאש וקיצץ לו מעות כל אחת לערך ק"א לבן ואם פורע לו גרושוש לערך חמשים נמצא שאינו עולה לערך שקיצץ עמו ודומה למאי דכתב רש"י דהא קיבל לתת לו מעות והאי לאו מטבע הוא כיון שגזר המלך שלא יהיה שיותן הגרוש כי אם ארבעים לבנים. ועוד גדולה מזאת כתבו התוספות שם על רש"י וזה לשונם ולפירושו נראה דאם הלווה מעות נמי וקצב לו שישלם מעות דמשל מטבע היוצא באותה שעה דמעות שנפסלו לאו מטבע נינהו ולא נקט בקונטרס פרקמטייא אלא משום דכשמלוה אדם מעותיו אין רגילין להזכיר דבר אבל כשמוכר פרקמטייא אפי' אמר סתם כך וכך מעות תתן צריך לשלם לו מטבע היוצא באותה שעה וכן כתוב בהגהה אשרית בשם א"ז הרי לך לפי זה בנדון דידן להיות מכר סחורה אפי' היה סתם היה חייב ליתן לו גרושוש לערך היוצא בשעת הפרעון כל שכן השתא שקיצץ ופירש כל וואלינסייא לערך ק"א לבן דפשיטא ופשיטא דנותן לו לערך של שעת הפרעון אליבא דכולי עלמא דהוה ליה כהתנה עמו על מנת שישלם לו מעות דכזה בין בהלואה בין במכר משלם ממטבע היוצא בשעת הפרעון כמו שכתבו החו' וכ"פ חו"מ סי' ע"ד.
2
ג׳וא"ת בנדון דידן כתוב בהדיא שלא נתחייב שמעון כי אם שמונים גרושי"ש וארבעים אש' וכיון שכן אף על גב שאם מכר בסתם היה חייב לשלם ממטבע היוצא בשעת פרעון עכשיו שפירש ואמר שהחיוב הוא שמנים גרושי"ש וארבעים אש' נראה דאינו חייב לשלם כי אם אותו הסך לבד ויש לומר דהא קיימא לן שכשיש בשטר תרי לישני דסתרי אהדדי אזלינן בתר התחתון וכן כתב חו"מ סי' מ"ב וז"ל היה כתוב למעלה דבר אחד ולמטה דבר אחר וסותרין זה את זה כגון שכתוב למעלה מאה ולמטה מאתי' או איפכא הולכין אחר התחתון וכן פסק הרמ"בם הלכות מלוה ולוה פרק י"ז ובנדון דידן כתוב למעלה שמנים גרושיש וארבעים אשפרוש ולמטה כתיב ארבעים ואלינסייאש לערך ק"א אש' אזלינן בתר תחתון ויפרע כל ולינסייא לערך ק"א אש' או בלבנים ממש או בגרושי"ש בשעת הפרעון עד שיעלו לסך ק"א וכן משמע לשון השטר וזה שאחר שקיצץ ערך הואלינסייא בסך ק"א אש' כתוב ונתחייב לפורעם לו או לכל מוציא שטר זה בעדו ואפילו בלא הרשאה פרעון גמור ושלם עד סוף פרוטה אחרונה הגרושי"ש ישנים טובים שלמי המשקל ולא בדבר אחר וכו' משמע כי תנאי פרעון בגרושי"ש היה ויפוי כח המוכר עד סך ק"א אשפרוש לא לגריעותא וכן כתב הר"שבא בתשובה הביאה בית יוסף סימן מ"ב וזה לשונו כל שמשמעותו ניכר לבית דין מתוך הכתב שהוא כן דנין אותו ואפילו ליפוי כח של בעל השטר וכן אם דרכן של בני אדם לכתוב כן בענין שיהא בו יפוי כח לבעל השטר דנין אותו ואף על פי שאפשר לדונו למשמעות אחר שיהא לגרעון בעל השטר וכו' באופן דבנדון דידן לא לבד איכא משמעות דליפוי כח של המוכר התנו שיפרע בגרושיש ודנין כך אלא שבפירוש כתיב בשטר בלשון התחתון שיפרע לו ק"א אשפ' לכל ואלינסייא ולכן גמרתי אמרתי שהדין עם ראובן המוכר וחייב שמעון לפרוע לו בגרושיש לערך היוצא בשע' הפרעון או יפייס לראובן שיקח לבנים מדודים לפרעון החוב זהו מה שנרא' לע"ד הדין על האמת נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
3
