דברי ריבות ת״כDivrei Rivot 420
א׳במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בית דין דחתימין לתתא כד אתא קדמנא רבי יואל ואחר האיומים וכו' קם והעיד שביום שבת אחר מנחה וידי און מנסיבו טיני אה אונה ריוה קי אישסאכה סירקה די אונה מוגי"ר קא זאדה אי אונה מוסה שמה שול דישו לה מוגיר קא זארה אלה מוסה ארקי פירמוזה ריזה אי דישוו אלמאנסיבו דיש אנוש ויד אישה ריזה דישו איל מאנדה פור איליא דישו לה מוגיר אלה מוסה וא פור איליא וינו לה מוסה אלמאנסיבו אי דישולי דיזי קילי אמושטריש אישה ריזה סירו איל לה ריזה אי די שילה אי דישילי תהא לי מקודשת אי לה מוסה טומולה ריזה אי לה דיין אלה מוגיר קאואדה אינו וידי מאש וכו' היה זה ביום ה' י' לסיון שנת עזרנו בשם ה' בשאלוניקי וקיים. פלוני דיין פלוני דיין פלוני דיין.
1
ב׳ראיתי שטר קבלת עדות הקדושין ומה שכתב החכם השלם הפוסק עליו ואיזן וחיקר בענין עד מקום שיד האפשרות מגעת ונראה לי שהדבר העומד נגד ענין זה להצריכה גט הוא הא דתניא פרקא קמא דקידושין אמר לה כנסי סלע זה בפקדון וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת וכתב הר"מבם פרק ה' הלכות אישות אפילו לא אמרה אין אלא שקבלתו ונטלתו ושתקה הרי זו מקודשת וכן כתב אבן העזר סימן כ"ח וטעמא דמילתא דכיון דשתקה וקבלתו איכא הוכחא שנתרצית והשתא נידון ונאמר כמו שכתב החכם השלם הפוסק ומה התם שהוא עצמו מתחלה אמר לה בתורת פקדון שהיינו יכולים לומר שלא קבלתו אלא אדעתא דפקדון מכל מקום כשחזר ואמר לה התקדשי לי בו ושתקה וקבלתו אמרינן שנתרצית וקבלתו לשם קדושין בנדון דידן שמעולם הוא לא הזכיר אלא שם קדושין לא כל שכן דאמרי' ששתיקתה מורה שנתרצית וקבלתו לשם קידושין.
2
ג׳לזה נראה לעניות דעתי לחלק אם יכשר בעיני החכמים המורים הורא' וזה דשאני התם שגילתה במעשיה שנתרצתה לעשות רצונו וזה דמי הכריחה לאשה זו לקבל הסלע ההוא לא בתורת פקדון ולא בתורת קידושין אלא בודאי כיון שקיבלתו גילתה דעתה שנתרצית לעשות רצונו הן שיהיה בתורת פקדון הן שיהיה בתורת קידושין וכיון דידעינן ודאי שנתרצית לעשות רצונו אמדינן דעתה דנתרצתה לו במה דניחא לה שהיא להתקדש מדריש לקיש דטב למיתב טן דו וכמו שכתב הרשב"א סימן אלף רכ"ז.
3
ד׳אבל בנדון דידן מעולם לא גילתה דעתה שנתרצית לעשות רצונו אלא אדרבה להפך שאמרה לו די זי קילי אמושטריש אישה ריזה באופן שאמרה שהיתה שלוחה של האשה הנזכר' ותכף כשקבלתה נתנה הריזה לאשה המשלח' נרא' ודאי הן בתחלה הן בסוף שכונתה בקבלת' היתה לעשות רצון האשה המשלחה ואין כאן שום גילוי דעת לעשות רצונו זה נראה לעניות דעתי לחלק להתיר נערה זו בלא גט בהסכמת החכמים השלמים נר"ו נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
