דברי ריבות נ״הDivrei Rivot 55
א׳על ענין ההסכמה שהסכימו ביניהם הגבירים ומעולים ידועי' וז"ל שטר ההסכמה הסכימו עליהם הסכמות שרירות וקיימות בשבועת התורה לדעת הקדוש ברוך הוא ולדעת הנשבעים באמת ובכל חומרות תורתינו הקדושה בלי מרמה וערמה ותחבולה כלל בביטול כל מיני מודעי וכו'. עוד כתוב עוד הסכימו וקבלו עליהם כל החתומים למטה כל חומרות תורתינו הקדושה בשבועה חמורה לדעת רבים שלא יוכל שום א' מהחתומים למטה לערער שום ערעור ופקפוק בעולם וכו' עוד כתוב כל הנז' לעיל קבלו עליהם החתומים למטה בחומרת תורתינו הקדושה ובשבועה חמורה בתורה לדעת רבים בלי שום פתח והתרה כלל בביטול כל מיני מודעי וכו' אחר כך בהמשך הזמן קודם השלמת זמן ההסכמה וקיום התנאי' נפטר ראובן אחד מהחתומים וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק עכשיו בא שמעון אחד מהחתומים וטען ואמר שאינו מחוייב לקיים שום אחד מהתנאי' וההסכמות שהסכימו לפי שכשהוא נשבע וקבל כל ההסכמות עליו הוא נשבע לכלם יחד ועכשיו שכבר נפטר ראובן הותרה שבועתו אצלו דאדעתא דהכי לא נשבע וקיימא לן דשבועה או נדר שהותר מקצתו הותר כלו באופן שאין כאן שבועה כלל שאלה אם הדין עמו.
1
ב׳תשובה נראה לע"ד שחייב שמעון לגמור ולקיים כל הכתוב בשטר ההסכמה כאלו לא נפטר שום אחד מהם והטעם דמאי דקאמר ר' עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כלו הוא בשני פנים או שהותר מקצתו מאליו מבלי שאלה לחכם כדתנן פ"ד נדרים ראה אותן אוכלין תאנים ואמר הרי עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו והיו עמהן אחרים בית שמאי אומרי' הן מותרין ומה שעמהם אסורין וב"ה אומרים אלו ואלו מותרין ופירשו כל המפרשים משום דנדר שהותר מקצתו הותר כלו ומותרין אפי' בלא שאלה לפי שהוא א' מד' נדרים שהתירו חכמים וכו' דתנן במתני' וכתב רש"י התירו חכמים בלא שאלה או באופן אחר נדר שהותר מקצתו ע"י שאלה כההיא דתנן פ' ר' אליעזר פותחין בימים טובים ובשבתות וכו' עד שבא רבי עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כלו וכו' פי' המפרשים אותן הימים מותרין ע"י התרת חכם.
2
ג׳וכשנדקדק בנדון דידן לא יצדק שום אחד מאלו אם הראשון שיהיה בטל מאליו אי אפשר לפי שהטעם שאמרו בראה אותם אוכלין תאני' וכו' ובכל נדרי שגגות דבטלין מאליהן בלי שאלת חכם הוא לפי שיש בעיקר הנדר טעות כי בשעה שהיה נודר כבר היו שם בפועל אביו ואחיו ואלו היה יודע כך היה מוציאן מן הכלל ונמצא שלא נתכוון להדיר את אלו מעולם ולא חל הנדר ואפי' בזה לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו אלא כשהחליף דבריו בשעת חזרה ממה שאמ' בשעה שנדר אבל במעמיד דבריו לא כדקאמר רבה פ"ד נדרים וכן פסקו כל הפוסקים אבל בנדון דידן אי אפשר להיות בטל מאליו לפי שכבר חל הנדר והשבועה שלא יש שום טעות בעיקר הנדר שהרי בשעה שקבל שמעון על החומרו' היה ראובן מדבר עמו והיה בחיים ובאות' שעה כבר חלו כל החומרו' וקבל שמעון על עצמו לקיים עם ראובן ממש כל ההסכמות הכתובות בשטר.
3
ד׳וכי תימא כיון דלבסוף מת ראובן אמרינן דעתו של שמעון היה אם יודע בשעת נדרו שהיה מת היה מוציאו מן הכלל ונמצא עתה למפרע שיש טעות בעיקר הנדר דאדעתא דהכי לא נדר ונמצא בטל מאליו ואמרינן כיון שהותר מקצתו הותר כלו אי אפשר לומר כן לפי שטענת מת אינו מועיל להיות פתח להתיר הנדר ע"י שאלת חכם כ"ש לבטל הנדר מעיקרו מבלי שאלה וראיה דתנן בנדרים פ"ד רבי אליעזר אומר פותחין בנולד וחכמים אוסרים וכו' ואמרינן בגמרא מאי טעמא דר' אליעזר אמר רב חסדא דאמר קרא כי מתו כל האנשים וכו' והא מיתה דנולד הוא מכאן שפותחין בנולד ורבנן מאי טעמייהו קסברי הנהו מי מייתו והא כל מקו' שנאמר נצים ונצבים אינן אלא דתן ואבירם אלא אמר ריש לקיש שירדו מנכסיהן. הרי דמיתה לכולי עלמא הוי נולד וקיימא לן כחכמים דאין פותחין וכן פסקו כל הפוסקים והטעם דאין פותחין בנולד הוא לפי שהפתח עוקר הנדר מעיקרו בהיתר החכם אבל הנולד אינו עוקרו וכמו שכתב הרא"ש וז"ל בנולד אינו נעשה נדר טעות מעקרו כי בשביל זה לא היה מניח מלידור כי היה סבור שלא יבא לעולם הרי דמת אינו מועיל להיות פתח להתיר על ידי שאלת חכם כ"ש לעקור הנדר מעיקרו ולהחשיבו כמוטעה להיות מותר מאליו.
4
ה׳ובר מן דין מצינו גדולה מזאת דתנן במתניתן פ"ד נדרים אמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונודע שלא היכתו ושלא גנבה וכו' קאמר דהוי נדרי שגגו' וכתב הר"ן עלה ובעינן שיאמר בפי' שגנבה את כיסי וכו' דאי לא אע"פ שהיה דעתו בשביל כך מ"מ כיון שלהדיר את אשתו נתכון ליכא טעות בעיקר הנדר ועתה נדון ונאמר ומה אם בקונם אשתי הקל שבשעה שנדר כבר היה נמצא הדבר הפך ממה שהיתה כוונת נדרו ודמי למוטעה מ"מ לא חשיב מוטעה כיון שנתכוון להדיר את אשתו אם לא פירש בנדון דידן החמור שכיון שמעון לראובן ממש וגם הסבה שחוזר בו עתה שהוא המיתה אז לא היתה מצויה לא כ"ש דלא הוי טעו' בעיקר הנדר הרי שמזה הצד חייב שמעון לקיים כל הסכמות הכתובות בשטר. ואם מהצד השני דאמרי' נדר שהותר מקצתו ע"י התר חכם הותר כלו וכמו שכתבתי לעיל בנדון דידן לא יצדק כלל דלא שייך פה שום היתר חכם לפי שהוא נשבע לרבי' כי כשנתחברו כלם יחד והסכימו ההסכמות כל א' נשבע לדעת כלם אפילו לא הזכירו בשבועתם שיהיה לדעת רבים חשיב לדעת רבי' כמו שכתב ה"ר יוסף קולון ז"ל שרש קפ"ב כ"ש דבנדון דידן בפי' אמרו על דעת רבים דאין לו היתר כי אם לדבר מצוה ואפי' לדבר מצוה אין לו היתר כי כבר התנו ואמ' בלי שום פתח והתרה כלל. ועוד אפי' הונח שאפשר להתירו וששאל לחכם והתירו בפועל מכל מקום חייב שמעון לקיים שבועתו עם כל חביריו הנשארי' ולא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו והטעם לפי שכבר כתבתי דמת הוי נולד ואין פותחין בנולד באופן דבנדון דידן אין כאן פתח וכבר כתב הרמב"ן דוקא בנדר שהותר על ידי פתח שדומה קצת לנדרי טעות וכיון שיש טעות בנדר בטל כלו אבל התירוהו בחרטה אין כל הנדר ניתר.
5
ו׳וכן הביאו הטור סי' רכ"ט בלשון סתם מבלי שום חולק וכן פסק רבינו ירוחם נתיב י"ד חלק שביעי.
6
ז׳וכן משמע לישנא דמתניתין דקאמר פותחין בימים טובים וכו' וא"כ כיון ששמעון טוען שהותרה לו שבועתו אצל ראובן הנפטר מכח אותו ההיתר רוצה ליפטר מהאחרים אינו טוען בזה כלל כי עדיין עומד בשבועתו כל שכן שאין כאן שום היתר כלל כמו שכבר כתבתי ואולי יהיה חייב שמעון לקיים שבועתו אפילו מכל נכסי ראובן הנפטר ואינו גוזר אומר בזה כי אין לי עסק בו אבל עם היות אמת שאינו חייב שמעון לקיים שבועתו אצל נכסי ראובן אינו בשביל שהותרה לו לשנאמר הותרה מקצתה הותרה כלה אלא הטעם הוא דהוי כמי שנשבע לעשות דבר מה עד זמן כך וכך כי בתשלום הזמן משם והלאה אין לו שבועה ולא בשביל שהותרה כי השבועה קיימת אלא שעבר זמנה.
7
ח׳אף בנדון דידן השבועה שנשבע שמעון לראובן ולכל חביריו יצ"ו הוי כמי שנשבע להם לקיים שבועתם כל זמן שהם יוכלו גם כן לקיים שבועתם אליו עכשיו שנפטר ראובן כבר קיים שמעון שבועתו עמו עד עת פטירתו ונשלם זמנו אבל זמן חביריו הנשארים עדיין לא נשלם וחייב לקיים שבועתו עמהם כי גם הם חיים וקיימים לקיים שבועתם וחומרתם אליו אבל השבועה מעולם לא הותרה וכן כתב הרב רבינו יצחק בר ששת ז"ל סי' קצ"ה בנדון דומה לזה כמו שנראה משם לכן נראה לע"ד שחייב שמעון לקיי' כל הענייני' הכתובי' בשטר ההסכמה כי עדיין הוא עומד בשבועתו כבראשונה וספק אסורא לחומרא כל שכן שאין כאן שום ספק כי אם ודאי אסור כפי מה שכתבתי ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
8
