דברי ריבות נ״חDivrei Rivot 58
א׳ראובן ושמעון נתעצמו בריב וביררו להם שלשה אנשים ידינו דינם וכתבו ביניהם שטר בירורין והוזכר בו שהדיינים יש להם רשות שידינו כפי הנראה בעיניהם בדין ובפשרה ושניה' נשבעו לקיים ככל היוצא מפי הדיינים כנזכר בשטר הבירורין ואחר שעמדו לדין לפניהם ואמרו טענותיהם ופסקו הדיינים בדרך פשרה דבר מה על שמעון וכשמוע שמעון ערער ואמר שקודם שעמד לפניהם קרא בגרון ואמר שאינו מרשה את הדיינים ולא מסכים לקבל מה שיגזרו בדרך פשרה אלא כפי דין גמור על דעת זה ירדנו שנינו לפני הדיינים ומה שנשאר השטר בעינו היה כדי שלא ימחק אבל מה שכתוב בו שידונו בדרך פשרה נתבטל בינינו בטול גמור ולכן מה שדנו בדרך פשרה אינו חייב לקיימו כלל וראובן מכחיש ואומר לא כי אלא על הכל ירדנו ככתוב בשטר הבירורין ושמעון לאמת דעתו עמד לפני בית דין וטען טענה זו והביא לפני בית דין עדים כשרים והבית דין חקרו את העדים ככל הראוי ומצאום מכוונים ככל דברי שמעון שנתברר בבירור בטרם ירדו לדין שאין רשות לדיינים לדון בדרך פשר' כלל והב"ד הורו את שמעון שהוא פטור ומותר משבועתו שבשטר הבירורין ואינו חייב לקיים מה שפשרו הדיינים. יורנו רבינו מורה צדק איזה דרך ישכון אור התורה אם שמעון חייב לקיים מה שפשרו הדיינים מכח השבועה הנז' בשטר הברורין או אם הוא פטור משבועתו אחרי הביאו ראיה על טענתו הנז' ושכר האדון כפול ומכופל מבעל הגמול ושלום האדון יגדל אוי"ר.
1
ב׳תשובה נר' לע"ד שהב"ד שהורו את שמעון שפטור משבועתו נעשו שותפי' להק"בה במעשה בראשית להיותם דנין דין אמת לאמתו וזה שבכל אופן שיהיה אינו חייב שמעון לקיים פשרת הדיינים וזה שלא ימנע או נדון דידן מיירי שנתקיי' שטר הבירורין בב"ד או לא נתקיים שאם לא נתקיי' פשיטא שהדין עם שמעון אפילו לא הביא עדים לדבריו במיגו דאי בעי אמר מזוייף הוא. דהא קיימא לן מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואם לא קיימו נאמן לומר שטר אמנה היה במיגו דאי בעי אמר מזוייף הוא אף בנדון דידן היה נאמן לומר כך כתבו בשטר אבל מעולם לא ירדתי לדין על תנאי כך והיה נאמן במיגו דאי בעי אמר מזוייף כ"ש וכ"ש בנדון דידן דאיכא עדים מסייעים לדברי שמעון.
2
ג׳ואפילו נתקיים שטר הבירורין בב"ד אם אינם לפנינו נוכל לקיים דברי השתי כתות ולומר שמה שמעידים העדים המעידים על פה הוא אמת ואף על פי שעדים חתומים על השטר ונתקיים בב"ד אפשר לומר שלא חתמו על שבועת הפשר' שנאמן העד לומ' על זה חתמתי וע"ז לא חתמתי דמשום האי טעמ' אמרינן דאין מעלין משטרות ליוחסין וכל מאי דאפשר לקיים דברי שתי כתי העדים יש לנו לקיים כמו שהארכתי והוכחתי בענין אחר ובנדון הזה אין צורך ואין לי פנאי להאריך.
3
ד׳ואפילו אם ת"ל שהעדים החתומים על שטר הבירורין הם בפנינו ומעידים ואומרים על הכל חתמנו נמצא דהוו שתי כתי עדים המכחישות זו את זו דדברי שתיהם בטלים ואין כאן כי אם ראובן ושמעון לבדם וזה אומר בכה וזה אומר בכה ומי יחייב לשמעון בב"ד לעמוד ע"פ פשרת הדיינים ודינו נמסר לשמים.
4
ה׳ועוד בר מן דין אפשר לומר דאע"ג שהעדים החתומי' אומרי' גם על זה חתמנו אפשר לקיים דברי שתי כתי עדים וזה ששמעון טוען וזה לשונו אבל מה שכתוב בו שידונו בדרך פשרה נתבטל בינינו ביטול גמו' הרי שלא טען לא היו ד"מ אבל אמ' נתבטל משמע שמתחלת כן היה אבל אח"כ נתבטל וכיון שכן אפשר שהעדים החתומים בשטר אמת חתמו שבשעת חתימתם כך היה המוסכם ביניהם אבל אחר כך קודם שעמדו לדין נתבטל ביניהם המוסכם ההוא וחזרו ביניהם הדין לסיני לעמוד על דין תורה וכך הדין נותן לקיים דברי השתי כתות כמו שכתבתי וראיה לזה כתוב בהגהה הלכות מכיר' פרק עשירי וז"ל אשר כתב רבינו אפרי' בתשובתו אמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני משום טעמא דאין אדם יכול לבטל מה שעתיד לעשות ואחרי כן נותן ואפילו הוא אנוס דכיון דעדים ראשונים ראו אונסו ועשה בפניהם מודעא ואחר כך מכר בפני אחרים בשתיקה וכתבו וחתמו הרי אלו מעידים שהיתה מכירה זו גמורה ושנים הראשונים מעידי' שהיה קודם לכן אונס הואיל ונוכל לקיים דברי כלם דאימור בסוף נתרצה הילכך לא כתבינן מודעא אזביני.
5
ו׳הרי שכתב דכל מאי דאפשר לקיים דברי כלם נקיים אף בנדון דידן נקיים דברי כלם דאימור בתחלה כך היה התנאי ביניהם בין בדין בין בפשרה ועל זה חתמו העדי' החתומים ואחר כך נתבטל התנאי ההוא והתנו דוקא בדין וזו היא עדו' האחרונים ואלו ואלו דברי אלקים חיים ולא סתרי אהדדי ולכן מכל אלו הצדדין והבחינות נראה לע"ד שהדין עם שמעון זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
6
