דברי ריבות נ״טDivrei Rivot 59
א׳הסכמה יום שבת קדש י"ז לחדש תמוז הרפ"ה בהיות חכמי העיר הזאת יצ"ו ופרנסי וממוני ומנהיגי כל הק"ק אשר בשאלוניקי מקובצים לעיין בענינים מה צריכים לתקון הכללות ובכללם ראו כי רבו המתפרצים לחלוק ולקנטר ולצאת מדרך הכלל ופוסחים על ב' סעיפים להעשות מה"אלה בפני עצמה בהלקט אחד מעיר וב' ממשפח' להעתיק שמותם מספר הק"ק אשר היו נכתבים עמהם על לא דבר והיו לאחדים בידם ומי יודע אם הפזור להם טוב להם וטוב לעולם ויש גם כן אשר יהיה רוחו להעתיק שמו מקהלו ונכתב בקהל אחר ויש גם כן שקובעים דירתם בעיר הזאת ומעתיקים שמותם בעיר אחרת להקל מעליהם טורח ומשא מלך ושרים ופרעונות לק"ק אשר פה שאלוניקי ומתנצלי' באומרם כי אינם חאראג"ירוש מהעיר הזאת ואם לעת כזאת לא יעמדו על הפרק לגדור פרצת הפורק מעליו עול דרך ארץ לא שבקי חיי לכל שארית הק"ק אשר ישארו כתובים בעיר הזאת ולא באותו הק"ק כי תכבד עליהם עבודת המסים והמה ילעגו למו ויש גם כן באים בכל יום מארץ מרחק וקובעים דירתם בעיר הזאת ואוכלים את טוב הארץ ופוטרים את עצמם בטענה הנז' באומרם כי אינם חאראגי"רוש ואינם כתובי' בפנקס המלך ושהכתובים יפרעו כל מסי הארץ והם ירשוה. לכן חכמי ומנהיגי הק"ק כלם מוסכמים לדעת אחת ראו לגדור ולהחזיר עטרת ההסכמה אשר נתקנה זה ימים ליושנה ולחזק יתדותי' עם כל חומרות וקנסות הראויות לקיום כל ענין וחזוק כל בנין ונמנו וגמרו וגזרו בקנס נח"ש שלא יהיה שום יהודי יחיד או רבים מיחידי הק"ק אשר בעיר הזאת רשאי ושליט להוציא עצמו ולהעתיק שמו מספר החאראגי"ש אשר הוא כתוב היום להכתב במהאלה אחרת לא שתהיה המהאלה מהעיר הזאת או מעיר אחרת או להעשות מהאלה אחרת מחודשת ונוספת על המהאלה אשר הם עתה בעיר הזאת בשום צד ואופן בעולם לא הוא ולא אחר בעדו או אחרים אלא שיהיה כל אחד ואחד נמנה עם קהלו הן לטוב הן למוטב.
1
ב׳עוד גם כן גזרו כי מהיום הזה והלאה נון שי פואידה אפארטאר קייר קהל פיקינייו קייר קהל גראנדי ני פאזיר בית הכנסת מחדש נוסף על הבתי כנסיות אשר הם היום בשאלוניקי זהו מה שראו לגדור כפי השעה וצוו לכתוב כל זה בארוכה למען יעמוד ימים רבים ולחתום אותו מיד חכמי ומנהיגי הק"ק י"ץ הכל בכלל נח"ש והחומרות הנז' והכל שריר וקיים.
2
ג׳שאלה טועני' אנשי ק"ק לישבונה שקבלו עליה' חומרא שלא יהיה שום אחד מהם רשאי לדבר דבר בשלום הק"ק יצ"ו רק הה' הנבררים ביניהם הנז' וגם שיש להם הסכמה קדומה זה י"ב שנים שאם יבדל שום קהל מהק"ק הסכמה אחת שמאז ואילך היא מבוטלת אצלם גם כן ועתה נמצאו קצת קהילות שבטלו ההסכמה הנזכ' ואם כן היא מבוטלת אצלם גם כן. והחולק טוען כי הסכמתם ר"ל שיבוטל הסכמה איזו שיהיה אחר שיבטלה איזה קהל שיהיה שהיא מבוטלת אצלם שהסכמתם נעשתה אחר ההסכמה הישנה ואין כח בה לחול. עוד טוענים הנזכ' שהם אינם חלוקים במהאלה רק בבית לבד. ועוד שהם לא חידשו בית הכנסת שמדרש קדום הוא והחולק טוען כי אף בהפרידם בית הכנסת לבד בלתי שיהיה מחהאלה שהם נכשלים כי גם שניהם מוכנים בביאור ההסכמה הישנה הנזכ' בתחלה אומר שלא יעשו מהאלה ובסוף אומ' שלא יחדשו בית הכנס' שאם לא כן למה כפלו מה שטועני' כי הם לא חידשו בית הכנסת כי מדרש קדום היא אין זו טענה כי בית הכנסת נקרא במקום שיש להם פרנסים וחברת קברם וגובו' תמיד וצדקה וכל עניני בית הכנסת מה שאין כן במדרש כי אין בשום מדרש ממדרשי שלוניקי מהפנינים הנז' ועוד שהם הרחיבו מצרי המדרש. הודיעונו הדין עם מי אלו הטענות הכתובות סידרו לפני הגביר ונעלה ה"ר יהודה גרשון יצ"ו כת אחת. והגביר ונעלה כ"ר משה ששון יצ"ו. והגביר ונעלה ה"ר שלמה בן עטר יצ"ו שהוא אחד מה' הנבחרי' כת אחרת.
3
ד׳תשובה גם היום מרי שיחי ידי כבדה על אנחתי בהעלותי על לבבי כאשר הייתי בימי חורפי בסור אלוה על אה"לי חברת אגודת עמדת תהלת תפאר' רום אנשי ק"ק לישבונה יצ"ו המאירי' לארץ ולדרים בתיקונים וחבורים מאירים ומזהירי' ועתה דברו עליהם צעירי' לכן להחזיר עטרה ליושנה אדברה נא שלום לפי הטענות הכתובות והרשומות עד הלום על הדין ועל האמת ועל השלו' וזה שהטענות אשר טוענים הגבירים הנפרדי' הם שלשה מינים אחד שאין לאל ידם לדבר בשלום הקהל כי אם על פי החמשה נבררים כמו שכתוב וחתום. ב' שההסכמה הקדומה מבוטלת אצלם כיון שביטלוה קהל אחר ג' כי הם אינם חלוקים במהאלה בפני עצמה כי אם בבית לבד אשיב בקצרה להיות הדברים ברורים ופשוטים ובמקום שאמרו לקצר אין רשאי להאריך על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
4
ה׳לטענה הראשונה אומר אני דכיון דאחד מן הנבררים היה אברהם קאגין ונפטר לבית עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק נתפרדה החבילה ונתבטלה ברירתם ואין כח לנשארים לתקן שום דבר וראיה לזה כתב הרא"ש בתשובותיו כלל ו' קהל שבררו ברורים לתקן תקנת הקהל והתנו שלא יגמר שום דבר אם לא בהסכמת כלם וכו' ארכו הימים מת אחד מהברורים והנשארים הסכימו לעשות תקנות והקהל רוצים לבטל התקנה שעשו כיון שמת אחד מהם.
5
ו׳תשובה מה שטוענים הקהל שבטלה הסכמת' במיתת אחד מהם נראה לי טענתם כי מתחלה תלו הדבר בדעת כלם שהיו מוסכמים כלם בעצה אחת ואם יארע אונס לאחד מהם שיזמינו המלך לא יהיה כח לאחרים לעשות דבר זולתו אלא א"כ יתרצה לקבל עליו למה שיסכימו חבריו וכן הדין נמי במת אחד מהם נתפרדה החבילה ואין לנשארים כח לעשות בלתי אם שמו הקהל אחר במקומו ויותר מזה אני אומר אפילו אם נבררו בתחלה בענין זה שיש להם לילך אחר הרוב אם מת אחד מהם בטלה הברירה מידי דהוה אסנהדרי גדולה וקטנ' ודיני ממונות בשלשה דאזלי בתר רובא ואפילו הכי אם מת א' מהם בטלה כל החבורה עד שימנו אחר במקומו וכן נמי הכא שהסכימו הקהל לברור זה המנין ואם מת אחד מהם בטלה הברירה הרי לך ראיה ברורה שאין כח בנשארים לעכב ביד אנשי הקהל לעשות מה שירצו מכח חומרת ברירתם דכיון שמת א' מהם בטלה ברירתם.
6
ז׳לטענה הב' ודאי שהדין עם אנשי הקהל הטוענים כנגדם באומרם שקדמה בזמן ההסכמה הקדומה האומרת קי נון שי פואידה אפארטר קהל פוקיניו ני גראנדי ני פאזיר בית הכנסת חדש וכו' קדמה זו לההסכמה האחרת שיש ביניהם שאם יבטל שום קהל הסכמה אחת שמאז ואילך היא מבוטלת אצלם ועוד אני אומר דאפי' קדמה הסכמתם להסכמה הקדומה אין יכולת בגבירי' הנפרדי' להפרד מהקהל להיותם מיעוט הקהל וזה דקיימא לן דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו כדאמרינן פ"ק דביצה וכתב הרא"ש ברמזיו שגזרה שגזרו חכמים במנין אף על פי שיש טעם למה גזרוה ונתבטל הטעם אין הגזרה בטלה עד שימנו עליה להתירה וכו' וכתב הרשב"א סימן רפ"ז טעם לזה וז"ל וההפרש בין נדוי לנדר נראה לי הדבר ברור שהנדר אינו חל האיסור עליו אלא על החפץ וכדאמרינן בריש פ"ק דנדרים נדר שאסר חפצא אנפשיה והנדוי הוא דבר שחל בגופו וכן החרם ולפי שהנדוי והחרם הם עונשין חלין עליו עד שיעשה דבר פלוני כיהודה שנדה עצמו אם לא יביאנו ולפיכך הנדוי חל עליו צריך להתירו ולסלקו כיון שחל אצל הנדר ואפילו השבועה אינה כן שאין כאן דבר של עונש אלא שחייב עצמו בשבועה לעשות כן וכבר עשה מה שנשבע לעשות וכיון שכן אפילו קבלו הק"ק ההסכמה הקדומה עליהם על תנאי שלא יעבור עליה שום קהל אעפ"י שכשהמשך הזמן עבר איזה קהל מ"מ כיון שקבלוה בקנס נח"ש כמו שכתוב בהסכמה כבר חלה עליהם וכיון שחלה בהסכמת כל הקהל איך יעלה על דעת אנשי הקהל הנפרדים שהם מיעוט הקהל לבטל ההסכמה דדבר הנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו ואי לא דמסתפינא הוה אמינא דאפילו יסכימו כל הקהל מקטון ועד גדול להתיר ההסכמה הקדומה אין כח בידם כדמוכח בפסקי מהר"ר דוד הכהן ז"ל בית י"ד.
7
ח׳לטענה הג' שפיר קאמרי להו אנשי הקהל הטוענים כנגדם שאפילו שלא יהיו מהאלה בפני עצמה ח"ו הם נכשלי' וראיה לזה דקיימא לן דכל לישנא יתירא לטפויי אתא אפי' שאין הלשון מוכיח כן ומפקינן ממונא כמו שכתב מהרי"ק ז"ל שרש י' בנדון דידן שהלשון מוכיח שכתב שלא יהיה רשאי יחיד או רבי' להוציא את עצמו ולהעתיק את שמו מספר החראגי"רו כאשר כתוב היום להכתב במה"אלה אחרת וכו' עוד ג"כ גזרו קי מהיום הזה והלאה נו שי פואידה אפארטאר קהל פיקנייו ני גראנדי ני פאזיר בית הכנסת מחדש נוסף על הבתי כנסיות אשר הם היום בשאלוניקי וכו' ודאי שמשמעות זה הלשון אתא לטפויי דאפילו שלא יהיו מהאל"ה בפני עצמה לא יוכלו להפרד בשום צד ואופן ואפילו בתוך הבית הכנסת עצמו משמע שאין להם רשות להיות נפרדים כי אם כלם אגודה אחת ולחבר את האהל להיות אחד שכן כתוב נו שי פואידה אפארטאר קהל פיקינייו ני גראנדי וכתב פודני פאזיר בית הכנסת מחדש דהחלוקה הא' היא מציאות הפרדה בלי בית הכנסת חדש כיון שממנים פרנסים ומנהיגים ומשתדלים בצרכי צבור בפני עצמם ועוד שהו' ספק חרם דאורייתא ואזלינן לחומרא לא כל שכן דאמרינן לטפויי אתא זהו מה שנראה לעניות דעתי תשובה לפי הטענות המסודרו' ואני בעניי תמיה אני אם אין לגבירי' העומדי' מבחוץ טענו' אחרו' איך מלאם לבם לעמוד על היום מבחוץ דפשיטא דאין שבועה לבטל את המצוה. הנלע"ד כתבתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי.
8