דברי ריבות ע״גDivrei Rivot 73
א׳ראובן היה חייב לשמעון ת"ק זהובים ואמר לו שמעון אם רצונו להעשות שליח ללכת לפדות קרובו מבית האסורים שהיה חבוש בשביל ממון שהיה חייב ושמעון חילה פני ראובן ואמר לו בבקשה ממך אם תרצה להיות שלוחי לפדות קרובי מבית האסורים וכל מה שתוציא יותר מהת"ק זהובים שאתה חייב לי אני חייב לפרוע לך עד פרוטה ועלי לשלם כל מה שיצטרך לפדות קרובי מבית האסורים והוצרך להוציא ממונו ומכיסו יותר מת"ק זהובים אחרי' באופן שהוציא קרוב לאלף זהובי' לפדות קרוב שמעון מבית האסורים חבוש בכבלי עוני וברזל והנה ראובן תובע משמעון השאר יתר על ת"ק זהובים שהיה חייב לו שהוציא בשביל ציוויו ושליחותו ושמעון טוען כי לא היה קנין ביניהם רק דברים בעלמא ואמת חילה פניו שיפדה קרובו וקבל עליו לשלם כל מה שיצטרך אבל כיון שלא היה קנין ביניהם אלא דברים אינו כלום ומשטה היה בו ואינו רוצה לתת לו השאר יורנו מורנו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה ראיתי דברי השאלה וודאי שהדין עם ראובן שחייב לו שמעון כל מה שהוציא אם מודה שמעון שאמר לראובן שיוציא לפדיון קרובו ועליו לפרוע אלא שטוען שלא היה קנין בדבר דטענה זו אינה טענה דאפילו בלא קנין מתחייב מדין ערב דגרסינן בבתרא פרק גט פשוט אמר רב הונא הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן כלן לשון ערבות הן וכו' וכתב נמקי יוסף ואף על פי שאין שם קנין אלא באמירה בעלמא משתעבד ליה דמצי אמר ליה המלוה אם לא היית אתה לא הייתי מלוה אותו כלל ואע"ג דדמיא לאסמכתא ואסמכתא לא קניא שאני הכא כדאמ' רב אשי בההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעב' נפשיה לגמרי ולא הוי אסמכתא וכן פסקו כל הפוסקים דערב בשעת מתן מעות אפילו בלא קנין חייב וכן פסק הרמב"ם פרק כ"ה הלכות מלוה ולוה והטור סי' קכ"ט.
2
ג׳ולא לחייב ממון בלבד אמרו כן אלא אפילו לחייב מיתה דגרסינן בקדושין פרק קמא אמר רבא תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב ערב לאו אע"גב דלא מטי הנאה לידיה קא משעבד נפשיה האי איתתא נמי אע"ג דלא מטי הנאה לידה קא מקניא נפשה והוי מקודשת והבא עליה חייב מיתה וכן פסקו כל הפוסקים כלם וכיון שכן פשיטא דבנדון דידן חייב שמעון לפרוע לראובן כל מה שהוציא בפדיון קרובו אפילו שלא היה שם קנין כיון שאמר לו שמעון כל מה שתוציא עלי לשלם ובשליחותו הוא דעבד וכן כתב הרשב"א בתשובותיו סימן אלף תכ"ב וז"ל האומר לחבירו קנה לי סחורה פלונית והלך וקנה במעותיו אין הלה יכול לחזור בו אלא חייב לשלם לו מדין ערב.
3
ד׳ולענין מה שנראה שנתחייב שמעון בדבר שאין לו קצבה ולדברי הרמב"ם לא חל עליו חיוב כמו שכתב פרק י"א הלכות מכירה ופרק כ"ה הלכות מלוה ולוה מכל מקום נראין דברי החכם הפוסק נר"ו דכיון שכל הפוסקים כלם חולקים עליו אין לו רשות לומר קים לי כפלוני אפילו בדיני ממונות כמו שכתב הררי"ק בשרשיו ובנדון דידן הרי הגאונים צ"ל:
4
ה׳והרמב"ן והרשב"א והראב"ד והריטב"א ובעל מגיד משנה חולקים עליו וכתב הריט"בא וז"ל ואף על פי שהרמב"ם חולק בזה לא הסכימו עמו גדולי בעלי הוראה וכך רבותי עושים מעשה בכל יום לפי שהדבר מוכרח להם מכמה מקומות וכן מגיד משנה כתב פרק כ"ה הלכות מלוה ולוה וז"ל ודברי קצת הגאונים ז"ל נראין עיקר הרי שלדברי כל הני אשלי רברבי האדם מתחייב בדבר שאין לו קצבה וכיון שכן אין לזוז מדבריהם ובנדון דידן חייב שמעון לתת לראובן כל מה שהוציא בפדיון קרובו אע"פי שאין כאן לא קנין ולא קצבה זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זל"הה.
5
