דברי ריבות ע״חDivrei Rivot 78
א׳ראובן מת והניח ב' בנים האחד בכור וגדול בשנים והפשוט קטן והיו לו נכסים בשעת מיתתו בים גם היו לו נכסים מעבר לים ביד שותפו או פקדון ביד אדם או ביד פאטור אם יש לבכור פי שנים בנכסים ההולכים או הנמצאים בים בשעת מיתת אביו גם בנכסים הנמצאים מעבר לים בשעת מיתה בשותפות או בפקדון או ביד פאטור כיון שיש אחריות להביאם דרך ים למקום היתומים גם אם יש חלוק בין היות הנכסים טעונים בספינה בעת המיתה בנמל ולא יצאו מהנמל לנמצאי' ההולכים דרך ים בשעת מיתה גם אם יש חילוק בין קטן לגדול בפשוט.
1
ב׳תשובה בענין הנכסים שהיו בים בשעת מיתה אם יש לבכור בהם פי שנים או לא דבר זה מבואר לדעת הרמב"ם ז"ל שאין לבכור בהם פי שנים כמו שכתב פ"ג מהלכות נחלות וז"ל וכן אם היתה לאביו מלוה או היתה לו ספינה בים יורשים אותה כאחד עכ"ל וכתב עליו הראב"ד שלמד רבינו דין זה ממשנת ערכין פ' השג יד ע"כ והמשנה שם כך היה עני והעשיר וכו' אבל בקרבנות אינו כן אפילו מת אביו והניח לו רבוא וספינתו בים ובאה ברבואות אין להקדש בהם כלום ע"כ ובגמרא אמרינן אביו מת והניח לו וכו' הניח עשיר הוא אימא מניח והקשו פשיט' ותרצו כשהיה אביו גוסס מהו דתימא רוב גוססים למית' קמ"ל. עוד הקשו ספינתו בים ובאה לו בריבואו' עשיר הוא ותירץ רב חסד' כשהיתה מושכרת ומוחכרת ביד אחרים והקשו והא איכא שכרה ותרצו שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והקשו ותיפוק לי משום ספינה ותרצו הא מני רבי אליעזר היא וכו' ואף על פי שהרשב"א והרב המגיד הקשו על דברי רבינו ואמרו דהיכי ילפינן מהכא דספינה ראויה היא חדא דאנן אוקימנא לה כרבי אליעזר ואין הלכה כן כנז' פ' ד' מהלכות ערכין ועוד דאפילו הלכה כן מה ענין סדור לראוי וכתב הרשב"א ז"ל בסוף דבריו שלא מצא שם דרך שיסמכו בו רבינו והראב"ד ז"ל מכל מקום אנו נפרש ויהיו דבריהם קיימים הם ז"ל מפרשים דהאי ובאה לו דקתני מתניתין פירושו שכבר באה והגיעה לנמל ומשום הכי הקשו בגמרא ובאה לו בריבואו' עשיר הוא שכיון שהנכסים כבר הגיעו לנמל הרי הם מוחזקים בידו ואמאי אין להקדש בהם כלום הרי עשיר הוא דומיא דמקשה הגמרא ארישא הניח עשיר הוא וכו' והוצרכו לתרץ בשהיתה מושכרת וכו' ואין לו בתוכה נכסים אלא שכירות ומשום שכירות לא הוי עשיר דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף שאף על פי שכבר הגיעה הספינה לנמל אין נותנין שכרה עד שתתפרק אי נמי שהיא מוחכרת או מושכרת לזמן ועדיין לא נשלם הזמן ופריך ותיפוק לי משום ספינה ודחק לאוקמא כרבי אלעזר דאמר לגבי ערכין אם היה אכר נותן לו צמדו וכן נמי אם אין לו אלא ספינה נותנין לו ספינתו הכי נמי לגבי קרבנות אפי' שהוא בעל הספינה הוי עני ומביא קרבן עני זהו מה שמפרשים רבינו והראב"ד ז"ל בסוגיא זו ולפי דרך זה לא פסקו כרבי אליעזר אלא כרבנן דע"כ לא אוקימנא למתניתין כרבי אליעזר אלא משום ובאה דקתני מתניתין שפירושו שכבר באה אבל אם עדיין ספינתו בים לא הוה מקשה הגמרא מידי דוודאי עני הוא כיון שעדין היה בים והוי דומיא דרישא דאביו גוסס דאע"ג דרוב גוססים למיתה וסוף הנכסים לבוא לידו והוי עשיר קמ"ל דכיון דעדין הנכסים לא באו לידו לא הוי עשיר ודכוותא נמי ספינה בים אף עג"ב שרוב ספינות ניצולות ובאות אפ"ה לא הוי עשיר כיון שלפעמים מקרה ופגע יקרם.
2
ג׳וא"ת לפי שיטה זו לוקמא מתניתין כרבנן ומאי באה שעתידה לבוא והוי עני כיון שעדין היה בים ואפילו שיש בתוכה נכסי' זו אינה קושיא דאי אמרת בשלמא דבאה כפשטיה משמע שכבר באה היינו דקתני ליה מתניתין לאשמועינן דאף על גב שכבר באה הוי עני אלא אי אמרת דהאי ובאה שעתידה לבוא אמאי תנא ליה מתניתין ומאי קמ"ל מתניתין בהכי לימא ספינתו בים בריבואות ותו לא ולהכי מוקי לה כרבי אליעזר דאי לרבנן כיון שכבר באה עשיר הוי אבל אם עדין היה בים לכולי עלמא הוי עני ומביא קרבן עני וכיון דלגבי קרבנות ספינתו בים עני הוי משום שאינה גבי גם בכור נמי ספינה בים ראוי הוא משום האי טעמא גופיה וזהו מה שכתב רבינו או היתה לו ספינה בים יורשין אותה כאחד.
3
ד׳וניחא נמי השתא מה שהקשו ז"ל מה ענין סדור אצל ראוי שרבינו לא למד מדין סדור שהוא ז"ל מפרש דאביו גוסס וספינתו בים דקתני אקרבנו' קאי כמו שכתב בהלכות שגגות פי' שלא כפי' רש"י שפי' דמילתא באפי נפשה היא ולגבי ערכין מתניא וכיון דאביו גוסס וספינתו בים מקרי עני לגבי קרבנות כיון שאין הנכסי' ברשותו ודאי דלגבי בכו' כהאי גוונא הוי ראוי מהאי טעמ' דאם היה אבי אביו גוסס בשע' מיתת אביו לא חשבינא ליה מוחזק לגבי בכור כדי שיירש בהם פי שני' אלא ראוי כדאיתא פרק יש בכו' אין הבכו' נוטל בראוי כבמוחזק לאתויי נכסי דאבא דאבא וטעמא משום דמתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דמטיא לידיה אף חלק בכורה עד דמטיה לידיה וכל זמן שאבי אביו גוסס לא זכה אביו בנכסים עד שימות וירשנו וראיה מדאמרינן פרק קמא דמציעא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום ואפי' היה אביו גוסס משום דהוי דבר שאינו מצוי ברשותו והוי כדבר שלא בא לעולם כמו שכתב הרמב"ם בהלכות מכירה פרק כ"ב וכיון דלא מטא לידיה לענין חלק בכור' ראוי ודאי הוי וכיון דגוסס הוי עני לענין קרבן והוי ראוי לגבי בכור ספינתו בים נמי כי היכי דהוי עני לגבי קרבנות לכולי עלמא כדכתיבנא משום דהוי דבר שאינו ברשותו הוי ראוי לענין בכור. ובזה עלו דברי רבינו והראב"ד ז"ל כהוגן שפסקו כרבנן ולאו כרבי אליעזר ולאו מסידור ילפי לה ובודאי שאין הפרש בין ספינה לנכסים הנמצאים בתוכה ואין חילוק ביניהם כלל דנכסים שבתוכה נמי הוי ראוי והבכור והפשוט חולקים בהם כאחד ודברים אלו פשוטים הם ולא היו צריכים ביאור אלא לפי שראינו מי שנשתבש בהם וחילק ביניהם בלא שום טעם.
4
ה׳ולענין דינא נקטינן כהרמב"ם והראב"ד ז"ל ואעפ"י שהרשב"א והרב המגיד תמהו עליהם אפשר לומר שאינם חולקים בעיקר הדין אלא שלא מצאו שם בערכין דרך שיסמכו בו רבינו והראב"ד ז"ל לפי שהם ז"ל מפרשים ובאה דמתניתין שעדיין לא באה ואפי' הכי מקשה הגמרא עשיר הוא וכו' והדר פריך ותיפוק לי משום ספינה ומוקי לה כרבי אליעזר דאלו לרבנן אפילו בענין זה מקרי עשיר ולפיכך הקשו על רבינו והראב"ד איך פסקו כרבי אליעזר ואעפ"י שהרב ז"ל פירש בפירוש המשנה כמו שפירשנו לדעת הרשב"א אין לחוש לזה שבכמה מקומות מצינו שהרב ז"ל לא סמך בחבורו במה שכתב בפירוש המשנה כמו שכתב הוא ז"ל בהקדמתו בפירוש המשנה וכל שכן בנדון זה שמצינו שדבריו בפירוש משנה זו הפך דבריו ממה שכתב פי' מהלכות שגגות והוא שכתב בפירוש משנה זו שאם היה עני בשעת שנתחייב בקרבן הרי זה מביא קרבן עני ואפי' אחר שהגיעו לרשותו הנכסים ובחבור חזר בו מזה וכתב הרי זה עני עד שימות מורישו וירשנו עד כאן. ונראה דבתר הבאת קרבנות אזלינן וזה מורה שאין לחוש לפירוש המשנה לפסק הדין. ונראה לע"ד שאפי' אם תפס הבכור מוציאין מידו ואין יכול לומר קים לי כהרשב"א נגד רבינו והראב"ד תיבת ומה אין לו משמעות במקו' שנוהגין כהרמב"ם וכ"ש בנדון דידן שכתבנו שאפשר שהרשב"א אינו חולק בעיקר הדין.
5
ו׳ולענין המעות אשר הם בפקדון או בשותפות או ביד פאטור דבר פשוט הוא דהוי מוחזק ממה ששנינו פרק הכותב מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשים והיתה לו פקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם ואמרינן בגמרא מאי כושל ר' יוסי בר חנינא אמר לכושל שבראיה ורבי יוחנן אמר לכתובת אשה עד כאן ושנינו פרק יש בכור ולא בראוי כבמוחזק ולא באשה בכתובת' כו' משמע בהדיא דפקדון הוי מוחזק לרבי יוחנן ואליבא דרבי טרפון ואפילו לרבי יוסי בר חנינא דאמר לכושל שבראיה מוד' שאם היתה האשה הכושל שבראיה נותנין לה ואפילו ר' עקיבא לא פליג אלא מפני שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה אבל אי לאו הכי מודה לר' טרפון ומכאן הוכיח הרב בן מיגש ז"ל דמלוה מוחזקת היא לגבי אשה כמו שכתו' בפירושיו וכן כתבו בשמו הרמב"ן והרשב"א ז"ל בחדושיהם וכן כתב הרא"ש ז"ל פרק יש נוחלין ופרק יש בכור.
6
ז׳והמעות שהיו ביד שותפו בשעת מיתה דין פקדון יש להם וכן המעות הנמצאים ביד פאטור ה"ה והוא הטעם ואפילו שישנם בעיר אחרת או מעבר לים דהא מתניתין סתמא קתני והיה לו פקדון ביד אחרים וכן כתב דין זה בפשיטות מהר"י קולון שורש קמ"ה ואין לטעות ולומר בפלגא מלוה דעסקא דלא הוי ראוי ומשום דאשכחן דהאי ממונא גופיה דידיה הוא ואי בעי מתעסק למשתי ביה שיכרא לא יכיל כדאמר רבה בפרק המקבל דלהכי קרי ליה עסקא דאי בעי וכו' עוד אמרו שם דאם מת אינה נעשית מטלטלין אצל בניו דמהא לא אריא דלא עדיפא ממלוה בשטר דעלמא שכל נכסי לוה משועבדין למלוה ואי זבין להו לוה מלוה טריף מהלקוחות ופסקינן הלכתא בהדיא דמלוה אפי' בשטר אין הבכור נוטל בה פי שני' וטעמא דמילתא כתבו המפרשים ז"ל מפני שהיה יכול להפקיעו מאלו המעות ומזה הקרקע לתת לו מעות אחרים וקרקע אחר דצד הפקעה משוי ליה ראוי והכי נמי בהאי פלגא מלוה הוא הדין והוא הטעם והכי נמי מוכר ממאי דאמרינן בגמרא אמר רבא להכי קרו ליה עסקא וכו' דמשמע דלכל מילי הוי כשאר מלוה דעלמא וכן כתב המרדכי שם וז"ל פסק רבינו מאיר דהאי עסקא לכל מילי חשיבא פלגא מלוה לענין המקדש במלוה אינה מקודשת וכן לענין מכר אם מכר לו קרקע וכו' וכן לענין שמיט' ששביעי' משמטתה ע"כ הרי לך בהדיא ממה שכתבנו דבפלגא מלוה דעסקא הוי כשאר מלוה דעלמא והוי ראוי לגבי בכור.
7
ח׳ולענין אם יש חילוק בין קטן לגדול בפשוט לא נתבאר בשאלה לאיזה ענין וחזרנו על כל הצדדין ולא מצאנו חילוק בנדון דידן בין קטן לגדול והנראה לעניות דעתנו כתבנו אחר שעמדנו על דברי זולתינו בזה ולא נתחוורו לנו דבריהם במה שכתבו עם היות כי לעיקר דינא רובם שלמים הם איתנו וה' יראנו מתורתו מתורו אוי"ר. יעקב ן' תבון יצחק מדור עבדיה הלוי יעקב נאמיו זרחיא:
8
