דברי ריבות ח׳Divrei Rivot 8
א׳ראובן נתן ללאה בפני שני עדים קרובים מצד האם טבעת אחת ואמר לה שמור לי זה הטבעת ובשעת נתינת הטבעת אמר הוו עלי עדים איך נתתי לה הטבעת לשם קדושין ואחד מן העדים העיד בבית דין בתורת עדות איך שמע מפי ראובן שאמ' כשנתן הטבעת ללאה לשמור הוו עלי עדי' איך נתתי לה הטבעת לשם קדושין והעד השני אמר שלא שמע לשון קדושין כלל אלא שראה נתינת הטבעת לשמור ולא יותר ואח"כ הלכו בית דין לבית לאה ושאלו את פיה לראות אם קבל הטבעת לשם קדושי' ואמרה שלא קבלו לשם קדושי' וכי אין רצונה להתקדש לראובן מי נימא שהיא מקדושת או נימא דאינה מקודשת כיון שלא קבלו לשם קדושי' וגם דבעינן ידים מוכיחות וליכא ואפי' גט אינ' צריכה.
1
ב׳תשובה נראה דאינה מקודשת כלל ואפי' גט אינה צריכה מכמה טעמי' הטעם הא' דבעינן ידים מוכיחות וליכא כדגרסינן בפ"ק דקדושין אמר שמואל בקדושין נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת הרי את מאורסת הרי את לאנתו הרי זו, כך איתא בקידושין דף ה' ע"ב מקודשת, אמר ליה רב פפא לאביי למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים והתנן האומר אהא הרי זה נזיר וכו' הב"ע דאמר לי ע"כ נראה דבהדיא דכל שלא אמ' לי דאינה מקודשת ולא אמר כלום וכן פסק הטור באבן העזר סי' כ"ז וכן כתב המגיד בפ"ג וז"ל ואם אמ' הרי את מקודשת ולא אמר לי כתב הרמב"ם והרשב"א ז"ל והרבה מן המפרשים שאינה מקודשת ע"כ וכתב רבינו ירוחם בנכ"ב ח"ה שכן נראה עיקר וכן נראה שהוא דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שסתמו וכתבו שאומר הרי את מקודשת לי משמע דכל דלא אמר הכי אין חוששין לו והר"ן כתב שיש מי שאומ' דאף על גב דקי"ל דידי' שאין מוכיחות לא הויין ידים אפ"ה לענין גיטין וקדושין אזלינן לחומרא וה"ל ספק מקודשת והוא ז"ל דחה דבריו והעלה דאי לא אמר לי פשיטא לן דלא הוו ידים כלל והרא"ש ג"כ העלה דאי לא אמר לי אף גיטא לא בעיא וגם בתשבותיו כלל ל"ו שאלה ד' האריך מאד בדבר ובסוף דבריו כתב וז"ל הרי כתבתי לכם כל דברי הגדולי' אשר דעת כלם מסכמת דבקדושין היכא דלא אמר לי דלא הוו קדושין וכן הביא הרי"ף ז"ל דברי שמואל נתן לה כסף או שוה כסף ואמ' לה הרי את מקודשת לי וכו' משמע הא לא אמר לי אין כאן בית מיחוש הלכך בנדון זה שלא דברו בפני העדים על עסקי הקדושי' אלא אמר בסתם הילך קדושי' לבתך ולא פירש למי קדשה אין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט וראיתי מה שכתבת' דברי החולקי' והאומרי' שצריכה גט ואיני רואה בדבריה' ממש ועיקר שיהא כדי להשיב עליה' עכ"ל וא"כ בנדון דידן ג"כ שלא היה מדבר עמה על עסקי קדושי' אלא שאמר בסתם הוו עלי עדי' שנתתי לה הטבעת לשם קדושי' ולא פירש למי ודאי שאין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט ואע"ג דכתב הריב"ש על מי שאמר כשנתן לה הטבעת הריני נותנו לך בתורת קדושין ולא אמר הרי את מקודשת לי שהיא מקודשת התם היינו טעמא כמו שפירש הוא בעצמו דאין כאן ידים אלא דבור שלם שכיון שהזכיר שהוא הנותן לה בתור' קדושין כבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדש' אבל בנדון דידן אינו נראה מתוך לשונו למי קדשה שהרי לא אמר הריני אלא הוו עלי עדי' שנתתי לה הטבעת לשם קדושין ולא פירש למי ובהא כולי עלמא מודו דאין כאן ידים מוכיחות ואם כן אין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט.
2
ג׳הטעם השני דבעינן כדי שיהיו הקדושין תופסין שיאמר לשון שיוכיח להבא וכמו שכתב הרי"ק נר"ו בטור אבן העזר סי' כ"ז בשם רבו הר"י בי רב ז"ל וכתב עוד בתשובה דבעינן שיאמר לשון שיוכיח להבא כדמוכח פר' השולח גבי ביטול גט אהא דבעיא לן הרי הוא חרש מהו והכא שאמר קדושין הן ולא אמר קדושין יהו או הרי הן קדושין אינו כלום ע"כ וכל שכן בנדון דידן שאמ' בפי' בלשון עבר הוו עלי עדים איך נתתי לה הטבעת לשם קדושין שלא אמר כלום.
3
ד׳הטעם השלישי דאפי' אם היו שני העדי' מעידים ואומרים באזנינו שמענו שאמר לה בשעת נתינת הטבעת הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישר' נראה דאינה מקודשת כלל ואינה צריכה גט והיינו טעמא לפי שהעדים קרובים שהם בני שתי אחיות והם פסולים מן התורה כדגרסינן בפ' זה בורר אשכחן קרובי האב קרובי האם מנין אמר קרא אבות אבות תרי זמני אם אינו ענין לקרובי האב תנהו ענין לקרובי האם ע"כ נראה בהדיא דכל הקרובים בין מצד האב בין מצד האם הם פסולים מן התורה וכן פסקו כל הפוסקים וכן כתב הרשב"א בשאלה אלף קפ"ה ז"ל וכל אותן הקרובי' השנויים במשנת זה בורר דאורייתא הם וכמו שכתבתי עכ"ל וקי"ל דהמקדש בפסולי עדות דאורייתא אינם קדושין כדגרסינן בפרק זה בורר אמר רב נחמן חשוד על העריו' כשר לעדות אמר רב נחמן עני מרי בכתפיה וכשר אמר רבא ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שהוא פסול בין לאפוקא בין לעיולה ע"כ כך היא גירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות אישות ודלא כספרי' דידן פ' זה בורר והוא גירסת העיטור דגרסי לא אמרינן אלא לאפוקא אבל לעיולא לית לן בה וכן פסק הטור באבן העזר סימן מ"ב ז"ל המקדש בפסולי עדות דאורייתא אינם קדושין ע"כ ואם כן.
4
ה׳בנדון דידן שהם פסולים דאורייתא עדותם בטלה ואינה מתקדשת על פיהם וכן כתב הרי"ק נר"ו בסוף סימן מ"ב שראה בתשובת שאלה דבר מסכים לכל מה שאמרנו עיין שם ואע"ג דכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות עדות פרק י"ג ז"ל אין פסולין מדין תורה אלא קרובים ממשפחת אב בלבד והם האב עם הבן ועם בן הבן וכו' אבל שאר הקרובי' מן האם או מדרך האישות כולם פסולי' מדבריהם ע"כ והוא ז"ל בעצמו כתב בפ"ד מהלכות אישו' ז"ל המקדש בפסולי עדות של תורה אינה מקודשת בפסולי עדות של דברי סופרים או בעדים שהן ספק פסולי תורה אם רצה לכנוס חוזר ומקדש בכשרים ואם לא רצה לכנוס צריכה גט ממנו מספק ע"כ ואם כן בנדון דידן שהם קרובים מצד האם והם פסולים דרבנן לפי דבריו ז"ל נראה שצריכה גט ממנו מספק.
5
ו׳כבר סתר דבריו הרשב"א ז"ל בתשובה ואמר שבין הקורבה מצד האם או מצד אישות כולן פסולין מן התורה ושהאומרים שיש הפרש בין צד האם לצד האב כבר ביארו טענתם שיצא להם זה מפני שאותן קורבות ממדרש חכמים הם וכדאיתא התם אשכחן קרובי האב קרובי האם מנא לן אמ' קרא אבות אבות תרי זמני וכל הבא מן המדרש מדרבנן הוא וכדמשמע בפ"ק דקדושין וכו' וכבר דחה רבינו האיי גאון ז"ל דברים אלו בטענות חזקות ובריאות כראי מוצק יצוקות.
6
ז׳ותדע עוד שאם אתה אומר כן אף קרובי האב מדבריהם שהרי פשט הכתו' אינו שלא יומתו אבות בעדות בנים ובנים בעדות אבות אלא שלא יומתו אלו בחטא אלו וכמו שכתוב בדברי הימים ואת בניהם לא המית ככתוב בתורת משה לא יומתו אבות על בנים וכו' וכן לא יהו קרובי האב פסולים דבר תורה לזכות אלא לחובה שהרי לא יומתו כתיב ולזכות לא למדו אלא מלא יומתו תרי זמני ואפשר שהרב רבינו משה ז"ל הלך בזה בשיטתו שאמר בעיקר השני של ספר המצות שחבר שכל הדברים הבאים בא' מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן אינן דאורייתא אלא דרבנן זולתי במקומו' שאמרו חז"ל בפי' שהם דאוריית' ואם כדבריו יקשה עליו גם כן מפני מה עשה עדות קרובי האב דאורייתא כמ"ש מלבד שיש עליו קושיות גדולות חבילות חבילות שהקשו עליו גדולי ישראל אחד מהם אחד מרבותי רב גדול ומובהק חבר ספר המצות והביא עליו תלי תלים מראיות ודברים מבטלים וסותרי' העקר ההוא כל זה כתב הרשב"א בתשובה ההיא ורמז באחד מרבותיו על הרמב"ן ז"ל וכו' והביא הרמב"ן ז"ל ראיות רבות גדולו' ובצורות לעקור העקר ההוא שהניח הר"ם ז"ל משרש וענף וכתב בסוף דבריו ז"ל וידעתי כי עוד שמועות רבות בגמרא סותרות ענינו כי הספר הזה לרב ז"ל ענינו ממתקי' וכלו מחמדי' מלבד העקר הזה שהוא עוקר הרים גדולים בגמרא ומפיל חומות בצורות בגמרא והענין ללומדי הגמר' רע ומר ישתקע הדבר ולא יאמר ע"כ. וגם הרי"ף ז"ל כן כתב בתשובה שכל הקרובים השנויים במשנת זה בורר פסולין דאורייתא הן עד כאן לשונו הריב"ש בתשובת י"ד. ואם כן כיון שהעקר הזה שהניח הר"ם ז"ל ועוקר הרים גדולים בגמרא וכל גדולי ישראל תפסו עליו בזה העיקר השני ודאי שאין לסמוך עליו בזה ואין להביא ראיה ממנו.
7
ח׳ועוד י"ל שמה שאמר הרמב"ם שהם פסולין דרבנן אינו אלא לענין שאינם נכללים בדברי ר' שמלאי לענין מנין המצות אבל מכל מקום דין תורה להם וכן כתב המגיד בפ"א מהלכות אישות ע"ש וכן כתב הר"ש בר צמח בתשובה על מי שקדש בת קטנה שלא בפני אביה והעדים קרובים זה לזה מצד האם שאפילו הרמב"ם שסובר שפיסול קורבת האם אינו אלא מדרבנן יודה שעדותו בטלה משני טעמים הא' שאפילו יהיה וכו' והטעם השני שמה שכתב הרב דפסולי קרובים הכא מדרשא הוא מדרבנן הוא מפני שסובר בכל מדרש חכמים שאינם קרויים דאורייתא אינו שהם מדרבנן אלא שהם קרויים מדרבנן לענין שאינם נכללים בדברי רבי שמלאי לענין מנין המצות אבל מכל מקום דין תורה הם וא"כ המקדש בפניהם אינה מקודשת ע"כ ואם כן בנדון דידן שהם קרובים מצד האם לפי דעת הר"ש בר צמח אפילו הרמב"ם מודה שהם פסולין דאורייתא והמקדש בפניהם אינה מקודשת ואינה צריכה גט.
8
ט׳הטעם הד' שהרי בנדון דידן ליכא אלא עד אחד וקיימא לן דהמקדש בעד א' אין חוששין לקדושיו ואפי' שניהם מודים כדגרסינן בפרק האומר אמר רב נחמן אמר שמואל המקדש בעד א' אין חוששין לקדושין ואפי' שניהם מודים וכן אמרו משמיה דרב ע"כ ופסקו כן הרי"ף והרא"ש ז"ל וכן פסק הרמב"ם בפ"ד מהלכו' אישות וכן פסק הטור בסימן מ"ב וכן הוא דעת הרמב"ם והרשב"א והר"ן ואע"ג דסמ"ג כתב ז"ל ואמנם בסוף הסוגיא אומר מאי הוו עלה רב כהנא אמ' אין חוששין רב פפא אמר חוששין ולא נפסק הלכה כמי וראוי להחמיר כך פסק ה"ר אליעזר ע"כ נראה שאין לחוש לדברי סמ"ג במקו' כל הני רבוואתא וכ"כ הרשב"א לא' מן התלמידי' שהיה רוצה לסמוך על סמ"ג בזה מי סנו ה"ג והרי"ף והרמב"ם וכל הגאוני' וכל האחרונים שאתה מחמיר על עצמך יותר מכל אלו עכ"ל.
9
י׳ועוד יש לומר דע"כ לא קאמר סמ"ג והרא"ם דחוששין לקדושין אלא כששניהם מודים אבל אם יש הכחשה ביניהם כמו שהוא בנדון דידן שהרי היא אמרה בפי' שלא קבלה לשם קדושין כ"ע מודו דאין חוששין לקדושיו כלל וכן כת' הר"ש בר צמח בתשובה דאפילו לדברי סמ"ג שחוששין לעד אחד לעדות נשים לא חייש ואפילו בעד אחד לא חשש החושש אלא כששניהם מודים אבל אם יש הכחשה ביניהם לא כמו שכתב הרשב"א דאשה טוענת במשטה היתה עכ"ל ואם כן בנדון דידן שיש הכחשה ביניהם לדברי הר"ש בר צמח כולי עלמא מודו דלא חיישינן לקדושיו מכל מה שאמרנו נתבאר בהדיא איך אינה מקודשת כלל ואפילו גט אינה צריכה.
10
י״אועתה מרי ורבי נר ואור ישראל השקיפה ממעון קדשך וראה ופקוד סברא זו ואם השם יסייעני וישרה בעיניו יחתום שמו עליה כדי לסתום פי דוברי שקר ויהיה מעשה ידיך להתפאר ואם באולי ושמא ח"ו לא ישרה בעיניו הבינני דרך זו אלך כי אליך נשאתי עיני ואשר שגיתי הבן לי נאם המשתחוה מרחוק ומנשק ידיך ורגליך ועומד לעבודתיך כל ימי חייו הצעיר וקטון שבתלמידיך משה בכ"ר אברהם קאואליירו נ"ע.
11
