דברי ריבות ט׳Divrei Rivot 9
א׳החבר החשוב רך בשנים ועתיק וותיק בדינים חדשים גם ישנים הלא הוא החקוק בקירות לבי נבון וחכם ה"ר משה קאואליירו יצ"ו ראיתי תשובת שאלתך עין רואה ולב שמח בראותי כי כל דבריך וראיותיך כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ואין בהם נפתל ועקש ודרשת וחקרת ובדקת וחפשת עד מקום שיד מעיין מגעת וצדקת בכל מה שכתבת ולא הייתי צריך לכתוב וגם לאפס הפנאי כי משא כבד מוטל עלי מכמה מינים ופנים שונים אבל למלאת רצונך נפניתי מכל עסקי וכתבתי שורה בקצרה לאפס הפנאי, וזה כי נראה לע"ד שאין לחוש כלל לקידושין אלו אפילו היו העדים כשרים אפילו מדבריהם ואפי' למאן דחייש למקדש בעד אחד.
1
ב׳וראיה לזה דגרסי' בכתובות פ"ב ת"ר ב' אומרי' נתקדש' וב' אומרי' לא נתקדש' הרי זו לא תנשא ואם נשא' לא תצא ב' אומרי' נתגרש' וב' אומרים לא נתגרש' הרי זו לא תנש' ואם נישא' תצא מ"ש רישא ומ"ש סיפ' א"ר פפא תרגמ' בעד א' עד א' אומר נתקדש' ועד א' אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנוייה קא מסהדי והאי דקאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום ב' וכו' והקשו בתוספות תימא אמאי לא תנשא לכתחלה דהוה לן לאוקומה אחזקה ויש לומר כגון שאנו יודעים שזרק לה קדושין ומספקא לן אי קרוב לו או קרוב לה והני תרי סהדי חד אמ' קרוב לו וחד אמר קרוב לה דכיון דודאי זרק לה הקדושין לית לן למימר אוקמי אחזקה להתיר' לכתחיל' אי נמי כגון שהיו נרות דולקות ומטות מוצעות שהיה עומד לקדשה כדאמרינן בסוף המגרש ועד אחד אומ' נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה באותה שעה.
2
ג׳הרי שכתבו דדוקא בא' משני פנים אלו שהוא ספק קרוב לודאי וכמו שכתב הר"ן דעבידו אינשי דטעו בקרוב לו וקרוב לה אמרינן דמדרבנן לא תנשא לכתחילה דחיישינן שמא בשעת הקידושין שניהם ראו שקרוב היו וזה טועה עכשיו אבל בנדון דידן שאין מקום לטעות כלל ומכחיש לחבירו פשיטא ופשיטא דאמרינן דתנשא לכתחלה ואין דבריו של אחד במקום שנים. וכן פסקו הראב"ד והרמב"ן והרשב"א דרב פפא לא מיירי אלא בזרק לה קדושיה כמו שכתבו התוספות וכן כתב הרב המגיד הלכות אישות פ"ט בשמם וכן פסק הר"ן בהלכות וכן פסק הטור סימן מ"ז שכתב אחד אומר נתקדשה וא' אומר לא נתקדשה אם אומר שמעולם לא היה בה ספק קידושין תנשא לכתחלה ואם זרק לה קדושין אחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכן פסק מהרי"א בהגהה אשרית.
3
ד׳וא"ת כל מה שכתבנו יצדק לפי שיטתם דסברי שהמקדש בעד אחד לא חיישינן לקדושיו ולכן כשעד א' מכחיש לחבירו תנשא לכתחילה אבל למאן דחייש למקדש בעד אחד לא אמרינן הכי ליתא אלא אדרבה רב פפא באוקמתא זו הלך לשיטתו דסבר בפ' האומר המקדש בעד אחד חוששין לקידושיו. וראיה לזה שכתב הר"ן בכתובות פרק שני בהלכות בשם הרמב"ן וז"ל עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה מסהדי וכו'.
4
ה׳וא"ת דמיהא משמע דטעמא משום דאידך אמר לא הא לא אמר כלום אסרינן לה אפומיה דחד דאמר נתקדשה ואמאי והא עד אחד בקדושין לאו כלום הוא וכדאיתא בפרק האומר דקידושין משום דאין דבר שבערוה פחות משני' וכיון דטעמא משום הכי הוא משמע דאפילו אמר נתקדשה בפני ובפני אחר לא אמר כלום ותירץ הרמב"ן ז"ל דרב פפא לטעמיה דאמר התם המקדש בעד א' חוששין לקדושיו הילכך אי לאו אידך דקא מכחיש ליה ועד אחד בהכחשה לאו כלום הוי דינא דאפילו נשאת תצא. הרי שכתב הרמב"ן דרב פפא באוקמתא זו הלך לשיטתו דקאמר דחיישינן לקידושי עד אחד והרמב"ן עצמו עם כל שאר הפוסקים הנז' כתבו דרב פפא לא מיירי אלא בזרק לה קדושין אחד אומר קרוב לו וא' אומר קרוב לה כמו שכתבו התוספות אם כן נראה לומר דעד כאן לא קאמר רב פפא לא תנשא לכתחלה אלא בזרק לה קדושין שהוא ספק קרוב לודאי אבל בנדון דידן שמכחישו חבירו לגמרי אפי' רב פפא דקאמ' דחיישינן לקדושי עד א' מודה דתנשא לכתחלה משום דאין דבריו של אחד במקום שנים.
5
ו׳ואע"ג שכתב הר"ן דאיכא נסחי התם בפרק האומר דקדושין דגרסי רב פפי ולא רב פפא כדאי הוא הרמב"ן לסמוך עליו לברר וללבן גירסת הגמרא. ועוד נוכל לומר שאפילו נקיים גירסת הספרי' דגרסי רב פפי ורב פפא סבר דמקדש בעד אחד לא חיישינן לקדושיו וקושית הרמב"ן שכתבתי נתרץ אותה כמו שתירץ הרב המגיד הלכות אישות פ"ט על דברי הרמב"ם שכתב אמר עד אחד מקודשת היא זו והיא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת אחד אומר מקודשת ואחד אומ' אינה מקודשת לא תנשא ואם נשאת לא תצא. שהרי היא אומרת לא נתקדשתי שהקשה שלמה לא תנשא לכתחילה בסיפא כמו ברישא ותירץ הרב המגיד דטפי עדיף כשאין עד אחד אומ' כדבריה משום דאינה מעיזה פניה להכחיש העד אם היה אמת אבל כשעד א' אומר כדבריה מעיזה ולפיכך לא תנשא לכתחלה וכו' אפילו נאמר כל זה באופן שדברי רב פפא הם לפי שיטתו דסבר המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו אבל למאן דסבר דחיישינן לקדושיו לא אמרינן הכי ובפרט בנדון דידן דעד א' אומר כדבריה ואמרינן דמעיזה ומעיזה לומר לא נתקדשתי באופן שלא תנשא לכתחלה.
6
ז׳בנדון דידן אי אפשר לומר כן והטעם משום דבנדון דידן אפילו העד האחד אין מעיד עדות קדושין גמורין שהרי הוא עצמו מכחיש את עצמו כנראה מתוך דברי השאלה וז"ל אחד מן העדים העיד איך שמע מפי ראובן שאמר כשנתן הטבע' ללאה לשמור הוו עלי עדי' איך נתתי לה הטבעת לשם קדושין. הרי הוא עצמו מעיד ומקיים שנתן לה הטבעת לשמור ובתורת פקדון ומה שמזכיר אחר כך קדושין אינו מעיד שנתנו לה לשם קדושין וביטל דבורו הראשון כההיא דתניא בפ' קמא דקדושין אמר לה כנסי סלע זה בפקדון וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת אבל זה לא חזר מדבורו ולא דבר עמה שום דבר אחר שיבטל דבורו הראשון של פקדון אלא עמהם דבר שיהיו עדים ממה שכבר היה שנתנו לה לשם קדושין והרי ראינו בעינינו ובאזנינו שמענו שלא נתנו לה לשם קדושין אם כן נמצא שאין כאן קדושין כלל ובגדולה מזאת התיר תרומת הדשן סי' רי"ב עיין שם באופן שבנדון דידן אין כאן בית מיחוש כלל לכולי עלמא לפי מה שכתבתי לע"ד מלבד מה שכתבת והארכת בתשובתך לכן החזק במותר אל תרף נצריה כי היא חייך ואל יבטיחהו יצרו של החולק לאמר שיש בחומרא בית מנוס שהאוסר במותר יתיר באסור כי גם בלא דעת נפש לא טוב והמגלה עמוקות יגדיל תורתך ותהיה כגן רטוב ונדעה בינינו מה טוב זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
7