דברי ריבות פ״חDivrei Rivot 88
א׳ראובן היה נשוי עם אשת נעורים והוליד ממנה כמה בנים אחר בלותה ותעמוד מלדת כמה שנים היתה לה עדנה לחדש כנשר מנעוריו נכספה וגם כלתה נפשו לקחת אשה עליה בחייה ועל זה רבו ביניהם קטטות ודברי ריבות בשערי מחיות' ויהי היום נשא אשה אחרת ועמד כמו שמנה או תשעה שנים וה' פקד את רחמה ויולדו לו שני בנים ויצא האיש מהעיר הזאת וילך לו אל ארץ אחרת עד יום מותו עמד גר בארץ נכריה וטרם בא יום פקודתו צוה לפני מותו כפי הנשמע כל אשר נדבה רוחו ונשמתו והניח אפטרופא על כל נכסיו את אשתו השנית וכשמוע אשתו הראשונה כי מת אלוף נעוריה שלחה את בנה לתבוע כתובתה ומזונות כמה שנים אשר הניחה בקרן זוית מונחת וכעסתה צרתה גם כעס באומרה לא תקח מכל אשר לבעלי מחוט ועד שרוך נעל כי בהיותו בחיים חייתו נתן לה סך מה מעות הן בעד כתובתה הן בעד מזונותיה ולא נשאר לה מכתובתה כל דבר זאת אומרת האלמנה השנית בעד היתומים וזאת אומרת במרירות נפש כי תחת אשר עינה אותה נתן לה הסך ההוא ואם מצער היא ותחי נפשה ואף גם זאת כי שבועת ה' היה בין שניהם שלא לקחת אשה אחרת עליה ולא יעבור על שבועתו כהלכת גוברין יהודאין ולדבר על לבה לב נשבר ונדכה להתי' לו האיסור אשר אסר על נפשו נתן לה הסך ההוא אמנם שטר כתובתה במקומו עומד ככחו אז כחו עתה והנו היום בידה בכל חזוקי סופר כמשפט הבנות הנשואות על ידי חופה וקדושין ואם אמת היה הדבר טוענת שטרך בידי מאי בעי ולאו כל כמינה להפקיע כח שטר כתובתה גם המזונו' אשר הוציאה זה כמה ימים ושנים אלה דברי שתי נשים צרות אשה אל אחותה במות וחיים. עתה ילמדנו רבינו דברי מי יקום כי המשפט לאלקים הוא ושכרך הרבה מאד מן השמים.
1
ב׳תשובה לסבת טרדת הזמן אין לי פנאי להאריך וכדי שלא להשיב פני השואל ריקם אשיב ריש מילין וראשי פרקים וזהו דגרסינן פרק שבועת הדיינין ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא אמר ליה פרעתיך אמר ליה הנהו סטראי נינהו אמר רב נחמן איתרע שטרא וכו' ומסיק בגמרא והלכתא איתרע שטרא והני מילי דפרעיה באפי סהדי ולא אידכר ליה שטרא אבל פרעיה בין דידיה לדידיה מיגו דיכיל למימר לא היו דברי' מעולם יכול נמי למימר סיטראי נינהו ובנדון דידן שהאלמנה השניה אפטרופא של יתומים טוענת בשבילם שכבר פרע אביהם הכתובה לאשתו הראשונה בעודו בחיים והאלמנה הראשונה טוענת שהאמת הוא שנתן לה מעות מה אבל לא נתנו לפרעון כתובתה כי אם לפייסה להתיר לו האסור אשר אסר על נפשו שלא לקחת אשה אחרת עליה בחייה והראיה ששטר כתובתה בידה וטוענת שטרך בידי מאי בעי.
2
ג׳נראה לע"ד שהדין כך דאי ליכא עדי' כלל שנתן ראובן שום מעו' לאשתו הראשונה אליבא דכולי עלמא גובה כתובתה משום דנאמנת במה שאמרה במה שנתן לה בעלה היה כדי להתיר לו האסור במיגו דאי בעי אמרה לא היו דברים מעולם ושטר הכתובה עומד בתוקפו ואי איכא עדים דידעי שנתן לה בעלה מעות בתורת פרעון ממש אף על גב דלא ידעי אם היה פרעון כתובתה או חוב אחר בטל שטר כתובתה וכמו שכתב הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק י"ד וז"ל הוציא עליו שטר מקויים שיש לו עליו מנה ואמר לו הלוה הלא פרעתיך בפני פלוני ופלוני ובאו אלו והעידו שפרעו אבל לא הזכיר לו את השטר ואמר לו המלוה כן הוא שפרעת אבל חוב אחר פרעת שהיה לי אצלך הרי בטל השטר הרי שכתב לשון ביטול וכן פסק רב אלפס ורב האיי ורב שריר' גאון דבטל לגמרי ודלא כרבינו תם דפסק דמאי דאתרע שטר' אינו אלא לענין דלא גבי אלא בשבועה אף על גב דאיכא נאמנות בשטר וודאי דבנדון דידן לא שבקינן כל הני אשלי רברבי דסברי דבטל לגמרי ועבדינן כר"ת וכל שכן לאפוקי ממונ' מחזקת היתומים.
3
ד׳ובר מן דין כבר הארכתי בשאלה אחרת דלא פליגי כל הני אשלי רברבי אלא בפירוש סוגית הגמר' אבל לענין דינא אפשר דר"ת מודה לדברי הרמב"ם והרמב"ם מודה לדברי ר"ת ואין כאן מקום להאריך אלא דבנדון דידן אי איכ' עדים שבתורת פרעון נתן לה המעות בטל שטר כתובתה לגמרי ואי ליכא עדים שבתורת פרעון נתן לה מעות אבל מעידים שנתן לה בעלה מעות אבל אינם יודעים אם בתורת פקדון אם בתורת מתנה אם בתורת פרעון. בזה נראה לע"ד דאע"ג דהרמב"ם כתב בפרק הנזכר דלא בטיל שטר' ונשבע המלוה ונוטל מכל מקום מצינו הרא"ש דפסיק דלא מגבינן ביה ולא קרעינן ליה וגם הרמב"ן ז"ל הביאו הרא"ש פרק שבועת הדיינין סבר דכיון דאיכ' עדים לא מהימן לומ' במתנה נתנם לי משום דגריע טענת מתנה דיותר ברצון פורע אדם חובותיו ממה שיתן שלו במתנה וכיון דהרא"ש והרמב"ן סברי דלא מגבינן בהאי שטר' ראויים הם לסמוך עליהם אפילו לאפוקי ממונ' כל שכן בנדון דידן לאוקמי ממונ' בחזקת היתומים דחייב כל אדם להפך בזכותם דטענינן ליתמי.
4
ה׳וגם לענין המזונות שתובעת האלמנה לזמן חיי בעלה פשיט' ופשיט' דאין לה שום תביעת קלה וחמורה כנגד היתומים הקטני' בזה והדיבור בזה הם דברי מותר באופן שכלל העולה מדברי דליכ' שום צד לגבות האלמנה הראשונה כתובתה כי אם בהיות דליכ' עדים כלל מהמעות שקבלה מיד בעלה דאז היא נאמנת במיגו דאי בעי אמרה לא היו דברים מעולם זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
