דברי ריבות פ״טDivrei Rivot 89
א׳ראובן שנתן מעות לשמעון ומסר שמעון ביד ראובן כל כך סחורה כדי שישלחנה למקום פלוני לימכר שם וראובן קבל עליו אחריות הסחורה ההיא עד הגעתה למקום שהיתה הולכת שם ושמעון נותן לראובן ריוח כך וכך בשביל שקבל עליו אחריות מהסחורה ההיא עד הגעתה לשלום ושם יתפרע ראובן ממעותיו לזמן ד' חדשים אחר הגעת הסחורה כמו שהתנו ביניהם כמו שנראה משטר כתוב וחתום שיש ביניהם ועתה הגיעה הסחורה למקום שהיתה הולכת ונפטר שמעון לבית עולמו קודם הגעת הזמן שהתנו ביניהם שיגבה ראובן מעותיו וראובן בא לגבות מעותיו עם הריוח כמו שהתנו ביניה' ובית דין טוענים בשביל היתומים שאינו מן הראוי שהיתומים יפרעו ריוח מהמעות לראובן רק מה שנתן יקח וראובן טוען כיון שאחריות הסחורה היה עלי ואם היתה נאבדת הסחורה הייתי מפסיד אני מעותי גם כן עתה אני רוצה ליקח הריוח גם כן כמו שהתנתי עם שמעון אביהן לכן יורנו מורנו מורה צדק הדין עם מי.
1
ב׳תשובה טענת הבית דין שטוענים בשביל היתומים שאינו מן הראוי שיפרעו הריוח רק הקרן לבד שקבל שמעון אביהם לא ידענ' מאן פלג להו בין קרן לריוח אחר שנתחייב שמעון אביהם של יתומים לפרוע בין הקרן בין הריוח בשטר כתוב וחתום כמו שנראה מתוך דברי השאלה ואם אין כונת הבית דין שטוענין כך בשביל היתומים אלא לחוס עליהם שלא יפרעו ריוח מעות וכמו שנראה מתוך דברי השאלה שכתב שאינו מן הראוי שהיתומים יפרעו ריוח דמשמע לא שהדין כך אלא מן הראוי לאומד הדעת זו אינה טענה להפסיד ממון אחרים ואין מרחמים בדין. ועוד דגרסינן בערכין פרק שום היתומים אמ' רב נחמן מריש' לא הוה מזדקיקנ' לנכסי יתמי כיון דשמעת' להא דרב הונא חברין משמיה דרב יתמי דאכלי דלא דידהו ליזלו בתר שיבקייהו מכאן ואילך מזדקקנא הרי לך ראיה ברורה שאין ראוי לעכב ביד יתומים ממון אחרי' כי אם בדין גמור ולכן ראוי לברר וללבן בנדון דידן אם הוא מן הדין שיפרעו היתומים החוב הנזכר לראובן יפרעו הקרן והריוח כי שקולים הם ויבואו שניהם אחר שנתחייב שמעון אביהם בשטר על שניהם ואם אינו מן הדין שיפרעו היתומים אז לא יפרעו לא קרן ולא ריוח גרסינן בערכין פרק שום היתומים מעיקר' מאי טעמ' לא אמר רב פפא פריעת ב"ח מצוה ויתמי לא בני מעבד מצו' נינהו רב הונא בריה דרב יהושע אמר אימר צררי אתפסה מאי בינייהו איכא בינייהו כשחייב מודה אי נמי שמתוהו ומת בשמתיה שלחו מתם דשמתוהו ומית בשמתיה והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. הרי דכשחייב מודה או דמת בשמתיה גובין מן היורשין ולא חיישינן לפרעון ולא לצררי וגרסינן תו בבתרא פ' קמא אמר ריש לקיש הקובע זמן לחבירו ואמ' לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן ולואי שיפרע בזמנו וקאמר בגמרא והלכתא כריש לקיש ואפילו מיתמי ופי' רש"י אם מת הלוה בתוך זמנו גובה חובו מן היתומים בלא שבועה ולא חיישינן דילמא פרעיה והטעם כדקאמר בגמרא לא עביד איניש דפרע גו זמניה וכן פסק רב אלפס בהלכות והרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק י"א דבשלש אלה חייב מודה או שהיתה ההלואה לזמן ולא הגיע זמן פרעון או שנדוהו עד שיתן ומת בנדויו כל אלו גובין מן היורשין בלא שבועה וכן פסקו כל הפוסקים כלם וכיון שכן בנדון דידן כיון שמת שמעון קודם זמן הפרעון ודאי שגובה מהיורשים בלא שבועה.
2
ג׳ואם תאמר כל זה יצדק אם היתומים דנדון דידן הם גדולים אבל אם הם קטנים כתבו התוספות בבתרא פרק קמא על ההיא שכתבתי והלכתא כריש לקיש ואפילו מיתמי נראה דווקא ביתומים גדולים איירי אבל בקטנים לא גבי אפילו תוך זמנו וכו' דמצינן למימר דחיישינן לצררי אפילו תוך הזמן בקטנים וכן כתב הרב המגיד הלכות מלוה ולוה פרק י"ב וזה לשונו ובאמת בתוך זמנו נחלקו דאיכ' מאן דאמר שאף על פי שאין אדם פורע בתוך זמנו שמא התפיסו צרורות כסף במשכון ובעודן קטנים לא ידעו למצו' ראיה ולפיכך ימתין עד שיגדלו ולא אמרו שגובין במת תוך הזמן מן היתומים בלא שבועה אלא מן הגדולים אבל לא מן הקטנים אפילו בשבועה וי"ל שהרב המגיד כתב שם שהרמב"ן והרשב"א פסקו שאפילו מן הקטנים גובין במת תוך הזמן וההגהה כתב שם שכן פסק ריצב"א וגם הרמב"ם כמו שנראה מתוך לשונו פרק י"ד שכתב והנפרעים מן היורש בין קטן בין גדול לא יפרע אלא בשבועה ואם היה החוב לזמן ותבע בזמנו נפרע שלא בשבועה משמע דקאי לכלהו בין קטן בין גדול וכן כתב נמקי יוסף על ההיא דריש לקיש שם בבתר' וז"ל חזקה לא פרע בגו זמניה הילכך נפרע המלוה מן היתומים אפילו שלא בשבועה והסכימו המפרשים ז"ל דאפילו מיתומים קטנים וכן כתב המרדכי פ"ק דבתרא וז"ל פי' ר"י דאפילו ליתומים קטנים נזקקין לתוך הזמן וכו' עד ותוך הזמן לא מתפיס איניש צררי ואפילו בלא שבועה גובה מהם. ועוד כתב שם וכן כתב ר"מ בר מרדכי דבתוך הזמן נזקקין אפילו ליתומים קטנים וכן פסק הר"ן וספר התרומות כמו שכתב בית יוסף סי' ק"ח וכן פסק רבינו ירוחם נתיב כ"ו חלק ג' וכן פסק הרא"ש בתשובותיו כלל פ"ה הרי דלכל רברבתא בנדון דידן אפילו יהיו היתומים קטנים גובין מהם בלא שבועה כיון דמת שמעון בגו זמניה.
3
ד׳ועוד נראה לע"ד דאפילו מאן דחייש לצררי בגו זמניה היינו משום דעביד איניש דיהיב משכון אף בתוך הזמן ואפילו בשעת הלואה וכמו שכתב הה"ר יונה ז"ל דסבר הכי אבל בנדון דידן לא שייך למימר הכי שהרי התפיסו שמעון לראובן הסחורה בתורת משכון ליפרע ממנה והיכי חיישינן שהתפיסו צררי אחריני זולת הסחורה ההיא אלא וודאי כולי עלמא מודו בנדון דידן דלא חיישינן להא הילכך גבי ראובן בין הקרן בין הריוח מן היתומים אפילו יהיו קטנים בלא שבועה כ"ש דבנדון דידן ראובן הוא מוחזק בנכסים משעה ראשונה כמו שנראה מתוך דברי השאלה וכבר תפש מחיים והיתומים באים להוציא ממנו דפשיטא ופשיטא שיתפרע ראובן מהכל עד פרוטה אחרונה והשאר יחזיר ליורשים זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זללה"ה.
4
