דברי ריבות צ״חDivrei Rivot 98
א׳ילמדנו רבינו ראובן עשה שליח את שמעון לקדש לו בתו ונתן לו טבעת אחת של זהב שוה חמש מאות לבנים ופיר' לו הרי הטבעת יהיה לקידושי בתך וגם נתן לו חפצים מכסף וזהב שוה מאה זהובים להוליכם לארוסתו כמנהג הדורונות ששולחי' כל העולם דברים שאינם עומדים ליבלות בבית אביה וקבעו זמן בנישואין שנה אחת ובתוך זה הזמן שלח הארוס לארוסתו חלוק אחת ושציפי אחת שווים מאתים לבנים וגם הארוסה שלחה לארוס הנזכר חלוק אחת וזוג מכנסיים וריזה אחת ואזור אחד וכיס אחת וטיסטימל אחד שוויים חמש מאות לבנים עוד שלחו לארוס הנזכר קרובי כלתו של שמעון חמיו הנזכר בשע' נישואי בנו חלוק אחת ומכנסיים שוה מאה לבנים ובתוך הזמן הנזכר מתה הארוסה הנזכרת וחיי למר ולכל ישראל שבקת ותבע הארוס הנזכר משמעון חמיו כל הדורונות ששלח לארוסתו והחזירה שמעון לאריס החפצים מכסף וזהב ועיכב טבעת הקידושין הנז' כדין תורה וגם טבעת אחת שוה ארבע מאות לבנים באומרו שכששלחו קרובי כלתו לארוס החלוק והמכנסי' לא שלח הארוס לכלה איזה מתנה כמנהג העולם ולכן עכב הטבע' כדי לשולחו לכלתו עוד עכב שמעון הנז' החלוק והשצפי הנזכר ששלח הארוס הנזכר לארוסתו באומרו שהם מאותם הדברים שעומדים ליבלות בבית אביה עוד לקח שמעון הנזכר בחוזק יד מהארוס י"א זהובים בעד המתנות הנז' ששלחה הארוס' הנזכר' לארוס הנזכר ועתה טוען ראובן הארוס הנזכר משמעון חמיו לומר כמו שנפרעת בחזקה על המתנות הנזכרות ששלחת אלי למה לא אפרע גם אני מאות' המתנו' ששלחתי לך שהם החלוק והשציפי הנזכרי' ואם תטעון לומר מפני שהם מאות' הדברי' שעומדי' ליבלות ולדידך מי ניחא גם אות' המתנו' ששלחת לי הם מאותם הדברים שעומדים ליבלות וא"כ למה נפרעת מהם בחזקה עוד תובע ראובן הארוס הנז' משמעון הנז' הטבעת שעכב לשלוח לכלתו בעד החלוק הנזכר ששלח' היא לו באו' כי לאו בעל דברי' דידיה הוא יורינו רבינו אם יש כח ביד שמעון הנז' לעכב הטבעת בעד כלתו וגם לוקח י"א זהובים בחזקה בעד המתנות הנז' ששלח לו מאחר שראובן הארוס טוען שגם המתנות ששלח לו הם מאותם הדברים שעומדים ליבלות כמו שהוא טוען על המתנות ששלח ראובן הארוס הנז' והדין יקוב את ההר.
1
ב׳תשובה עיקרן של דברים אלו הם בבתרא פרק מי שמת דתנן השולח סבלונות לבית חמיו שלח שם מאה מנה ואכל שם סעוד' תתן אפילו בדינר אינן נגבין לא אכל שם סעודת חתן הרי אלו נגבין וכו' ופי' רשב"ם מנהג חתנים לאחר קדושין למחרת שולח לבית חמיו לכבוד אשתו תכשיטין ומיני פירו' וכדי יין וכדי שמן ופעמי' אוכל שם עמה אינן נגבי' אם מת הוא או שמתה היא או שחזר בו ורוצ' לגרש' שמחמת חיב' שאכל ושתה ושמח עמהן מחל סבלונו' העשויין ליבלות אבל אין עשויי' ליבלו' הדרי אע"פ שאכל ושתה עמהן וכיון שכן בנדון דידן צריך לחקור ולדרוש אם ראובן המשדך הנז' אכל בבית חמיו כששלח הסבלונות שוה דינר או לא אכל שאם לא אכל פשיט' ופשיט' אליבא דכולי עלמא שחייב לשלם אבי הארוסה כל מה ששלח ראובן לארוסתו ולא מבעיא הדברים העשויים ליבלות אלא אפילו כישא דירקי חייב לשלם ואפילו היה הוא חוזר כ"ש בנדון דידן שלא חזר הוא דפשיטא דכיון שלא אכל בבית חמיו שוה דינר שנגבה הכל וכשנגבה העשוי ליבלות וכישא דירקי מנכין לו השליש כדאמרינן בגמרא אמר רב הונא בריה דרב יהושע ושמין להן עד כדי בשר בזול עד כמה עד תילתא בזול וכן נרא' מתוך דברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ן והרשב"א והר"ן והטו' אבן העזר סי' נ' אבל אם אכל שם כל הדברים העשויים ליבלו' לדעת כל הפוסקים הנז' ודאי שאינם נגבים אף על גב דהרמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו' כתב דאפילו הדברים העשויים ליבלות אם הם קיימים אפילו אכל שם נגבים כבר חלקו עליו כל גאוני עולם הנזכרים ראשונים ואחרוני' ואזלינן בתר רובא כ"ש בנדון דידן ששמעון אבי הכלה מוחזק ולכן אם אכל שם ראובן המשדך הנז' שוה דינר ודאי דלא גבי מה שעשוי ליבלות שכבר ניתן למחילה.
2
ג׳אבל הדורונות ששלח אבי הכלה לראובן ודאי שחייב להחזירה על כל פנים דאנן סהדי שלא מחלם לו עד שיכנוס בתו דבשלמא המשדך מחמת חיבתו שאכל ושתה ושמח בבית הכלה גמר ומחיל כמו שפי' הרשב"ם אבל אבי הכלה לא מחל עד שיכנס לחופה עם בתו וכן מצאתי כתוב בשם הרשב"א בבית יוסף באבן העזר סימן נ' וז"ל המשדך בתו לחבירו ושלח לו בגדים ותכשיטין ואחר כך נתבטלו השידוכין בין שחזר בו האב בין שחזר בו החתן חייב להחזיר לו הכל דכי היכי דהדרי סבלונו' דשלח איהו לה הכי נמי הדרי מאי דשלחה איהי לדידיה דאמדן דעתא הוא שלא שלחה אלא על מנת שיכניסנה לחופה ומיהו מסתבר שמה שבלה בבגדים אפילו חזר בו הוא פוחת שליש כדאמרינן פרק מי שמת ושמין לו דמי בשר בזול וכו' וכן כתב בתשובה אחרת וסיים בה שלא שלח אלא על מנת שתנשא לו בתו ואפילו נתארסה לא מחל עד שיכנוס בתו אף על פי שנתקררה דעתם בקידושין וכיון שכן בנדון דידן הוי דינא הכי שיחזור שמעון הי"א זהובים לראובן ואם ראובן אכל שם חייב ראובן להחזיר כל המתנות ששלחו לו מבית חמיו וניכה משוויים השליש להיות המתנות מהדברים העשויים ליבלות ואם ראובן לא אכל שם ינכה מהסבלונות שיש בידו שיעור הסבלונות ששלח לארוסתו מדברים העשויי' ליבלות ובנשאר ג"כ ינכה השליש כמו שכתבתי והשאר יחזיר לשמעון חמיו.
3
ד׳ולענין מה שתפס שמעון טבעת בשביל הדורון ששלחו לראובן קרובי כלתו איני יודע מנין מצא היתר זה דהא קיימא לן הפורע שטר חובו של חבירו שלא מדעתו אפילו היה החוב על המשכון אין הלוה חייב כלום ונוטל משכונו בחנם ואבד זה הנותן מעותיו שמא היה הלוה מפייס את המלוה ומוחל לו וכן פסק הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כ"ו כ"ש בנדון דידן שבא מעיקרא לידו בתורת מתנה שיוכל לטעון שיפייס באופן שלא יתבעו לו.
4
ה׳ובר מן דין נראה לע"ד שדין שושבינות יש לו שדרך הבחורים לעשות עם ארוסתם שיתנו חלוק לקרוביהם ולאוהבם ותנא פרק מי שמת חמשה דברים נאמרו בשושבינות נגבית בב"ד וחוזרת בעונתה ופי' רשב"ם כשישא זה אשה יחזיר לו שושבינותו ולא קודם וכן פסקו הפוסקים אף בנדון דידן יוכל ליטעון ראובן כשאתארס אעשה עם ארוסתי שתתן חלוק ומכנסים לבנו של שמעון כמו שנתנו לי כשאירס הוא באופן שכלל העולה שאיני רואה שום טענה לשמעון לעכב שום דבר בשביל החלוק והמכנסיים ולהיו' העניינים ברורים איני מאריך בדברים זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5