דברי ריבות צ״זDivrei Rivot 97
א׳זהו טופס לשון של שטר לשאול ולהשיב עליו:
1
ב׳להיות אמת שה"ר יעקב פינטו קנה חנות אחת בקירבישארה הנקרא סולי קיירבו שארה פה אישקופיא וקנה אותה מה"ר אברהם מוטאל בב"ר יודה זללה"ה בשלשת אלפים לבנים אשר מצרי החנות מצד אחד מחזיק ה"ר יעקב פינטו הנז' ומצד אחד מחזיק ה"ר גבריאל רוסו הנה בפנינו עדים חתומי מטה נתחייב ה"ר יעקב פינטו הנז' לה"ר חיים ן' דוד העומד היום בתוך החנות שאם מהיום ועד תוך שלש שנים יתן ה"ר חיים הנז' לה"ר יעקב הנז' השלשת אלפים שימכור ויעביר ה"ר יעקב הנז' לה"ר חיים הנז' חזקת החנות כאשר קנה אותה בלי שום תוספות כלל אך התנו ביניהם שה"ר חיים הנז' מהיום ועד ששה שנים שלמי' לא יוכל למכור בחנות הנז' מלאכת המירסה רוצה לומר שלא יעשה מהמירסה עיקר וישים רא"ף אלא שיעשה וימכור בחנות הנז' כאשר בתחלה היה עושה ומוכר ה"ר חיים הנז' וגם התנו שאם ה"ר חיים הנז' יתן לה"ר יעקב הנז' השלשת אלפים לבנים כדי שיהיה חזקת החנות שלו שאפילו הכי מהיום ועד ששה שנים לא יוכל ה"ר חיים הנז' ולא באי כחו למכור החנות הנז' כי אם לה"ר יעקב הנז' בעד השלשת אלפים לבנים הנז' ובעד השכירות נתבררו שיתן ה"ר חיים הנז' חמשה לבנים בכל שנה בעד שכירות החנות הנז' לרבי יעקב הנז' כל זמן שלא יתן המעות הנז' רבי חיים לרבי יעקב הנזכר ובעד כל זה נתחייבו רבי אברהם אשכנזי ורבי אברהם פינטו לקיים ולהעמיד ביד רבי חיים הנז' כל הכתוב לעיל הכל בקנין גמור ובשבועה בתורה כראוי שנטלו וקבלו החלקים הנז' בביטול כל מיני מודעי וכו' מסודר וכו' שלא יפסול וכו' ואחריות וכו' היתה פה אישקופייא יום ששי כל כך לאב שנת השט"ו ליצירה והכל שריר וקיים.
2
ג׳ועתה הגיע עת שנפטר לבית עולמו בתוך השלש שנים הנז' רבי חיים הנז' וחיי אריכי לרבנן ולכל ישראל שבק ובאו יורשי רבי חיים הנז' ואמרו לרבי יעקב הנז' שיקבל מהם השלשת אלפים לבנים הנז' בעד החנות ושיתן להם חזקת החנות והשיב רבי יעקב הנז' שאינו רוצה ליתנה לה' לפי שהוא לא נתחייב למוכר' אלא לרבי חיים הנז' ולא ליורשו והשיבו היורשי' שהוא חייב למוכר' להם כמו שהיה חייב למוכרה לרבי חיים הנזכר אם היה תובע ממנו שימכרנה לו לפי שהם ירשו כל זכות שהיה לרבי חיים עליו שידוע היא שהיורשים הם יורשים כל זכות שהיה למורישיהם ועתה שאל השואל הדין עם מי.
3
ד׳תשובה נראה לע"ד שהדין עם רבי יעקב פינטו שאינו חייב למכור החנות הנז' ליורשי רבי חיים ן' דוד והטעם דקיימא לן דאסמכתא לא קניא ונדון דידן אסמכתא הוא שכך אמר רבי יעקב פינטו המוכר אם מהיום ועד תוך ג' שנים יתן ה"ר חיים הנז' לרבי יעקב הג' אלפים לבנים שימכור ויעביר ר' יעקב פינטו לרבי חיים הנז' חזקת החנות הנז' כאשר קנה אותה בלי שום תוספות וכו' וזה לשון אסמכתא הוא שכן כתב הרמב"ם פרק י"א הלכות מכירה אם התנה ואמ' לו אם תלך עמי לירושלים ביום פלוני או אם תביא לי דבר פלוני אתן לך בית זה או אמכרנו לך בכך וכך והלך עמו באותו היום או שהביא לו אע"פי שהחזיק בבית אחרי שקיים תנאו לא קנה שזו היא אסמכתא.
4
ה׳וכתב עוד וכן כל תנאין שמתנין בני אדם ביניהם אף על פי שהם בעדים ובשטר אם יהיה כך או אם תעשה כך אתן לך מנה או אקנה לך בית זה ואם לא יהיה או לא תעשה לא אקנה לך ולא אתן לך אעפ"י שעשה או שהיה הדבר לא קנה שכל האומר אם יהיה אם לא יהיה לא גמר והקנה שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה שמא לא יהיה וכן פסק הטור סימן ר"ז ובסוף דבריו כתב לפיכך כשהמוכר מקנה ללוקח על תנאי אם תעשה לי דבר פלוני תקנה הוי אסמכתא כיון שקיום התנאי אינו תלוי ביד המוכר אלא ביד הלוקח וכיון שכן בנדון דידן אפי' ה"ר חיים הנזכר יהיה בחיים חייתו ויקיים תנאו לא היה קונה משום דהוי אסמכתא כל שכן עתה שנפטר לבית עולמו ואע"ג שכתב הרמב"ם בפרק הנז' כל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכת' כלל וקנה בנדון דידן לא הוזכר כלל מעכשיו בכל השטר.
5
ו׳ואף על גב דאיכא קנין בשטר וכיון דיש קנין הוה ליה כמעכשיו וכמו שכתבו קצת מהמפרשים והביאו מגיד משנה בהלכות מכירה פרק הנזכר וכיון דהוי כמעכשיו אין כאן אסמכתא.
6
ז׳ליתא שהרי פסק הרמב"ם דיש דין אסמכתא אפילו בקנין וכן כתב הרב המגיד בפרק הנזכר בשם הרמב"ם וכן משמע מתוך לשונו שכתב אם באתי מכאן ועד יום פלוני קנה בית זה מעכשיו וקנו מידו על כך הרי זה קנה הרי שחיבר קנין עם מעכשיו וכן פסק הריב"ש בתשובותיו סימן רס"ג וזה לשונו ואף על פי שמעכשיו מסלק דין אסמכתא אין הקנין כמו מעכשיו והכריח שם שכן סבר' הרמב"ם.
7
ח׳ואם תאמר הא תנן פרק יש נוחלין הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אינו צריך ומפרש בגמרא דטעמא דרבי יוסי משום דזמנו של שטר מוכיח עליו ופירש הרשב"ם שמאותו הזמן התחילה המתנה דאי לא תימא הכי זמן שנכתב בשטר בחנם נכתב אלא ודאי להקנות מאותו היום נכתב ואמר רב הלכה כרבי יוסי וכתב הרשב"ם שם דאף על גב דאמרינן בפרק המגרש אתקין רב בגיטין מן יומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו הואיל ולא איתמר בהדיא התם בגיטין הדר ביה רב מהא דאמר הלכה כר' יוסי אלא אתקין אית לן למימר דמשום חומרא דעריות אתקין כך וגם אין בו דבר קנין אבל בממון שייך ביה קנין הלכה כרבי יוסי וכן כתב רב אלפס דטעמ' דמסתבר הוא וכן פסק הרא"ש בפסקיו וכתב נמקי יוסף בהלכות בשם הרשב"א כי עכשיו שנהגו כל כותבי שטרות לכתוב בהם זמן מיום כתיבתם וזה לא מיחה בידם הרי הוא כאלו צוה להם לכתוב דיודע הוא שכותבין ולולי שגמר לתת מהיום מוחה היה בפירוש.
8
ט׳וכיון שכן בנדון דידן כיון דאיכ' שטר ויש בו זמן אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ומאותו היום הקנה והוה ליה כמעכשיו וכבר כתבתי בשם הרמב"ם כל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכת' כלל וכן כתב הרשב"א בתשובותיו של יד הנמצאות אצלי סי' אלף רצ"ב וז"ל וכיון שיש בו שטר הרי הוא כמעכשיו דקיימא לן כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו.
9
י׳וי"ל שכתב הרא"ש בפסקיו כלל ע"ב סי' ח' דאסמכת' לא קניא אלא בקנין מעכשיו ובבית דין חשוב וכן פסק ר"ח בשם רב האיי גאון ור"ת ור"י בעל התוספות אמנם רב אלפס כתב בשם גאון דלא בעינן ב"ד חשוב ולא כתב לא טעם ולא ראיה וכיון דרוב חכמי ישראל ז"ל כתבו דאסמכת' לא קניא אלא בב"ד חשוב לא מפקינן ממונ' אפומ' דרי"ף והיכ' דקיימי זוזי ליקמו וכן כתב הטור בשם אביו הרא"ש סימן ר"ז שאם קנו מניה בב"ד חשוב מעכשיו קונה וכיון שכן בנדון דידן אף על גב דיש זמן בשטר דהוי כמעכשיו מכל מקום לא נעשה בבית דין חשוב וגם לא הוזכר בשטר שנעשה בב"ד חשוב וכיון שכן לא מפקינן החנו' מיד רבי יעקב פינטו המוחזק בה ליתנה ליורשי ה"ר חיים ן' דוד מספיק' אלא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה וקרקע בחזקת בעליו עומד.
10
י״אוכי תימא כיון דבנדון דידן איכא שבועה בשטר' אם כן חומרת השבועה מחזיק הקנין ליתא וכמו שכתב הריב"ש בתשובותיו סימן שנ"ח ועוד כתב סימן שמ"א וז"ל אף על פי שנשבע לקיים לא נתבטל דין האסמכת' אלא שהוא חייב לקיי' מכח שבועה ועוד כתב שם כונת הרא"ש לומר שחייב להשלים מכח שבועתו וכיון שהשלים חבירו קנה ואין צריך להחזיר שהרי יש לו למקנה למחול כדי לקיים שבועתו ואם כדבריך שהשבועה מקיימת הקנין לא היה לו להרא"ש ז"ל להאריך בלשונו ולומר שחייב להשלים וחברו קנה אלא לומר אם נשבע להשלים קנה והייתי יודע דכיון שקנה חייב להשלים מן הדין וגם כדי לקיי' שבועתו אבל נראה שכונתו ז"ל הוא דאף על גב דאין קנין מועיל מן הדין חייב להשלים כדי לקיים שבועתו וכופין אותו להשלים וחבירו קנה מכיון שהשלים הרי שהשבועה אינה עושה קנין וכיון שאינה עושה קנין נשאר בדין אסמכת' ואסמכת' לא קניא.
11
י״בואם תאמר ממקום שבאת אף על גב דאינה עושה קנין חייב להשלי' מכח השבועה דאיכא בשטרא יש לומר כיון דחיים ן' דוד מעולם לא קנה החנות כמו שכתבתי נמצא שמעולם לא בא לידו להורישו לבניו ועתה שנפטר לבית עולמו קודם שקיים תנאו והוא אינו יכול עוד לקיימו גם רבי יעקב פינטו פטור משבועתו ואינו חייב למכור החנות ליורשיו שרבי יעקב לא נשבע למכור כי אם לרבי חיים ן' דוד הנזכר לא ליורשיו וראיה לזה דאמרינן בגיטין פרק המגרש הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ומת תנא קמא סבר דאינה מגורשת משום דסבר לי ולא ליורשי רשב"ג אומר נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים דסבר דלי ואפילו ליורשי משמע ופסקו כל הפוסקים דהלכה כת"ק דלי ולא ליורשי ולכן אם אמר על מנת שתתני לי מאתי' זוז בתוך שלשים ומת בתוך שלשים אינה מגורשת כלל וחולצת או מתיבמת.
12
י״גהרי אפילו בענין איסור אשת אח אמרי דמשמע לי ולא ליורשי אף בנדון דידן אף על גב דאיכ' איסור שבועה אמרינן דלא נשבע רבי יעקב הנז' למכור החנות אלא לרבי חיים בן דוד לא ליורשיו וכן משמע לישנא דשטר' וז"ל בפנינו עדים חתומי מטה נתחייב ר' יעקב פינטו לה"ר חיים ן' דוד שאם מהיום ועד תוך שלש שנים יתן ה"ר חיים הנז' לה"ר יעקב הנז' השלשה אלפים לבנים שימכור ויעביר ה"ר יעקב הנז' לה"ר חיים הנז' חזקת החנות וכו' הרי שלא כתב כאן באי כחו של ר' חיים לא בנתינת המעות שהיה לו לומר שאם מהיום ועד תוך שלשה שנים יתן ה"ר חיים הנז' או באי כחו וכו' ולא במכר שהיה לו לומר שימכור ויעביר ר' יעקב הנז' לרבי חיים או לבאי כחו חזק' החנו' וכו' ואלו בתנאי אחר כתוב באי כחו שכתב וגם התנו שאם יתן רבי חיים לרבי יעקב השלשה אלפים לבנים כדי שיהיה חזקת החנות שלו שאפילו הכי מהיום ועד שש שנים לא יוכל רבי חיים ולא באי כחו למכור החנות הנזכרת כי אם לרבי יעקב הנזכר וכו' משמע שאחר כך שרבי חיים יקיים תנאו לתת השלשה אלפים לבנים בתוך הזמן הנזכר באופן שכבר קנה ובא לידו החנות ואם מת זכו יורשיו לפיכך הוכרחו להזכיר ולחייב גם באי כחו שלא ימכרו החנו' כי אם לרבי יעקב הנזכר אבל כל זמן שלא קיי' תנאו רבי חיים הנזכר בודאי שלא נתחייב רבי יעקב הנז' למכור החנות ליורשיו וגם הייתי יכול להביא ראיה מהא דאמרינן פרק קמא דגיטין הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו יחזרו למשלח וכו' דמשמע לפלוני לולא ליורשיו אבל יארכו הדברים ואין לי פנאי לכתבם ובמה שכתבתי די זהו מה שנרא' לע"ד יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
13
