דברי סופרים כ״בDivrei Soferim 22
א׳עיקר חשיבות המעשה כאשר אינו מרגיש כל כך היקרות שיש בה, דאז לאו רבותא כל כך לחשוק בדבר יקר אבל כאשר אינו יודע כל כך החשיבות שבו רק בתמימות עושה איזה דבר הנראה בעיניו טוב והוא דבר הראוי כרצון שמים אז אפילו דבר קל נחשב הרבה, ועז"א [ברות רבה] על פסוק ויצבט לה קלי בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם שאלו היה ראובן יודע שהקב״ה מכתיב עליו וכו’ בכתפו היה וכו’ ואלו היה יודע אהרן וכו’ ואלו היה יודע בועז וכו’ דזה נקרא בלב שלם כאשר אינו יודע כל כך יקרות הדבר שהקב״ה מכתיבו לזכרון לעלמי עד דאז ודאי היו עושין ביתר שאת הרבה, אבל התעוררות זה נעשות דבר יקר וחשוב בעיני השם יתברך אינו עוד מצד עצם חשק הלב לאותו ענין הטוב, רק מצד חשקות הלב לעשות דבר היקר וזה לא נקרא עוד לבב שלם בשלימות הגמור, ולימדך הכתוב במה שסיפר בשבחן של צדיקים הללו בדברים קלים כאלו, אשר בודאי לגדולה מזאת הרבה היו מתוקנים ומסתמא פעלו הרבה בימי חייהם גדולות ונפלאות בעבודת השם יתברך, אבל מה שנשאר מהם בכתובים לזכר עולם הוא רק מה שעשאו בלב שלם, ועיקרו הוא בדבר קל שבזה אינו יודע ולא מעלה על לב שהקב״ה יכתוב אותה פעולה כלל בספר זכרון, ודייקא פעולה כזו הוא מה שהשם יתברך מכתיב לפי שדבר זה עושה בלב שלם, ועדבר זה מה שכתוב [בשמות רבה פ"ב] אין הקב״ה מעלה לגדולה עד שמנסהו בדבר קטן, דוקא בדבר קטן דבדבר גדול אין כל כך נסיון אם יעמוד בו, ורק דבר קטן שאינו מעלה על לב שיש בזה איזה ענין מצוה ועבירה רק מצד עצמו בטבעו הטוב להטיב ולרחם על הבריות זהו הנסיון על עצם שורשו בטוב עד שראוי להיות ראש אלפי ישראל, [ועדבר זה עיקר הנסיון בעבירה כאשר אינו יודע חומר העבירה, כמה שכתוב (ויקרא רבה פכ"ג) בבועז דהסיתו יצרו אתה פנוי והיא פנוי', ושל פלטי בן ליש דגדול יותר נראה מלבד פירש"י [סנהדרין כ' רע"א] דהיה שנים הרבה העיקר בשביל שהיתה נשואה לו בהיתר בית דינו של שאול שפסקו דקדושין דדוד המלך ע"ה לא היו קדושין כדאיתא התם והוא ודאי לא ידע שטעו בדין דאם כן לא היה נושאה כלל וע"כ גם הוא חשב דכדין הורה, וע"כ אמר שם [י"ט סע"ב] שפלטו וכו' שהיה לו סיעתא דשמיא מה שלא עלה על לבו מיחוש איסור לאו דעונתה לא יגרע מאחר שנשואה לו כדין, רק שלבו היה נוקף מכל מקום בו מצד גודל ותוקף מורא שמים ויראת חטא שהיה עליו אולי אע״פ שבדין שריא, מכל מקום אין זה ראוי והגון לגזול ולחשוק לחלק חבירו מאחר שמיכל ברצונה הטוב נשאת לדוד ואהבתו כמפורש בכתוב, ומצד טהרת עצם נפשו שלא לחשוק למה שאינו שלו ואין ראוי לו פירש הימנה והשם יתברך עזרו שלא יעלה בלבו ביטול מצוה עונה, וזהו עיקר תוקפו של נסיון בכל מקום]:
1