דברי סופרים כ״גDivrei Soferim 23
א׳כאשר האדם גודר עצמו באיזה דבר להתגבר נגד יצרו בכל כחו, הוא גודר בכחו זה כל הנפשות מאומה הישראלית שבכל הדורות באותו דבר, וכדרך שאמרו [בוי"ר פל"ב] ובשיר השירים רבה [על פסוק גן נעול] שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה וכל הנשים נגדרו בזכותה ויוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל הזכרים בזכותו, ואם בשרה יש לומר לפי שכל ישראל מזרעה וצאצאיתא ביוסף לא שייך זה, וע"כ לפי שכל ישראל קומה א' ובשלימות האחד נשלם כל הקומה, ואמר ירדו למצרים היינו דנכנסו לנסיון דשם ערות הארץ מקום תוקף הקליפה דעריות, והגדרת עורה דשם היינו חסרת כל תוקף כח אותה קליפה ועל ידי זה נגדרו הכל, ולפי שבתאוה זו אין דומה יצרו של איש ליצרו של אשה (כמה שכתוב כתובות ס"ד:) הוצרכו בזה ביחוד הגדרה על ידי אשה בפני עצמה, ולפי שכללות הקומה אינו אלא על ידי האיש שהאשה טפלה לו וכלולה בו, בזה שהוצרכו להגדרת אשה בפני עצמו אי אפשר אלא על ידי אחת מהאמהות שהם כלולים בה מצד שיוצאים ממנה, ולא מצד שכוללת הקומה שזה לא שייך כלל באשה דהיא רק נטפלת לאישה, ובכל דור ודור יש כמה וכמה נפשות מישראל הגודרים עצמם באיזה עניינים שנכנסו בהם לנסיון, שהשם יתברך מנסה לעולם בכל דור ודור הקנקנים השלימים צדיקי הדורות דלא בציר עלמא מיניי' (סוכה מ"ה:), ובאותן העניינים שהשלימו עצמן הרי נשלמו כל נפשות הדורות כולם עמהם, וזה טעם שקבלתי דאע״פ שהדורות הולכים ומתקטנים ולא אכשור דרי מכל מקום הנקודה שבלב איש הישראלי הולכת ומשתלמת יותר ומאירה יותר בכל דור עד עת קץ שתשתלם לגמרי, והיינו מה שבמעמקי הלב שאין מתגלה בפעל אצל כל אחד מצד כח היצר המקיף לכל אחד, וכמה שכתוב (ברכות י"ז.) גלוי וידוע שרצונינו וכו’ ומי מעכב וכו’, וכדרך שאמרו הרמב"מ בהלכות גירושין (סוף פ"ב) בטעם כופין עד שיאמר רוצה אני דאמיתות רצונו כך אלא שאין רוצה בפועל ע״פ יצרו דאנסי׳, וכמו במצרים דהעיד הכתוב דהיו גדורים מהערוה ומכל מקום אחת היתה שפירסמה הכתוב (ויקרא רבה פל"ב), אבל גם היא מאונס המצרי אף דשלא בחנם היה רק על ידי שהיתה פטפטנית שלום עליך וכו’ כמו שאמרו ז"ל (שם) מכל מקום עיקר הדבר היה באונס, וכן בשבטים דנכשלו גם כן הזכרים בביאת ארמית היה באונס היצר על ידי שקישטו זונות ויין של גוים לא נאסר עדיין ובער היצר בלבם כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין ק״ו.) וכן בכל מקום שהוסיפו צדיקי הדורות מאז ועד עתה לגדור עצמם נקבע כן בכל ישראל במעמקי לבם, ואף שיש שבפועל אינו כן אינו מצד רצון עצמו רק מאונס היצר לבד, וע"כ מעמקי הלב הולך ומזדכך:
1