דברי סופרים ג׳Divrei Soferim 3
א׳כל הקנינים של אדם הם שייכים לו בתולדה ובשורשו, וכמו שאמרו בריש סוטה (ב'.) דמכריזין קודם יצירה בת פלוני לפלוני וכן שדה פלונית לפלוני, שגם זה דוגמת זיווג שיש לו חיבור בשורש, ועכל אחד בסוטה (מ"ז.) ג' חנות הן חן אשה על בעלה ומקח על מקחו, דזהו הסימן שהוא זיווג ומקחו השייך לו כאשר יש לו חן בעיניו והוא חושק בו דוקא, ועכל אחד [ב"מ ל"ח א'] אדם רוצה בקב שלו יותר וכו', ואף על פי שהכל אחד וג"ז כשיקנה יהיה שלו, אבל זה הוא מקחו ושלו בשורש יש לאדם חשק בזה דוקא, ושם [ק"ה א'] חטי מארעאי בעינא, כי שדה הנגזר לו יש לה שייכות עם שורש נשמתו, ועכל אחד [בבא בתרא י"ב סוף עמוד ב'] מעלינן ליה כנכסי דבי בר מריון עיין שם בתוספות בשם ר"ת שאין רוצה למכור אלא בדמים יקרים, ובבית יוסף [חושן משפט סימן קע"ד] בשם תשובת הרא"ש הקשה על זה דזהו מדת סדום שלא ליתן שלו אלא דמים יקרים אף על פי שהוא לא חסר רק שחבירו נהנה עיין שם, אבל באמת לתת את שלו לאחר לא שייך כלל מדת סדום, דאדם רוצה בשלו והוא יקר אצלו, והתם נמי מה שיזכה בגורל הוא בירור מן השמים שהוא שייך לו ורוצה בזה דוקא, ועל כן אין טעם בחשק ורצון כי אדם חושק השייך לו ויש לו חן בעיניו יותר מדבר אחר המשובח ממנו, וכדרך שאמרו (סוטה שם) בחן מקום על יושביו מההוא דאלישע אף על פי שהארץ משכלת, רק המקום יש לו גם כן שייכות לאותן יושבים דאין לך אדם מישראל שאין לו ד' אמות בארץ ישראל (עיין תוספות בבא בתרא מ"ד: דיבור המתחיל אלא), וזהו חלקו השייך לו בשרשו דעמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, ובעילוי דמים יוכל למכור בעולם הזה גם דבר השייך לו, כי כשנותן לו כל כך עד שיחשוק בזה יותר, זה מורה דבזה יוכל למלאות ולהשלים קנינים השייכים לו יותר, ויש בזה דברים עמוקים.
1