דברי סופרים ל״וDivrei Soferim 36
א׳מי שכל מעייניו ומחשבותיו והרהוריו שקועים בדברי תורהזוכה שכל שיחתו תורה, וכמה שכתוב [עירובין נ"ד ב'] שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה, ובעלי תלמוד הם השקועים לגמרי בדברי תורהשעליהם אמרו בתנחומא [פרשת נח] שיש צער גדול ונידוד שינה ומשולה בחושך שנאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אלו בעלי תלמוד וכו’ ע"ש, וכן אמרו בסנהדרין [כ"ד א'] במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל, כי התלמוד הוא העיון במעמקי דברי תורה שהיא עמוק מי ימצאנה וכמה שכתוב רש"י [חגיגה י' א'] שמפני עמקותו א' כן, ועל ידי שצריך להעמיק מחשבותיו בו על ידי זה כל שיחתו דברי תורה כי בכל מקום שהמחשבה עוסקה ודבוקה בו שם הוא כל אחד ואחד כידוע, ושיחה נקרא דבור קל היוצא מפיו בלא מתכוין וכדרך שאמרו בחגיגה [ה' ב'] מה שיחו אמר רב אפילו שיחה יתירה שבין וכו’, ואולי מזה הוא מה שכתוב רמב"מ [פ"ב מדיעות] דאמרו על רב שלא שח שיחה בטילה מימיו, [וע' [יומא י"ט ב'] אמר רבא דעובר בעשה ונראה לי דגם כן ט"ס וצ"ל רב שכן ראב"י שם עונה אחריו, וגם הוא מופלג בחסידות כמה שכתוב בקידושין [כ"ט ב'] עיין שם וברש"י] והר"מ מסתמא ראה כן באיזה מקום ואולי היה כתוב זה לפניו בין עשר מילי דחסידותא דעביד רב הנזכר בתשו' הגאונים הנקרא שערי תשובה סימן קע"ח, [ועיין שם גם כן נ"ל דהכל רמוז בגמרא ואין כאן מקומו] ובגמרא איתא זה בסוכה [כ"ח א'] אר"י בן זכאי ותלמידו ר' אליעזר, והם נזהרי בהשתדלותם שלא לשוח כלל וזה לא כל אחד זוכה, אבל כל בעלי תלמוד זוכין שאע״פ שמשיחין כל שיחתן תורה שכפי השתקעות המחשבה כן הוא השיחה היוצאה מפיו, וכדרך שאמרו במס' [דא"ר פ"א] שכל שיחתן של נשים אינו אלא דברי ניאופים והיינו שמחשבתן בזה וכמה שכתוב אשה בכל אלה לא מצאתי, ומדה טובה מרובה לתלמידי חכמים שכל מחשבתן בדברי תורה כן כל שיחתן, וע"כ אמרו [סוכה כל אחד ב'] על פסוק עלהו לא יבול דשיחתן של ת"ח צריכה לימוד [עיין שם גם כן מימרא דרב] עיין שם אעובדא דרבן גמליאל והוא בן דורו וגיסו של ר"א, ומדרבי אליעזר אמר על עצמו ולא שחתי וכו’ וכן אמרו שם אדר' יוחנן בן זכאי וכן היה נוהג ר' אליעזר תלמידו אחריו, משמע שאר חכמי דורו לא והם שחו דברים כאלה דרך שיחת חולין אלא שזכו דצריכה לימוד ונעשה מזה דברי תורה שהרי נכתבה שיחה זו של רבן גמליאל במשנה, ובבראשית רבה [פרשת חיי] דיפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים ע"ש, וכל ישראל הם שורש התורה דאורייתא וישראל חד כי ששים רבוא אותיות התורה הם הנפשות דבני ישראל ששרשם בדברי תורה, ובזוהר [תולדות קמ"ה א'] ישראל אינון לישנא דאורייתא דמשתעי בה וכו’ ע"ש, והיינו בהיותם שורש התורה מה שהם מדברים דברי תורה זהו לשון המדברת של התורה עצמה כי הם חד, והאבות הם שורש ישראל ודאי הם כל שיחתן תורה שלימה וזכו שאפילו עבדיהם שיחתן מלא תורה וצריכה לימוד יותר מתורתן של בנים שלא על חנם האריכה תורה בשיחת אליעזר.
1
ב׳וזה היה בנשואי יצחק שאז נתן לו אברהם הכל וכמה שכתוב ויתן לו כל אשר לו ואז"ל (עיין פרד"א פט"ז) שטר מתנה הראה, ובכלל כל אשר לו הרי נכלל גם אליעזר עבדו וכן הוא אמר לרבקה כששאלתו על יצחק הוא אדוני, וקראו אדוני כי יצחק שורש התורה כמה שכתוב (זוה"ק ח"ב פרשת:) אורייתא מסטרא דגבורה נפקת, כי נתנה מתוך האש כמה שכתוב אשר שמעת מתוך האש ונאמר אש דת למו ואז"ל (שקלים פ"ו ה"א, דב"ר פ"ג) דהיתה כתובה אש שחורה על גבי אש לבנה, וכן שמעתי כי אברהם אבינו ע"ה ראש למבקשי ד' בהתחלת השתדלות ועבודה להתחסד עם קונו ויצחק אבינו ע"ה הוא ת"ח ויעקב הוא הקדוש שכל מעשיו בקדושה ולא רפרף עיניו מימיו בלא כונה לכבוד שמים כך שמעתי, וכל האבות כלולים זה בזה וכמה שכתוב בבראשית רבה (פס"ג) דגם אברהם נקרא ישראל, רק מכל מקום כל אחד בפרט היה לו השתדלות אחר, וע"כ תפלת אברהם אבינו ע"ה נקרא בלשון עמידה כמה שכתוב בברכות [כ"ו ב'] היינו השתדלות ונאמר זה באברהם בענין סדום שאז נתבשר בלידת יצחק, והתעוררות האש דיצחק הוא האש מן השמים ששרפה את סדום וכידוע דיראה דקדושה שורפת אהבות רעות, והתעוררות אור דיצחק היה בהשתלמות דרגא דאברהם אבינו ע"ה ועכ"נ אז וישכם אל המקום אשר עמד, שנעשה מדריגתו קביעא וקיימא כעמוד ברזל מינה לא יזוז, [כמה שכתוב בברכות [ו' ב'] מזה על קביעת מקום] ויצחק בו נאמר לשון שיחה פעם ראשון כי הוא הראשון שזכה לזה להיות כל שיחתו תורה כמדת הת"ח, וזה היה בביאת רבקה שאז נשתלם להיות אדם שלם דמקודם אין נקרא אדם כמה שכתוב [יבמות ס"ג ריש עמוד א'] ושרוי בלא תורה כמה שכתוב שם [ס"ב סע"ב], ואם כן השתלמות דרגא דתורה שלו היה אז וזכה לשיח להיות שיחתו תורה, וכן שיחת אליעזר בהזדמנות נישואיו הוא תורה שלימה ויפה וכו’, ושיחה דידי' גדול עוד יותר שאמרו בברכות שם שהיא תפלה ומייתי דישפוך שיחה דעני כנ"ל דשיחה הוא סיפור דברים דרך שיחה בעלמא, וכדדייקינן נמי בסוכה שם מלשון משיחתו של ר"ג ולא אמר מדבריו, והעני כל שיחתו הוא תפלה שזהו כל שיחתו שפיכת שברון לבו ועניו ודכאות רוחו עד שכל השומע ירחם עליו ואין צריך תפלה רק שיחתו היא תפלה, על דרך שאמר דוד המלך ע"ה ואני תפלה ששם עצמו עני שאין צריך להתפלל רק הוא עצמו תפלה כמו ששמעתי הפירוש כן, כי עני ההולך ערום ויחף וצפד עורו מפני רעבונו עד שחשך משחור תארו וכל גופו פצעים ומכאובים וכיוצא, זה כשיעמוד בפתח אצל מי שיכול לרחמו עליו ולעזרו אין צריך לדבר בקשתו כלל כי כל רואהו ירגיש מבוקשו וירחם עליו והוא עצמו תפלה, וכן היה דוד המלך ע"ה שפל רוח בעיניו ומכיר נגעי לבבו וזהו דרגא דעני שגם שיחתו תפלה.
2
ג׳ונקטינן אין עני אלא בדעת כמה שכתוב בנדרים [מ"א ריש עמוד א'], ות"ח העשיר בדעת כל שיחתו תורה, אבל התורה עצמה היא תפלה כידוע דזה סוד יחוד קוב״ה ושכינתי' איהו אמת ואיהי אמונה ואין אמת אלא תורה כמה שכתוב [ברכות ה' רע"ב], וזהו עיקר התפלה הנענית כאשר היא מתוך דברי תורה כמה שכתוב קרוב וגו' יקראוהו באמת היינו בדברי תורה, וכמה שכתוב כי ידע שמי יקראני ואענהו ואמרו בשוחר טוב (צ"א) על פסוק זה דאין נענין מפני שאין מתפללים בשם, ושם ד' היינו דברי תורה כמה שכתוב בברכות [כל אחד א'] לברכת התורה מכי שם ד' אקרא הבו וגו', וכן אמרו שם [ט"ז ב'] על פסוק בשמך אשא כפי זו תפלה היינו כשיתפללו בכח התורה שהיא כולה שמותיו של הקב״ה וזהו התפלה הנענית, ומסיר אזנו משמוע תורה גם וגו' ותלמיד חכם שכל שיחתו תורה כל שיחתו תפלה גם כן כי זהו היחוד הגמור דקוב״ה ושכינתי', וזכה יצחק לזה כשהלך לזיווג דרבקה שהוא סוד היחוד כידוע, ותפלה דיעקב אבינו ע"ה נקרא לשון פגיעה היא תפלה בחוזק כדרך שאמרו (תענית כ"ג, פסיק"ר פ"ג) צדיק גוזר והקב״ה מקיים, וזה נקרא מפגיע עיין תענית [ז' סע"ב] ורמוז במה שכתוב [שבת על זה ב'] אימת מפגיע על ארי ועל זה אומרים כי אזלת ידינו ומפגיע אין בעדינו היינו הבא בזרוע ובכח ידינו דותגזור אומר ויקום, וזה נקרא קול כמה שכתוב הקול קול יעקב ונאמר שמע ד' קול יהודה, והן הקולות דמתן תורה הנשמעות מתוך האש, דיצחק הוא האש המוליד הקול ויעקב הוא הקול עצמו שמטתו שלימה שהוא כלל הכנסת ישראלשהם עצמות התורה דאמת ליעקב הדבוק באלקים חיים, וחי לעולם כמה שכתוב בתענית [ה' ב'] דלא מת כי אכל מעץ החיים ואין עץ החיים אלא תורה כמה שכתוב בתדבא"ר [פ"א] שנאמר עץ חיים היא וגו' והוא עצם התורה.
3
ד׳והם ג' מדריגות עמל הנזכר בסנהדרין [צ"ט רע"ב] על פסוק אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל מלאכה וכו’, אין רצה לומר מלאכה גשמיות בעולם הזה דלאיזה צורך יולד כך, רק רצה לומר מלאכת ד' ועבודתו יתברך במצות ומעשים טובים וכמה שכתוב (זוה"ק חלק א' כל זה. יל"ר בראשית) על פסוק לעבדה ולשמרה באדם הראשון בגן עדן דרצה לומר במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, וזהו דרגא דאברהם אבינו ע"ה שקיים כל התורה כולה עד שלא נתנה (קדושין פ"ב.) כאדם הראשון קודם החטא בגן עדן, וזהו עמל מלאכה שבששת ימי המעשה כמלאכת שמים וארץ ותולדותיהם בששת ימי בראשית דהבראם באברהם [בראשית רבה פי"ב] שהוא עיקר הבריאה דששת ימי בראשית וכל מלאכתו של הקב״ה אשר ברא לעשות בעשי' בפעל, ולפי שהיא שורש המלאכה דהקב״ה ע"כ זהו מדתו, דאדם נברא בצלמו יתברך ולהדבק במדותיו ולהיות גם הוא עמל במלאכת ד' שהוא קיום הבריאה, וזהו ההתחלה בתיקון שלימות האדם אשר יולד לעמל סתם, ואחר כך בא יצחק והוא התחלת בעמל פה שהוא הדביקות יותר במדותיו יתברך שהוא ברא הכל ברוח פיו, וכמה שכתוב בדבר ד' שמים וגו' ובשבת [קי"ט] דמכאן שהדבור כמעשה וגם הוא עמל וזהו הדבורים דתורה ותפלה דשניהם שייכים רק לישראל כמה שכתוב מגיד דבריו ליעקב וגו' (ע' חגיגה י"ג.) ועכו"ם העוסק בתורה חייב וכו' (סנהדרין נ"ט.), ותפלה הוא שורש כנסת ישראלכידוע ושלמה המלך ע"ה ביקש על תפלת בני נכר בבית המקדש שיקובל ולולי תפלתו מצד עצמם אין להם שייכות לתפלה כלל, ולא נמצא תפלה בתורה עד האבות (ע' ברכות כ"ו:) שהם התחלת בנין אומה הישראלית, ואברהם אבינו ע"ה עדיין נקרא תחלה לגרים בחגיגה [ג' א'] רק משזכה להוליד יצחק הנימול לח' זכה לשם איתן האזרחי (בבא בתרא ט"ו:) להיות כאזרח בישראל, וע"כ לא נמצא בפירוש בתורה אצל אברהם אבינו ע"ה תפלה שפעל, דעל עצמו לא מצינו תפלה בתורה רק על סדום, ואף שנענה לא פעל לסדום כלום, רק גבי יצחק נאמר ויעתר לו והוא התחלת שורש התורה גם כן כי שניהם מיוחדים כנ"ל, וכן אמרו [ברכות ח' סע"א] לא הוה מצלינא אלא היכי דגריסנא ובמגילה [כ"ט א'] איתא בהיפך הואי גריסנא בבי כניזתא יעוין שם, והם ב' מדריגות דיצחק ויעקב, ודיצחק נקרא עמל שיחה ואין שיחה אלא תפלה (ברכות שם) דהיא עיקר עמלו רק שנמשך מהתורה על ידי דכל שיחתו תורה, ויעקב העיקר עמל תורה שהוא מדריגת האמת ליעקב והתפלה נמשכת ממנה ובאה בכח התורה, ועל ידי זה גוזר על ידי כח התורה והקב״ה כביכול מוכרח לקיים גזירה שע״פ התורה דלא בשמים היא, ומצינו [ב"מ נ"ט ב'] נצחוני בני כי בכח התורה יכולים לנצחו כביכול והקב״ה שמח בזה כמו שאמרו ז"ל (עיין שם ובפסחים קי"ט.), וזהו דרגא דהמובחר שבאבהן צורת אדם החקוקה בכסא הכבוד שזהו שורש האדם דלעמל יולד לעמל פה דתורה מלכות פה תושבע״פ שהיא המסטורין של הקב״ה דמי שמסטוריו בידו הם ישראל (תנחומא תשא), וזהו תפלת ערבית שתיקן יעקב דגם כי אשב בחושך ד' אור לי הוא המחשכים וחושך דתורה שבע״פ הנזכר לעיל, ומכל מקום אנו אומרים כי אתה אבינו על יצחק אבינו ע"ה כמה שכתוב בשבת [פ"ט ב'] ודלא בסבא טעמא וכו’ ושמעתי דסבא הוא יעקב ודרדקי אברהם שהוא ההתחלה ויעקב הסוף, ומצד שניהם אין מקום לתיקון החוטאים רק כשימחו על קידוש השם ויתקדש שם שמים על ידם ובזה יהיה עלייתם, אבל מצד יצחק אש דתורה היא אש אוכלת אש ושורפת אש של גיהנם, וכמה שכתוב [סוף חגיגה] דת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן כי היא התבלין ליצר שנעשה טוב מאוד, ועל ידי החטאים אשר כשנים כשלג ילבינו ויתמו חטאים ולא חוטאים (כדרך שאמרו ברכות י' ע"א).
4
ה׳וזהו השיחה דחולין שנעשה דברי תורה, ודוד המלך ע"ה ביקש על זה בפיקודיך אשיחה ואשיחה בחוקיך וכדומה כמה פעמים שיהיה כל שיחתו תורה כי הוא נגד יצחק, דמשה ואהרן ודוד [דאתי ממרים אחותם כמה שכתוב בסוטא י"א סע"ב] נגד ג' אבהן, אהרן עמוד העבודה וההשתדלות נגד אברהם שנקרא דם כן כהן כמה שכתוב (נדרים ל"ב:) על פסוק אתה כהן לעולם, ומשה מלגאו יעקב מלבר (תיקו"ז תי' י"ג) הוא הפנימיות דמדת האמת ליעקב ע"כ הוריד התורה לארץ כענין ותשלך אמת ארצה ואמת מארץ תצמח, ודוד אדמוני מסטרא דיצחק והוא הגבר שהקים עולה של תשובה (מו"ק ט"ז:) לתקן כל חטאים הקודמים, ומזרעו המשיח דבימיו ועל ידו יבוקש עון ישראל ואינינו וגו' ואז יהיו כל ישראל תלמידי חכמים כמה שכתוב ולא ילמדו וגו' ויבורר שכל שיחתן של כל ישראל בעולם הזה היה רק דברי תורה, ואשרי הזוכה לזה בחייו בעולם הזה וכמו שזכו האבות ושבטים שמשיחתן נעשה ספר שלום בתורה ד', כי ספר בראשית עיקרו רק משיחותם של אבות ועבדיהן ושבטים וזהו ספר הבריאה כי הוא כולל דבר ד' אשר בזה נברא שמים וארץ, וגם בתלמוד שהוא תורה שבע״פ נאמרו הרבה שיחות שנראים כשיחות בעלמא והם תורה שבע״פ, [ושמעתי ממאן דהו דרב שלא שח שיחה בטילה זכה דמשיחותיו במילי דעלמא נקבעו דברי תורה כמו בשבת [קכ"ד רע"ב] אייתי לי' שותא לכהנא וכו’ שקילו שותא מקמי כהנא וכו’ ולמדו מזה דין טילטול ושם למדו מזה דלא היה מדבר לבטלה אם לא שבא להשמיענו דין בזה עיין שם ובחולין [קי"א ב'] יהיב טעמא כולי האי ולמדו מיני' דין נ"ט בר נ"ט ע"ש, ויש עוד בפסחים [על דרך רע"ב] א"ל אי מעלי טפלי' הב לי ואיכול, ובאמת גם מהרבה תנאים ואמוראים יש כהאי גוונא הרבה בתלמוד ובכמה דוכתי יש שלא נכתב גוף השיחה רק הדברי תורה היוצא, כמו בשבת [ע"ה ב'] ג' דברים סח לי רב אשי וכו’ ובסוטה [כ"ה א'] ג' דברים סח לי זעירא וכו’ וכן בכמה דוכתי, לשון סח משמע דדרך שיחה בעלמא היה כמו שנתבאר לקמן מסוכה [כל אחד ב'] דדייק כן מלשון זה, והיינו שזה סיפר לו איזה סיפור ושיחה שמתוכה נלמד דין ההוא וכההוא דמשיחתו של רבן גמליאל, אלא דשם נזכר השיחה וכאן לא זכרו השיחה עצמה רק הנלמד ממנה והכל בכתב מיד ד' עליהם השכל, וכמו בנביאים נבורא שלא הוצרכה לדורות לא נכתבה כמה שכתוב במגילה [י"ד א'] כן בחכמי תורה שבע״פ, ובודאי כל אחד מתנאים ואמוראים חידש הרבה דברי תורה בכל ימי חייו ונמצא מהם רק מימרות מועטים והם עותם שידעו שצריכים להיכתב זכרון בספר לעולמי עד, וכן בענייני השיחות שקבעו הכל מה שיש בו צורך לעלמי עד וכל דבריהם במדה ובמשקל, ועיין [ברכות נ"א א'] שלשה דברים סח לי סוריאל שר הפנים וג' דברים סח לי מה"מ נראה לי דהוא גם כן תמצית מאיזה סיפור ושיחה שסיפרו לו].
5