דברי סופרים ט׳Divrei Soferim 9
א׳הברכה היא התפלה, וכמו שכתוב בב"מ [מ"ב א'] התחיל למוד וכו' ברוך השולח וכו' מדד ואחר כך בירך הרי זה תפלת שוא ואף על פי שאומר בלשון ברכה והשולח, ובש"מ שם מהריטב"א בשם הרמב"ן דהוא במפריש תרומות ומעשרות דהובטח והריקותי וגו' על כן אינו ברכה לבטלה [ועיין שם דמברך בשם ומלכות], ולשון הגמרא לא משמע כן וכן הפוסקים גם כן כתבו סתם, אבל אחר שהתפלל תחלה בהליכתו למוד יהי רצון מלפניך ד' וכו' אין לך תפלה שאינה נענית ובודאי ישלח ברכה, ואפילו אינה נראה מורגש בפעל, ועל זה הוא לשון ברכה אחר כך, על דרך ישמעאל בני ברכני בפרק קמא דברכות (ז.) ואמר יהי רצון מלפניך וכו', כי כאשר השם יתברך מתמלא רצון ושפע להשפיע ברכה וטובה לבניו, זהו הברכה לו יתברך שנעשה כבריכה להשפיע ברכה וכידוע, ועל כן כשהתחיל למוד התפלה הוא בלשון ברכה, והוא סילוק המקטרגים כי מי יקטרג על ברכת המלך מלך מלכי המלכים, ואפילו מלאך רע כששומע ברכתו של מלך מלכי המלכים על כרחו צריך לענות אמן (כמו שכתוב שבת קי"ט:), ואחר שמדד שהוא תפלת שוא אין מקום לברכה עוד כי ברכה זו היא תפלה, וכ"ה כל ברכות התפלה שבכל ברכה מתחיל תחלה הבקשה בלשון תפלה כמו וחננו וכו' ומסיים בברכה בא"י חונן הדעת, שאנו בטוחים שכבר נענינו ומברכים אותו על זה שיתמלא ברכה לחוננו דעת, ויש בה תרתי תפלה וגם הודאה שכבר שמע בקול תפלתנו, וכן אומרים שמע קולינו וכו' ומסיימים בא"י שומע תפלה שהוא שומע ודאי, וכל המלאכים שרפים ואופנים השומעים ברכתו יתברך על כרחו עונים אמן על זה, ובזה אין מקטרג ואין פגע רע שהרי אדרבה כולם מקיימים ומסכימים על זה, ובסנהדרין [מ"ד ב'] שצריך לבקשת רחמים על זה שיהיו הכל מאמצין אותו יעוין שם.
1