דברי סופרים ח׳Divrei Soferim 8
א׳כל ישועת השם יתברך לאדם נקרא נס כמו שאומרים ועל נסיך שבכל יום עמנו, ובבבא מציעא [ק"ו סוף עמוד א'] נקרא ניסא זוטא כאשר ההצלה בדרך טבע קצת כלעמוד נגד אריה שפעמים האדם גובר עליו, או בדאשתדיף רובא דבאגי ואכלן חגב וזה ממיעוט הניצולים, [ושם מבואר דכל אחד ראוי לנס שהרי כל אחד יכול לטעון כן ולא חילקו בין אדם לאדם ואפילו לניסא רבא כר"ח בן דוסא עיין שם, ובשבת [נ"ג ב'] כמה גרוע אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית, הרי אדרבה לאדם גרוע שהיה הרבה מקטרגים נגדו למעלה ולא יכול לעזרו דרך טבע להשפיעו ריוח, הוצרך עשות ניסא רבא שהוא למעלה מהנהגת הטבע המסורה למנהיגי הטבע ואין כח המקטרגים מגיע לשם], ובשבת [ל"ב א'] אל ירד למקום סכנה שיעשו לו נס, והיינו לדבר סכנה ברורה דמהיכי תיתי יסמוך על נס רק לחשש סכנה, ואף על פי שאפשר שניצול זה נקרא נס למי שהשגחת השם יתברך עליו ואינו מסיר למקרה כל הצלה קרוי נס מנסים נסתרים, וגם על זה מנכין מזכויותיו (שבת שם) ועל כן אין לאדם לבקש מהשם יתברך אלא ההכרחי לקיום הגוף שזה הכרח לנברא דמאן דיהיב חיי על כרחו יהיב מזוני, (כמו שכתוב תענית ח':) ומה שאמרו בשבת [כ"ה סוף עמוד ב'] איזו עשיר ופירש רש"י נפקא מינא למטרח להדורי אמלתא, ובנדה [ע"א סוף עמוד ב'] מה יעשה ויעשיר יבקש רחמים וכו', ובבבא בתרא [כ"ה ב'] הרוצה שיעשיר יצפין, היינו למי שמכיר בנפשו שהוא צריך זה לעבודת השם יתברך שיוכל לעבדו על ידי זה בהרחבת הלב יותר, וכמה שכתוב בברכות [נ"ז ב'] ג' דברים מרחיבין דעתו של אדם וכו', ומה שחכמים קוראים דעת הוא הדעת אותו יתברך שאנו מבקשים על זה בברכת אתה חונן, ושעל זה אמרו בנדרים [מ"א ריש עמוד א'] דדא קני וכו', ודעת זה הוא מתרחב על ידי הרחבת גופניות בדירה נאה וכלים נאים, ומי שמתכוין לכך ויודע בעצמו דצריך לכך לשם שמים [ולא יטנו העושר מעבודתו יתברך דעל כן (אמר) שלמה המלך ע"ה ריש ועושר וגו' פן וגו' ונאמר וכסף הרבתי וגו' וכמו שכתוב בברכות [ל"ב ריש עמוד א'] יכול לבקש ובזה אין מנכין מזכויותיו, אדרבה מוסיפין גם זה על זכויותיו כיון שהשתדלותו בעושר הוא גם כן זכות לשם שמים, וכן יוכל להכניס עצמו גם כן למקום סכנה כשכוונתו לשמים, ועל זה נאמר ואהבת וגו' בכל נפשך שצריך למסור נפשו לעבודת השם יתברך ולא על מנת לעשות לו נס דאז אין עושין, רק כשמוסר נפשו באמת די שיהיה המסירות נפש בלב ולא בפועל ואז השם יתברך מצילו בפועל, [ובעירובין [מ"ה א'] דלמדו מדוד בקעילה עיין שם ברש"י ותוספות מדמסר נפשיה, ולכאורה מה מסירת נפש הוא כיון דשאל באורים ותומים והשם יתברך הבטיחו לך והושעת ואם לא לא היה הולך וכיון שהובטח מהשם יתברך שינצח אין כאן מס"נ, רק הואיל ואם עושין נס מנכין מזכויותיו לא היה לדוד המלך ע"ה ליכנס לסכנה בשביל הצלת ממון כיון שאין ליכנס לסכנה בשביל זה, ואף על פי שהובטח לא היה לו לשאול באורים ותומים כלל על זה, רק לפי שצריך למסירות נפש על כן שאל].
1