דובר צדק, קונטרס נר המצות א׳Dover Tzedek, Kuntres Ner HaMitzvot 1
א׳ מצינו בלשון הכתוב סור מרע קודם ואחר כך ועשה טוב. כי יש במצוות לא תעשה קדימת המעלה כמו שכתוב יבמות (ו' א') וגם קדימת הזמן כמו שכתוב במקום אחר. אמנם בתורה מצינו אנכי קודם ללא יהיה לך [שהם כוללים כל עשין ולא תעשה כידוע]. ונראה כי ידוע בכל התורה כולה הלילה אחר כך היום חוץ מקדשים. פירוש כי איתא בעירובין (ס"ה א') אנן אגורי דיממא ובשבת (פ"ט ב') דל פלגא דלילתא כמאן דאמר בעירובין שם לא אברי לילא אלא לשינתא. מה שאין כן ביום איתא (בע"ז י"ח ב') יכול יגרה עצמו בשינה דצריך להיות גם כן עשה טוב אבל בלילה די רק סור מרע [ומה שכתוב (שמות רבה פמ"ז) אין רנה של תורה כו' אתאן למאן דאמר (עירובין שם) לא אברי לילה אלא לגירסא ויעוין מה שכתבתי במקום אחר דאלו ואלו דברי אלוקים חיים ואין כאן מקומו] וכמו שכתוב הלילה למשמר והיום למלאכה על דרך שנאמר בבראשית רבה (ובזוהר הקדוש חלק א' כ"ז.) לעבדה זו מצות עשה ולשמרה זו מצוות לא תעשה. והיינו טעמא דלילה לאו זמן תפילין (מנחות ל"ו:) שהתפילין להיות הכרת קריאת שם ד' עליו בפועל במעשה. תפילין של ראש לאות לאחרים וראו כל עמי וגו' כמו שכתוב בסוף פרק קמא דמגילה (ט"ז:). ותפילין של יד לעצמו נגד הלב לשעבד כו' בפועל גמור ולא בכח ובמחשבה לבד. ולכך היא רק בימי המעשה ולא בשבתות וימים טובים אז צריך להיות ההכרה בלב ברורה בלי שום מעשה ולכ"א ז"ל (שם) שהם עצמם אות. דוגמת עולם הבא שהוא יום [הארה שכלית הברורה כיום] שכולו שבת שביתה ממעשים כמו שכתוב ריש (עבודה זרה ג' א') היום לעשותם ולא למחר וכן בלילה שהיא חושך מהארת אנכי וגו' שהוא יסוד כל המצות עשה לכך אינו עת המעשה על אנכי. ולכן בעולם הזה בגלות שדומה ללילה כמו שכתוב (פסחים ב' ב') ששעבוד מלכיות מעכב על מצות עשה [מה שאין כן על מצות לא תעשה כמו שכתוב באורח חיים סימן תרנ"ו ויורה דעה סי' קנ"ז] מצות תפילין מרופה בידינו (שבת ק"ל ע"א) שאין הכרת אנכי מבוררת לכל העמים כי כביכול בהסתר פנים. ולכך בשוב ד' שיבת ציון היינו כחולמים וכישינים כל הזמן ההוא. שהגרוי בשינה הוא העדר הרע ואף על פי שאנו מסגלים מצות ומעשים טובים עם כל זה בהכרת אנכי לכלום יחשב נגד הארה שיהיה אז עד שאור הלבנה שהיא המאירה בחשכת הלילה והיא העדר האור כזמן השינה דאז יהיה כאור החמה של עכשיו ביום בעת העבודה ונמצא יום דעכשיו כלילה דאז, ונהיה כחולמים וישינים. וזה שאמר חוני בתענית (כ"ג.) מי איכא דניים שבעים שנין פירוש כל ימי חייו דימי שנותינו שבעים שנה עד שהראו לו ואין כאן מקומו ביאורו:
1
ב׳ וזה שכתוב מכות (כ"ג א') בא חבקוק כו'. כמו שכתוב להגיד וגו' ואמונתך בלילות כי בבוקר כשיצא אדם לפעלו העיקר הם המדות אהבה ויראה כמו שכתוב בתיקונים (תי' י') פקודא דלא איהו בדחילו ורחימו וכו'. וזהו על ידי זכירת חסדך כמו שכתב הרמב"ם רפ"ב מיסודי התורה כיצד הדרך לאהבה ויראה כו' ע"ש. ואהבה ויראה הם המעוררים הפעולות אבל בעת השכיבה וגרוי השינה שצריך גם כן לידע לפני מי הוא שוכב העיקר האמונה. שכל מה שרואה שמים וארץ וכל אשר בם הכל להשם יתברך והוא המנהיג והמשגיח ובבטול כל דבר למקורן שהוא על ידי אמונה והקיווי לישועה שעל ידי זה היא שביתת הפעולות כולן. וזהו בלילות בעולם הזה בגלות ולכך חבקוק שהיה רואה ומתאונן על אריכת ותוקף הגלות הוא שהעמידן על אחת והוא אמונה. ואמרו אצל החסד בבוקר ולא ביום דוגמת בלילות. למעשה די אתערותא דלתתא באהבה ויראה רק בתחלת המעשה ואחר כך המעשה כולה ממשכת הקדושה עליו כמו שכתוב ביומא (ל"ט ב') דמקדשין אותו מלמעלה. והיינו על ידי מעשה המצוה כמו שאומרים אשר קדשנו במצותיו [וכן הדין לענין לשמה דגיטין וספר תורה ומזוזה דדי בתחלת הכתיבה ואחר כך סתמיה לשמה קאי כמו שכתוב בתשובה בס"ד] מה שאין כן בהעדר קדושת המעשה כולה לילה זמן להמשכת אמונת הלב. [ובזה מתיישב טעם קריאת שמע של שחרית דרשינן בקומך תחלת קימה ושל ערבית זמנה כל הלילה דדרשינן בשכבך כל זמן ששוכבים ולא בתחלת הלילה ודו"ק]:
2
ג׳ ובברכות (י"ב א') כל שלא אמר אמת ויציב שחרית כו'. פירוש לא יצא ידי חובת גברא מה שחייב לבוראו בעלמא הדין. ופירוש ויציב כתרגום האזרח יציבא רצה לומר שיש לדבריו יתברך בעולם בית נכון ומקוים כאזרח בארץ ולא דרך ארעי ומקרה. והיינו חסדך שכבר היה ועבר. והיום הוא ההוה היום לעשותם שגם זה היא בישועת ד' והארתו עת שכר. והערב היא קיווי העתיד כמו שכתוב שומר מה מליל וגו' והיינו אמונה [והארכנו בזה במקום אחר גם כן בהמשך כל המימרות דרבה בר בר חנה סבא דשם ואין כאן מקומו]. ויש צורך לשניהם כמו שכתוב בבראשית רבה (פ"ט) טוב מאוד זה שינה כו' יעויין שם וכידוע על פסוק שבע יפול צדיק וקם דירידה צורך עליה. וכמו שרואים באילנות שלחדש כנשר נעורים צריך החורף להשיר עליו ולייבשן ואחר כך יחזור ויפריח כשיבוא הקיץ. וכן המסתכל בשמש הרבה עיניו כהות רק מסתכל מעט וחוטף עיניו ממנו ואז יכול לחזור ולהסתכל ועוד יש למצוא הרבה משלים. וכן השינה בלעדה היה עיף כמו שכתוב בבראשית רבה (שם) לפיכך תקנו ברכת יוצר אור ומעריב ערבים להודות לד' על שניהם כי טוב. [והיינו כדרך שאמרו (קידושין פ"ב:) א"א לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אבל אשרי כו' והבן] ואיתא ברכות (י"א ב') שצריך להזכיר מדת כו' רצה לומר כי אז ניכר הטובה זה לעומת זה [כי יתרון האור מן החושך] כי אין טובת היום שלימה אלא על ידי הלילה שגורם לטוב מאוד. רצה לומר טובה יתירה ליום המחרת כידוע שעל ידי הנפילה עולה למדרגה יותר גדולה ובלאו הכי ליאה כנ"ל. וכן אין טובת הלילה כלום אלא על ידי היום שאחריה כנ"ל. וביום מקדים יוצר אור כו' ובלילה להיפך גולל אור כו' דכל חד מרבה דידיה ולגבי הלילה שהוא החושך יש קדימה לשביתה וחושך על היום וכברייתו של עולם ברישא חשוכא כו' (שבת ע"ז:) כי העומד בחושך אצלו החושך קודם ואחר כך האור. וכן היה ב' אלפים תוהו ואחר כך ב' אלפים תורה (סנהדרין צ"ז.) אבל העומד ביום אצלו היום קודם ואחר כך הלילה לנוח מיגיעתו וכן משנתנה התורה היה לעולם אור. וחושך ואור אור קודם.((ובבראשית רבה פרשה א') חושך זה מעשיהם של רשעים כו' והנה ברשע נאמר מה לך לספר חוקי ונאמר זבח רשעים תועבה ואין יכול להביא דורון ממצות ומעשים טובים עד שיסיר מרע קודם. ושביתה מעבירות מדת לילה כי ההולך בחושך צריך לראות מקודם שלא יכשל בפחתים וינזק ואחר כך יראה הדרך הראויה. מה שאין כן אור זה מעשיהם של צדיקים שלבן ברשותן (בראשית רבה פרשה ל"ד) צריכין מקודם לבחור בטוב והסור מרע אצלן להשליך הרע שבטוב ומדת יום קודמת אצלן:
3
ד׳ ובזה יובן הפלוגתות (שבת ס"ט ב') אם מונה ו' ומקדש ז' או להיפך אי ילפינן מברייתו של עולם או מאדם הראשון. ובקידושין (כ"ט ב') אם ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה או להיפך ואסיק הא לן והא להו ע"ש. כי ידוע כל דבר בעולם שנה נפש כמו שכתוב בספר יצירה והנה מדת יום ומדת לילה בעולם הם אור החמה ואור הלבנה. [וכוכבים דנמי אור הוא כמו שכתוב פסחים (ב' א') מועיל לסור מרע כמו שכתוב ברכות (מ"ג ב') לבנה כשלשה דאין נראה ואין מזיק ולא חושך גמור כמעשיהם של רשעים] ובשנה הוא ששת ימי המעשה [נגדם ששת אלפים שנה דעולם הזה שקרואים לילה נגד אלף השביעי דעולם הבא שקרוי יום בריש פסחים וריש ע"ז] ושבת דוגמת עולם הבא כמו שאמרו ז"ל (ברכות נ"ז:) וכולו יום [ולכן כתב האריז"ל דמותר ללמוד תורה שבכתב בליל שבת וכמו שכתבתי במקום אחר] ובנפש הם בכלל הגוף ונפש חומר יצירה שהם כחות המעשה בפועל וכחות המחשבה שבכח כי נר ד' נשמת אדם ומאיר כיום והגוף יסודו מעפר וכמו שכתוב במסכת דרך ארץ פרק ג' מאין באת ממקום חושך ואפילה כו':
4
ה׳ והנה התורה היא דפוס כל מעשה בראשית כמו שכתוב בבראשית רבה פרשה א' וכוללת הכל, גם בה נמצא ב' אלה והם מצות עשה ומצות לא תעשה וכמו שנתבאר לעיל. ולמוד התורה תיקון הנפש כמו שכתוב בה משיבת נפש ולישא אשה תיקון הגוף דבלאו הכי הוא פלג הגוף. והפלוגתא היה קדום וקאמר הא לן כו' כמו שכתוב בנדרים (כ"ב ב') לב רגז בבבל כתיב ושהלב רגז ומושל עליו ואין לבו ברשותו כמו מעשיהם של צדיקים מצד הגלות לבבל לזה לישא אשה. אבל לבני ארץ ישראל דלית להם לב רגז כמו שכתוב בנדרים שם ובשלהי כתובות (ק"י.) דכמי שיש לו אלוק' פירוש אף בלתי יגיעת בשר ניכר עליו שיש לו אלוק' בתולדה וטבע דאוירה מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב) ומאיר לכך ארץ אשר ד' אלקיך דורש וגו' וכמו שכתבתי במקום אחר לכך ילמוד תורה קודם. ואיתא (קידושין שם) רחיים בצוארו פירוש דתיקון הגוף על ידי כחות המעשה מטריד ומביא חושך ולא יוכל להאיר אור תורה שהוא כח המחשבה כמו שכתוב והגית וגו' דרצה לומר הגיון הלב מדת שבת. וזהו במי שיודע ובקי בכחות נפשו אבל מי שאינו בקי בעצמו כמו שכתוב בסוף פרק ב' דנגעים דאין אדם רואה נגעי [חסרון] עצמו ולא בכורות [קדושת הגוף] עצמו. והיינו דאדם נוגע והשוחד שהוא חד מעוור עיניו ועיקר הידיעה הוא מזולתו כמו שכתוב פרק א' דאבות קנה לך חבר והסתלק מן הספק. ומי שהוא במדבר והוא במבוכה אם לבו ברשותו [ואין לו למי לשאול עצה כמו שכתוב (ב"ב ע"ח:) ע"כ יאמרו המושלים ביצרם בואו חשבון כמו שכתבתי במקום אחר] מר יליף מברייתו של עולם. פירוש אוקי גברא אחזקת תולדתו וברייתו ככל העולם ברישא חשוכא כו' (שבת שם). ומר יליף מאדם הראשון רצה לומר דאדם הראשון נברא באחרונה לפי שהוא תכלית הבריאה ומסתמא השלים תכליתו. ואף על גב דיצר הרע קודם בטבע האדם כמו שכתוב בפרק חלק (צ"א:) מכל מקום קיימא לן דיש לכל אחד חזקת כשרות גם כן נגד היצר. ובמקום אחר ביארנו בזה ענין הסתירות בגמ' פעם אחד אל תהיה רשע בפני עצמך (אבות פ"ב) ופעם אחד היה בעיניך כרשע (נדה ל':) והוא פלוגתא הנזכר לעיל.ושם ביארנו דחזקת כשרות היינו לענין אחרים אבל לגבי עצמו אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה כו'. ולכן קיימא לן מונה ששה ומקדש שביעי. ושמעתי על פלוגתא הנזכר לעיל דאלו ואלו דברי אלוקים חיים כאן קודם ארבעים כאן לאחר ארבעים. ויש לפרש גם על פי דרכינו [הגם שהוא בהיפך ממה ששמעתי] כמו שכתוב (שבת קנ"ב.) עד ארבעים שנה מיכלי מעלו כו'. אכילה רומזת למצות ומעשים טובים כמו שכתוב בשיר השירים רבה והשתיה לד"תשנמשלה למשקין כמו שכתוב בתענית (ו'.) ואיתא בפרק קמא דמגילה (י"ב.) דת של תורה אכילה מרובה משתיה. רצה לומר מה שאמרו באבות (פ"ג) כל שמעשיו מרובים מחכמתו כו'. והנה התורה תיקון הנפש ועיקרה במחשבה כמו שכתוב והגית ובתורתו יהגה וההגיון בלב כמו שכתוב רש"י ורד"ק והמעשים לתקן אברי הגוף. [ובזה יש לבאר פלוגתת סוף פרק קמא דקדושין (מ':) אי תלמוד גדול או מעשה ואין כאן מקום להאריך] ואיתא באבות (פ"ה) בן ארבעים לבינה ושמעתי בינה רצה לומר הכרה הברורה כמו שכתוב אני בינה לכך בן ארבעים שכבר עברו רוב שנותיו ולא חטא דלאו בשופטני עסקינן אז לבו ברשותו דבטוח ששוב אין חוטא. אז עת הבינה ההכרה הברורה על ידי אור היום. ובינה הוא בלב כמו שכתוב בזוהר ותיקונים ואז משתי מעלי ומקדש שביעי ואחר כך מונה ששה. ועד ארבעים אינו ברור עדיין ומיכלי בקדושת המעשים מעלי ומונה ששת ימי המעשה ואחר כך מקדש המחשבה:
5
ו׳ וזהו דבכל התורה כולה בחולין הלילה קודמת רק בקדשים כשבא אל הקודש במקום קדושה ובהירות אז יום קודם כנ"ל. [ויש לעיין בזה דבתלמוד תורה הלילה אחר היום עיין בתלמידי רבינו יונה פרק קמא דברכות (דף ח' ע"א) יעויין שם בטעמו ולפי מה שכתב נכון] ובזה יתיישב דבקריאת שמע הקדים של ערבית מה שאין כן בברכת קריאת שמע ע' ברכות (ב' א') וכן בתפלה עיין בריש פרק תפילת השחר [ולא פריך בריש ברכות מזה כלל] רק קריאת שמע היא שורש סור מרע דקבלת עול הוא במדרגת עבד דהיינו יראה כמו שכתוב ואם אדונים אני איה מוראי. ויראה היא מקור לסור מרע כמו שאמרו רז"ל (ירושלמי ברכות פ"ט) והמרב"ם בפירוש המשניות (אבות פ"א מ"ג). וברכת קריאת שמע שהם נגד שבע ביום הללתיך כמו שכתוב בירושלמי הובא בתוס' (ברכות ב'.) וכן תפלה היא בנוכח וכן כל הברכות מתחילין לנוכח שהוא הכרת האנכי נוכח עיניו כנזכר לעיל כמה פעמים [ועיין ברש"י ברכות כ"ה א'] וזהו שורש לעשה טוב וכך היום קודם כנ"ל. ולפיכך בספר תילים דקאי אמצהות מעשיות ולכל אדם כמו שכתוב נצור לשונך מרע וגו' רק העדר הרע לכן הקדים סור מרע. מה שאין כן בשעת מעמד הר סיני נעקר מהם יצר הרע ושמענו ב' אלה מפי הגבורה הכוללת כל תרי"ג מצות בכח כפי רמיזתן שהם תרי"ג עטין להגיע על ידם להכרת אנכי ולא יהיה. הכרה חזקה וברורה בלב בקנין גמור לפיכך אנכי קודם כנ"ל:
6
ז׳ רמיזת המצות במחשבת הלב וכחות הנפשיים ואיך עצתם ינחו להכרת אנכי וגו' יש להקדים העשין ללאוין כנ"ל:
7
