דובר צדק, ליקוטים ב׳Dover Tzedek, Miscellany 2
א׳ ב. וישב יעקב. ביקש לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף. כי ידוע דלא תרצח ולא תנאף הם אבות כל המדות רעות וכוללים כל הרע שבעולם והם ס"מ ונחש הידועים בזוהר כמה פעמים ס"מ שרו של עשו שהוא רציחה והרציחה בדיכרא וניאוף בנוקבא כידוע בכל מקום. והיא נחש מקמיה דס"מ אשה זונה שכל שיחתה אינו אלא ניאוף כמו שאמרו חז"ל. וכמו שכתוב ראה אותן עסוקין בדרך ארץ ונתאוה להם וכמו שכתוב שבא על חוה והטיל בה זוהמא. [ולכן איתא סוף פרק קמא דבבא קמא שדרו של אדם אחר שבע שנים נעשה נחש. שדרה הוא מהלך טיפי הזרע מן המוח לגיד ושם התאוה וכמו שאמרו חז"ל (ברכות י"ג ע"ב) שלא יישן פרקדן. ולכך נעשה נחש דרגא דיליה דאחיד ביה ובלבד דלא כרע במודים. שנהפכו חוליות שבשדרה ונעשו מרכבה לעבודת השם יתברך ואי אפשר עוד להיות משכן לרע כלל וכמו שאמרו חז"ל שמי מעיד בהם. ובמקום אחר כי אבות והודאה הם התחלה וסוף אבות ומשיח. וברכת הודאה הוא נגד משיח שאז הוא יודו כל באי עולם להשם יתברך. ולכן אחר כך שים שלום שהוא בא לעשות שלום בעולם ועל ידי זה נתקן חטא נחש שהוא בא לתקן חטא דנחש באדם כנודע. ושבע שנים הוא כמו שכתוב בבכורות (ח' ע"ב) דעיבורו של נחש שבע שנים. ושיעור זה הוא סדר בנין של כל דבר במספר ז' כנודע. וחסר ג' ראשונות כידוע דקומת האשה קטנה מקומת האיש כשיעור הראש שהוא ג' הראשונות. והיינו כמו שכתוב דרישיה דעשו בעטפיה דיצחק ולא היה לו יניקה מן הראש]. ונגדם בקדושה יעקב רחל ולאה. והנשים חלוקים לב' והיינו כידוע דעשרה עממין הבטיח הקב"ה ולא נטלו רק שבעה. והג' אמרו חז"ל בב"ב שהם אדום עמון ומואב ועתיד הקב"ה ליתנם לעתיד לבוא. והיינו דידוע דשבעה עממין הם ז' תחתונות דקליפה שהם כלל כל המדות רעות וזכו ישראל במתן תורה ונצחום. אבל הג' ראשונות לא נצחו עדיין עד לעתיד והם אבות הכוללות כל הרעות שהם אדום ברציחה כידוע ועמון ומואב בניאוף שמשם מקורם מזנות והוא נתכוון לדבר עבירה. ואמרו חז"ל כל המקרא כולו על שם זנות נאמר. ואמרו חז"ל (במדבר רבה פכ"א) המחטיאו יותר מההורגו כו' ששניהם עמון ומואב היו המחטיאים בניאוף במדבר. אבל לא יכלו כי המחטיאים היה בנוקבא ובאמת נקיבותיהם מותרות מיד. כמו שאמרו חז"ל שהם נתכוונו לדבר מצוה בבנות לוט וכן בזרעם אחריהם. וכמ"ש האריז"ל כי כזבי היא דינה. ובאמת לא טעו ישראל כלל כי שקלטו מהם קדושה גדולה כי הריחו בהם קדושת משיח שהוא בעמון ומואב כנודע ואין כאן מקומו. כי באמת יש בתאוה גם כן מה שהוא דבר מצוה וכמו שכתוב במדרש הנעלם שלא יתבטל גם כן יצר הרע לעתיד לבא כדי לפריה ורביה. דבלאו הכי לא יהיה חמידו דאורייתא כלל. והיינו כי החשק שזהו מצד הנוקבא בזה יש טוב גם כן. אבל ההשפעה שהוא מצד הדכורא ולא החשק מצד החסרון בזה אין כלל טוב ואין כאן מקום להאריך בזה כי כבר נתבאר אצלינו בכמה מקומות:
1
ב׳ והם חלוקים לב' דוגמת רחל ולאה שנגדם רות שאמר יתן ד' האשה וגו' שתהיה כוללת שניהם. והוא בנין משיח שהוא נפש הכוללת כל בית ישראל והוא יוצא משניהם מעמון ומואב. וכן רות כוללת על ידי ברכת הזקינים והיינו כי עיקר תיקון זוהמת הנחש הוא משיח. וכמו שאמרו חז"ל (ב"ב י"ז ע"א) ג' מתו בעטיו של נחש ואחד מהם ישי שעליו אמרו חז"ל בעוון מלא אפילו חסיד שבחסידים. רק משיח [בגימט' נחש] הוא יתקן זה ויבולע המות שהוא עטיו של נחש לנצח. ולכך יוצא מעמון ומואב כמו שכתוב מניה וביה אבא ניזיל ביה נרגע כי אין יכול לתקן זה רק מי שהוא בטבע כן. רק שהוא אינו מצד הטומאה רק מצד הקדושה. והוא מזרעא דלאה כי לאה הבכירה דוגמת מואב הבכירה שאמרו חז"ל שהתחילה שהיה גובר בה התאוה רק רז"ל קראו מצוה שהרי קדמתה לקדושה ארבעה דורות. אבל מכל מקום אמרו במקום אחר שהיא פרסמה מאב כי מכל מקום זה מושך חסרון שמצד עוצם התאוה מסתלק הבושה. וכן לאה קדמה לדבר מצוה ולקדושה וגם כן תבעה בפיה שהיא היפך הצניעות. ואמרו חז"ל יצאנית היתה ובבראשית רבה כאמה כן בתה אם כן עשית לאה אמנו כו' ע"ש. ולכך היתה ראויה כפי מחשבות הבריות לעשו. וגם זה במשפט שתהיה המושכל ראשון של בני אדם כך כי באמת המושכל ראשון היה כך. אבל באמת עומקה היה טוב מאוד זה יצר הרע שגם בו יש טוב מאוד והוא מדת לאה ולא היה בה שום התדבקות לרע כלל. רק מכל מקום פעל ביוצאי יריכה שהיא דינה כידוע דשכם הוא נחש הקדמוני ובאמת שליטת האדם באדם לרע לו כנודע. ושכם אמר ליושבי עירו שהכל יהיה שלהם והיה להיפוך שהם לקחו הכל. וכן לעולם ענין החטא ועטיו של נחש שהוא מהשם יתברך כמו שכתוב ואשר הרעות (ברכות ל"ב ע"א) הוא כדי שעל ידי זה יהיה ההוספות לקלוט מתוך הקליפה לקדושה כנודע. וכטעם זדונות נעשו זכיות וכן איתא לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים((פסחים פ"ז ע"ב). והם חשבו בגלות הם יקלטו מישראל ותהיה להיפוך. ואמרו מי גר אתך וגו' בעניותך כי עיקר הוספות גרים הוא דוקא בעניותך על ידי החטאים ועטיו של נחש ולא לעתיד לבוא. ולכך אמרו חז"ל רובן של ערב רב בשבט שמעון כי אמרו חז"ל רובן של כ"ד אלף דשיטים משבט שמעון. [וגם במ"ש לאנשי שכם כשימולו יהיה לעם אחד מאחר שנכתבו בתורה ואין זה שקר גמור רק מצד זה הוא קבלת הגרים אלא שהם לא נתגיירו לשם שמים. ולכך קבלת הערב רב היה על ידי משה רבינו ע"ה משבט לוי והם נטעו בתוך שבט שמעון. כי מצד ב' שבטים אלו נמשך קבלת הגרים בישראל על ידי דבריהם לאנשי שכם כי שניהם נקראים אחי דינה שיש להם שייכות לה. רק לוי שנבחר לחלקו של השם יתברך נתקן ויצא מתוך הקליפה לגמרי ולכך לא נסבה לוי רק שמעון. ולכך לא נתערבו בלוי כידוע דכהנים ולויים אדרבה מיוחסים בישראל. והיחוס לעולם מצד נקיון בתאוה זו כנודע רק מכל מקום שורשו הוא אחי דינה. לכך משה רבינו ע"ה קבל הערב רב כמו שאמרו חז"ל על פסוק עמך הגוי הזה] שהוא נכנס בעובי הקורה לישא לדינה. כי היה לו שייכות יותר לה רק שהוא זרע יעקב שכולו טוב ולא לתאוה כלל לכך היה שונא זימה של אומות העולם עכו"ם שכולו (רע). וע"ז נאמר אפם כי אז שכעס הוא היפוך מתאוה כידוע. ומכל מקום אמרו חז"ל תמר זינתה זימרי זינה כו' כי בשמעון עדיין אינו מבורר בעולם הזה שהכל לדבר מצוה ולכבוד שמים רק ביהודא שהוא המברר כנ"ל:
2
ג׳ והנה אמרו חז"ל על פסוק ויגע בכף יריכו היינו בזרעו. כי אף על פי שיעקב לעומת עשיו דזה לעומת זה מכל מקום לעולם הקדושה למעלה ובהם ביעקב ונשיו אין מקום תפיסה לרע כלל רק בזרעם. והמבררים מזרעם נגד ס"מ ונוק"ב הם יוסף ודוד שהם תרין משיחין. עמלק נופל ביד זרעו של יוסף שהוא נגד עשיו ולכן אמרו (מכות י' ע"א) בשכם [שם קברו עצמות יוסף כי שם ממש מדריגתו שעשו בני יעקב ברציחה על שנאת הזימה. ועל ידי כך נכבשה להם וזהו מדריגת יוסף לכן אמר נתתי לך שכם וגו' בחרבי ובקשתי ודרז"ל על עיר שכם. ובחרבי רצה לומר רציחה ובקשתי רצה לומר אות הברית כנודע וכלשון רז"ל קשתו ננערת. יורה כחץ. וידוע דקשת בכל מקום רומז ליוסף והיינו קשת השונאה זימה כמו שאמרו חז"ל דלא ראה קרי. וכן לקחו למשל ביבמות (ע"ו ע"א) אטו כולי עלמא יעקב אבינו נינהו כי הוא תכלית שנאת הזימה שלכן אמרו חז"ל (תענית ה' ע"ב) דלא מת כנ"ל דהמיתה היא מצד זימה ועטיו של נחש. וכן משה רבינו ע"ה שהוא מלגאו מה שיעקב מלבר כמ"ש ברעיא מהימנא היה גם כן שונא זימה כמו שכתבתי במקום אחר] שכיחי רוצחים וכן בגלעד. ושניהם חלקו של יוסף אפרים ומנשה רק שהוא דומה זיו איקונין שלו לאביו שהוא ההיפך מעשיו. כי רציחה הרעה היא שנובע מזימה כי עשיו מלא זימה כמו שאמרו חז"ל ונוק' נחש. אבל הראש נקבר במערת המכפלה כמו שאמרו חז"ל בסוטה (י"ג ע"א) והיינו כי הראש רומז לחכמה והחכמה הוא היפך זימה שנקרא רוח שטות בריש סוטה. וכן אמז"ל אדמוני דומה לעשו כו' זה הורג מדעת סנהדרין כו', הוא מצד החכמה שהוא ריתחא דרבנן [וכמו ששמעתי על פסוק הידעתם כי לנו רמות גלעד כמו שכתוב שערך כעדר וגו' מהר גלעד פירוש השערות הם דין מורות כעס ורציחה כנודע רק מהר גלעד שם רציחה הטובה ברצון השם יתברך. וזה ביקש אחאב לכבוש רמות גלעד בזה ידע שיכופר לו מה שהרג הנביאים שהיה גם כן רציחה ברצון ד' ולכן לא הצליח שם]. וכן רציחה דיוסף הוא לשרוף בית עשו ושופך חמתו על העכו"ם ולא על ישראל חס ושלום. ולכך נאמר ובשבט אפרים לא בחר שיהיה לעולם רק לפי שעה כי דבר זה של רציחה הטובה הוא גם כן רק לפי שעה שיש עכו"ם ורע. אבל לעתיד שיהיה כולו טוב אין צריך לרציחה כלל רק תאוה ישאר גם אז כנזכר לעיל ממדרש הנעלם. ולכך יהרג משיח בן יוסף כי המיתה היא על ידי ס"מ שהוא הרוצח ומלאך המות ורציחה שלו נמשכה על ידי הסתת הנחש ותאוה. והיינו דרציחתו נמשך מזימה כנ"ל ויוסף הוא נגדו רק מכל מקום הוא דרגא דשומר הברית שונא זימה. ואף על פי שברציחתו מתגבר על רציחה דעשיו ושורפו אבל מכל מקום אינו כובש לנחש עדיין שהוא הזימה שהכבישה הוא מי שהוא מדרגא דיליה ולא מי שהוא להיפך שאין עושה כלל דבר זה. והכבישה הוא רק מי שהוא מתגבר עליו. וולכך נשאר עטיו של נחש ומצידו נמשך המיתה לגוף [שהוא לבוש האדם כנודע ושם יש תפיסה לנחש ביוסף שהוא שונא זימה בעצם מצד הנפש. אבל מצד הגוף הרי נולד מזוהמת הנפש בחוה ולכך נאמר ותתפשהו בבגדו פירוש מצד הלבוש. וכן אמרו חז"ל שתפש הקב"ה לירבעם בבגדו חזור בך. פירוש שמצד הבגד יחזור שלא יתקנא בבן דוד כי הוא מתקן עולם שנה נפש. מה שאין כן ירבעם אף דנקרא אפרתי ושמעתי שפירוש אפרתי שומר הברית פירוש איש נאה ולא מכוער שקלקול הברית מכוער ועל זה נאמר הלא כבני כושיים וגו'. אבל יוסף יפה תואר רק מכל מקום מצד הלבוש יש תפיסה ועולם שנה נפש בו וצריך להודות לבן דוד שהוא יתקן זה]:
3
ד׳ אבל משיח ב"ד נאמר חיים שאל ממך וגו' שהוא המתקן עולם שנה נפש לגמרי כנזכר לעיל דהוא נגד הנחש. ולכך כל חטאי דוד ושלמה היו מזנות. אבל באמת אינם חטאים כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ק"ז ע"א) ראויה היתה לדוד בת שבע כו'. וכן בשלמה המלך ע"ה כמו שכתבתי במקום אחר וכמו רציחה דיוסף הכל טוב [רק בדוד לא מש"ל בר מדאוריה החתי כמו שאמרו חז"ל (שבת נ"ו ע"א) היינו חטא דרציחה זה הוא אצלו לחטא. כי הוא באמת נקרא אדמוני עם יפה עינים כמו שאמרו חז"ל אינו הורג אלא וכו' כי אין בטבעו רציחה כלל רק למראית עין]. ולכך הוא אתי דייקא מעמון ומואב [מה שאין כן משיח בן יוסף אין בא מאדום] כי אצלו צריך דבר זה להיות קבוע וקיימא גם לעתיד לבוא כנזכר לעיל. מה שאין כן ביוסף דהוא רק לפי שעה בעולם הזה אבל לעתיד אפרים לא יקנא את יהודא וגו'. והקביעות מדה זו לעולמי עד הוא שתילת דרגא שלו הרעה לגמרי בתוך הטוב. ולכך יהודא ויוסף שניהם מלכים בעולם הזה אבל לעתיד מלך אחד להם כנ"ל. ולכך התחילה מלכות יוסף על אומות העולם עכו"ם שהם רק מצד העולם הזה ועל מצרים ביחוד שהם ערות הארץ אוהבי זימה כמו שכתוב כמעשה ארץ מצרים וגו' והוא להיפך. [מזה המלוכה מה שאין כן בעשיו הוא מכלהו ושורפו אבל המלוכה היא הכבישה]. ויהודא מלך על אחיו שהוא מלוכה שלעולמי עד רק אחר מכירת יוסף הורידוהו מגדולתו כמו שאמרו רז"ל על פסוק וירד וגו'. ואז הלך לישא אשה ואמרו חז"ל על פסוק שעסוק באורו של משיח. והיינו כי גלוי משיח בן דוד הוא רק אחר הריגת משיח בן יוסף שהם דוגמת חמה [שזיו אוקינין שלו דומה לאביו שנקרא שמש וגם אומות העולם עכו"ם בעולם הזה. אבל יעקב דוגמת אור החמה שלעתיד לבא כאור שבעת הימים. ויוסף הוא רק דומה לאביו פירוש מצד הדמיון בעולם הזה הוא אור שבעת הימים אבל לעתיד אינו כן] ולבנה [כמו שכתוב בראש השנה (כ"ה ע"א) ושלח לי סימנא כו' כנודע]. ואין הלבנה מושלת אלא אחר שקיעת החמה ומקודם אין אורו ניכר עדיין, ונחלקה מלכות בית דוד רק הריגת משיח בן יוסף הוא העדר כח שליטותו. והיינו כשיגיע השעה להיות נבלע המות לנצח ויסתלק ענין הרציחה מהעולם. ואז המשפט שיסתלק גם כן כח הרציחה הקדושה שביוסף ולכן יהרג גם הוא ויסתלק מן העולם. ואז נסתלק מן העולם אור החמה של יוסף וכחו שהוא ברציחה דקדושה נגד עשיו. שדבר זה כבר אינו בעולם ואז יזרח אור משיח בן דוד והוא יחייה ולמשיח בן יוסף ופנים חדשות באו לכאן אחר תחית המתים נעשה בריה חדשה שאין בו עוד כח התנשאות זו שעל ידי מדרגתו הנזכר לעיל. ולכך לא יקנא עוד את יהודה ויודה במשיח בן דוד ולכך נאמר והביטו את אשר דקרו וגו' שנקראת' הריגת משיח בן יוסף על שם ישראל. והיינו שכל השתדלות ישראל לתקן עטיו של נחש ולהתבלע המות ומצד זה מגיע ההריגה לבן יוסף [כמו הריגה ליצר הרע הנ' שם וכנ"ל] כנ"ל. ומאליהם דקרוהו וכך היה גם כן מכירת יוסף שקראוהו בעל החלומות. פירוש בעל דמיון כי החלום הוא דמיון ונמשך גם כן מהרהורי הלב ביום, ולפי שהם השיגו עד הסוף וראו שאין מלך רק יהודא ולכך חשבוהו לבעל דמיון במלוכתו. אבל באמת הדמיון נמשך מן הזימה כידוע כי דמיון פירוש מחשבה של שקר שאינה רק במוח ולא מתקיימת בפועל. וכן זנות שאינו לשם מצוה ולפרות ולרבות נקראת שקר כמו שכתוב ערב לאיש לחם שקר וכנודע. והוא נמשך מן המוח כידוע לכך מצד הזה הוא מחשבת הדמיונת שבמוח. ויוסף היה שונא זימה לא היה בעל דמיון רק מכל מקום הרי מלכותו רק לפי שעה שהוא דמיון. וכן כל העולם הזה נקרא עלמא דשקרא ודמיון וכמו שכתוב בשוב וגו' היינו כחולמים. רק שבעולם הזה הוא נדמה לאמת וכך שונא זימה בעולם הזה נדמה לאמת רצה לומר שכך הוא הראוי להיות ברצון השם יתברך אבל זהו מצד החטא. אבל קודם נאמר ויהיו וגו' ערומים ולא יתבוששו וכן נאמר ביעקב הבה את אשתי וגו' וכמו שאמרו חז"ל אפילו קל שבקלים כו' אלא כו'. כי קודם החטא וכן לעתיד לבא וכן יעקב אבינו שמצידו היה התיקון הגמור ואין שליטה לרע כנזכר לעיל ודלכן לא מת כנ"ל אין שייך כלל לומר שונא זימה כי אין זימה בעולם כלל. והוא דרגא דדוד המלך ע"ה ואויביו דברו עליו שבא על אשת איש וכן ירבעם הוכיח את שלמה וכן יוסף הוציא דבת אחיו נותנים עיניהם בבנות הארץ היינו מצד דרגא דיליה ששונא זימה שנא זה. אבל מצד דרגא דיהודא אין זה זימה כלל שהוא תיקון חטא הנחש כנ"ל. ונמצא מה שלא היה יוסף בעל דמיון הוא גם כן רק מצד הדמיון ולכן קראוהו בעל החלומות. ולכן התנכלו להמיתו שחשבו שכבר הם בשלימות התיקון שיתאבד הדמיון לגמרי מן העולם ושיהיה עת קץ אחר שתקנו ענין דינה שהוא חטא הנחש ועשיו נפרד מהם. ולכך דוקא ששמעון ולוי שהם אחי דינה כנ"ל וחפיצים בתיקונה כנ"ל הם המתנכלים להמיתו ביחוד:
4
ה׳ וכך חשב יעקב שביקש לישב בשלוה. וידוע שעשיו ויעקב חלקו ביניהם ואין מגיע ליעקב כלל שלוה בעולם הזה. רק מצד מדרגת דוד ושלמה שבימיהם כבר התחיל הישיבה בשלוה איש תחת גפנו ותחת תאינתו. והגמר הוא משיח שבימיו יהיה תכלית השלוה והמנוחה כמפורש בכתובים. והיינו כמו שכתוב במגילה (י"ב ע"ב) זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא על דורדייא כו ע"ש ובתוס' הקשו דהא היגלם סנחריב. אבל הכונה כמ"ש בפרק חלק וכי אומות העולם אין גולים אלא דאין גלותם גלות ע"ש. ודבר זה הוא בעמון ומואב ביחוד שאצלם הוא תוקף מידה הזו של שלוה ומנוחה [שמצד הזה נמשך הזנות כדרך שאמרו בפרק אין עומדין מה יעשה הבן שלא יחטא] רק שהם כחמרא על דורדייא. פירוש דורדייא הוא הזנות שבהם כמו שכתבתי במקום אחר על רבי אלעזר בן דורדייא הנזכר בעבודה זרה (י"ז ע"א) שאמרו חז"ל במגילה (ט"ו ע"א) כל מקום שנזכר שמו ושם אביו וגם כאן זכרו שם אביו. ואיתא בברכות (ו' ע"א) אשר שם שמות אל תקרא אלא שמות שהשם יתברך שם השם בארץ המורה על המהות. וכך שמו דורדייא ורבי אלעזר בנו הוא חמרא דעל דורדייא וזכה להפריש היין מן השמרים על ידי המיתה שנקרא בכל מקום בדברי רז"ל דנח נפשיה כמו שכתוב שם רשעים חדלו רוגז וגו' ששם הנייחא והעדר הרוגז. אבל בעולם הזה ובחיים אי אפשר להפריש ביניהם רק על ידי משיח שנאמר בו חיים שאל וגו' שיהיה תכלית הנייחא ונבדל מדורדייא. אבל בעולם הזה דפריש מזנות מיית כמו שכתוב שם בעבודה זרה והם היו באמת בעלי זנות שהוא שמרי היין רצה לומר פסולת הנמשך מן השלוה בעולם הזה שדומה ליין שממנו נמשך השלוה כמו שכתוב יין ישמח וגו'. ויש שותהו וטוב לו (ברכות נ"ז ע"א) היינו בלא השמרים וכמו שכתוב (יומא ע"ו ע"ב) חמרא פקחין היינו ששלוה שלו על פי התורה כמו שכתוב פקודי וגו' משמחי לב וכמו שכתוב (הוריות י' ע"ב) מי סני לצדיקי דאכלי תרי עלמא. והוא מצד התורה כמו שכתוב בשמאלה עושר וכבוד וכמו שאמרו חז"ל כל זמן שהקול קול יעקב אין הידים וגו'. ויש שותהו ורע לו((ברכות שם) היינו עם השמרים רצה לומר תאות העולם הזה הנמשכים ומחוברים לבעל שלוה כמו עמון ומואב ומהם הוא צמיחת בן דוד המשים שלוה בעולם. [וכן נקבותיהם מותרים כי הם בעלי מנוחה כמו שכתוב כל כבודה בת מלך פנימה וכמו שכתוב נשים שאננות בנות בוטחות והוא לשבח כמו שכתוב ב"פ ה"ק וכן דוד המלך ע"ה ומשיח דרגא דנוקבא כנז"ל] שיפריש היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית שזהו תכלית הששת ימי בראשית היינו הבריאה להגיע ליום השבת שהוא נקרא יום המנוחה נייחא ושלוה. ואז יתגלה אותו יין כי יפרוש מן השמרים ויהיה שותהו וטוב לו. מה שאין כן אדם הראשון לחד מאן דאמר (סנהדרין ע' ע"א) גפן היה, היה שותהו ורע לו כי תאוה הוא חטא עולם שנה נפש כנ"ל:
5
ו׳ וחשב יעקב כי כבר הגיע להפרשה הגמורה הוא זמן השלוה וקפץ רגזו של יוסף כנ"ל. דרוגזא הוא היפך השלוה ולעולם הרוגזא ורתחא דרבנן נמשך מיוסף ושלוה לצדיקים נמשך מדוד כנ"ל. ותיקונם תלוי זה בזה. כי לולי חטא ירבעם היה נכנע תחת בית דוד כשבאו לבית המקדש לרגל ונמצא לא נחלקה מלכות בית דוד. ואלולי חטא שלמה והגיע המשפט ליחלק מבית דוד לא חטא ירבעם רק זה גורם זה. וכן לולא חטא יוסף ברוגזא שלא במקום הראוי דהיינו על אחיו שהביא דבתם רעה רק היה שופך חמתו על העכו"ם [אז היה כלה באמת בית עשו לגמרי] ולא מכרוהו אחיו והיה גמר הישועה אז. כי אי אפשר לו לכלות את עשו רק כאשר יהיה הרתחא ולהבה שלו ברורה ונקיה מכל פסולת שאינו כועס אלא על מי שהשם יתברך חפץ לכעוס. והיה נכלה הכעס הרע היינו שנגד רצון השם יתברך אצלו לגמרי אז ממילא היה נכלה על ידו גם כן הרציחה הרעה מן העולם לגמרי. אבל באמת רק נפרש עשו ונתרחק מהם אבל לא נכלה לגמרי. ולכך גם כן על ידי זה הגיע גם כן ההורדה ליהודא מגדולתו שגם הוא לא השלים מדריגתו עדיין לגמרי והגיע המחלוקת במלכות בית דוד. כי גם מה שיש ליוסף כעס ודבה רעה נגד אחיו הוא מצד מחשבתו שחושב שבאמת נותנים עיניהם בבנות הארץ. ומנין הגיע לו מחשבה זו על כרחך שיש איזה ממשות בדבר שעדיין לא תיקן יהודא לגמרי ענין המלוכה שלו שהיא העדר הזימה לגמרי. כי אז הכל יודו שאינו רע בפרט יוסף שחפץ באמת כרצון השם יתברך מאין נמשך לו טעות רק מכח יהודא. אבל מכל מקום הטעות הוא אצלו ואינו מתוקן לגמרי באופן שתיקונם זה תלו בזה ותרין משיחין תכופים זה אחר זה כי תיקון שניהם במהרה בימינו אמן. ולעולם קלקול האחד גורם גם כן קלקול לאחר ולכך הרוגזא דיוסף קפץ על יעקב להעדיר השלוה מצד רוגזא דיליה. והיינו כי באמת הוא היה העיקר והמקדים כמפורש בכתוב שהביא דבתם רעה. ותדע שהוא קיבל העונש יותר במכירה ומכל מקום היה גם ביהודא חסרון רק שהוא מתעורר מיד לתקן והצילו ממיתה. כי אלו חס ושלום המיתוהו לא היה תקוה ליהודא גם כן כי הם תלוים זה בזה כנ"ל. והם חשבו שהוא גמר התיקון ובאמת לא היה כלל כנ"ל רק יהודא ראה כי עשו לא נכלה לגמרי רק נתרחק וחשבו שכך הוא גמר התיקון. לכך המשפט גם ליוסף שהוא מדת הרציחה דקדושה להתרחק לפי שעה גם כן במכירה ולא במיתה לגמרי לפי שעה. ובאמת זה היה טעות בשעה שחשב שהוא מצידו מתוקן לגמרי במדריגתו ובאמת אינו עד כי יבוא שילה:
6
ז׳ ונמצא היה מכירה זו קלקול דיהודא וגרים אדרבה קלקול ליוסף שכל עיקר קדושת רציחותו הוא לפי שאי נמי מזימה רק משנאת זימה כנ"ל. והוא הורד למצרים מקום הזימה כנ"ל ואי אפשר למי שבמקום מטונף שלא יתטנף קצת [ולכן אמר משה רבינו ע"ה כצאתי את העיר אפרוש וגו' כמו שאמרו חז"ל וכמו שכתבתי במקום אחר] וכן הוא קלט קצת וכמו שאמרו חז"ל (שבת מ"ט ע"ב) על פסוק ויבוא לעשות מלאכתו וזהו קלקול לדרגא דיליה וכן הגיע קלקול לדרגא דיהודה במיתת אשתו ובניו שהוא היפך חיים שאל וגו'. והנה הם חשבו שעל ידי מכירת יוסף יתרומם קרן יהודא להיות תכלית השלוה ויהיה תכלית השלימות. אבל כשראו אבלו של יעקב ואדרבה דבר זה מנע השלוה וכנ"ל שאדרבה על ידי זה גרמו קלקול יותר לכך הורידוהו מגדולתו שראו שעדיין אינו בשלימות הגדולה ועל כן יש חסרון בו. וכן מצד המכירה נגרם חסרון יותר ונגרם הורדתו מגדולה. ואז גם יהודא התחיל לשוב ולהתחרט כמו שאמרו רז"ל ואז התחיל אורו של משיח האמיתי שהוא לעשות שלום בעולם ואי אפשר כלל שיהיה קטטה ומחלוקת ממנו. [רק המחלוקת הראשון בין ישראל היה מיוסף בסבה רעה כי הוא מצד מדרגתו. וכן ידוע שמצד שנחלקה מלכות בית דוד הוא המחלוקת בעולם והוא על ידי ירבעם] ושיהיה מצידו מכירת יוסף מצד שנאתו והכיר בזה חסרונו [כענין חטא דוד בדבר אוריה החתי כך חטא יהודא וחסרונו באמת לא היה אלא בזה שגם הוא שנא ליוסף] דחס ושלום שיהיה הריגת משיח בן יוסף על ידי ישראל רק על ידי גוג ומגוג שהוא ההיפך של משיח ב"ד לגמרי כידוע. ולכך כששב משנאתו אז הוא בריאת אורו של משיח ואין כאן מקום להאריך עוד והבן היטב:
7