עין התכלת, פרט הראשון כ״בEin HaTekhelet, First Article 22
א׳במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' נג) ובדמו השחור כדיו כמו שנתבאר במאמרנו (שפוני טמוני חול סעי' ז' עמ' כח) שהחלזון דמו שחור כדיו כו'. ונשאלנו בזה דהן אמת שכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בה' ציצית (פ"א ה"ב) אכן דעת רש"י ותוס' נראה שסברי שדם החלזון הוא דם ירוק ולא שחור. שהרי דעת רש"י ז"ל במס' מנחות (מב:) בהא דקאמר הש"ס התם מייתינן דם חלזון וסמנין, דצורך הסמנין לשרות בהם הצמר קודם הצביעה כדרך הצובעים לשרות בגדים בצריף שקורין בייצא, ועיין בתוס' (שם) אבל אינו נותן כלל הסמנין ביורה עם הדם, וא"כ אם דם החלזון שחור הוא כדיו היאך היה צובע ירוק, אלא ודאי דלדעת רש"י ז"ל היה הדם ירוק בעצם. וגם התוס' (שם ד"ה וסממנים) שכתבו דבר תימא הוא היאך מערב שום דבר בהדי תכלת, הגם שתירצו ושמא עם הסממנים נקרא תכלת, מיהו מקושייתם מבואר להדיא דסברי שדם החלזון בעצם הוא ירוק, דאם היה דעתם כדעת הרמב"ם ז"ל שדם החלזון הוא שחור כדיו, ורק הסממנים מהפכים הדם למראה ירוק, א"כ לא היה מקום לתמיהתם כלל ומעתה כיון דהך מילתא אם דמו שחור כדיו בפלוגתא מיתני' בין הני תקיפי קמאי רמב"ם ורש"י ותוס' ז"ל, איך תפסנו זאת לסימן על החלזון שמצאנו שהוא החלזון האמתי שדברו עליו חז"ל, הרי לדעת רש"י ותוס' ז"ל אדרבה הוא סימן מובהק שאינו חלזון האמתי, ומי ירים ראש להכריע בין הנהו תקיפי קמאי ז"ל:
1
ב׳אולם לא מחכמה באו לספק עלינו את הודאות ולחלק עלינו את השוין, כי הרי זה ודאי שרש"י ותוס' ז"ל לא ראו את החלזון לידע תואר דמו אם שחור אם ירוק, כי התכלת נפסק עוד בימי הגאונים כמו שביארנו, והרי גם הרמב"ם ז"ל שכתב ודמו שחור כדיו ובאמת אין דרכו לכתוב בחיבורו דבר מסברת עצמו, ומזה שפטנו במאמרנו (שפוני טמוני חול עמ' ו' ועמ' כח) שהשיג החלזון וראה את דמו, לא כתבנו זאת אלא על פי השערה ואינו ראיה ברורה, כי אפשר ונוטה יותר שמצא כן מפורש באיזה מקום בדברי חז"ל ואנחנו לא נדע מקור מקומו הטהור, כי היה לפניו כמה מדרשי חז"ל אשר חסרים לנו כעת, ומכ"ש שרש"י ותוס' ז"ל ודאי לא ראו את החלזון ודמו, וכבר הוכחנו כן במאמרנו (שט"ח עמ' כח) מלשון רש"י ז"ל במס' חולין (פט. ד"ה שהתכלת) יעו"ש. ומעתה כיון שהרמב"ם ז"ל שפתיו ברור מללו שדמו שחור כדיו ורש"י ותוס' ז"ל לו יהיה כדבריהם שמשמע דסברי שדם החלזון הוא ירוק בעצם, אבל אינו ודאי מחמת שראו וידעו שהוא כן ורק מסברא היה נראה להם כן, דודאי סברא הפשוטה למי שלא ראה את החלזון לידע תואר דמו. הוא מסברא שדמו היה ירוק בעצם, וא"כ ודאי אם היו רואים דברי הרמב"ם ז"ל לא הוי פליגי עליו. ואין ספק מוציא מידי ודאי דעת הרמב"ם ז"ל שכתב דבר ברור ומפורש שדמו שחור כדיו הא חדא:
2
ג׳אכן באמת באו לחלק עלינו את השווין, כי באמת מאחר שמדברי הרמב"ם ז"ל נתבאר לנו אמיתות הדבר שדמו של חלזון שצבעו בו תכלת היה שחור כדיו, קשה עלן לומר שרש"י ותוס' ז"ל לא כיוונו האמת בסברתם, ולזה הסברנו במאמרנו (שפוני טמוני חול עמ' כט) לשון רש"י ז"ל בחולין (שם) שכתב ומראית דמו דומה לים שאין כוונתו על דמו אלא על מה שצובע בדמו, וכתבנו סמוכין לזה מדקדוק לשונו הקדוש שכתב ומראית דמו ולא כתב ודמו דומה לים, כי באמת דמו שחור כדיו ואינו דומה לים, וכן יש לדקדק מלשון רש"י ז"ל בנמוקי תורה (פ' תרומה) ותכלת צמר צבוע בדם חלזון וצבעו ירוק. ואי עצם דמו הוא ירוק הוי ליה למימר ודמו ירוק או והוא ירוק, ומדדקדק וכתב וצבעו ירוק משמע שרק צבעו ירוק אבל הדם בעצם אינו ירוק:
3
ד׳אמנם מה שדקדקו מדברי רש"י ותוס' במס' מנחות (שם) לומר שסברי שדם החלזון בעצם הוא ירוק, אנו מוכרחין להעתיק מה שהשבנו בזה לאחד מהמחברים יצ"ו וזה לשונו:
4
ה׳שכתבת לשון רש"י ז"ל חולין (פט.) שהתכלת דומה לים כו' ומראית דמו דומה לים כו', וכתבת על זה כלומר דדם גופיה דומה לים בלי תערובות עמו סממנים אחרים ובדם גופיה הוא דצבעינן כו', אתפלא כי לא עיינת במאמרינו (שפוני טמוני חול סי' ב' סעיף ז עמ' כח) שהובא שם לשון רש"י ז"ל ונתבאר שאין לשונו מתנגד ללשון הרמב"ם ז"ל יעו"ש:
5
ו׳ושכתבת לשון רש"י ז"ל מנחות (מב:) וסממנין לשרות בהן כדרך הצובעין כו' ודקדקת מזה שלדעת רש"י ז"ל אסור לערב שום דבר בהדי דם חלזון, וחשבת שזה ביאור לשון התוס' (שם) שכתבו דבר תימא הוא היאך מערב שום דבר בהדי תכלת, והיינו דסברי שהיו מערבין הסממנים בהדי הדם חלזון ביורה, ועל זה תירצו ושמא עם הסממנים נקרא תכלת, וסיימו ובקונטרס פי' לשרות בהן כדרך הצובעין ששורין אותו בצריף, כלומר דלפירושו לא מערב הסממנים בהדי התכלת ולא קשיא מידי זה תורף כוונתך, וכבר חשבו כן רבים זולתך, אכן אנן לא כן עמנו, דביאור המשך לשון התוס' על דרך זה, לא שייך אלא כפי מה דסליק אדעתך למימר שיש פלוגתא במראית דם החלזון בעצמו, דלדעת הרמב"ם דם החלזון בעצמו אינו צובע מראה התכלת, אלא על ידי עזר הסממנים, וכן הוא סברת התוס', ולזה הקשו דבר תימא הוא, היאך מערב שום דבר בהדי תכלת, והוצרכו לתרץ ושמא עם הסממנים נקרא תכלת. אבל דעת רש"י ז"ל כנראה מלשונו במס' חולין, הוא דדם החלזון בעצמו בלי עזר שום סממנים צובע מראה התכלת, והסממנים לשרות בהם הצמר שיהיה ראוי לקבל הצבע, א"כ לא הוי דמערב שום דבר בהדי התכלת, ולזה סיימו ובקונטרס פי' וכו', כלומר דלפירושו בפשיטות ניחא כנ"ל, אכן כל זה לפי מה דסליק אדעתך, אמנם לפי מה שנתבאר דהא פשיטא לן דדם החלזון בעצמו כמו שהוא, אי אפשר לצבוע בו מראה תכלת, כיון שהוא שחור כדיו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, ולית מאן דפליג עלה, דהרי ידוע לשונו הקדוש של הרמב"ם ז"ל שאינו כותב מסברת עצמו, אלא לשונו מזוקק שבעתים מלשון הש"ס וספרא וספרי ותוספתא וירושלמי ומדרשי חז"ל ומסתמא ראה וידע איזה מקום בדברי רז"ל שמפורש כן להדיא, ולא שייך בזה פלוגתא כלל. וכבר ביארנו במאמר שפוני טמוני חול, דאין לשון רש"י ז"ל שבמס' חולין הנ"ל מתנגד לזה, אדרבה מסכימים עם לשון הרמב"ם ז"ל, וא"כ על כרחך היה הדם חלזון צריך לסממנים שיהיה עזר להדם שיצבע מראה התכלת, והא דפירש"י ז"ל סממנין לשרות בהן כו', היינו כי באמת כמו שהסממנים פועלים שדם החלזון ישיג מראה התכלת על ידי נתינתם בתוך היורה בהדי דם חלזון, כמו כן פועלים על ידי ששורין בהם הצמר ונשארים על הצמר שקורין ביי"ץ, ואח"כ כשנותנים הצמר בהיורה עם דם החלזון פועלים ג"כ, שדם החלזון משיג מראה התכלת. ומעתה אי אפשר לפרש המשך לשון התוס' בדרך הנ"ל, שהרי אי קושית התוס' דבר תימא הוא, היאך מערב שום דבר בהדי תכלת היא קושיא, הוא בין שנפרש שנותנים הסממנים בתוך היורה בין שנפרש ששורין בהם הצמר קודם נתינתו ליורה, דמה לי שמערב הסממנים להדייהו בהדי תכלת, ומה לי שמערב הסממנים שעל הצמר בהדי תכלת:
6
ז׳אכן ביאור המשך לשון התוס' ז"ל הוא, דהנה באמת לקושטא דמילתא כפי מה שביארנו במאמרנו (פתיל תכלת סוף פרט השמיני עמ' קעו) שהסממנים המה פשוטים ומשוללי צבע, ורק פועלים להוציא הצבע מן הדם, אין קושית התוס' ז"ל מובנת כלל שהרי הצביעה הוא רק בדם חלזון בלא תערובות שום סממנים הצובעין כלל, רק פועלים לטהר ולזכך הדם שיוציא בהירות צבעו מהכח אל הפועל. אכן קושית התוס' הוא מחמת שנסתפקו, בהא דקאמר הש"ס וסממנין, ומדלא פירש מה המה הסממנים סתמא כפירושו שאין קפידא בה וכלהו סממנים יהיה איזה שיהיה, כל שפועל שדם החלזון יצבע מראה תכלת כשר, שהרי הש"ס לא בא לסתום אלא לפרש ולהשיב על מה ששאל, האי תכלתא היכי צבעיתו לה, וכמו שביארנו (שם), ולזה נסתפקו לומר שגם סממנים שהמה ממיני הצבעים, ופעולתם בדם החלזון הוא, שעל ידי התמזגות שני צבעים הפכיים יוכל להוליד מראה חדשה, ואם כן הסממנים הם ג"כ מהצבע, ומכל מקום כשר, ולזה הצד כתבו דדבר תימה הוא, היאך מערב שום דבר בהדי תכלת, ותירצו ושמא עם הסממנים נקרא תכלת, ולזה סיימו ובקונטרס פי' לשרות בהן כדרך הצובעין ששורין אותו בצריף, כלומר ולפירושו על כרחך שהסממנים המה משוללי צבע, ופעולתם הוא רק לטהר ולזכך הדם שיוציא בהירות צבעו מהכח אל הפועל, אבל הם עצמם אינם מהצבע, ולהכי פועלים פעולתם ג"כ ע"י ששורין בהם הצמר, שאם הסממנים המה ממיני הצבעים ופעולתם הוא על ידי התמזגותם בדם החלזון כנ"ל, א"כ הסממנים המה ג"כ מהצבע היו צריכין לערב אותם להדייהו עם דם החלזון למזוג אותם בתוך היורה כידוע לבקיאים באומנות הצביעה, ומדפירש"י ז"ל וסממנין לשרות בהם כו', על כרחך דמפרש הא דקאמר הש"ס וסממנים לא איירי אלא בסממנין משוללי צבע, ופעולתם הוא רק שהדם יוציא שורש צבעו מהכח אל הפועל, וא"כ אין הסממנין מהצבע כלל ולא קשיא מידי. זה נראה ברור בביאור המשך לשון התוס' ז"ל, ע"כ:
7
ח׳הנה נתבאר שמלשון רש"י ותוס' ז"ל בסוגיא דמנחות (שם) לא מיבעיא שאין ראיה שסוברים להיפוך מדעת הרמב"ם ז"ל, אלא שיש עוד קצת סעד וסמך מדבריהם לדעת הרמב"ם ז"ל:
8
ט׳ומעתה מאחר שנתבאר שאין שום מקום מוציא ראיה לזה, לומר שדעת רש"י ותוס' ז"ל מכחשת עדותו של הרמב"ם ז"ל שהעיד שדמו שחור כדיו, אדרבה קצת יש סמוכין מדבריהם לקיים עדותו, אני תמה מאד מי ירים ראש להעיז לפקפק בעדותו של הרמב"ם ז"ל. ולא על המלגלג ומבהיל אחד שבא ג"כ עלינו בטענה זו אחר שגנבה מחכם אחד, והלבישה עוד בבגדים צואים סברות כרסיות שדופות קדים ודקדוקי עניות אשר שאף מדיעות חיצוניות אני כועס. כי על דבריו לא היינו מזדקקים להשיב כלל, כי אין קץ לדברי רוח ואל תען כתיב, אולם על החכמים אשר באו בטענה זו בדעת תורה כנ"ל עליהם אני כועס.הלא מזקנים נתבונן חכמי הדורות שלפנינו אשר בכל כחם עבדו להטיל שלום בפמליא של מעלה רבותינו הראשונים ז"ל, ואפילו במילי דסברא, שידוע שכשם שפרצופיהן אין דומות זה לזה כך אין דעתן דומות זה לזה, בכל זה טרחו להשוות על צד הדוחק. והמה משום אהבת הניצוח וכבוד המדומה אחזו דרכם להיפוך, לעייל פילא בקופא דמחטא לדחוק עצמן לאפושי פלוגתא במציאות עד שנקל בעיניהם להטיל מום בקדשים להכחיש עדותו של הרמב"ם ז"ל אשר מפיו אנו חיים. וכל זה טצדקי לעקור מצות עשה של ציצית השקולה כנגד כל המצות:
9