עין התכלת, פרט הראשון ל״טEin HaTekhelet, First Article 39
א׳בעיקר מה שהעלונו בזה דלבן לחוד או תכלת לחוד גם לרבנן, נהי דאין מעכבין זה את זה מיהו הוי ליה מבטל מ"ע בידים. הקשה על זה אחד שאינו יודע לשאול, מדברי התוס' מנחות (מא: ד"ה ואם הביא כשר) שכתבו וז"ל, למאי דפ"ה דקלא אילן במקום לבן פסול משום שדומה לתכלת ואין כאן שני מינים, קשה מאי פריך, דלמא האי ברייתא כרבנן דריש פרקין דאמרי אין הלבן מעכבת את התכלת ע"כ, ואי אמרת דגם לרבנן דאין מעכבין זה את זה, מ"מ מבטל מ"ע בידים מיהו הוי, א"כ אפילו דהך ברייתא אתיא כרבנן, מה בכך הא מ"מ שפיר פריך, היאך קתני ואם הביא כשר, הא הוי ליה מבטל מ"ע בידים זה תורף קושייתו. אכן באמת אינו יודע לשאול, כי לא הבין עומק כוונת התוס', דקושית התוס' אינה כפשוטה כמו שהבין, דלוקמה כרבנן דאמרי אין הלבן מעכב את התכלת ולהכי אם הביא כשר ויוצא בה באמת רק משום תכלת. דא"כ מאי לא יביא ואם הביא כשר, הא לא שייך בזה לשון לכתחלה ודיעבד כלל, שהרי לגבי מצות תכלת גם לכתחלה שפיר עביד. ולגבי מצות לבן בדיעבד נמי לאו שפיר עביד. שהרי אין בידו מצות לבן כלל אפילו בדיעבד, אמנם עומק כוונתם הוא דלוקמה כרבנן דאמרי אין הלבן מעכבת את התכלת, ולהכי שפיר אם הביא כשר ויוצא בה באמת משום מצות תכלת ומשום מצות לבן. והיינו דדוקא למ"ד תכלת ולבן מעכבין זה את זה, הוא דאיכא למימר דאשני מראות שבה קפיד קרא, שיהיה ניכר התכלת לעצמו והלבן לעצמו. ולהכי אע"ג שמצד עצם איכותם איכא שני מינים, מ"מ כיון שמראה אחד להם ואינו ניכר כל אחד בפני עצמו פסול, דהתכלת פוסל את הקלא אילן והקלא אילן פוסל את התכלת, אבל לרבנן דאין מעכבין זה את זה ואין חסרון האחד מגרע במצות חבירו, ממילא נמי בדאיכא תרווייהו רק שהם במראה אחת, ליכא למיפסלהו ולמימר דאשני מראות שבה קא קפיד קרא דהא מהיכי תיתי. הרי הגע עצמך אי תלה קלא אילן לחודא ודאי דיוצא בו משום מצות לבן דמידי צבעא גרים, וכי משום שתלה נמי תכלת יוגרע ויפסל לצאת ביה ידי מצות לבן. אתמהה. אלא ודאי בקושטא למ"ד אין מעכבין זה את זה, היכא דתלי תרוויהו תכלת וקלא אילן יוצא בו ידי שתיהן משום מצות תכלת ומשום מצות לבן, ורק לכתחלה לא יביא שיהיו ניכרים גם במראיתם, אבל אם הביא כשר ויוצא בו ידי שתיהן בתכלת משום מצות תכלת, ובקלא אילן משום מצות לבן, ורק לכתחלה לא יביא שיהיו ניכרים גם במראיתם, אבל אם הביא כשר ויוצא בו ידי שתיהן בתכלת משום מצות תכלת, ובקלא אילן משום מצות לבן. ומעתה אין בקושייתו ריח קושיא, שהרי באמת אין כאן שום ביטול מ"ע כלל. ויותר הוי ליה לאקשויי עלן מברייתא דריש התכלת גופיה דקתני וחכמים אומרים אין מעכבין, והא מעכבא ומעכבא משום ביטול מ"ע בידים. מיהו באמת גם זה לא קשיא מידי, דמ"מ למצותן אין מעכבין זה את זה דכל חד וחד לחודיה כי עביד ליה מקיים מצותו אע"ג דלגבי חבריה הוי מבטל מ"ע, ונפקא מינה לענין אם יצא בה בשבת דאינו חייב חטאת, וכן אם אין לו אלא חדא ואיכא משום כבוד הבריות יכול ללבוש לכתחלה, וכבר נתבאר זה במאמרנו:
1
ב׳ומה שהקשה תו דמדברי התוס' (מנחות מ. ד"ה סדין) שכתבו דלפי' הקונטרס ציצית ממינו שרי בסדין לכ"ע ומלאכא דאמר לרב קטינא סדינא בקייטא ציצית מה תהא עליה, מציצית מן המובחר קא מקפיד יעו"ש, משמע דאין זה אלא מצוה מן המובחר ע"כ, הללו דברי בורות נינהו, דבדרב קטינא לא שייך כלל משום ביטול מצות עשה בידים. דלמה דסלקא דעתך דציצית חובת גברא הוא למיכסי בטלית בת חיוביה עם ציצית, א"כ כך לי הוי מבטל מ"ע קודם הלבישה כמו אחר הלבישה, ואין ביטול המ"ע נמשך ממעשה הלבישה דיחשב מבטל מצות עשה בידים, ובפרט דרב קטינא בסדין היה לבוש ואי אפשר בציצית של תכלת משום גזירת חכמים ורק דרתח עליה מה שאינו לובש טלית בת חיוביה שיהיה יכול לקיים מצות תכלת, ושלילת הלבישה לא הוי ביטול בידים אלא ביטול בשב ואל תעשה. וכ"ש למה דמסיק, נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה רחמנא אפילו ביטול מ"ע בשב ואל תעשה לא הוי בדרב קטינא כדמסיק, אלא הכי קאמר ליה טצדקי למיפטר נפשך מציצית והיינו מניעה שמונע עצמו מלבא לידי חיוב המצוה:
2
