עין התכלת, פרט הראשון מ׳Ein HaTekhelet, First Article 40
א׳במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' קח ושם) ומזה תבין שעכשיו אחר שזכינו למצוא התכלת, אפילו מי שלבו נוקפו ויש לו שום צד ספק בדבר, מ"מ החיוב עליו להטיל התכלת בהציצית. וכשימנע יש לו לחוש דהוי עובר ומבטל מצות עשה בידים בלא אונס, דאין לומר דלביה אנסיה מחמת שהוא מסופק אם הוא תכלת באמת, דמה בכך אפילו שלא יהיה תכלת אינו מפסיד כלום, דכבר הלכה פסוקה היא שאין מטילין כלאים בציצית לא חוטי צמר לבן בטלית פשתן ולא חוטי פשתן לבן בטלית צמר מדינא ולא תכלת בטלית פשתן משום גזירה כו' יעו"ש, הגיע לן הרבה השגות מחכמים ובלתי חכמים וכולם ישא הרוח כמו שנבאר בעזהש"י:
1
ב׳א תמהו במה שכתבנו דמה בכך אפילו שלא יהיה תכלת אינו מפסיד כלום כו' הא פסיד ופסיד, דהרי לפי הצד שאינו תכלת א"כ אינו מצבע הטלית שהרי טליתות שלנו לבנים הם. ולדעת הרמב"ם ז"ל בהל' ציצית (פ"ב ה"ח) צריכין לעשות הציצית מצבע הטלית, שכתב טלית שהיא כולה אדומה או ירוקה או משאר צבעונין עושה חוטי לבן שבה כעין צבעה אם ירוקה ירוקין ואם אדומה אדומין. וכן דעת הראב"ד ז"ל בהשגות (שם):
2
ג׳ואנו תמיהין, הרי ממקום שבאו מבואר להדיא שאין קפידא בזה אלא לכתחילה בדאפשר, אבל בדיעבד היכא דאי אפשר שפיר דמי, וכמו שסיים הרמב"ם ז"ל (שם) היתה כולה תכלת עושה לבן שלה משאר צבעונין חוץ מן השחור כו', והיא ברייתא מפורשת בש"ס מנחות (מא:) טלית שכולה תכלת כל מיני צבעונין פוטרין בה, ופירש"י לשום לבן דכיון דמין כנף ליכא לקיומי בה אין לך לחזר אחר לבן כו' יעו"ש, הרי מפורש דמין כנף בצבע אינו אלא לכתחילה בדאפשר, אבל בדיעבד בדלא אפשר לא מעכב, וא"כ שפיר אחר שזכינו למצוא התכלת, אפילו מי שהוא מסופק אם הוא תכלת, מחויב להטילו מספק ולא מפסיד מידי, דכיון שמחויב להטילו מספק חשיב דיעבד, ובדיעבד לכולי עלמא אינו מעכב מה שאינו מצבע הטלית:
3
ד׳מיהו כל זה לפי חלומותם והבנתם, אכן לקושטא דמילתא אין אנו צריכין לזה, דהרי גמרא מפורשת היא (שם מ.) בסוגיא דסדין בציצית דקאמר גזירה משום קלא אילן ופריך ולא יהא אלא לבן כו', הרי להדיא דכל הצבעים עולין במקום לבן ועל כרחך דהא דתניא (שם מא:) טלית אין פוטר בה אלא מינה, דמשם הוא מקום מוצא דינו של הרמב"ם ז"ל דצריכין לעשות חוטי לבן שבה כעין צבעה. היינו רק בארבעה חוטי הציצית לשיטת רש"י, או ששה לשיטת הראב"ד, או שבעה לשיטת הרמב"ם, שבאים במקום לבן דעלייהו כתיב הכנף מין כנף, בעינן לכתחילה שיהיו מין כנף גם בצבע, אבל אותן חוטי הלבן שבאים במקום תכלת אפילו לכתחילה לא בעינן ביה מין כנף בצבע דהא לאו עלייהו כתיב הכנף מין כנף, וכעין זה יתבאר אי"ה להלן בשם הרשב"א ז"ל:
4
ה׳ב הקשו עלן מגופה דסוגיא (מנחות מא:) דתניא טלית שכולה תכלת כל מיני צבעונין פוטרין בה חוץ מקלא אילן, ופירש"י כל מיני צבעונין פוטרין בה לשום לבן, דכיון דמין כנף ליכא לקיומי בה אין לך לחזור אחר לבן, אלא שיהא בה שני מינין חוץ מקלא אילן דדמי לתכלת, וזימנין דמזבן לה אינש אחרינא וסבר דכל חוטיה תכלת, וכי מצריך לטלית אחריתי שקיל תרי חוטים מהכא ונתן שם עם לבן, ותחת אלו יתן לבן ונמצאת אחת מהן נפטר בקלא אילן לשם תכלת ושדי קלא אילן עם לבן בציצית והוי כלאים בלא מצוה. ובלשון השני פירש"י ז"ל, ל"א ועיקר חוץ מקלא אילן דהא אשני מראות שבה קפדינן ואלו מראיהן שוין יעו"ש, וא"כ תכלת זה שמצאנו מי שהוא מסופק בו מסתפק ליה נמי בקלא אילן דאינו פוטר כלל אי משום גזירה כפירש"י ז"ל בלשון ראשון, אי משום שדומה לתכלת כפי' רש"י ז"ל בלשון השני, דודאי הא דנקט למיפסל קלא אילן במקום לבן בטלית שכולה תכלת לאו דוקא אלא לרבותיה נקטיה, דאפילו בטלית שכולה תכלת פסול קלא אילן במקום לבן, אע"ג דהוי מין כנף מצד המראה, אבל פשיטא דכ"ש דפסול קלא אילן במקום לבן בטלית לבן:
5
ו׳אכן גם גורל קושיא זו כקושיא הראשונה, דהא רמינן עלה דהך ברייתא בגמרא (שם) מאידך ברייתא דתניא ואם הביא כשר ומשנינן לא קשיא כאן בטלית בת ארבעה חוטין כאן בטלית בת שמונה חוטין, וללשון ראשון של רש"י ז"ל דחוץ מקלא אילן משום גזירה היא, קא משני דבטלית בת ארבעה חוטין אם הביא כשר, דחששא רחוקה היא לחשוש דכי יזבן לאינש אחרינא יהיה שקיל תרי חוטים מהכא לטלית אחריתי כיון שאין בה חוטין אלא כדי צורכה. וגם ללשון שני של רש"י ז"ל דחוץ מקלא אילן משום דאשני מראות שבה קפדינן ואלו מראיהן שוין כבר ביארנו בארוכה (לעיל סי' כז) שדעת הרמב"ם ז"ל בפי' הסוגיא כלשון שני של רש"י ז"ל, ומפרש ג"כ דקא משני דבטלית בת ארבעה חוטין אם הביא כשר, דרק לכתחילה קפדינן אשני מראות שבה ולא בדיעבד יעו"ש:
6
ז׳וא"כ שפיר אחר שזכינו למצוא התכלת, אפילו מי שהוא מסופק ביה מחויב להטילו מספק, ולא מפסיד מידי מצד שחושש בו לקלא אילן. שהרי הן משום גזרה והן משום דאשני מראות שבה קפדינן, לא מיתסר קלא אילן אלא לכתחילה, אבל בדעבד שפיר דמי, וכיון שמחויב להטילו משום ספק תכלת חשיב דיעבד:
7
ח׳אלא דעדיין יש להעיר, דאיכא לחשוש לשיטת רש"י דפי' בלשון שני דאשני מראות שבה קפדינן בדיעבד, דמפרש דברייתא דפוסל קלא אילן בדיעבד בטלית בת ארבעה היא ומשום דאשני מראות שבה קפדינן, וכמו שביארנו שיטתו ז"ל לעיל (שם) בארוכה יעו"ש:
8
ט׳אכן לקושטא דמילתא, כל זה אינו רק סמיון עינים, כי באמת אין נידונינו ענין כלל להתם, ואין בזה חששא אפילו לכתחילה, כדאמרינן להדיא במנחות (מ.) אהא דקאמר גזירה משום קלא אילן ולא יהא אלא לבן יעו"ש, הרי להדיא דקלא אילן כשר ללבן, ועל כרחך לומר דדוקא היכא דאיכא תכלת, הוא דלא הוכשר קלא אילן באותן חוטי לבן הבאים משום מין כנף להרמב"ם לכתחילה ולרש"י אפילו בדיעבד, כמו שביארנו לעיל (סי' כז) בארוכה, אבל היכא דליכא תכלת, אפילו לכתחילה יכול ליתן קלא אילן במקום לבן, דכיון דליכא תכלת בלאו הכי ליכא תרי מינין, וממילא כך לי קלא אילן כמו כל הצבעים, ולהכי שפיר קאמר הש"ס ולא יהא אלא לבן, דהרי חיישית שיתן קלא אילן במקום תכלת, וא"כ אין כאן תכלת כלל וממילא עולה הקלא אילן במקום לבן:
9
י׳שוב מצאתי הדברים מבוארים להדיא בחידושי הרשב"א למנחות (שם), וז"ל, ונ"ל הטעם שכל הצבעים פוטרין משום לבן חוץ מתכלת, שהרי אם היה נותן תכלת בשביל לבן יהיה הכל תכלת ואנן בעינן שני מינים, וגם קלא אילן אינו יכול ליתן עם תכלת, מפני שדומה לתכלת, ונמצא דהכל יהיה צבע אחד ואין כאן שני מינים. ומכל מקום מה דבעינן בלבן שיהא מין אחר שאינו דומה לתכלת, היינו דוקא כשיש שם תכלת, אבל כי לא רמי ביה תכלת כי אם מצות כנף בלבד שהיינו לבן, אזי יכול לתת בו גם צבע הדומה לתכלת כמו קלא אילן, מאחר שאין נותן בהדיה תכלת,הלכך קבעי הש"ס דלא יהא האי קלא אילן אלא לבן יפטור בסדין בציצית כיון דליכא תכלת עכ"ל יעו"ש, מבואר להדיא כמו שכתבנו דאפילו לכתחילה כשר קלא אילן במקום לבן היכא דליכא תכלת. ומעתה גם בנידונינו, אפילו מי שהוא מסופק מחויב להטיל מספק וליכא שום חששא כלל, דממה נפשך אם תכלת הוא שפיר, ואם קלא אילן הוא, א"כ אין כאן תכלת וכשר להטיל קלא אילן אפילו לכתחילה:
10
י״אולא עוד אלא דגם מצד גזירה דכלאים בלא מצוה ליכא בנידונינו אפילו לכתחילה, כמו שביארנו לעיל (סי' כז) בטעם השמטת הרמב"ם ז"ל, החילוק בין טלית בת ארבעה לטלית בת שמונה, שמחלק הש"ס מנחות (מא:), וביארנו דהנה הך גזרה שמא ימכרנו לאינש אחרינא ויהא סבור שכל חוטיה תכלת ויקח מהכא להטיל לטלית אחרת ויתרמי ליה הקלא אילן ויהיה כלאים בלא מצוה, והיינו שיטילם בטלית של פשתן לשם תכלת, אינו מובן, הרי קי"ל כב"ש דפוטרין סדין בציצית, וכל המטיל תכלת בסדינו אינו אלא מן המתמיהין, וכדמסיק בש"ס (שם מ. ושם) דאסרוהו משום גזירה יעו"ש, וא"כ אין לחוש כלל שיטילם לטלית של פשתן, ועל כרחך לומר דהנך ברייתא מיתניא קודם גזירה שהיו מטילים כלאים בטלית של פשתן. אי נמי הגזירה הוא שמא יטילם לשם תכלת בטלית של צמר בהדי לבן של פשתן. וכדרחבה אר"י (שם לט:) חוטי פשתן פוטרין בשל צמר, אבל הרמב"ם ז"ל הרי פוסק (פ"ג ה"ו) כר"ל (שם מ.) כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה כו', ואסור להטיל לבן של פשתן בטלית של צמר מדינא, וכמו שכתב הכסף משנה (שם) א"כ ליכא למיגזר מידי, ואין לחלק כלל בין בת ארבעה לבת שמונה ולהכי השמיט חילוק זה יעו"ש ומעתה גם מצד גזירה דכלאים בלא מצוה ליכא למיגזר אפילו לכתחילה:
11
י״בוהגם שמרן הקדוש הכסף משנה ז"ל צידד נמי (שם) לומר בדעת הרמב"ם ז"ל, דדוקא בלא תכלת הוא דאסור להטיל לבן של פשתן בטלית של צמר אבל בהדי תכלת שפיר דמי, והא דר"ל לא פליג אדרחבה אר"י דר"נ בלא תכלת מיירי, ודרחבה אר"י בהדי תכלת מיירי, וכן הוא שיטת התוס' (שם ד"ה כיון) בחד תירוצא יעו"ש. וא"כ שפיר שייך למיגזר עכ"פ לכתחילה שמא ימכור ותיפוק מינה חורבה דכלאים בלא מצוה:
12
י״גאכן אנן השתא כיון דפלוגתא דרבוותא הוא, ומאן ספין ומאן רקיע להכריע בזה למשרי כלאים בציצית, וא"כ ממילא אין לנו חששא מצד גזירה זו אפילו לכתחילה:
13
י״דואין לומר כיון דלדעת הפוסקים דשרי למירמי חוטי פשטן בטלית של צמר בהדי תכלת, לדידהו שפיר גזרו לכתחילה שלא ליתן קלא אילן במקום לבן, משום גזירה דכלאים בלא מצוה. וממילא גם אנן השתא יש לנו לחוש לדעת הנך פוסקים, לאסור קלא אילן במקום לבן לכתחילה. דאע"ג דלא שייכי גבן הך גזירה דכלאים בלא מצוה כאמור. מ"מ איסורא דקלא אילן במקום לבן כדקאי קאי, משום דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. ואע"ג דבטל הטעם כמבואר בריש ביצה, ונהי דלא נאסר אלא לכתחילה כנ"ל, ונידונינו כיון דמחויב להטילו משום ספק מצוה חשיב דיעבד כנ"ל. מיהו עכ"פ נסתר מה שכתבנו דבנידונינו אין חששא כלל אפילו לכתחילה. אמנם באמת זה אינו, דכיון דעיקר גזירה זו לא נאמרה אלא על לכתחילה אבל בדיעבד שפיר דמי, ממילא משום איזה טעם שיהיה דלא שייכא הך גזירה, הוי גם הלכתחילה כדיעבד. ושפיר אנן השתא דודאי ח"ו לא תהא כזאת בישראל, שימצא מי שיגיס לבו להכריע ולהתיר כלאים בציצית, ולא שייכא הך גזירה, שפיר לכתחילה שרי ליתן קלא אילן במקום לבן,ושפיר כתבנו דגם מצד גזירה דכלאים בלא מצוה ליכא חששא בנידונינו אפילו לכתחילה, וכל זה ברור למי שיש לו קצת לב להבין:
14