עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), חגיגהEin Yaakov (Glick Edition), Khagigah
א׳חגיגה (דף ג׳) הנהו תרי אלמי דהוו בשביבותיה דרבי בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא ואמרי לה בני אחתיה דר׳ יוחנן דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא הוו עיילי ויתבי קמיה ומניידי ברישייהו ומרחשי בשיפוותייהו ובעה רבי רחמי עלייהו ואיסתו ואשתכח דהוה גמירי הלכתא וספרא וספרי ותוספתא וכולי גמרא:
1
ב׳דרש רבא מאי דכתיב (שה״ש ו ב) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה יפין רגליהן של ישראל בנעלים בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וכי אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחלה לגרים. אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום מאי דכתיב (בראשית לז כד) והבור ריק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור ריק איני יודע שאין בו מים אלא מה ת״ל אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:
2
ג׳(עקידה שער ק״א) תנו רבנן מעשה ברבי יוחנן בן ברוקא ורבי אלעזר בן חסמא שהלכו להקביל את פני רבי יהושע בפקיעין אמר להם מה חידוש היה היום בבית המדרש, אמרו לו רבי תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר להם אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש שבת של מי היתה שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה ובמה היתה הגדת היום אמרו לו בפרשת הקהל ומה דרש בה (דברים לא יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד ונשים באות לשמוע טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהם אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני:
3
ד׳ועוד דרש (דברים כו יז) את ה׳ האמרת היום וכתיב וה׳ האמירך היום אמר להם הקב״ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה לכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב (דברים ו ד) שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (שם ע״ב) (דהי״א יז כב) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ואף הוא פתח ודרש (קהלת יב ב) דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד למה נמשלו דברי תורה לדרבונות לומר לך מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונים את לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין תלמוד לומר וכמסמרות אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף ד״ת חסרים ולא יתרים ת״ל נטועים מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרים ורבים בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאים והללו מטהרים הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם הואיל והללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין היאך אני למד תורה מעתה ת״ל כולם נתנו מרועה אחד כולן אל אחד נתנן ופרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא שנאמר (שמות כ א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב לשמוע דברי המטהרין ודברי המטמאין דברי האוסרין ודברי המתירין דברי הפוסלין ודברי המכשירין וכלשון הזה אמר להם אשרי הדור שר״א בן עזריה שרוי בתוכו שאין דורו יתום. ולימרו ליה בהדיא משום מעשה שהיה דתניא מעשה ברבי יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל את פני רבי אליעזר בלוד אמר לו מה חידוש היה היום בבית המדרש אמר לו נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל את עיניך פשט את ידיו וקבל את עיניו בכה רבי אליעזר ואמר (תהלים כה יד) סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם אמר לו לך ואמור להם אל תחושו למניינכם כך מקובלני מרבי יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית מה טעם הרבה כרכים כבשו עולי מצרים שלא כבשו עולי בבל וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו עניים עליהם בשביעית. תנא לאחר שנתישבה דעתו אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו:
4
ה׳(דף ד׳ ע״ב) ר׳ יהודה אומר סומא באחד מעיניו פטור מן הראיה שנאמר יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות מה לראות בב׳ עיניו אף ליראות בב׳ עיניו:
5
ו׳רב הונא כי הוה מטי להאי קרא יראה יראה בכי אמר עבד שרבו מצפה לראותו יתרחק ממנו דכתיב (ישעיה א יב) כי תבאו לראות פני וגו׳. רב הונא כי הוה מטי להאי קרא בכי (דברים כז ז) וזבחת שלמים ואכלת שם עבד שרבו מצפה לאכול על שלחנו יתרחק ממנו שנאמר (ישעיה א יב) למה לי רוב זבחיכם יאמר ה׳ וגו׳. ר׳ אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי (בראשית מה ג) ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ומה תוכחה של ב״ו כך של הקב״ה לא כל שכן. ר׳ אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי (ש״א כח טו) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ומה שמואל הנביא היה מתירא מיום הדין אנו עאכ״ו. מאי היא דכתיב (ש״א כח יב) ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ עולים תרי משמע חד שמואל ואידך דאזיל שמואל ואייתי למשה בהדיה אמר דילמא ח״ו לדינא קא מתבענא קום בהדאי דליכא מילתא דכתיבת באורייתא ולא קיימתיה. ר׳ אמי כי הוה מטי להאי קרא בכי (איכה ג כט) יתן למכהו לחי ישבע בחרפה יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה אמר כולי האי ואולי. רבי אמי כי הוה מטי להאי קרא בכי (צפניה ב ג) בקשו את ה׳ כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה׳ אמר כולי האי ואולי. רב אמי כי הוה מטי להאי קרא בכי שנאמר (עמוס ה טו) שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה׳ אלהי צבאות שארית יוסף אמר כולי האי ואולי:
6
ז׳(דף ה) ר״י כי הוה מטי להאי קרא בכי (איוב ב ג) ותסיתני בו לבלעו חנם עבד שרבו מסיתין אותו עליו וניסת תקנה יש לו (ב״ב פ״ק ע״ש רש״א). רבי יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי (איוב טו טו) הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו ואם בקדושיו לא יאמין במאן יאמין יומא חד הוה אזיל באורחא חזייא לההוא גברא דהוה קא מנקיט תאיני שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו א״ל הני מעלן טפי א״ל הני לאורתא קא בעינא להו הני נטרן והני לא נטרן אמר היינו דכתיב הן בקדושיו לא יאמין:
7
ח׳רבי יוחנן כי מטי להאי קרא הוה בכי (מלאכי ג ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ה׳ צבאות עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו תקנה יש לו. א״ר יוחנן אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות. אר״ש ב״ל כל המטה דין של גר כאלו מטה דינו של מעלה שנאמר ומטה גר מטי כתיב. א״ר חנינא בר פפא כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד שנאמר ולא יראני הא יראני מוחלין לו מיד.
8
ט׳ר׳ יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי (קהלת יב יד) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע אמר עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו. מאי על כל נעלם. שמואל אמר זה הרק בפני חברו ונמאס בה. מאי אם טוב ואם רע א״ר ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא, כי הא דר׳ ינאי חזייהו לההוא גברא דיהיב זוזא לעניא בפרהסיא א״ל מוטב דלא יהבת ליה מהשתא דיהבת ליה אכסיפתיה. דבי ר׳ שילא אמרי זה הנותן צדקה לאשה בסתר דקא מייתי לה לידי חשדא. רב אמר זה המשדר בשר לאשתו שאינו מחותך בערבי שבתות, איני והא רבא משדר שאני בת רב חסדא דקים ליה בגוה. ושמואל אמר זה הממציא מעות לעני בשעת דחקו. אמר רבא היינו דאמרי אינשי זוזי לעללא לא שכיח לתליתא שכיח.
9
י׳רבי יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי (דברים לא כא) והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות אמר עבד שרבו ממציא לו רעות רבות תקנה יש לו. מאי רעות רבות וצרות אמר רב רעות שנעשו צרות זו לזו כגון זבורא ועקרבא. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם א״ר ברדלא בר טביומי א״ר כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כל שאינו בוהיה לאכול (שם ע״ב) אינו מהם. אמרו ליה רבנן לרבא מר לא בהסתר פנים איתיה ולא בוהיה לאכול איתיה אמר להו ומי ידעיתו כמה משדרנא בצינעא לבי שבור מלכא אפ״ה יהבו ביה רבנן עינייהו אדהכי שדור דבי שבור מלכא וגרבוהו אמר היינו דתניא רשב״ג אומר כ״מ שנתנו בו חכמים עיניהם או עוני או מיתה (דברים לא) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא אמר רבא אמר הקב״ה אע״פ שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו. רב יוסף אמר ידו נטויה עלינו להגין שנאמר (ישעיה נא טז) ובצל ידי כסיתיך:
10
י״אר׳ יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא מינאה עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה אחוי ליה איהו ועוד ידו נטויה עלינו להגין א״ל קיסר לר׳ יהושע בן חנניה מאי אחוי לך עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה ומאי אחות ליה הכי והכי א״ל לההוא מינאה מאי אחוית ליה א״ל עמא דאהדרינהו מריה לאפיה והוא מאי אחוי לך אמר לא ידענא אמר גברא דלא ידע מאי מחוו ליה מחוי במחוג קמיה מלכא אפקוה לההוא אפיקורסא וקטלוה.
11
י״בכי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניא אמרי ליה רבנן ומאי תהוי עלן מן אפיקורסא אמר להו (ירמיה מט ז) אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם כיון דאבדה עצה של בנים נסרחה חכמתם של עובדי כוכבים ואי בעית אימא מהכא (בראשית לג יב) ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך. ר׳ אילא הוה סליק ואזל בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה לההוא ינוקא דהוה קא קרי (עמוס ד יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אמר עבד שרבו מגיד לו מה שיחו תקנה יש לו. מאי מה שיחו אמר רב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת מיתה:
12
י״ג(ירמיה יג יז) דמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה׳ א״ר אלעזר ג׳ דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן וא״ד אחת על ביטול תורה:
13
י״דת״ר שלשה דברים הקדוש ב״ה בוכה עליהם בכל יום על מי שאפשר לעסוק ואינו עוסק ועל מי שא״א לעסוק בתורה ועוסק ועל פרנס המתגאה על הצבור בחנם. רבי הוה נקט ספר קינות וקרי בגויה כי מטי להאי פסוקא (איכה ג ב) השליך משמים ארץ תפארת ישראל נפל ספרא מידיה אמר נפל מאיגרא רם לבירא עמיקתא:
14
ט״ורבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא כי מטו להאי מתא אמרי אי איכא צורבא מרבנן הכא ניזיל ונקבל אפיה אמרי להו איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא א״ל רבי חייא לרבי תיב את הכא ולא תזלזל בנשיאותך איזיל אנא ואקביל אפיה תקפיה ואזיל בהדיה. כי הוו מיפטרי מקמיה אמר להם אתם הקבלתם פנים הנראים ואינם רואים תזכו ותקבלו פני שכינה הרואה ואינה נראה. א״ל רבי לרבי חייא איכו השתא מנעתני מהאי ברכתא. א״ל רבי חייא ממאן שמיע לך מפרקיה דרבי יעקב שמיע לי דרבי יעקב איש כפר חיטיא הוה רגיל דהוה מקבל אפיה דרביה כל יומא כי קש א״ל לא ליצטער מר דלא יכיל מר א״ל מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן (תהלים מט י) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת מה טעם לא יראה כי יראה חכמים ימותו מה הרואה חכמים במיתתן כך בחייהם עאכ״ו:
15
ט״זרב אידי בריה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והדר אתי והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא חליש דעתיה וקרי אנפשיה (איוב יב ד) שחוק לרעהו אהיה קורא לאלוה ויענהו א״ל ר׳ יוחנן במטו מינך לא תעניש רבנן נפק ר׳ יוחנן לבי מדרשא ודרש (ישעיה נה ב) ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה לשמה מעלה עליו הכתוב כאלו עסק כל השנה כולה וכה״א במדת פורענות דכתיב (במדבר יד לד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה וכי מ׳ שנה חטאו והלא לא חטאו אלא מ׳ יום אלא לומר לך כל העובר עבירה אחת אפילו פעם אחת בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עבר כל השנה כולה:
16
י״ז(דף ז) רבי לוי רמי כתיב (משלי כה יז) הוקר רגלך מבית רעך וכתיב (תהלים סו יג) אבא ביתך בעולות לא קשיא כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים תניא נמי הכי הוקר רגלך מבית רעך בחטאות ואשמות הכתוב מדבר אתה אומר בחטאות ואשמות או אינו אלא בעולות ושלמים כשהוא אומר אבא ביתך בעולות הרי עולות ושלמים אמור הא מה אני מקיים הוקר רגלך בחטאות ואשמות:
17
י״חרבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות שלא יוכלו לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר. א״ת בגונב וגוזל יכול הוא להחזירו ויתקן ר״ש בן יוחאי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן מתחילתו ונתעוות ואי זה ת״ח הפורש מן התורה:
18
י״ט(דף ט ע״ב) תניא (קהלת א טו) מעוות לא יוכל לתקן כיצד זה שביטל ק״ש של שחרית או של ערבית ותפלה של שחרית או של ערבית וחסרון לא יוכל להמנות זה שמנוהו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. אמר ליה בר הי הי להלל מאי דכתיב (מלאכי ג יח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו לא עבדו א״ל עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו אבל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה ואחת. א״ל משום חדא זימנא קרי ליה לא עבדו א״ל אין צא ולמד משוק של חמרים עשרה פרסי בזוזא עשרה וחד פרסי בתרי זוזי:
19
כ׳א״ל אליהו לבר הי הי ואמרי לה לרבי אלעזר מאי דכתיב (ישעיה מח י) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני (עקידה מ״ג מ״ד) מלמד שחזר הקב״ה על כל מדות טובות ולא מצא לישראל מדה טובה אלא עניות אמר שמואל ואי תימא רב יוסף היינו דאמרי אינשי יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא:
20
כ״א(דף יא ע״ב) משנה ראשונה. אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אא״כ היה חכם מבין מדעתו. כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו שלא נברא:
21
כ״בגמ׳. אמרת ברישא ולא במרכבה ביחיד והדר אמר אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו ה״ק אין דורשין בעריות לג׳ ולא במעשה בראשית לב׳ ולא במרכבה ליחיד אלא א״כ היה חכם ומבין מדעתו:
22
כ״גלא במעשה בראשית בב׳ מנא ה״מ דת״ר (דברים ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל ולא שנים שואלין יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם ת״ל (שם) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, יכול לא ישאל מששת ימי בראשית ת״ל לימים ראשונים אשר היו לפניך, יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה ומה לפנים ומה לאחור ת״ל (שם) ולמקצה השמים ועד קצה השמים מקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור. (דף יב) והשתא דנפקא ליה מן למקצה השמים למן היום אשר ברא אלהים אדם למה לי מיבעיא ליה לכדר׳ אלעזר דאמר ר׳ אלעזר אדם הראשון מן הארץ ועד הרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים וגו׳, וכיון שסרח הניח הקב״ה ידו עליו ומיעטו עד מאה אמה שנאמר (תהלים קלט ה) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר ולמקצה השמים ועד קצה השמים וכיון שסרח הניח הקב״ה ידו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה, אי הכי קשו קראי אהדדי אידי ואידי מדה אחת היא:
23
כ״דואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן שמים וארץ תהו ובהו אור וחשך רוח ומים מדת יום ומדת לילה. שמים וארץ דכתיב (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. תהו ובהו דכתיב והארץ היתה תהו ובהו. אור וחשך דכתיב וחשך על פני תהום וכתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. רוח ומים דכתיב (שם) ורוח אלהים מרחפת על פני המים. מדת יום ומדת לילה דכתיב ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה:
24
כ״התנא תוהו זהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יוצא חושך לעולם שנא׳ (תהלים יח יב) ישת חושך סתרו סביבותיו סוכתו. בוהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהם יוצא מים שנאמר (ישעיה לד יא) ונטה עליה קו תוהו ואבני בוהו:
25
כ״וואור ביום ראשון איברי והכתיב (בראשית א יז) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וכתיב (שם) ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי. אלא כדרבי אלעזר דאר״א אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו וכיון שנסתכל הקב״ה באנשי דור המבול ודור הפלגה ראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהם שנאמר (איוב לח טו) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (בראשית א ג) וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיקים שנאמר (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב וכיון שראה אור שגנזו לצדיקים מיד שמח שנא׳ (משלי יג) אור צדיקים ישמח. כתנאי אור שברא הקב״ה ביום ראשון אדם צופה ורואה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו דברי ר׳ יעקב וחכמים אומרים הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום ד׳:
26
כ״זאמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה בדעת ובכח בגבורה ובגערה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים. בחכמה ובתבונה דכתיב (משלי ג יט) ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. בדעת דכתיב (משלי יג כ) בדעתו תהומות נבקעו. בכח וגבורה דכתיב (תהלים סה יא) מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. בגערה דכתיב (איוב כו יא) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו. בצדק ובמשפט דכתיב (תהלים פט טו) צדק ומשפט מכון כסאך. בחסד וברחמים דכתיב (תהלים כה ו) זכור רחמיך ה׳ וחסדיך כי מעולם המה. (עקידה שער מ״ט) א״ר יהודה אמר רב בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקדוש ברוך הוא והעמידו שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו והיינו דאמר ר׳ שמעון ב״ל מאי דכתיב (בראשית יז א) אני אל שדי אני אל שאמרתי לעולמי די. ואמר ר״ל בשעה שברא הקב״ה את הים הגדול היה מרחיב והולך עד שגער בו הקב״ה ויבשו שנאמר (נחום א ד) גוער בים ויבשהו:
27
כ״חת״ר ב״ש אומרים שמים נבראו תחלה ואח״כ ארץ שנאמר (בראשית א א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. וב״ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים שנאמר (בראשית ב ד) ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים. אמרו להם ב״ה לב״ש לדבריכם אדם בונה עליה ואח״כ בונה בית שנאמר (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה. אמרו להם ב״ש לב״ה לדבריכם אדם בונה שרפרף ואח״כ כסא דכתיב (ישעיה סו א) השמים כסאי והארץ הדום רגלי וחכמים אומרים זה וזה כאחד נבראו שנאמר (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו ואידך מאי יחדו דלא משלפי מהדדי מ״ט קשו קראי אהדדי אמר ר״ל כשבראן ברא שמים ואח״כ ארץ וכשנטה נטה ארץ ואח״כ שמים:
28
כ״טמאי שמים א״ר יוסי בר חנינא שם מים במתניתא תנא אש ומים ומלמד שהביאן הקב״ה וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע שאל ר׳ ישמעאל את ר׳ עקיבא כשהיו מהלכין בדרך א״ל אתה ששימשת את נחום איש גם זו י״ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה את השמים ואת הארץ מאי דרש בהו א״ל אילו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמים וארץ שמותן של הקב״ה הן ועכשיו שנאמר את השמים ואת הארץ שמים שמים ממש ארץ ארץ ממש (ע״ב) את הארץ למה לי להקדים שמים לארץ:
29
ל׳תניא ר׳ יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה הן רואות עומדות ואינן יודעות על מה הן עומדות, הארץ על מה היא עומדת על העמודים שנאמר (איוב ט ו) המרגיז ארץ מקומה ועמודיה יתפלצון ועמודים על המים שנאמר (תהלים קלו ו) לרוקע ארץ על המים ומים על ההרים שנאמר (תהלים קד ו) על הרים יעמדו מים. ההרים על רוח שנאמר (עמוס ד יג) יוצר הרים ובורא רוח והרוח בסערה שנאמר (תהלים קמח ח) רוח סערה עושה דברו וסערה תלויה בזרועו של הקב״ה שנאמר (דברים לג כז) ומתחת זרועות עולם וחכמים אומרים על י״ב עמודים היא עומדת שנאמר (דברים לב ח) יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. וי״א על שבעה עמודים שנאמר (משלי ט א) חצבה עמודיה שבעה. ר׳ אלעזר בן שמוע אומר על עמוד אחד עומדת וצדיק שמו שנאמר (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם. אמר רב יהודה שני רקיעין הן שנאמר (דברים י יד) הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים. ור״ל אמר ז׳ ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות. וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר (ישעיה מ כב) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת. רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועים בו שנאמר (בראשית א יז) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים שחקים שבו ריחים עומדות ושוחקות מן לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (תהלים עח כג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח (שם) וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו. זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן בכל יום שנאמר (מ״א ח יג) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים ומנא לן דאקרי שמים שנאמר (ישעיה סג טו) הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך. מעון שבו כתות כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל שנאמר (תהלים מב ט) יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי. אמר ריש לקיש (ע״ג פ״ק ועיין שם מהרש״א) כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ב״ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנא׳ יומם יצוה ה׳ חסדו מ״ט יומם יצוה ה׳ חסדו משום דבלילה שירה עמי. א״ד אמר ר״ל כל העוסק בתורה בעוה״ז שדומה ללילה הקב״ה מושך עליו חוט של חסד לעוה״ב שדומה ליום שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו וגו׳. א״ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר (איוב ל ד) הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם. ומנ״ל דאיקרי שמים שנא׳ (דברים כו טו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים. מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים וחדרה של סופה סערה ומערה של קיטור וכולן דלתותיהן של אש שנאמר (דברים כח יב) יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב. והני ברקיעא איתנהו הני בארעא איתנהו דכתיב (תהלים קמח ז) הללו את ה׳ מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עושה דברו אמר רב יהודה אמר רב דוד ביקש עליהם רחמים והורידן לארץ אמר לפניו רבש״ע (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (חלק וע״ש מהרש״א) צדיק אתה ה׳ לא יגור במגורך רע. ומנא לן דאיקרי שמים שנאמר (מ״א ח מג) ואתה תשמע השמים מכון שבתך. ערבות שבו צדק ומשפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום גנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתידות להבראות וטל שעתיד הקב״ה להחיות בו את המתים. צדק ומשפט דכתיב (תהלים פט טו) צדק ומשפט מכון כסאך. צדקה דכתיב (ישעיה נט יז) וילבש צדקה כשריון. גנזי שלום דכתיב (שופטים ו כד) ויקרא לו ה׳ שלום. גנזי חיים דכתיב (תהלים לו י) כי עמך מקור חיים. גנזי ברכה דכתיב (ש״א כה כ) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך. רוחות ונשמות שעתידות להבראות שנאמר (ישעיה נז טז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו את המתים דכתיב (תהלים סח י) גשם נדבות תניף אלהים. ושם אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך אל חי וקיים רם ונשא שוכן עליהם בערבות שנאמר (שם) סלו לרוכב בערבות ביה שמו ומנא לן דאיקרי שמים א״ר אבהו אתיא רכיבה רכיבה כתיב הכא סלו לרוכב בערבות וכתיב התם (דברים לג כו) רוכב שמים בעזרך. וחשך וענן וערפל מקיפין אותו שנאמר (תהלים יח יב) ישת חשך סתרו וגו׳. ומי איכא חשוכא קמי שמיא והא כתיב (דניאל ב כב) הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא לא קשיא הא (דף יג) בבתי גואי הא בבתי בראי. ואמר רב אחא בר יעקב עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי החיות שנא׳ (יחזקאל א כב) ודמות על ראשי החיה רקיע גו׳ עד כאן יש לך רשות לדבר מכאן ואילך אין לך רשות לדבר. שכן כתוב בספר בן סירא במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות:
30
ל״אולא במרכבה ביחיד תני ר׳ חייא אבל מוסרין ראשי פרקים א״ר חייא אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב בית דין ולמי שלבו דואג בקרבו. איכא דאמרי והוא שלבו דואג בקרבו:
31
ל״באמר רבי אמי אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו ה׳ דברים (ישעיה ג ג) שר חמשים, ונשוא פנים, יועץ, וחכם חרשים ונבון לחש. אמר ליה רבי יוחנן לרבי אלעזר תא אגמרך מעשה מרכבה א״ל אכתי לא קשאי כדקש נח נפשיה דר׳ יוחנן א״ל ר׳ אסי תא אגמרך מעשה מרכבה א״ל אי זכאי גמירנא מרבי יוחנן רבך. רב יוסף הוה גמיר מעשה מרכבה וסבי דפומבדיתא הוו תנו מעשה בראשית אמרו ליה ליגמרן מר מעשה מרכבה אמר להו אגמרתינן אתון מעשה בראשית אגמרוה בתר דגמרוה אמרו ליגמרן מר מעשה מרכבה אמר להו תנינא בהו (שה״ש ד יא) דבש וחלב תחת לשונך דברים שהן מתוקים מדבש וחלב יהיו תחת לשונך. רבי אבהו אמר מהכא (משלי כז כו) כבשים ללבושך אל תקרי כבשים אלא כבושים דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך אמרו ליה תנינן בהו עד (יחזקאל ב א) ויאמר אלי בן אדם אמר להם הן הן מעשה מרכבה:
32
ל״גא״ר יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרים דברי תורה מה עשה עלה לעליה והעלו לו שם ג׳ מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרשו:
33
ל״דת״ר מעשה בתינוק שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל והיה מבין בחשמל יצתה אש מחשמל ושרפתו ובקשו חכמים לגנוז ספר יחזקאל אמר להם ר׳ יהושע בן גמליאל אם זה חכם כולם חכמים הם:
34
ל״ה(איוב כב טז) אשר קומטו ולא עת נהר יוצק יסודם תניא אמר ר׳ שמעון החסיד אלו תשע מאות ושבעים וארבעה דורות שקומטו להבראות (דף יד) קודם שנברא העולם ולא נבראו עמד הקב״ה ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבדור ורב נחמן בר יצחק אמר אשר קומטו לברכה הוא דכתיב אלו תלמידי חכמים שמקמטים את עצמן על דברי תורה בעולם הזה הקדוש ב״ה מגלה להם סוד לעולם הבא שנא׳ מהר יוצק יסודם:
35
ל״ואמר ליה שמואל לחייא בר רב בר אוריא תא אימא לך מלתה מהני מילי מעליותא דהוה אמר אבוך כל יומא ויומא נבראין מלאכי השרת מנהר דינור ואומרים שירה ובטלין שנאמר (איכה ג כג) חדשים לבקרים רבה אמונתך ופליגא דרבי שמואל בר נחמני דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל דבור ודבור שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא נברא ממנו מלאך אחד שנאמר (תהלים לג ו) בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם:
36
ל״זכי אתא רב דימי אמר י״ח קללות קלל ישעיה הנביא את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם מקרא זה (ישעיה ג ה) ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. י״ח קללות מאי ניהו דכתיב (שם) כי הנה האדון ה׳ צבאות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקוסם וזקן שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם. משען אלו בעלי מקרא. משענה אלו בעלי משנה כגון ר׳ יהודה בן בתירא וחבריו פליגי בה רב פפא ורבנן חד אמר שש מאות סדרי משנה וחד אמר שבע מאות סדרי משנה. כל משען לחם אלו בעלי גמרא שנאמר (משלי ט ה) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. כל משען מים אלו בעלי אגדות שמושכין לבו של אדם כמים באגדה. גבור זה בעל שמועות. איש מלחמה זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. שופט זה דיין שדן דין אמת לאמתו. נביא כמשמעו. קוסם. זה מלך שנאמר (משלי טז י) קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעול פיו. זקן זה שראוי לישב בישיבה. שר חמשים אל תקרי שר חמשים אלא שר חומשים שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה. דבר אחד שר חמשים כדר׳ אבהו דאמר ר׳ אבהו מכאן שאין מעמידים מתורגמין על הצבור פחות מנ׳ שנה. נשוא פנים זה שנושאים פנים לדורו בעבורו למעלה כגון ר׳ חנינא בן דוסא למטה כגון ר׳ אבהו בי קיסר. יועץ זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים. וחכם זה תלמיד המחכים את רבותיו, חרשים זה שנעשו הכל לפניו כחרשים בשעה שפותח בדברי תורה. ונבון זה המבין דבר מתוך דבר. לחש זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנו בלחש. ונתתי נערים שריהם א״ר אלעזר אלו בני אדם שמנוערים מן המצות. ותעלולים ימשלו בם אמר רב אחא בר יעקב אלו תעלי בני תעלי. ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנהר וגו׳ מאי ירהבו הנהר כזקן יבואו בני אדם שמנוערים מן המצות וירהבו במי שמלא מצות כרמון. מאי והנקלה בנכבד יבואו מי שחמורות דומות להם כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליהם כחמורות:
37
ל״חאמר רב קטינא אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר (ישעיה ג ו) כי יתפוש איש באחיו בית אביו לאמר שמלה לך קצין תהיה לנו דברים שבני אדם מתכסין בהם כשמלה ישנן תחת ידיך. והמכשלה הזאת מאי והמכשלה הזאת דברים שאין בני אדם עומדים עליהם אלא אם נכשלו בהן ישנן תחת ידיך וקצין תהיה לנו (שם) ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש אין ישא אלא שבועה שנאמר (שמות כ ז) לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא לא אהיה חובש מאי לא אהיה חובש לא הייתי מחובשי בית המדרש ובביתי אין לחם ואין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד. ודלמא שאני התם דאי אמר להו גמירנא אמרי ליה אימא לן. הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש לא אהיה חובש כלל. איני והאמר רבא לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר (ירמיה ה א) שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה לא קשיא (שם ע״ב) הא בד״ת הא במשא ובמתן בדברי תורה הוו במשא ומתן לא הוו:
38
ל״טת״ר מעשה בר׳ יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור ויוצא מירושלים והיה ר׳ אלעזר בן ערך תלמידו מחמר אחריו. אמר לו רבי שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה אמר לו בני לא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד אא״כ היה חכם מבין מדעתו א״ל רבי הרשני לומר לפניך ממה שלמדתני א״ל אמור מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מן החמור ונתעטף וישב על אבן אחת תחת הזית. א״ל רבי מפני מה ירדת מן החמור. אמר לו אפשר אתה דורש מעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו ואני ארכוב על החמור. מיד פתח רבי אלעזר בן ערך ודרש במעשה מרכבה, ירדה אש מן השמים וסכסכה את כל האילנות שבשדה. פתחו כל האילנות ואמרו שירה. מה שירה אמרו (תהלים קמח ז) הללו את ה׳ מן הארץ תנינים וכל תהומות וגו׳ עץ פרי וכל ארזים וגו׳ הללויה. ואף מלאך נענה מתוך האש. ואמר ודאי הן הן מעשה מרכבה. עמד רבי יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו ואמר ברוך ה׳ אלהי ישראל אשר נתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה כאלעזר בן ערך; יש נאה דורש ואין נאה מקיים, ויש נאה מקיים ואין נאה דורש, אבל אתה אלעזר בן ערך נאה דורש ונאה מקיים. אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך:
39
מ׳תנו רבנן ארבעה נכנסו לפרדס אלו הן: בן עזאי, בן זומא, אחר ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. בן עזאי הציץ ומת ועליו הכתוב אומר (תהלים קטז טו) יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו. בן זומא הציץ ונפגע. עליו הכתוב אומר (משלי כה טז) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו. אחר קצץ בנטיעות. רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום:
40
מ״אשאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, מאי דכתיב (קהלת ז יד) גם את זה לעומת זה עשה האלהים. אמר לו כל מה שברא הקב״ה בעולמו ברא כנגדו: ברא הרים ברא גבעות, ברא ימים ברא נהרות. אמר לו רבי עקיבא רבך לא כך אמר. אלא ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם. כל אחד ואחד יש לו שני חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם. זכה צדיק. נטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. נתחייב רשע, נטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. אמר רב משרשיא מאי קרא, גבי צדיקים כתיב (ישעיה סא ז) לכן בארצם משנה יירשו. גבי רשעים כתיב (ירמיה יז יח) ומשנה שברון שכרם:
41
מ״בשאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, מאי דכתיב (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז א״ל אלו דברי תורה שקשים לקנותן ככלי זהב וכלי פז ונוחין לאבדן ככלי זכוכית אמר לו האלהים אפילו ככלי חרס אבל ר׳ עקיבא רבך לא כן אמר אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית הללו אע״פ שנשתברו יש להם תקנה כך ת״ח שסרח יש לו תקנה א״ל אף אתה חזור בך אמר ליה והרי כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר:
42
מ״גת״ר מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת והיה ר׳ מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו כיון שהגיע לתחום שבת אמר לו מאיר חזור בך שכבר שערתי בעקבי הסוס עד כאן תחום שבת א״ל ואף אתה חזור בך אמר ליה והלא שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר תקפיה ועייליה לבי מדרשא א״ל לינוקא פסוק לי פסוקיך, א״ל (ישעיה מח כב) אין שלום אמר ה׳ לרשעים עייליה לבי כנשתא אחריתי אמר ליה לינוקא בני פסוק לי פסוקיך א״ל (ירמיה ב כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני עייליה לבי כנשתא אחריתי א״ל (שם ע״ב) לינוקא פסוק לי פסוקיך א״ל (שם ד ל) ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפיך עיניך לשוא תתיפי תקפיה ועייליה בתליסר בי מדרשא פסקו ליה כי האי גוונא לבישותא ינוקא דסוף תליסר א״ל (תהלים נ טז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה אישתמע כמאן דקאמר ולאלישע אמר אלהים שקל סכינא וקרעיה ושדריה לתליסר בי מדרשא איכא דאמרי אמר אי הוה סכינא בהדאי קרעתיה.
43
מ״דכי נח נפשיה דאחר אמרי לא מידן לדיינוה ולא לעלמא דאתי ליתי לא מידן לדיינוה משום דעסק בתורה ולא לעלמא דאתי ליתי משום דחטא. אמר רבי מאיר מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי מתי אמות ואעלה עשן מקברו כי נח נפשיה דר׳ מאיר סליק קוטרא מקבריה דאחר. א״ר יוחנן גבורתא למיקלייה רביה בנורא חד הוה ביננא ולא מצי לאצלויה אי נקיטנא ליה בידי מאן מירמי ליה מינאי מתי אמות ואכבה עשן מקברו כי נח נפשיה דרבי יוחנן פסק קוטרא מקבריה דאחר פתח עליה ההוא ספדנא אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך רבינו:
44
מ״הבתו של אחר אתיא לקמיה דרבי אמרה ליה רבי פרנסני אמר לה בתי של מי את אמרה בתו של אחר אני אמר עדיין יש מזרעו בעולם והכתיב (איוב יח יט) לא נין לו ולא נכד בעמיו אמרה לו רבי זכור תורתו ואל תזכור למעשיו, ירדה אש מן השמים וסכסכה ספסלו של רבי בכה רבי ואמר למתגנין בתורה כך למשתבחין בה על אחת כמה וכמה:
45
מ״וורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר והא אמר רבה בר חנא א״ר יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳ צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה׳ צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו אמר ר״ל ר׳ מאיר קרא אשכח ודרש (משלי כב יז) הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי ר׳ יוסי בר חנינא אמר מהכא (תהלים מה יא) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך גו׳ קשו קראי אהדדי לא קשיא הא בגדול והא בקטן. כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא רבי מאיר אשכח תמרא אכל תיחלא ושדא שיחלא לברא אשכחיה רבה בר רב שילא לאליהו א״ל מאי קעביד קוב״ה א״ל קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר א״ל אמאי נפקא מינה רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק א״ל השתא קאמר מאיר בני כך הוא אומר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כך הקב״ה מצטער על דמן של רשעים שנשפך קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך:
46
מ״זאשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי וקאי אעיברא דדשא וקא בכי א״ל שיננא אמאי קא בכית א״ל מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן (ישעיה לג יח) איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים (חלק וע״ש מהרש״א) איה סופר שהיו סופרים לכל אותיות שבתורה איה שוקל שהיו שוקלים כל קלים וחמורים שבתורה איה סופר את המגדלים שהיו שונים ש׳ הלכות במגדל הפורח באויר ואמר רבי אמי ש׳ בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ותנן ג׳ מלכים וד׳ הדיוטות אין להם חלק לעוה״ב אנן מה תיהוי עלן אמר ליה שיננא טינא היתה בלבם:
47
מ״חשאל נימוס הגרדי את רבי מאיר כל עמר דנחית ליורה סליק א״ל כל מאן דהוה נקי אגב אמיה סליק כל דלא הוה נקי אגב אמיה לא סליק:
48
מ״טרבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום ועליו הכתוב אומר (שה״ש א ד) משכני אחריך נרוצה. ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדחפו אמר להם הקב״ה הניחו לו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי (דף טז) מאי דרש אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן (דברים לג ב) ואתה מרבבות קודש אות הוא ברבבה שלו רבי אבהו אמר (שה״ש ה י) דגול מרבבה דוגמא הוא ברבבה שלו וריש לקיש אמר מהכא (ישעיה מז ב) ה׳ צבאות שמו אות הוא בצבא שלו ורבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מהכא (מ״א יט יא) לא ברוח ה׳ ואחר הרוח רעש לא ברעש ה׳ ואחר הרעש אש לא באש ה׳ ואחר האש קול דממה דקה:
49
נ׳פיסקא כל שלא חס על כבוד קונו וכו׳ מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת דכתיב (יחזקאל א כח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגומר. רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר כדרב יצחק, אמר רב יצחק כל העובר עבירה בסתר כאלו דוחק רגלי השכינה שנאמר (ישעיה סו א) כה אמר ה׳ השמים כסאי וגומר איני והא תניא רבי אלעאי הזקן אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו בכל יום ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא לא קשיא הא דמצי כייף ליצריה הא דלא מצי כייף ליצריה:
50
נ״אדרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמני׳ דריש לקיש כל המסתכל בג׳ דברים עניו כהות בקשת ובנשיא ובכהנים. בקשת דכתיב (יחזקאל א כח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו׳. בנשיא דכתיב (במדבר כז כ) ונתתה מהודך עליו. בכהנים בזמן שבהמ״ק קיים בשעה שעולין לדוכן ומברכין את העם בשם המפורש:
51
נ״בדרש רב יהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש מאי דכתיב (מיכה ז ה) אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף אם יאמר לך יצר הרע חטא והקב״ה מוחל לך אל תאמן בו שנאמר אל תאמינו ברע ואין רע אלא יצר הרע שנאמר (בראשית ח כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אל תבטחו באלוף אין אלוף אלא הקב״ה שנא׳ (ירמיה ג ד) אלוף נעורי אתה שמא יאמר אדם מי מעיד בי. אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידין בו שנאמר (חבקוק ב יא) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. תניא רבי שילא אומר שני מלאכי השרת המלוין לו מעידין בו שנאמר (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך רבי זריקא אומר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר (מיכה ז ה) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך איזהו דבר ששרוי בחיקו של אדם הוי אומר זו נשמה וחכמים אומרים איבריו של אדם מעידין בו שנאמר (ישעיה מג יב) ואתם עדי נאם ה׳ ואני אל:
52
נ״ג(שם ע״ב) תנו רבנן אמר יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים אין העדים זוממים נהרגין עד שיהרג הנידון. אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממים נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין עד שיזומו שניהם ואין משלמין ממון עד שיזומו שניהם מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח. אמרו כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע סבורין העם לומר קולו של מת הוא אמר להן קולי הוא תדעו שלמחר הוא מת ואין קולו נשמע א״ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי ממאי דלמא פיוסיה פייסיה או בדינא תבעיה:
53
נ״דפיסקא יצא מנחם ונכנס שמאי וכו׳ להיכן יצא אביי אמר יצא לתרבות רעה רבא אמר יצא לעבודת המלך תניא נמי הכי יצא מנחם לעבודת המלך ויצאו עמו פ׳ זוגות תלמידים לבושים סיריקון:
54
נ״ה(דף כז) א״ר אבהו אמר רבי אלעזר ת״ח אין אור של גיהנם שולטת בהן קל וחומר מסלמנדרא ומה סלמנדרא שתולדות האש היא הסך מדמה אין אור שולטת בו ת״ח שגופן אש דכתיב (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש נאם ה׳ על אחת כמה וכמה:
55
נ״וסליק מסכת חגיגה.
56
