עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), סוטהEin Yaakov (Glick Edition), Sotah

א׳סוטה (דף ב) תניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין:

ב׳אמר רב שמואל בר יצחק כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמר (תהלים קכה ג) כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן וקשה לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר (שם סח ז) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (אל תקרי מוציא אלא כמוציא) איני והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלונית לפלוני לא קשיא הא בזווג ראשון הא בזווג שני:

ג׳(ע״ב) אמר רב חסדא זנותא בביתא כקריא לשומשמי וא״ר (פפא) (חסדא) תוקפא בביתא כקריא לשומשמי אידי ואידי באתתא אבל בגברא לית לן בה:

ד׳ואמר רב חסדא בתחלה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שרויה עם כל אחד ואחד שנאמר (דברים כג טו) כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחנך וכיון שחטאו היתה שכינה מסתלקת מהם שנאמר (שם) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך:

ה׳א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל העושה מצוה אחת בעוה״ז מקדימתו ומוליכתו לפניו לעוה״ב שנאמר (ישעיה נה ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו (ומוליכתו) ליום הדין שנאמר (איוב ו יח) ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו רבי אלעזר אומר קשורה בו ככלב שנאמר (בראשית לט י) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעוה״ז להיות עמה ליום הדין בעוה״ב:

ו׳(דף ד ע״ב) דרש רב זעירא זמנין אמר לה משמיה דרב אמי וזמנין אמר לה משמיה דר׳ אסי כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאילו בא על אשה זונה שנאמר (משלי ו כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד אמר רבא האי בעד אשה זונה עד ככר לחם בעד ככר לחם עד אשה זונה מיבעי׳ ליה אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא אמר רב זריקא א״ר אלעזר כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. אמר רב חייא בר אשי אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה. תנ״ה הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. א״ר אבהו כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנאמר (יחזקאל ד יג) ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם מאי (משלי ו כו) ואשת איש נפש יקרה תצוד. א״ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נכשל באשת איש שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד אמר רבא האי נפש יקרה נפש גבוה מיבעי׳ ליה ועוד היא תצוד מיבעי׳ ליה אלא אמר רבא כל הבא על אשת איש אפי׳ למד תורה דכתיב בה (שם ג טו) יקרה היא מפנינים יקרה היא מכ״ג שנכנס לפני ולפנים אפילו הכי היא צדתו לדינה של גיהנם:

ז׳א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל אדם שיש בו גסות הרוח כעובד עבודה זרה כתיב הכא (שם טז ה) תועבת ה׳ כל גבה לב וכתיב התם (דברים ז כו) ולא תביא תעבה אל ביתך ור׳ יוחנן דידיה אמר כאלו כופר בעיקר שנא׳ (שם ח יד) ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלהיך ר׳ חמא בר חנינא אמר כאילו בא על העריות כולם כתיב הכא תועבת ה׳ כל גבה לב וכתיב התם (ויקרא יח כז) כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ עולא אמר כאילו בנה במה שנא׳ (ישעיה ב כב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תיקרי במה אלא במה:

ח׳מאי (משלי יא כא) יד ליד לא ינקה א״ר יוחנן (דף ה) אפילו עשה צדקה בסתר דכתיב (משלי כא יד) מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חימה עזה לא ינקה מדינה של גיהנם:

ט׳אזהרה לגסי הרוח מנין אמר רבא אמר זעירא מהכא (ירמיה יג טו) שמעו והאזינו אל תגבהו רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (דברים ח יד) ורם לבבך ושכחת וכתיב (שם) השמר לך פן תשכח וכדרבי אבין א״ר אלעאי דא״ר אבין א״ר אלעאי כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר׳ אמי וזמנין אמר (דף ד) ליה משמיה דר׳ אסי כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף מתמעט שנאמר (איוב כד כד) רומו מעט יכול ישנו בעולם ת״ל (שם) ואיננו ואם חוזר בו נאסף מן העולם בזמנו שנא׳ (שם) והומכו בכל יקפצון כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו (בראשית כד) בכל (שם כז) מכל (שם לג) כל ואם לאו (איוב כד כד) וכראש שבלת ימלו מאי וכראש שבלת ימלו רב הונא ורב חסדא חד אמר כסאסאה דשבלתא וחד אמר כשבלתא עצמה בשלמא למ״ד כסאסאה דשבלתא היינו דכתיב וכראש שבלת ימלו אלא למ״ד כשבלתא עצמה מאי וכראש שבלת ימלו אמר רב אשי וכן תנא דבי רבי ישמעאל משל לאדם שנכנס לתוך שדהו גבוה גבוה הוא מלקט. (ישעיה נז טו) ואת דכא ושפל רוח רב הונא ורב חסדא חד אמר אתי דכא וה״א אני את דכא ומסתברא כמ״ד אני את דכא שהרי הקדוש ב״ה השרה שכינתו על הר סיני ולא גבה הר סיני למעלה אמר רב יוסף לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הקב״ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני:

י׳א״ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח ראוי לגדע כאשרה כתיב הכא (ישעיה י לג) ורמי הקומה גדעים וכתיב התם (דברים ז ה) ואשריהם תגדעון. א״ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנא׳ (ישעיה כו יט) הקיצו ורננו שוכני עפר שוכבי עפר לא נאמר אלא שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו. וא״ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנא׳ (תהלים קלח ו) כי רם ה׳ ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע. דרש רב עוירא ואיתימא רבי אלעזר בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת ב״ו גבוה רואה את הגבוה ואין גבוה ראה את השפל אבל מדת הקב״ה אינו כן הוא גבוה ורואה את השפל שנאמר כי רם ה׳ ושפל יראה:

י״אאמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב״ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר (תהלים קא ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו. ואיכא דמתני לה אמספרי לה״ר שנאמר מלשני בסתר רעהו. א״ר אלכסנדרי כל מי שיש בו גסות הרוח אפילו רוח קמעא עוכרתו שנאמר (ישעיה נז כ) והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ומה ים שיש בו כמה רביעיות רוח קמעא עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית דם עאכ״ו. א״ר חייא בר אשי אמר רב תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית אמר רב הונא בריה דרב יהושע ומעטרא ליה כסאסאה לשבלתא אמר רבא בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה. אמר ר״נ בר יצחק לא מינה ולא מקצתה מי זוטרא מ״ד ביה (משלי טז ה) תועבת ה׳ כל גבה לב:

י״באמר חזקיה אין תפלתו של אדם נשמעה אלא א״כ משים עצמו כבשר שנאמר (ישעיה סו כג) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה׳ א״ר זירא בשר כתיב ביה (ויקרא יג יח) ונרפא אדם לא כתיב ביה ונרפא. א״ר יוחנן אדם ׳אפר ׳דם ׳מרה בשר ׳בושה ׳סרוחה ׳רמה ואיכא דאמרי ״בושה ״שאול ״רמה דכתיב בשי״ן. אמר רב אשי כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נפחת שנאמר (שם יד נה) ולשאת ולספחת ואין שאת אלא לשון גבהות שנאמר (ישעיה ב יד) ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות ואין ספחת אלא טפילה שנאמר (ש״א ב לו) ואמר ספחני נא אל אחת הכהנות לאכול פת לחם. א״ר יהושע בן לוי בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב״ה שבזמן שבהמ״ק קיים אדם מקריב מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר (תהלים נא יט) זבחי אלהים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר (שם) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה:

י״גוא״ר יהושע בן לוי כל השם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב״ה שנא׳ (תהלים נ מג) ושם דרך אראנו בישע אלהים אל תקרי ושם אלא ושם:

י״ד(דף ז) ת״ר אומרים לפניה דברי הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון (איוב טו יח) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם יהודה הודה ולא בוש מה היה בסופו זכה וירש חיי עולם הבא. ראובן הודה ולא בוש מה היה בסופו זכה וירש חיי עולם הבא. ומה שכרן מה שכרן כדקאמרינן אלא מה שכרן בעוה״ז (שם) להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם בשלמא יהודה אשכחן דאודי דכתיב (בראשית לח כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני אלא ראובן מנא לן דאודי דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מ״ד (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר רבש״ע מי גרם לראובן שיודה יהודה וזאת ליהודה מיד (שם) שמע ה׳ את קול יהודה על איבריה לשפא ולא הוו קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיע (שם) ואל עמו תביאנו לא הוה קא ידע למשקל ולמטרח בשמעתא בהדי רבנן (שם) ידיו רב לו לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא (שם) ועזר מצריו תהיה בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תשרף תמר אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי מאן דמפרש חטאיה. כי היכי דלא לחשדו אחוהי בהדיה:

ט״וגמ׳ אמר רב יוסף אע״ג דמדה בטיל עצמה במדה לא בטיל דאמר רב יוסף וכן תני ר׳ חייא מיום שחרב בית המקדש אע״ג שבטל סנהדרין ארבע מיתות לא בטלו. והא בטלו אלא דין ד׳ מיתות לא בטלו. מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסו. מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטין באין עליו. מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי:

ט״זתניא היה ר׳ מאיר אומר מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה אין לי אלא סאה מנין לרבות אפילו תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב רובע וחצי רובע תומן ועוקלא ת״ל (שם ט ד) כל סאון סואן ברעש ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפין לחשבון גדול ת״ל (קהלת ז כז) אחת לאחת למצוא חשבון וכן מצינו בסוטה שבמדה שמדדה בה מדדו לה:

י״זוכי מאחר דנפקא ליה מאחת לאחת למצוא חשבון (ישעיה ט ד) כי כל סאון סואן ברעש למה לי לכמדה ומאחר דנפקא ליה מכי כל סאון סואן ברעש (שם כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה למה לי לכדרבי חיננא בר פפא דא״ר חיננא בר פפא אין הקב״ה נפרע מן האומה עד שעת שילוחה שנאמר בסאסאה בשלחה וגו׳ איני והאמר רבה ג׳ כוסות האמורות במצרים למה אחת ששתתה בימי משה ואחת ששתתה בימי פרעה נכה ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה וכי תימא הנך אזדי והני אחריני נינהו והתניא א״ר יהודה מנימין גר המצרי היה לי חבר מתלמידי ר״ע אמר מנימין גר המצרי אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל אלא אי אתמר הכי אתמר א״ר חיננא בר פפא אין הקב״ה נפרע מן המלך עד שעת שילוחו שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה. אמימר מתני לה להא דר׳ חיננא בר פפא אהא מאי דכתיב (מלאכי ג ו) כי אני ה׳ לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם אני ה׳ לא שניתי לא הכיתי אומה ושניתי בה ואתם בני יעקב לא כליתם דכתיב (דברים לב כג) חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים. א״ר המנונא אין הקב״ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו שנאמר (איוב כ כב) במלאת שפקו יצר לו:

י״חדרש רבי חיננא בר פפא מ״ד (תהלים לג א) רננו צדיקים בה׳ לישרים נאוה תהלה א״ת נאוה תהלה אלא נוה תהלה זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשי ידיהם דוד דכתיב (איכה ב ט) טבעו בארץ שעריה משה דאמר מר משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד קרסיו קרשיו בריחיו ועמודיו היכא אמר רב חסדא אמר אבימי תחת מחילות של היכל:

י״טת״ר סוטה נתנה עיניה במי שאינו שלה מה שבקשה לא ניתן לה ומה שבידה נטלו ממנה שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין הימנו (ע״ב) וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במי שאינו שלו מה שביקש לא ניתן לו ומה שבידו נטלו ממנו אמר הקב״ה אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה עכשיו (בראשית ג יד) ארור יהיה מכל הבהמה ומכל חית השדה אני אמרתי ילך בקומה זקופה עכשיו על גחונך תלך אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם עכשיו (שם) ועפר תאכל הוא אמר אהרוג אדם ואשא את חוה לפיכך (שם) ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה. וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניה ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו שלהם מה שבקשו לא ניתן להם ומה שהיה בידם נטלו מהם:

כ׳משנה. שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר (שופטים טז כא) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו ולפי שבא על עשר פלגשי אביו לפיכך נתנו בו עשר לונביות שנאמר (שם יח טו) ויסבו עשרה נערים נושאי כלי יואב ויכו את אבשלום ולפי שגנב שלש לבבות לב אביו ולב ב״ד ולב כל ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים שנאמר (שם יח יד) ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי בלב האלה:

כ״את״ר שמשון בעיניו מרד שנאמר (שופטים יד ג) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר (שם טז כא) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו איני והא כתיב (שם יד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה׳ הוא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים כי אזל מיהא בתר ישרות עיניו אזל. תניא רבי אומר שמשון תחלת קלקולו בעזה לפיכך לקה בעזה תחלת קלקולו בעזה דכתיב (שם טז א) וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה לפיכך לקה בעזה דכתיב (שם) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה והכתיב (שם יד א) וירד שמשון תמנתה וירא אשה בתמנתה תחלת קלקולו מיהא בעזה הוה:

כ״ב(שופטים טז ד) ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה תנא רבי אומר אלמלא לא נקרא שמה דלילה ראויה היתה שתקרא דלילה דלדלה כחו דלדלה לבו דלדלה מעשיו. דלדלה כחו דכתיב (שם) ויסר כחו מעליו דלדלה לבו דכתיב (שם) ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו. דלדלה מעשיו דאסתלק שכינה הימנו דכתיב (שם) והוא לא ידע כי ה׳ סר מעליו. ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו מנא ידעה א״ר חנן א״ר ניכרין דברי אמת אביי אמר ידעה באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה כיון דאמר לה (שם) כי נזיר אלהים אני אמרה השתא ודאי קושטא קאמר:

כ״ג(שופטים יג כה) ותחל רוח ה׳ לפעמו במחנה דן א״ר אחא בר׳ חנינא אותו היום חלה נבואתו של יעקב אבינו דכתיב (בראשית מט יז) יהי דן נחש עלי דרך לפעמו א״ר יצחק דבי ר׳ אמי מלמד שהיתה רוח הקודש מקשקשת לפניו כזוג כתיב הכא לפעמו וכתיב התם (שמות כח לד) פעמון זהב ורמון. בין צרעה ובין אשתאול א״ר אסי צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זב״ז (שופטים יג כה) והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים אמר ר׳ אחא בר׳ חנינא (דף י) הוחלה שבועתו של אבימלך שנאמר (בראשית כא כג) אם תשקר לי ולניני ולנכדי:

כ״ד(שם ט) ויקרא שמשון אל ה׳ ויאמר ה׳ אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה גו׳ ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים אמר רב יהודה אמר רב אמר שמשון לפני הקב״ה רבש״ע זכור לי עשרים ושתים שנה ששפטי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום:

כ״ה(שופטים טו ד) וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים מאי שנא שועלים אמר רבי איבו בר נגדי אמר רבי חייא בר אבא אמר שמשון יבא שועל שחוזר לאחוריו ויפרע מפלשתים שחזרו משבועתם. תניא אמר רבי שמעון החסיד בין כתפיו של שמשון ששים אמה היה שנאמר (שם טז ג) וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בחצי הלילה ויאחוז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו תנא אין דלתות עזה פחותות מששים אמה:

כ״ואמר ר׳ יוחנן שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים שנאמר (בראשית מט טז) דן ידין עמו כאחד וגו׳ ואמר רבי יוחנן שמשון על שמו של הקב״ה נקרא שנאמר (תהלים פד יב) כי שמש ומגן ה׳ אלהים אלא מעתה לא ימחק אלא מעין שמו של הקב״ה מה הקב״ה מגן על כל העולם כולו אף שמשון הגין כתרו על ישראל. ואמר רבי יוחנן בלעם חגר ברגלו אחת היה שנאמר (במדבר כג ג) וילך שפי שמשון חגר בשתי רגליו הוה שנאמר (בראשית מט יז) שפיפון עלי ארח:

כ״זתנו רבנן חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה וכולם לקו בהן שמשון בכחו שאול בצוארו אבשלום בשערו צדקיה בעיניו אסא ברגליו. שמשון בכחו דכתיב (שופטים טז יט) ויסר כחו מעליו. שאול בצוארו דכתיב (ש״א לא ד) ויקח שאול את החרב ויפול עליה אבשלום בשערו דכתיב (ש״ב יח ט) ויחזק ראשו באלה. צדקיהו בעיניו דכתיב (מ״ב כה ז) ואת עיני צדקיהו עור. אסא ברגליו דכתיב (מ״א טו כג) רק לעת זקנתו חלה את רגליו וא״ר יהודה אמר רב שאחזתו פודגרא אמר ליה מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכא דמי פודגרא אמר ליה כמחט בבשר החי מנא ידע איכא דאמרי מיחש הוה הייש ביה ואיכא דאמרי מרביה שמיע ליה ואיכא דאמרי (תהלים כה יד) סוד ה׳ ליריאיו ובריתו להודיעם. דרש רבא מפני מה נענש המלך אסא מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר (מ״א טו כב) והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי מאי אין נקי אמר רב יהודה אמר רב אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה:

כ״חכתיב (שופטים יד א) וירד שמשון תמנתה וכתיב (בראשית לח יג) הנה חמיך עולה תמנתה אמר רבי אלעזר שמשון שנתגנה בה כתיב ביה ירידה יהודה שנתעלה בה כתיב ביה עליה ר׳ שמואל בר נחמני אמר תרתי תמנת הוה חדא בירידה וחדא בעליה רב פפא אמר חדא תמנת הואי דאתי מהאי גיסא ירידה ודאתי מהאי גיסא עליה כגון וורידנא ובי בארי ושוקא דנרש. (שם) ותשב בפתח עינים אמר רבי אלכסנדרי מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו של אברהם אבינו מקום שכל עינים מצפות לראותה רבי יוחנן אמר מקום הוא ששמו עינים וכן הוא אומר (יהושע טו לד) תפוח והעינם:

כ״ט(בראשית כא לג) ויטע אשל בבאר שבע אמר ריש לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים ר׳ יהודה ור׳ נחמיה חד אמר פרדס וחד אמר פונדק בשלמא למ״ד פרדס היינו דכתיב ויטע (אשל בבאר שבע ואמר ריש לקיש שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים) אלא למ״ד פונדק מאי ויטע כדכתיב (דניאל יא מה) ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר צבי קדש (בראשית כא לג) ויקרא שם בשם ה׳ אל עולם אמר ריש לקיש אל תיקרי ויקרא (ע״ב) אלא ויקריא מלמד שהקריא אברהם שמו של הקב״ה בפה כל עובר ושב כיצד לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו אמר להם וכי משלי אכלתם משל אל עולם אכלתם הודו וברכו למי שאמר והיה העולם:

ל׳(בראשית לח טו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה חשובה לזונה א״ר אלעזר שכסתה פניה בבית חמיה דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל כלה שצנועה בבית חמיה זוכה ויוצאים ממנה מלכים ונביאים מנלן מתמר נביאים דכתיב (ישעיה א א) חזון ישעיהו בן אמוץ מלכים מדוד וא״ר לוי דבר זה מסורת בידנו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים הוו. (בראשית לח כה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה היא מתוצאת מיבעי׳ ליה א״ר אלעזר לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל ורחקן בא גבריאל וקרבן והיינו דכתיב (תהלים נו א) למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם א״ר יוחנן לאחר שנתרחק סימניה נעשית כיונה אלמת. לדוד מכתם שיצא הימנה דוד שמך ותם לכל ר״א מכתם שהיה מכתו תמה שנולד כשהוא מהול ד״א מכתם כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה כך בגדולתו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה. (בראשית לח כח) והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותימר ליה מימר א״ר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא ואמרי לה א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים מנא לן מתמר. (שם) הכר נא א״ר חמא בר חנינא בהכר בשר לאביו בהכר בשרוהו (שם לז לג) הכר נא הכתנת בנך היא אם לא בהכר בשרוהו הכר נא למי החותמת והפתילים הכר נא אין נא אלא לשון בקשה אמרה לו בבקשה ממך הכר נא בוראך ואל תעלים עינך ממני. (שם לח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני היינו דאמר ר׳ חמא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא דכתיב (תהלים פא ו) עדות ביהוסף שמו יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב״ה כיון שהודה ואמר צדקה ממני יצתה בת קול ואמרה אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור חייך שאני מציל בזכותך ג׳ מבניך מן האור מאן נינהו חנניה מישאל ועזריה. צדקה ממני מנא ידע יצתה בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים. (בראשית לח כו) ולא יסף עוד לדעתה אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי כיון שידעת שוב לא פסק ממנה כתיב הכא ולא יסף עוד לדעתה וכתיב התם (דברים ה יט) קול גדול ולא יסף:

ל״אפיסקא. אבשלום נתגאה בשערו וכו׳. ת״ר אבשלום בשערו מרד שנא׳ (ש״ב יד כה) וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום ובגלחו את ראשו והיה מקץ לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך. תנא אבן שאנשי טבריא ואנשי ציפורי שוקלין בה לפיכך נתלה כשערו שנאמר (שם טו ט) ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה שקל כפסירא בעא למפסקיה תנא דבי רבי ישמעאל באותה שעה ראה גיהנם נבקעה מתחתיו. (שם יט א) וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום בני בני. הני תמניא זמני בני למה ז׳ דאסקיה מז׳ מדורי גיהנם אידך א״ד דקריב רישיה לגביה גופיה וא״ד דאתייה לעלמא דאתי. (שם יח יח) ואבשלום לקח ויצב לו בחייו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה יד אבשלום עד היום הזה. מאי לקח אמר ר״ל שלקח מקח רע לעצמו (שם) את מצבת אשר בעמק המלך א״ר חנינא בר פפא בעצה עמוקה של מלכו של עולם (דף יא) שנאמר (ש״ב יב יא) הנני מקים עליך רעה מביתך כיוצא בדבר אתה אומר (בראשית לז יד) וישלחהו מעמק חברון א״ר חנינא בר פפא בעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון שנאמר (שם טו יג) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. כי אמר אין לי בן ולא הוו ליה בני והכתיב (ש״ב יד כז) וילדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת ושמה תמר א״ר יצחק בר אבדימי שלא היה לו בן הגון למלכות רב חסדא אמר גמירי כל השורף תבואתו של חבירו אינו מניח בן ליורשו ואיהו קלייה לדיואב דכתיב (שם) ויאמר אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שעורים לכו והציתוה וגו׳:

ל״ב(דף ט ע״ב) משנה. וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר (שמות ב ד) ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה כל ישראל ז׳ ימים במדבר שנאמר (במדבר יב טו) ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים יוסף זכה לקבור את אביו אין באחיו גדול מיוסף שנאמר (בראשית נ ז) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעל עמו גם רכב גם פרשים מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף אין גדול ממנו בישראל שנאמר (שמות יג יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא שכינה שנאמר (דברים לד ו) ויקבור אותו בגי. ולא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר (ישעיה נח ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך:

ל״ג(דף יא) פיסקא וכן לענין הטובה מרים וכו׳ מי דמי התם שעתא חדא הכא ז׳ יומי אמר אביי אימא ולענין הטובה אינו כן א״ל רבא והא וכן לענין הטובה קתני אלא אמר רבא ה״ק וכן לענין הטובה דבאותה מדה ולעולם מדה טובה מרבה ממדת פורעניות (שמות ב ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו א״ר יצחק פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר ותתצב דכתיב (ש״א ג י) ויבא ה׳ ויתיצב ויקרא כפעם בפעם. אחותו (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את. מרחוק (ירמיה לא ב) מרחוק ה׳ נראה לי. לדעה (ש״א ב ג) כי אל דעות ה׳. מה (דברים י יב) מה ה׳ אלהיך שואל מעמך. יעשה (ש״א כה כח) יעשה ה׳ לאדוני בית נאמן. לו (שופטים ו כג) ויקרא לו ה׳ שלום:

ל״ד(שמות א ח) ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מ״ד חדש ממש דכתיב חדש ומ״ד שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלך. ומאי אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה. (שם) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. תנא הוא התחיל בעצה תחלה שנאמר ויאמר אל עמו לפיכך לקה הוא תחלה שנאמר (שם ז כט) ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים (שם א י) הבה נתחכמה לו להם מיבעי׳ ליה אמר ר׳ חמא ברבי חנינא בואו ונתחכמה למושיען של ישראל במה נדונם נדונם באש כתיב (ישעיה סו טז) כי באש נשפט נדונם בחרב (שם) ובחרבו את כל בשר בואו נדונם במים שכבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם שנאמר (שם נד ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא א״נ הוא אינו מביא אבל הם באים ונופלים לתוך המים וכה״א (שמות יד כז) ומצרים נסים לקראתו וינער ה׳ את מצרים בתוך הים והיינו דא״ר אלעזר מ״ד (שם יח יא) כי בדבר אשר זדו עליהם בקדרה שבשלו נתבשלו מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב (בראשית כה כט) ויזד יעקב נזיד. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן ג׳ היו באותה עצה בלעם איוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו מבני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר (דה״א ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה. (שמות א י) ונלחם בנו ועלה מן הארץ ועלינו מיבעי׳ ליה א״ר אבא בר כהנא כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. (שם) וישימו עליו שרי מסים עליהם מיבעי׳ ליה תנא משום רבי אלעזר ברבי שמעון אמרו מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו וכל אחד מישראל שאמר להם איסטניס אני אומרים לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה. שרי מסים דבר שמשים לבנים (שם) למען ענותו בסבלותם ענותם מיבעי׳ ליה למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל. (שם) ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהם וחד אמר שממסכנות את בעליהם דאמר מר כל מי שעוסק בבנין מתמסכן (שם) את פתום ואת רעמסם רב ושמואל חד אמר פתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שראשון ראשון מתרוסס. וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פתום שראשון ראשון פי תהום בולעו. (שם) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כן רבו וכן פרצו מיבעי׳ ליה אמר ר״ש בן לקיש רה״ק מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ (שם) ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך רבי אלעזר אמר בפה רך רבי שמואל בר נחמני אמר בפריכה (שם) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה אמר רבא בתחלה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה (שם) את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך אמר רבי שמאל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים ולמ״ד נמי התם בפה רך הכא ודאי בפריכה:

ל״הדרש ר׳ עקיבא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו אבותינו ממצרים שבשעה שיוצאות לשאוב מים מזמן להם הקב״ה דגים קטנים בכדיהם ושאבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אותן אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותם וסכות אותם ומאכילות אותם ומשקות אותם ונזקקות להם בין שפתים שנאמר (תהלים סח יד) אם תשכבון בין שפתים בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים שנאמר (שם) כנפי יונה נחפה בכסף אברותיה בירקרק חרוץ וכיון שמתעברות באות לבתיהם וכיון שמגיע זמן מולדיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנאמר (שה״ש ח ח) תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך והקב״ה שולח מלאך מן השמים ומנקר אותם ומשפר אותם כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר (יחזקאל טז ד) ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי והמלח לא המלחת והתחל לא חתלת ונותן להם שני עגלים אחד של דבש ואחד של שמן שנאמר (דברים לב יג) ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור וכיון שמכירים בהם המצרים באים עליהם להרגם ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע ומביאים שוורים וחורשים על גבם שנאמר (תהלים קכט ג) על גבי חרשו חורשים ולאחר שהולכים מבצבצים ויוצאים כעשב השדה שנאמר (יחזקאל טז ז) רבבה כצמח השדה נתתיך גו׳ ולאחר שמתגדלים באים עדרים עדרים לבתיהם שנאמר (שם) ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים וכשנגלה הקב״ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו:

ל״ו(שם א טו) ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מאן דאמר אשה ובתה יוכבד ומרים ומאן דאמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע תניא כמ״ד אשה ובתה דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד. ד״א שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה לולד ד״א שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים מאי אבנים אמר ר׳ יוחנן סימן גדול מסר להן. (שמות ל) אם בן הוא והמתן אותו ואם בת היא וחיה אמר ר׳ חנינא סימן גדול מסר להן בן פניו למטה בת פניה למעלה. (שם) ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן ותחיין את הילדים תנא לא דיין שלא המיתו אותם אלא שהיו מספקות להם מים ומזון. (שם) ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה מאי חיות אילימא חיות ממש אטו חיה לא צריכה חיה אחריתי לאולודה אלא אמרו לו אומה זו כחיה נמשלת יהודה (בראשית מט ט) גור אריה יהודה דן (שם) יהי דן נחש עלי דרך (שם) נפתלי אילה שלוחה (שם) יששכר חמור גרם יוסף (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו (שם) בנימין זאב יטרף דכתיב ביה כתיב ביה דלא כתיב ביה כתיב ביה (יחזקאל יט ב) ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפירים רבתה גוריה:

ל״ז(שמות א כא) ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים רב ולוי חד אמר בתי מלכות וחד אמר בתי כהונה ולויה. מ״ד בתי כהונה ולויה אהרן ומשה ומ״ד בתי מלכות נמי ממרים קאתי דכתיב (ד״ה א ב יט) ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב (ש״א יז כב) ודוד בן איש אפרתי (ד״ה א ב יט) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון בן חצרון (במדבר יג ו) בן יפונה הוא בן שפנה מעצת מרגלים ואכתי בן קנז הוא דכתיב (יהושע טו יז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב הקטן ממנו אמר רבא חורגיה דקנז הוה (דף יב) דיקא נמי דכתיב הקנזי ש״מ עזובה זו מרים ולמה נקרא שמה עזובה שהכל עזבוה הוליד והלא מניסיב הוה נסיב לה א״ר יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה. יריעות שהיו פניה דומות ליריעות ואלה בניה אל תקרי בניה אלא בוניה ישר שיישר את עצמו. ושובב ששיבב את יצרו וארדון שרידה את יצרו וא״ד על שהיו פניה דומות לורד. (ד״ה א ד ה) ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה לא חלאה ולא נערה הואי אלא בתחלה חלאה ולבסוף נערה (שם) ובני חלאה צרת וצחר ואתנן צרת שנעשית צרה לחברותיה צהר שהיו פניה דומות כצהרים אתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו:

ל״ח(שמות א כב) ויצו פרעה לכל עמו לאמר א״ר יוסי בר׳ חנינא אף על עמו גזר וא״ר יוסי ברבי חנינא שלש גזירות גזר בתחלה (שם) אם בן הוא והמתן אותו ואח״כ היאורה תשליכוהו ולבסוף אף על עמו גזר:

ל״ט(שמות ב א) וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי להיכן הלך א״ר יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו. תנא עמרם גדול הדור היה כיון שגזר פרעה כל הבן היאורה תשליכוהו אמר לשוא אנו עמלים עמד וגרש את אשתו עמדו כולם וגרשו נשותיהם אמרה לו בתו אבא קשה גזירתך יותר משל פרעה הרשע שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה גזרת בעוה״ז ולעוה״ב פרעה רשע הוא ספק גזרתו מתקיימת ספק אין מתקיימת ואתה צדיק ודאי גזרתך מתקיימת שנאמר (איוב כב כח) ותגזר אומר ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולם והחזירו נשותיהם ויקח ויחזיר מיבעי׳ ליה אמר ר״י בר זבינא שעשה לה מעשה לקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניהם ומלאכי השרת אומרים (תהלים קיג ט) אם הבנים שמחה. את בת לוי אפשר בת מאה ושלשים שנה היתה דא״ר חמא בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים וקרי לה בת א״ר יהודה בר ביזנא שנולדו בה סימני נערות:

מ׳(שם) ותרא אותו כי טוב הוא תניא ר״מ אומר טוב שמו רבי יהודה אומר טוביה שמו ר׳ נחמיה אומר הגון לנביאות אחרים אומרים נולד כשהוא מהול וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב התם (בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב. (שמות ב ב) ותצפנהו שלשה ירחים דלא מנו לה מצרים אלא משעה דאהדרה והיא הוה מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא. (שם) ולא יכלה עוד הצפינו אמאי תצפני׳ ותיזיל אלא כל היכא דשמעי מצראי דמתיליד ינוקא ממטו ינוקא ומעוו התם כי היכי דלשמע לקלייהו ונערי בהדייהו דכתיב (שה״ש ב טו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים:

מ״א(שמות ב׳:ג׳) ותקח לו תבת גמא מאי שנא גמא אמר רבי אלעזר מכאן לצדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם וכל כך לפי שאין פושטים ידיהם בגזל ר״ש בר נחמני אמר דבר רך שיעמוד בפני דבר רך ובפני דבר קשה (שם) ותחמרה בחמר ובזפת תנא חמר מבפנים וזפת מבחוץ שלא יריח אותו צדיק ריח רע. (שם) ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור ר״א אומר ים סוף ר״ש בר נחמני אמר (ע״ב) אגם דכתיב (ישעיה יט ו) קנה וסוף קמלו:

מ״ב(ע״ב) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור (שמות ב ה) א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מלמד שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה וכן הוא אומר (ישעיה ד ד) אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון (שמות ב ה) ונערותיה הולכות על יד היאור א״ר יוחנן אין הליכה זו אלא לשון מיתה וכן הוא אומר (בראשית כה לב) הנה אנכי הולך למות. (שמות ב ה) ותרא את התבה בתוך הסוף כיון דחזו דקבעי לאצולי למשה אמרו לה גברתנו מנהגו של עולם מלך ב״ו גוזר גזרה אם אין כל העולם מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה ואת עוברת על גזרת אביך בא גבריאל וחבטן בקרקע. (שם) ותשלח את אמתה ותקחה ר׳ יהודה ורבי נחמיה חד אמר ידה וחד אמר שפחתה הא אמרת בא גבריאל וחבטן בקרקע דשייר לה חדא דלאו אורח ארעא דבת מלכים למיקם לחודה ולמאן דאמר ידה לכתוב ידה הא קא משמע לן דאשתרבב אשתרבובי דאמר מר וכן אתה מוצא בשיני רשעים שנאמר (תהלים ג ח) שני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תקרי שברת אלא שרבבת:

מ״ג(שמות ב ו) ותפתח ותראהו את הילד ותרא מבעי׳ ליה אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא מלמד שראתה שכינה עמו. (שם) והנה נער בוכה קרי לו ילד וקרי לו נער תנא הוא ילד וקולו כנער דברי רבי יהודה אמר לו רבי נחמיה א״כ עשיתו למשה רבינו בעל מום אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים כתיבה אמרה שמא לא אזכה לחופתו (שם) ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה מנא ידעה אמר ר׳ יוסי ברבי חנינא מלמד שראתה אותו מהול. זה א״ר יוחנן מלמד שנתנבאה שלא מדעתה זה נופל ואין אחר נופל והיינו דא״ר אליעזר מאי דכתיב (ישעיה י יט) וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים וחמהגים צופים ואינם יודעים מה צופים מהגים ואינם יודעים מה מהגים ראו שמושיעם של ישראל במים הוא לוקה עמדו וגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו כיון דשדייהו למשה במיא אמרו תו לא קא חזינן כי ההוא סימנא בטלו לגזרתייהו והם אינם יודעים שעל מי מריבה הוא לוקה והיינו דאמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (במדבר כ יג) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל המה שראו אצטגניני פרעה וטעו היינו דקאמר משה (שם יא כא) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו אמר להם משה לישראל בשבילי נצלתם כולכם:

מ״דאמר רב חנינא בר פפא אותו היום עשרים ואחד בניסן היה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע מי שעתיד לומר לפניך שירה על הים ביום זה ילקה ביום זה. רבי אחא בר׳ חנינא אמר אותו היום ששה בסיון היה אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע מי שעתיד לקבל תורה בהר סיני ביום זה ילקה ביום זה בשלמא למאן דאמר בששה בסיון משכחת לה ג׳ ירחי דאמר מר בז׳ באדר נולד משה בז׳ באדר מת משה משבעה באדר ועד ששה בסיון תלתא ירחי הוו אלא למאן דאמר בכ״א בניסן היכי משכחת לה אותה שנה מעוברת היתה רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם:

מ״ה(שמות ב ז) ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות ותינק לך את הילד מאי שנא מעבריות מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק אמר הקב״ה פה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא והיינו דכתיב (ישעיה כח ט) את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים למי יורה דעה ולמי יבין שמועה לגמולי מחלב ולעתיקי משדים. (שמות ב) ותאמר לה בת פרעה לכי ותלך העלמה א״ר אלעזר מלמד שהלכה בזריזות כעלמה רבי שמואל בר נחמני אמר שהעלימה את דבריה. (שם) ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה אמר ר׳ חמא בר הנינא מתנבאה ואינה יודעת מה מתנבאה היליכי הי שליכי. (שם) ואני אתן את שכרך אמר רב חמא בר חנינא לא דיין לצדיקים שמחזירים להם אבידתן אלא שנותנים להם שכר עמה שנאמר ואני אתן את שכרך:

מ״ו(שמות טו כו) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה אחות אהרן ולא אחות משה אמר רב עמרם מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן (דף יג) ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית אורה עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתך וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתך והיינו דכתיב (שם ב ד) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יהא בסוף נבואתה:

מ״זפיסקא. יוסף זכה לקבור את אביו וכו׳ מ״ש מעיקרא דכתיב (בראשית נ ז) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה והדר וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו ומ״ש לבסוף דכתיב (שם) וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו והדר וכל העולים אתו לקבור את אביו אמר רבי יוחנן בתחלה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהם דכתיב (שם) ויבאו עד גרן האטד וכי גרן יש לה לאטד א״ר אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפין לו אטד שבאו שם בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה תנא כולם למלחמה באו כיון שראו כתרו של יוסף שתלוי בארונו של יעקב נטלו כולם כתריהם ותלאום בארונו של יעקב תנא ל״ו כתרים נתלו בארונו של יעקב:

מ״חויספדו שם מספד גדול וכבד מאד תנא אפילו סוסים ואפילו חמורים כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו וקא מעכב אמר להו (שם) ממרא קרית הארבע היא חברון א״ר יצחק קרית ארבע ד׳ זוגות היו אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה. איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני אמרו ליה אין דכתיב (שם נ ה) בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען וא״ר יוחנן משום ר״ש בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כאילתא דכתיב (שם מט כא) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר א״ר אבהו א״ת אמרי שפר אלא אמרי ספר חושים בן דן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי אמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרין עיניה נפלן אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב (תהלים נח י) ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב (בראשית כז מה) למה אשכל גם שניכם יום אחד ואע״ג דמיתתן ביום אחד לא הואי קבורתם מיהא ביום אחד הואי. ואי לא איעסק ביה יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה והכתיב (שם נ יג) וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו לו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות:

מ״טפיסקא. מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה תנו רבנן בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות שנאמר (משלי י ח) חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה א״ל כלום את יודעת היכן יוסף קבור אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו הלך משה ועמד על שפת הנילוס אמר יוסף הגיע עת שנשבע הקב״ה לגאול את ישראל והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה את עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקים משבועתך מיד צף ארונו של יוסף ואל תתמה האיך ברזל צף שהרי כתיב (מ״ב ו ה) ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר אהה אדוני והוא שאול וגו׳ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים ק״ו ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף הברזל מפניו מפני משה רבינו אעכ״ו רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניט של מלכים אמר יוסף הגיע עת שנשבע הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה את עצמך מוטב ואם לאו הרי אני מנוקים משבועתך באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היה ארונו של יוסף וארון של שכינה מהלכין זה עם זה והיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של שתי ארונות הללו אמרו אחד של מת ואחד של שכינה אמרו וכי דרכו של מת להלך עם שכינה אמרו (ע״ב) קיים זה מה שכתוב בזה. ואי לא איעסק ביה משה לא הוו מיעסקו ביה ישראל והכתיב (יהושע כד לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם ותו אי לא איעסקו ביה ישראל בניו לא הוו מיעסקי ביה והכתיב (שם) ויהיו לבני יוסף לנחלה אמרו הניחו לו כבודו במרובים יותר מבמועטים ותו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים יותר מבקטנים קברו בשכם מאי שנא בשכם (אמרו) משכם גנבוהו ולשכם נחזיר אבדה קשיא קראי אהדדי כתיב (שמות יג יט) ויקח משה את עצמות יוסף כי השבע השביע וגו׳ וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם א״ר חמא ברבי חנינא כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו ר׳ אלעזר אומר אף מורידין אותו מגדולתו דכתיב (בראשית לח א) ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו רבי שמואל בר נחמני אמר אף קובר אשתו ובניו שנאמר (שם) ותמת בת שוע אשת יהודה וכתיב (שם) וימת ער ואונן:

נ׳אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו מפני שלא מיחה בכבוד אביו דקא אמרי ליה עבדך אבינו ולא מיחה ולא אמר להו מידי. וא״ר יהודה ואיתימא ר׳ חמא ברבי חנינא מפני מה מת יוסף קודם אחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות (בראשית לט א) ויוסף הורד מצרימה א״ר אלעזר אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד אצטגניני פרעה מגדולתם.

נ״אפיסקא. מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב״ה שנאמר (דברים לד ו) ויקבור אותו בגי מול בית פעור ע״כ. (שם ז) ויאמר ה׳ אלי רב לך א״ר לוי ברב בישר ברב בישרוהו ברב בישר דכתיב (במדבר טז ז) רב לכם בני לוי ברב בישרוהו רב לך ד״א רב לך יש לך רב ומנו יהושע ד״א רב לך שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן וכל כך למה תנא דבי ר׳ ישמעאל לפום גמלא שיחנא. (דברים לא ב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת״ל היום ומת״ל היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב״ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש שנאמר (שמות כג) את מספר ימיך אמלא. לא אוכל עוד לצאת ולבא מאי לצאת ולבא אילימא לצאת ולבא ממש והכתיב (דברים לד ז) ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לחה וכתיב (שם) ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ותניא שתים עשרה מעלות היו שם ופסעם משה בפסיעה אחת אמר רב שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן לצאת ולבא בדברי תורה מלמד שנסתתמו ממנו מעינות החכמה. (שם לא יד) וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד תנא אותה שבת שבת של דיוזגי היתה ניטלה רשות מזה וניתנה לזה:

נ״בתניא אמר רבי יהודה אלמלא מקרא כתוב א״א לאומרו היכן משה מת בחלקו של ראובן דכתיב (דברים לד א) ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ונבו בחלקו של ראובן קיימא דכתיב (במדבר לב לז) ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלא ואת קריתים ואת נבו ואת בעל מעון (נבו ששם מתו ג׳ נביאים משה אהרן ומרים) והיכן משה קבור בחלקו של גד דכתיב (דברים לג כא) וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון מחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ארבעה מילין אותן ארבעה מילין מי הוליכו מלמד שהיה משה מת מוטל בכנפי שכינה ומלאכי השרת אומרים (שם) צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל והקב״ה מאי אמר (תהלים צד טז) מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און ושמואל אמר (קהלת ח א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר ורבי יוחנן אמר (איוב כח יב) והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה ורב נחמן בר יצחק אמר (דברים לד ה) וימת שם משה עבד ה׳. סמליון אמר וימת שם משה ספרא רבא דישראל:

נ״גתניא רבי אליעזר הגדול אומר שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל היה בת קול משמיע ואמר וימת משה ספרא רבא דישראל וי״א לא מת משה כתיב הכא וימת שם משה וכתיב התם (שמות לד כח) ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש (דברים לד ו) ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור א״ר ברכיה סימן בתוך סימן ואפי׳ הכי ולא ידע איש את קבורתו וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל (דף יד) גסטרא של בית פעור הראונו היכן משה קבור עמדו למעלה נדמה להם למטה למטה נדמה להם למעלה נחלקו לשתי כתות אותם העומדים למעלה נדמה להם למטה אותם העומדים למטה נדמה להם למעלה לקיים מה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה א״ר חמא ברבי חנינא אף משה רבינו אינו יודע היכן קבור כתיב הכא ולא ידע איש את קבורתו וכתיב התם (שם לג א) וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים וא״ר רמא בר חנינא מפני מה נקבר משה רבינו מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור:

נ״ד(שם) וא״ר חמא ב״ח מאי דכתיב (שם יג) אחרי ה׳ אלהיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלוך אחרי שכינה והלא כבר נאמר (שם ד כד) כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא אלא הלך אחרי מדותיו של הקב״ה מה הוא הלביש ערומים דכתיב (בראשית ג כא) ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים הקדוש ברוך הוא ביקר חולים דכתיב (שם יח א) וירא אליו ה׳ באלוני ממרא אף אתה בקר חולים. הקב״ה קבר מתים דכתיב (דברים לד ו) ויקבור אותו בגיא אף אתה קבור מתים. הקב״ה נחם אבלים דכתיב (בראשית כה יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם רב ושמואל ח״א דבר הבא מן העור וחד אמר דבר שהעור נהנה בו. דרש רבי שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה ג״ח תחלתה ג״ח דכתיב (שם ג כא) ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבור אותו בגי:

נ״הדרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא״י וכי לאכול מפריה היה צריך או לשבוע מטובה היה צריך אלא כך אמר משה רבינו הרבה מצות נצטוו ישראל שאינם מתקיימות אלא בארץ אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו על ידי אמר לו הקב״ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם שנאמר (ישעיה נג יב) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע לכן אחלק לו ברבים שאני מחלק לו שכר שלם שמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים ת״ל ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב שהיו עצומים בתורה ובמצות. תחת אשר הערה למות נפשו שמסר עצמו למיתה שנאמר (שמות לג לב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. ואת פושעים נמנה שנמנה עם מתי מדבר. והוא חטא רבים נשא שיכפר על מעשה העגל ולפושעים יפגיע שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיה ז טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי:

נ״ו(דף יז) דרש רבי עקיבא איש ואשה זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתן אמר רבא והאשה עדיפא מהאיש מאי טעמא האי מצרף והאי לא מצרף. אמר רבא מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה שאם זכתה הווין לה בנים כאברהם אבינו דכתיב ביה (בראשית יח טז) ואנכי עפר ואפר לא זכתה תחזור לעפרה:

נ״זדרש רבא בשכר שאמר אברהם (שם) ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות לאפר פרה ולעפר סוטה והא איכא נמי עפר כיסוי הדם התם הכשר מצוה איכא הנאה ליכא. דרש רבא בשכר שאמר אברהם (שם יד כג) אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצות לרצועה של תפילין ולתכלת של ציצית בשלמא רצועה של תפילין דכתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך ותנא ר״א הגדול אומר אלו תפילין שבראש אלא חוט של תכלת מאי היא דתניא היה ר״מ אומר מה נשתנה תכלת מכל הצבעונים מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב (יחזקאל א כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא:

נ״ח(דף כ) משנה. אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידים והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה אם יש לה זכות תולה לה יש זכות תולה שנה אחת ויש זכות תולה שתי שנים ויש זכות תולה שלש שנים מכאן אמר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה רבי אלעזר אומר המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות ר׳ יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות. הוא היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושים הרי אלו מבלי העולם:

נ״טפיסקא. ויש זכות תולה שלש שנים. זכות דמאי אי לימא זכות דתורה הא אינה מצווה ועושה היא אלא זכות דמצוה ומי מגנה כולי האי והתניא את זו דרש רבי מנחם ברבי יוסי (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב המצוה בנר ואת התורה באור לומר לך מה נר אינו מאיר אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה ומה אור מאיר לעולם אף תורה מגינה לעולם ואמר (שם כב) בהתהלכך תנחה אותך וגו׳ בהתהלכך תנחה אותך בעוה״ז בשכבך תשמור עליך זו מיתה והקיצות היא תשיחך לעוה״ב משל לאדם שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפלה ומתירא מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים ומחיה רעה ומן הלסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך נזדמנה לו אבוקה של אור ניצול מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הלסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך כיון שעלה עמוד השחר ניצול מחיה רעה ומן הלסטים ועדיין אינו יודע באיזו דרך מהלך כיון שהגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם ד״א עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה שנאמר (שה״ש ח ז) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה אמר ר׳ יוסף מצוה בעידנא דעסיק בה מגנה ומצלה בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנה אצולי לא מצלה תורה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסק בה מגנה ומצלה. מתקיף לה רבא אלא מעתה דואג ואחיתופל מי לא עסקו בתורה אמאי לא הגינה עלייהו אלא אמר רבא תורה בעידנא דעסיק בה מגנה ומצלה בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגני אצולי לא מצלה מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגני אצולי לא מצלה רבינא אמר לעולם זכות התורה ודקאמרת אינה מצווה ועושה נהי דפקודי לא מפקדי באגרא דמקריין בנייהו ומתניין בנייהו ונטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן מי לא מפלגי בהדייהו:

ס׳הגיעה לפרשת דרכים מאי פרשת דרכים אמר רב חסדא זה תלמיד חכם ויום המיתה רב נחמן בר יצחק אמר זה ת״ח ויראת חטא מר זוטרא אמר זה ת״ח דסלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא דבר אחר עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה אמר רב יוסף דרשיה ר׳ מנחם בר׳ יוסף להאי קרא כסיני ואלמלא דרשוהו דואג ואחיתופל הכי לא רדפו בתר דוד דכתיב (תהלים עא יא) לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי אין מציל מאי דרוש (דברים כג טו) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך לא הוו ידעיה דעבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה מאי (שה״ש ח ז) בוז יבוזו לו אמר עולא לא כשמעון אחי עזריה ולא כרבי יוחנן דבי נשיאה אלא כהלל ושבנא דכי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחי הוו הלל עסק בתורה שבנא עבד עסקא לסוף א״ל תא נערוב ונפלוג יצתה בת קול ואמרה (שם) אם יתן איש כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו:

ס״א(ע״ב) פיסקא. רבי אלעזר אומר המלמד את בתו תורה למדה תפלות למדה תפלות ס״ד אלא כאילו למדה תפלות אמר ר׳ אבהו מ״ט דר״א דכתיב (משלי ח יב) אני חכמה שכנתי ערמה כיון שנכנסה בו חכמה כאדם נכנסה בו ערמומית ורבנן האי אני חכמה שכנתי ערמה מאי דרשי ביה מבעי׳ ליה לכדר׳ יוסי ברבי חנינא דא״ר יוסי ברבי חנינא אין ד״ת מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו עליה ערום שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה. אמר ר׳ יוחנן אין ד״ת מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו (יודע) שנאמר (איוב כא יב) והחכמה מאין תמצא:

ס״ב(פיסקא.) רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות מאי קאמר ה״ק רוצה אשה בקב ותפלות עמו מתשעה קבין ופרישות:

ס״גפיסקא. הוא היה אומר חסיד שוטה וכו׳ היכי חסיד שוטה כגון דטבעה אתתא בנהרא ואמר לא מסיקנא לה משום דקא מסתכלנא בערוה. ורשע ערום היכי דמי רשע ערום א״ר חנינא זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו רבי אבהו אמר זה הנותן פרוטה לעני להשלימו למאתים זוז דתנן מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני היו לו מאתים זוז חסר אחת אפילו אלף נותנים לו כאחד ה״ז יטול.

ס״דאמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת זה המכריע אחרים באורחותיו רבי זריקא אמר רב הונא זה המקיל לעצמו ומחמיר לאחרים עולא בר רב אמר זה (דף כב) שקרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים אתמר קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים רבי אלעזר אמר הרי זה עם הארץ ר׳ שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור רבי ינאי אמר הרי זה כותי רב אחא בר יעקב אמר הרי זה אמגוש. אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כוותיה דרב אחא בר יעקב דאמרי אינשי רטין מגושא ולא ידע מה רטין תני תנא ולא ידע מה תני:

ס״התנו רבנן איזהו ע״ה כל שאינו קורא ק״ש שחרית וערבית בברכותיה דברי רבי אלעזר ור׳ יהושע וחכ״א כל שאינו מניח תפילין. בן עזאי אומר כל שאין לו ציצית בבגדו. רבי יונתן בר יוסף אומר כל מי שיש לו בנים ואינו מגדלן לתלמוד תורה. אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש ת״ח זהו עם הארץ קרא ולא שנה הרי זה בור לא קרא ולא שנה עליו הכתוב אומר (ירמיה לא כו) וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה:

ס״ו(משלי כד כא) ירא את ה׳ בני ומלך ועם שונים אל תתערב א״ר יצחק אלו ששונין הלכות פשיטא מהו דתימא מאי שונים שונים בחטא וכדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו קמ״ל תני התנאים מבלי עולם מבלי עולם ס״ד אמר רבא שמורין הלכה מתוך משנתן תניא נמי הכי אמר רבי ישמעאל וכי מבלי עולם הם והלא מיישבי עולם הם שנאמר (חבקוק ג ו) הליכות עולם לו אלא שמורין הלכה מתוך משנתן:

ס״זפיסקא. אשה פרושה וכו׳. ת״ר בתולה צליינית ואלמנה שובבית וקטן שלא כלו לו חדשיו הרי אלו מבלי עולם איני והא״ר יוחנן למדנו יראת חטא מבתולה וקבול שכר מאלמנה יראת חטא מבתולה דרבי יוחנן שמעה לההיא בתולה דנפלה על אפה ואמרה רבש״ע בראת גן עדן בראת גיהנם בראת רשעים בראת צדיקים יהי ר״מ שלא יכשלו בי בני אדם קבול שכר מאלמנה דההיא ארמלתא דהואי בי כנישתא בשיבבותא וכל יומא הוה אתיא ומצלה בי מדרשא דרבי יוחנן אמר לה בתי לא יש בית הכנסת בשיבבותך א״ל רבי ולא שכר פסיעות יש לי כי קאמרינן כגון יוחני בת רטיבי:

ס״חמאי קטן שלא כלו לו חדשיו הכא תרגימו זה ת״ח המבעט ברבותיו ר׳ אבא אמר זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה דא״ר אבא אמר רב מאי דכתיב (משלי ז כו) כי רבים חללים הפילה זה ת״ח שלא הגיע להוראה ומורה ועצומים כל הרוגיה זה ת״ח שהגיע להוראה ואינו מודה (ע״ב) ועד כמה עד מ׳ שנה איני והא רבה אורי בשוין:

ס״טפיסקא. ומכות פרושים וכו׳ ת״ר ז׳ פרושים הם. פרוש שכמי. פרוש נקפי. פרוש קיזאי. פרוש מדוכא. פרוש מה חובתי ואעשנה. פרוש מאהבה. פרוש מיראה. פרוש שכמי זה העושה מעשה שכם. פרוש נקפי זה המנקף את רגליו. ופרוש קיזאי אמר רב נחמן בר יצחק זה המקיז דם בכתלים. פרוש מדוכא אמר רבה בר שילא דמשפע כמדוכה. פרוש מה חובתי ואעשנה הא מעליותא היא אלא דאמר מה חובתי תו ואעשנה. פרוש מאהבה פרוש מיראה אמרו ליה אביי ורבא לתנא לא תיתני פרוש מאהבה פרוש מיראה דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע״פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה אמר רב נחמן בר יצחק דמטמרא מטמרא דמגליא מגליא (ומטמרא) דבי דינא רבה ליתפרע מהני דחפו גונדי. אמר לוי ינאי מלכא לדביתהו אל תתיראי מן הפרושים ולא ממי שאינם פרושים אלא מן הצבועים שדומין לפרושים שמעשיהם כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס:

ע׳(דף כו) תניא (במדבר ה כח) ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה עקרה נפקדת דר״ע א״ל רבי ישמעאל אם כן יסתרו כל העקרות ויפקדו וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה אם כן מה ת״ל ונזרעה זרע שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח אם היתה יולדת נקבות יולדת זכרים קצרים יולדת ארוכים שחורים יולדת לבנים:

ע״א(כז ע״ב) משנה. בו ביום דרש ר״ע (שמות טו א) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה׳ ויאמרו לאמר שאין ת״ל לאמר מה תלמוד לומר לאמר מלמד שהיו בני ישראל עונין שירה אחריו של משה וכו׳:

ע״בת״ר את זו (דף ל ע״ב) דרש ר״ע בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה כגדול המקרא את ההלל והם עונים אחריו ראשי פרקים משה אמר (שם) אשירה לה׳ וישראל אומרים אשירה לה׳ משה אמר כי גאה גאה וישראל אומרים אשירה לה׳. רבי אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר כקטן המקרא את ההלל והם עונים אחריו מה שהוא אומר משה אמר אשירה לה׳ והם אומרים אשירה לה׳ משה אמר כי גאה גאה והם אומרים כי גאה גאה ר׳ נחמיה אומר כסופר הפורס על שמע בביהכ״נ שהוא פותח תחלה והם עונים אחריו במאי קא מיפלגי ר״ע סבר לאמר אמילתא קמייתא ורבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי סבר לאמר אכל מלתא ומלתא ורבי נחמיה סבר ויאמרו לאמור כולהו בהדי הדדי לאמר דפתח משה ברישא. ת״ר דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד אמו מפיו ואמרו (שם) זה אלי ואנוהו שנאמר (תהלים ח ג) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. תניא היה ר״מ אומר מנין שאפי׳ עוברין שבמעי אמן אמרו שירה שנא׳ (דף לא) (שם סח כז) במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל:

ע״ג(דף כז ע״ב) משנה. בו ביום דרש רבי יהושע בן הורקנוס לא עבד איוב את המקום אלא מאהבה שנאמר (איוב יג טו) הן יקטלני לו איחל ועדיין הדבר שקול לו אני מיחל או איני מיחל לו ת״ל (שם כז) עד כי אגוע לא אסיר תומתי ממני מלמד שמאהבה עשה אמר ר׳ יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך לא עבד איוב המקום אלא מיראה שנאמר (שם א א) איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע והלא יהושע בן הורקנוס תלמיד תלמידיך לימד שמאהבה עשה:

ע״דגמ׳ (דף לא) ונחזי האי לא היכי כתיב אי בלמ״ד אל״ף כתיב לא הוא ואי בלמ״ד וא״ו כתיב לו הוא. וכל היכא דכתיב בלמ״ד אל״ף לא הוא אלא מעתה (ישעיה סג ט) בכל צרתם לא צר דכתיב בלמ״ד אל״ף ה״נ דלא הוא וכי תימא הכי נמי והכתיב (שם) ומלאך פניו הושיעם וגו׳ וינשאם כל ימי עולם. אלא משמע הכי ומשמע הכי:

ע״התניא ר״מ אומר נאמר (איוב א א) ירא אלהים באיוב ונאמר (בראשית כב יב) ירא אלהים באברהם מה ירא אלהים האמור באברהם מאהבה אף ירא אלהים האמור באיוב מאהבה ואברהם גופיה מנא לן הכתיב (ישעיה מא ח) זרע אברהם אוהבי מאי איכא בין עושה מאהבה לעושה מיראה איכא הא דתניא ר״ש בן אלעזר אומר גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה שזה תלוי לאלף דור וזה תלוי לאלפים דור הכא כתיב (שמות כ ו) ועושה חסד לאלפים לאוהבי והתם כתיב (דברים ז ט) ולשומרי מצותיו לאלף דור התם נמי כתיב לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה. הנהו תרי תלמידי דהוו קיימי קמיה דרבא חד א״ל אקריון בחלמאי (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וחד אמר ליה אקריון בחלמאי (שם ה יב) וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו וגו׳ אמר להו תרוייכו צדיקי גמורי אתון מר מאהבה ומר מיראה:

ע״ו(דף לב ע״ב) תניא רשב״י אומר אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקל רם שבחו בקול נמוך מוידוי מעשר וגנותו בקול רם ממקרא בכורים. וגנותו בקול רם והא״ר יוחנן משום רשב״י מפני מה תקנו תפלה בלחש מפני שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה לא תימא גנותו אלא אימא צערו כדתניא (ויקרא יג מה) וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים:

ע״ז(דף לג) ותפלה בכל לשון והא״ר יהודה א״ר לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי דא״ר יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלה״ש מכירין בלשון ארמי לא קשיא הא ביחיד הא בצבור ואין מלה״ש מכירין בלשון ארמי והתניא יוחנן כהן גדול שמע קול מבית קדשי הקדשים שאמר נצחו טליא דאזלא לאגחא קרבא באנטיוכא ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע קול מבית קה״ק שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר סנאה לאיתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו וכתבו אותה שעה וכיונו ובלשון ארמי היו אומרים אבע״א בת קול שאני דלאשמועי עבידא ואבע״א גבריאל הוה דאמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשון:

ע״ח(ע״ב) ת״ר כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום ארון נוסע אחר שני דגלים ואותו היום נסע תחלה שנאמר (יהושע ג יא) הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן בכל יום לוים נושאים את הארון ואותו היום הכהנים נשאוהו שנאמר (שם) והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה׳ אדון כל הארץ וגו׳. תניא רבי יוסי אומר בג׳ מקומות נשאו הכהנים את הארון. כשעברו את הירדן. ובשעה שסבבו את יריחו. ובשעה שהחזירוהו למקומו. (דף לד) וכיון שנטבלו רגלי הכהנים במים חזרו המים לאחוריהם דכתיב (שם) וכבוא נושאי הארון נטבלו בקצה המים (וגו׳) ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד וגו׳ וכמה גובהן ורוחבן של מים י״ב מיל על י״ב מיל כנגד מחנה ישראל דברי רבי יהודה א״ל ר׳ אלעזר בר׳ שמעון לדבריך וכי אדם קל או מים קלים הוי אומר מים קלים א״כ באים מים ושוטפים אותם אלא מלמד שהיו המים נגדשים ועולים למעלה כיפין ע״ג כיפין יותר משלש מאות מילין עד שראו אותם כל מלכי מזרח ומערב שנאמר (שם ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו׳ ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע (שם ב י) כי שמענו את אשר הוביש ה׳ את מי ים סוף וגו׳ כתיב (שם) ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח וגו׳ (מאי שנא התם דכתיב (שם ה) ולא היה בם עוד רוח ומ״ש התם דכתיב (שם ב) ולא קמה דאפילו אקשויי לא אקשו) עודם בירדן אמר להם יהושע דעו שעל מנת כן אתם עוברים על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם אם אתם עושים כן מוטב ואם לאו באים מים ושוטפים אתכם שנאמר (יהושע כג טו) עד השמידו אותכם מאי אותכם אותי ואתכם עודם בירדן אמר להם יהושע (שם ד) הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם וגו׳ סימן לבנים שעברו אבות את הירדן עודם בירדן אמר להם יהושע (שם) שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון וגו׳ יכול בכל מלון ומלון ת״ל במלון אשר תלינו בו הלילה:

ע״טאמר רב יהודה אבא חלפתא ור׳ אלעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים וכל אחת שערום משוי מ׳ סאה וגמירי דכל טעונא דמדלי אינש אכתפיה תילתא דטעוני׳ הואי ומכאן אתה מחשב לאשכול שנא׳ (במדבר יג כג) וישאוהו במוט בשנים ותניא ממשמע שנאמר במוט איני יודע שהוא בשנים ומה ת״ל בשנים בשני מוטות אמר רבי יצחק מלמד ששני מוטות הוו טורטני וטורטני דטורטני הא כיצד נמצא אתה אומר שמונה נשאו אשכול שנים אחד נשא רמון ואחד נשא תאנה יהושע וכלב לא נשאו כלום אבע״א משום דחשיבי ואב״ע שלא היו באותה עצה. פליגי בה רב אמי ורבי יצחק נפחא חד אמר לדברי ר׳ יהודה (ע״ב) כחנייתן עברו לדברי ר׳ אלעזר בר׳ שמעון בזה אחר זה עברו וחד אמר בין לר׳ יהודה בין לרבי אלעזר בר״ש כחנייתן עברו מיהו מ״ס אדם קל מ״ס מים קלים:

פ׳(במדבר יג ב) שלח לך אנשים ויתורו אמר ריש לקיש שלח לך לדעתך וכי אדם בורר חלק רע לעצמו היינו דכתיב (דברים א כג) וייטב בעיני הדבר אמר ריש לקיש בעיני ולא בעיני המקום. (שם) ויחפרו לנו את הארץ אמר ר׳ חייא בר אבא א״ר יוחנן מרגלים לא נתכוונו אלא לבושתה של א״י כתיב הכא ויחפרו לנו את הארץ וכתיב התם (ישעיה כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה. (במדבר יג ד) ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור א״ר יצחק דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו ואנו לא עלה בידנו אלא אחד סתור בן מיכאל. סתור שסתר מעשיו של הקב״ה מיכאל שעשה שונאו מך. א״ר יוחנן אף אנו נאמר נחבי בן ופסי נחבי שהחביא דבריו של הקב״ה ופסי שפסע על מדותיו של הקב״ה:

פ״א(במדבר יג כב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבאו מיבעי׳ ליה אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להם אבות העולם בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים יהושע כבר בקש משה עליו רחמים שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע אמר לו יה יושיעך מעצת מרגלים והיינו דכתיב (שם יד כד) ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וגו׳. (שם יג כב) ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק אחימן מיומן שבאחיו ששי שמשים את הארץ כשחיתות תלמי שמשים את הארץ תלמים תלמים ד״א אחימן בנה ענת ששי בנה אלוש תלמי בנה תלבוש ילידי הענק שמעניקים חמה בקומתם:

פ״ב(במדבר י״ג:כ״ב) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים מאי נבנתה אילימא נבנתה ממש אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם שיבנה בית לבנו הגדול דכתיב (בראשית י ו) ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען אלא שהיתה מבונה על אחד משבעה בצוען ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל יותר מחברון משום דקברי בה שכבי ואין לך מעולה בכל הארצות יותר מארץ מצרים שנאמר (שם יג י) כגן ה׳ כארץ מצרים ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יותר מצוען דכתיב (ישעיה ל ב) כי היו בצוען שריו ואפ״ה חברון מבונה אחד משבעה בצוען וחברון טרשים הואי הא כתיב (ש״ב טו ז) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה׳ בחברון ואמר רב אחא ואיתימא רבה בר בר חנה שהלך להביא כבשים מחברון ותניא אילים ממואב כבשים מחברון מינה איידי דקלישא ארעא עבדא רעיא ושמין קנינא:

פ״ג(במדבר יג כה) וישבו מתור הארץ (דף לה) (וכתיב) וילכו ויבאו אמר רבי יוחנן משום רשב״י מקיש הליכה לביאה מה ביאה בעצה רעה אף הליכה בעצה רעה. (שם) ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה אפס כי עז העם א״ר יוחנן משום ר׳ מאיר כל דבר לשון הרע שאין אומרים דברי אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו. (שם) ויהס כלב את העם אל משה אמר רבא שהסיתם בדברים דחזייה ליהושע דקא משתעי אמרי ליה דין ריש קטיעא ימלל אמר כלב אי משתעינא אמרי בי מלתא וחסמין לי (אשתקינהו ברישא והדר אמינא להו) אמר להם וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם סברי בגנותיה קא משתעי אישתיקו אמר להם והלא הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן אם יאמר עשו סולמות ועלו לרקיע לא נשמע לו. (שם) עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה והאנשים אשר עלו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו א״ר חנינא בר פפא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה כי חזק הוא ממנו אל תקרי ממנו אלא ממנו כביכול אפילו בה״ב אין יכול להוציא כליו משם:

פ״ד(במדבר יג) ארץ אוכלת יושביה היא דרש רבא אמר הקב״ה אני חשבתיה לטובה והם חשבוה לרעה אני חשבתיה לטובה דכל היכא דמטו מיית חשיבא דידהו כי היכי דלטרדו ולא לשאלו אבתרייהו וא״ד איוב נח נפשיה ואטרידו כולי עלמא בהספדיה והם חשבוה לרעה ארץ אוכלת יושביה היא. ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם אמר רב משרשיא מרגלים שקרי הוו בשלמא ונהי בעינינו כחגבים לחיי אלא וכן היינו בעיניהם מנא הוו ידעי ולא היא כי הוו מברו אבילי תותי ארזי הוו מברי להו וכיון דחזינהו סלקו באילנא שמעו דקא אמרי קא חזינא אינשי דדמו לקמצי באילני. (שם יד א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבב״ח א״ר יוחנן אותה הלילה ליל ת״ב היה אמר הקב״ה הם בכו בכיה. של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות. (שם) ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ה׳ נראה באהל מועד א״ר חייא בר אבא מלמד שנטלו אבנים וזרקום כלפי מעלה. (שם) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה׳ אמר ר״ל מלמד שמתו מיתה משונה. א״ר חנינא בר פפא דרש רב שילא איש כפר תמרתא מלמד שנשתרבב לשונם ונפל על טבורם והיו תולעים יוצאים מלשונם ונכנסים בטבורם ומטבורם נכנסים בלשונם רב נחמן בר יצחק אמר באסכרה מתו:

פ״הכיון שעלה אחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים למקומן שנא׳ (יהושע ד יח) ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה׳ מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו ונמצא ארון ונושאיו הכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד נשא ארון את נושאיו ועבר שנאמר (שם) ויהי כאשר תמו כל העם לעבור ויעבור ארון ה׳ והכהנים לפני העם ועד״ז נענש עזה שנאמר (ש״ב ו ו) ויבואו עד גורן נכון וישלח עזה אל ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר אמר ליה הקדוש ברוך הוא עזה ארון נושאיו נושא הוא עצמו לא כ״ש:

פ״וויחר אף ה׳ בעזה ויכהו שם אלהים על השל רבי יוחנן ורבי אלעזר ח״א על עסקי שלו וח״א שעשה צרכיו בפניו (שם) וימת שם עם ארון האלהים אמר ר׳ יוחנן עזה בא לעוה״ב שנאמר (שם) עם ארון האלהים מה ארון לעולם קיים אף עזה בא לעוה״ב. (שם) ויחר לדוד על אשר פרץ ה׳ בעזה א״ר אלעזר שנשתנו פניו כחררה אלא מעתה כל היכא דכתיב ויחר ה״נ התם כתיב אף הכא לא כתיב אף:

פ״זדרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לד״ת זמירות שנאמר (תהלים קיט נד) זמירות היו לי חקיך בבית מגורי א״ל הקב״ה ד״ת שכתוב בהן (משלי כג ה) התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו שנאמר (במדבר ז ט) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ואיהו אתייה בעגלה:

פ״ח(ש״א ו יט) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה׳ משום דראו ויך. ר׳ אבהו ור׳ אלעזר ח״א קוצרים ומשתחוים היו. וח״א מילי (נמי) אמור (ע״ב) מאן אמריך דאמריית ומאן פייסך דאיפייסת (שם) ויך בעם שבעים איש וחמשים אלף איש רבי אבהו ור׳ אלעזר ח״א שבעים איש היו וכל אחד ואחד היה שקול כחמשים אלף איש וח״א נ׳ אלף וכל אחד ואחד היה שקול כשבעים סנהדרין:

פ״ט(ש״ב ו יג) ויהי כי צעדו נושאי ארון ה׳ ששה צעדים ויזבח שור ומריא וכתיב (ד״ה א טו כו) שבעה פרים ושבעה אילים א״ר פפא בר שמואל על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא ועל כל שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים א״ל רב חסדא א״כ מלאת כל א״י במות אלא א״ר חסדא על כל שש פסיעות שור ומריא על כל ששה סדרים של פסיעות ז׳ פרים וז׳ אילים. כתיב (שם יג ט) גרן כידון וכתיב (ש״ב ו ו) נכון א״ר יוחנן בתחלה כידון ולבסוף נכון:

צ׳נמצאת אומר שלשה מיני אבנים היו אחד שהקים משה בעבר הירדן שנאמר (דברים א ה) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר ולהלן הוא אומר (שם כז ח) וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו׳ ואתיא באר באר. ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן שנאמר (יהושע ד ט) ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן ואחד שהקים יהושע בגלגל שנאמר (שם) ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל:

צ״את״ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנאמר (דברים כז ח) וכתבת על האבנים את כל דברי התורה ואח״כ סדוהו אותו בסיד א״ל רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות את התורה א״ל בינה יתירה נתן הקב״ה באומות ושגרו נוטירין שלהם וקלפו את הסיד והשיאוה באותה שעה נתחתם גזר דינם על ע״ז לבאר שחת שהיה להם ללמוד תורה ולא למדו רבי שמעון אומר על גבי סיד כתבוה וכתבו להם למטה (דברים כ יח) למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם הא למדת שאם חוזרים בתשובה מקבלים אותם אמר רבא בר שילא מ״ט דר״ש דכתיב (ישעיה לג יב) והיו עמים משרפות סיד על עסקי סיד ורבי יהודה אמר לך כסיד מה סיד אין לו תקנה אלא שריפה אף אותם האומות אין להם תקנה אלא שריפה כמאן אזלא הא דתניא (דברים כא י) ושבית שביו לרבות כנענים שבח״ל שאם חוזרים בתשובה מקבלים אותם (דף לו) כמאן כר׳ שמעון:

צ״בבוא וראה כמה נסים נעשו באותו היום עברו את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל יותר מס׳ מיל ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם וכל העומד בפניהם מיד נתרז שנאמר (שמות כג כז) את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם ונתתי את כל אויביך אליך ערף ואומר (שם טו טז) תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה׳ זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה אמור מעתה ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כבביאה ראשונה אלא שגרם חטא. ואח״כ הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר (דברים כז ח) באר היטב והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקללו וקפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל שנאמר (יהושע ד ג) והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון יכול בכל מלון ומלון ת״ל אשר תלינו בו הלילה וכתיב (שם) ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל. תנא צרעה לא עברה עמהם ולא והכתיב (שמות כג כט) ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה וגו׳ אר״ל על (שפת) הירדן עמדה. תנא וסמתה את עיניהם מלמעלה וסרסתן מלמטה שנאמר (עמוס ב ט) ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת רב פפא אמר שתי צרעות היו חדא דמשה וחדא דיהושע דמשה לא עברה דיהושע עברה:

צ״ג(דף לב) משנה. ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע הכהנים מקיפים את הארון והלוים את הכהנים וישראל מזה ומזה שנאמר (יהושע ח לג) וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלוים וגו׳ הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה תועבת ה׳ אלו ואלו עונין אמן הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה (דברים כז טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה והיו אלו ואלו עונין אמן עד שגומרים ברכות וקללות ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר (שם) באר היטב ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומם:

צ״ד(דף לו) גמ׳. מאי (יהושע ח לג) והחציו אמר רב כהנא כדרך שחלוקין כאן חלוקין באבני אפוד מיתיבי שתי אבנים טובות היו לו לכ״ג על כתפיו אחת מכאן ואחת מכאן ושמות של י״ב שבטים כתוב עליהם ששה על אבן זו וששה על אבן זו שנאמר (שמות כח י) ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם מפני שיהודה מוקדם וחמשים אותיות היו כ״ה על אבן זו וכ״ה על אבן זו ר׳ חנינא בן גמליאל אומר (ע״ב) לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש שני כיצד בני לאה כסדרן בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן ובני שפחות באמצע ואלא מה אני מקיים כתולדותם בשמותם שקרא להם אביהם ולא בשמות שקרא להם משה ראובן ולא ראובני שמעון ולא שמעוני דן ולא דני גד ולא גדי תיובתא דרב כהנא תיובתא ואלא מאי והחציו תנא חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של מול הר עיבל מפני שלוי למטה אדרבה מפני שלוי למטה בצרי להו ה״ק אע״פ שלוי למטה בני יוסף עמהם שנאמר (יהושע יז יד) וידבר בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתת לי גו׳ והכל אחד וגו׳ ויאמר אליהם יהושע אם רב עתה עלה לך היערה אמר להם לכו והחביאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין רעה אמרו ליה זרעיה דיוסף לא שליטא ביה עינא בישא דכתיב (בראשית מט כב) בן פרת יוסף בן פרת עלי עין וא״ר אבהו א״ת עלי עין אלא עולי עין. רבי יוסי בר׳ חנינא אמר מהכא (שם מח טז) וידגו לרוב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין העין שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין העין שולט בהן הני חמשין אותיות חמשין נכי חדא הווין אמר רבי יצחק הוסיפו ליוסף אות אחת שנאמר (תהלים פא ו) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים מתקיף לה רב נחמן בר יצחק כתולדותם בעינן אלא בכל התורה כולה בנימן כתיב הכא בנימין שלם כדכתיב (בראשית לה יח) ואביו קרא לו בנימין. אמר רב חנא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא יוסף שקידש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחד משמו של הקב״ה יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב״ה יוסף מאי היא דכתיב (בראשית לט יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו. תנא ראוי היה יוסף לצאת ממנו י״ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר (בראשית לז ב) אלה תלדות יעקב יוסף ויצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו של יוסף שנאמר (שם מו כא) ובני בנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד. בלע שנבלע בין האומות. בכר שהיה בכור לאמו. אשבל ששבו אל. גרא שגר באכסניות. ונעמן שנעים ביותר. אחי וראש אחי וראש הוא. מופים וחופים הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו. וארד א״ד שירד לבין אוה״ע וא״ד שפניו דומין לוורד:

צ״ה(ע״ב) א״ר חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן בשעה שאמר פרעה ליוסף (בראשית מא מד) ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו אמרו לו אצטגנוניו עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להון גנוני מלכות אני רואה בו אמרו לו אם כן יהא יודע בשבעים לשון אמר להון אי הכי למחר איבדקיה בליליא בא גבריאל ולמדו שבעים לשון לא הוה קא גמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקב״ה ולמד שנאמר (תהלים פא ו) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע לצפרא כל לישנא דאשתעי פרעה בהדיה אהדר ליה איהו לסוף הוה קא משתעי יוסף בלה״ק ולא הוה פרעה ידע מאי הוה קאמר א״ל מאי האי א״ל לה״ק א״ל אגמרן אגמרי׳ ולא הוה קא גמר א״ל אשתבע לי דלא מגלית אישתבע ליה כי קאמר ליה יוסף (בראשית נ ה) אבי השביעני לאמר א״ל זיל איתשיל אשבועתך א״ל איתשיל נמי אדידך ואע״ג דלא ניחא ליה אמר ליה (שם) עלה וקבור את אביך כאשר השביעך:

צ״ויהודה מאי היא דתניא היה רבי מאיר אומר בשעה שהיו ישראל עומדים על שפת הים היו שבטים מדיינים זה עם זה זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים קפץ (דף לז) שבטו של בנימין וירד תחלה לים שנאמר (תהלים סח כח) שם בנימין צעיר רודם א״ת רודם אלא רד ים והיו שרי יהודה רוגמין אותם שנאמר (שם) שרי יהודה רגמתם לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפזיכן לגבורה שנאמר (דברים לג יב) ובין כתפיו שכן א״ל רבי יהודה לא כך היה מעשה אלא זה אומר אין אני יורד תחלה לים וזה אומר אין אני יורד תחלה לים קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחלה שנאמר (הושע ב א) סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן ועליו מפורש בקבלה (תהלים סט ב) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש גו׳. (שם סט טז) אל תשטפני שיבולת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה באותה שעה היה משה מאריך בתפלה א״ל הקב״ה ידידי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני אמר לפניו רבש״ע מה יש לי לעשות א״ל (שמות יד טו) דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו וגו׳ לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל שנאמר (תהלים קיד ב) היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו מ״ט היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו משום דהים ראה וינוס:

צ״זתניא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר אי אפשר לומר לוי למטה שכבר נאמר לוי למעלה ואי אפשר לומר למעלה שכבר נאמר למטה הא כיצד זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה רבי יאשיה אומר כל הראוי לשרת למטה והשאר למעלה רבי אומר אלו ואלו למטה עומדים הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כלפי הר עיבל ופתחו בקללה והאי (דברים כז יג) על על בסמוך אתה אומר על בסמוך או אינו אלא על ממש כשהוא אומר (שמות מ ג) וסכות על הארון את הפרכת הוי אומר על בסמוך:

צ״חפיסקא. הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה וכו׳. ת״ר ברוך בכלל וברוך בפרט ארור בכלל וארור בפרט ללמוד וללמד לשמר ולעשות הרי כאן (ע״ב) ד׳. ד׳ וד׳ הרי כאן ח׳. ח׳ וח׳ הרי ט״ז. וכן בסיני וכן בערבות מואב שנאמר (דברים כח סט) אלה דברי הברית אשר צוה ה׳ את משה וגו׳ וכתיב (שם כט ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם וגו׳ נמצא מ״ח בריתות על כל מצוה ומצוה רבי שמעון מוציא הר גריזים והר עיבל ומכניס אהל מועד שבמדבר ובפלוגתא דהני תנאי דתניא ר׳ ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד רבי עקיבא אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ואין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה מ״ח בריתות רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום ר״ש אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה מ״ח בריתות של ת״ר אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים אמר רבי לדברי רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו שאמר משום ר׳ שמעון אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה מ״ח בריתות של ת״ר אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים נמצא לכל א׳ מישראל ת״ר אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים מאי בינייהו א״ר משרשיא ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו:

צ״טדרש רב יהודה בר נחמני מתורגמניה דר׳ שמעון בן לקיש כל הפרשה כולה לא נאמרה אלא בשביל נואף ונואפת שנאמר (דברים כז טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה׳ וגו׳ דעביד פסל ומסכה בארור סגי ליה אלא זה שבא על הערוה והוליד בן והלך לבין הנכרים ועבד ע״ז אמר הקדוש ב״ה ארורים אביו ואמו של זה שכך גרמו לו:

ק׳(דף לח ע״ב) אמר ר׳ יהושע בן לוי מנין שהקב״ה מתאוה לברכת כהנים שנאמר (במדבר ו כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. ואריב״ל מנין שכל כהן שמברך מתברך ושאין מברך אין מתברך שנאמר (בראשית יב ג) ואברכה מברכיך:

100

ק״אוא״ר יהושע בן לוי אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר (משלי כב ט) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל אל תקרי יבורך אלא יברך. ואמר רבי יהושע בן לוי מנין שאפילו עופות שמים מכירין בצרי עין שנאמר (שם א יז) כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף. וא״ר יהושע בן לוי כל הנהנה מצרי עין עובר בלאו שנאמר (שם כג ו) אל תלחם את לחם רע עין וגו׳ כי כמו שער בנפשו כן הוא. רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין שנאמר (שם) אל תלחם ואל תתאו. וא״ר יהושע בן לוי אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי העין שנאמר (דברים כא ז) וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על לבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא לא בא לידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו לא בא לידינו ופטרנוהו בלי מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה:

101

ק״ב(דף לט) אמר רבא בר רב הונא כיון שנפתח ס״ת אסור לספר אפילו בדבר הלכה שנאמר (נחמיה ח ה) ובפתחו עמדו ואין עמידה אלא שתיקה שנאמר (איוב לב טז) והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד ר״ז אמר ר״ה מהכא (נחמיה ח ג) ואזני כל העם אל ספר התורה:

102

ק״גשאלו תלמידיו את ר׳ אלעזר בן שמוע במה הארכת ימים אמר להם מימי לא עשיתי קפנדריא בבית הכנסת לא פסעתי על ראשי עם קודש ולא נשאתי כפי בלא ברכה מאי מברך אמר ר׳ זירא אמר ר׳ חסדא אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכו׳ כי עקר כרעיה (למיסק) מאי אמר יר״מ ה׳ אלהינו וכו׳:

103

ק״דאמר רבי אבהו מריש הוה אמינא ענוותנא אנא כיון דחזיתיה לר׳ אבא דמן עכו דאיהו אמר חדא טעמא ואמר אמוריה חד טעמא ולא קפיד אמינא לאו ענוותנא אנא מאי ענותנותיה דר׳ אבהו דאמרה לה דביתהו דאמוריה דר׳ אבהו לדביתהו דרבי אבהו האי דידן לא צריך ליה להאי דידך והא דגחין וזקיף עליה יקרא דמלכותא הוא דעבדי ליה אזלת דביתהו אמרה ליה לר׳ אבהו אמר לה ומאי נפקא לך מינה מיני ומיניה יתקלס עילאה ותו אימנו רבנן עליה דר׳ אבהו למנוייה בריש מתיבתא חזייה לרבי אבא דמן עכו דתפסי ליה בעלי חובות אמר להו אית לכו רבה:

104

ק״הרבי אבהו ורבי חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא ר׳ חייא בר אבא דריש שמעתא ור׳ אבהו דריש אגדתא שבקי כ״ע לר׳ חייא בר אבא ואתו לקמיה דר׳ אבהו חלש דעתיה אמר להם רבי אבהו אמשול לכם משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנכנסו לעיר אחת אחד מוכר מיני אבנים טובות ומרגליות ואחד מוכר מיני סדקית על מי קופצים לא על מי שמוכר מיני סדקית כל יומא ויומא הוה אזיל ר׳ חייא בר אבא ומלויה בהדי רבי אבהו עד בבא דאושפיזיה משום יקרא דבי קיסר ההוא יומא אלויה רבי אבהו לר׳ חייא בר אבא עד אושפיזיה ואפ״ה לא איתותב דעתיה מיניה:

105

ק״ואמר רבי יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה רב נחמן אמר מהכא (ד״ה א כח ב) ויקם המלך דוד על רגליו ויאמר שמעתי אחי ועמי אם אחי למה עמי ואם עמי למה אחי א״ר אלעזר כך אמר להם דוד לישראל אם אתם שומעים לי אחי אתם ואם לאו עמי אתם ואני רודה אתכם במקל:

106

ק״ז(ע״ב) תנו רבנן מנין שאין עונין אמן במקדש שנאמר (נחמיה ט ה) קומו וברכו את ה׳ אלהיכם מן העולם עד העולם ומנין שעל כל ברכה וברכה תהלה שנאמר (שם) ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל ברכה וברכה תן לו תהלה:

107

ק״ח(דף מא) משנה. פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה ויושב עליה שנאמר (דברים לא י) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות וגו׳ חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול נותנו למלך והמלך עומד ומקבל ויושב וקורא. אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע אצל (שם) לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא זלגו עיניו דמעות אמרו לו לא תתיירא אגריפס המלך אחינו אתה אחינו אתה וקורא מתחלת אלה הדברים:

108

ק״ט(ע״ב) פיסקא. וכשהגיע ללא תוכל וכו׳. תנא משום ר׳ נתן באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה מפני שחנפו לו לאגריפס המלך אמר ר״ש בן חלפתא מיום שגברה אגרופה של חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים אין אדם יכול לומר לחבירו מעשיי גדולים ממעשיך. דרש רב יהודה בר מערבא ואיתימא ר׳ שמעון בן פזי מותר להחניף לרשעים בעוה״ז שנאמר (ישעיה לב ה) לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע מכלל דבעה״ז שרי רבי שמעון בן לקיש אמר מהכא (בראשית לג י) כראות פני אלהים ותרצני ופליגא דרבי לוי דא״ר לוי משל דיעקב ועשו למה הדבר דומה לאדם שזימן את חבירו לסעודה ויודע בו שמבקש להורגו א״ל טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך אמר ליה ידע ליה מלכא להאי מסתפינא למקטליה:

109

ק״יא״ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר (איוב לו יג) וחנפי לב ישימו אף ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר (שם) לא ישועו כי אסרם. וא״ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו שנאמר (משלי כד כד) אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ואין קוב אלא קללה שנאמר (במדבר כג ח) מה אקוב לא קבה אל ואין לאומים אלא עוברין שנאמר (בראשית כה כג) ולאם מלאם יאמץ. וא״ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם שנאמר (ישעיה ה כ) הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר מה כתיב אחריו לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה. ואר״א כל המחניף לרשע סוף נופל בידו ואם אינו נופל בידו נופל ביד בנו ואם אינו נופל ביד בנו נופל ביד בן בנו שנאמר (ירמיה כח ה) ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא וגו׳ אמן כן יעשה ה׳ יקים ה׳ את דבריך וגו׳ וכתיב (דף מב) (שם לז יג) ויהי הוא בשער בנימין ושם בעל פקודות ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה ויתפוש את ירמיה הנביא וכו׳ וכתיב (שם) ויתפוש יראיה בירמיה ויביאהו אל השרים. ואמר רבי אלעזר כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנדה שנאמר (איוב טו לד) כי עדת חנף גלמוד שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה מאי גלמודה גמולה דא מבעלה. ואמר רבי אלעזר כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה כתיב הכא כי עדת חנף גלמוד וכתיב התם (ישעיה מט כא) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם:

110

קי״אאמר רב חסדא א״ר ירמיה בר אבא ד׳ כתות אין מקבלות פני שכינה. כת לצים. כת שקרים. כת חנפים. כת מספרי לה״ר. כת לצים דכתיב (הושע ז ה) משך ידו את לוצצים. כת שקרים דכתיב (תהלים קא ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת חנפים דכתיב (איוב יג טז) כי לא לפניו חנף יבא. כת מספרי לה״ר דכתיב (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע צדיק אתה ה׳ לא יגור במגורך רע:

111

קי״במשנה. משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלה״ק היה מדבר שנאמר (דברים כ ב) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן (זה כהן משוח מלחמה) ודבר אל העם בלה״ק (שם) ואמר אליהם שמע ישראל וגו׳ על אויביכם ולא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כמ״ש להלן (ד״ה ב כח טו) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעלום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל וגו׳ על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם. (דברים כ ג) אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות אל תיראו מפני הגפת התריסים ושפעת הקלגסים ואל תחפזו מקול הקרנות ואל תערצו מפני קול הצוחה כי ה׳ אלהיכם ההולך עמכם הם באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום פלשתים באים בנצחונו של גלית ומה היה סופו שנפל בחרב והם נפלו עמו בני עמון באים בנצחונו של שובך ומה היה סופו שנפל בחרב והם נפלו עמו אבל אתם אין אתם כן אלא (שם) כי ה׳ אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם זה הארון:

112

קי״גפיסקא. (דברים כ ג) ואמר אליהם שמע ישראל. ל״ל למימר להו שמע ישראל א״ר יוחנן משום ר״ש בן יוחאי א״ל הקב״ה לישראל אפילו לא קיימתם אלא ק״ש שחרית וערבית אין אתם נמסרים בידם. ת״ר ב׳ פעמים מדבר עמהם אחד בספר ואחד במלחמה בספר מהו (ע״ב) שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו במלחמה מהו אומר (שם) אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו כנגד ד׳ דברים שאוה״ע עושים מניפין ומריעין וצווחין ורומסין:

113

קי״דפיסקא. פלשתים באים בנצחונו של גלית וכו׳ גלית א״ר יוחנן שעמד בגלוי פנים לפני המקום שנאמר (ש״א יז ח) ברו לכם איש וירד אלי ואין איש אלא המקום שנאמר (שמות טו ג) ה׳ איש מלחמה אמר הקב״ה הריני מפילו ביד בן איש שנאמר (ש״א יז יב) ודוד בן איש אפרתי הוא א״ר יוחנן משום ר״מ בג׳ מקומות לכדו פיו לאותו רשע א׳ ברו לכם איש וירד אלי ואידך אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים. ואידך הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות דוד נמי קאמר ליה אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון דוד הדר א״ל ואנכי בא אליך בשם ה׳ אלהי צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת ויגש הפלשתי השכם והערב א״ר יוחנן כדי לבטלם מק״ש שחרית וערבית ויתיצב ארבעים יום כנגד מ׳ יום שניתנה בהם התורה. ויצא איש הבינים ממחנות פלשתים מאי בינים אמר רב שמבונה מכל מום ושמואל אמר בינוני שבאחיו דבי ר׳ שילא אמרי שהיה עשוי כבנין:

114

קי״ה(ש״ב כא כב) ויפלו ביד דוד וביד עבדיו (מאי נינהו) דכתיב (רות א) ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה א״ר יצחק אמר הקב״ה יבואו בני הנשיקה ויפלו ביד בני הדבוקה. דרש רבא בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים הללו שנאמר (שם) ותשנה קולן ותבכינה עוד:

115

קי״ופיסקא. בני עמון באין בנצחונו של שובך וכו׳. כתיב שובך וכתיב שופך רב ושמואל ואמרי ליה רב אמי ורב אסי חד אמר שובך שמו ולמה נקרא שמו שופך שכל הרואה אותו נשפך לפניו כקיתון וחד אמר שופך שמו ולמה נקרא שמו שובך שעשוי כשובך. (ירמיה ה טז) אשפתו כקבר פתוח כלם גבורים רב ושמואל ואמרי לה רב אמי ורב אסי ח״א בשעה שזורקים חץ עושים אשפתות אשפתות של חללים וש״ת מפני שאומנין בקרב ת״ל כולם גבורים וח״א בשעה שעושים צרכיהם עושים אשפתות אשפתות של זבל ושמא תאמר מפני שחולי מעיים הם ת״ל כולם גבורים אמר רב מרי ש״מ האי מאן דנפיש זבליה חולי מעיים הוא למנ״מ ליטרח בנפשיה. (משלי יב כח) דאגה בלב איש ישחנה רב אמי ורב אסי ח״א יסיחנה מדעתו וח״א ישיחנה לאחרים:

116

קי״זפיסקא. אבל אתם אין כן אלא (דברים כ ד) כי ה׳ אלהיכם ההולך עמכם וגו׳ זה מחנה הארון וכל כך למה מפני שהשם וכל כנוייו מונחים (דף מג) בארון כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר לא ו) וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם אלו סנהדרין. ואת פנחס זה משוח מלחמה כלי הקודש זה הארון והלוחות שבו. וחצוצרות התרועה אלו השופרות. תניא לא לחנם הלך פנחס למלחמה אלא ליפרע דין אבי אמו שנאמר (בראשית לז לו) והמדנים מכרו אותו אל מצרים למימרא דפנחס מיוסף קאתי והכתיב (שמות ו כו) ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה מאי לאו מיתרו קאתי שפיטם עגלים לע״ז לא מיוסף שפטפט ביצרו והלא שבטים מבזין אותו ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע״ז יהרוג נשיא שבט מישראל אלא אי אבוה דאמיה מיוסף אמא דאמיה מיתרו ואי אמא דאמיה מיוסף אבוה דאמיה מיתרו דיקא נמי דכתיב מבנות פוטיאל תרי משמע ש״מ:

117

קי״ח(דף מד) ת״ר (דברים כ ה) אשר בנה אשר נטע אשר ארש למדך תורה ד״א שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה. ואף שלמה אמר בחכמתו (משלי כד כז) הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך הכן בחוץ מלאכתך זה בית ועתדה בשדה לך זה כרם אחר ובנית ביתך זה תלמוד. ד״א הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ומשנה ועתדה בשדה לך זה תלמוד. אחר ובנית ביתך אלו מע״ט. ר״א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ומשנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מע״ט אחר ובנית ביתך דרוש וקבל שכר.

118

קי״ט(דף מה ע״ב) משנה. מאין היו מודדין ר׳ אלעזר (אליעזר) אומר מטבורו רבי עקיבא אומר מחוטמו ר׳ אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו:

119

ק״כגמ׳. במאי קא מיפלגי מ״ס עיקר חיותא באפיה הוא ומ״ס עיקר חיותא בטבורו הוא לימא כי הני תנאי מהיכן הולד נוצר מראשו וכה״א (תהלים עא ו) ממעי אמו אתה גוזי ואומר (ירמיה ז כט) גזי נזרך והשליכי אבא שאול אומר מטבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך אפילו תימא אבא שאול עד כאן לא קאמר אבא שאול התם אלא לענין יצירה אבל לענין נשימה דכ״ע באפיה היא שנאמר (בראשית ז כב) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו מ״ט דרבי אליעזר בן יעקב דכתיב (יחזקאל כא לד) לתת אותה על צוארי חללי רשעים:

120

קכ״א(דף מו) תניא א״ר יוחנן בן שאול מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל אמר הקב״ה יבא מי שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות. הי פירות אילימא פריה ורביה אלא מעתה אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן אלא אמצות:

121

קכ״ב(דף מה ע״ב) משנה. זקני אותה העיר רוחצין את ידיהם במים על מקום עריפתה של עגלה ואומרים (דברים כא ז) ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על לבנו עלתה שזקני ב״ד שופכי דמים הם אלא לא בא לידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו. תנא לא בא לידינו ופטרונוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה (דף מו) והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל אשר פדית ה׳ וגו׳ ונכפר להם הדם שאין ת״ל ונכפר להם הדם אלא רוה״ק מבשרתן אימתי שתעשו כך נכפר להם הדם:

122

קכ״ג(ע״ב) תניא היה ר״מ אומר כופין ללויה ששכר לויה אין לה שיעור דכתיב (שופטים א כד) ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד ואמת וכתיב (שם) ויראם את מבוא העיר ומה חסד עשו עמו שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואת משפחתו שלחו (שנאמר) (שם) וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז תנא היא לוז שצובעין בה תכלת. היא לוז שבא סנחריב מלך אשור ולא בלבלה בא נבוכדנאצר ולא החריבה ואף מה״מ אין לו רשות לעבור בתוכה אלא זקנים שבה בזמן שדעתם קצה בהם מוציאים אותן חוץ לחומה והם מתים והלא דברים ק״ו ומה כנעני זה שלא הלך ברגליו ולא דבר בפיו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות המדבר בפיו והמהלך ברגליו לא כ״ש אלא במה הראה להם חזקיה אמר בפיו עיקם להם ר׳ יוחנן אמר באצבעו הראה להם תניא כותיה דר״י כנעני בשכר שהראה להם באצבע גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות. א״ר יהושע ב״ל היה מהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר (משלי א ט) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. וא״ר יהושע ב״ל בשביל ד׳ אמות שליוהו פרעה לאברהם נשתעבדו בניו ד׳ מאות שנה. א״ר יהודה אמר רב כל המלוה את חבירו אפילו ד״א בעיר אינו ניזוק רבינא אלוייה לרבה בר יצחק ד״א בעיר מטא לידיה הזיקא ואיתציל. ת״ר הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב אין לו שיעור וכמה א״ר ששת עד פרסה ולא אמרן אלא רבו שאינו מובהק אבל רבו מובהק ג׳ פרסאות. רב כהנא אלוייה לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי צנייתא דבבל כי מטו התם א״ל ודאי דאמריתו הני בי צנייתא דבבל איתנהו משני אדם הראשון ועד השתא אמר ליה אדכרתן מלתא דר׳ יוסי בר חנינא מ״ד (ירמיה ב ו) ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם וכי מאחר דלא עבר היכן ישב אלא לומר לך ארץ שגזר עליה אדה״ר לישוב נתיישבה ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב לא נתיישבה רב מרדכי אלויה לרב שימי בר אשי מהגרוניא ועד בי קיפאי ואמרי לה עד בי דורא:

123

קכ״דא״ר יוחנן משום ר״מ כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים שאלמלא ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים בתינוקות שנאמר (מ״ב ב כג) ויעל משם בית אל והוא עולה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח שהקרחת עלינו את המקום. מאי נערים ומאי קטנים א״ר אלעזר נערים שהיו מנוערים מן המצות קטנים שהיו מקטני אמנה במתניתא תנא נערים היו ובזבזו עצמם כקטנים מתקיף לה ר״י ודלמא ע״ש מקומם מי לא כתיב (מ״ב ה ב) וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וקשיא לן קרי לה נערה וקרי לה קטנה וא״ר פדת קטנה דמן נעורן התם לא מפרש מקומה הכא מפרש מקומם (שם ב כד) ויפן אחריו ויראם בשם ה׳ מאי ויראם אמר רב ראה ממש כדתניא ר״ש ב״ג אומר כ״מ שנתנו חכמים עיניהם בו או מיתה או עוני ושמואל אמר ראה שנתעברה בהן אמם ביוה״כ ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להם כאמוריים ר׳ יוחנן אמר ראה שאין בהם לחלוחית של מצוה ודלמא בזרעייהו הוה א״ר אלעזר לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות. (שם) ויקללם בשם ה׳ ותצאן שתים דובים מן היער וגו׳ (דף מז) רב ושמואל ח״א נס וח״א נס בתוך נס מ״ד נס יער הוה דובים לא הוו ומ״ד נס בתוך נס לא יער הוה ולא דובים הוה וליהוו דובים ולא ליהוי יער משום דבעיתי:

124

קכ״ה(מ״ב ב) ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים א״ר יוסי בר׳ חנינא בשביל מ״ב קרבנות שהקריב בלק מלך מואב הובקעו מישראל מ״ב ילדים איני והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואע״פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר מ״ב קרבנות בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנה שלמה שכתוב ביה (מ״א ג ד) אלף עולות יעלה שלמה וא״ר יוסי רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה תאותו מיהא לקללה הואי. (מ״ב ב יט) ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדוני רואה והמים רעים והארץ משכלת וכי מאחר דמים רעים והארץ משכלת מאי מושב העיר טוב א״ר חנין חן מקום על יושביו:

125

קכ״וא״ר חנינא ג׳ חנות הן חן מקום על יושביו וחן אשה על בעלה וחן מקח על מקחו:

126

קכ״זת״ר ג׳ חלאים חלה אלישע אחד על שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגיחזי בשתי ידיו ואחד שמת בו שנא׳ (שם יג יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

127

קכ״חתנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידיו כו׳. אלישע מה היא דכתיב (מ״ב ה כג) ויאמר נעמן הואל קח ככרים וגו׳ וכתיב (שם) ויאמר אליו לבי לא הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקיל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקיל א״ר יצחק באותה שעה היה אלישע עוסק בשמונה שרצים בא ועמד לפניו אמר ליה רשע הגיע העת שאתה מבקש ליטול שכר שמונה שרצים (שם) וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג (שם ז) וארבעה אנשים היו מצורעים א״ר יוחנן זה גחזי ושלשה בניו. תניא ר״ש בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת:

128

קכ״טמשנה. משרבו הרצחנין בטלה עגלה ערופה משבא אלעזר בן דינאי ותחנה בן פרישה היה נקרא חזרו לקרותו בן הרצחן משרבו הנואפים פסקו המים המאררים וריב״ז הפסיקם שנאמר (הושע ד יד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזונות יפרדו משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות שנא׳ (מיכה ז א) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי יוחנן כה״ג העביר הודיות המעשר ואף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין (ע״ב) עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים כל ימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי. (דף מח) משבטלה סנהדרין בטל השיר מבתי המשתאות שנאמר (ישעיה כד ט) בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב ביהמ״ק בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה שנאמר (תהלים יב ב) הושיעה ה׳ כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם רשב״ג אומר משום ר״ש בן הסגן משחרב בהמ״ק אין לך יום שאין בו קללה ולא ירד טל לברכה וניטל טעם הפירות רבי שמעון אומר אף ניטל שומן הפירות:

129

ק״ל(דף מט) בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו חכמת יונית בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון בתוך העיר ורבותינו התירו שתצא כלה באפריון בתוך העיר משמת ר׳ מאיר בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי בטלו השקדנים. משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת ר״ע בטלה כבוד התורה משמת רבי יהושע פסקה טובה מן העולם. משמת רשב״ג בא גוביי ורבו צרות משמת ראב״ע פסק העושר מן החכמים. משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה. משמת ר׳ יוסי קטינתא פסקו החסידים ולמה נקרא שמו קטינתא שהיה קטנותן של חסידים. משמת רבי יוחנן בן זכאי בטלה זיו החכמה. משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד תורה ומתה טהרה ופרישות. משמת רבי ישמעאל בן פאבי בטלה זיו הכהונה. משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא:

130

קל״אגמ׳. ת״ר רבי פנחס בן יאיר אומר מיום שחרב בהמ״ק בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע וגברו בעלי לשון הרע ואין דורש ואין מבקש ואין שואל ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים:

131

קל״במשרבו בעלי הנאה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם משרבו רואי פנים בדין בטל (דברים א יז) לא תגורו ופסק (שם) לא תכירו פנים ופרקו מהם עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם משרבו לוחשי לחישות בדין רבה חרון אף ונסתלקה שכינה שנאמר (תהלים פב א) בקרב אלהים ישפוט משרבו (יחזקאל לג לא) אחרי בצעם לבם הולך רבו (ישעיה ה כ) האומרים לרע טוב ולטוב רע משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע רבו הוי בעולם משרבו מושכי הרוק רבו היהירים ונתמעטו התלמידים והתורה חוזרת על לומדיה משרבו היהירים התהילו בנות ישראל להנשא ליהירים שאין דורנו רואין אלא לפנים איני והאמר רב מרי האי מאן דמייהר אפילו אאינשי ביתיה לא מתקבל שנאמר (חבקוק ב ה) ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה אפילו בנוה שלו מעיקרא קפצי עלייהו ולבסוף מתזלי עלייהו משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים רבה השחד והטיית המשפט ופסקה הטובה משרבו מקבלני טובותיך ומחזקני טובותיך רבו איש הישר בעיניו יעשה שפלים הוגבהו וגבוהים הושפלו ומלכותא אזלא ונוולא משרבו צרי עין טורפי טרף ורבו מאמצי הלב וקופצי ידיים מלהלוות ועברו על מה שכתוב בתורה (דברים טו ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל משרבו מקבלי מתנות נתמעטו הימים וקצרו השנים משום שנא׳ (משלי טו כז) ושונא מתנות יחיה משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקת בישראל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות:

132

קל״ג(דף מח) פיסקא. משבטלה סנהדרין בטל השיר שנאמר (ישעיה כד ט) בשיר וגו׳ ומנ״ל דבסנהדרין כתיב אמר רב הונא בריה דרב יהושע דאמר קרא (איכה ה יד) זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם אמר רב אודנא דשמע זמרא תעקר אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר (צפניה ב יד) קול ישורר בחלון חורב בסף כי ארזה ערה. מאי כי ארזה ערה א״ר יצחק אפילו בית המסוכך בארזים מתרועע. אמר רב אשי ש״מ כי מתחיל חורבא בביתא בספא מתחיל שנאמר חורב בסף ואבע״א מהכא (ישעיה כד יב) ושאיה יוכת שער אמר בר רב אשי לדידי חזי לי ומנגח כתורא. אמר רב הונא זמרי דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסור רב הונא בטל זמרא קם מאה אווזי בזוזא ומאי סאוי חיטי בזוזא ולא איבעין אתא רב חסדא זלזל ביה איבעי אווזא בזוזא ולא אשתכח אמר רב יוסף זמרי גברי ועניין נשי פריצותא זמרן נשי וענו גברי כאש בנעורת למאי נ״מ לבטולי הא מקמי הא. א״ר יוחנן כל השותה בארבעה מיני זמר מביא חמש פורעניות לעולם שנאמר (שם ה יא) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו׳ והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם גו׳ מה כתיב אחריו (שם) לכן גלה עמי מבלי דעת שגורמין גלות לעולם וכבודו מתי רעב שמביאין רעב לעולם המונו צחה צמא שגורמים לתורה שתשתכח מלומדיה. וישח אדם וישפל איש שגורמים שפלות לשונאו של הקב״ה ואין איש אלא הקב״ה שנאמר (שמות טו ג) ה׳ איש מלחמה (ישעיה ה טו) ועיני גבוהים תשפלנה שגורמים שפלות לשונאיהם של ישראל ומה כתיב אחריו לכן הרחיבה שאול נפשה וגו׳:

133

קל״ד(ע״ב) פיסקא. משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים. מאן נביאים הראשונים א״ר הונא שמואל ודוד ושלמה רב נחמן אמר בימי דוד זמנין סליק וזמנין לא סליק שהרי שאל צדוק ועלתה לו שאל אביתר ולא עלתה לו שנאמר (ש״ב טו כד) ויעל אביתר מתיב רבה בר בר שמואל (ד״ה ב כו ה) ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין בראות האלהים מאי לאו באורים ותומים לא בנביאות ת״ש משחרב בהמ״ק ראשון בטלו ערי מגרש ופסקו אורים ותומים ופסק מלך מבית דוד ואם לחשך אדם לומר (עזרא ב סג) ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו בקדש הקדשים עד עמוד הכהן לאורים ותומים אמור לו כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד אלא אמר רב נחמן מאן נביאים הראשונים לאפוקי חגי זכריה ומלאכי דאיקרו אחרונים דתניא משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול וכו׳:

134

קל״הפיסקא. בטל השמיר ת״ר שמיר שבו בנה שלמה את בהמ״ק שנאמר (מ״א ו ז) והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו׳ דברים ככתבן דברי רבי יהודה א״ל רבי נחמיה וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר (שם ז ט) כל אלה אבנים יקרות במדות גזית ומגוררות במגרה מבית ומבחוץ אלא מאי לא נשמע בבית בהבנותו שהיה מתקנן מבחוץ ומכניסן מבפנים אמר רב נחמן נראין דברי ר׳ יהודה באבני מקדש ונראין דברי רבי נחמיה באבני ביתו ולר׳ נחמיה שמיר למה לי לאבני אפוד כדתניא אבנים הללו אין כותבין עליהם בדיו משום שנאמר (שמות כח יא) פתוחי חותם ואין מסרטין עליהם באיזמיל (משום) שנאמר (שם) במלואותם אלא כותבין עליהם בדיו ומביא שמיר ומראה להם מבחוץ והם מתבקעים מאליהם כתאנה שמתבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום וכבקעה זו שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסרה כלום. ת״ר שמיר זה ברייתו כשעורה ומששת ימ״ב נברא ואין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו וכיצד מצניעין אותו כורכין אותו בספוגין של צמר ומניחין אותו באיטוני של אבר מלאה סובין שעורין:

135

קל״ופיסקא. ופסקו אנשי אמנה מאי אנשי אמנה א״ר יצחק אלו בני אדם המאמינים בהקב״ה. דתניא ר״א הגדול אומר מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה והיינו דא״ר אלעזר מ״ד (זכריה ד י) כי מי בז ליום קטנות מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לע״ל קטנות שהיתה בהם שלא האמינו בהקדוש ב״ה. רבא אמר אלו קטנים בני רשעי ישראל שמבזבזים דין אביהם לע״ל אומר לפניו רבש״ע מאחר שאתה עתיד ליפרע מהם למה אתה הקהית שיניהם בם:

136

קל״זא״ר אילעא בר ברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנאמר (תהלים ט כא) שיתה ה׳ מורה להם ידעו גוים אנוש המה סלה. וא״ר אילעא בר ברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו שני ת״ח מתכסים בטלית אחד ועוסקים בתורה שנאמר (חבקוק ג ב) ה׳ שמעתי שמעך יראתי ה׳ פעלך בקרב שנים חייהו א״ת בקרב שנים אלא בקירוב שנים. ואמר רבי אילעא בר ברכיה שני ת״ח ההולכים בדרך ואין ביניהם ד״ת ראויין לישרף שנאמר (מ״ב ב יא) ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמימה וגו׳ טעמא דאיכא דבור הא ליכא דבור ראויין לישרף. וא״ר אילעא בר ברכיה שני ת״ח הדרין בעיר אחת ואין בודקין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה שנאמר (הושע ד ו) נדמו עמי מבלי הדעת. אר״י בר׳ דר׳ חייא כל העוסק בתורה מתוך דוחק תפלתו נשמעת שנאמר (ישעיה ל יט) כי עם בציון ישב בירושלים בכו לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך וגו׳ וכתיב בתריה (שם) ונתן ה׳ לכם לחם צר ומים לחץ ר׳ אחא בר חנינא אומר אף אין הפרגוד ננעל לפניו שנאמר (שם) ולא יכנף עוד מוריך רבי אבהו אמר אף זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר (שם) והיו עיניך רואות את מוריך:

137

קל״חפיסקא. אין יום שאין בו קללה וכו׳. אמר רבא כל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו שנאמר בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר הי בקר אילימא בקר דלמחר מי ידע מאי הוי אלא דחליף ואזל ואלא עלמא אמאי קאי אקידושא דסדרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שנאמר (איוב י כב) ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים ותופע כמו אופל הא יש סדרים תופיע מאפל: (פיסקא) ולא ירד טל לברכה וניטל טעם הפירות תניא ר״ש בן אלעזר אומר טהרה בטלה טעם הפירות וריחם מעשר ביטל שומן דגן רב הונא אשכח תמרתא דחנוניתא כרכה בסודריה אתא רבה בריה א״ל קא מורחנא מינך ריחא דחנוניתא א״ל בני טהרה יש בך יהביה ניהליה אדהכי אתא רבא (אבא) בריה שקלה יהבה א״ל בני שמחת את לבי והקהית את שיני (היינו) דאמרי אינשי רחמי דאבא אבני ורחמי דבני אבני דהוה להו (ליה) רב אחא בר יעקב איטפיל ביה בר׳ יעקב בר ברתיה כי גדל א״ל אשקיץ מיא א״ל אטו ברך אנא בר ברתך אנא והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר ברתך אנא:

138

קל״טרבי יהושע אומר מיום שחרב בית המקדש שרי חכימיא למהוי כספריא וספריא כתלמידייא ותלמידייא כעמא דארעא ועמא דארעא (ע״ב) אזלא ומנוולה (ודלדלה) אין דורש ואין מבקש על מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים:

139

ק״מבעקבות המשיח חוצפא יסגי ויוקר יהא (יאמירו) הגפן תתן פריה והיין ביוקר (פי׳ שמשתכרין) והמלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית הועד יהיה לזנות. והגליל יחרב. והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים ילבינו זקנים גדולים יעמדו מפני הקטנים בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן לא יתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען אלא על אבינו שבשמים:

140

קמ״אפיסקא. בפולמוס של אספסיינוס קיסר גזרו וכו׳ ושלא ילמד אדם את בנו חכמת יונית ת״ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה וכו׳ משמת ר׳ אליעזר נגנז ס״ת משמת ר׳ יהושע בטלו עצה ומחשבה משמת רבי עקיבא בטלו זרועי תורה ונסתמו מעינות החכמה משמת ר׳ אלעזר בן עזריה בטלה עטרת חכמים שעטרת חכמים עשרם משמת ר׳ חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת אבא יוסי בן קטינתא בטלו חסידים ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטינתא שהיה מקטני חסידים משמת בן עזאי בטל השקדנים משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת רשב״ג עלה גובאי ורבו צרות משמת רבי הוכפלו הצרות משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא א״ל רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא א״ל רב נחמן בר יצחק לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. רבי פנחס בן יאיר אומר זהירות מביאה לידי נקיות רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים ותחיית המתים באה על ידי אליהו זכור לטוב המקום יזכנו לראות בביאתו ב״ב אמן:

141

קמ״בסליק לה מסכת סוטה.

142

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), סוטהEin Yaakov (Glick Edition), Sotah

Welcome to Sefastia