עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), סוטה ט׳Ein Yaakov (Glick Edition), Sotah 9

א׳(דף מה ע״ב) משנה. מאין היו מודדין ר׳ אלעזר (אליעזר) אומר מטבורו רבי עקיבא אומר מחוטמו ר׳ אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו:

ב׳גמ׳. במאי קא מיפלגי מ״ס עיקר חיותא באפיה הוא ומ״ס עיקר חיותא בטבורו הוא לימא כי הני תנאי מהיכן הולד נוצר מראשו וכה״א (תהלים עא ו) ממעי אמו אתה גוזי ואומר (ירמיה ז כט) גזי נזרך והשליכי אבא שאול אומר מטבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך אפילו תימא אבא שאול עד כאן לא קאמר אבא שאול התם אלא לענין יצירה אבל לענין נשימה דכ״ע באפיה היא שנאמר (בראשית ז כב) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו מ״ט דרבי אליעזר בן יעקב דכתיב (יחזקאל כא לד) לתת אותה על צוארי חללי רשעים:

ג׳(דף מו) תניא א״ר יוחנן בן שאול מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל אמר הקב״ה יבא מי שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות. הי פירות אילימא פריה ורביה אלא מעתה אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן אלא אמצות:

ד׳(דף מה ע״ב) משנה. זקני אותה העיר רוחצין את ידיהם במים על מקום עריפתה של עגלה ואומרים (דברים כא ז) ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על לבנו עלתה שזקני ב״ד שופכי דמים הם אלא לא בא לידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו. תנא לא בא לידינו ופטרונוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה (דף מו) והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל אשר פדית ה׳ וגו׳ ונכפר להם הדם שאין ת״ל ונכפר להם הדם אלא רוה״ק מבשרתן אימתי שתעשו כך נכפר להם הדם:

ה׳(ע״ב) תניא היה ר״מ אומר כופין ללויה ששכר לויה אין לה שיעור דכתיב (שופטים א כד) ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד ואמת וכתיב (שם) ויראם את מבוא העיר ומה חסד עשו עמו שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואת משפחתו שלחו (שנאמר) (שם) וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז תנא היא לוז שצובעין בה תכלת. היא לוז שבא סנחריב מלך אשור ולא בלבלה בא נבוכדנאצר ולא החריבה ואף מה״מ אין לו רשות לעבור בתוכה אלא זקנים שבה בזמן שדעתם קצה בהם מוציאים אותן חוץ לחומה והם מתים והלא דברים ק״ו ומה כנעני זה שלא הלך ברגליו ולא דבר בפיו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות המדבר בפיו והמהלך ברגליו לא כ״ש אלא במה הראה להם חזקיה אמר בפיו עיקם להם ר׳ יוחנן אמר באצבעו הראה להם תניא כותיה דר״י כנעני בשכר שהראה להם באצבע גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות. א״ר יהושע ב״ל היה מהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר (משלי א ט) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. וא״ר יהושע ב״ל בשביל ד׳ אמות שליוהו פרעה לאברהם נשתעבדו בניו ד׳ מאות שנה. א״ר יהודה אמר רב כל המלוה את חבירו אפילו ד״א בעיר אינו ניזוק רבינא אלוייה לרבה בר יצחק ד״א בעיר מטא לידיה הזיקא ואיתציל. ת״ר הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב אין לו שיעור וכמה א״ר ששת עד פרסה ולא אמרן אלא רבו שאינו מובהק אבל רבו מובהק ג׳ פרסאות. רב כהנא אלוייה לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי צנייתא דבבל כי מטו התם א״ל ודאי דאמריתו הני בי צנייתא דבבל איתנהו משני אדם הראשון ועד השתא אמר ליה אדכרתן מלתא דר׳ יוסי בר חנינא מ״ד (ירמיה ב ו) ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם וכי מאחר דלא עבר היכן ישב אלא לומר לך ארץ שגזר עליה אדה״ר לישוב נתיישבה ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב לא נתיישבה רב מרדכי אלויה לרב שימי בר אשי מהגרוניא ועד בי קיפאי ואמרי לה עד בי דורא:

ו׳א״ר יוחנן משום ר״מ כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים שאלמלא ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים בתינוקות שנאמר (מ״ב ב כג) ויעל משם בית אל והוא עולה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח שהקרחת עלינו את המקום. מאי נערים ומאי קטנים א״ר אלעזר נערים שהיו מנוערים מן המצות קטנים שהיו מקטני אמנה במתניתא תנא נערים היו ובזבזו עצמם כקטנים מתקיף לה ר״י ודלמא ע״ש מקומם מי לא כתיב (מ״ב ה ב) וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וקשיא לן קרי לה נערה וקרי לה קטנה וא״ר פדת קטנה דמן נעורן התם לא מפרש מקומה הכא מפרש מקומם (שם ב כד) ויפן אחריו ויראם בשם ה׳ מאי ויראם אמר רב ראה ממש כדתניא ר״ש ב״ג אומר כ״מ שנתנו חכמים עיניהם בו או מיתה או עוני ושמואל אמר ראה שנתעברה בהן אמם ביוה״כ ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להם כאמוריים ר׳ יוחנן אמר ראה שאין בהם לחלוחית של מצוה ודלמא בזרעייהו הוה א״ר אלעזר לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות. (שם) ויקללם בשם ה׳ ותצאן שתים דובים מן היער וגו׳ (דף מז) רב ושמואל ח״א נס וח״א נס בתוך נס מ״ד נס יער הוה דובים לא הוו ומ״ד נס בתוך נס לא יער הוה ולא דובים הוה וליהוו דובים ולא ליהוי יער משום דבעיתי:

ז׳(מ״ב ב) ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים א״ר יוסי בר׳ חנינא בשביל מ״ב קרבנות שהקריב בלק מלך מואב הובקעו מישראל מ״ב ילדים איני והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואע״פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר מ״ב קרבנות בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנה שלמה שכתוב ביה (מ״א ג ד) אלף עולות יעלה שלמה וא״ר יוסי רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה תאותו מיהא לקללה הואי. (מ״ב ב יט) ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדוני רואה והמים רעים והארץ משכלת וכי מאחר דמים רעים והארץ משכלת מאי מושב העיר טוב א״ר חנין חן מקום על יושביו:

ח׳א״ר חנינא ג׳ חנות הן חן מקום על יושביו וחן אשה על בעלה וחן מקח על מקחו:

ט׳ת״ר ג׳ חלאים חלה אלישע אחד על שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגיחזי בשתי ידיו ואחד שמת בו שנא׳ (שם יג יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

י׳תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידיו כו׳. אלישע מה היא דכתיב (מ״ב ה כג) ויאמר נעמן הואל קח ככרים וגו׳ וכתיב (שם) ויאמר אליו לבי לא הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקיל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקיל א״ר יצחק באותה שעה היה אלישע עוסק בשמונה שרצים בא ועמד לפניו אמר ליה רשע הגיע העת שאתה מבקש ליטול שכר שמונה שרצים (שם) וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג (שם ז) וארבעה אנשים היו מצורעים א״ר יוחנן זה גחזי ושלשה בניו. תניא ר״ש בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת:

י״אמשנה. משרבו הרצחנין בטלה עגלה ערופה משבא אלעזר בן דינאי ותחנה בן פרישה היה נקרא חזרו לקרותו בן הרצחן משרבו הנואפים פסקו המים המאררים וריב״ז הפסיקם שנאמר (הושע ד יד) לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזונות יפרדו משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות שנא׳ (מיכה ז א) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי יוחנן כה״ג העביר הודיות המעשר ואף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין (ע״ב) עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים כל ימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי. (דף מח) משבטלה סנהדרין בטל השיר מבתי המשתאות שנאמר (ישעיה כד ט) בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב ביהמ״ק בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה שנאמר (תהלים יב ב) הושיעה ה׳ כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם רשב״ג אומר משום ר״ש בן הסגן משחרב בהמ״ק אין לך יום שאין בו קללה ולא ירד טל לברכה וניטל טעם הפירות רבי שמעון אומר אף ניטל שומן הפירות:

י״ב(דף מט) בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו חכמת יונית בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון בתוך העיר ורבותינו התירו שתצא כלה באפריון בתוך העיר משמת ר׳ מאיר בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי בטלו השקדנים. משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת ר״ע בטלה כבוד התורה משמת רבי יהושע פסקה טובה מן העולם. משמת רשב״ג בא גוביי ורבו צרות משמת ראב״ע פסק העושר מן החכמים. משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה. משמת ר׳ יוסי קטינתא פסקו החסידים ולמה נקרא שמו קטינתא שהיה קטנותן של חסידים. משמת רבי יוחנן בן זכאי בטלה זיו החכמה. משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד תורה ומתה טהרה ופרישות. משמת רבי ישמעאל בן פאבי בטלה זיו הכהונה. משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא:

י״גגמ׳. ת״ר רבי פנחס בן יאיר אומר מיום שחרב בהמ״ק בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע וגברו בעלי לשון הרע ואין דורש ואין מבקש ואין שואל ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים:

י״דמשרבו בעלי הנאה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם משרבו רואי פנים בדין בטל (דברים א יז) לא תגורו ופסק (שם) לא תכירו פנים ופרקו מהם עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם משרבו לוחשי לחישות בדין רבה חרון אף ונסתלקה שכינה שנאמר (תהלים פב א) בקרב אלהים ישפוט משרבו (יחזקאל לג לא) אחרי בצעם לבם הולך רבו (ישעיה ה כ) האומרים לרע טוב ולטוב רע משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע רבו הוי בעולם משרבו מושכי הרוק רבו היהירים ונתמעטו התלמידים והתורה חוזרת על לומדיה משרבו היהירים התהילו בנות ישראל להנשא ליהירים שאין דורנו רואין אלא לפנים איני והאמר רב מרי האי מאן דמייהר אפילו אאינשי ביתיה לא מתקבל שנאמר (חבקוק ב ה) ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה אפילו בנוה שלו מעיקרא קפצי עלייהו ולבסוף מתזלי עלייהו משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים רבה השחד והטיית המשפט ופסקה הטובה משרבו מקבלני טובותיך ומחזקני טובותיך רבו איש הישר בעיניו יעשה שפלים הוגבהו וגבוהים הושפלו ומלכותא אזלא ונוולא משרבו צרי עין טורפי טרף ורבו מאמצי הלב וקופצי ידיים מלהלוות ועברו על מה שכתוב בתורה (דברים טו ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל משרבו מקבלי מתנות נתמעטו הימים וקצרו השנים משום שנא׳ (משלי טו כז) ושונא מתנות יחיה משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקת בישראל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות:

ט״ו(דף מח) פיסקא. משבטלה סנהדרין בטל השיר שנאמר (ישעיה כד ט) בשיר וגו׳ ומנ״ל דבסנהדרין כתיב אמר רב הונא בריה דרב יהושע דאמר קרא (איכה ה יד) זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם אמר רב אודנא דשמע זמרא תעקר אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר (צפניה ב יד) קול ישורר בחלון חורב בסף כי ארזה ערה. מאי כי ארזה ערה א״ר יצחק אפילו בית המסוכך בארזים מתרועע. אמר רב אשי ש״מ כי מתחיל חורבא בביתא בספא מתחיל שנאמר חורב בסף ואבע״א מהכא (ישעיה כד יב) ושאיה יוכת שער אמר בר רב אשי לדידי חזי לי ומנגח כתורא. אמר רב הונא זמרי דנגדי ודבקרי שרי דגרדאי אסור רב הונא בטל זמרא קם מאה אווזי בזוזא ומאי סאוי חיטי בזוזא ולא איבעין אתא רב חסדא זלזל ביה איבעי אווזא בזוזא ולא אשתכח אמר רב יוסף זמרי גברי ועניין נשי פריצותא זמרן נשי וענו גברי כאש בנעורת למאי נ״מ לבטולי הא מקמי הא. א״ר יוחנן כל השותה בארבעה מיני זמר מביא חמש פורעניות לעולם שנאמר (שם ה יא) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו׳ והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם גו׳ מה כתיב אחריו (שם) לכן גלה עמי מבלי דעת שגורמין גלות לעולם וכבודו מתי רעב שמביאין רעב לעולם המונו צחה צמא שגורמים לתורה שתשתכח מלומדיה. וישח אדם וישפל איש שגורמים שפלות לשונאו של הקב״ה ואין איש אלא הקב״ה שנאמר (שמות טו ג) ה׳ איש מלחמה (ישעיה ה טו) ועיני גבוהים תשפלנה שגורמים שפלות לשונאיהם של ישראל ומה כתיב אחריו לכן הרחיבה שאול נפשה וגו׳:

ט״ז(ע״ב) פיסקא. משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים. מאן נביאים הראשונים א״ר הונא שמואל ודוד ושלמה רב נחמן אמר בימי דוד זמנין סליק וזמנין לא סליק שהרי שאל צדוק ועלתה לו שאל אביתר ולא עלתה לו שנאמר (ש״ב טו כד) ויעל אביתר מתיב רבה בר בר שמואל (ד״ה ב כו ה) ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין בראות האלהים מאי לאו באורים ותומים לא בנביאות ת״ש משחרב בהמ״ק ראשון בטלו ערי מגרש ופסקו אורים ותומים ופסק מלך מבית דוד ואם לחשך אדם לומר (עזרא ב סג) ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו בקדש הקדשים עד עמוד הכהן לאורים ותומים אמור לו כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד אלא אמר רב נחמן מאן נביאים הראשונים לאפוקי חגי זכריה ומלאכי דאיקרו אחרונים דתניא משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול וכו׳:

י״זפיסקא. בטל השמיר ת״ר שמיר שבו בנה שלמה את בהמ״ק שנאמר (מ״א ו ז) והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו׳ דברים ככתבן דברי רבי יהודה א״ל רבי נחמיה וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר (שם ז ט) כל אלה אבנים יקרות במדות גזית ומגוררות במגרה מבית ומבחוץ אלא מאי לא נשמע בבית בהבנותו שהיה מתקנן מבחוץ ומכניסן מבפנים אמר רב נחמן נראין דברי ר׳ יהודה באבני מקדש ונראין דברי רבי נחמיה באבני ביתו ולר׳ נחמיה שמיר למה לי לאבני אפוד כדתניא אבנים הללו אין כותבין עליהם בדיו משום שנאמר (שמות כח יא) פתוחי חותם ואין מסרטין עליהם באיזמיל (משום) שנאמר (שם) במלואותם אלא כותבין עליהם בדיו ומביא שמיר ומראה להם מבחוץ והם מתבקעים מאליהם כתאנה שמתבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום וכבקעה זו שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסרה כלום. ת״ר שמיר זה ברייתו כשעורה ומששת ימ״ב נברא ואין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו וכיצד מצניעין אותו כורכין אותו בספוגין של צמר ומניחין אותו באיטוני של אבר מלאה סובין שעורין:

י״חפיסקא. ופסקו אנשי אמנה מאי אנשי אמנה א״ר יצחק אלו בני אדם המאמינים בהקב״ה. דתניא ר״א הגדול אומר מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה והיינו דא״ר אלעזר מ״ד (זכריה ד י) כי מי בז ליום קטנות מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לע״ל קטנות שהיתה בהם שלא האמינו בהקדוש ב״ה. רבא אמר אלו קטנים בני רשעי ישראל שמבזבזים דין אביהם לע״ל אומר לפניו רבש״ע מאחר שאתה עתיד ליפרע מהם למה אתה הקהית שיניהם בם:

י״טא״ר אילעא בר ברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנאמר (תהלים ט כא) שיתה ה׳ מורה להם ידעו גוים אנוש המה סלה. וא״ר אילעא בר ברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו שני ת״ח מתכסים בטלית אחד ועוסקים בתורה שנאמר (חבקוק ג ב) ה׳ שמעתי שמעך יראתי ה׳ פעלך בקרב שנים חייהו א״ת בקרב שנים אלא בקירוב שנים. ואמר רבי אילעא בר ברכיה שני ת״ח ההולכים בדרך ואין ביניהם ד״ת ראויין לישרף שנאמר (מ״ב ב יא) ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמימה וגו׳ טעמא דאיכא דבור הא ליכא דבור ראויין לישרף. וא״ר אילעא בר ברכיה שני ת״ח הדרין בעיר אחת ואין בודקין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה שנאמר (הושע ד ו) נדמו עמי מבלי הדעת. אר״י בר׳ דר׳ חייא כל העוסק בתורה מתוך דוחק תפלתו נשמעת שנאמר (ישעיה ל יט) כי עם בציון ישב בירושלים בכו לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך וגו׳ וכתיב בתריה (שם) ונתן ה׳ לכם לחם צר ומים לחץ ר׳ אחא בר חנינא אומר אף אין הפרגוד ננעל לפניו שנאמר (שם) ולא יכנף עוד מוריך רבי אבהו אמר אף זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר (שם) והיו עיניך רואות את מוריך:

כ׳פיסקא. אין יום שאין בו קללה וכו׳. אמר רבא כל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו שנאמר בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר הי בקר אילימא בקר דלמחר מי ידע מאי הוי אלא דחליף ואזל ואלא עלמא אמאי קאי אקידושא דסדרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שנאמר (איוב י כב) ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים ותופע כמו אופל הא יש סדרים תופיע מאפל: (פיסקא) ולא ירד טל לברכה וניטל טעם הפירות תניא ר״ש בן אלעזר אומר טהרה בטלה טעם הפירות וריחם מעשר ביטל שומן דגן רב הונא אשכח תמרתא דחנוניתא כרכה בסודריה אתא רבה בריה א״ל קא מורחנא מינך ריחא דחנוניתא א״ל בני טהרה יש בך יהביה ניהליה אדהכי אתא רבא (אבא) בריה שקלה יהבה א״ל בני שמחת את לבי והקהית את שיני (היינו) דאמרי אינשי רחמי דאבא אבני ורחמי דבני אבני דהוה להו (ליה) רב אחא בר יעקב איטפיל ביה בר׳ יעקב בר ברתיה כי גדל א״ל אשקיץ מיא א״ל אטו ברך אנא בר ברתך אנא והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר ברתך אנא:

כ״ארבי יהושע אומר מיום שחרב בית המקדש שרי חכימיא למהוי כספריא וספריא כתלמידייא ותלמידייא כעמא דארעא ועמא דארעא (ע״ב) אזלא ומנוולה (ודלדלה) אין דורש ואין מבקש על מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים:

כ״בבעקבות המשיח חוצפא יסגי ויוקר יהא (יאמירו) הגפן תתן פריה והיין ביוקר (פי׳ שמשתכרין) והמלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית הועד יהיה לזנות. והגליל יחרב. והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים ילבינו זקנים גדולים יעמדו מפני הקטנים בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן לא יתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען אלא על אבינו שבשמים:

כ״גפיסקא. בפולמוס של אספסיינוס קיסר גזרו וכו׳ ושלא ילמד אדם את בנו חכמת יונית ת״ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה וכו׳ משמת ר׳ אליעזר נגנז ס״ת משמת ר׳ יהושע בטלו עצה ומחשבה משמת רבי עקיבא בטלו זרועי תורה ונסתמו מעינות החכמה משמת ר׳ אלעזר בן עזריה בטלה עטרת חכמים שעטרת חכמים עשרם משמת ר׳ חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת אבא יוסי בן קטינתא בטלו חסידים ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטינתא שהיה מקטני חסידים משמת בן עזאי בטל השקדנים משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת רשב״ג עלה גובאי ורבו צרות משמת רבי הוכפלו הצרות משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא א״ל רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא א״ל רב נחמן בר יצחק לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. רבי פנחס בן יאיר אומר זהירות מביאה לידי נקיות רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים ותחיית המתים באה על ידי אליהו זכור לטוב המקום יזכנו לראות בביאתו ב״ב אמן:

כ״דסליק לה מסכת סוטה.