עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), קידושין א׳Ein Yaakov (Glick Edition), Kiddushin 1
א׳קידושין (דף ב ע״ב) תניא ר״ש אומר מפני מה אמרה תורה (דברים כב יג) כי יקח איש אשה ולא כתיב כי תלקח אשה לאיש מפני שדרכו של איש לחזור אחר אשה ואין דרכה של אשה לחזור על איש משל לאדם שאבדה לו אבדה מי חוזר על מי בעל אבדה מחזר על אבדתו:
1
ב׳(דף יב) אמר רב יהודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן אמר רב אסי א״ר יוחנן וקשים לעולם יותר מדור המבול שנאמר (הושע ד ב) אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו מאי משמע כדמתרגם רב יוסף מולדין בנין מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין וכתיב (שם) על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו. ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים שנאמר (בראשית ז כב) מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים ואילו הכא אפילו דגים שבים ואימא עד דעביד לכולהו לא ס״ד דכתיב (ירמיה כג י) כי מפני אלה אבלה ארץ אימא אלה לחוד והנך לחודייהו (ע״ב) מי כתיב ופרצו פרצו כתיב:
2
ג׳(דף כב) ת״ר (דברים טו טז) כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן מכאן אמרו חכמים הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו (ע״ב) (שמות כא ו) ורצע אדוניו את אזנו במרצע וגו׳ ר׳ יוחנן ב״ז היה דורש מקרא זה כמין חומר מה נשתנה אזן מכל האברים שבגוף אמר הקב״ה אוזן ששמעה קולי על הר סיני (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע (בה) (שמות כא ו) (והגישו אל הדלת וגו׳) ר״ש (ב״ר) היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב״ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם:
3
ד׳(דף כט ע״ב) ת״ר הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ר׳ יהודה אומר אם בנו זריז ומוצלח ותלמודו מתקיים בידו בנו קודם כי הא דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב שדריה אבוה לקמיה דאביי כי אתא חזייה דלא הוה מחדדן שמעתיה א״ל אנא עדיפנא ממך תוב את ואיזיל אנא שמע אביי דקא הוה אתי הוה ההוא מזיק בי רבנן דאביי דכי הוו עיילין תרין אפילו ביממא הוו מתזקי אמר להו לא ליתיב ליה אינש אושפיזא אפשר דמתרחיש ניסא על בת בההיא בי רבנן אידמי ליה כתנינא דז׳ רישוותא כל כריעה דכרע בתר חד רישא אמר להו למחר אי לא איתרחיש ניסא סכנתין :
4
ה׳אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אדם אשה ואח״כ לומד תורה ר׳ יוחנן אמר ריחים בצוארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו :
5
ו׳משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא א״ל כשיבא לידך הביאהו לידי כי אתא חזייה דלא פריס סודרא א״ל מ״ט לא פריסת סודרא א״ל דלא נסיבנא והדרינהו לאפיה מיניה א״ל חזי דלא חזית להו לאפאי עד דנסבת ר״ה לטעמיה דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה בעבירה ס״ד אלא אימא כל ימיו בהרהורי עבירה. אמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל עד עשרים שנה יושב הקב״ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיעו עשרים שנה ולא נשא אומר תיפח עצמותיו של אותו האיש. א״ר חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר (דף ל) הוה אמינא לשטן גירא בעיניך. א״ל רבא לרב נתן בר אמי אדידך על צוארי דבריך מט״ז ועד כ״ב ואמרי לה מי״ח ועד כ״ד כתנאי (משלי כב ו) חנוך לנער על פי דרכו ר׳ יהודה ור׳ נחמיה חד אמר משיתסר ועד כ״ב וח״א מתמני סרי ועד כ״ד:
6
ז׳א״ר יהושע בן לוי כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני שנא׳ (דברים ד ט) והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב. רבי חייא בר אבא אשכחיה לר׳ יהושע בן לוי דשדי דיסנא ארישיה וקא ממטי ליה לינוקא לבי כנישתא א״ל מאי כולי האי א״ל מי זוטרא מ״ד והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב מכאן ואילך רבה בר רב הונא לא טעים אומצא עד דמייתי ליה לינוקא בי מדרשא ר׳ חייא בר אבא לא טעים אומצא עד דמקרי לינוקא ומוספיה. א״ר ספרא משום ריב״ח מ״ד (דברים ו ז) ושננתם לבניך אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד מי ידע כמה חיי לא צריכא ליומי :
7
ח׳לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה שהיו אומרים (ויקרא יא מב) וא״ו דגחון חציין של אותיות של ספר תורה (שם י טז) דרש דרש חציין של תיבות (שם יג לג) והתגלח חציין של פסוקים (תהלים פ יד) יכרסמנה חזיר מיער עי״ן דיער חציין של תהלים באותיות (שם עח לח) והוא רחום יכפר עון חציין דפסוקים:
8
ט׳ת״ר חמשת אלפים ותתפ״ח פסוקים הווין ס״ת יתר עליו ספר תהלים ח׳ חסר ממנו דברי הימים ח׳. ת״ר (דברים ו ז) ושננתם שיהיו ד״ת מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר אלא אמור לו מיד שנאמר (ע״ב) (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את וגו׳ ואומר (שם) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך ואומר (תהלים קכז ד) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים ואומר (שם מה ו) חציך שנונים ואומר (שם קכז ה) אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער מאי את אויבים בשער א״ר חייא בר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים שונאים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר (במדבר כא יד) את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסופה:
9
י׳ת״ר (דברים יא יח) ושמתם סם תם נמשלה תורה כסם חיים משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי כך הקב״ה אמר להם לישראל בני בראתי יצה״ר ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנא׳ (בראשית ד ז) הלא אם תיטיב שאת ואם אין אתם עוסקים בתורה אתם נמסרים בידו שנאמר (שם) לפתח חטאת רובץ ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך שנאמר (שם) ואליך תשוקתו ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר (שם) ואתה תמשל בו:
10
י״את״ר קשה יצה״ר שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר (בראשית ח כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו. א״ר יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר (שם ו ה) רק רע כל היום. אמר ר״ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר (תהלים לז כג) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב״ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר (שם) ה׳ לא יעזבנו בידו. תנא דבי ר׳ ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר (ירמי׳ כג כט) הלוא כה דברי כאש נאם ה׳ וכפטיש יפוצץ סלע. אם אבן הוא נימוח שנאמר (איוב יד יט) אבנים שחקו מים ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים:
11
י״בפיסקא. וללמדו אומנות מנא לן אמר חזקיה דאמר קרא (קהלת ט ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת אם אשה ממש היא כשם שחייב להשיאו כך חייב ללמדו אומנות אם תורה היא כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות וי״א אף להשיטו בנהר מ״ט חיותיה היא רבי יהודה אומר כל מי שאינו מלמדו אומנות כאילו מלמדו לסטות מאי בינייהו איכא בינייהו דאגמריה נמי עיסקא:
12
י״גתנו רבנן נאמר (שמות כ יב) כבד את אביך ואת אמך ונאמר (משלי ג ט) כבד את ה׳ מהונך השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום נאמר (ויקרא יט ג) איש אמו ואביו תיראו ונאמר (דברים ו יג) את ה׳ אלהיך תירא השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום נאמר (שמות כא יז) מקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר (ויקרא כד טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום אבל בהכאה ודאי אי אפשר וכן בדין ששלשתן שותפין בו:
13
י״דת״ר שלשה שותפין הן באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר לו הקב״ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני (דף לא) שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הקב״ה כבוד אב לכבוד אם וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הקב״ה מורא האם למורא האב. תני תנא קמיה דרב נחמן בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו אמר הקב״ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם שאלמלא דרתי ביניהם צערוני:
14
ט״וא״ר יצחק כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה שנאמר (ישעיה סו א) כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי. א״ר יהושע בן לוי אסור לו לאדם שיהלך ד׳ אמות בקומה זקופה שנאמר (שם ו) מלא כל הארץ כבודו רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ד׳ אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי:
15
ט״זשאל בן אלמנה אחת את ר׳ אליעזר אבא אומר השקני מים ואימא אומרת השקני מים איזה מהם קודם א״ל הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך בא לפני ר׳ יהושע א״ל כך אמר לי רבי נתגרשה מהו א״ל מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה הטל להם מים בספל וקעקע להם כתרנגולים:
16
י״זדרש עולא רבה אפתחא דבי נשיאה מ״ד (תהלים קלח ד) יודוך ה׳ כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך. בשעה שאמר הקב״ה (שמות כ ב) אנכי ולא יהיה לך אמרו אוה״ע לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר (שם) כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות רבא אמר מהכא (תהלים קיט קס) ראש דברך אמת ראש דברך ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת:
17
י״חבעו מיניה מרב עולא עד היכן כבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה נכרי אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים רבוא שכר והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו:
18
י״טאמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר׳ אליעזר עד היכן כבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה נכרי אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו אמרו פעם אחת בקשו ממנו חכמים לאפוד בס׳ רבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים רבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן לו הקב״ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם מבקש אני מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וכששמעו חכמים בדבר אמרו ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכ״ו דאמר ר' חנינא גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דהוה אמר לי הלכה כר׳ יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן אמינא אנא לא מפקידנא וקא עבידנא השתא דשמענא להא דאמר ר׳ חנינא גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי אין הלכה כר׳ יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן:
19
כ׳כי אתא רב דימי אמר פעם אחת היה לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו ולא הכלימה ונפל קורדקסין שלה והושיטו לה שלא תצטער. תני אבימי בריה דר׳ אבהו יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו בריחים (ע״ב) ומביאו לעוה״ב א״ר אבהו כגון אבימי ברי קיים מצות כבוד חמשה בני סמכי הוו ליה לאבימי בחיי אביו וכי הוה אתי ר׳ אבהו קרי אבבא רהיט ואזל ופתח לית ואמר אין אין אדמטאי התם יומא חד א״ל אשקיין מיא אדאייתי ליה נמנם גחין קאי עלית עד דאיתער אסתייעא מלתיה ודרש אבימי (תהלים עט א) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך א״ל רב יעקב בר אבוה לאביי כגון אנא דעד דאתינא מבי רב אבא מדלא לי כסא ואמא מזגא לי היכי אעביד א״ל מאמך קביל ומאבוך לא תקבל דכיון דבר תורה הוא חלשא דעתיה. ר׳ טרפון הוה ליה ההיא אימא דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא גחין וסליקה וכל אימת דהות נחית נחתא עלויה אתא וקא משתבח בי מדרשא אמרי ליה עדיין לא הגעת לחצי כבוד כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה. רב יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאימיה אמר איקום מקמי שכינה דאתיא אמר רבי יוחנן אשרי מי שלא חמאן ר׳ יוחנן עברתו אמו מת אביו ילדתו מתה אמו. וכן אביי:
20
כ״אתנו רבנן איזהו מורא ואיזהו כבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל מכניס ומוציא. איבעיא להו (דף לב) משל מי רב יהודה אמר משל בן רב נתן אמר רב אושעיא משל אב. שאלו את ר׳ אליעזר עד היכן כבוד אב ואם אמר להם כדי שיטול ארנקי של דינרים ויטילנו לים בפניו ולא יכלימנו:
21
כ״במעשה בר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ צדוק שהיו מסובים בבית משתה בנו של רבן גמליאל והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם נתן הכוס לר׳ אליעזר ולא נטלו נתן לר׳ יהושע וקבלו א״ל ר׳ אליעזר מה זה יהושע אנן יושבים וגמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו א״ל מצינו גדול ממנו ששימש אברהם גדול הדור היה וכתוב בו (בראשית יח ח) והוא עומד עליהם ושמא תאמר כמלאכי השרת נדמו לו לא נדמו לו אלא לערביים ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו אמר להם ר׳ צדוק עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות הקב״ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו:
22
כ״ג(דף לג) אין בעלי אומניות רשאים לעמוד מפני ת״ח בשעה שעוסקים במלאכתם ולא והא תניא כל בעלי אומניות שבירושלים עומדים בפניהם ושואלים בשלומם אומרים להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום א״ר יוחנן מפניהם עומדים מפני ת״ח אין עומדים א״ר יוסי בר אבין בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדים מפני ת״ח אין עומדים ודלמא שאני התם דאם כן נמצאת אתה מכשילן לעתיד לבא:
23
כ״ד(ע״ב) א״ר אייבו א״ר ינאי אין ת״ח רשאי לעמוד בפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים. א״ר אלעזר כל תלמיד חכם שאין עומד בפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח שנא׳ (קהלת ח יג) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים מורא זו איני יודע מהו כשהוא אומר (ויקרא יט לב) תקום ויראת הוי אומר מורא זו קימה:
24
כ״ה(דף לה) כתיב (שמות טז) ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען אי אפשר לומר עד בואם אל ארץ נושבת שכבר נאמר אל קצה ארץ כנען ואי אפשר לומר אל קצה ארץ כנען שהרי כבר נאמר עד בואם וגו׳ הא כיצד בז׳ באדר מת משה ופסק מן מלירד והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ט״ז בניסן. תניא אידך ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה וכי מ׳ שנה אכלו והלא מ׳ שנה חסר ל׳ יום אכלו אלא לומר לך עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן. תניא אידך בז׳ באדר מת משה ובז׳ באדר נולד מנין שבז׳ באדר מת שנאמר (דברים לד ה) וימת שם משה עבד ה׳ וכתיב (שם) ויבכו בני ישראל את משה וכתיב (יהושע א א) ויהי אחרי מות משה עבד ה׳ וכתיב (שם) מיכה עבדי מת ועתה קום עבור וגו' וכתיב (שם) עברו בקרב המחנה וצוו את העם. וכתיב (שם ד עט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא ממנו ל״ג ימים למפרע הא למדת שבז׳ באדר מת משה. ומנין שבז׳ באדר נולד משה שנאמר (דברים לא ב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. שאין תלמוד לומר היום מה ת״ל היום היום מלאו ימי ושנותי. מלמד שיושב הקב״ה וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנא׳ (שמות כג כו) את מספר ימיך אמלא:
25
כ״ו(דף לט ע״ב) משנה. כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ:
26
כ״זגמ׳. ורמינהו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה״ז והקרן קימת לו לעולם הבא אלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים והכנסת אורחים והבאת שלום בין אדם לחבירו ות״ת כנגד כולם א״ר יהודה ה״ק כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין לו ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה מכלל דהנך אפי׳ כחדא נמי אמר רב שמעיה לומר שאם היתה שקולה מכרעת וכל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין ולו ורמינהו כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת וכל שעונותיו מרובים מזכיותיו מטיבין לו ודומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ממנה אמר אביי מתניתין דעבדין ליה יום טב ויום ביש רבא אמר הא מני ר׳ יעקב היא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא: דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחית המתים תלויה בה בכבוד אב ואם כתיב (דברים ה טז) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בשלוח הקן כתיב (שם כב ז) למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן טובות ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ודלמא לאו הכי הוה ר׳ יעקב מעשה חזא ודלמא מהרהר בעבירה היה מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה ודלמא מהרהר בעבודה זרה הוה וכתיב (יחזקאל יד ה) למען תפוש את בית ישראל בלבם איהו נמי ה״ק אי ס״ד שכר מצוה בהאי עלמא אמאי לא אגין מצוה עליה כי היכי דלא ליתי לידי הרהור והאמר ר׳ אלעזר שלוחי מצוה אינם ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן התם סולם רעוע הוה דקביע הזיקא וכל היכא דקביע הזיקא לא סמכינן אניסא דכתיב (ש״א טז ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני. אמר רב יוסף אלמלא דרשיה אחר להאי קרא כר׳ יעקב בר ברתיה לא חטא ואחר מאי חזא א״ד כי האי גוונא חזא וא״ד לישנא דחוצפית המתורגמן חזא דהוה גריר ליה דבר אחר אמר פה שהפיק מרגליות ילחך עפר נפק וחטא :
27
כ״חרמי ליה רב טובי בר רב קיסנא לרבא תנן כל העושה מצוה אחת מטיבין לו עשה אין לא עשה לא ורמינהו ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה. א״ל התם כגון שבא דבר עבירה לידו וניצל הימנה:
28
כ״טכי הא דרבי חנינא בר פפי תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר מלתא ומלי נפשיה שיחנא וכיבי אמרה היא מלתא ואיתסי שבקה ערק טשא בההוא בי בני דכי הוו עיילין ביה בתרין אפילו ביממא הוו מתזקין למחר אמרי ליה רבנן מאן נטרך אמר להו שני (דף מ) נושאי קיסר שמרוני כל הלילה אמרי ליה שמא דבר עבירה בא לידך ונצלת הימנה דתניא כל הבא דבר עבירה לידו וניצל הימנה עושים לו נס. (תהלים קג כ) גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כגון רבי צדוק וחביריו. ר׳ צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר לה חלש לי לבאי ולא מצינא איכא מידי למיכל אמרה ליה איכא דבר טמא אמר לה מאי נ״מ דעביד הא אכיל הא שגרא תנורא קא מנחת ליה סליק ויתיב בגויה אמרה ליה מאי האי אמר לה דעביד הא נפיל בהא אמרה ליה אי ידעי כולי האי לא צערתיך. רב כהנא הוה מזבן דיקולי תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר לה איזיל איקשיט נפשאי סליק וקא נפיל מאיגרא לארעא אתא אליהו קבליה א״ל אטרחתן ארבע מאות פרסי א״ל מי גרם לי לאו עניותא יהב ליה שיפא דדינרי:
29
ל׳רמי ליה לרב נחמן תנן אלו דברים שאדם עושה אותן אוכל פירותיהם בעה״ז והקרן קימת לעה״ב ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ות״ת כנגד כולם בכבוד אב ואם כתיב (דברים ה טז) למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך. בגמילות חסדים כתיב (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. ובהבאת שלום כתיב (תהלים לד טו) בקש שלום ורדפהו וא״ר אבהו אתיא רדיפה רדיפה כתיב הכא בקש שלום ורדפהו וכתיב התם רודף צדקה וחסד. בת״ת כתיב (דברים ל כ) כי הוא חייך ואורך ימיך אי הכי בשלוח הקן נמי כתיב (שם כב ז) למען ייטב לך והארכת ימים ליתני נמי הא תנא ושייר תני תנא אלו דברים ואת אמרת תנא ושייר אמר רבא ר׳ אידי אסברא לי (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי יש צדיק טוב וצדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב. טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב כיוצא בדבר (שם) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו וכי יש רשע רע ויש רשע שאינו רע אלא רע לשמים ורע לבריות זהו רשע רע. רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע. הזכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי וגו׳. עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנאמר אוי לרשע רע וגו׳ ואלא מה אני מקיים (משלי א לא) ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו עבירה שעושה פירות יש לה פירות ושאין עושה פירות אין לה פירות מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה שנאמר (מלאכי ג טז) אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב ה׳ וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה׳ ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו א״ר אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה שנא׳ (תהלים סו יח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳ ואלא מה אני מקיים (ירמיה ו יט) הנני מביא אל העם הזה פרי מחשבותם מחשבה העושה פירות הקב״ה מצרפה למעשה מחשבה שאין בה פרי אין הקב״ה מצרפה למעשה ואלא הא דכתיב (יחזקאל יד ה) למען תפוש את בית ישראל בלבם אמר רב אחא בר יעקב ההוא בע״ז הוא דכתיב דאמר מר חמורה ע״ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה עולא אמר כדרב הונא דא״ר הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו ס״ד אלא נעשית לו כהיתר. א״ר אבהו משום ר׳ חנינא נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים וכו׳ כמו שכתוב למעלה במסכת חגיגה:
30
ל״אתנן התם אין מקיפין בחלול השם אחד שוגג ואחד מזיד. מאי אין מקיפין אמר מר זוטרא שאין עושין כחנוני המקיף אמר מר בריה דרבינא לומר שאם היתה שקולה מכרעת:
31
ל״ב(ע״ב) ת״ר לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות. עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה שנאמר (קהלת ט יח) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא יחידי שחטא איבד ממנו טובות הרבה ר״א בר׳ שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא יחידי שחטא זה אבד ממנו ומכל העולם טובות הרבה. ר״ש בן יוחאי אומר אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה אבד את הראשונות שנאמר (יחזקאל לג יב) צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שוב רשעו שנא׳ (שם) ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וניהוי כמחצה עונות ומחצה זכיות אמר ריש לקיש בתוהא על ראשונות:
32
ל״גמשנה. כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא שנאמר (קהלת ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב:
33
ל״דא״ר אלעזר בר צדוק למה צדיקים נמשלים בעוה״ז לאילן שכולו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ נופו נמצא כולו עומד במקום טהרה. כך הקב״ה מביא יסורים על צדיקים בעוה״ז כדי שיירשו העוה״ב שנאמר (איוב ח ז) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד ולמה רשעים דומים בעה״ז לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה נקצץ נופו כולו עומד במקום טומאה כך הקב״ה משפיע להם טובה בעה״ז כדי לטורדן ולהורידן למדרגה התחתונה של גיהנם שנא׳ (משלי יד יב) יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות:
34
ל״הוכבר היה ר׳ טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאלה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול. נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול. נענה ר׳ עקיבא ואמר תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה. תניא ר׳ יוסי אומר גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה. תניא ר׳ יוסי אומר גדול תלמוד שקדם לחלה מ׳ שנה לתרומות ומעשרות נ״ד. לשמיטים ס״א. ליובלות ק״ג. ק״ג ק״ד הויין קסבר יובל מתחלתו הוא משמט וכשם שהתלמוד קודם למעשה כך דינו קודם למעשה כדרב המנונא דאמר רב המנונא אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנא׳ (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה שנאמר (תהלים קה מד) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:
35
ל״ופיסקא. כל שאינו לא במקרא ולא במשנה אינו מן הישוב א״ר יוחנן ופסול לעדות. ת״ר האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב וי״א פסול לעדות. אמר רב אידי בר אבין הלכה כי״א. דרש בר קפרא רגזן (דף מא) לא עלתה בידו אלא רגזנותו ולאדם טוב מטעיטים אותו מפרי מעשיו בעה״ז. וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ דור הנאה ממנו שנא׳ (תהלים א ב) ובמושב לצים לא ישב מושבו מושב לצים:
36
