עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), זבחיםEin Yaakov (Glick Edition), Zevachim
א׳זבחים (דף מא ע״ב) תנא דבי ר׳ ישמעאל מפני מה נאמרו (ויקרא ד ט) יותרת ושתי כליות בפר כהן משיח ולא נאמרו בפר העלם דבר של צבור משל למלך בשר ודם שכעס על אוהבו ומיעט בסרחונו מפני חבתו ותנא דבי רבי ישמעאל מפני מה נאמרה (שם) פרכת הקדש בפר כהן משיח ולא נאמרה בפר העלם דבר של צבור משל למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה אם מיעוטה סרחה פמליא שלו מתקיימת ואם רובה סרחה אין פמליא שלו מתקיימת:
1
ב׳(דף נג ע״ב) קרן מזרחית דרומית של מזבח לא היה לה יסוד מ״ט א״ר אלעזר לפי שלא היתה בחלקו של טורף דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח היה אוכל בחלקו של יהודה אמה. א״ר לוי בר חמא א״ר חמא בר חנינא רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה שנאמר (דף נד) (דברים לג יב) חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפזיכן לשכינה שנאמר (שם) ובין כתפיו שכן:
2
ג׳(דף כד ע״ב) מ״ד (ש״א יט יט) חנה דוד בניות ברמה וכי מה ענין ניות אצל רמה אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם אמרי כתיב (דברים יז ח) וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו מלמד שבהמ"ק גבוה מכל א״י וא״י גבוה מכל הארצות ולא הוו ידעי מקומו היכא אייתו ספר יהושע בכולהו שבטים כתיב (יהושע יח יד) וירד ועלה הגבול ותאר הגבול בשבט בנימין (שם יח) ועלה כתיב וירד לא כתיב אמרי ש״מ הכא הוא מקומו סבור למבנייה בעין עיטם דמידלי אמרי ניתתי ביה קליל כדכתיב (דברים לג יב) ובין כתפיו שכן א״ד גמירי בחלקו של בנימין סנהדרין יתבין ושכינה בחלקו של בנימין היא ואי מדלינן ליה אתפליג ליה טובא מוטב ניתתי ביה פורתא כדכתיב ובין כתפיו שכן ועל דבר זה נתקנא ביה דואג האדומי בדוד כדכתיב (תהלים סט י) כי קנאת ביתך אכלתני וחרפת חורפיך נפלו עלי וכתיב (שם קלב א) שיר המעלות וגו׳ אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא וגו' עד אמצא מקום וגו' הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער באפרתה זה יהושע דאתי מאפרים בשדי יער זה בנימין דכתיב ביה (בראשית מט כז) זאב יטרף:
3
ד׳(דף פח ע״ב) א״ר ענני בר ששון למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין כתונת מכפר על שפיכות דמים שנאמר (בראשית לז לט) וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם מכנסים מכפרין על גלוי עריות שנאמר (שמות כה מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה והמצנפת מכפר על גסי הרוח מנין א״ר חנינא יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה אבנט מכפר על הרהור הלב אהיכא דאיתיה. חשן מכפר על הדינין שנאמר (שם) ועשית חשן משפט אפוד מכפר על ע״ז שנאמר (הושע ג ד) ואין אפוד ותרפים. מעיל מכפר על לה״ר מנין א״ר חנינא יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע. ציץ מכפר על עזות פנים בציץ כתיב (שמות כח לח) והיה על מצח אהרן ובעזות פנים כתיב (ירמיה ג ג) ומצח אשה זונה היה לך איני והא אמר ריב״ל שני דברים לא מצינו כפרה בקרבנות ומצינו כפרה ממקום אחר ואלו הן שפיכות דמים אשפיכות דמים קשיא לה״ר מעגלה ערופה לה״ר מקטורת דתני רב חנניא מנין לקטורת שמכפרת שנאמר (במדבר יז יב) ויתן את הקטרת ויכפר על העם ותנא דבי רבי ישמעאל על מה קטורת מכפרת על לה״ר יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי קשיא שפיכות דמים אשפיכות דמים קשיא לה״ר אלה״ר שפיכות דמים אשפיכות דמים לא קשיא הא דידיע מאן קטליה הא דלא ידיע מאן קטליה אי ידיע מאן קטליה בר קטלא הוא במזיד ולא התרו ביה הלשון הרע אלשון הרע נמי לא קשיא הא בצנעא הא בפרהסיא:
4
ה׳(דף קא ע״ב) אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי דכתיב (במדבר כה יג) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם רב אשי אמר עד ששם שלום בין השבטים שנאמר (יהושע כב ל) וישמע פנחס הכהן וגו׳ ולרב אשי הא כתיב נמי והיתה לו ולזרעו כי כתיב ההוא בברכה כתיב ולרבי חנינא נמי הא כתיב וישמע פנחס הכהן ההוא ליחס זרעו אחריו:
5
ו׳אמר רבי ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך דכתיב (שם יא ח) וירדו כל עבדיך אלה אלי ואילו לדידיה לא קאמר ליה רבי יוחנן אמר מהכא (מ״א יח מו) ויד ה׳ היתה אל אליהו וישנם מתניו וירץ לפני אחאב:
6
ז׳כתנאי (שמות יח א) וישמע יתרו כהן מדין חתן משה מה שמועה שמע ובא ונתגייר ר׳ יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא שהרי בתוכה בצדו (שם יז יג) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. ר׳ אלעזר המודעי אמר מתן תורה שמע ובא כשנתן הקב״ה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי אוה״ע אחזתם רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר (תהלים כט ט) ובהיכלו כלו אומר כבוד נתקבצו כולם אצל בלעם ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מביא מבול לעולם שנאמר (שם) ה׳ למבול ישב אמר להם וישב ה׳ מלך לעולם כבר נשבע הקב״ה שאין מביא מבול לעולם אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא׳ (ישעיה סו טז) כי באש ה' נשפט וגו' א״ל כבר נשבע שאינו משחית כל בשר. אלא מה קול ההמון ששמענו א״ל חמדה טובה יש לו להקב״ה בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע״ד דורות קודם שנברא העולם והוא מבקש ליתנה לבניו שנאמר (תהלים כט יא) ה׳ עוז לעמו יתן מיד ענו כולם ואמרו ה׳ יברך את עמו בשלום. רבי אליעזר בן יעקב אומר קריעת ים סוף שמע ובא שנאמר (יהושע ה א) ויהי כשמוע כל מלכי וגו׳ את אשר הוביש ה׳ את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל. ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע (שם ב י) כי שמענו את אשר הוביש ה׳ את מי ים סוף מפניכם וגו׳ ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם:
7
ח׳כי אתא רב דימי אמר רב בארבעה מקומות שרתה להן שכינה לישראל בשילה בנוב ובגבעון ובבית עולמים ובכלן לא שרתה אלא בחלק בנימין שנאמר (דברים לג יב) חופף עליו וגו׳ כל החפיפות לא יהיו אלא בחלקו של בנימין אזל אביי אמרה קמיה דרב יוסף אמר חד בר הוה ליה לכליל ולא מיתקין והכתיב (תהלים עח ס) ויטש משכן שילה אהל שכן באדם וכתיב וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר אמר רב אדא ומאי קושיא דילמא שכינה בחלק בנימין וסנהדרין בחלקו של יוסף כדרך שמצינו בבית עולמים שכינה בבנימין וסנהדרין בחלק של יהודה אמר ליה הכי השתא בשלמא התם מיקרבן נחלות אהדדי אלא הכא מי מיקרבן אין ה״נ מקרבן כדא״ר חמא בר חנינא רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבולעה ה״נ רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף ונכנסה לחלקו של בנימין והיינו דכתיב (יהושע טז ו) תאנת שילה. כתנאי ר״מ אומר (דברים לג יב) חופף עליו זה העוה״ז כל היום אלו ימות המשיח ובין כתפיו שכן זה העוה״ב רבי אומר חופף עליו זה מקדש ראשון כל היום זה מקדש שני ובין כתפיו שכן אלו ימות המשיח:
8
ט׳תנו רבנן ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים שנה חסר אחת. ימי אהל מועד שבגלגל ארבע עשרה שנה שבע שכבשו ושבע שחלקו. ימי אהל מועד שבנוב ושבגבעון נ״ז נשתייר לשילה ש״ע חסר אחת. ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים חסר אחת מנ״ל דאמר מר שנה ראשונה עשה משה את המשכן בשניה הוקם ושלח משה מרגלים י״ד בגלגל ז' שכבשו וז׳ שחלקו מנ״ל מדאמר כלב (יהושע יד ז) בן ארבעים שנה אנכי בשלוח וגו׳ ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה כי עברו לירדן בר כמה הוי בר תמנין נכי תרתי וקאמר פ״ה שנה הרי שבעה שכבשו ושבעה שחלקו מנא לן אבע״א מדשבע כבשו שבע נמי חלקו ואבע״א מדלא משכחת לה י״ד שנה אחר שהוכתה העיר. שבנוב ושבגבעון חמשים ושבע מנא לן דכתיב (ש״א ד יח) ויהי בהזכירו את ארון אלהים ויפול מעל הכסא אחורנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת ותניא כשמת עלי חרבה שילה ובאו לנוב כשמת שמואל חרבה נוב ובאו לגבעון וכתיב (שם ז ב) ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה הי נינהו עשרים שנה עשר דשמואל בעצמו ושנה לשאול ושמואל ושתים לשאול בעצמו ושבע שמלך דוד בחברון על יהודה שנאמר (מ״א ב יא) הימים אשר מלך דוד וגו׳ בחברון מלך שבע שנים וגו׳ ובשלמה כתיב (דהי״ב ג ב) ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו נשתיירו לשילה ש״ע חסר אחת:
9
י׳תנו רבנן (דברים יב ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים ואומר (ירמיה יב ח) היתה לי נחלתי כאריה ביער ואומר (שם) העיט צבוע נתלתי לי דברי רבי יהודה. ר׳ שמעון אומר מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה ואומר (תהלים קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד ואומר (שם) כי בחר ה׳ בציון אוה למושב לו. בשלמא למאן דאמר מנוחה זו שילה היינו דכתיב אל המנוחה ואל הנחלה אלא למ״ד מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה אל הנחלה ואל המנוחה מיבעי ליה ה״ק לא מיבעיא מנוחה דלא מטיתו אלא אפילו נחלה נמי לא מטיתו:
10
י״אסליק מסכת זבחים
11
