עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), בבא בתרא א׳Ein Yaakov (Glick Edition), Bava Batra 1
א׳בבא בתרא (דף ג) (חגי ב ט) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון רב ושמואל ואמרי לה רבי אלעזר ורבי יוחנן חד אמר בבנין וחד אמר (ע״ב) בשנים ואיתא להא ואיתא להא:
1
ב׳הורדוס עבדא דבית חשמונאי הוה נתן עיניו באותו תינוקת יומא חד שמע בת קלא דהות קאמרה כל עבדא דמריד השתא מצלח קם קטלינהו לכולהו מרוותיה ושיירה לאותה תינוקת כד חזת ההיא תינוקת דקא בעי למנסבה סליקא לה לאיגרא ורמא קלא ואמרה כל מאן דאתי ואמר מדבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא דלא אשתייר מינייהו אלא ההיא ינוקתא וההיא ינוקתא תפול ותימות השתא נפלה לה ומתה טמנה בדובשא שבע שנים א״ד בא עליה וא״ד לא בא עליה מ״ד בא עליה ליתוביה ליצריה למ״ד לא בא עליה למה ליה למעבד הכי כי היכי דניפוק ליה שם דנסיב בת מלכא אמר מאן דריש (דברים יז טו) מקרב אחיך תשים עליך מלך רבנן קם קטלינהו לכולהו רבנן שייריה לבבא בן בוטא למיסב עצה טובה (דף ד) אהדר ליה בלילה דיאלי ונקרינהו לעיניה יומא חד אתא ויתיב קמיה אמר ליה חזי מר האי עבדא בישא מאי עבד קם קטלינהו לכולהו רבנן וקטלינהו לכולהו מרוותיה אמר ליה מאי איעבד ליה אמר ליה נלטייה מר אמר ליה כתיב (קהלת י כ) גם במדעך מלך אל תקלל אמר ליה האי לאו מלך הוא אמר ליה לא יהא אלא עשיר דכתיב (שם) ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר א״ל והכתיב (שמות כב כז) ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך אמר ליה מסתפינא איכא אינש דשמע מלתא ואזיל ומודע ליה אמר ליה השתא מיהא ליכא איניש גבן אמר ליה (קהלת י) כי עוף השמים יוליך את הקול. אמר ליה אנא הוא אי הוה ידענא דצניעיתון כולי האי לא הוה קטילנא לכו השתא מאי תקנתיה דההוא גברא אמר ליה הוא כבה אורו של עולם ילך ויעסוק באורו של עולם הוא כבה אורו של עולם רבנן דכתיב (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור ילך ויעסוק באורו של עולם בית המקדש דכתיב (ישעיה ב ב) ונהרו אליו כל הגוים א״ד הכי אמר ליה הוא סימא עינו של עולם רבנן דכתיב (במדבר טו כד) ואם מעיני העדה ילך ויעסוק בעינו של עולם בית המקדש דכתיב (יחזקאל כד כא) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם אמר ליה מסתפינא ממלכותא אמר ליה שדר שליחא ליזיל שתא באורחא וליעכב שתא וליהדר שתא אדהכי והכי סתרת ליה ובנית ליה עבד הכי שלחו ליה אם לא סתרת אל תסתור אם סתרת אל תבנה אם סתרת ובנית עבדא בישא בתר דעבדין מתמלכין אם זיינך עלך ספרך כאן לא רכא ולא בר רכא הורדוס עבדא קלניא מתעבד ומנא לן דהאי רכא לישנא דמלכותא הוא דכתיב (שמואל ב ג לט) ואנכי היום רך ומשוח מלחמה. אבע״א מהכא (בראשית מא מג) ויקראו לפניו אברך. אמרו מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו במאי בנייה אמר רבה באבני שישא ומרמרא א״ד באבני כוחלא שישא ומרמרא אפיק שפה ועייל שפה כי הכי דלקבל סידא סבר למישעייה בדהבא אמרי ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר טפי דמחזי כי אדוותא דימא:
2
ג׳ובבא בן בוטא היכי משיא ליה עצה להורדוס והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי מפני מה נענש דניאל מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר דכתיב (דניאל ד כד) להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטיך בצדקה פרק ועויתך במחן ענין הן תהוה ארכא לשלותך וגו׳ וכתיב (שם) ולקצת ירחין תרי עשר. אבע״א שאני עבדא דאיחייב במצות ואבע״א שאני בהמ״ק דלא סגי בלא מלכא ומנא לן דאיענש שהשליכוהו לגוב אריות:
3
ד׳(דף ג ע״ב) ובבא בן בוטא היכי אסביה עצה להורדוס למסתריה לבית המקדש והאמר רב חסדא לא לסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי אבע״א שאני מלכותא דלא הדרא ביה דאמר שמואל אי אמר מלכותא עקרנא טורא עקר ולא הדר ביה. אבע״א תיוהא חזי ביה:
4
ה׳(דף ז ע״ב) ההוא חסידא דהוה רגיל דקא משתעי אליהו בהדיה בנה בית שער ולא אשתעי בהדיה:
5
ו׳רבי יהודה נשיאה רמא דשורא ארבנן אמר ליה רשב״ל רבנן לא צריכי נטירותא דכתיב (תהלים קלט יח) אספרם מחול ירבון אספרם למאן אילימא לצדיקים דנפישי מחלא השתא בכולהו ישראל כתיב בהו (בראשית כב יז) כחול אשר על שפת הים צדיקים דאית בהו נפישי מחלא אלא אלו מעשיהם של צדיקים שאספרם מחול ירבון וק״ו ומה חול שמועט מגין על הים מעשיהם של צדיקים שהם מרובים עאכ״ו. כי אתא לקמיה דרבי יוחנן א״ל אמאי לא תימא ליה מהאי קרא (שיר ח י) אני חומה ושדי כמגדלות אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות (דף ח) אלו תלמידי חכמים והוא סבר לה כדדרש רבא אני חומה זו כנסת ישראל ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות רב הונא בריה דרב חסדא שדא כרגא ארבנן אמר ליה רב נחמן בר יצחק עברת אדאורייתא אדנביאים אדכתובים. אדאורייתא דכתיב (דברים לג ג) אף חובב עמים כל קדושיו בידך אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע אפילו בשעה שאתה מחבב העכו״ם יהיו כל קדושיו בידך. והם תכו לרגלך תני רב יוסף אלו ת״ח שמכתתין את רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ישא מדברותיך לישא וליתן בדבריו של מקום. אדנביאים דכתיב (הושע ח י) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים אמר רבא פסוק זה בלשון ארמית נאמר אם כלם יתנו בגוים עתה אקבצם ואם מעט מהם ויחלו ממשא מלך ושרים אדכתובים דכתיב (עזרא ז כז) מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם ואמר רב יהודה מנדה זה מנת המלך בלו זה כסף גולגלתא והלך זה ארנונא:
6
ז׳רבי פתח אוצרות בשני בצורת ואמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי תלמוד בעלי אגדה אבל עמי הארץ אל יכנסו דחק יונתן בן עמרם ונכנס אמר ליה רבי פרנסני אמר ליה קרית אמר ליה לאו אמר ליה שנית אמר ליה לאו אמר ליה אם כן במה אפרנסך אמר ליה פרנסני ככלב פרנסני כעורב פרנסיה לאחר שיצא יתיב רבי וקא מצטער אמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ אמר לפניו ר״ש בר רבי שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות בכבוד תורה מימיו בדקו אחריו ומצאו אמר רבי יכנסו הכל רבי לטעמיה דאמר רבי אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ:
7
ח׳איפרא הורמיז אמיה דשבור מלכא שדרה ארנקי דדינרי קמיה דרב יוסף אמרה ליה תהוי דא למצוה רבה יתיב רב יוסף וקא מעיין בה מצוה רבה מאי היא אמר ליה אביי מדתני רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים שמע מינה מצוה רבה (ע״ב) פדיון שבוים הוא. אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמור רבנן מצוה רבה פדיון שבוים הוא אמר ליה דכתיב (ירמיה טו ב) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה׳ אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחברו חרב קשה ממות אבע״א סברא ואבע״א קרא. אבע״א סברא האי מינוול והאי לא מינוול. ואבע״א קרא (תהלים קטו טו) יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו. רעב קשה מחרב אבע״א סברא ואבע״א קרא. אבע״א סברא האי קא מצטער האי לא קא מצטער. ואבע״א קרא (איכה ד ט) טובים היו חללי חרב מחללי רעב. שבי קשה מכולם דכולהו איתנהו ביה:
8
ט׳אמר מר אין עושין שררות על הצבור פחות משנים מנא הני מילי אמר רב נחמן אמר קרא (שמות כח ה) והם יקחו את הזהב וגו׳ שררות הוא דלא עבדי הא הימוני מהימן מסייע ליה לרבי חנינא דאמר רבי חנינא מעשה ומינה רבי שני אחין על הקופה מאי שררותא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לפי שממשכנין על הצדקה אפילו בערב שבת. איני והכתיב (ירמיה ל כ) ופקדתי על כל לוחציו ואמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב אפילו על גבאי צדקה לא קשיא הא דאמיד הא דלא אמיד כי הא דרבא אכפייה לרב נתן בר אמי ושקיל מיניה ד׳ מאה זוזי לצדקה:
9
י׳(דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזוהר וגו׳ זה דיין שדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה. (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקות כגון מאי כגון רב שמואל בר שילת דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתיה אמר ליה שבקת להימנותך אמר ליה הא תליסר שנין דלא חזאי והשתא נמי דעתאי להתם ורבנן מאי אמר רבינא (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו:
10
י״א(דף ט) אמר רב הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות אבע״א קרא ואבע״א סברא אבע״א סברא האי קא מבזי והאי לא קא מבזי אבע״א קרא (ישעיה נח ז) הלוא פרוס לרעב לחמך בשי״ן כתיב פרוש והדר הב ליה והתם כתיב (שם) כי תראה ערום וכסיתו כי תראה לאלתר ורב יהודה אמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות אבע״א קרא ואבע״א סברא אבע״א סברא האי קא מצערא ליה והאי לא קא מצערא ליה אבע״א קרא הכא כתיב הלוא פרוס לרעב לחמך פרוס לאלתר וכדקרינן והתם כי תראה ערום וכסיתו כשיראה לך תניא כותיה דרב יהודה אמר כסוני בודקין אחריו פרנסוני אין בודקין:
11
י״בההוא עניא דהוה מחזר על הפתחים דאתא לקמיה דרב פפא לא מזדקיק ליה אמר ליה רב סמא בריה דרב ייבא לרב פפא אי מר לא מזדקיק ליה אינש אחרינא לא מזדקיק ליה לימות ליה והא תניא אם היה עני המחזיר על הפתחים אין נזקקין לו אמר ליה אין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נזקקין לו למתנה מועטת:
12
י״גאמר רב אסי לעולם אל ימנע אדם את עצמו מלתת שלישית השקל בשנה שנאמר (נחמיה י לג) והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית משקל בשנה לעבודת בית אלהינו ואמר רב אסי שקולה צדקה כנגד כל המצות שנאמר והעמדנו עלינו מצות מצוה אין כתיב כאן אלא מצות אמר רבי אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר (ישעיה לב ז) והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם אמר להו רבא לבני מחוזא במטותא מינייכו עושו אהדדי כי היכי דתיהוי שלמא במלכותא. ואמר רבי אלעזר בזמן שבית המקדש קיים אדם נותן שקלו ומתכפר לו ועכשיו שאין בית המקדש קיים זכה (ישעיה נח ז) הלוא פרוס לרעב לחמך לא זכה באין עכו״ם ונוטלין אותה בזרוע שנאמר ועניים מרודים תביא בית אמר מר עוקבא אע״פ כן נחשב לנו כצדקה שנאמר (ישעיה ה) ונוגשיך צדקה:
13
י״דאמר רבי אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו דאילו במשה רבינו כתיב (דברים ט י) כי יגרתי מפני האף והחמה ואילו בעושה צדקה כתיב (משלי כא יד) מתן בסתר יכפה אף ופליגא דרבי יצחק דאמר רבי יצחק אף כופה חמה אינו כופה שנאמר (שם) ושחד בחיק חמה עזה אע״פ ששהו בחיק חמה עזה וא״ד א״ר יצחק כל דיין הנוטל שחד מביא חמה עזה לעולם שנאמר ושחד בחיק חמה עזה. ואמר ר׳ יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בו׳ ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי״א ברכות הנותן פרוטה לעני מתברך בו׳ ברכות דכתיב (ישעיה נח ז) הלוא פרוס לרעב לחמך וגו׳ (שם) אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך אז תקרא וה׳ יענה תשוע ויאמר הנני וגו׳ והמפייסו בדברים מתברך בי״א ברכות דכתיב (שם) ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים ונחך ה׳ תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו׳ ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקורא לך גודר פרץ משובב נתיבות לשבת. וא״ר יצחק מ״ד (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד משום דרודף צדקה ימצא צדקה אלא לומר לך כל הרודף צדקה הקב״ה ממציא לו מעות לעשות מהם צדקה רב נחמן בר יצחק אמר הקב״ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם שכר לאפוקי מדדרש רבה דדרש רבה מ״ד (ירמיה יח כג) ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם אמר ירמיה לפני הקב״ה רבש״ע אפילו בשעה שכובשים את יצרם ומבקשים לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כדי שלא יקבלו שכר עליהם רבי יהושע אומר כל הרגיל לעשות צדקה זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה בעלי חכמה דכתיב (דף י) ימצא חיים. בעלי עושר דכתיב צדקה. בעלי אגדה דכתיב וכבוד כתיב הכא וכבוד וכתיב התם (משלי ג לה) כבוד חכמים ינחלו:
14
ט״ותניא היה רבי מאיר יש פתחון פה לבעל הדין להשיבך ולומר לך אם אלהיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן אמור לו כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר׳ עקיבא אם אלהיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן אמר ליה כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם אמר ליה אדרבה זו מחייבתן לגיהנם אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים וגזר עליו שלא להאכילהו ולא להשקותו והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו לכששמע המלך הלא כועס עליו ואתם קרויים עבדים דכתיב (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים אמר לו רבי עקיבא אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו לכששמע המלך משגר לו דורון ואנו קרויים בנים שנאמר (דברים יד א) בנים אתם לה׳ אלהיכם אמר לו אתם קרויים בנים ואתם קרויים עבדים בזמן שאתם עושים רצונו של מקום קרויים בנים ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום קרויים עבדים ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום אמר לו הרי הוא אומר (ישעיה נח ז) הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית אימתי ועניים מרודים תביא בית בזמן הזה וקאמר הלוא פרוס לרעב לחמך:
15
ט״זדרש רבי יהודה בר שלום כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה כך חסרונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית. כי הא דבני אחתיה דריב״ז חזא להו בחלמא ובעו מיחסר שבע מאה דינרין עשינהו ושקל מינייהו לצדקה פש גבייהו שיבסר דינרי כי מטא מעלי יומא דכפורי שדרו דבי קיסר שקלינהו אמר להו רבן יוחנן בן זכאי לא תדחלו שיבסר דינרי גבייכו שקלינהו מינייכו אמרו ליה מנא ידעת אמר להו הכי חזאי לכו בחלמא אמרו ליה אמאי לא אמרת לן דניתבינהו אמר להו אמינא כי היכי דתעבדו מצוה לשמה:
16
י״זרב פפא הוה קא סליק בדרגא אישתמיט כרעיה בעי למיפל חלש דעתיה אמר השתא כן איחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעובדי עבודה זרה אמר ליה חייא בר רב מדפתי לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה כתיב הכא (דברים טו ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכתיב התם (שם יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מה להלן עבודה זרה אף כאן עבודה זרה:
17
י״חתניא א״ר אליעזר בן יוסי כל צדקה וחסד שישראל עושים בעולם הזה שלום גדול ופרקליטין גדולים בין ישראל לאביהם שבשמים שנאמר (ירמיהו טז ה) כה אמר ה׳ אל תבא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנוד להם כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה׳ את החסד ואת הרחמים חסד זה גמילות חסדים רחמים זו צדקה. תניא ר׳ יהודה אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר (ישעיה נו א) כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. הוא היה אומר עשרה דברים קשים נבראו בעולם הר קשה ברזל מחתכו ברזל קשה אש מפעפעו אש קשה מים מכבין אותו מים קשים עבים סובלים אותם עבים קשים רוח מפזרתן רוח קשה גוף סובלו גוף קשה פחד שוברו. פחד קשה יין מפיגו. יין קשה שינה מפכחתו ומיתה קשה מכולם וצדקה מצלת מן המיתה שנאמר (משלי י ב) וצדקה תציל ממות:
18
י״טדרש רבי דוסתאי ברבי ינאי בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך ספק מקבלים אותו ממנו ספק אין מקבלים אותו ממנו ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה והקב״ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר (תהלים יז טו) אני בצדק אחזה פניך. ר״א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר כתיב אני בצדק אחזה פניך מאי אשבעה בהקיץ תמונתך אמר רב נחמן בר יצחק אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם בעולם הזה והקב״ה משביען מזיו השכינה לעולם הבא. א״ר יוחנן מ״ד (משלי יט יז) מלוה ה׳ חונן דל אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כביכול עבד לוה לאיש מלוה:
19
כ׳א״ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כתיב (שם יא ד) לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות וכתיב (שם י ב) לא יועיל אוצרות רשע וצדקה תציל ממות ב׳ צדקות הללו למה אחת שמצלת מדינה של גיהנם ואחת שמצלת ממיתה משונה ואיזה היא שמצלת מדינה של גיהנם ההוא דכתיב ביה עברה דכתיב (צפניה א טו) יום עברה היום ההוא ואיזו היא שמצלת ממיתה משונה (ע״ב) נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה נותנה ואינו יודע למי נותנה לאפוקי מדמר עוקבא. נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה לאפוקי מדר׳ אבא ואלא היכי ליעבד ליתבה לארנקי של צדקה. מיתיבי מה יעשה אדם ויהיו לו בנים ר׳ אלעזר אומר יפזר מעותיו לעניים ר׳ יהושע בן קרחה אומר ישמח את אשתו בדבר מצוה רבי אליעזר בן יעקב אומר לא יתן אדם פרוטה לתוך ארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליה כר׳ חנינא בן תרדיון כי קאמרינן דממונה עליה כר׳ חנינא בן תרדיון א״ר אבהו אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע במה תרומם קרן ישראל א״ל בכי תשא. וא״ר אבהו שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה אמר להם באו וראו מה פירש דוד אבא (תהלים קיב ט) פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. רבא אמר מהכא (ישעיה לג טז) הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים מה טעם הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו משום דלחמו נתן ומימיו נאמנים:
20
כ״אוא״ר אבהו שאלו את שלמה בן דוד איזהו בן העולם הבא אמר להם כל (ישעיה כד כג) שכנגד זקניו כבוד כי הא דיוסף בריה דרבי יהושע בן לוי חליש ואתנגיד א״ל אבוה מאי חזית א״ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה א״ל עולם ברור ראית א״ל אנן היכי איתנן א״ל כי היכי דאיתנן הכא איתנן התם ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן מאן נינהו אילימא רבי עקיבא וחביריו משום הרוגי מלכות ותו לא פשיטא דהא איכא מעשים טובים בלאו הכי נמי לא אלא הרוגי לוד:
21
כ״בתניא אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו בני מהו שאמר הכתוב (משלי יד לד) צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת נענה רבי אליעזר ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב (ש״ב ז כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שהעכו״ם עושין חטאת הוא להם שאין עושין אלא להתגדל בו שנאמר (עזרא ו י) די להון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי. נענה ר׳ יהושע ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שהעכו״ם עושין חטאת הוא להם לפי שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן שנאמר (דניאל ד כד) להן מלכא מלכי ישפר עליך וגו׳ הן תהוה ארכא לשלותך נענה רבן גמליאל ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שהעכו״ם עושין חטאת הוא להם לפי שאין עושין אלא להתייהר בו וכל המתייהר נופל בגיהנם שנאמר (משלי כא כד) זר יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר (צפניה א טו) יום עברה היום ההוא. אמר ר״ג עדיין צריכין אנו למודעי רבי אליעזר המודעי אומר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב ומי כעמך וגו׳ וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שהעכו״ם עושים חטא הוא להם לפי שאין עושים אלא לחרף אותנו בו שנאמר (ירמיה מ ג) ויבא ויעש ה׳ כאשר דבר כי חטאתם לה׳ ולא שמעתם בקולו והיה לכם הדבר הזה נענה ר׳ נחוניא בן הקנה ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל וחסד נמי ולאומים חטאת אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו נראין דברי ר׳ נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם שהוא נותן צדקה וחסד לישראל ולאומים חטאת. מדקאמר מדברי מכלל דהוא נמי אמר מאי היא דתניא אמר ריב״ז כשם שחטאת מכפר על ישראל כך צדקה וחסד מכפרין על אומות העולם:
22
כ״גתניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה פעם אחת באתה אשה אחת ועמדה לפניו בשני בצורת אמרה לו רבי פרנסני אמר לה העבודה אין בקופה של צדקה כלום אמרה לו רבי אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים עמד ופרנסה משלו לימים חלה בנימין הצדיק ונטה למות אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו מיד קרעו לו גזר דינו תנא הוסיפו על שנותיו כ״ב שנים:
23
כ״דתנו רבנן מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו אבותיך גנזו אוצרות והוסיפו על של אבותם ואתה בזבזת אוצרותיך ואוצרות אבותיך אמר להם אבותי גנזו אוצרות למטה ואני גנזתי אוצרות למעלה שנאמר (תהלים פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנאמר (שם פט טו) צדק ומשפט מכון כסאך. אבותי גנזו במקום שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שנאמר (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות שנאמר (משלי יא ל) פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר (דברים כד יג) ולך תהיה צדקה. אבותי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא שנאמר (ישעיה נח ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך:
24
כ״ה(דף יב) א״ר אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש נטלה נבואה מן הנביאים ונתנה לחכמים אטו חכם לאו נביא הוא הכי קאמר אף על פי שנטלה מן הנביאים מן החכמים לא נטלה. אמר אמימר וחכם עדיף מנביא שנאמר (תהלים צ יב) ונביא לבב חכמה מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול אמר אביי תדע דאמר גברא רבה מלתא ומתאמרה משמיה דגברא רבה אחרינא כותיה אמר רבא מאי קושיא דלמא תרוייהו בני חד מזלא נינהו אלא אמר רבא תדע דאמר גברא רבה מלתא ומתאמרה (ע״ב) משמיה דרבי עקיבא בן יוסף כותיה אמר רב אשי מאי קושיא דלמא להא מלתא בר מזליה דרבי עקיבא הוא אלא אמר רב אשי תדע דאמר גברא רבה מלתא ומתאמרה הלכה למשה מסיני כותיה ודלמא כסומא בארובה ולאו טעמא קאמר בה:
25
כ״ואמר רבי יוחנן מיום שחרב בית המקדש נטלה נבואה מן הנביאים ונתנה לשוטים ולתינוקות. שוטים מאי היא כי הא דמר בר רב אשי הוה קאי בריסתקא דמחוזא שמעיה לההוא שוטה דקאמר ריש מתיבתא דמליך במתא מחסיא השתא טביומי חתים אמר מאן חתים בכולהו רבנן טביומי אנא ש״מ לדידי קיימא לי שעתא קם אתא עד דאתא אימנו רבנן עליה דרב אחא מדפתי לאותביה ברישא כד שמעי דאתא שדרו זוגא דרבנן לגביה לאמלוכי ביה עכבינהו שדרו זוגא אחרינא עכבינהו עד דמלו בי עשרה ופתח איהו ותנא ודרש לפי שאין פותחין בכלה פחות מעשרה קרי רב אחא מדפתי אנפשיה כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו וכל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו ולאו מלתא היא אגב צערא דנפשיה קאמר. תינוקות מאי היא כי הא דברתיה דרב חסדא הוה יתבא בכנפיה דאבוה ויתבי קמי רבא ורמי בר חמא אמר לה מאן בעית מינייהו אמרה ליה תרווייהו אמר רבא ואנא בתרא:
26
כ״ז(דף יד) ת״ר סדרן של נביאים. יהושע שופטים. שמואל. מלכים. ירמיה. יחזקאל. ישעיה. תרי עשר. מכדי הושע קדים דכתיב (הושע א ב) תחלת דבר ה׳ בהושע וכי עם הושע דבר תחלה והלא ממשה ועד הושע כמה נביאים היו ואמר רבי יוחנן שהיה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו פרק ואלו הם הושע ישעיה עמוס ומיכה. וליקדמיה להושע ברישא כיון דכתיב נבואתיה גבי חגי זכריה ומלאכי ואינהו סוף נביאים הוו חשיב ליה בהדייהו וליכתביה לחודיה ולקדמיהו איידי דזוטרי מירכס מכדי ישעיה קדים לירמיה ויחזקאל לקדים ברישא כיון דמלכים סופיה חורבנא וירמיה כוליה חורבנא ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא וישעיה כוליה נחמתא סמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא:
27
כ״חתנו רבנן סדרן של כתובים. רות. תהלים. איוב. משלי. קהלת. שיר השירים. קינות. דניאל ומגלת אסתר. עזרא. דברי הימים. ולמאן דאמר איוב בימי משה היה לקדמיה לאיוב ברישא אתחולי פורענותא לא מתחלינן. רות נמי פורענותא הוה פורענותא דאית ליה אחרית דאר״י למה נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותושבחות. ומי כתבן משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. ויהושע כתב ספרו וח׳ פסוקים שבתורה. שמואל כתב ספרו וספר שופטים ורות. דוד כתב ספר תהלים על ידי י׳ זקנים. על ידי אדם הראשון. ועל ידי מלכי צדק ועל ידי אברהם ועל ידי משה. ועל ידי הימן ועל ידי ידותון ועל ידי אסף. (דף טו) ועל ידי שלשה בני קרח. ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות. חזקיהו וסיעתו כתבו ישעיה משלי ושיר השירים וקהלת. אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל תרי עשר דניאל ומגלת אסתר. עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו. מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה ומאן אסקיה נחמיה בן חכליה:
28
כ״טאמר מר יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה תניא כמ״ד שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבם דתניא (דברים לד ה) וימת שם משה עבד ה׳ אפשר משה מת וכתב וימת אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע דברי רבי יהודה ואמרי לה רבי נחמיה א״ל ר״ש אפשר ס״ת חסר אות אחת וכתיב (שם לא כו) לקוח את ספר התורה הזה אלא עד כאן הקב״ה אומר ומשה אומר וכותב מכאן ואילך הקב״ה אומר ומשה כותב בדמע כמו שנאמר להלן (ירמיה לו יח) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו. כמאן אזלא הא דא״ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן נימא רבי יהודה היא ודלא כר׳ שמעון אפילו תימא רבי שמעון הואיל ואישתני אישתני. יהושע כתב ספרו והכתיב (יהושע כד כט) וימת יהושע וגו׳ דאסקיה אלעזר והכתיב (שם) ואלעזר בן אהרן מת דאסקיה פנחס:
29
ל׳שמואל כתב ספרו והכתיב (ש״א כח ג) ושמואל מת דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא. דוד כתב ספרו על ידי עשרה זקנים ולחשוב נמי איתן האזרחי אמר רב איתן האזרחי הוא אברהם כתיב הכא (תהלים פט א) איתן האזרחי וכתיב התם (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. קא חשיב משה וקא חשיב הימן והאמר רב הימן זה משה כתיב הכא הימן וכתיב התם (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא תרי הימן הוו. משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. מסייע ליה לרבי לוי בר לחמא דאמר ר׳ לוי בר לחמא איוב בימי משה היה. רבא אמר איוב בימי מרגלים היה כתיב הכא (איוב א א) איש היה בארץ עוץ איוב שמו וכתיב התם (במדבר יג כ) היש בה עץ מי דמי התם עץ הכא עוץ הכי קאמר להו משה לישראל ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ:
30
ל״איתיב ההוא מרבנן קמיה דרב שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה אמר ליה עליך אמר קרא (איוב א א) איש היה בארץ עוץ איוב שמו אמר ליה אלא מעתה (ש״ב יב ג) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה וגו׳ מי הוה אלא משל בעלמא הוא הכי נמי משל בעלמא הוא אמר ליה אם כן שמו ושם עירו למה לי. ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר דאמרי תרווייהו איוב מעולי גולה היה ומדרשו בטבריה היה. מיתיבי ימי שנותיו של איוב משעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שעה שיצאו (ע״ב) אימא כמשעה שנכנסו ועד שעה שיצאו. מיתיבי שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם בלעם ואביו. ואיוב ואליפז התימני. ובלדד השוחי. וצופר הנעמתי. ואליהוא בן ברכאל הבוזי. וליטעמיך אליהוא בן ברכאל הבוזי ה״נ דלא מישראל הוה והא כתיב ממשפחת רם אלא איתנבויי איתנבי לאומות העולם אטו כולהו נביאי מי לא נתנבאו לאומות העולם כולהו נביאי עיקר נביאותייהו בישראל הני עיקר נביאותייהו לאומות העולם. מיתיבי חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו ולא בא לעולם אלא לקבל שכרו באו עליו יסורין התחיל מחרף ומגדף כפל לו הקב״ה שכרו בעולם הזה כדי לטורדו מן העולם הבא תנאי היא דתניא רבי אלעזר אומר איוב בימי שפוט השופטים היה שנאמר (איוב כז יב) הן אתם כלכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו איזהו דור שכולה הבל הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים. ר׳ יהושע בן קרחה אומר איוב בימי אחשורוש היה שנאמר (שם מב טו) ולא נמצאו נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ איזהו דור שנתבקשו נשים יפות הוי אומר זה דורו של אחשורוש. ואימא בימי דוד דכתיב ביה (מ״א א ג) יבקשו לאדוני המלך נערה יפה התם בכל גבול ישראל הכא בכל הארץ. ר׳ נתן אומר איוב בימי מלכת שבא היה שנאמר (איוב א טו) ותפול שבא ותקחם. וחכמים אומרים בימי כשדים היה שנאמר (שם) כשדים שמו שלשה ראשים. ויש אומרים בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא וכולהו תנאי סבירא להו דאיוב מישראל הוה לבר מי״א דאי סלקא דעתך מעכו״ם היה בתר דשכיב משה מי שרתה שכינה על עכו״ם והא אמר מר בקש משה שלא תשרה שכינה על עכו״ם ונתן לו שנאמר (שמות לג ו) ונפלינו אני ועמך:
31
ל״באמר ר׳ יוחנן מאי דכתיב (רות א א) ויהי בימי שפוט השופטים דור ששופט את שופטיו א״ל טול קיסם מבין שיניך א״ל טול קורה מבין עיניך א״ל (ישעיה א כב) כספך היו לסיגים א״ל (שם) סבאך מהול במים. (איוב א ו) ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה׳ ויבא גם השטן וגו׳ ויאמר ה׳ אל השטן מאין תבא וגו׳ משוט בארץ ומהתהלך בה אמר לפניו רבש״ע שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כאברהם עבדך שאמרת לו (בראשית יג יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ובשעה שבקש לקבור את שרה לא מצא מקום לקבורה עד שקנה בד׳ מאות שקל כסף ולא הרהר אחר מדותיך. (איוב א ח) ויאמר ה׳ אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו וגו׳ מאי וסר מרע אמר ר׳ אבא בר שמואל איוב ותרן בממונו היה מנהגו של עולם אדם נותן חצי פרוטה לחנוני ואיוב ויתרה משלו: א״ר יוחנן גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם כתיב (בראשית כב יב) כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ואילו באיוב כתיב (איוב א) איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע:
32
ל״ג(שם) ויען השטן את ה׳ ויאמר החנם ירא איוב אלהים הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ מאי מעשה ידיו ברכת א״ר שמואל בר רב יצחק כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. מאי ומקנהו פרץ בארץ א״ר יוסי בר חנינא מקנה של איוב פרצו גדרו של עולם מנהגו של עולם זאבים הורגים את העזים ומקנה של איוב העזים הורגים את הזאבים. (שם) ואולם שלח נא ידך וגו׳ ויאמר ה׳ אל השטן הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך וגו׳ ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור ומלאך בא אל איוב ויאמר הנה הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם מאי הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם א״ר יוחנן מלמד שהטעימו הקב״ה לאיוב (דף טז) מעין העולם הבא:
33
ל״ד(שם ב) ויאמר ה׳ אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב וגו׳ ותסיתני בו לבלעו חנם א״ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול כאדם שממיתין אותו וניסת. תנא יורד ומסית עולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמה. (שם ב) ויען השטן את ה׳ ויאמר עור בעד עור וגו׳ ויאמר ה׳ אל השטן וגו׳ אך את נפשו שמור א״ר יצחק קשה צערו של שטן יותר משל איוב משל לאדם שאומר לעבדו שבור את החבית ושמור את יינה. א״ר שמעון בן לקיש הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות:
34
ל״הא״ר לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו שטן דחזייה להקב״ה דקא נטה בתר איוב אמר דלמא ח״ו מנשיא ליה לרחמנותיה דאברהם. פנינה דכתיב (ש״א א ו) וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא ואתא שטן ונשקיה אכרעיה. (איוב ב) בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו אמר רבא בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא. (שם) ארץ נתנה ביד רשע וגו׳. אמר רבא בקש איוב להפוך קערה על פיה א״ל אביי לא דבר איוב אלא כנגד שטן כתנאי ארץ נתנה ביד רשע רבי אלעזר אומר בקש איוב להפוך קערה על פיה א״ל ר׳ יהושע לא דבר איוב אלא כנגד שטן:
35
ל״ו(איוב י׳:ז׳) על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל אמר רבא בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין אמר רבש״ע בראת שור פרסותיו סדוקות. בראת חמור פרסותיו קלוטות. בראת גן עדן בראת גיהנם בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב (שם טו ד) האף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל ברא הקב״ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין:
36
ל״זדרש רבא (שם כט יג) ברכת אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנין. ברכת אובד עלי תבא שהיה גוזל שדה יתומים ומשביחה ומחזירה להם. ולב אלמנה ארנין כל היכא דהוה אלמנה דלא נסבי לה הוה שדי שמיה עלה ואתו ונסבי לה. (שם ו ב) לו שקול ישקל כעסי וגו׳ אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב חברותא כלפי שמיא (שם ט לג) לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב כלום יש עבד שמוכיח את רבו. (שם לא א) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה אמר רבא דלא דידיה לא מסתכל אבל אברהם אפילו בדידיה לא מסתכל דכתיב (בראשית יב יא) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את מכלל דמעיקרא לא הוה ידע. (איוב ז ט) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה אמר רבא מלמד שכפר איוב בתחית המתים:
37
ל״ח(איוב ט יז) אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם אמר רבא איוב בסערה חירף ובסערה השיבהו בסערה חירף דכתיב אשר בסערה ישופני אמר לפניו רבש״ע שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב בסערה השיבהו דכתיב (שם לח א) ויען ה׳ את איוב מן הסערה וגו׳ ויאמר אזר נא כגבר חלציך אשאלך וגו׳ א״ל הרבה נימין בראתי בראשו של אדם וכל אחד ואחד בראתי לו גומא בפני עצמו שלא יהו שתים יונקות בגומא אחת שאלמלא ב׳ יונקים בגומא אחת מחשכות מאור עיניו של אדם בין גומא לגומא לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (שם לח כה) מי פלג לשטף תעלה הרבה טיפין בראתי בעבים וכל טפה וטפה בראתי לה דפוס בפני עצמה שלא יהו שתים בדפוס אחד שאלמלא שתים בדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה עושה פירות בין טפה לטפה לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (איוב לח כה) ודרך לחזיז קולות הרבה קולות בראתי בעבים וכל קול וקול בראתי לו שביל בפני עצמו שלא יהו שני קולות יוצאים משביל אחד שאם יהו ב׳ יוצאים משביל אחד מחריבין את העולם בין קול לקול לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (שם לט א) הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור יעלה זו אכזרית על בניה ובשעה שכורעת (ע״ב) ללדת עולה לראש ההר כדי שתפול ממנה ותמות ואני מזמין לה נשר ומקבלו בכנפיה ומניחו לפניה ואינו מקדים ואינו מאחר אפילו רגע אחד שאם מאחר אפילו רגע אחד מיד מתה בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (שם) חולל אילות תשמור אילה זו רחמה צר ובשעה שכורעת לילד אני מזמין לה דרקון ומכישה בבית הרחם ומתרפה ויולדת ואינו מקדים רגע ואינו מאחר רגע שאם מקדים רגע או מאחר רגע אחד מיד מתה בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (שם לד לה) איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל אמר רבא מכאן שאין אדם נתפס על צערו:
38
ל״ט(שם ב יא) וישמעו שלשת רעי איוב וגו׳ מאי ויועדו יחדו אמר רב יהודה אמר רב מלמד שנכנסו כולם בשער אחד ותנא בין כל אחד ואחד ג׳ מאות פרסה מנא הוו ידעי א״ד כלילי הוו להו וא״ד אילני הוו להו כיון דכמשי הוו ידעי אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברא כחברי דאיוב או מיתותא:
39
מ׳(בראשית ו א) ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנים יולדו להם. רבי יוחנן אמר רבייה באה לעולם רשב״ל אמר מריבה באה לעולם א״ל רשב״ל לדידך דאמרת רבייה באה לעולם מפני מה לא נכפלו בנותיו של איוב א״ל אע״פ שלא הוכפלו בשמות הוכפלו ביפין דכתיב (איוב מב יג) ויהי לו שבעה בנים ושלש בנות ויקרא שם האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך. ימימה שדומה ליום. קציעה שריחה נודף כקציעה. קרן הפוך א״ר חסדא ככורכמא דרישקא במיניה כדכתיב (ירמיה ד ל) כי תקרעי בפוך עיניך רבי שמעון ברבי איתילידא ליה ברתא הוה קא חלשא דעתיה א״ל אבוה רבייה נולדה לך א״ל בר קפרא תנחומין של הבל נחמך אבוך דתניא אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אוי לו למי שבניו נקבות אשרי מי שבניו זכרים אי אפשר לעולם בלא בוסם ובלא בורסקי אוי למי שאומנותו בורסקי אשרי למי שאומנותו בוסם:
40
מ״אכתנאי (בראשית כ״ד:א׳-ב׳) וה׳ ברך את אברהם בכל מאי בכל ר״מ אומר שלא היתה לו בת רבי יהודה אומר שהיתה לו בת אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. רבי אליעזר המודעי אומר אצטגנינות גדולה היתה לו לאברהם שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו. רשב״י אומר מרגלית טובה היתה לאברהם תלויה בצוארו שכל חולה שראה אותה מיד נתרפא ובשעה שנפטר מן העולם נטלה הקב״ה ותלאה בגלגל חמה אמר אביי היינו דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירא. ד״א שלא מרד עשו בימיו ד״א שעשה ישמעאל תשובה בימיו שלא מרד עשו בימיו דכתיב (בראשית כה כט) ויבא עשו מן השדה והוא עיף וגו׳ ותנא אותו היום נפטר אברהם אבינו מן העולם ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אבינו. ושעשה ישמעאל תשובה בימיו מנ״ל כי הא דרבינא ור״ח בר ביזנא הוו יתבי קמיה דרבא וקא מנמנם רבא א״ל רבינא לר״ח בר ביזנא ודאי דאמריתו משמיה דר״י כל מיתה שנאמר בה גויעה אינה אלא מיתה של צדיקים א״ל והא דור המבול דכתיב בהו גויעה א״ל גויעה ואסיפה קאמרינן והא ישמעאל דכתיב ביה גויעה ואסיפה אדהכי איתער בהו רבא אמר להו דרדקי הכי אמר רבי יוחנן ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו מנ״ל דכתיב (בראשית כה ט) ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו מכדי ישמעאל קשיש מיצחק מ״ש דקחשיב ליה ברישא אלא ש״מ תשובה עבד ואדבריה ליצחק מקמיה. ודלמא דרך חכמתן קחשיב אלא מעתה (שם לה כט) ויקברו אותו עשו ויעקב בניו הכי נמי אלא ש״מ מדאקדמיה אדבורי אדבריה מקמיה ומדאדבריה ש״מ תשובה עביד:
41
מ״ב(דף יז) תנו רבנן שלשה הטעימן הקב״ה בעולם הזה מעין עולם הבא ואלו הם אברהם יצחק ויעקב. אברהם דכתיב ביה (בראשית כד) בכל. יצחק דכתיב ביה (שם כז) מכל. יעקב דכתיב ביה (שם לג) כל. ג׳ לא שלט בהם יצר הרע ואלו הם אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל. ויש אומרים אף דוד דכתיב (תהלים קט כב) ולבי חלל בקרבי ות״ק ההוא צעריה דקא מדכר:
42
מ״גתנו רבנן ששה לא שלט בהם מלאך המות אלו הם אברהם יצחק יעקב משה אהרן ומרים. אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל. משה אהרן ומרים דכתיב בהו (במדבר לג לח) על פי ה׳ והא מרים לא כתיב בה על פי ה׳ אמר רבי אלעזר אף מרים בנשיקה מתה דאתיא שם שם ממשה אלא מפני מה לא נאמר בה על פי ה׳ שגנאי הדבר לומר. תנו רבנן שבעה לא שלטה בהם רמה ותולעה אלו הם אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימין בן יעקב אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים כדאמרן בנימין בן יעקב דכתיב ביה (דברים לג יב) לבנימין אמר ידיד ה׳ ישכון לבטח עליו. ויש אומרים אף דוד דכתיב ביה (תהלים טז ט) אף בשרי ישכון לבטח ות״ק רחמים הוא דקא בעי. תנו רבנן ד׳ מתו בעטיו של נחש אלו הם בנימין בן יעקב. ועמרם אבי משה. וישי אבי דוד. וכלאב בן דוד. וכולהו גמרא לבר מישי דמפרש ביה קרא דכתיב (ש״ב יז כה) ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב וכי בת נחש היא והלא בת ישי היא דכתיב (ד״ה א ב טז) ואחיותיהם צרויה וגו׳ אלא בת מי שמת בעטיו של נחש:
43
