עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עירובין ב׳Ein Yaakov (Glick Edition), Eiruvin 2
א׳(דף יח ע״ב)ואמר רבי ירמיה בן אלעזר אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו מקצת שבחו בפניו דכתיב (בראשית ז א) כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה וכולו שלא בפניו דכתיב (שם ו ט) איש צדיק תמים היה בדורותיו וא״ר ירמיה בן אלעזר מאי דכתיב (שם ח יא) והנה עלה זית טרף בפיה אמרה יונה לפני הקב״ה רבש״ע יהיו מזונותי מרורין כזית ויהיו מסורין בידך ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם. כתיב הכא טרף בפיה וכתיב התם (משלי ל ח) הטריפני לחם חוקי:
1
ב׳וא״ר ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו ד״ת בלילה שוב אינו נחרב שנאמר (איוב לה י) ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה. וא״ר ירמיה בן אלעזר מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנאמר (תהלים קנ ו) כל הנשמה תהלל יה. וא״ר ירמיה בן אלעזר נתקללה בבל נתקללו שכיניה, נתקללו שומרון נתברכו שכיניה. נתקללה בבל נתקללו שכיניה דכתיב (ישעיה יד כג) ושמתיה למורש קיפוד ואגמי מים, נתקללה שומרון נתברכו שכיניה דכתיב (מיכה א ו) ושמתי שומרון לעי השדה (דף יט) למטעי כרם:
2
ג׳ואמר רבי ירמיה בן אלעזר ג׳ פתחים יש לגיהנם אחד במדבר ואחד בים וא׳ בירושלים. במדבר דכתיב (במדבר טז לג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. בים דכתיב (יונה ב ג) מבטן שאול שועתי שמעת קולי. בירושלים דכתיב (ישעיה לא ט) אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים ותנא דבי ר׳ ישמעאל אשר אור לו בציון זו גיהנם ותנור לו בירושלים זו פתחה של גיהנם. ותו ליכא והאמר רבי מוריון אריב״ל ואמרי לה תנא רבה בר מוריון בדבי רבן יוחנן בן זכאי ב׳ תמרים יש בגי בן חנם ועולה עשן מביניהם וזו היא ששינו ציני הר הברזל כשרות וזו היא פתחה של גיהנם. דלמא היינו דירושלים:
3
ד׳אמר ריב״ל ז׳ שמות יש לו לגיהנם ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת וכור שאון וטיט היון וצלמות וארץ תחתית. שאול דכתיב (יונה ב ג) מבטן שאול שועתי שמעת קולי. אבדון דכתיב (תהלים פח יב) היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון. באר שחת דכתיב (שם טז י) כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת. ובור שאון וטיט היון דכתיב (שם מ ג) ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו׳. צלמות דכתיב (שם קז י) יושבי חושך וצלמות. וארץ תחתית גמרא הוא. ותו ליכא והא איכא גיהנם. גי שעמוקה כגיהנם שהכל יורדין לה על עסקי חנם. והאיכא תפתה דכתיב (ישעיה ל לג) כי ערוך מאתמול תפתת. ההוא שכל המתפתח ביצרו נופל שם. גן עדן אמר ר״ל אם בארץ ישראל הוא בית שאן פתחה ואם בערביא הוא בית גרם פתחה אם בין הנהרות הוא דורמסקנית פתחה. בבבל אביי משתכח בפירי דעבר ימינא. רבא משתבח בפירי דהר פניא:
4
ה׳(דף כ״א) ואמר רב חסדא דרש מרי בר מר מ״ד (ירמיה כד א) הראני ה׳ והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה׳ וגו׳ הדוד האחד תאנים טובות מאד כתאני (ע״ב) הבכורות אלו הצדיקים גמורים הדוד תאנים רעות אלו רשעים גמורים. ושמא תאמר אבד סברם ובטל סכויים ת״ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידים שיתנו ריח. דרש רבא מ״ד (שה״ש ז יד) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ועל פתחינו כל מגדים אלו בנות ישראל שמגידו' פתחיהן לבעליהן. ל״א שאוגדות פתחיהן לבעליהן. חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך אמרה כנ״י לפני הקב״ה רבש״ע הרבה גזרות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקימתים. א״ל ר"ח לההוא מרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה מי שמיע לך חדשי׳ גם ישנים דודי צפנתי לך מאי היא. א״ל אלו מצות קלות ומצות חמורות. א״ל וכי תורה פעמים פעמים נתנה. אלא הללו דברי תורה והללו דברי סופרים. דרש רבא מ״ד (קהלת יב יב) ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שדברי תורה יש בה עשה ולא תעשה ודברי סופרים כל העובר על ד״ס חייב מיתה שמא תאמר אם יש בהן ממש מפני מה לא נכתבו אמר קרא (קהלת יב יב) עשות ספרים הרבה אין קץ:
5
ו׳ת״ר מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים והיה רבי יהושע הגרסי משרתו בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה פעם אחת מצאו שומר בית האסורין א״ל היום מימיך מרובין שמא לחתור בית האסורין אתה צריך. שפך חציין והניח חציין. כיון שהגיע אצל ר״ע. אמר לו יהושע אי אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך. סח לו כל אותו המאורע. א״ל תן לי מים ליטול ידי. אמר לשתות אין מגיעין ליטול ידים מגיעין. אמר לו ומה אעשה שחייבין עליהן מיתה בידי שמים. מוטב שאמות מיתת עצמי ואל אעבור על דעת חברי. אמרו לא טעם כלום עד שהביאו לו מים ונטל ידיו. וכששמעו חכמים בדבר אמרו ומה בזקנותו כך בילדותו על אחת כמה וכמה. ומה בבית האסורים כך בביתו על אחת כמה וכמה. אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה (משלי כג טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. ואומר (שם כז יא) חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר:
6
ז׳דרש רבא מאי דכתיב (שיר ז יד) לכה דודי נצא השדה וגו׳ (ע׳ פירש״י שם) אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות ושבועת שוא ושבועת שקר אלא נצא השדה בוא ואראך ת״ח שעוסקין בתורה מתוך הדוחק. נלינה בכפרים אל תקרי בכפרים אלא בכופרים אראך בני עשו שהשפעת להם טובתך וכפרו בך. נשכימה לכרמים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא. פתח הסמדר אלו בעלי משנה. הנצו הרמונים אלו בעלי תלמוד. שם אתן את דודי לך שאראך כבודי וגדולת שבח בני ובנותי:
7
ח׳אמר רב המנונא מאי דכתיב (מ״א ה יב) וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל ועל כל דבר ודבר של סופרים היה אומר אלף וחמשה טעמים. דרש רבא מאי דכתיב (קהלת יב ט) ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם דאגמריה בסימני טעמא ואסברה במאי דרמי ליה. (שם) ואזן וחקר תיקן משלים הרבה אמר עולא אמר רבי אלעזר בתחלה היתה התורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. (שיר ה יג) קווצותיו תלתלים. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. (שם)שחורות כעורב במי אתה מוצאן במי (דף כב). שמשכים ומעריב עליהם בבית המדרש. רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהם כעורב. רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. כי הא דרב אדא בר מתנא הוה קא אזיל לבי רב אמרה ליה דביתהו ינוקי דידך מאי אעביד להו. אמר לה מי שלימו קורמי באגמא:
8
ט׳(דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו אריב״ל אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כביכול כאדם שנושא משאוי על פניו ומבקש להשליכו ממנו. לא יאחר לשונאו א״ר אילא לשונאו הוא דלא יאחר אבל מאחר הוא לצדיקים גמורים. והיינו דא״ר יהושע ב״ל מ״ד (שם) אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולמחר ליטול שכרך א״ר חגי ואיתימא ר״ש בר נחמני מ״ד (שמות לד ו) ארך אפים ארך אף מבעי ליה. אלא ארך אפים לרשעים וארך אפים לצדיקים:
9
