עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עירובין ה׳Ein Yaakov (Glick Edition), Eiruvin 5
א׳(דף נג) מערת המכפלה רב ושמואל חד אמר שני בתים זה לפנים מזה. וחד אמר בית ועלייה על גביו. בשלמא למאן דאמר ב׳ בתים זה על גב זה היינו דכתיב מכפלה, אלא למ"ד ב׳ בתים זה לפנים מזה מאי מכפלה. שכפולה בזוגות. (שם כה כט) ממרא קרית הארבע אמר רבי יצחק קרית ארבע זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה. א״ר יוחנן י״ח ימים גדלתי אצל ר׳ אושעיא ברבי ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד ממשנתנו כיצד מאברין את הערים באל״ף. איני והא א״ר יוחנן י״ב תלמידים היו לו לר׳ אושעיא ברבי י״ח ימים גדלתי ביניהן ולמדתי לב כל אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחת לב כל אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחד גמר גמרא לא גמר. ואבע״א מינייהו דידהו גמר מיניה דידיה לא גמר ואבע״א דבר אחד במשנתנו קאמר:
1
ב׳ואמר ר׳ יוחנן כשהיינו למדים תורה אצל ר׳ אושעיא (ברבי) היינו יושבים ד׳ ד׳ באמה. אמר רבי כשהייתי לומד תורה אצל ר׳ אלעזר בן שמוע היינו יושבים ו׳ ו׳ באמה. א״ר יוחנן ר' אושעיא ברבי בדורו כר׳ מאיר בדורו מה ר״מ בדורו לא עמדו חבריו על סוף דעתו אף ר׳ אושעיא (ברבי) לא עמדו חבריו על סוף דעתו. וא״ר יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב מחט סדקית. מאן ראשונים ר׳ עקיבא. אחרונים ר״א בן שמוע. א״ד ראשונים ר״א בן שמוע אחרונים ר׳ אושעיא ברבי. ואנו כמלא נקב מחט וכו׳. אמר אביי ואנן כי סיכתא בגודא לגמרא. אמר רבא ואנן כי אצבעתא בקירא לסברא. אמר רב אשי ואנן כי אצבעתא בבירא לשכחה:
2
ג׳אמר רב יהודה אמר רב בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתן בידן בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימה תורתן בידן. מידי בהקפידא תליא מלתא. אלא בני יהודה דהוו דייקי לישנא ומתנחי להו סימני נתקיים תלמודן בידן בני גליל דלא דייקי לישנא ולא מתנחי להו סימני לא נתקיים תלמודן בידן. איבעית אימא בני יהודה גמרי מחד רבה נתקיימה תורתם בידם בני גליל דלא גמרי מחד רבה לא נתקיים תורתם בידם. רבינא אמר בני יהודה דגלו מסכתא נתקיים תלמודן בידן. בני גליל דלא גלו מסכתא לא נתקיים תלמודן בידן. דוד גלי מסכתא שאול לא גלי מסכתא. דוד דגלי מסכתא כתיב ביה (תהלים קיט עד) יראיך יראוני וישמחו. שאול דלא גלי מסכתא כתיב ביה (שמואל א יד מז) ובכל אשר יפנה (שם ע״ב) ירשיע. וא״ר יוחנן מנין שמחל לו הקב״ה על אותו עון שנאמר (ש״א כח יט) מחר אתה ובניך עמי עמי במחיצתי:
3
ד׳אמר רבי יהושע בן חנניא מימי לא נצחני אדם אלא אשה תינוק ותינוקת. אשה מאי היא פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת ועשתה לי פולין פעם ראשונה סעדתי ולא שיירתי כלום. שניה סעדתי ולא שיירתי כלום. שלישית הקדיחתו במלח. כיון שטעמתי משכתי ידי הימנה אמרה לי רבי מפני מה משכת ידיך הימנו. אמרתי לה כבר סעדתי מבעוד יום. אמרה לי היה לך למשוך ידך מן הפת. אמרה לי רבי שמא לא הנחת פאה בראשונה ולא כך אמרו חכמים אין משיירין פאה באילפס אבל משיירין פאה בקערה. תינוקת מאי היא פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה אמרה לי תינוקת אחת רבי לאו שדה הואי. אמרתי לה לא בדרך כבושה אני מהלך. אמרה לי לסטים שכמותך כבשוה. תינוק מאי הוא פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק אחד שהיה יושב על פרשת דרכים אמרתי לו בני באי זה דרך נלך לעיר. אמר לי זו ארוכה וקצרה וזו קצרה וארוכה. הלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר היו מקיפות לה גנות ופרדסים. חזרתי לאחורי. אמרתי לו בני לא כך אמרת לי זו קצרה. אמר לי רבי ולא כך אמרתי לך קצרה וארוכה. נשקתיו על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכולכם חכמים אתם מגדולכם ועד קטניכם. רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא אשכחה לברוריה אמר לה באי זו דרך נלך לעיר לוד. אמרה ליה גלילי שוטה לא כך אמרו חכמי׳ אל תרבה שיחה עם האשה היה לך לומר באי זו ללוד:
4
ה׳(דף נד) ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישא כטשה ביה ואמרה ליה לאו הכי כתיב (שמואל ב כג ה) ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ״ח איברים של אדם שמורה בלב אם לאו אינה משתמרת. תנא תלמיד אחד היה לו לר׳ אליעזר (בן יעקב) שהיה שונה בלחש לאחר ג׳ שנים שכח תלמודו. תנא תלמיד אחד היה לו לר׳ אליעזר (בן יעקב) שנתחייב שריפה למקום אמרו הניחו לו שאדם גדול שימש. א״ל שמואל לרב יהודה שיננא פתח פומך קרי פתח פומך תני כי היכי דתוריך חיין ותתקיים בידך שנאמר (משלי ד כב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה. אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא חטוף אכול חטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מיניה לבי הלולא דמי. אמר ליה רב לרב המנונא בני אם יש לך היטב לך כי אין בשאול תענוג ואין למות התמהמה ואם תאמר אניח לבני חוק בשאול מי יגיד לך. בני אדם דומין לעשבי השדה הללו נוצצין והללו נובלין:
5
ו׳א״ר יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנא׳ (משלי א ט) כי לוית חן. חש בראשו יעסוק בתורה שנא׳ (שם) הם לראשך. חש בגרונו יעסוק בתורה שנא׳ (שם) וענקים לגרגרותיך. חש בבני מעיים יעסוק בתורה שנא׳ (שם ג ח) רפאות תהי לשרך. חש בעצמותיו יעסוק בתורה שנא׳ (שם) ושקוי לעצמותיך. חש בכל גופו יעסוק בתורה שנא׳ (שם ד כב) ולכל בשרו מרפא. אמר רב יהודה בריה דר׳ חייא בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם. מדת ב״ו נותן לחבירו סם יפה לזה וקשה לזה. והקב״ה נותן תורה לישראל סם חיים לכל גופן שנא׳ ולכל בשרו מרפא. אמר רב אמי מאי דכתיב (שם כב יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך אימתי דברי תורה נעימים כי תשמרם בבטנך. ואימתי תשמרם בבטנך בשעה שיכונו יחדו על שפתיך. רבי זירא אמר מהכא (שם טו כג) שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב אימתי שמחה לאיש בשעה שמענה בפיו. רבי יצחק אמר מהכא (דברים ל יד) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו אימתי קרוב אליך הדבר מאד בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו. רבא אמר מהכא (תהלים כא ג) תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה אימתי תאות לבו נתת לו בשעה שארשת שפתיו בל מנעת סלה. רבא רמי כתיב תאות לבו נתת לו וכתיב וארשת שפתיו בל מנעת סלה. זכה תאות לבו נתת לו לא זכה ארשת שפתיו בל מנעת סלה. תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב כל מקום שנא׳ נצח סלה ועד אין לו הפסק עולמים. נצח דכתיב (ישעיה נז טז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. סלה דכתיב (תהלים מח ט) כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה׳ צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד עולם סלה ועד דכתיב (שמות טו יח) ה׳ ימלוך לעולם ועד. א״ר אלעזר מ״ד (משלי א ט) וענקים לגרגרותיך אם משים אדם את עצמו כענק זה שרף לצואר ונראה ואינו נראה תלמידו מתקיים בידו:
6
ז׳אמר רבי אלעזר מ״ד (שה״ש ה יג) לחייו כערוגת הבושם אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה וכבושם הזה שהכל מתבשמין ממנו תלמודו מתקיים ואם לאו אין תלמודו מתקיים. ואר״א מאי דכתיב (שמות לא יח) לוחות אבן אם משים אדם לחייו כאבן זו שאינה נמחית תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. ואר״א מ״ד (שם לב טו) מכתב אלהים הוא חרות גו׳. אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל. רב אחא בר יעקב אמר אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהן שנאמר חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות:
7
ח׳אמר רב מתנה מ״ד (במדבר כא יח) וממדבר מתנה אם משים אדם עצמו כמדבר הזה שהכל דשין בו תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. רבא בריה דרב יוסף בר חמא הויא ליה מילתא לרב יוסף בהדיה כד מטא מעלי יומא דכיפורי אמר איזיל איפייסיה. אזל אשכחיה לשמעיה דקא מזיג ליה כסא אמר ליה הב לי דאימזיג ליה אנא. יהב ליה. מזג ליה. כד טעמיה אמר דמי האי מזגא למזגא דרבא בריה דרב יוסף בר חמא. א״ל אנא הוא. א״ל לא תיתב אכרעיך עד דמפרשת לי להני קראי מ״ד (שם) וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא. א״ל אי משים אדם את עצמו כמדבר הזה שהכל דשין בו תורה נתנה לו במתנה. וכיון שנתנה לו תורה במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל. וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות. ואם מגיס דעתו הקב״ה משפילו שנא׳ (שם) ובמות הגיא. ואם חוזר בו הקדוש ב״ה מגביהו שנא׳ (ישעיה מ ד) כל גיא ינשא:
8
ט׳אמר רב הונא מאי דכתיב (תהלים סח יא) חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים אם משים אדם עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת ואמרי לה שמסרחת ואוכלת תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. ואם עושה כן הקב״ה עושה לו סעודה בעצמו שנא׳ (שם) תכין בטובתך לעני אלהים. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן מאי דכתיב (משלי כז יח) נוצר תאנה יאכל פריה למה נמשלו דברי תורה כתאנה מה תאנה זו (שם ע״ב) כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם:
9
י׳אמר ר׳ שמואל בר נחמני מאי דכתיב (שם ה יט) דדיה ירווך בכל עת למה נמשלו דברי תורה לדד מה דד זה כל זמן שתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם. באהבה תשגה תמיד, כגון רבי אלעזר בן פדת. אמרו עליו על ר״א בן פדת שהיה יושב בשוק התחתון של צפורי ועסק בתורה וסדינו מוטל בשוק העליון של צפורי. אמר ר׳ יצחק בן אלעזר פ״א בא אדם אחד ליטלו ומצא נחש שרף עליו. תנא דבי רב ענן מ״ד (שופטים ה י) רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין והולכי על דרך שיחו. רוכבי אתונות צחורות אלו ת״ח שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ומבארים אותה בצהרים. (שם) יושבי על מדין שיושבין ודנין דין אמת לאמתו. הולכי אלו בעלי מקרא. על דרך אלו בעלי משנה. שיחו אלו בעלי גמרא שכל שיחתן דברי תורה:
10
י״א(ע״ב) אמר רב שיזבי משום ר׳ אלעזר בן עזריה מ״ד (משלי יב כז) לא יחרוך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי. ורב ששת אמר צייד הרמאי יחרוך. כי אתא רב דימי אמר משל לצייד שצד צפרים אם ראשון ראשון משכר את כנפיו משתמר ואם לאו אין משתמר. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא מ״ד (משלי יג ב) הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם משים אדם את תורתו חבילות חבילות מתמעטת ואם קובץ על יד על יד ירבה. אמר רבא גמירי לה רבנן להא מילתא ועברי עלה. אמר רב נחמן בר יצחק אנא עבדתא ואתקיים בי:
11
י״בתנו רבנן כיצד סדר משנה. משה למד מפי הגבורה. נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו. נסתלק אהרן וישב לשמאל משה. נכנסו בניו ושנה להם משה פרקן. נסתלקו בניו אלעזר ישב לימין משה ואיתמר ישב לשמאל אהרן. רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה הוא חוזר. נכנסו זקנים ושנה להם משה פרקן. נסתלקו זקנים נכנסו כל העם ושנה להן פרקן. נמצא ביד אהרן ארבעה וביד בניו שלשה וביד זקנים שנים וביד כל העם אחד. נסתלק משה ענה להם אהרן פרקו נסתלק אהרן שנו להם בניו פרקן נסתלקו בניו שנו להם זקנים פרקן נמצא ביד כל א׳ וא׳ ארבעה. מכאן אמר רבי אליעזר חייב אדם לשגות את תלמידיו ד' פעמים וק״ו ומה אהרן שלמד מפי משה ומשה מפי הגבורה ארבעה. הדיוט מפי הדיוט עאכ״ו. רבי עקיבא אומר מנין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו שנאמר (דברים לא יט) ולמדה את בני ישראל ומנין עד שתהא סדורה בפיהם שנאמר (שם) שימה בפיהם. ומנין שחייב להראות לו פנים בה שנא׳ (שמות כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ונעיילו כולהו ונגמרו ממשה כדי לחלוק כבוד לאהרן וכבוד לבניו וכבוד לזקנים. וליעול אהרן וליליף ממשה ולעיילו בניו ולילפו מאהרן ולעיילו זקנים ולילפו מבניו. ולעיילו כל ישראל ולילפו מזקנים. משה כיון דמפי הגבורה גמר מסתייעא מלתיה. אמר מר רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה הוא חוזר כמאן אזלא הא דתניא שלשה שהיו מהלכין בדרך הרב באמצע. גדול בימינו וקטן בשמאלו. נימא רבי יהודה היא ולא רבנן. אפילו תימא רבנן ומשום טרחא דאהרן:
12
י״גרבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר. זימנא חדא בעיוה למלתא דמצוה תנא ליה ולא גמר. א״ל האידנא מ״ש. א״ל מהאי שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה אסחתי לדעתאי וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר. א״ל הב דעתך דאתני לך. הדר תנא ליה ארבע מאה זמני אחרינא וגמר. נפקא ב״ק ואמרה ליה ניחא לך דליספו על חייך ארבע מאות שני או דתזכה את ודרך לעלמא דאתי. א״ל בעינא דאזכה אנא ודראי לעלמא דאתי. אמר להן הקדוש ברוך הוא תנו לו זו וזו:
13
י״דאמר רב חסדא אין התורה נקנית אלא בסימנין שנא׳ (דברים לא יט) שימה בפיהם אל תקרי שימה אלא סימנה. שמעה רב תחליפא ממערבא אזל אמרה קמיה דרבי אבהו אמר אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה (ירמיה לא כ) הציבי לך ציונים גו׳ עשו ציונים לתורה. ומאי משמע דהאי ציון לישנא דסימנא הוא דכתיב (יחזקאל לט טו) וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. ר׳ אלעזר אמר מהכא (משלי ז ד) ומודע לבינה תקרא עשה מודעים לתורה. רבא אמר עשה מועדים לתורה. (דף נה) והיינו דאמר רב אבדימי בר דוסא מ״ד (דברי׳ ל יב) לא בשמים היא ולא מעבר לים היא לא בשמים היא שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה ואם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה. רבא אמר לא בשמים היא לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה בשמים ולא מעבר לים היא לא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים. ר׳ יוחנן אמר לא בשמים היא לא תמצא בגסי הרוח ולא מעבר לים היא לא תמצא בסחרנים ולא בתגרים:
14
ט״ו(דף נו) אמר רב יהודה אמר רב כל עיר שיש בה מעלות ומורדות אדם ובהמה שבה מתים בחצי ימיהם. מתים ס״ד אלא אימא מזקינין בחצי ימיהם. אמר רב הונא בריה דרב יהושע הני מולייתא דבי בירי דבי נרש אזקינון:
15
