עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), גיטיןEin Yaakov (Glick Edition), Gittin

א׳גיטין (דף ג ע״ב) אמר רב חסדא לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי פלגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל. אמר רב יהודה אמר רב כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף הוא בא לידי שלש עבירות גלוי עריות ושפיכות דמים וחלול שבת. אמר רבה בר בר חנה הא דאמרי רבנן ג׳ דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנרות צריך (דף ז) למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה אמר רב אשי אנא לא שמיע לי הא דרבה בר בר חנה וקיימתיה מסברא. א״ר אבהו לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי אדם גדול הטיל אימה יתירה בתוך ביתו והאכילוהו דבר גדול ומנו רבי חנניא בן גמליאל האכילוהו ס״ד השתא בהמתן של צדיקים אין הקב״ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כ״ש אלא בקשו להאכילו דבר גדול ומאי ניהו אבר מן החי:

ב׳שלח ליה מר עוקבא לרבי אלעזר בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות מהו שרטט וכתב ליה (תהלים לט ב) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי אע״פ שהרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום שלח ליה קא מצערי לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו שלח ליה (שם לז ז) דום לה׳ והתחולל לו דום לו לה׳ והוא יפילם לפניך חללים חללים השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלים מאליהם הדבר יצא מפי רבי אלעזר ונתנוהו לגניבא בקולר:

ג׳שלחו ליה למר עוקבא זמרא מנא לן דאסור שרטט וכתב להו (הושע ט א) אל תשמח ישראל אל גיל כעמים ולישלח להו מהכא (ישעיה כד ט) בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו אי מההוא הוה אמינא הני מילי זמרא דמנא אבל דפומא שרי קמ״ל. א״ל רב הונא בר נתן לרב אשי מ״ד (יהושע טו כב) קינה ודימונה ועדעדה א״ל מתוותא דא״י קחשיב א״ל אטו אנא לא ידענא דמתוותא דארץ ישראל קחשיב אלא רב גביהה מארגיזא אמר בה טעמא כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין א״ל אלא מעתה (שם) צקלג ומדמנה וסנסנה הכי נמי א״ל אי הוה רב גביהה מבי ארגיזא הכא הוה אמר בה טעמא רב אחא מבי חוזאי אמר בה הכי כל מי שיש לו צעקת לגימה על חבירו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין:

ד׳א״ל ריש גלותא לרב הונא כלילא מנ״ל דאסור א״ל מדרבנן דתנן בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס אדהכי קם רב הונא לאפנויי א״ל רב חסדא קרא כתיב (יחזקאל כא כא) כה אמר ה׳ אלהים הסיר המצנפת והרים את העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפל וכי מה ענין מצנפת אצל עטרה אלא לומר לך בזמן שהמצנפת בראש כ״ג עטרה בראש כל אדם נסתלקה מצנפת מראש כ״ג נסתלקה עטרה מראש כל אדם אדהכי אתא רב הונא אשכחינהו דהוו יתבי א״ל האלהים מדרבנן אלא חסדא שמך וחסדאין מילך. רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דהוה גדיל כלילא לברתיה א״ל לא סבר לה מר הסיר המצנפת והרים העטרה א״ל דומיא דכ״ג בגברי אבל בנשי לא. מאי זאת לא זאת. דרש רב עוירא זמנין א״ל משמיה דרב אמי וזמנין א״ל משמיה דרב אסי בשעה שאמר הקב״ה לישראל הסיר המצנפת והרים העטרה אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבונו של עולם זאת להם לישראל שהקדימו לפניך בסיני נעשה לנשמע א״ל לא זאת להם לישראל שהשפילו את הגבוה והגביהו את השפל והעמידו צלם בהיכל:

ה׳דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דרב אמי וזמנין אמר לה משמיה דרב אסי מאי דכת׳ (נחום א יב) כה אמר ה׳ אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וגו׳ אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה וכל שכן כשהם מרובים מאי וכן נגוזו ועבר תנא דבי ר׳ ישמעאל כל הגוזז נכסיו ועושה מהם צדקה נצול מדינה של גיהנם משל לשתי רחלות שהיו עוברות במים אחת גזוזה וא׳ שאינה גזוזה גזוזה עברה שאינה גזוזה לא עברה (ע״ב) (שם) ועניתיך אמר מר זוטרא אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה (שם) לא אענך עוד תני רב יוסף שוב אין מראין לו סמני עניות:

ו׳(דף טז ע״ב) רבה בר בר חנה חלש עול לגביה רב יהודה ורבא לשיולי ביה בעו מיניה שנים שהביאו גט וכו׳. אדהכי אתא ההוא (דף יז) חברא שקלא לשרגא מקמייהו אמר רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו למימרא דרומאי מעלו כפרסאי והתני רב חייא מ״ד (איוב כח כג) אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה יודע הקב״ה בישראל שאין יכולין לקבל גזירת אדומיים עמד והגלה אותם לבבל לא קשיא הא מקמי דנייתו חברי לבבל הא לבתר דאתו חברי לבבל:

ז׳(דף כא ע״ב) (יונה ד ח) ויהי כזרוח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית מאי חרישית אמר רב יהודה בשעה שמנשבת עושה תלמים תלמים בים א״ל אי הכי היינו דכתיב (שם) ותך השמש על ראש יונה ויתעלף אלא אמר רבא בשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה והיינו דכתיב (איוב לז יז) אשר בגדיך חמים בהשקיט ארץ מדרום אמר רב תחליפא בר רב חסדא א״ר חסדא אימתי בגדיך חמים בשעה שמשקיט ארץ מדרום שבשעה שמנשבת משתקת כל הרוחות מפניה:

ח׳רב הונא ורב חסדא הוו יתבי חליף ואזיל גניבא עלייהו אמר חד לחבריה ניקום מקמיה דבר אוריין הוא א״ל אידך מקמיה פלגאה ניקום אדהכי אתא איהו לגבייהו אמר להו במאי עסקיתו אמרו ליה ברוחות. אמר להו הכי אמר רב חנן בר רבא א״ר ארבע רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית מנשבת עם כולם שאלמלא כן אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת ורוח דרומית קשה מכולן ואלמלא בן נץ מעמידה נחרב כל העולם כולו מפניה שנאמר (שם לט כו) המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן:

ט׳רבא ורב נחמן הוו יתבי הוי חליף ואזיל רב נחמן בר יעקב דיתיב בגוהרקא דדהבא ופריס עליה סרבלא דכרתי רבא אזל לגביה רב נחמן בר יצחק לא אזל לגביה אמר דלמא מאינשי דבי ריש גלותא נינהו רבא צריך להו אנא לא צריכנא להו. כדחזא דרב נחמן בר יעקב הוה אזיל לגביה גלי לדרעיה אמר שדיא נשיב:

י׳(דף לה) אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחר בשני בצורת שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה והניחתו בבד של קמח ואפאתו בפת ונתנהו לעני לימים בא בעל הדינר ואמר לה הבי לי דינרי אמרה ליה יהנה סם המות באחד מבניה של אותה אשה אם נהנית מדינרך כלום אמרו לא היו ימים מועטים עד שמת אחד מבניה וכששמעו חכמים בדבר אמרו מה מי שנשבע באמת כך הנשבע על שקר עאכ״ו. ומ״ט איענשה דאשתרש לה מקום דינר ומאי מי שנשבע באמת כמי שנשבע באמת:

י״א(דף לו ע״ב) אמר עולא עלובה כלה שזנתה בתוך חופתה אמר רב מרי ברה דבת שמואל מאי קראה (שיר א יב) עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו אמר רבא עדיין חביבותא הוא גבן דכתיב נתן ולא כתיב הסריח:

י״בת״ר הנעלבים ואינן עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו:

י״ג(דף לה ע״ב) אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהם דמפקי עבדייהו לחירות ודסיירי נכסייהו בשבת ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא דא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן ב׳ משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודתה בשבת ואחת קבעה סעודתה בע״ש ושתיהן נעקרו:

י״ד(דף מב) דרש רבה בר רב הונא כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אינה מקודשת א״ל רב חסדא מי דמי התם שייר בקנינו הכא לא שייר בקנינו הדר אוקי רבה בר ר״ה אמורא עילויה ודרש (ישעיה ג ו) והמכשלה הזאת תחת ידך אין אדם עומד על דברי תורה אלא א״כ נכשל בהם אע״פ שאמרו המקדש חצי אשה וכו׳ (והודה לדברי רב חסדא):

ט״ו(דף מה) בנתיה דרב נחמן בחשן קידרא בידייהו קשיא ליה לרב עיליש כתיב (קהלת ז כח) אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי הא איכא בנתיה דרב נחמן גרמא ליה מלתא ואשתביין ואשתבאי איהו נמי בהדייהו יומא חד הוה יתיב גביה ההוא גברא דהוה ידע בלישנא דצפורי אתא עורבא וקא קריא א״ל מאי קאמרה א״ל עיליש ברח עיליש ברח אמר עורבא שקרא הוא ולא סמיכנא עליה אדהכי אתי יונה וקרא קריא א״ל מאי קאמרה אמר ליה עיליש ברח עליש ברח אמר כנסת ישראל ביונה מתילא שמע מיניה מיתרחיש לי נסא אמר איזיל אחזי בנתיה דר״נ אי קיימין בהימנותייהו אהדרינהו אמר נשי כל מילי דאית להו סדרן להדדי בבית הכסא שמעינהו דקאמרן עדי גוברין ונהרדעי גוברין נימא להו לשבוייהו דלרחקינהו מהכא דלא ליתי אינשין ולשמעי ולפרקינן קא ערק איהו וההוא גברא לדידיה איתרחיש ליה נסא עבר במברא וההוא גברא אשכחוהו וקטלוהו כי הדרן ואתאין אמר הוו קא בחשן קידרא בכשפים:

ט״ז(דף מ) ריש לקיש זבין נפשיה ללודאי שקל בהדיה חייתא וגלגלתא אמר גמירי דיומא בתרא כל דבעי מינייהו עבדו ליה כי היכי דליחול אדמיה יומא בתרא אמרו ליה מאי ניחא לך אמר להו בעינא אקמטינכו ואותבינכו וכל חד מנייכו אמחיה חייתא ופלגא קמטינהו ואותבינהו וכל חד מינייהו כד מחייה חדא חייתא נפק נשמתיה חרקינהו לשיניה א״ל אחוכי קא מחייכת בי אכתי פש לך גבי פלגא דחייתא קטלינהו כולהו נפק ואתא יתיב קאכיל ושתי אמרה ליה ברתיה לא בעית מידי למזגא עליה א״ל בתי כריסי כרי כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא קרא אנפשיה (תהלים מט יא) ועזבו לאחרים חילם:

י״ז(דף נב) ההוא אפוטרופס דהוה בשבבותיה דר״מ דהוה קא מזבין ארעתא וזבין עבדי ולא שבקיה רבי מאיר אחזו ליה בחלמא אני להרוס ואתה לבנות ואפ״ה לא אשגח אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין הנהו בי תרי דאגרי בהו שטן דכל בי שמשי הוו קא מנצו בהדי הדדי איקלע ר״מ להתם עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא שמעיה דקאמר וי דאפקיה ר׳ מאיר לההוא גברא מביתיה:

י״ח(ע״ב) משנה. לא היה סיקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה:

י״טא״ר יוחנן מאי דכתיב (משלי כח יד) אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו וגו׳ אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים אתרנגולא ואתרנגולתא חרוב טור מלכא אשקא דריספק חרוב ביתר אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים דההוא גברא דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא עבד סעודתא א״ל לשמעיה זיל אייתי לי קמצא אזל אייתי ליה בר קמצא אתא אשכחיה דהוה יתיב א״ל מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא מאי בעית הכא קום פוק א״ל הואיל ואתאי שבקן ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא (דף נו) א״ל לא א״ל יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך א״ל לא א״ל יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך א״ל לא נקטיה בידיה ואפקיה אמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מיחו ביה ש״מ קא ניחא להו איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא. אזל אמר לקיסר מרדו בך יהודאי א״ל מי יימר א״ל שדר להו קורבנא חזית אי מקרבין ליה. אזל שדר בידיה עגלא תלתא בהדי דקאתי שדי ביה מומא בניב שפתים ואמרי לה ברוקין שבעין דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות אמר להו רבי זכריה בן אבקילוס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח סבור למקטליה דלא ליזיל ולימא אמר להו ר׳ זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג אמר ר׳ יוחנן ענותנותו של רבי זכריה בן אבקילוס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו. שדר עלייהו נירון קיסר כי קאתי שדא גירא למזרח אתא נפל בירושלים למערב אתא נפל בירושלים לארבע רוחות העולם אתא נפל בירושלים א״ל לינוקא פסוק לי פסוקיך א״ל (יחזקאל כה יד) נתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל וגו׳ אמר קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא ערק ואזיל ואיגייר ונפק מיניה רבי מאיר:

כ׳שדריה עילוייהו לאספסינוס קיסר אתא צר עלה תלת שני הוו בה הנהו תלתא עתירי נקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת. נקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה בעבורו. בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע. בן ציצית הכסת שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות א״ד שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי חד אמר להו אנא זייני להו בחטי ושערי וחד אמר להו בדחמרא ומלחא ומשחא וחד אמר להו בדציבי. ושבחו רבנן לדציבי דרב חסדא כל אקלידי הוה מסר לשמריה בר מדציבי דאמר רב חסדא אכלבא דחיטי בעי שתין אכלבי דציבי. הוה להו למיזן עשרים וחד שתא הוו בהו הנהו בריוני אמרי להו ניפוק ונעביד שלמא בהדייהו לא שבקינהו אמרי להו נפוק ונעביד קרבא בהדייהו אמרי להו רבנן לא מסתייע מלתא קמו קלנהו להנהו אמברי דחטי ושערי והוה כפנא:

כ״אמרתא בת בייתוס עתירתא דירושלים הויא שדרתיה לשלוחה אמרה ליה זיל אייתי לי סמידא אדאזל איזדבן אתא אמר לה סמידא ליכא חיורתא איכא אמרה ליה זיל אייתי לי אדאזיל איזדבן אתא ואמר לה חיורתא ליכא גושקרא איכא אמרה ליה זיל אייתי לי אדאזיל איזדבן אתא ואמר לה גושקרא ליכא קמחא דשערא איכא אמרה ליה זיל אייתי אדאזיל איזדבן הות שליפא מסאנא אמרה איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל איתיב לה פרתא בכרעה ומתה קרי עלה ר׳ יוחנן בן זכאי (דברים כח נה) הרכה בך והענוגה וגו׳ איכא דאמרי גרוגרת דרבי צדוק אכלה ואיסטניסא ומתה דרבי צדוק יתיב ארבעין שנין בתעניתא דלא ליחרוב ירושלים כי הוה אכיל מידי הוה מתחזי מאבראי וכי הוה בארי מייתי ליה גרוגרת מייץ מייהו ושדי להו כי הוה (קא) ניחא נפשה אפיקתא לכל דהבא וכספא שדיתיה בשוקא אמרה האי למאי מיבעי׳ לי היינו דכתיב (יחזקאל ז יט) כספם בחוצות ישליכו:

כ״באבא סיקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבי יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה תא בצינעא לגבאי אתא א״ל עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא א״ל מאי אעביד דאי אמינא להו מידי קטלי לי א״ל חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק אפשר דהוי הצלה פורתא א״ל נקוט נפשך בקצירי וליתו כ״ע ולישיילו בך ואייתי מידי סריא ואגני גבך ולימרו דנח נפשיה וליעיילו בך תלמידיך ולא לייעול בך אינשי אחרינא דלא לירגשון בך דקליל את דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא עביד הכי נכנס בו ר׳ אליעזר מצד אחד ור׳ יהושע מצד אחד כי מטו לפתחא בעו למדקריה אמר להו יאמרו רבן דקרו בעו למדחפיה אמר להו יאמרו רבן דחפו פתחו ליה בבא נפק כי מטא להתם אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא אמר ליה מיחייבת תרי קטלי חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי א״ל דקאמרת לאו מלכא אנא (ע״ב) איברא מלכא את דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך דכתיב (ישעיה י לד) והלבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך דכתיב (ירמיה ל כא) והיה אדירו ממנו וגו׳ ואין לבנון אלא בית המקדש שנאמר (דברים ג כה) ההר הטוב הזה והלבנון ודקאמרת אי מלכא אנא אמאי לא קא אתית לגבאי עד האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן א״ל אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון אישתיק קרי עליה רב יוסף ואיתימא ר׳ עקיבא (ישעיה מד כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי למימר ליה שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן ליה אדהכי אתא פריסתקא עליה מרומי א״ל קום דמית ליה קיסר ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא הוה מסיים חד מסאנא בעי למסיימא לאחרינא לא עייל בעי למשלפיה לאידך לא נפק אמר מאי האי א״ל לא תצטער שמועה טובה אתיא לך דכתיב (משלי טו ל) ושמועה טובה תדשן עצם אלא מאי תקנתיה ליתי אינשי דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך דכתיב (שם יז כב) ורוח נכאה תיבש גרם עבד הכי עייל א״ל ומאחר דחכמיתו כולי האי האידנא אמאי לא אתית לגבאי אמר ליה ולא אמרי לך אנא נמי אמרי לך א״ל מיזל אזלינא ואינש אחרינא משדרנא אלא בעי מינאי (מידי) ואתן לך א״ל תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא דמסיין ליה לר׳ צדוק קרי עליה רב יוסף ואיתימא ר׳ עקיבא (ישעיה מד כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי למימר ליה לשבקינהו חדא זימנא והוא סבר דלמא כולי האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוי:

כ״גאסוותא דמסיין ליה לר׳ צדוק מאי היא יומא קמא אשקוהו מיא דפארי למחר מיא דסיפוקא למחר מיא דקמחא עד דרווח מעיה פורתא פורתא:

כ״דאזל שדריה לטיטוס הרשע ואמר (דברים לב לז) אי אלהימו צור חסיו בו זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וקסבר הרג את עצמו שנא׳ (תהלים עד ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות אבא חנן אומר (שם פט) מי כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק דבי ר׳ ישמעאל תנא (שמות טו יא) מי כמוך באלים ה׳ מי כמוך באלמים מה עשה נטל את הפרוכת עשאו כמין גרגותני והביא כל הכלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך ולהשתבח בעירו שנאמר (קהלת ח י) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו אל תקרי קבורים אלא קבוצים אל תקרי וישתכחו אלא וישתבחו א״ד קבורים ממש דאפילו מילי דטמירין אגליין ליה. עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים בא פרעה טבעו במים בא סיסרא טבעו במים אף הוא עומד עלי לטובעני במים אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה. יצתה ב״ק ואמרה רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה אמאי קרי לה בריה קלה דמעיילנא אית לה ומפקנא לית לה עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה עלה ליבשה בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו ז׳ שנים יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קול ארזפתא אישתיק אמר איכא תקנתא בכל יומא מייתי נפחא ומחו קמיה לעכו״ם יהיב ליה ד׳ זוזי לישראל א״ל מסתייך דקא חזית בסנאך עד תלתין יומין עביד הכי מכאן ואילך כיון דדש דש. תניא א״ר פנחס בן עריבא אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל ב׳ סלעים. במתניתא תנא כגוזל בן שנה משקל ב׳ לטרין אמר אביי נקטינן פיו של נחושת וצפרניו של ברזל כי הוה קא מיית אמר להו לקליוה לההוא גברא ולבדרו לקטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא:

כ״האונקלוס בר קלוניקס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאגיורי אזל אסקיה לטיטוס בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא א״ל ישראל מהו לאדבוקי בהו א״ל מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו זיל איגרי בהו בהאי עלמא והוית רישא דכתיב (איכה א ה) היו צריה לראש אויביה שלו וגו׳ כל המיצר לישראל נעשה ראש א״ל דיניה דההוא גברא במאי א״ל (דף נג) במאי דפסק אנפשיה כל יומא מכנשי ליה לקטמיה ודייני ליה וקלו ליה ומבדר אשב ימי אזל אסקיה לבלעם בנגידא אמר ליה מאן חשוב בההוא עלמא א״ל ישראל מהו לאדבוקי בהו א״ל (דברים כג ז) לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים. תניא אמר רבי אלעזר בוא וראה כמה גדולה כחה של בושה שהרי סייע הקב״ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו:

כ״ואתרנגולא ואתרנגולתא חרב טור מלכא דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא כלומר פרו ורבו כתרנגולים יומא חד הוה קא חליף גונדא דרומאי שקלינהו מנייהו נפלו עלייהו מחונהו אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אתא עלייהו הוה בהו ההוא בר דרומא דהוה קפיץ מילא וקטיל בהו שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא אמר רבוניה דעלמא כולה אי ניחא לך לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא אכשליה פומא לבר דרומא ואמר (תהלים ס יב) הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו דוד נמי אמר הכי דוד אתמוהי קא מתמה על לבית הכסא אתא דרקונא שמטא לכרכשיה ונח נפשיה אמר הואיל ואתרחיש לי ניסא הא זמנא אשבקינהו שבקינהו ואזל אזדקור ואכלו ושתו ואדליקו שרגי עד דאתחזי בליוני דגושפנקא ברחוק מילא אמר מיחדי קא חדו בי יהודאי הדר אתא עלייהו א״ר אסי תלת מאה אלפי שליפי סייפא עלו לטור מלכא וקטלו בה תלתא יומין ותלתא לילותא ובהך גיסא הלולי וחנגי ולא הוו ידעי הני בהני:

כ״ז(איכה ב ב) בלע ה׳ ולא חמל את כל נאות יעקב כי אתא רבין א״ר יוחנן ששים רבוא עיירות שהיה לו לינאי המלך בהר המלך דאמר רב יהודה אמר רב אסי ס׳ רבוא עיירות היה לו לינאי המלך בהר המלך וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים חוץ מג׳ שהיו בהם כפלים כיוצאי מצרים אלו הן כפר ביש כפר שחלים כפר דכריא כפר ביש דלא יהבי ביתא לאושפיזא כפר שחלים שהיתה פרנסתן מן שחלים כפר דכריא א״ר יוחנן שהיו נשותיהם יולדות זכרים תחלה ויולדות נקבות באחרונה ופוסקות. אמר עולא לדידי חזיא לי ההוא אתרא ואפילו שתין רבוותא קני לא מחזיק א״ל ההוא צדוקי לר׳ חנינא שקורי משקריתו א״ל (ירמיה ג יט) ארץ צבי כתיב בה מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו אף א״י בזמן שיושבין עליה רווחא ובזמן שאין יושבין עליה גמדא:

כ״חאשקא דריספק חרוב ביתר דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזא ינוקתא שתלי תורניתא וכי הוה מנסבי קייצי להו ועבדי להו גננא יומא חדא הוה קא חלפא ברתי׳ דקיסר איתבר שקא דריספק קצו ארזא ועיילו לה אתו נפול עלייהו מחונהו אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אתא עלייהו (איכה ב ג) גדע בחרי אף כל קרן ישראל א״ר זירא א״ר אבא א״ר יוחנן אלו פ׳ אלף קרני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה והרגו בה אנשים ונשים וטף עד שהלך דמם ונפל לים הגדול ושמא תאמר קרובה היתה רחוקה היתה מיל תניא רבי אלעזר הגדול אומר שני נחלים בבקעת ידים אחד מושך אילך ואחד מושך אילך ושיערו חכמים שני חלקים מים ואחד דם במתניתא תנא ז׳ שנים בצרו אומות העולם את כרמיהם מדמם של ישראל בלא זבל:

כ״ט(ע״ב) א״ר חייא בר אבין א״ר יהושע בן קרחא סח לי זקן א׳ מאנשי ירושלים בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחת עשרה רבוא ובירושלים הרג צ״ד רבוא על אבן אחת עד שהלך דמן ונגע בדמיו של זכריה לקיים מה שנאמר (הושע ד ב) ודמים בדמים נגעו. אשכחיה לדמיה דזכריה דהוה קא מרתח וסליק ואמר להו מאי האי אמרו לו דם זבחים דאשתפוך אייתי דמא ולא אידמי אמר להו אי אמריתו לי מוטב ואי לאו מסריקנא לבשרייכו במסרקי דפרזלא. אמרי ליה מאי נימא לך נביא הוה בן דהוה קא מוכח לן במילי דשמיא קמינן עלויה וקטלינן ליה והא כמה שנין דלא קא נייח דמיה. אמר להו אנא מפייסנא ליה אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה קטיל עלויה ולא נח בחורים ובתולות קטל עילויה ולא נח אייתי תינוקות של בית רבן קטל עילויה ולא נח. א״ל זכריה זכריה טובים שבהם אבדתי ניחא לך דאבדינהו לכולהו כדאמר ליה הכי נח. בההיא שעתא הרהר תשובה בדעתיה אמר ומה אם על נפש אחת כך ההוא גברא דקטל כל הני נשמתא על אחת כו״כ ערק אזל שדר פורטתא בביתיה ואיגייר. תנא נעמן גר תושב היה נבוזראדן גר צדק היה. מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים, מבני בניו של סנחרב למדו תורה ברבים מאן אינון שמעיה ואבטליון והיינו דכתיב (יחזקאל כד ח) ונתתי את דמם על צחיח סלע לבלתי הכסות.

ל׳(בראשית כז ב) הקול קול יעקב והידים ידי עשו הקול זה אדריינוס קיסר שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים קול יעקב זה אספסיינוס קיסר שהרג בכרך ביתר ה׳ רבוא ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא. והידים ידי עשו זו המלכות שהחריבה את בתינו ושרפה את היכלינו והגלתנו מארצנו. ד״א הקול קול יעקב אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב והידים ידי עשו אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו והיינו דא״ר אלעזר (איוב ה כא) בשוט לשון תחבא בהרהורי לשון תחבא:

ל״אאמר רב יהודה אמר רב מ״ד (תהילים קל״ז:א׳) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון מלמד שהראהו הקב״ה לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני בית ראשון שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בית שני דכתיב (שם) זכור ה׳ לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה. אמר רב יהודה אמר שמואל ואי תימא רבי אמי ואמרי לה במתניתא תנא מעשה בד׳ מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון הרגישו בעצמם למה הם מתבקשים אמרו אם אנו טובעים בים אנו באים לחיי העוה״ב דרש להם הגדול שבהם (שם סח כב) אמר ה׳ מבשן אשיב אשיב ממצולות ים מבשן אשיב מבין שיני אריות אשיב ממצולות ים אלו שטובעים בים כיון ששמעו ילדות כך קפצו כולם ונפלו לתוך הים נשאו ילדים ק״ו בעצמם ואמרו הללו שדרכן לכך כך אנו שאין דרכנו לכך עאכ״ו אף הם קפצו לתוך הים ועליהם הכתוב אומר (שם מד כג) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. ורב יהודה אמר זו אשה ושבעה בניה אתיוהו לקמא קמיה דקיסר אמרו ליה פלח לעבודה זרה אמר להו כתוב בתורה (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה׳ אלהיך.

ל״באפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך לקמיה דקיסר אמרו לו פלח לעבודה זרה אמר להו כתוב בתורה (שם) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך ואמרו ליה פלח לעבודה זרה אמר להו כתוב בתורה (שם לד) לא תשתחוה לאל אחר אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך ואמרו לו פלח לעבודה זרה אמר להו כתוב בתורה (שם לד) לא תשתחוה לאל אחר אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודה זרה א״ל כתוב בתורה זובח לאלהים יחרם אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודה זרה א״ל כתוב בתורה (דברים ו׳:ד׳) שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודה זרה א״ל כתוב בתורה (שם ד) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודה זרה אמר להו כתוב בתורה (שם כו) את ה׳ האמרת היום וגו׳ וה׳ האמירך היום כבר נשבענו להקב״ה שאין אנו מעבירים אותו באל אחר ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת א״ל קיסר אישדי לך גושפנקא וגחין ושקליה כי היכי דלימרו קבל עליה הורמנא דמלכא אמר ליה חבל עליך קיסר חבל עליך קיסר על כבוד עצמך כך על כבוד הקב״ה עאכ״ו אפקוהו למקטליה אמר׳ להו אימיה יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא אמרה להו בני לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה יצתה בת קול ואמרה (תהלים קיג ט) אם הבנים שמחה:

ל״גרב נחמן בר יצחק אמר אלו ת״ח שממיתין עצמן על ד״ת כדר״ש בן לקיש דארשב״ל אין ד״ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל:

ל״ד(דף נח) אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן ארבעים סאה קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר ר׳ ינאי ברבי ישמעאל אומר שלש קופות של ארבעים סאה במתניתא תנא מ׳ קופות של ג׳ ג׳ סאין ולא פליגי הא דרישא הא דדרעא אמר רבי אסי ד׳ קבין מוח נמצאו על אבן אחת עולא אמר ט׳ קבין אמר רב כהנא ואיתימא שילא בר מרי מאי קראה (תהלים קלז ח) בת בבל השדודה אשרי שישלם לך וגו׳ אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע (איכה ד ב) בני ציון היקרים המסלאים בפז מאי מסולאים בפז אילימא דהוו מחפי בפיזא והאמרי דבי רבי שילא תרתי מתקלי איסתירי פיזי נחות בעלמא חדא ברומי וחדא בכולי עלמא אלא שהיו מגנין את הפז ביופיין מעיקרא הוו חשובי דרומאי נקטי בליוני דגושפנקא ומשמשי ערסייהו מכאן ואילך מייתי בני ישראל ואסרי בכרעי דפורייהו ומשמשי אמר ליה חד לחבריה הא היכא כתיבא א״ל (דברים כח סא) גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת אמר כמה מרחיקנא מדוכתא פלן אמר ליה אינגד פוסתא ופלגא א״ל אי מטאי לגביה לא איצטריכי לך. אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל מאי דכתיב (איכה ג נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי ארבע מאות בתי כנסיות היו בכרך ביתר ובכל אחד וא׳ היו בה ת׳ מלמדי תינוקות וכל אחד וא׳ היו לפניו ת׳ תינוקות של בית רבן וכשהיה אויב נכנס לשם היו דוקרין אותן בחוטריהן וכשגבר אויב ולכדום כרכום בספריהם והציתום באש:

ל״הת״ר מעשה ברבי יהושע בן חנניא שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים הלך ועמד על פתח בית האסורים אמר (ישעיה מב כד) מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר (שם) הלא ה׳ זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקים עליו אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה ולא היו ימים מועטים עד שהורה בישראל ומנו רבי ישמעאל בן אלישע. אמר רב יהודה אמר רב מעשה בבנו ובבתו של רבי ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים לימים נזדווגו שניהם במקום אחד זה אמר יש לי עבד שאין כיפיו בכל העולם וזה אמר יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיפיה אמרו בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בולדות הכניסם לחדר זה ישב בקרן זוית וזו ישבה בקרן זוית זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה וזאת אומרת אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד ובכו כל הלילה כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתם ועליהם קונן ירמיה (איכה א) על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים:

ל״וא״ר שמעון בן לקיש מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה צפנת שהכל צופים ביפיה בת פניאל בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים שנתעלל בה שבאי כל הלילה למחר הלבישה ז׳ חלוקים והוציאה למכרה בא אדם אחד שהיה מכוער ביותר א״ל הראני את יפיה א״ל ריקה אם אתה רוצה ליקח קח שאין כיפיה בכל העולם כולו א״ל אעפ״כ הפשיטה ו׳ חלוקין ה׳ קרעתו ונתפלשה באפר אמרה לפניו רבש״ע אם עלינו לא חסת על קדושת שמך הגדול למה לא תחוס ועליה קונן ירמיה (ירמיה ו כו) בת עמי חגרי שק התפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאום יבא השודד עלינו עליך לא נאמר אלא עלינו כביכול עלי ועליך בא שודד:

ל״זאמר רב יהודה א״ר מ״ד (מיכה ב ב) ועשקו גבר וביתו איש ונחלתו מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו ושוליא תגרי הוה פעם אחת הוצרך רבו ללוות א״ל שגר אשתך אצלי ואלונה לך שיגר אשתו אצלו שהה עמה שלשה ימים קידם ובא אצלו אמר ליה אשתי ששגרתי לך היכן היא א״ל אני פטרתיה לאלתר ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך א״ל מה אעשה א״ל אם אתה שומע לעצתי גרשה א״ל כתובתה מרובה א״ל אני אלוך ותן לה כתובתה עמד זה וגרשה הלך הוא ונשאה כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו א״ל בוא עשה עמי בחובך והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהם והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהם ועל אותה שעה נתחתם גזר דין אמרי לה על שתי פתילות בנר אחד:

ל״ח(דף נט) אמר רבה בריה דרבא איתימא רבי הלל בריה דרבי וולס מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד ולא והא הוה יהושע הוה אלעזר והא הוה אלעזר הוה פנחס והא הוה פנחס הוו זקנים והא הוה שאול הוה שמואל הוה שמואל והא נח נפשיה כולהו שני קאמרי׳ והא הוה דוד עירא היאירי והא נח נפשיה כולהו שני קאמרי׳. והא הוה חזקיה הוה שבנא. הא איקטיל כולהו שני קאמרינן. והא הוה עזרא הוה נחמיה בן חכליה א״ר אחא בריה דרבא אף אני אומר מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במ״א ולא והא הוה הונא בר נתן שאני הונא בר נתן דמיכף הוה כייף ליה לרב אשי:

ל״טמשנה. אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום:

מ׳גמ׳. (ע״ב) מה״מ אמר רב מתנה דאמר קרא (דברים לא ט) ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי נינהו אלא כהן ברישא והדר לוי:

מ״א(דף ס ע״ב) מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום מ״ט אילימא משום כבוד והא האי שיפורא דהוה מעיקרא בי רב יהודה ולבסוף בי רבה ולבסוף בי רב יוסף ולבסוף בי אביי ולבסוף בי רבא אלא משום חשדא:

מ״ב(דף סא) ת״ר מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל ומבקרים חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברים מתים נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום:

מ״ג(דף סב) רב הונא ורב חסדא הוו יתבי חליף ואזיל גניבא א״ל חד לחבריה ניקום מקמיה. דבר אוריין הוא א״ל מקמי פלגאה ניקום אדהכי אתא איהו לגבייהו אמר להו שלמא עלייכו מלכי שלמא עלייכו מלכי א״ל מנא לך דרבנן איקרי מלכים אמר להו דכת׳ (משלי ח טו) בי מלכים ימלוכו וגו׳ אמרו ליה ומנא לך דכפלינן שלמא למלכי אמר להו דאמר רב יהודה אמר רב מנין שכופלים שלום למלך שנאמר (ד״ה א׳ יב יט) ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך וגו׳ אמרו ליה לטעום מר מידי אמר להו הכי אמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו שנאמר (דברים יא טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת והדר ואכלת ושבעת:

מ״ד(דף סז) תניא איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים. ר׳ מאיר חכם וסופר. ר׳ יהודה חכם לכשירצה. רבי טרפון גל של אגוזים. רבי ישמעאל חנות מיוזנת. ר״ע אוצר בלום. רבי יוחנן בן נורי קופת הרוכלים. רבי אלעזר בן עזריה קופה של בשמים. משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי. רבי יוסי נימוקו עמו. רבי שמעון טוחן הרבה ומוציא קמעא תנא משכח קמעא ומה שמוציא אינו מוציא אלא סובין. וכן אמר רבי שמעון לתלמידיו בני שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות של ר״ע:

מ״ה(ע״ב) רב עמרם חסידא כי הוו מצערי ליה בי ריש גלותא הוו מגנו ליה אתגלא למחר אמרו ליה מאי ניחא ליה למר דלייתו ליה אמר הני כל דאמינא להו מיפך אפכי אמר להו בישרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא אייתו ליה אינהו בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא שמעה ילתא ומעיילא ליה לבי מסותא ומוקמא ליה במיא דבי מסותא עד דמהפכי מיא דבי מסותא והוו דמא וקאי בישריה פשיטי פשיטי רב יוסף איעסק בריחיא רב ששת איעסק בכשורי אמר גדולה מלאכה שמחממת את בעליה. א״ל ריש גלותא לרב ששת מ״ט לא סעיד מר גבן א״ל דלא מעלו עבדי דחשידי אאבר מן החי אמר ליה מי יימר א״ל השתא מחוינא לך א״ל לשמעיה זיל גנוב אייתי לי חדא כרעא מחיותא אייתי ליה אמר להו אהדמו לי הדמי דחיותא אייתו תלת כרעי אותיבו קמיה א״ל הא בעלת ג׳ רגלים הואי פסיק אייתו חדא מעלמא אותיבו קמיה א״ל לשמעיה איתביה נמי להך דידך אותבה אמר להו האי בת חמש רגלים הואי א״ל אי הכי ליעבדו קמיה דמר וליכול א״ל לחיי קריבו תכא קמיה ואייתו קמיה בישרא ואותיבו וקמיה וריסתנא דחנקא חמתא גששיה ושקלה כרכה בסודריה לבתר דאכיל אמרי ליה (דף סח) איגניב לן כסא דכספא בהדי דקא מעייני ואתי אשכחוה דכרוכה בסודריה אמרי ליה חזי מר דלא מיכל קא בעי אלא לצעורן אמר להו אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא דחיורא אמרי ליה חיורא לא עביד לן האידנא אמר להו בדקו בדוכתיה דאמר רב חסדא אוכמא בחיורא וחיורא באוכמתא לקותא היא בדוק אשכחוה כי קא נפיק כרו ליה בירא ושדו ליה ציפתא עילויה ואמרי ליה ליתי מר לינח נחר ליה רב חסדא מאחוריה אמר ליה לינוקא פסוק לי פסוקיך אמר ליה (ש״ב ב כא) נטה לך על ימינך או על שמאלך א״ל לשמעיה מאי קא חזית א״ל ציפתא דשדיא א״ל הדר מינה לבתר דנפק א״ל רב חסדא מנא הוה ידע מר א״ל חדא דנהר לי מר ועוד דפסק לי ינוקא פסוקא ועוד דחשידי עבדי דלא מעלו:

מ״ו(קהלת ב ח) עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות. שרים ושרות אלו מיני זמר ותענוגות בני האדם אלו ברכות ומרחצאות שדה ושדות הכא תרגימו שדה ושדין במערבא אמרי שידתא. א״ר יוחנן ש׳ מיני שדים היו בשיחין ושידה עצמה איני יודע מה היא אמר מר הכי תרגימו שדה ושדתין שדה ושדתין למאי איבעי׳ ליה דכתיב (מ״א ו ז) והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו׳ אמר להו לרבנן היכי אעביד אמרו ליה איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד אמר להו היכי אשתכח אמר ליה אייתי שדה ושדתין כבשינהו אהדדי אפשר דידעי ומגלו לך אייתי שדה ושדתין כבשינהו אהדדי אמרי אנן לא ידעינן דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע אמר להו היכי איתיה אמרי ליה איתיה בטורא פלן כריא ליה בירא ומליא ליה מיא ומכסיא בטינרא והתימא בגושפנקי׳ וכל יומא סליק לרקיעא וגמר מתיבתא דרקיעא ונחית לארעא וגמר מתיבתא דארעא ואתי סייר ליה לגושפנקיה ומגלי ליה ושתי ומכסי לית וחתים ליה ואזיל:

מ״זשדריה ליה לבניהו בן יהוידע יהיב ליה שולשילתא דחקיק עלה שם ועזקתא דחקיק עלה שם וגבבי דעמרא וזיקי דחמרא אזל כרא בירא מתתאי ושפינהו למיא וסתמינהו בגבבי דעמרא וכרא בירא מעילאי דשפכינהו לחמרא וטמינהו סליק יתיב באילנא כי אתא סייריה לגושפנקא גלייה אשכחיה חמרא אמר כתיב (משלי כ א) לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם וכתיב (הושע ד יא) זנות יין ותירוש יקח לב לא אישתי כי צחי לא סגיא ליה אישתי רוה וגנא נחית אתא שדא ביה שולשילתא סתמיה כי איתער הוה קא מפרזל א״ל שמא דמרך עלך כי נקיט ליה ואתא מטא דקלא חף ביה שדייה מטא לביתא שדייה מטא גבי כובא דההיא ארמלתא נפקת איהי (ע״ב) איחננא ליה כפא לקומתיה מיני׳ איתבר בי׳ גרמא אמר היינו דכתיב (משלי כה טו) ולשון רכה תשבר גרם חזא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסקיה לאורחיה חזא רויא דהוה קא טעי באורחא אסקיה לאורחי׳ חזא חדוותא דהוו קא מחדן לה בכה שמעיה לההוא גברא דהוה קאמר ליה לאושכפא עביד לי מסאני לשב שני אחיך חזא ההוא קסמא דהוה קסים אחיך:

מ״חכי מטא להתם לא עיילוה לגביה דשלמה עד תלתא יומי יומא קמא א״ל אמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה אמרו ליה אנסיה משתיא שקל לבינתא אותיב אחברתה אתו אמרו ליה לשלמה א״ל הכי אמר לכו הדר אשקיוהו למחר אמר להו ואמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה אמרו ליה אנסיה מיכלא שקל לבינתא מחברתה אותבה אארעא אתו אמרו ליה לשלמה אמר להו הכי אמר לכו נגידו מיני׳ מיכליה לסוף תלתא יומי עייל לקמיה שקל קניא ומשח ארבעה גרמידי ושדא קמיה א״ל מכדי כי מיית ההוא גברא לית ליה בהדין עלמא אלא ארבעה גרמידי השתא כבשתיה לכולי עלמא ולא שבעת עד דכבשת נמי לדידי א״ל לא קא בעינא מינך מידי בעינא דאיבנייה לבית המקדש וקא מיבעי לי שמירא א״ל לדידי לא מסר לי לשרא דימא מסירא ליה ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן ליה אשבועתיה ומאי עביד ביה ממטי ליה לטורי דלית בהו ישוב ומנח להו אשינא דטורא ופקע טורא ומנקיט ומייתי ביזרני דאילנא ושדי התם והוי ישוב והיינו דמתרגמינן נגר מורא בדקו קינא דתרנגולא ברא דאית ליה בני וחפויה לקיניה זוגיתא חיורתי כי אתא בעי למיעל ולא מצי אזל אייתי שמירא ואותביה עילויה רמא ביה קלא שדייה שקליה אזל חנק נפשיה אשבועתיה:

מ״טא״ל בניהו מ״ט כי חזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסיקתיה לאורחיה א״ל מכרזי עליה ברקיע דצדיק גמור הוא ומאן דעביד ליה ניחא נפשיה זכי לעלמא דאתי ומ״ט כי חזיתיה לההוא רויא דקא טעי באורחא אסיקתיה לאורחא א״ל מכרזי עליה ברקיע דרשע גמור הוא ועבדי ליה ניחא נפשיה כי היכי דליכליה לעלמא. מ״ט כי חזיתיה לההוא חדוותא בכית א״ל בעי מימת גברא בגו תלתין יומין ובעיא מינטר ליבם קטן תליסר שנין. מ״ט כי שמעתיה לההוא גברא דא״ל לאושכפא עביד לי מסאני לשב שנין אחיכת א״ל ההוא ז׳ יומי לית ליה מסאני לשב שני בעי מ״ט כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים אכיחת א״ל דהוה יתיב אבי גזא דמלכא לקסום מאי דאיכא תותיה תרחיה גביה עד דבנייה לבית המקדש יומא חד הוה קאי לחודיה א״ל כתיב (במדבר כג כב) כתועפות ראם לו ואמרינן כתועפות אלו מלאכי השרת ראם אלו השדים מאי רבותייכו מינן א״ל שקול שולשילתא מינאי והב לי עזקתך ואחוי לך רבותאי שקליה לשולשילתא מיניה ויהב ליה עזקתא בלעיה אותביה לחד גפיה ברקיע ולחד גפיה בארעא פתקיה ארבע מאה פרסי על ההיא שעתא אמר שלמה (קהלת א ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (כי זה) וכתיב (שם ב י) וזה היה חלקי מכל עמלי מאי (כי) וזה רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר גונדו היה מחזר על הפתחים כל היכא דמטי אמר (שם א) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים. כי מטא גבי סנהדרין אמרו רבנן מכדי שוטא בחדא מלתא לא סריך מאי האי אמרי ליה לבניהו קא בעי לך מלכא לגביה אמר להו לא שלחו להו למלכוותא קאתי מלכא לגבייכו שלחו להו אין קאתי שלחו להו בדקן בכרעיה שלחו להו במוקי קאתי וקא תבע להו בנדותייהו וקא תבע לה נמי לבת שבע אמיה אתיוה לשלמה והבו ליה עזקתא דחקיק עליה שם כי עייל חזייא פרח ואפ״ה הוה ליה ביעתותא מיניה והיינו דכתיב (שה״ש ג ח) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות. רב ושמואל חד אמר מלך והדיוט וחד אמר מלך והדיוט ומלך:

נ׳שלשה דברים מכחישין כחו של אדם ואלו הן פחד דרך ועון. פחד דכתיב (תהלים לח יא) לבי סחרחר עזבני כחי דרך דכתיב (שם קב כד) בדרך כחי קצר ימי עון דכתיב (שם לא יא) כשל בעוני כחי:

נ״א(דף פח) אמר רבי יהושע בן לוי לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה שבעה בתי דינין עבודה זרה ואלו הן ירבעם בן נבט ובעשה בן אחיה ואחאב בן עמרי ויהוא בן נמשי ופקח בן רמליהו ומנחם בן גדי והושע בן אלה שנאמר (ירמיה טו ט) אמללה יולדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה בעוד יומם וגו׳. אמר רב אמי מאי קראה (דברים ד כה) כי תוליד בנים ובני בנים א״ל רב כהנא ורב אסי לרב כתיב ביה בהושע בן אלה (מ״ב יז ב) ויעש הרע בעיני ה׳ רק לא כמלכי ישראל וכתיב (שם) עליו עלה שלמנאסר וגו׳ אמר להו אותן פרדסיאות שהושיב ירבעם על הדרכים כדי שלא יעלו ישראל לרגל בא הושע ובטלן ואעפ״כ לא עלו ישראל לרגל אמר הקב״ה אותן שנים שלא עלו ישראל לרגל ילכו בשביה:

נ״בא״ר חסדא אמר מר עוקבא ואמרי לה אר״ח דריש מרימר מ״ד (דניאל ט יד) וישקוד ה׳ על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה׳ אלהינו משום דצדיק ה׳ אלהינו וישקוד ה׳ על הרעה ויביאה עלינו אלא צדקה עשה הקב״ה עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת דכתיב ביה בגלות יכניה (מ״ב כד טז) החרש והמסגר אלף חרש שבשעה שפותחין נעשו הכל כחרשין מסגר כיון שסוגרין שוב אינן פותחין וכמה אלף עולא אמר שהקדים שתי שנים (דברים ד) לונושנתם (ע״ב) אמר רב אחא בר יעקב ש״מ מהרה דמרי עלמא תמנין מאת וחמשין ותרתי הוא:

נ״גתניא היה רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עכו״ם אף ע״פ שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להזקק להם שנא׳ (שמות כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עכו״ם ד״א לפניהם ולא לפני הדיוטות:

נ״ד(דף צ) תניא היה רבי מאיר אומר כשם שיש דעות במאכל כך יש דעות בנשים יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו זו היא מדת פפא בן יהודה שהיה נועל בפני אשתו ויוצא ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו שותהו וזו היא מדת כל אדם שמדברת עם אחיה קרוביה ומניחה ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו וזו היא מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטוה בשוק (ע״ב) ופרומה משני צדדיה ורוחצת עם בני אדם עם בני אדם ס״ד אלא במקום שבני אדם רוחצין זו מצוה מן התורה לגרשה שנאמר (דברים כד א) כי מצא בה ערות דבר וגו׳ ושלחה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר הכתוב קראו אחר לומר שאין זה בן זוגו של ראשון זה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו זכה שני ושלחה שנאמר (שם) ושנאה האיש האחרון וגו׳ ואם לאו קוברהו שנאמר (שם) או כי ימות האיש האחרון כדאי הוא במיתה שזה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו (מלאכי ב טז) כי שנא שלח ר׳ יהודה אומר אם שנאתה שלח ר׳ יוחנן אומר שנאוי המשלח ולא פליגי הא בזווג ראשון הא בזווג שני דא״ר אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר (שם) וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה׳ בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם ואמרתם על מה על כי ה׳ העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר (אתה) בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך:

נ״הסליק מסכת גיטין

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), גיטיןEin Yaakov (Glick Edition), Gittin

Welcome to Sefastia