עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), קידושין ד׳Ein Yaakov (Glick Edition), Kiddushin 4

א׳תניא (דברים יז ח) וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה׳ אלהיך מלמד שבהמ״ק גבוה מכל ארץ ישראל וא״י גבוה מכל הארצות בשלמא בית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל היינו דכתיב (שם) דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית. אלא א״י גבוה מכל הארצות מנ״ל דכתיב (ירמיה כג ז) לכן הנה ימים באים נאם ה׳ ולא יאמרו עוד חי ה׳ וגו׳ כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא וגו׳:

ב׳(דף ע) א״ר אלעזר לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה כתיב (נחמיה ז סא) אלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם תל מלח אלו בני אדם שדומין מעשיהם למעשה סדום שנהפכה לתל מלח. תל חרשא זה שקורא אבא ואמא משתתקו. ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם זהו אסופי שנאסף מן השוק שאינו מכיר לא את אביו ולא את אמו. כרוב אדון ואמר א״ר אבהו אמר אדון אני אמרתי יהיו ישראל לפני חשובים ככרוב והם שמו עצמם כנמר א״ד א״ר אבהו אמר אדון אע״פ ששמו עצמם כנמר חשובים לפני ככרוב:

ג׳אמר רבה בר בר חנה כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח שנאמר (נחמיה ז סא) אלה העולים מתל מלח תל חרשא. אמר רבה בר רב אדא אמר רבא (רב) כל הנושא אשה לשם ממון הוויין לו בנים שאינם מהוגנים שנא׳ (הושע ה ז) בה׳ בגדו כי בנים זרים ילדו ושמא תאמר ממון פלט ת״ל (שם) עתה יאכלו חדש את חלקיהם ושמא תאמר חלקו ולא חלקה ת״ל חלקיהם ושמא תאמר לזמן מרובה ת״ל חדש מאי משמע א״ר נחמן בר יצחק חדש נכנס וחדש יצא וממונם אבד. ואמר רבה בר רב אדא ואמרי לה אמר רב סלא אמר רב המנונא כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב״ה רוצעו ותנא על כולם אליהו כותב והקב״ה חותם אוי לו למי שפסל את זרעו ופוגם את משפחתו ונושא אשה שאינו הוגנת לו וכל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחו של עולם ואמר שמואל במומו פוסל:

ד׳ההוא גברא דעל לבי מטבחי׳ בפומבדיתא אמר להו הבו לי בשרא אמרו ליה נטר עד דשקיל שמעיה דרב יהודה בר יחזקאל ברישא וניתב לך אמר מאן יהודה בר שויסקאל דקדים לי דשקיל מן קמאי אזלו אמרו ליה לרב יהודה ושמתיה אמרו ליה רגיל דקרי אינשי עבדי אכריז עליה דעבדא הוא אזל ההוא גברא אזמניה לדינא לקמיה דרב נחמן אייתי פיתקא דהזמנתא אזל רב יהודה לקמיה דרב הונא א״ל איזיל או לא איזיל א״ל מיזל לא מיבעיא לך למיזל משום דגברא רבא את אלא משום יקרא דבי נשיאה קום זיל אתא אשכחיה דקעביד מעקה א״ל לא סבר מר להא דאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור בעשיית מלאכה בפני ג׳ א״ל פורתא דגונדריא הוא דקא עבידנא א״ל מי סגיא מעקה דכתיב באורייתא או מחיצה דאמור רבנן א״ל ליתיב מר אקרפיטא א״ל ומי סגיא אצטבא דאמור רבנן או ספסל דאמרי אינשי א״ל ליכול מר אתרונגא א״ל הכי אמר שמואל כל האומר אתרונגא תילתא ברמות רוחא דאית ביה לימא או אתרוג כדקריוה רבנן או אתרוגא כדאמרי אינשי א״ל לישתי מר אנבגא א״ל מי סגיא איספרגוס דקרויה רבנן או אנפק דאמרי אינשי א״ל תיתי דונג תשקינן א״ל הכי אמר שמואל אין משתמשין באשה קטנה היא בפירוש אמר שמואל אין משתמשין באשה כלל בין גדולה בין קטנה נשדר לה מר שלמא לילתא א״ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה אפשר על ידי שליח א״ל הכי אמר שמואל אין שואלים בשלום אשה כלל. שלחה ליה דביתהו שרי ליה תיגריה דלא נשווך כשאר אינשי א״ל מאי שיאטיה דמר הכא א״ל טסקא דהזמנותא שדר מר אבתראי א״ל השתא שותא דמר לא גמירנא טסקא דהזמנותא משדרנא למר אפיק דיסקא דהזמנותא מבי חדייה ואחזיה ליה א״ל הא גברא והא טסקא א״ל הואיל ואתא מר להכא לישתעי מיליה כי היכי דלא לימרו מחניפי רבנן אהדדי א״ל מ״ט שמתיה מר לההוא גברא ציער שלוחא דרבנן ונגדיה מר דרב מנגד על מאן דמצער שלוחא דרבנן דעדיף מיניה עבדי ליה מ״ט אכריז מר עליה דעבדא הוא א״ל דרגיל דקרי אינשי עבדי ותניא כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחו של עולם ואמר שמואל במומו פוסל אימר דאמר שמואל למיחש לאכרוזי עליה מי אמר אדהכי והכי אתא ההוא בר דיניה מנהרדעא א״ל ההוא בר דיניה לרב יהודה לדידי קרית לי עבדא דאתינא מבית חשמונאי מלכא א״ל הכי אמר שמואל כל דאמר מדבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא א״ל לא סבר מר להא דא״ר אבא אמר רב הונא אמר רב כל ת״ח שמורה הלכה ובא ואמרה אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו א״ל הא איכא רב מתנה דקאי כוותי רב מתנה לא חזייה לנהרדעא תליסר שני ההוא יומא אתא א״ל דכיר מר מאי דאמר שמואל כי קאי חדא כרעא אגודא וחדא כרעא במברא א״ל הכי אמר שמואל כל דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא דלא אשתייר מינייהו אלא ההיא רביתא דסלקא לאיגרא ורמיא קלא ואמרה כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבדא היא נפלה מאיגרא ומתה אכרוז עליה דעבדא הוא ההוא יומא אקרען כמה כתובתא בנהרדעא כי קא נפיק נפקו אבתריה למרגמיה אמר להו אי שתיקו שתיקו ואי לא מגלינא עלייכו הא דא״ש תרתי זרעייתא איכא בנהרדעא חדא מיקרי דבי יונה וחדא מיקרי דבי עורבתא וסימניך טמא טמא טהור טהור שדיוה לההוא ריגמא מידייהו וקם אטמא בנהר מלכא:

ה׳אמר רב יהודה אמר שמואל ד׳ מאות עבדים ואמרי לה ד׳ אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אמר וכולם נטמעו בכהונה וכל כהן שיש בו עזות פנים אינו אלא מהם ופליגא דר׳ אלעזר דא״ר אלעזר אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו שנאמר (הושע ד ד) ועמך כמריבי כהן:

ו׳אמר ר׳ אבין בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב״ה משרה שכינתו מעיד על כל השבטים ואין מעיד עליו שנאמר (תהלים קכב ד) ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל אימתי הוי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי יה א״ר חמא בר חנינא כשהקב״ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל שנאמר (ירמיה לא א) בעת ההיא נאם ה׳ אהיה להם לאלהים לכל משפחות בית ישראל לכל ישראל לא נאמר אלא לכל משפחות והם יהיו לי לעם:

ז׳אמר רבה בר רב הונא זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים דאילו בישראל כתיב בהו (יחזקאל לז כז) והייתי להם לאלהים והם יהיו לי לעם ואילו בגרים כתיב (ירמיה ל כא) מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה׳ והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים. אמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת שנאמר (ישעיה יד נה) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב כתיב הכא ונספחו וכתיב התם (ויקרא יד נה) לשאת ולספחת. א״ר חמא ברבי חנינא כשהקב״ה (דף עא) מטהר את השבטים שבטו של לוי מטהר תחלה שנאמר (מלאכי ג ג) וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב והיו לה׳ מגישי מנחה בצדקה. אמר ריב״ל כסף מטהר ממזרים שנא׳ וישב מצרף ומטהר כסף מאי מגישי מנחה בצדקה א״ר יצחק צדקה עשה הקב״ה עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה:

ח׳אמר רב יהודה אמר שמואל כל הארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל:

ט׳אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרים אותו לתלמידיהם פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כמ״ד פעם אחת בשבוע דכתיב (שמות ג טו) זה שמי לעולם לעלם כתיב רבא סבר למדרשיה בפרקא א״ל ההוא סבא לעלם כתיב ר׳ אבינא רמי כתיב זה שמי וכתיב זה זכרי אמר הקב״ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני ביו״ד ה״א ונקרא באל״ף דל״ת:

י׳ת״ר בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרים אותו לכל אדם משרבו הפריצים היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימות אחיהם הכהנים תניא א״ר טרפון פעם אחת עליתי אחר אחי אמי לדוכן והטיתי אזני אצל כ״ג ושמעתי שהבליע שם בנעימות אחיו הכהנים א״ר יהודה א״ר שם בן מ״ב אותיות אין אומרים אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו אינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו כל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ונוחל שתי עולמים העה״ז והעה״ב:

י״א(ע״ב) זעירא הוה קא משתמיט מיניה דר׳ יוחנן דהוה אמר ליה נסיב ברתי יומא חד הוו קאזלו באורחא מטו לעורקמא דמיא ארכביה לר׳ יוחנן אכתפיה וקא מעבר ליה אמר ליה אורייתין כשרן בנתין לא כשרן מאי דעתיך אילימא מדתנן עשרה יוחסין עלו מבבל (וגו׳) אטו כהני לויי וישראלי כולהו סליקו כי היכי דאשתייר מהני אשתייר נמי מהני אשמתיטתיה הא דא״ר אלעזר לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה :

י״בעולא איקלע לפומבדיתא לבי רב יהודה חזיה לרב יצחק בריה דגדל ולא נסיב אמר מ״ט לא קמנסיב לי׳ מר איתתא לבריה א״ל מי ידענא מהיכא אנסביה א״ל אטו אנן מי ידעינן מהיכן קאתינן דלמא מהנך דכתיב (איכה ה יא) נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה א״ל היכי נעביד א״ל זיל בתר שתיקותא כי הא דבדקי בני מערבא כי מינצו בי תרי בהדי הדדי חזו הי מינייהו דקדים ושתיק אמרי האי מיוחס טפי אמר רב שתיקותא דבבל היינו יחוסא איני והא איקלע רב דבי בר שפי חלא ובדק בהו היכי בדק לאו ליוחסים לא אי שתקי אי לא שתקי אמר רב יהודה אמר רב אם ראית שני בני אדם שמתגרים זה בזה שמץ פסול יש באחד מהם ואין מניחים אותם לדבק אחד בחבירו א״ר יהושע בן לוי אם ראית שתי משפחות מתגרות זו בזו שמץ פסול יש באחת מהם מניחים אותם לדבק בחברתה:

י״ג(דף ע״ב) (דניאל ז ה) ותלת עלעין בפומה בין שיניה א״ר יוחנן זו חליזון והדייב ונציבין שפעמים בולעתן ופעמים פולטתן (שם) וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב תני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים כדוב ומגדלים שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב:

י״דכי הוה ניחא נפשיה דרבי אמר הומניא איכא בבבל כולה דעמונאי היא. מסגריא איכא בבבל כולה דממזראי היא. בירקא איכא בבבל שני אחים יש שם שמחלפים נשותיהם זה לזה. בירתא דסטיא איכא בבבל היום סרו מאחרי ה׳ דאקפי פירא דכוורי ואזלו וצדו בהו בשבתא שמתינהו ר׳ אחי בר יאשיה ואשתמוד. אקרא דאגמא איכא בבבל אדא בר אהבה יש בה (ע״ב) היום יושב בחיקו של אברהם. היום נולד רב יהודה בבבל דאמר מר כשמת רבי עקיבא נולד רבי. כשמת רבי נולד רב יהודה. כשמת רב יהודה נולד רבא. כשמת רבא נולד רב אשי ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנאמר (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי שנאמר (ש״א ג) ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב וגו׳:

ט״ו(איכה א יז) צוה ה׳ ליעקב סביביו צריו רב יהודה אומר כגון הומניא לפום נהרא (יחזקאל יא יג) ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניהו מת ואפול על פני ואקרא בקול גדול ואומר אהה ה׳ אלהים רב ושמואל חד אמר לטובה וחד אמר לרעה מ״ד לטובה כי הא דאיסתנדרי דמישן חתניה דנבוכדנאצר הוה שלה ליה מכולי האי שבייא דאייתית לך לא שדרת לן דקאי לקמן בעי לשדורי ליה מישראל א״ל פלטיהו בן בניהו דחשבינן ניקום קמך הכא ועבדין ניזלו להתם ואמר נביא מי שעשה טובה לישראל ימות בחצי ימיו. מ״ד לרעה דכתיב (יחזקאל יא א) ותבא אותי אל שער בית ה׳ הקדמוני הפונה קדימה וכו׳:

ט״ז(דף עו) משנה. אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה ולא מן הדוכן ולמעלה ולא מן סנהדרין ולמעלה וכל שהוחזקו אבותיו משומרי הרבים וגבאי צדקה משיאין לכהונה ואין צריך לבדוק אהריהם ר׳ יוסי אומר אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך:

י״ז(ע״ב) פסקא. ולא מסנהדרין ולמעלה. מ״ט דתני רב יוסף כשם שבית דין מנוקים בצדק כך מנוקים מכל מום אמר מרימר מאי קראה (ש״ה ד ז) כלך יפה רעיתי ומום אין בך. אימא מום מומא ממש אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא (במדבר יא טז) והתיצבו שם עמך עמך בדומים לך ודלמא משום שכינה א״ר נחמן אמר קרא (שמות יח כב) ונשאו אתך בדומים לך:

י״חפיסקא. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא וכו׳. א״ר יהודה אמר שמואל בחיילות של בית דוד. אמר רב יוסף מאי קראה דכתיב (ד״ה א ז מ) והתיחשם בצבא במלחמה וטעמא מאי אמר רב יהודה א״ר כדי שתהא זכותם וזכות אבותם מסייעתם והאיכא (ש״ב כג לז) צלק העמוני מאי לאו דאתי מעמון לא דיתיב בעמון. והאיכא (שם) אוריה החתי מאי לאו דאתי מחת לא דיתיב בחת והאיכא אתי הגתי וכי תימא ה״נ דיתיב בגת והא א״ר נחמן אתי הגתי בא ובטלה לע״ז ועוד אמר רב יהודה א״ר ד׳ מאות ילדים היו לו לדוד וכולם בני יפת תואר היו וכולם מסתפרים קומי ומגדלי בלורית היו וכולם יושבים בקרוניות של זהב והיו מהלכים בראשי גייסות והם הם בעלי אגרופים של בית דוד דאזלי לבעותי עלמא:

י״טרבי מאיר היה מתלוצץ בעוברי עבירה יומא חדא אידמי ליה שטן כאתתא בהך גיסא דנהרה לא הוה מברא נקט מצרא וקא עבר ואזיל כי מטא פלגא דמצרא שבקיה אמר אי לאו דקא מכריזין עלך ברקיע הזהרו ברבי מאיר ותורתו שויתינהו לדמך כתרתי מעי. ר׳ עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה יומא חדא אידמי ליה שטן כאתתא בריש דקלא נקטיה לדקלא וקא סליק ואזיל כי מטא לפלגא דדקלא שבקיה אמר אי לאו דמכריזין עלך ברקיעא הזהרו בר׳ עקיבא ותורתו שויתין לדמך כתרתי מעי:

כ׳פלימו הוה רגיל למימר כל יומא גירא בעיניה דשטנא יומא חד מעלי יומא דכפורי הוה אידמי ליה כעניא אתא קרא אבבא אפיקו ליה רפתא א״ל יומא כי האידנא כולי עלמא מגואי ואנא אבראי עייליה וקריבו ליה ריפתא א״ל יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא ואנא לחודאי אתיוה אותבוה אתכא והוה מלא נפשיה שיחנא וכיבי עליה וקא עביד ביה מילי דמאיסא א״ל (ע״ב) תיב שפיר א״ל הבו לי כסא יהבו ליה כסא אכמר שדי ביה כיחו נחרו ביה שקא ומית שמעיה דהוו קאמרי פלימו קטל גברא ערק וטש בבית הכסא אזל בתריה נפל קמיה כד חזייה דהוה מצטער גלי ליה נפשיה א״ל מ״ט אמרת הכי אלא היכא אימא א״ל לימא מר רחמנא ניגער ביה בשטן:

כ״אתניא (במדבר ל יג) אישה הפרם וה׳ יסלח לה. רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי אמר ומה מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה כיוצא בדבר אתה אומר (ויקרא ה יז) והוא לא ידע ואשם ונשא עונו כשהיה ר״ע מגיע לפסוק זה היה בוכה ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב אמרה תורה והוא לא ידע ואשם ונשא עונו מי שנתכוין לאכול חלב ועלה בידו חלב על אחת כמה וכמה איסי בן יהודה אומר והוא לא ידע ואשם ונשא עונו על דבר זה ידוו כל הדווים:

כ״ב(דף פב) משנה. רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות אלא הכל לפי זכותו של אדם:

כ״גר״ש בן אלעזר אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות ומתפרנסים שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני ומה אלו שנבראו לשמשני הם מתפרנסים שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. אבא גוריון איש ציידן אומר משום אבא גוריא לא ילמד אדם את בנו חמר גמל קדר ספן רועה וחנוני שאומנותן אומנות לסטים ר׳ יהודה אומר משמו החמרים רובם רשעים והגמלים רובם כשרים. הספנים רובם חסידים. טוב שברופאים לגיהנם והכשר שבטבחים שותפו של עמלק:

כ״דרבי נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ושאר כל אומניות אינן כן וכשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מת ברעב אבל התורה אינה כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו בנערותו מהו אומר (ישעיה מ לא) וקוי ה׳ יחליפו כח בזקנותו מהו אומר (תהלים צב טו) עוד ינובון בשיבה וכן הוא אומר באברהם אבינו (בראשית כד א) ואברהם זקן וגו׳ וה׳ ברך את אברהם בכל מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה עד שלא ניתנה שנאמר (שם כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי:

כ״הת״ר כל שעסקו עם הנשים סורו רע כגון הצורפים והסריקין והנקורות והרוכלין והגרדיים והספרים והכובסים והגרע והבלן והבורסקי אין מעמידין מהם לא מלך ולא כהן גדול מ״ט לאו משום דפסולי אלא משום דזיל אומנותייהו. ת״ר י׳ דברים נאמרו בגרע מהלך על צדו ורוחו גסה ונתלה יושב ואינו יושב ועינו צרה ועינו רעה אוכל הרבה ומוציא קמעא וחשוד על העריות ועל הגזל ועל שפיכות דמים:

כ״ותניא רבי אומר אין לך אומנות שעוברת מן העולם אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה אוי לו למי שרואה את הוריו באומנות פגומה אי אפשר לעולם בלא בשם ובלא בורסקי אשרי מי שאומנותו בשם ואוי לו למי שאומנותו בורסקי אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקבות. רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה ויבקש רחמים למי שהעושר והנכסים שלו שאין עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות אלא למי שהעושר שלו שנאמר (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב אמר ה׳ צבאות:

כ״זפיסקא. רשב״א אומר ראית מימיך וכו׳. תניא רשב״א אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני. ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי שנאמר (ירמיה ה כה) עונותיכם הטו אלה וגו׳:

כ״חפיסקא. ר׳ נהוראי אומר מניח אני כל אומנות וכו׳. תניא ר׳ נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שכל אומנות שבעולם אין עומדות לו אלא בימי ילדותו אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב אבל תורה אינה כן עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו בעת ילדותו מה הוא אומר (ישעיה מ לא) וקוי ה׳ יחליפו כח יעלו אבר כנשרים בזקנותו מה הוא אומר (תהלים צב טו) עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו:

כ״טסליק מסכת קידושין