עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), נדרים ו׳Ein Yaakov (Glick Edition), Nedarim 6
א׳(דף מט ע״ב) רבי יהודה הוה יתיב קמיה דר׳ טרפון א״ל רבי טרפון היום פניך צהובין א״ל אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובים. אמרה ליה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה מורה ורוי אמר לה הימנותא בידא דההיא אתתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא וחוגרני צדעאי מן הפסח ועד העצרת אלא (קהלת ח א) חכמת אדם תאיר פניו. א״ל ההוא מינא לרבי יהודה פניך דומין או כמלוי ברבית או כמגדלי חזירים א״ל ביהודאי תרווייהו אסורין אלא כ״ד בתי כסאות אית לי מביתי ועד בי מדרשא וכל שעה ושעה לכל אחד ואחד אני נכנס. ר׳ יהודה כד אזיל לבי מדרשא שקיל גולפא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה ר״ש שקיל צנא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה דביתהו דר׳ יהודה נפקת נקטת עמרא עבדת גלימא דחוטבי כד נפקת לשוקא מכסיא ליה וכד נפיק ר׳ יהודה לצלויי הוה מכסי ומצלי וכד מכסי ליה הוה מברך ברוך שעטני מעיל זמנא חדא גזר רשב״ג תעניתא ר׳ יהודה לא אתא לבי תעניתא אמרו ליה לא אית ליה כסויא שדר ליה גלימא ולא קביל (דף נ) דלי ציפתא א״ל לשליחא חזי מאי איכא מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהאי עלמא:
1
ב׳רבי עקיבא איתקדשת ליה ברתיה דבר כלבא שבוע שמע בר כלבא שבוע אדרה הנאה מכל נכסיה אזלה ואתנסיבת ליה בסיתוא הוו גנו בי תבנא הוה קא מנקיט ליה תבנא מן מזייה אמר לה אי הואי לי רמינא לך ירושלים דדהבא אתא אליהו אידמי להון כאינשא וקא קרי אבבא אמר להו הבו לי פורתא דתבנא דאולידת אתתאי ולית לי מדעם לאגנוייה אמר לה ר״ע לאנתתיה חזאי האי גברא ואפי׳ תבנא לא אית ליה אמרה ליה זיל הוי בבי רב אזיל הוה תרתי סרי שנין קמיה דר״א ור׳ יהושע למשלם תרתי סרי שנין קם ואתא לביתיה שמע מאחורי ביתיה דקא אמר לה חד רשע לדביתהו שפיר עביד לך אבוך חדא דלא דמי ליך ועוד שבקך ארמלות היות כולהון שנין א״ל אי מנאי דילי צאית ליהוי תרתי סרי שנין אחרינא אמר הואיל ויהבית לי רשותא אהדר לאחורי׳ הדר אזל תרתי סרי שנין אחרינתא אתא בעשרים וארבעה אלפין זוגין תלמידים נפוק כולי עלמא לאפיה ואף היא קדמה למיפק לאפיה אמר לה ההיא רשיעא ואת להיכן אזלת אמרה ליה (משלי יב י) יודע צדיק נפש בהמתו אתת לאתחזאה ליה קא מדחי לה רבנן אמר להם הניחו לה שלי ושלכם שלה הוא שמע אבוה אתא ואיתשל על נדריה ואשתרי מן נכסיה:
2
ג׳מן שית מילי איתעתר ר׳ עקיבא מן (בר) כלבא שבוע ומן אילא דספינתא דכל ספינתא עבדא ליה חד מן ענא זמנא חדא אנשיוה על כיף ימא אתא הוא אשכחיה ומן גוזא דזמנא חדא יתיב ד׳ זוזי לספונאי אמר להון אייתי לי מדעם ולא אשכחו אלא גוזא על כיף ימא אתיוה ליה אמרו ליה עביד מרנא עליה אשתכח דהוה מלי דינרי דזמנא חדא טבעה ספינתא וכולי עסקא הוה מחית בההוא גוזא ואשתכח בההוא זמנא ומן מטרוניתא ומן אשתו של טורנוסרופוס ומן קטיעא בר שלום:
3
ד׳(ע״ב) רב גמדא יהב ד׳ זוזא לספונאי לאתויי בהן מדעם לא אשכחו אייתו ליה בהון קופא אישתמיט עייל לחרתא חפרו בתריה אשכחוה דרביע על מרגליתא אייתינון ליה כולהון:
4
ה׳אמרה ליה בת קיסר לר׳ יהושע בן חנניה חכמה מפוארה בכלי מכוער א״ל לא למדת מבית אביך במה מחתין יין אמרה ליה במאני דפחרא. אמר לה כ״ע במאני דפחרא ואתון במאני דפחרא אתון אחיתו במאני דכספא ודהבא אזלה ורמת חמרא במאני דכספא ודהבה וסרי. א״ל אף אורייתא כך אמרה ליה והאיכא שפירי וגמירי אמר לה אי הוו סנין הוו גמירי טפי:
5
ו׳רבי עבד ליה הלולא לר״ש בריה ולא אזמניה לבר קפרא כתב על בית גננא כ״ד אלפין רבואין דינרין נפקא על בית גננא דין ולא אזמניה לבר קפרא אמר להון אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ״ו אזמניה אמר לעושי רצונו בעולם הזה כך לעוה״ב על אחת כמה וכמה. יומא דמחיך ביה רבי אתיא פורענותא בעלמא א״ל לבר קפרא לא תבדחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי א״ל ליחזי מר (דף נא) דכל גריוא דבעינא שקילנא שקל דיקולא רבה טחייה בכופרא וסחפיה על רישיה ואזל וא״ל ליכול לי מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך אחוך רבי א״ל לאו אזהרתיך דלא תבדחן א״ל חיטי דרשינא קא נסיבנא אמר לה בר קפרא לברתיה דרבי למחר שתינא חמרא ברקידא דאבוך ובקורקני דאמך:
6
ז׳בן אלעשא חתניה דרבי הוה ועשיר גדול היה ומטא לבי הלולא דר״ש בר רבי א״ל בר קפרא לרבי מאי (ויקרא כ יג) תועבה כל דא״ל רבי דהכי הוא תועבה אקשיה בר קפרא. א״ל (רבי) פרשיה את א״ל תיתי דביתהו תרמי לי נטלא (אחת) אתיא רמיא ליה א״ל לרבי קום רקוד לי ואומר לך הכי אמר רחמנא תועבה תועה אתה בה לכסא אחרינא א״ל מאי (שם יח כג) תבל א״ל כענינא קדמאה א״ל עבד לי דאומר לך עביד א״ל תבל תבלין יש בה מי שניא חדא ביאה מכלהון ביאות ומאי (שם יט) זמה א״ל עביד וכו׳ א״ל מה היא לא יכול בן אלעשה למסבל (קם) ונפק הוא ואנתתיה מתמן:
7