עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), נדרים ד׳Ein Yaakov (Glick Edition), Nedarim 4
א׳(דף לז ע״ב) אמר רב מ״ד ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא בספר תורת האלהים זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו הפסוקים ויבינו במקרא אלו פסוקי טעמים ואמרי לה אלו המסורות. א״ר יצחק מקרא סופרים ועטור סופרים וקריין לא כתבין וכתבין ולא קריין הלכה למשה מסיני מקרא סופרים ארץ ארץ שמים מצרים:
1
ב׳א״ר חמא בר חנינא לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות שנא׳ (שמות לד א) פסל לך פסולתן יהא שלך. א״ר יוסי בר חנינא בתחלה לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר (שם) כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך יהא אף כתיבתן שלך והא משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו הכתוב אומר (משלי כב ט) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל. מתיב רב חסדא (דברים ד יד) ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים אותי צוה ואני לכם. (שם) ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה׳ אלהי. אותי צוה ואני לכם. (שם לא יט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת השירה לחודה (שם) למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל אלא פלפולא בעלמא:
2
ג׳א״ר יוחנן אין הקב״ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו וכולם ממשה. גבור דכתיב (שמות מ יט) ויפרוש את האהל על המשכן ואמר רב משה רבינו פרשו וכתיב (שם כו טז) עשר אמות ארך הקרש וגו׳ ואימא דאריך וקטין אלא מן הדין קרא דכתיב (דברים ט יז) ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם ותניא הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה. עשיר דכתיב (שמות לד א) פסל פסולתן שלך יהא. חכם רב ושמואל דאמרי תרווייהו חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חוץ מאחד דכתיב (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלהים. עניו דכתיב (במדבר יב ג) והאיש משה ענו מאד:
3
ד׳א״ר יוחנן כל הנביאים כולם עשירים היו מנ״ל ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה. ממשה דכתיב (במדבר טז טו) לא חמור אחד מהם נשאתי אי בלא אגרא לאפוקי מאן דשקיל בלא אגרא אלא אפילו באגרא ודלמא משום דעני הוה אלא מפסל לך פסולתן שלך יהא. משמואל דכתיב (ש״א יב ג) הנני ענו בי נגד ה׳ ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי וגו׳ אי בחנם לאפוקי מאן דשקיל בלא אגרא אלא דאפילו בשכר ודלמא משום דעני הוה אלא מהכא (שם ז יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו (ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה׳) ואמר רבא כל מקום שהלך שם ביתו עמו. אמר רבא גדול האמור בשמואל ממה שנאמר במשה דאלו במשה כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי דאפי׳ בשכר ואילו גבי שמואל אפילו ברצון לא (שכר) (שכרו) דכתי׳ (שם יב ד) ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה. עמוס דכתיב (עמוס ז יד) ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי וכולם שקמים. ומתרגם רב יוסף ארי מרי גיתי אנא ושקמין אית ליה בשפילתא. יונה דכתיב (יונה א ג) ויתן שכרה וירד בה לבא עמהם תרשישה מלפני ה׳ ואמר רבי יוחנן שנתן שכרה של ספינה כולה וא״ר רומנוס שכרה של ספינה הוה ארבעת אלפים דינרי זהב:
4
ה׳וא״ר יוחנן בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה שנאמר (שמות ל יח) ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות כתובים באצבע אלהים:
5
ו׳(דף לט ע״ב) א״ר שמעון בן לקיש רמז לבקור חולים מן התורה מנין דכתיב (במדבר טז כט) אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה׳ שלחני מאי משמע אמר רבא אם כמות כל האדם ימותון אלה שהם חולים ומוטלים על מטותם ובני אדם מבקרים אותם מה הבריות אומרים לא ה׳ שלחו לזה. דרש רבא מ״ד (שם) ואם בריאה יברא ה׳ אם בריאה גיהנם מוטב תהיה אם לאו יברא ה׳ איני והתניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה גן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח. תורה דכתיב (משלי ח כב) ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. תשובה דכתיב (תהלים צ ב) בטרם הרים יולדו וגו׳ תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. גן עדן דכתיב (בראשית ב ג) ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם. גיהנם דכתיב (ישעיה ל לג) כי ערך מאתמול תפתה. כסא הכבוד דכתיב (תהלים צג ב) נכון כסאך מאז. בית המקדש דכתיב (ירמיה יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. שמו של משיח דכתיב (תהלים עג יז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. אלא ה״ק אי אברי לה פומא הכא מוטב ואי לא יברא ה׳ והא כתיב (קהלת א ט) אין כל חדש תחת השמש ה״ק אי לא מקרב פומא להכא לקרב להכא:
6
ז׳דרש רבא ואמרי לה א״ר יצחק מ״ד (חבקוק ג יא) שמש ירח עמד זבולה שמש ירח בזבול מאי בעו והא ברקיע קביעי מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו רבש״ע אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירין ואם לאו אין אנו מאירין באותה שעה זרק בהם חצים וחניתות א״ל בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם ובכל יום ויום יורה בהם חצים וחניתות ומאירים שנא׳ (שם) לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך:
7
ח׳תניא בקור חולים אין לו שיעור מאי אין לו שיעור סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרו אמרו. א״ל אביי וכל המצות מי יש שיעור למתן שכרן והא תנן הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן רבא אמר אפי׳ מאה פעמים ביום. תנ״ה ביקור חולים אין לו שיעור אפילו גדול אצל קטן ואפילו מאה פעמים ביום. א״ר אחא בר חנינא כל המבקר את החולה נוטל אחד מששים מצערו א״ל אביי לרבא א״כ לעיילו שיתין גברי ולוקמוהו א״ל כעישורייתא דרבי ובבני גילו דתניא רבי אומר הבת הניזונת מנכסי אחים נוטלת עשור נכסים אמרו לרבי לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אחד אין לו לבן במקום בנות כלום אמר להם כך אני אומר ראשונה נוטלת עשור נכסים שניה כמה ששיירה שלישית כמה ששיירה וחוזרות כולן וחולקות בשוה ר׳ חלבו חלש אכריז רב כהנא רבי חלבו באיש (דף מ) ר׳ חלבו באיש לא איכא דקא אתי אמר להו לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר״ע שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו ובשביל שכבד ורבץ לפניו חיה א״ל רבי החייתני יצא ר׳ עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים כי אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות מאי גורם אילימא כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה ושאינו מבקר את החולה מבקש עליו רחמים שימות סלקא דעתך אלא כל שאינו מבקר את החולה אין מבקש עליו לא שיחיה ולא שימות רבא יומא קדמאה דחלש אמר להו אל תגלו לאינש דלא ליתרע מזלי מכאן ואילך אמר להו פוקו אכריזו בשוקא רבא חלש דסני לי ליחדי וכתיב (משלי כד יז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה׳ ורע בעיניו והשיב מעליו אפו ודרחים לי ליבעי עלי רחמי:
8
ט׳אמר רב יהודה אמר שמואל כל המבקר את החולה נצול מדינה של גיהנם שנאמר (תהלים מא ב) איש משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה׳ ואין דל אלא חולה שנא׳ (ישעיה לח יב) מדלה יבצעני אי נמי מהדין קרא (ש״ב יג ד) מדוע אתה ככה דל בן המלך ואין רעה אלא גיהנם שנאמר (משלי טז ד) כל פעל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה ואם בקרו מה שכרו מה שכרו כדאמרינן נצול מדינה של גיהנם אלא מה שכרו בעולם הזה (תהלים מא ג) ה׳ ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו. ה׳ ישמרהו מיצר הרע ויחייהו מן היסורים ואושר בארץ שיהו הכל מכבדים אותו ואל תתנהו בנפש אויביו שיזדמנו לו רעים כנעמן שרפאוהו מצרעתו ואל יזדמנו לו רעים כרחבעם שחלקו מלכותו. תניא ר״ש בן אלעזר אומר אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין ילדים סתירה וראיה לדבר רחבעם בן שלמה (מ״א יב):
9
י׳אמר רב ששת בריה דרב אידי לא לסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קמייתא דיומא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתו מן רחמי בתלת שעי קמייתא רווחא דעתו בתרייתא תקיף חולשיה. א״ר אבין אמר רב מנין שהקב״ה זן את החולה שנאמר (תהלים מא ד) וה׳ יסעדנו על ערש דוי. וא״ר אבין אמר רב מנין שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנאמר ה׳ יסעדנו על ערש דוי. תנ״ה הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל אלא מתעטף ויושב על גבי קרקע מפני שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנא׳ ה׳ יסעדנו על ערש דוי:
10
י״א(ע״ב) אמר רבין מ״ד (יחזקאל יב ג) ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה זה נר וקערה (דף מא) ושטיח (דברים כח נז) ובחסר כל אמר רבין בר אבא בלא נר ובלא שלחן רב חסדא אמר בלא אשה. רב ששת אמר בלא שמש רב נחמן אמר בלא דעה תנא בלא מלח ובלא רבב. אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדעה במערבא אמרי דדא ביה כולא ביה דלא דא ביה מה ביה דדא קני מה חסר דדא לא קני מה קני:
11
י״בא״ר אלכסנדרי א״ר חייא בר אבא אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עונותיו שנאמר (תהלים קג ג) הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי. רב המנונא אומר חוזר לימי עלומיו שנא׳ (איוב לג כה) רטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו (תהלים מא ד) כל משכבו הפכת בחליו אמר רב יוסף לומר שמשכח תלמודו:
12
י״גרב יוסף חלש אייקר ליה תלמודיה אהדריה אביי קמיה היינו דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף לא שמיע לי הא מלתא וא״ל אביי את אמרת לן ומהא מתניתא אמרת לן רבי הוה גמיר תלת עשרה אפי הלכה אגמריה לרבי חייא ז׳ מנהון לסוף חלש רבי אהדרי רבי חייא קמיה הנהו ז׳ אפי דאגמריה ושתא אזדא להו הוה ההוא קצרא דהוה שמיע ליה לרבי כד הוה גריס להון אזל ר׳ חייא גמר יתהון קמי קצרא ואתא אהדרינהו קמי רבי כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא א״ל רבי אתה עשית אותי ואת חייא א״ד הכי אמר ליה אתה עשית את חייא וחייא עשה אותי:
13
י״דאמר רבי אלכסנדרי א״ר חייא בר אבא גדול נס שנעשה לחולה יותר מנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה דאילו חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט והכל יכולין לכבותה אבל של חולה אש של שמים הוא מי יוכל לכבותה. וא״ר אלכסנדרי א״ר חייא בר אבא ואמרי לה א״ר יהושע בן לוי כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלין בו שנא׳ (בראשית ד יד) והיה כל מוצאי יהרגני (רבא) (רב) אמר מהכא (תהלים קיט צא) למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך אמרו ליה לרבה בר שילא שכיב ההוא גברא גובהא (הוה) רכיב גידרונא זוטרא מטא תיתורא איסתטט שדייה במיא וקא שכיב קרא אנפשיה למשפטיך עמדו היום וגו׳ שמואל חזייה לההוא עקרבא דיתיב על אקרוקתא ועברא נהרא טרקא גברא ומית קרי עליה למשפטיך עמדו היום וגו׳:
14