עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), ראש השנהEin Yaakov (Glick Edition), Rosh Hashanah
א׳ראש השנה (דף ב ע״ב) כי נח נפשיה דאהרן אכתי הוה סיחון קיים דכתיב (דף ג) (במדבר כא א) וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע. שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור נתנה רשות להלחם עם ישראל והיינו דכתיב (שם כ כט) ויראו כל העדה כי גוע אהרן ואמר רבי אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו כדריש לקיש דאמר ריש לקיש כי משמש בארבע לשונות אין, דלמא, אלא, דהא. מי דמי התם כנען הכא סיחון. תנא הוא סיחון הוא ערד הוא כנען סיחון שדומה לסייח במדבר כנען על שם מלכותו ומה שמו ערד שמו א״ד ערד שדומה לערוד במדבר כנען על שם מלכותו ומה שמו סיחון שמו:
1
ב׳(ע״ב) אמר רבי אבהו כורש מלך כשר היה לפיכך מנו לו במלכי ישראל מתקיף לה רב יוסף אם כן קשו קראי אהדדי (כוונת הקושיא להוכיח מן הכתוב כי כשעלה עזרא מנו לו מתשרי כמלכי עובדי כוכבים) דכתיב (עזרא ו טו) ושיציא ביתא דנה עד יום תלתא לירח אדר די היא שנת שית וגו׳. לא קשיא כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ. מתקיף לה רב כהנא ומי החמיץ והכתיב (דף ד) (שם) מה חשחן ובני תורין ודכרין ואמרין לעלוון לאלה שמיא חנטין מלח חמר ומשח כמאמר כהניא די בירושלם להוא מתיהב להום יום ביום די לא שלו אמר ליה רבי יצחק רבי מטונך די להוון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי. ומאן דעביד הכי לאו מעליותא היא והתניא האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני ובשביל שאזכה לחיי העולם הבא הרי זה צדיק גמור. לא קשיא כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים. ואי בעית אימא מנא לן דאחמיץ דכתיב (שם) נדבבין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת וגו׳ למה ליה למיעבד הכי סבר אי מרדו בי יהודאי איקלייה בנורא. אטו שלמה לא עבד הכי והכתיב (מ״א ו לו) שלשה טורי גזית וטור כרותות ארזים שלמה עבד מלמעלה ואיהו עבד מלמטה שלמה שקעיה בבנינא ואיהו לא שקעיה בבנינא ואי בעית אימא שלמה סדייה בסידא איהו לא סדייה בסידא:
2
ג׳(דף י ע״ב) תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם. בתשרי נולדו אבות. בתשרי מתו אבות. בפסח נולד יצחק. בראש השנה נפקדה שרה ורחל וחנה. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. בניסן נגאלו ובתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר בניסן נברא העולם. בניסן נולדו אבות. בניסן מתו אבות. בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל: תניא רבי אליעזר אומר מנין שבתשרי נברא העולם שנאמר (בראשית א יא) ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה וגו׳ איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות הוי אומר זה תשרי ואותו הפרק זמן רביעה היה וירדו גשמים עליהם וצמחו שנאמר (שם ב ו) ואד יעלה מן הארץ וגו׳ רבי יהושע אומר מנין שבניסן נברא העולם שנאמר (שם א יב) ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי וגו׳ אי זהו חדש שהארץ מוציא דשאים ואילן מוציא פירות הוי אומר זה ניסן ואותו הפרק זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה עם זה שנאמר (תהלים סה יד) לבשו כרים הצאן וגו׳, ואידך נמי הא כתיב (בראשית א יב) ועץ עושה פרי ההוא לברכה לדורות הוא דכתיב ואידך נמי הכתיב עץ פרי ההוא כרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי כל מעשה בראשית בקומתן נבראו לדעתן נבראו לצביונם נבראו שנאמר (שם ב) ויכלו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם. רבי אליעזר אומר מנין שבתשרי נולדו אבות שנאמר (מלכים א׳ ח ב) ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג וגו׳ ירח שנולדו בו איתני עולם מאי משמע דהאי איתן לישנא דתקיפא הוא דכתיב (במדבר כד כא) איתן מושבך וגו׳ ואומר (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה׳ ואיתנים מוסדי ארץ וגו׳, ואומר (ש״ה ב ח) קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים בזכות אבות מקפץ על הגבעות בזכות אמהות:
3
ד׳רבי יהושע אומר מנין שבניסן נולדו אבות שנאמר (מ״א ו א) ויהי בשמונה שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו וגו׳ ירח שנולדו בו זיותני עולם והכתיב בירח האיתנים התם דתקיפי במצות ואידך הכתיב נמי בחדש זיו ההוא משום דאית ביה לאילנא דאמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומא דניסן וחזי לאילני דמלבלבי אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהם בני אדם מאן דאמר בניסן נולדו אבות בניסן מתו. מאן דאמר בתשרי נולדו בתשרי מתו שנאמר (דברים לא ב) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו׳ שאין תלמוד לומר היום ומה תלמוד לומר היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנאמר (שמות כג כו) את מספר ימיך אמלא:
4
ה׳בפסח נולד יצחק מנ״ל דכתיב (בראשית יח יד) למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן אימת קאי אילימא בפסח וקא״ל בעצרת בנ׳ יומין מי קא ילדה אלא דקאי בעצרת וקא״ל בתשרי אכתי בחמשה ירחי מי קא ילדה אלא דקאי בחג וקא״ל בניסן ואכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה תנא אותה שנה מעוברת היתה סוף סוף כי מדלי מר ימי טומאה בצרי להו אמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לט׳ אינה יולדת למקוטעין אבל יולדת לשבעה יולדת למקוטעין שנאמר (ש״א א כ) ויהי לתקופות הימים וגו׳ מיעוט תקופות שתים ומיעוט ימים שנים:
5
ו׳בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה מנא לן אמר ר״א אתיא זכירה זכירה ואתיא פקידה פקידה. אתיא זכירה זכירה כתיב בה ברחל (בראשית ל לב) ויזכור אלהים את רחל וכתיב בה בחנה (ש״א א יט) ויזכרה ה׳, ואתיא זכירה זכירה מראש השנה דכתיב (ויקרא כג כד) זכרון תרועה מקרא קודש, ואתיא פקידה פקידה כתיב בה בשרה (בראשית כא א) וה׳ פקד את שרה כאשר אמר וכתיב בה בחנה כי פקד ה׳ את חנה. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים מנא לן דכתיב (תהלים פא ד) תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו וכתיב (שם) כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב וכתיב (שם) (שם ע״ב) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים מנא לן אתיא סבילה סבילה כתיב הכא (שמות ו ו) מתחת סבלות מצרים וכתיב התם (תהלים פא ו) הסירותי מסבל שכמו וגו׳. בניסן נגאלו כדאיתא ובתשרי עתידין ליגאל מנא לן אתיא שופר שופר כתיב הכא תקעו בחודש שופר וכתיב התם (ישעיה כז יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. רבי יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל מנא לן דכתיב (שמות יב מב) ליל שמורים הוא לה׳ לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית שמורים לכל בני ישראל לדורותם לילה משומר לעתיד לבוא:
6
ז׳(דף טז) משנה, בארבעה פרקים העולם נדון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים לג טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים: גמרא, הא תבואה דאימת אילימא הך תבואה דקיימא כל הני הרפתקי דעדו עלה עדיין קיימא אימת איתדן אלא תבואה דמזרע למימרא דחד דינא מיתדנא והתניא תבואה שאירע בה קרי או אונס קודם הפסח נידונית לשעבר אחר הפסח נידונית להבא אדם שאירע בו קרי או אונס קודם י״ה נדון לשעבר אחר י״ה נדון להבא אמר רבא שמע מינה תרי דיני מיתדנא (שתא) אמר אביי כי חזי איניש דמצלח זרעא אפלא ליקדים וליזרע חרפא דעד דמטי למידייניה קדים וסליק:
7
ח׳מני מתניתין לא רבי מאיר ולא רבי יהודה ולא רבי יוסי ולא רבי נתן דתניא הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביוה״כ דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג על המים ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים רבי יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר (איוב ז א) ותפקדנו לבקרים רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה שנאמר (שם) לרגעים תבחננו. וכי תימא לעולם רבי יהודה היא וכי קתני מתניתין אגזר דין אי הכי קשיא אדם אמר רבא האי תנא תנא דבי רבי ישמעאל הוא דתנא דבי רבי ישמעאל בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה ובעצרת על פירות האילן ובחג על המים ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים וכי קתני מתני׳ אתחלת דין. אמר רב חסדא מאי טעמא דרבי יוסי. מאי טעמא דרבי יוסי כדקאמר טעמא ותפקדנו לבקרים אנן הכי קאמרינן כרבי נתן מאי טעמא לא קאמר בחינה עיוני בעלמא היא פקידה נמי עיוני בעלמא היא אלא אמר רב חסדא טעמא דרבי יוסי מהכא (מ״א ח נט) לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. ואמר רב חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחילה לדין דכתיב לעשות משפט עבדו והדר משפט עמו מאי טעמא איבעית אימא דלאו אורח ארעא למיתב מלכי מאבראי ואי בעית אימא מקמי דליפוש חרון אף. אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כרבי יוסי ואי בעית אימא לעולם כרבנן כדרבי יצחק דאמר רבי יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין:
8
ט׳תניא רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שפסח זמן תבואה הוא אמר הקדוש ברוך הוא הקריבו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. מפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות שבאילן ומפני מה אמרה תורה נסכו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות שבאיהן ומפני מה אמרה תורה נסכו לפני מים בחג אמר הקדוש ברוך הוא נסכי לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי ברכה. ואמר הקדוש ברוך הוא אמרו לפני מלכיות, זכרונות ושפרות בראש השנה מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שתבא זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם:
9
י׳(ע״ב) אמר רבי יצחק כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרות בסופה מאי טעמא דכתיב (דברים יא יב) מראשית השנה ועד אחרית שנה. מראשית כתיב ועד אחרית סופה שיש לה אחרית. ואמר רבי יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר (בראשית כא יז) כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם ואמר רבי יצחק שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם אלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חברו דאמר רבי חנן כל המוסר דין על חברו הוא נענש תחלה שנאמר (בראשית טז ה) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וגו׳ וכתיב (שם כג ב) ויבא אברהם לספוד לשרה וכו׳. ואמר רבי יצחק ד׳ דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן. צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה. צדקה דכתיב (משלי י ב) וצדקה תציל ממות. צעקה דכתיב (תהלים קז ו) ויצעקו אל ה׳ בצר להם וגו׳. ושינוי השם דכתיב (בראשית יז טו) ויאמר ה׳ אל אברם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה ולבסוף וברכתי אותה וגם נתתי ממנה וגו׳. שינוי מעשה דכתיב (יונה ג י) וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וכתיב וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה ויש אומרים אף שינוי מקום שנאמר (בראשית יב א) ויאמר ה׳ אל אברם לך לך וגו׳ והדר ואעשך לגוי גדול ואידך ההוא זכותא דארץ ישראל הוא דאהניא ליה. ואמר רבי יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר (מלכים ב ד׳:כ״ג) ויאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת מכלל דבחודש ושבת איבעי ליה למיזל.
10
י״אאמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן ג׳ ספרים נפתחים בראש השנה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים של רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה ובינונים תלויים ועומדים מראש השנה עד יה״כ זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים למיתה אמר רבי (אבהו) מאי קראה (תהלים סט כט) ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו ימחו מספר זה ספרן של רשעים גמורים חיים זה ספרן של צדיקים גמורים. ועם צדיקים אל יכתבו זה ספרן של בינונים.
11
י״בתניא בית שמאי אומרים שלש כתות הן ליום הדין אחת של צדיקים גמורים ואחת של בינונים ואחת של רשעים גמורים. של צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העולם הבא של רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם שנאמר (דניאל יב ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם בינונים יורדין לגיהנם (דף יז) ומצפצפין ועולים שנאמר (זכריה יג ט) והבאתי את השלישית באש וגו׳ הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב ו) ה׳ ממית ומחיה וגו׳ וב״ה אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד ועליהם אמר דוד (תהלים קטז א) אהבתי כי ישמע ה׳ את קולי ועליהם נאמרה כל הפרשה כולה (תהלים קטז) דלותי ולי יהושיע. פושעי ישראל בגופן ופושעי עובדי כוכבים בגופן יורדין בגיהנם ונידונין בגיהנם ונידונין בהן י״ב חודש (עדיות ספ״ב וע״ש מהרש״א) לאחר י״ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן ונעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר (מלאכי ג כא) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם אבל האפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ החיים ושחטאו ושהחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות שנאמר (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים וגו׳ גיהנם כלה והם אינם כלים שנא׳ (תהלים מט טו) וצורם לבלות שאול מזבול לו. וכל כך למה לפי שפשטו ידיהם בזבול שנאמר מזבול לו ואין זבול אלא בית המקדש שנאמר (מ״א ח ג) בנה בניתי בית זבול לך וגו׳. אמר מר ועליהם אמרה חנה ה׳ ממית ומחיה. אמר רבי יצחק בר אבין ופניהם דומין לשולי קדירה. אמר רבא ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא ומקריין בני גיהנם:
12
י״גדרש רבא מאי דכתיב (שם) אהבתי כי ישמע ה׳ אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע בקול תחנוני דלותי ולי יהושיע אף על פי שדלה אני במצות לי נאה להושיע:
13
י״דופושעי ישראל בגופן מאי ניהו אמר רב קרקפתא דלא מנח תפילין. פושעי אוה״ע בגופן אמר רב בעבירה. ושנתנו חיתיתם בארץ החיים אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים. אמר רב יהודה אמר רב כל פרנס שמטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אינו רואה בן ת״ח שנאמר (איוב לז כד) לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב:
14
ט״ואמר מר וב״ה אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד רבי אליעזר אומר כובש שנא׳ (מיכה ז) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו וגו׳ רבי יוסי ברבי חנינא אומר נושא שנאמר (שם) נושא עון ועובר על פשע תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה. אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מיחשיב בהדייהו. אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע. רב הונא בריה דרב יהושע חליש על רב פפא לשיולי ביה חזא דתקיף ליה עלמא אמר להו עיבירו ליה זוודתא לסוף איתפח הוה קא מיכפיף רב פפא למחזייה אמרי ליה מאי חזית אמר להו אין הכי הוה ואמר להו הקדוש ברוך הוא הואיל ולא מוקים במיליה לא תוקמו בהדיה שנאמר (מיכה ז יח) מי אל כמוך נושא עון וגו׳, למי נושא עון לעובר על פשע (שם) לשארית נחלתו אמר רבי אחא בר חנינא אליה וקוץ בה לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו (שם ע״ב) למי שמשים עצמו כשיריים.
15
ט״ז(שמות לד ו) ויעבור ה׳ על פניו ויקרא אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראה למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין לפני יעשו לפני כסדר הזה ואני אמחול להם עונותיהם. (שם) ה׳ ה׳ אני הוא קודם שיחטא האדם אני הוא לאחר שיחטא אדם ויעשה תשובה. (שם) אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת אמר רב יהודה ברית כרותה לי״ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר (שם) הנה אנכי כורת ברית וגו׳. אילפא רמי כתיב (שם) ורב חסד וכתיב (שם) ואמת בתחלה אמת ולבסוף ורב חסד. רבי אליעזר רמי כתיב (תהלים סב יב) ולך אדני חסד וכתיב (שם) כי אתה תשלם לאיש כמעשהו בתחלה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולבסוף ולך אדני חסד. רב הונא רמי כתיב (שם קמה יז) צדיק ה׳ בכל דרכיו וכתיב (שם) וחסיד בכל מעשיו בתחלה צדיק ולבסוף חסיד:
16
י״זאמר רבי יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר (ישעיה ו י) השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא קודם גזר דין אמר ליה ושב ורפא לו כתיב איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין. מיתיבי השב בניתים מוחלין לו לא שב בינתים אפילו הביא כל אילו נביות שבעולם אין מוחלין לו. לא קשיא הא ביחיד הא בצבור. מיתבי (דברים יא יב) תמיד עיני ה׳ אלהיך בה מראשית וגו׳ עתים לטובה ועתים לרעה עתים לטובה כיצד הרי שהיו ישראל רשעים גמורים בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים לסוף חזרו בהם להוסיף עליהם א״א שכבר נגזרה גזרה אלא הקדוש ברוך הוא מורידן בזמנן על הארץ שצריכה להם הכל לפי הארץ. עתים לרעה כיצד הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה ופסקו להם גשמים מרובין לסוף סרחו לפחות מהן א״א שכבר נגזרה גזרה אלא הקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להם לטובה מיהא ליקרע לגזר דינייהו ולוסיף להו שאני התם דאפשר בהכי. תא שמע (תהלים קז כג) יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה׳ וגו׳ ונפלאותיו במצולה ויאמר ויעמד רוח סערה וגו׳ יעלו שמים ירדו תהומות וגו׳ יחוגו וינועו כשכור וגו׳ ויצעקו אל ד׳ בצר להם וגו׳ יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם הקדוש ברוך הוא עשה להם סימניות כאכין ורקין שבתורה לומר לך צעקו קודם גזר דין נענין לאחר גזר דין לא נענין הני נמי כיחידין דמו, תא שמע שאלה בלוריא הגיורת את ר״ג כתוב בתורתכם (דברים י יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד וכתיב (במדבר ו כו) ישא ה׳ פניו אליך. נטפל לה רבי יוסי הכהן אמר לה אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך הגיע זמן ולא נתן לו כלום בא לפייס את המלך אמר לו עלבוני מחול לך לך ופייס את חבירך אף הכא נמי כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום עד שבא רבי עקיבא ולימד (פ׳ תינוקות וע״ש מהרש״א) (דף יח) כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. הכא נמי ביחיד. וגזר דין דיחיד גופיה תנאי היא דתניא היה רבי מאיר אומר שנים שעולין למטה וחוליין שוה וכן שנים שעולין לגרדום לדין ודינם שוה זה ירד וזה לא ירד זה ניצול וזה לא ניצול מפני מה זה ירד וזה לא ירד זה ניצול וזה לא ניצול. זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה. ומפני מה זה התפלל ונענה וזה לא נענה זה שהתפלל תפלה שלימה נענה וזה שלא התפלל תפלה שלימה לא נענה. רבי אליעזר אומר כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. רבי יצחק אומר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. וגזר דין דצבור מי מקרע והכתיב (ירמיה ד יד) כבסי מרעה לבך ירושלים למען וגו׳ וכתיב (שם ב כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית וגו׳ מאי לאו כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. לא אידי ואידי לאחר גזר דין ולא קשיא כאן בגזר דין שיש עמו שבועה כאן בגזר דין שאין עמו שבועה. כדרב שמואל בר אמי דאמר רב שמואל בר אמי ואמרי לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן (פ׳ החולץ וע״ש מהרש״א) מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע שנאמר (שמואל א ג יד) ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה וגו׳. אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה. אביי אמר בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתורה ובגמילות חסדים. כי הא דרבה ואביי תרווייהו מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חיי ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיי שיתין שנין. תנו רבנן משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתים בן י״ח שנה ובאו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שמא ממשפחת בית עלי אתם דכתיב (ש״א ב לג) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו ועסקו בתורה וחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו והיו קוראין אותה משפחת יוחנן על שמו:
17
י״חאמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם. אינו נחתם והכתיב (ירמיה ב כב) נכתם עונך לפני אלא מנין שאף על פי שנחתם מתקרע שנאמר (דברים ד ז) כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו והכתיב (ישעיה נה ו) דרשו ה׳ בהמצאו התם ביחיד הכא בצבור ויחיד אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו י׳ ימים שמראש השנה ועד יום הכיפורים (שמואל א כה לח) ויהי כעשרת הימים ויגוף ה׳ את נבל. עשרה ימים מאי עבידתייהו אמר רב יהודה אמר רב כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו עשרת ימי תשובה שמראש השנה ועד י״ה:
18
י״טפיסקא בראש השנה כל באי עולם וכו׳ מאי כבני מרון הכא תרגימו כבני אימרנא רבי שמעון בן לקיש אמר כמעלות בית חורון אמר רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן וכולן נסקרין בסקירה אחת אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינן (תהלים לג טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם מאי קאמר אילימא דהכי קאמר דברינהו לכולי עלמא ומייחד לבייהו כי הדדי הא קא חזינן דלאו הכי אלא הכי קאמר היוצר רואה יחד לבם והוא מבין אל כל מעשיהם:
19
כ׳משנה על ו׳ חדשים שלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח על אב מפני התענית על אלול מפני ראש השנה על תשרי מפני תקנת המועדות על כסליו מפני החנוכה על אדר מפני הפורים וכו׳:
20
כ״אגמרא וליפוק נמי אתמוז ואטבת (ע״ב) דאמר רב חנא בר ביזנא אמר ר״ש חסידא מאי דכתיב (זכריה ח יט) כה אמר ה׳ צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה וגו׳ קרי להו צום וקרי להו ששון ושמחה אלא לאו הכי קאמר בזמן שיש שלום יהיה לששון ולשמחה יש גזרה צום אין גזרה ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין אי הכי ט׳ באב נמי אמר רב פפא שאני ט׳ באב הואיל והוכפלו בו צרות דאמר מר בו חרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר:
21
כ״בתניא רבי שמעון בן יוחאי אומר ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ואין אני דורש כמותו צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר שנאמר (ירמיה נב ו) בחודש הרביעי בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר וכתיב (שם) ותבקע העיר ותניא בראשונה בט׳ לחודש ובשניה בי״ז לחודש ואמאי קרו ליה רביעי רביעי לחדשים. צום החמישי זה בט׳ באב שבו נשרף בית אלהינו ואמאי קרו ליה חמישי חמישי לחדשים. צום השביעי זה ג׳ בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו. ואמאי קרו ליה שביעי שביעי לחדשים. צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר (יחזקאל כד א) ויהי דבר ה׳ אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשור לחודש לאמר בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים. ואמאי קרו ליה עשירי עשירי לחדשים והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון ולמה נכתב כאן כדי להסדיר חדשים כתיקונן ואני איני אומר כן אלא צום העשירי זה ה׳ בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה העיר שנאמר (שם לג כא) ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחודש לגלותינו בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר ועשו יום שמועה כיום שרפה ונראין דברי מדבריו שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון והוא אומר על אחרון ראשון ועל ראשון אחרון ועוד שאני מונה לסדר פרעניות ולסדר חדשים בלבד אלא שהוא מונה לסדר חדשים ואני מונה לסדר פורעניות:
22
כ״ג(דף יט) בעשרים ותמניא באדר אתא בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא שפעם אחת גזרה המלכות על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבת מה עשה יהודה בן שמוע וחבריו הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה אמרה להן בואו והפגינו בלילה הלכו והפגינו בלילה אמרו אי שמים לא אחיכם אנחנו לא בני אב אחד אנחנו ולא בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזירות קשות וביטלום ואותו יום עשאוהו יום טוב:
23
כ״ד(דף כא ע״ב) כתיב (תהלים יב ז) אמרות ה׳ אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים. רב ושמואל חד אמר נ׳ שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה בסיני חסר אחת שנאמר (שם ה) ותחסרהו מעט מאלהים. בקש קהלת להיות כמשה שנאמר (קהלת יב י) בקש קהלת למצוא דברי חפץ יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת (דברים לד י) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. וחד אמר בנביאים לא קם אבל במלכים קם אלא מה אני מקיים בקש קהלת למצוא דברי חפץ בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת (שם יז ו) על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר:
24
כ״ה(דף כג) אמר רבי יוחנן כל שיטה ושיטה שנטלו האומות מירושלים עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לה שנאמר (ישעיה מא יט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועין שמן וגו׳ ואין מדבר אלא ירושלים שנאמר (שם סד ט) ציון מדבר היתה ירושלים שממה. ואמר רבי יוחנן כל הלומד תורה ואינו מלמדה דומה להדס במדבר דליכא דליתהני מיניה. איכא דאמרי אמר רבי יוחנן כל הלומד תורה ומלמדה במקום שאין תלמיד חכם דומה להדס במדבר דחביב. ואמר רבי יוחנן אוי להם לעכו״ם שאין להם תקנה שנאמר (שם ס יז) תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת וגו׳ תחת רבי עקיבא וחבריו מאי מביאין ועליהם נאמר (יואל ד כא) ונקיתי דמם לא נקיתי וה׳ שוכן בציון:
25
כ״ו(דף כה) משנה מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח ערבית במערב אמר רבי יוחנן בן מרי עדי שקר הן וכשבאו ליבנה קיבלן ר״ג. ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו וליל עיבורו לא נראה וקיבלן ר״ג אמר רבי דוסא בן הרכינס עדי שקר הן היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה. אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך שלח ליה רבן גמליאל לרבי יהושע גוזר אני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום שחל י״ה להיות בחשבונך הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי שנאמר (ויקרא כג ד) אלה מועדי ה׳ מקראי קודש וגו׳ בין בזמנן ובין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס אמר ליה אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד להן לישראל מימות משה עד עכשיו שנאמר (שמות כד ט) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל למה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמדך שכל ג׳ וג׳ שנתמנו בית דין על ישראל הרי הן כבית דין של משה נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל י״ה להיות בחשבונו עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקיימת את דברי:
26
כ״זגמרא תנו רבנן (שמות כד א) ושבעים מזקני ישראל למה לא נתפרשו שמותם של זקנים שלא יאמר אדם לחברו פלוני כמשה ואהרן פלוני כאלדד ומידד פלוני כנדב ואביהוא. ואומר (שמואל א יב ו) ויאמר שמואל אל העם ה׳ אשר עשה את משה ואת אהרן וגו׳ ואומר (שם) וישלח ה׳ את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ירובעל זה גדעון ולמה נקרא שמו ירובעל שעשה מריבה עם הבעל בדן זה שמשון ולמה נקרא שמו בדן דאתי מדן יפתח כמשמעו (שם ע״ב) ואומר (תהלים צט ו) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו שקול הכתוב ג׳ קלי עולם כג׳ חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים ואומר (דברים יז ט) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו הא אין לילך אלא אצל שופט שהיה בימיו ואומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה:
27
כ״חפיסקא נטל מקלו ומעותיו בידו וכו׳. תנו רבנן כיון שראה אותו רבן גמליאל עמד על רגליו מכסאו ונשקו על ראשו אמר ליה שלום עליך רבי ותלמידי רבי שלמדתני תורה ברבים ותלמידי שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה עליך כתלמיד. אשרי הדור שהגדולים נשמעין לקטנים קל וחומר קטנים נשמעין לגדולים. קל וחומר חיובא הוא אלא מתוך שהגדולים נשמעין לקטנים נושאין קטנים קל וחומר בעצמן:
28
כ״ט(דף כט) משנה (שמות יז יא) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו׳ וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך בזמן שמסתכלין ישראל כלפי מעלה ומשעבדין את לבן לאביהם שבשמים היו מתגברין ואם לאו היו נופלין כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כא ח) ויאמר ה׳ אל משה עשה לך שרף וגו׳ וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו היו נמוקין:
29
ל׳(דף לא) תניא רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא בראשון מהו אומר (תהלים כד) לה׳ הארץ ומלואה תבל וישבי בה על שם שקנה והקנה ושלט בעולמו בשני מהו אומר (שם מח) גדול ה׳ ומהולל מאד וגו׳ על שם שחילק מעשיו ומלך עליהם: בשלישי מהו אומר (תהילים פ״ב:א׳) אלהים נצב בעדת אל על שם שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו. בד׳ מהו אומר (שם צד) אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע על שום שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיה בה׳ מהו אומר (שם פא) הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו. בו׳ מהו אומר (שם צג) ה׳ מלך גאות לבש על שם שגמר מעשיו ומלך עליהם. בו׳ מהו אומר (שם צד) מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת. אמר רבי נחמיה וכי מה ראה רבי עקיבא לחלק בין הפרקים הללו אלא בז׳ על שום ששבת וקמיפלגי בדרב קטינא דאמר רב קטינא שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב שנאמר (ישעיה ב יא) ונשגב ה׳ לבדו וגו׳. אביי אמר תרי חרוב שנאמר (הושע ו ב) יחיינו מיומים:
30
ל״אאמר רב יהודה בר אידי אמר רבי יוחנן עשר מסעות נסעה שכינה וכולהו מקראי וכנגדן גלתה סנהדרי מגמרא. עשר מסעות נסעה שכינה מקראי. מכפורת לכרוב ומכרוב למפתן וממפתן לחצר ומחצר למזבח וממזבח לגג ומגג לחומה ומחומה להר ומהר לעיר ומעיר למדבר וממדבר עלתה וישבה במקומה שנאמר (הושע ה טו) אלך אשובה אל מקומי מכפורת לכרוב ומכרוב למפתן דכתיב (שמות כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וגו׳ וכתיב (ש״ב כב יא) וירכב על כרוב ויעוף וכתיב (יחזקאל ט ג) וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית. וממפתן לחצר דכתיב (שם י ד) וירם כבוד ה׳ מעל הכרוב על מפתן הבית וימלא הבית את הענן והחצר מלאה את נוגה כבוד ה׳. ומחצר למזבח דכתיב (עמוס ט א) ראיתי את ה׳ נצב על המזבח וממזבח לגג דכתיב (משלי כה כד) אלך שבת על פנת גג ומגג לחומה דכתיב (עמוס ז ז) הנה ה׳ נצב על חומת אנך ומחומה לעיר דכתיב (מיכה ו ט) קול ה׳ לעיר יקרא ומעיר להר דכתיב (יחזקאל יא כג) ויעל כבוד ה׳ מעל תוך העיר ויעמוד על ההר ומהר למדבר דכתיב (משלי כא יט) טוב שבת בארץ מדבר וממדבר עלתה וישבה במקומה שנאמר (הושע ה טו) טוב אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו:
31
ל״באמר רבי יוחנן ו׳ חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר שמא יחזרו בתשובה ולא חזרו אמרה תיפח נפשן שנאמר (איוב יא כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש:
32
ל״גוכנגדן גלתה סנהדרי גדולה גמרא מלשכת הגזית לחנויות ומחנויות לירושלים ומירושלים ליבנה (שם ע״ב) ומיבנה לאושא ומאושא ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית שערים ומבית שערים לציפורי ומציפורי לטבריא וטבריא עמוקה מכולן שנא׳ (ישעיה כט ד) ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך. רבי אלעזר אומר שש גליות גלו שנאמר (שם כו ה) כי השח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר אמר רבי יוחנן ומשם עתידין ליגאל שנא׳ (שם נב ב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלים:
33
ל״ד(דף לב) תנו רבנן מנין שאומרים אבות שנאמר (תהלים כט ה) הבו לה׳ בני אלים. ומנין שאומרים כבוד שנאמר הבו לה׳ כבוד ועוז. ומנין שאומרים קדושת היום שנאמר הבו לה׳ כבוד שמו השתחוו לה׳ בהדרת קודש ומנין שאומרים מלכיות זכרונות ושופרות (תניא) רבי אליעזר אומר דכתיב (ויקרא כג כד) שבתון זכרון תרועה מקרא קודש שבתון זה קדושת היום. זכרון אלו זכרונות. תרועה אלו שופרות. מקרא קודש קדשהו בעשיית מלאכה וכו׳. ומנין שאומרים מלכיות תניא רבי אומר (ויקרא כג כד) אני ה׳ וכתיב (שם) בחודש השביעי:
34
ל״ה(דף לב ע״ב) בראש השנה אין אומרים בו הלל (שהיה ראוי לומר בו דאיקרי מועד ועי׳ בפרק אין מערבין מהרש״א) מאי טעמא אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מפני מה אין אומרין לפניך ישראל שירה בראש השנה וביום הכיפורים אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה:
35
ל״וסליק מסכת ראש השנה
36
