עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), סנהדריןEin Yaakov (Glick Edition), Sanhedrin

א׳סנהדרין תניא (דף ה) לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט. (בראשית מט י) ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים:

ב׳(ע״ג) תניא תלמיד אל יורה במקום רבו אא״כ היה רחוק ממנו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל:

ג׳(דף ו ע״ב) רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אסור לבצוע וכל הבוצע הרי זה חוטא וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ ועל זה נאמר (תהלים י ג) ובוצע ברך נאץ ה׳ אלא יקוב הדין את ההר שנאמר (דברים א יז) כי המשפט לאלהים הוא וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו שנאמר (מלאכי ב ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. רבי אליעזר אומר הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה׳. ר׳ מאיר אומר לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה שנאמר (בראשית לז כו) ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה׳. רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר (זכריה ח טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם והלא במקום שיש משפט אין שלום ובמקום שיש שלום אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע. וכן בדוד הוא אומר (ש״ב ח טז) ויהי דוד עושה משפט וצדקה והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה צדקה אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע. אתאן לת״ק. דן את הדין זיכה את הזכאי וחייב את החייב וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו זה משפט וצדקה משפט לזה וצדקה לזה משפט לזה שהחזיר לו ממון וצדקה לזה ששילם לו מתוך ביתו. קשיא ליה לרבי האי לכל עמו לעניים מיבעי ליה אלא רבי אומר אע״פ שלא שלם לו מתוך ביתו זהו משפט וצדקה משפט לזה וצדקה לזה משפט לזה שהחזיר לו ממונו וצדקה לזה שהוציא גזילה מתחת ידו (דף ז) ופליגא דרבי תנחום בר חנילאי דא״ר תנחום בר חנילאי לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל שנאמר (שמות לב ה) וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה אמר רבי בנימן בר יפת אמר ר׳ אלעזר ראה חור שזבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור ומקיים בי (איכה ב כ) אם יהרג במקדש ה׳ כהן ונביא ולא הויא להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגלא אפשר הויא להו תקנתא בתשובה:

ד׳(דף ד ע״ב) רבי שמעון בן מנסיא אומר שנים שבאו לפניך לדין עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו שנאמר (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש קודם שנתגלע הריב אתה יכול לנטשו משנתגלע הריב אי אתה יכול לנטשו. וריש לקיש אמר שנים שבאו לדין אחד רך ואחד קשה עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה יכול לומר להן אין אני נזקק לכם שנאמר (דברים א יז) לא תגורו מפני איש:

ה׳ר׳ יהושע בן קרחה אומר מנין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר מנין שלא ישתוק שנאמר לא תגורו מפני איש וא״ר חנין לא תכניס דבריך מפני איש ויהיו עדים יודעים את מי הם מעידים ולפני מי הם מעידים ומי עתיד ליפרע מהם שנאמר (שם יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ויהיו הדיינים יודעים את מי הם דנים ולפני מי הם דנים ומי עתיד ליפרע מהם שנאמר (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכן יהושפט הוא אומר (ד״ה ב יט ו) ויאמר לשופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה׳ שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה תלמוד לומר (שם) ועמכם בדבר משפט אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:

ו׳(דף ז) אמר רב המנונא אין תחלת דינו של אדם נידון אלא על ד״ת שנאמר (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון. א״ר הונא האי תינהא דמיא לצינורא דבידקא דמיא כיון דרווח רווח אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כיון דקם קם:

ז׳ההוא דהוה קאמר ואזיל טוביה דשמע ואדיש חלפוה בישתי׳ מאה א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב פוטר מים ראשית מדון ריש מאה דיני. ההוא דהוה קאמר ואזיל אתרתי תלת גנבא לא מיקטל א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (עמוס ב ה) כה אמר ה׳ על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנה. ההוא דהוה קאמר ואזיל שב בירי לשלמנא וחד לעביד ביש א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (משלי כד טז) כי שבע יפול צדיק וקם. ההוא דהוה קאמר ואזיל דמכי דינא שקלו גלימיה ליזמר וליזיל באורחא. א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (שמות יח כג) וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. ההוא דהוה קאמר ואזיל היא ניימא ודיקולא שפיל. א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (קהלת י יח) בעצלתים ימך המקרה וגו׳. ההוא דהוה קאמר ואזיל גברא דרחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם. א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (תהלים מא י) גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב:

ח׳ההוא דהוה קאמר ואזיל כי רחימתין הוה עזיזא אפותיא דספסירא שכיבן השתא דלא עזיזא רחימתין פוריא בת שיתין גרמידי לא סגי לן אמר רב הונא קראי כתיבי מעיקרא כתיב (שמות כה) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת ותניא ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה וכתיב (מ״א ו) והבית אשר בנה המלך שלמה לה׳ ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו ולבסוף כתיב (ישעיה סו א) כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי וגו׳.

ט׳א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה בישראל שנאמר (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר (שם יב) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה׳. וא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הקב״ה גובה ממנו נפשו שנאמר (משלי כב כג) אל תגזל דל כי דל הוא וגו׳ כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. וא״ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוח לו מתחתיו (ע״ב) שנאמר (ש״ה ג ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו׳ מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה ללילה. דרש רבי יאשיה ואיתימא רב נחמן בר יצחק מאי דכתיב (ירמיה כא יב) בית דוד כה אמר ה׳ דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אומרהו ואם לאו אל תאמרהו. ר׳ חייא בר אבא א״ר יוחנן מהכא (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו אל תאמרהו. א״ר יהושע בן לוי עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן פשיטא לא צריכא אלא לתלמיד היושב לפני רבו:

י׳רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה מכניף ומייתי עשרה רבנן מבי רב אמר כי היכי דלימטייה שיבא מכשורא. רב אשי כי הוה אתי טריפתא לקמיה מכניף ומייתי להו לכולהו טבחי דמתא מחסיא אמר כי היכי דלימטייה שיבא מכשורא. כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מ״ד (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דיין דומה למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות יהרסנה. דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא הוה גמיר אמרו ליה ליהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש קום עליה באמורא קם גחין עליה ולא א״ל ולא מידי פתח ואמר (חבקוק ב יט) הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו ועתיד הקב״ה ליפרע ממעמידין שנאמר (שם) וה׳ בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ:

י״אאמר ריש לקיש כל המעמיד דיין על הצבור שאינו הגון כאילו נוטע אשרה שנאמר (דברים טז יח) שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וסמיך ליה לא תטע לך אשרה כל עץ אמר רב אשי ובמקום שיש ת״ח כאילו נטעו אצל מזבח שנאמר (שם) אצל מזבח ה׳ אלהיך. כתיב (שמות כ כג) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב. אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי הא דעץ ואבן שרי אמר רב אשי אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב. רב כי הוה אתי לבי דינא אמר הכי ברעות נפשאי לקטלא נפיק וצבי ביתיה לית הוא עביד וריקן לביתיה עייל הלואי שתהא ביאה כיציאה. כי הוה חזי אמבוה דספרי אבתריה אמר (איוב כ ו) אם יעלה לשמים שיאו וגו׳ בגללו לנצח יאבד וגו׳. מר זוטרא חסידא כי הוו מכתפי ליה בשבתא דרגלא אמר הכי (משלי כז כד) כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור דור:

י״בדרש בר קפרא מנא הא מלתא דאמור רבנן הוו מתונים בדין דכתיב (שמות כ כג) ולא תעלה במעלות וסמיך ליה (שם כא) ואלה המשפטים. א״ר אלעזר מניין לדיין שלא יפסיע על ראשי עם קודש שנאמר ולא תעלה במעלות וסמיך לית ואלה המשפטים אשר תשים אשר תלמדם מיבעי ליה אמר ר׳ ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא אלו כלי הדיינים כי הא דרב הונא כי הוה נפיק לדינא אמר הכי אפיקו לי מאני חנותאי ומאי נינהו חוטרי וסנדלי שיפורי ורצועי:

י״גא״ר יוחנן כנגד מקל ורצועה תהא זריז. (שם) שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק אמר רבי חנינא אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו קרי ביה נמי שמע בין אחיכם רב כהנא אמר מהכא (שמות כג א) לא תשא לא תשיא. (דברים א) ושפטתם צדק אמר ריש לקיש צדק את הדין בלבך ואחר כך חתכהו. בין איש ובין אחיו א״ר יהודה אפילו בין בית לעליה. ובין גרו א״ר יהודה אפילו בין תנור לכירים. (שם) לא תכירו פנים במשפט ר׳ יהודה אומר לא תכירהו ר׳ אלעזר אומר לא תנכרהו:

י״דאושפזיכניה דרב אתא לקמיה לדינא א״ל לאו אושפזיכני את א״ל אין א״ל מאי בעית א״ל דינא אית לי א״ל (דף ח) פסילנא לך לדינא א״ל רב לרב כהנא פוק דייניה חזייה דהוה נאים א״ל אי צייתת צייתת ואי לא מפיקנא לך רב מאונך. (דברים א׳:י״ז) כקטן כגדול תשמעון אמר ר״ל שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי הלכתא אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה פשיטא אלא לאקדומיה. (שם) לא תגורו מפני איש אמר רב חנין אל תכניס דבריך מפני איש. (שם) כי המשפט לאלהים הוא א״ר חמא ברבי חנינא אמר הקב״ה לא דיין לרשעים שנוטלים ממון מזה ונותנים לזה שלא כדין אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו. כתיב (דברים א׳:י״ח) ואצוה את שופטיכם בעת ההיא וכתיב ואצוה אתכם בעת ההיא א״ר אלעזר א״ר שמלאי אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור עד כמה א״ר חנין ואי תימא רבי שבתאי (במדבר יא יב) כאשר ישא האומן את היונק:

ט״וכתיב (דברים לא ז) כי אתה תבוא וכתיב (שם) כי אתה תביא א״ר יוחנן א״ל משה ליהושע אתה והזקנים שבדור עמהם א״ל הקב״ה טול מקל והך על קדקדם דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור:

ט״ז(דף י) תנו רבנן אין מעברים את השנה אלא (דף יא) במזומנים לה מעשה בר״ג שאמר השכימו לי ז׳ לעלייה השכים ומצא ח׳ אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ירד. עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי א״ל שב בני שב ראויות כל השנים להתעבר על ידך אלא אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנים לה ולא שמואל הקטן הוה אלא אינש אחרינא ומחמת כיסופא הוא דעבד כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום אמר מי שאכל שום יצא עמד רבי חייא ויצא עמדו כולן ויצאו בשחר מצאו ר״ש ברבי לר׳ חייא א״ל אתה הוא שציערת לאבא אמר ח״ו לא תהא כזאת בישראל ורבי מהיכא גמר לה מרבי מאיר דתניא מעשה באשה אחת שבאת לבית מדרשו של ר״מ אמרה לו רבי אחד מכם קדשני בביאה עמד ר״מ וכתב לה גט כריתות ונתן לה עמדו כולם כתבו ונתנו לה ור״מ מהיכא גמר לה משמואל הקטן ושמואל הקטן מהיכא גמר לה משכניה בן יחיאל דכתיב (עזרא י ב) ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה מיהושע דכתיב (יהושע ז י) ויאמר ה׳ אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך חטא ישראל אמר לפניו רבש״ע מי חטא אמר לו וכי דילטור אני לך הטל גורלות ואבע״א ממשה דכתיב (שמות טז כח) עד אנה מאנתם:

י״זתנו רבנן משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוה״ק מישראל ואעפ״כ היו משתמשים בבת קול פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים עיניהם בהלל הזקן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא. שוב פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של הלל אף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטלא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא. ועל יהודה בן בבא בקשו לומר כן אלא שנטרפה שעה שאין מספידין על הרוגי מלכות:

י״ח(דף יג ע״ב) א״ל אביי לרב יוסף מיסמך סבי בשלשה מנ״ל אילימא מדכתיב (במדבר כז כג) ויסמוך את ידיו עליו אי הכי תסגי בחד וכ״ת משה במקום שבעים וחד קאי אי הכי ליבעי שבעים וחד קשיא. א״ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי בידא ממש סמכינן ליה א״ל סמכינן ליה בשמי קרו ליה רבי ויהב ליה רשותא למידן דיני קנסות:

י״טוחד לא סמיך והאמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ור׳ יהודה בן בבא שמו שאלמלא הוא נשתכחו דיני קנסות מישראל נשתכחו נגרסינהו אלא (דף יד) בטלו דיני קנסות מישראל שפעם אחת גזרה המלכות על ישראל שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תחרב ותחומין שסומכין בהם יעקרו מה עשה ר׳ יהודה בן בבא הלך וישב בין שני הרים גדולים בין שני עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם ה׳ זקנים ואלו הן ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ שמעון ור׳ יוסי ור״א בן שמוע רב אויא מוסיף אף ר׳ נחמיה כיון שהכירו אויבים בהם באו להרגם אמר להם בני רוצו אמרו לו רבי מה תהא עליך אמר להם הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים אמרו לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל ועשאוהו ככברה ר׳ יהודה בן בבא אחריני הוו בהדיה והאי דלא חשיב להו משום כבודו דר׳ יהודה בן בבא. ור״מ ר׳ יהודה בן בבא סמכו והאמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן כל האומר על ר׳ מאיר שלא סמכו רבי עקיבא אינו אלא טועה סמכיה ר״ע ולא קבלו ואכתי הוה יניק סמכיה ר׳ יהודה בן בבא וקבלו:

כ׳רבי חנינא ורבי הושעיא הוה קא משתקיד ר׳ יוחנן למסמכינהו לא הוה מסתייעא מלתא הוה קא מצטער טובא אמרו ליה לא נצטער מר דאנן מדבית עלי קאתינן דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מנין שאין נסמכים לבית עלי שנאמר (ש״א ב לב) לא יהיה זקן בביתך כל הימים מאי זקן אילימא זקן ממש והכתיב (שם) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים אלא סמיכה:

כ״ארבי זירא הוה מיטמר מלסמכיה דא״ר אלעזר לעולם הוי קבל וקיים כיון דשמעה להא דא״ר אלעזר אין אדם עולה לגדולה אלא א״כ מוחלין לו על כל עונותיו אמצי ליה אנפשיה כי סמכוה לר׳ זירא שרו ליה הכי, לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. כי סמכו רבנן לרבי אמי ולרבי אסי שרו להו הכי, כל מן דין וכל מן דין סמוכו לנא, לא תסמכו לנא לא מן מרמיסין ולא מן סרמיטין. ואמרי לה לא מן חמיסין ולא מן טורמיסין. רבי אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרו ליה הכי רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא, בריך מתייך לשלם:

כ״ב(דף יז) תנו רבנן (במדבר יא כו) וישארו שני אנשים במחנה י״א בקלפי נשתיירו שבשעה שאמר לו הקב״ה למשה (שם) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה כיצד אעשה אברור ששה מכל שבט ושבט נמצאו שנים יתרים אבחר חמשה חמשה מכל שבט ושבט נמצאו עשרה חסרים אבחר ששה משבט זה וחמשה משבט זה הריני מטיל קנאה בין השבטים מה עשה בירר ששה ששה והביא שבעים ושנים פתקין על שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק בללן ונתנן בקלפי אמר להם בואו וטלו פתקיכם כל מי שעלה בידו זקן אמר כבר קדשך שמים מי שעלה בידו חלק אמר המקום לא חפץ בך אני מה אעשה לך. כיוצא בדבר אתה אומר (שם ג) ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת אמר משה כיצד אעשה להם לישראל אם אומר לו תן לי פדיונך וצא יאמר לי כבר פדאני בן לוי מה עשה הביא עשרים ושנים אלפים פתקין וכתב עליהם בן לוי ועל שלשה ושבעים ומאתים כתב עליהם חמשת שקלים בללן ונתנן בקלפי אמר להם טלו פתקיכם מי שעלה בידו בן לוי אמר לו כבר פדאך בן לוי מי שעלה בידו חמשת שקלים אמר לו תן פדיונך וצא. תנא רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו בשעה שאמר לו הקב״ה למשה (שם יא) אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה אמר הקב״ה הואיל ומעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם ומה גדולה הוסיף להם שהנביאים כולם נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו ומה נבואה נתנבאו אמרו משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ. אבא חנין אומר משום ר׳ אליעזר על עסקי שליו הם מתנבאים עלי שליו עלי שליו רב נחמן אומר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאים שנאמר (יחזקאל לח יז) כה אמר ה׳ אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם וגו׳ אל תקרי שנים אלא שנים איזו הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק אחד בבואה אחת הוי אומר אלדד ומידד:

כ״גאמר מר כל הנביאים כולם נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו מנא לן דפסקו אילימא מדכתיב (במדבר ה כה) ויתנבאו ולא יספו אלא מעתה (דברים ה יח) קול גדול ולא יסף ה״נ דלא אוסיף הוא אלא דלא פסק הוא אלא הכא כתיב ויתנבאו התם כתיב מתנבאים עדיין מתנבאים והולכים. בשלמא למ״ד משה מת היינו דכתיב (במדבר יא כח) אדוני משה כלאם אלא למ״ד הנך תרתי מאי אדוני משה כלאם דלאו אורח ארעא דהוה ליה כתלמיד המורה הלכה לפני רבו בשלמא למ״ד הנך תרתין היינו דכתיב (שם) מי יתן אלא למ״ד משה מת מינח הוה ניחא ליה לא סיימו קמיה מאי כלאם א״ל הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם:

כ״ד(ע״ב) תניא כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה בית דין מכין ועונשין. וקופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה. ובית הכנסת. ובית המרחץ. ובית הכסא רופא אומן ולבלר. ומלמד תינוקות. משום רבי עקיבא אמרו אף מיני פירא מפני שמיני פירא מאירין את העינים:

כ״ה(דף יח) ת״ר (שמות יח כא) ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות שרי אלפים שש מאות שרי מאות ששת אלפים שרי חמשים שנים עשר אלף שרי עשרות ששת רבוא נמצאו דייני ישראל שבעת רבוא ושמונת אלפים ושש מאות:

כ״ו(דף יט) פיסקא. מלך לא דן ולא דנין אותו. אמר רב יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותו דכתיב (ירמיה כא יב) בית דוד כה אמר ה׳ דינו לבקר משפט ואי לא דיינינן להו אינהו היכי דייני והכתיב (צפניה ב א) התקוששו וקושו ואמר ריש לקיש קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים אלא מלכי ישראל מ״ט לא משום מעשה שהיה דעבדיה דינאי מלכא קטיל נפשא אמר להו שמעון בן שטח לחכמים תנו עיניכם בו ונדוננו שלחו ליה עבדך קטל נפשא שדריה להו שלחו ליה תא אנת להכא (שמות כא כט) והועד בבעליו אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו אתא ויתיב אמר ליה שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד שנאמר (דברים יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו׳ א״ל לא כשתאמר אתה אלא כמה שיאמרו חביריך (ע״ב) נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע נפנה לשמאלו כבשו פניהם בקרקע אמר להם שמעון בן שטח בעלי מחשבות אתם יבא בעל מחשבות ויפרע מכם מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו:

כ״זשאלו תלמידיו את ר׳ יוסי האיך נשא דוד שתי אחיות בחייהן אמר להן מיכל אחר מיתת מרב נשאה. ר׳ יהושע בן קרחה אומר קדושי טעות הי׳ לו במרב. ר׳ יוסי לטעמיה דתניא ר׳ יוסי היה דורש שתי מקראות מעורבין כתיב (ש״ב כא ח) ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את אדמוני ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל המחולתי וכי מיכל לעדריאל נתנה והלא לפלטי בן ליש נתנה דכתיב (שם כה מד) ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש וגו׳ אלא מקיש קדושי מרב לעדריאל לקדושי מיכל לפלטי מה קדושי מיכל לפלטי בעבירה אף קדושי מרב לעדריאל בעבירה ור׳ יהושע בן קרחה נמי הכתיב (ש״ב כא) את חמשת בני מיכל בת שאול וכי מיכל ילדה והלא מרב ילדה אמר לך ר׳ יהושע מרב ילדה ומיכל גידלה לפיכך נקראו על שמה ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו ר׳ חנינא אומר מהכא (רות ד יז) ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי וכי נעמי ילדה והלא רות ילדה אלא רות ילדה ונעמי גידלה לפיכך נקרא על שמה. ר׳ יוחנן אמר מהכא (ד״ה א ד יח) ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור וגו׳ אלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד מרד זה כלב ולמה נקרא שמו מרד שמרד בעצת מרגלים וכי בתיה ילדה והלא יוכבד ילדה אלא יוכבד ילדה ובתיה גידלה לפיכך נקרא על שמה. ר׳ אלעזר אמר מהכא (תהלים עז טז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה וכי יוסף ילד והלא יעקב ילד אלא יעקב ילד ויוסף כלכל לפיכך נקראו על שמו :

כ״חא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו שנאמר (במדבר ג א) ואלה תולדות אהרן ומשה וכתיב (שם) ואלה שמות בני אהרן לומר לך אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו. (ישעיה כט כב) לכן כה אמר ה׳ אל בית יעקב אשר פדה את אברהם וכי היכן מצינו ביעקב שפדה לאברהם א״ר יהודה שפדאו מצער גידול בנים והיינו דכתיב (שם) לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו לא עתה יבוש יעקב מאביו ולא עתה פניו יחורו מאבי אביו:

כ״ט(דף כ) אמר רבי יוחנן מ״ד (משלי לא כט) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה רבות בנות עשו חיל זה יוסף ובועז ואת עלית על כלנה זה פלטי בן ליש. א״ר שמואל בר נחמן א״ר יונתן מ״ד (שם) שקר החן והבל היופי שקר החן זה יוסף והבל היופי זה בועז. יראת ה׳ היא תתהלל זה פלטי בן ליש. ד״א שקר החן זה דורו של משה. והבל היופי זה דורו של יהושע. יראת ה׳ היא תתהלל זה דורו של חזקיה. ד״א שקר החן זה דורו של משה ויהושע והבל היופי זה דורו של חזקיה. יראת ה׳ היא תתהלל זה דורו של רבי יהודה בר אלעאי שהיו ששה תלמידים מתכסים בטלית אחת ועוסקים בתורה:

ל׳ת״ר מקום שנהגו נשים לצאת אחר המטה יוצאות. לפני המטה יוצאות. ר׳ יהודה אומר לעולם נשים לפני המטה יוצאות שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר שנאמר (ש״ב ג לא) והמלך דוד הולך אחר המטה אמרו ליה לא היה הדבר אלא לפייס את העם ונתפייסו שהיה דוד יוצא מבין האנשים ונכנס לבין הנשים ויצא מבין הנשים ונכנס לבין האנשים שנאמר (שם) וידעו כל העם וכל ישראל כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר. דרש רבא מ״ד (שם) ויבא כל העם להברות את דוד כתיב להכרות וקרינן להברות בתחלה להכרותו ולבסוף להברותו:

ל״אא״ר יהודה אמר רב מפני מה נענש אבנר מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה ר׳ יצחק אמר מיחה ולא נענה ושניהם מקרא אחד דרשו (שם) ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים הוגשו מאן דאמר לא מיחה הכי קאמר מכדי ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים הוגשו מאי טעמא לא מחית כנפול לפני בני עולה נפלת. ומ״ד מיחה ולא נענה אתמוהי מתמה הכמות נבל ימות אבנר ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחשתים הוגשו מכדי מחויי קא מחית מ״ט כנפול לפני בני עולה נפלת למ״ד מיחה מ״ט איענש אמר רב נחמן בר יצחק ששהה מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה:

ל״ברבי יוסי אומר כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו ר׳ יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם שנאמר (דברים י״ז:ט״ו) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך וכן היה רבי יהודה אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן שנאמר (שם) ואמרת אשימה עלי מלך וגו׳ תניא רבי אליעזר אומר זקנים שבדור כהוגן שאלו שנאמר (ש״א ח ה) תנה לנו מלך לשפטנו אבל עמי הארץ שבהן קלקלו שנאמר (שם) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו. תניא אידך רבי יוסי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה. ואיני יודע איזה מהן תחלה כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה׳ בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחלה ואין כסא אלא מלך שנאמר (ד״ה א כט כג) וישב שלמה על כסא ה׳ למלך ועדיין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחלה ואם לבנות בית הבחירה כשהוא אומר (דברים יב י) והניח לכם מכל אויביכם וגו׳ והיה המקום אשר יבחר ה׳ וגו׳ הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ז א) ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה׳ הניח לו מסביב וכתיב (שם) ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה אנכי יושב בבית ארזים וגו׳:

ל״גאמר ריש לקיש בתחלה מלך שלמה על העליונים שנאמר (ד״ה א כט כג) וישב שלמה על כסא ה׳ ולבסוף מלך על התחתונים שנאמר (מ״א ה ד) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה רב ושמואל חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם וח״א תפסח ועזה בהדי הדדי הוו יתבי וכשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו ולבסוף לא מלך אלא על ישראל שנאמר (קהלת א יב) אני קהלת הייתי מלך על ישראל וגו׳ ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים שנאמר דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים ולבסוף לא מלך אלא על מטתו שנאמר (שה״ש ג ז) הנה מטתו שלשלמה וגו׳ ולבסוף לא מלך אלא על מקלו שנאמר (קהלת א ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו וגו׳ וכתיב (שם ב) זה היה חלקי מכל עמלי רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר גונדו. הדר או לא הדר רב ושמואל חד אמר הדר וחד אמר לא הדר. מאן דאמר לא הדר מלך והדיוט ומאן דאמר הדר מלך והדיוט ומלך:

ל״דלא ירבה לו נשים על י״ח מנ״ל שנאמר (ש״ב ג ב) ויולדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחי נועם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל וגומר והשלישי אבשלום בן מעכה וגו׳ והרביעי אדוניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון וכתיב (שם יב ח) ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה כהנה שית וכהנה שית הוי להו תמני סרי והא הות מיכל אמר רב עגלה זו מיכל ולמה נקרא שמה עגלה שחביבה עליו כעגלה וכן הוא אומר (שופטים יד יח) לולי חרשתם בעגלתי וגו׳ ומי הוי למיכל בני והכתיב (ש״ב ו כג) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה אמר רב חסדא עד אותו מעשה היה לה מכאן ואילך לא היה לה והכתיב (שם ה) ויקח דוד עוד פילגשים ונשים בירושלים למלויי שמונה עשר. מאי נשים ומאי פילגשים אמר רב יהודה אמר רב נשים בכתובה ובקדושין פילגשים בלא כתובה ובלא קדושין. א״ר יהודה אמר רב ת׳ ילדים היה לו לדוד וכולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלורית היו וכולן יושבים בקרנות של זהב ומהלכים בראשי גייסות היו והם בעלי אגרופין של בית דוד. וא״ר יהודה תמר בת יפת תואר היתה שנאמר (ש״ב יג יג) דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך ואי ס״ד בת נשואים היא אחתיה מי הוה שרי ליה אלא ש״מ בת יפת תואר היתה. (שם) ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד והיה איש חכם וגומר א״ר יהודה אמר רב איש חכם לרשעה.

ל״ה(מ״א א ה) ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב יהודה אמר רב מלמד שבקש להולמו ולא הולמתו (שם) ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו מאי רבותא אמר רב יהודה אמר רב כלן נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים היו:

ל״ורב יהודה רמי כתיב (מ״א ה ו) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים למרכבתו וכתיב (ד״ה ב ט כה) ויהי לשלמה ארבעת אלפים ארוות סוסים הא כיצד אם מ׳ אלף איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ארבעת אלפים ארוות ואם ארבעת אלפים איצטבלאות היו כל אחד ואחד היו בו ארבעים אלף ארוות. ר׳ יצחק רמי כתיב (שם) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה וכתיב (מ״א י כא) ויתן שלמה את הכסף בירושלים כאבנים ל״ק כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה א״ר יצחק בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שירטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי:

ל״זוא״ר יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי התורה שהרי שתי מקראות נתגלו טעמם ונכשל בהן גדול העולם כתיב (דברים יז יז) לא ירבה לו נשים אמר שלמה אני ארבה ולא אסור. וכתיב (מ״א יא ד) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. וכתיב (דברים יז) ולא ירבה לו סוסים ואמר שלמה אני ארבה ולא אשיב וכתיב (מ״א י כט) ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וגו׳:

ל״חמשנה. מלך כותב לו ספר תורה לשמו יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא עמו מסב והוא כנגדו שנאמר (דברים יז יט) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:

ל״טגמרא. אמר רבה אף על פי שהניחו לו לאדם אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו שנאמר (שם לא יט) ועתה כתבו לכם את השירה. איתיביה אביי וכותב לו ס״ת לשמו מלך אין הדיוט לא. לא צריכה אלא לשתי תורות כדתניא וכתב לו את משנה וגו׳ כותב לשמו שתי תורות אחת שהיתה יוצאת ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו אותה שיוצאת ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר (תהלים טז ח) שויתי ה׳ לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט אינו נכנס בה לבית המרחץ ולא לבית הכסא שנאמר (דברים יז יט) והיתה עמו וקרא בו מקום הראוי לקרות בו:

מ׳אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי ביררו להן ישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברי ולשון ארמית מאן הדיוטות אמר רב חסדא כותאי מאי כתב עברית אמר רב חסדא כתב ליבונאה. תניא ר׳ יוסי אומר ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה במשה הוא אומר (שמות יט ג) ומשה עלה אל האלהים בעזרא הוא אומר הוא עזרא עלה מבבל מה עליה האמור כאן תורה אף עליה האמור להלן תורה במשה אומר (דברים ד יד) ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים בעזרא הוא אומר (עזרא ז י) כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה׳ אלהיו ולעשות וללמד לישראל חק ומשפט ואע״פ שלא נתנה התורה על ידו נשתנה ע״י הכתב שנאמר (דף כב) (עזרא ד ז) וכתב הנשתון כתוב ארמית ומתורגם ארמית וכתיב (דניאל ה ח) ולא כהלין כתבא למקרא ופשרא להודעה למלכא מלמד שבאותו היום ניתן. (דברים יז יח) וכתב לו את משנה התורה הזאת כתב הראוי להשתנות למה נקראת אשורית שעלה עמהם מאשור. תניא רבי אומר בכתב זה ניתנה תורה לישראל כיון שחטאו נהפך להן לרועץ כיון שחזרו בהן החזירו להן שנאמר (זכריה ט יב) שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך למה נקרא שמה אשורת שמאושרת בכתב ר׳ שמעון אומר משום ר׳ אלעזר בן פרטא שאמר משום ר׳ אלעזר המודעי כתב זה לא נשתנה כל עיקר שנאמר (אסתר ח ט) ואל היהודים ככתבם ובלשונם מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה אלא מה אני מקיים את משנה התורה הזאת לשתי תורות אחת שיוצאת ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו אותה שיוצאת ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה לו בזרועו שנאמר (תהלים טז ח) שויתי ה׳ לנגדי תמיד ואידך האי שויתי מאי דריש ביה ההוא מיבעי׳ ליה לכדרב חנא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה׳ לנגדי תמיד:

מ״אאמר רב שמן בר אבא בוא וראה כמה קשה גרושים שהרי לדוד התירו לו ליחד ולא התירו לו לגרש. אר״א כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר (מלאכי ב יג) וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה׳ וגו׳ וכתיב (שם) ואמרתם על מה וגו׳ והיא חברתך ואשת בריתך:

מ״בא״ר יוחנן ואיתימא רבי אלעזר אין אשתו של אדם מתה אלא א״כ מבקשין ממנו ממון ואין לו שנאמר (משלי כב כז) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. וא״ר ר׳ יוחנן כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בית המקדש בימיו שנאמר (יחזקאל כ יד) בן אדם הנני לוקח ממך מחמד עיניך במגפה לא תספוד ולא תבכה ולא תבא דמעתך וכתיב (שם) ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב וכתיב (שם) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם ומחמד עיניכם. א״ר אלכסנדראי כל אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו שנאמר (איוב יח ו) אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך ר׳ יוסי בר׳ חנינא אמר פסיעותיו מתקצרות שנאמר (שם) יצרו צעדי אונו רבי אבהו אומר עצתו נופלת שנאמר (שם) ותשליכהו עצתו אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן קשה לזווגם כקריעת ים סוף שנאמר (תהלים סח ז) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות אל תקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים אל תקרי בכושרות אלא בכי ושירות איני והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני לא קשיא הא בזווג ראשון הא בזווג שני. א״ר שמואל בר נחמן לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים שנאמר (ישעיה נד ו) ואשת נעורים כי תמאס מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה שנאמר (משלי ה יח) יהי מקורך ברוך ושמח מאשת (שם ע״ב) נעוריך א״ל כגון מאן א״ל כגון אמך איני והא מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים וא״ל כגון מאן וא״ל כגון אמך מיתקף תקיפא עבורי מיעברה במילי א״ר שמואל בר אוניא משמיה דרב אשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי שנאמר (ישעיה נד ה) כי בועליך עושיך ה׳ צבאות שמו תנא אין איש מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה אין איש מת אלא לאשתו שנאמר (רות א ג) וימת אלימלך איש נעמי ואין אשה מתה אלא לבעלה שנאמר (בראשית מח ז) ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל:

מ״ג(דף כג) תניא כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין לא היו חותמים על השטר אלא אם כן היו יודעים מי חותם עמהם ולא היו יושבין בדין אלא א״כ היו יודעים מי יושב עמהם ולא היו נכנסים בסעודה אלא אם כן יודעים מי מיסב עמהם:

מ״דא״ר אושעיא מאי דכתיב (זכריה יא ז) ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחר קראתי חובלים נועם אלו ת״ח שבא״י שמנעימין זה לזה בהלכה חובלים אלו ת״ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה. (שם ד) ויאמר אלי אלה בני היצהר העומדים וגו׳ ושנים זיתים עליה יצהר א״ר יצחק אלו ת״ח שבבבל שמרירין זה לזה בהלכה כזית כתיב (שם ה) ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהן ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשנה האיפה בין הארץ ובין השמים ואומר אל המלאך הדובר בי אנה מוליכות את האיפה ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי זה חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל. וגסות הרוח לבבל נחית והאמר מר עשרה קבין גסות ירדו לעולם תשעה נטלו עילם ואחד כל העולם כלו אין לבבל נחית ואשתרבובי הוא דאשתרבב לעילם דיקא נמי דכתיב לבנות לה בית בארץ שנער ש״מ. וגסות לבבל לא והאמר מר סימן לגסות הרוח עניות ועניות לבבל נחית מאי עניות עניות דתורה דכתיב (שה״ש ח ה) אחות לנו קטנה ושדים אין לה ואמר ר׳ יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. מאי בבל א״ר יוחנן בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד (איכה ג ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם א״ר ירמיה זה תלמודא של בבל:

מ״הרבי חייא בר זרנוקי ור׳ שמעון בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא פגע בהו ריש לקיש איטפל בהדייהו אמר איזיל איחזי היכי עבדי עובדא חזייה לההוא גברא דקא כריב אמר להן כהן וחריש אמרו לו יכול לומר אגיסטון אני בתוכו. תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי אמר להו כהן וזמר אמרו לו יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך אמר להם הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות אמרו טרודא הוא דין כי מטו להתם סליקא לאיגרא שלפוה לדרגא מתותיה אתא לקמיה דרבי יוחנן א״ל בני אדם החשודין על השביעית כשרין לעבר שנה הדר אמר לא קשיא לי מידי דהוה אשלשה רועי בקר ורבנן אחושבנייהו סמיך הדר אמר לא דמי התם הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא הכא קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין א״ר יוחנן דא עקא כי אתו לקמיה דר׳ יוחנן אמרו ליה קרי לן רועי בקר ולא א״ל מר ולא מידי אמר להו ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמרי ליה:

מ״ומאי קשר רשעים שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו שנאמר (תהלים יא ב) כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר הוה קא מסתפי חזקיה אמר דלמא חס ושלום נטייה דעתיה דקב״ה בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי בא נביא ואמר לו (ישעיה ח יב) לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין הלך לחצוב לו קבר בקברי בית דוד בא נביא ואמר לו (שם כב) מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר הנה ה׳ מטלטלך טלטלה גבר אמר רב טלטולא דגברא קשה מדאתתא. (שם) ועטך עטה א״ר יוסי בר׳ חנינא מלמד שפרחה בו צרעת כתיב הכא ועטך עטה וכתיב התם (ויקרא יג מה) ועל שפם יעטה. (ישעיהו כ״ב:י״ז-י״ח) צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים תנא הוא בקש לעשות גדולה לעצמו וקלון לבית אדוניו לפיכך נהפך כבודו לקלון כי הוה נפיק איהו אתא גבריאל אחדיה דשא באפיה משרייתיה (שם ע״ב) אמרו ליה משרייתך היכא א״ל מרדו ואהדרו בי אמרו ליה א״כ אחוכי קא מחייכת בן נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנים:

מ״ז(תהלים יא ג) כי השתות יהרסון צדיק מה פעל. רב יהודה ורב עינא חד אמר אלו חזקיה וסיעתו נהרסין צדיק מה פעל וחד אמר אלו בית המקדש יהרס צדיק מה פעל ועולא אמר אלו מחשבותיו של אותו רשע אינם נהרסות צדיק מה פעל בשלמא למ״ד אלו מחשבותיו של אותו רשע היינו דכתיב כי השתות יהרסון כמשמעו שנאמר (ש״א כא יג) וישם דוד את הדברים האלה אל לבו ולמ״ד ביהמ״ק נמי דתנן אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת אלא למ״ד הזקיה וסיעתו היכא אשכחן צדיקי דאיקרו שתות דכתיב (שם ב ח) כי לה׳ מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ואבע״א מהכא (ישעיה כח כט) הפליא עצה הגדיל תושיה א״ר חנין למה נקרא שמה תושיה מפני שמתשת כחו של אדם דבר אחר תושיה שנתנה בחשאי מפני השטן דבר אחר תושיה דברים של תהו שהעולם משותת עליהם:

מ״ח(שם ע״ב) אמר רב יהודה סתם רועה פסול סתם גבאי כשר אבוה דר׳ זירא עבד גביותא תליסר שנין כי הוה אתא ריש נהרא למתא כי הוה חזי רבנן אמר להו (ישעיה כו כ) לך עמי בא בחדריך כי הוה חזי אינש דמתא אמר ריש נהרא אתא למתא והאידנא נכיס אבא לפום ברא וברא לפום אבא (דף כו) ומגנזו כולי עלמא כי אתי אמר ליה ממאן ניבעי כי ניחא נפשיה א״ל שקולי תריסר מעי דציירי לי בסדינאי והדרו ליה לפלניא דשקלתינהו מיניה ולא איצטריכו לי:

מ״טאמר עולא מחשבה מועלת אפילו לד״ת שנאמר (איוב ה יב) מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. אמר רבה אם עסוקים לשמה אינה מועלת שנאמר (משלי יט כא) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום עצה שיש בה דבר ה׳ היא תקום לעולם:

נ׳(דף כז ע״ב) לא יומתו אבות על בנים (דברים כד טז) מה ת״ל אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי כבר נאמר (שם) איש בחטאו יומתו אלא לא יומתו אבות על בנים על עדות בנים ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות ובנים בעון אבות לא והכתיב (שמות לד ז) פוקד עון אבות על בנים התם כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כדתניא (ויקרא כו לט) ואף בעונות אבותם אתם ימקו כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אתה אומר כשאוחזין או אינו אלא כשאין אוחזין כשהוא אומר (דברים כד) איש בחטאו יומתו הרי כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וכשאין אוחזין לא והכתיב (ויקרא כו לז) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכולם ערבים זה לזה התם שהיה בידם למחות ולא מיחו:

נ״א(דף כט) מאיימין על העדים היכי אמרינן להו א״ר יהודה הכי אמרינן להו (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר אמר רבא יכלי למימר שב שני הוה כפנא ואבבא דאומנא לא חליף אלא אמר רבא אמרינן להו (שם) מפץ וחרב וחץ שנון איש עונה ברעהו עד שקר אמר רב אשי יכלי למימר שב שני הוה מותנא ואינשי בלא שני לא שכיב אלא אמר רב אשי אמר לי נתן בר מר זוטרא אמרי להו סהדי שקרא אאוגרייהו זילי דכתיב (מ״א כא יג) והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעידוהו לאמר ברכת אלהים ומלך:

נ״בתניא ר׳ נחמיה אומר כך היה מנהגן של נקיי הדעת בירושלים מכניסין לבעלי דינין ושומעין דבריהם ומכניסין העדים ושומעין דבריהם ומוציאין אותם לחוץ ונושאין ונותנין בדבר:

נ״ג(דף לא) ת״ר מנין לכשיצא שלא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי ת״ל (ויקרא יט טז) לא תלך רכיל בעמך ואומר (משלי יא יג) הולך רכיל מגלה סוד. ההוא תלמידא דנפיק עליה קלא דגלי מלתא דאיתמר בי מדרשא דרבי אמי בתר עשרין ותרתין שנין ואפקיה רבי אמי מבי מדרשא ואכריז עליה דין גלי רזיא הוא:

נ״דת״ר (דברים יז כ) צדק צדק תרדוף הלך אחר ב״ד יפה אחר רבי אליעזר ללוד אחר ר׳ יוחנן בן זכאי לברור חיל. תנא קול ריחים בבורני שבוע הבן שבוע הבן שם. אור הנר בברור חיל משתה שם משתה שם.

נ״הת״ר צדק צדק תרדוף הלך אחר חכמים לישיבה אחר ר׳ אליעזר ללוד אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל אחר רבי יהושע לפקיעין אחר רבן גמליאל ליבנה אחר ר׳ עקיבא לבני ברק אחר רבי מתיא לרומי אחר רבי חנינא בן תרדיון לסיכני אחר ר׳ יוסי לציפורי אחר ר׳ יהודה בן בתירה לנציבין אחר רבי יהושע לגולה אחר רבי לבית שערים אחר חכמים ללשכת הגזית:

נ״ו(דף לד) (תהלים סב יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי וגו׳ מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות דבי ר׳ ישמעאל תנא (ירמיה כג כט) וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים:

נ״ז(דף לז) (שה״ש ז ג) שררך אגן הסהר אל יחסר המזג וגו׳ שררך זו סנהדרין למה נקרא שמה שררך שהיא יושבת בטבורו של עולם אגן שהיא מגינה על כל העולם כלו הסהר שהיא דומה לסהר אל יחסר המזג שאם הוצרך אחד מהם לצאת רואים אם יש כ״ג כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא. (שם) בטנך ערמת חטים מה ערמת חטים הכל נהנין ממנה אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהן סוגה בשושנים שאפילו סוגה בשושנים לא יפרצו בהם פרצות והיינו דא״ל ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי ליחודי בהדי גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת א״ל התורה העידה עלינו סוגה בשושנים שאפילו סוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות ר״ל אמר מהכא (שה״ש ז) כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון רבי זירא אמר מהכא (בראשית כז כז) וירח את ריח בגדיו אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו דאפילו בוגדים שבהם יש בהם ריח. הנהו בריוני דהויין בשבבותיה דרבי זירא דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו בתשובה והוו קפדי רבנן כי נח נפשיה דר׳ זירא אמרו עד האידנא הוה קטינא חריך שקי דהוה בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו בלבייהו ועבדו תשובה:

נ״חמשנה. כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות היו מכניסים אותם ומאיימין עליהם שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמא אי אתם יודעים שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר (בראשית ד י) קול דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעותיו ד״א דמי אחיך שהיה מושלך דמו על העצים ועל האבנים לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאלו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהיו המינים אומרים הרבה רשויות בשמים ולהגיד גדולתו של הקב״ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב״ה טבע כל אחד ואחד בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם ושמא תאמרו (שם ע״ב) מה לנו ולצרה זו והלא כבר נאמר (ויקרא ה א) והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד וגו׳ ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה והלא כבר נאמר באבוד רשעים רנה:

נ״טגמרא. ת״ר כיצד מאומד אומר להם שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר אם כך ראיתם לא ראיתם כלום:

ס׳תניא אמר שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר ואמרתי לו רשע מי הרג לזה או אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמו מסור בידי שהרי אמרה תורה (דברים יז ו) על פי שנים עדים יומת המת היודע מחשבות יפרע מאותו האיש שהרג את חבירו אמרו לא זזו משם עד שבא נחש והכישו ומת:

ס״אוהאי בר נחש הוא והאמר רב יוסף וכן תני דבי חזקיה מיום שחרב בית המקדש אע״פ שבטלה סנהדרין ד׳ מיתות לא בטלו והא בטלו אלא דין ד׳ מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו מי שנתחייב שרפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטים באים עליו מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי אמרי ההוא חטא אחריתי הוה ביה דאמר מר מי שנתחייב שתי מיתות ב״ד נידון בחמורה:

ס״בפיסקא. הוו יודעין וכו׳. אמר רב יהודה בריה דר׳ חייא מלמד שעשה קין בהבל אחיו חבורות חבורות פציעות פציעות שלא היה יודע מהיכן נשמה יוצאת עד שהגיע לצוארו. וא״ר יהודה בריה דרבי חייא מיום שפתחה הארץ את פיה וקבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה שנאמר (ישעיה כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק מכנף הארץ ולא מפי הארץ איתיביה חזקיה אחיו (במדבר טז לב) ותפתח הארץ את פיה א״ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה ואמר רב יהודה בריה דרבי חייא גלות מכפרת מחצה עון מעיקרא כתיב (בראשית ד יד) והייתי נע ונד ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד:

ס״גאמר רב יהודה גלות מכפרת ג׳ דברים שנאמר (ירמיה כא ט) כה אמר ה׳ היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר והיוצא אל הכשדים והיתה לו נפשו לשלל וחי. ר׳ יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שנאמר (שם כב ל) כה אמר ה׳ כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד ומושל עוד ביהודה ובתר דגלה כתיב (דהי״א ג יז) ובני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו. אסיר שעיברתו אמו בבית האסורים שאלתיאל ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין דבר אחר שאלתיאל שנשאל על אלתו אל. זרובבל שנזרע בבבל ומה שמו נחמיה בן חכליה שמו:

ס״דיהודה וחזקיה בני ר׳ חייא הוו יתבי בסעודתא קמיה דרבי ולא הוו קאמרי ולא מידי אמרי להו אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מלתא כיון דאיבסום פתחו ואמרו אין בן דוד בא עד שיכלו שתי בתי אבות מישראל אלו הן ראש גולה שבבבל ונשיא שבא״י שנאמר (ישעיה ח יד) והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל אמר להם בני קוצים אתם מטילים בעיני א״ל ר׳ חייא רבי אל ירע בעיניך יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות נכנס יין יצא סוד אמר רב חסדא אמר מר עוקבא ואמרי לה אמר רב חסדא דרש מרי בר מר מ״ד (דניאל ט יד) וישקוד ה׳ על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה׳ אלהינו משום דצדיק ה׳ וישקוד ה׳ על הרעה ויביאה עלינו אלא צדקה עשה הקב״ה עם ישראל שהקדים גלות צדקיה ועוד גלות יכניה קיימת דכתיב בגלות יכניה (מ״ב כד טז) החרש והמסגר אלף חרש כיון שפותחין הכל נעשו כחרשין מסגר כיון שסוגרין בהלכה שוב אין פותחין וכמה היו אלף עולא אמר שהקדים שתי שנים לונושנתם אמר רב אחא בר יעקב ש״מ מהרה דמרי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתין הוו:

ס״הת״ר אדם יחידי נברא מפני מה שלא יהיו המינים אומרים הרבה רשויות בשמים ד״א מפני הצדיקים ומפני הרשעים שלא יהיו צדיקים אומרים אנו בני צדיק ורשעים אומרים אנו בני רשע דבר אחר מפני המשפחות שלא יהיו משפחות מתגרות זו בזו ומה עכשיו שנברא יחידי מתגרות אם נבראו שנים עאכ״ו ד״א מפני הגזלנים ומפני החמסנים ומה עכשיו שנברא יחידי גוזלים וחומסים אם נבראו שנים עאכ״ו:

ס״וולהגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב״ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה אבל הקב״ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחברו שנאמר (איוב לח יד) תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש ומפני מה אין פרצופין דומין זה לזה שלא יראה אדם דירה נאה ואשה נאה ויאמר שלי הוא שנאמר (שם) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. תניא היה ר׳ מאיר אומר בשלשה דברים אדם משתנה מחברו בקול במראה ובדעת. בקול ובמראה משום ערוה. ובדעת מפני הגזלנים והחמסנים:

ס״זת״ר אדם נברא בערב שבת ומפני מה שלא יהו מינים אומרים שותף היה לו להקב״ה במעשה בראשית. ד״א שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו יתוש קדמך במעשה בראשית ד״א כדי שיכנס למצוה מיד ד״א כדי שיכנס לסעודה מיד משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושכללן והתקין סעודה ואח״כ הכניס אורחים שנאמר (משלי ט א) חכמות בנתה וגו׳ טבחה טבחה וגו׳ שלחה נערותיה תקרא וגו׳ חכמות בנתה זו מדתו של הקב״ה שברא את כל העולם כולו בחכמה. חצבה עמודיה שבעה אלו שבעת ימי בראשית. טבחה טבחה מסכה יינה אלו ימים ונהרות וכל צרכי עולם. אף ערבה שלחנה אלו אילנות ודשאים. שלחה נערותיה תקרא זה אדם וחוה. על גפי מרומי קרת רבה בר בר חנה רמי כתיב על גפי וכתיב על כסא בתחלה על גפי ולבסוף על כסא. מי פתי יסור הנה חסר לב אמר הקב״ה מי פתאו לזה אשה אמרה לו דכתיב (משלי ו לב) נואף אשה חסר לב. תניא היה רבי מאיר אומר אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו שנאמר (תהלים קלט טז) גלמי ראו עיניך וכתיב (זכריה ד י) עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ:

ס״חאמר רב אושעיא משמיה דרב אדם הראשון (דף ס ע״ב) גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואיבריו משאר ארצות עגבותיו א״ר יוחנן מאקרא דאגמא. א״ר אחא בר׳ חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו איבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטוה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח י״א נידון י״ב נטרד והלך לו שנאמר (תהלים מט יג) אדם ביקר בל ילין:

ס״טאמר רב יהודה אמר רב בשעה שבקש הקב״ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם (בראשית א׳:כ״ו) נעשה אדם בצלמנו אמרו לפניו רבש״ע מה מעשיו אמר להם כך וכך מעשיו אמרו לפניו רבש״ע (תהלים ח ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו הקטנה ביניהם ושרפם וכן כת שניה כת שלישית אמרה לפניו רבש״ע ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו כל העולם כולו שלך הוא כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה כיון שהגיע לדור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהם מקולקלים אמרו לפניו רבש״ע לא יפה אמרו הראשונים לפניך אמר להם (ישעיה מו ד) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול:

ע׳אמר ר׳ יוחנן כל מקום שפקרו הצדוקים תשובתן בצדן (בראשית א כו) נעשה אדם בצלמנו וגו׳ (שם) ויברא אלהים את האדם בצלמו. (שם יא) הבה נרדה ונבלה שם שפתם (שם) וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל. (שם לה) כי שם נגלו אליו האלהים (שם) לאל העונה אותי ביום צרתי. (דברים ד ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו. (ש״ב ז כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו לו אלהים לפדות לו לעם. (דניאל ז ט) עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב הנך למה לי כדרבי יוחנן דא״ר יוחנן אין הקב״ה עושה דבר אלא א״כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר (שם ד) בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא התינח כולהו עד די כרסון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי רבי עקיבא אמר לו ר׳ יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה. קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת״ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר׳ עקיבא אמר ר׳ אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלך לך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו ושרפרף להדום רגליו. א״ר נחמן האי מאן דידע לאהדורי למיני כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר. אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב (שמות כד א) ואל משה אמר עלה אל ה׳ עלה אלי מיבעי ליה א״ל זה מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שם כג) כי שמי בקרבו אי הכי נפלחו ליה כתיב (שם) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א״ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילנוה דכתיב (שם לג) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו׳. א״ל ההוא מינא לר׳ ישמעאל בר׳ יוסי כתיב (בראשית יט כד) וה׳ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה׳ מאתו מיבעי ליה א״ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב (שם ד כג) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי ה״נ משתעי קרא הכי א״ל מנא לך הא מפרקיה דר׳ מאיר שמיע לי דא״ר יוחנן כי הוה דריש ר׳ מאיר בפרקיה הוה דריש תלתא שמעתא תלתא אגדתא תלתא מתלי וא״ר יוחנן ג׳ מאות משלי שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא ג׳. (דף לט) (יחזקאל יח ב) אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה (ויקרא יט לו) מאזני צדק אבני צדק (משלי יא ח) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו:

ע״אא״ל קיסר לרבן גמליאל אלהיכם גנב הוא דכתיב (בראשית ב כא) ויפל ה׳ אלהים תרדמה על האדם ויישן אמרה ליה ברתיה שבקיה דאנא מהדרנא ליה אמרה ליה תנו לי דוכוס אחד אמר לה למה ליך אמרה ליה לסטים באו עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתון של כסף והניחו לנו קיתון של זהב אמר לה הלואי שיבא עלינו בכל יום ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו אמר לה הכי קאמינא לישקליה בהדיא אמרה ליה אייתי לי אומצא דבשרא אייתי לה אותבה תותי בחשא אפיקתה אמרה ליה אכול מהאי אמר לה מאיסא לי אמרה ליה אדם הראשון נמי אי הוה שקילא בהדיא הוה מאיסא ליה.

ע״בא״ל קיסר לרבן גמליאל ידענא אלהייכו מאי קא עביד והיכן יתיב אינגיד ואיתנח א״ל מאי האי אמר בן אחד יש לי בכרכי הים ויש לי געגועין עליו בעינא דמחוית ליה ניהלי א״ל מי ידענא היכא ניהו א״ל דאיכא בארעא לא ידעת דאיכא בשמיא ידעת. א״ל קיסר לר״ג כתיב (תהלים קמז ד) מונה מספר לכוכבים מאי רבותיה אנא מצינא למימני כוכבים אייתי חבושי שדינהו בארבילא וקא מהדר להו א״ל אוקמינהו א״ל רקיעא נמי הכי הדרא א״ד הכי א״ל קיסר מני לי כוכבי א״ל ר״ג אימא לי ככיך ושיניך כמה הוו שדא ידה לפומיה וקא מני להו א״ל דאיכא בפומך לא ידעת דאיכא ברקיעא ידעת:

ע״גא״ל קיסר לרבן גמליאל מי שברא הרים לא ברא רוח ומי שברא רוח לא ברא הרים שנאמר (עמוס ד יג) יוצר הרים ובורא רוח אלא מעתה גבי אדם דכתיב (בראשית ב ז) ויברא וייצר ה״נ מי שברא זה לא ברא זה טפח על טפח יש בו באדם ושני נקבים יש בו מי שברא זה לא ברא זה שנאמר (תהלים צד ט) הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט א״ל אין א״ל ובשעת מיתה כולם נתפייסו א״ל ההוא אמגושא לאמימר מפלגך לעילאי דהורמיז מפלגך לתתא דאהורמיז א״ל א״כ היכא שביק ליה אהורמיז להורמיז לאעבורי מיא בארעיה:

ע״דא״ל קיסר לרבי תנחום תא ליהוי כולן לעמא חד א״ל לחיי מיהו אנן דמהילן לא מצינן למיהוי כוותייכו ואתון מהילתו והוו כוותן א״ל מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא לישדיוה לביבר שדיוה לביבר ולא אכלוה א״ל ההוא מינא האי דלא אכלוה משום דלא כפון הוא. שדיוה לדידיה ואכלוה א״ל קיסר לר״ג אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא כמה שכינתא איכא קרייה לשמעיה מחייה בהפתקיה א״ל אמאי על שמשא בביתא א״ל שמשא אכולי עלמא ניחא א״ל ומה שמשא דהוא חד מן אלפא אלפי רבוון דשמשי קודשא בריך הוא ניחא אכולי עלמא שכינתא דקודשא בריך הוא עאכ״ו:

ע״הא״ל ההוא מינא לר׳ אבהו אלהיכם גחכן הוא דקאמר ליה ליחזקאל (יחזקאל ד ד) שכב על צדך השמאלי וכתיב (שם) ושכבת על צדך הימני אדהכי והכי אתא ההוא תלמידא א״ל מ״ט דשביעתא א״ל השתא אמינא לכו מלתא דשויא לתרווייכו אמר הקב״ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי הוא והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו מנהגו של עולם מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה אם אכזרי הוא הורג את כולן אם רחמן הוא הורג חציין אם רחמן מלא רחמים הוא מייסר את הגדולים שבהם ביסורים אף כך הקב״ה מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל:

ע״וא״ל ההוא מינא לר׳ אבהו אלהיכם כהן הוא דכתיב (שמות כה ב) ויקחו לי תרומה כי קבריה למשה במאי טביל וכי תימא במיא והכתיב (ישעיה מ יב) מי מדד בשעלו מים א״ל בנורא טביל דכתיב (שם סו טו) כי הנה ה׳ באש יבא וגו׳ ומי סלקא טבילותא בנורא א״ל אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא דכתיב (במדבר לא כג) כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים:

ע״זא״ל ההוא מינא לר׳ אבינא כתיב (ש״ב ז כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ מאי רבותייכו אתון נמי ערביתו בהדן דכתיב (ישעיה מ יז) כל הגוים כאין נגדו. א״ל מדידכו אסהידו עלן דכתיב (ע״ב) (במדבר כג ט) ובגוים לא יתחשב. ר׳ אלעזר רמי כתיב (תהלים קמה ט) טוב ה׳ לכל וכתיב (איכה ג כה) טוב ה׳ לקויו משל לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה משקה את כולו כשהוא עודר אינו עודר אלא טובים שבהם:

ע״ח(מ״א כב לו) ויעבור הרנה במחנה אמר ר׳ אחא בר חנינא (משלי יא י) באבוד רשעים רנה באבוד אחאב בן עמרי רנה ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתן של רשעים והכתיב (דה״ב כ כא) בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה׳ כי לעולם חסדו וא״ר יוחנן מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב לפי שאין הקב״ה שמח במפלתן של רשעים דא״ר שמואל בר נחמן א״ר יונתן מ״ד (שמות יד כ) ולא קרב זה אל זה כל הלילה באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב״ה אמר להן הקב״ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני א״ר יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש דיקא נמי דכתיב (דברים כח סג) והיה כאשר שש ה׳ וגו׳ כתיב ישיש ולא כתיב ישוש ש״מ:

ע״טכתיב (מ״א יח ג) ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיהו היה ירא את ה׳ מאד מאי קאמר אמר רבי יצחק הכי א״ל ביעקב כתיב (בראשית ל כז) נחשתי ויברכני ה׳ בגללך וביוסף כתיב (שם לט ה) ויברך ה׳ את בית המצרי בגלל יוסף וביתיה דההוא גברא לא קא מבריך שמא לא ירא אלהים הוא יצאת בת קול ואמרה ועובדיהו היה ירא את ה׳ מאד וביתו של אחאב אינו מזומן לברכה. אמר רבא גדול שנאמר בעובדיה יותר ממה שנאמר באברהם אבינו דאילו באברהם לא כתיב מאד ובעובדיה כתיב מאד. וא״ר יצחק מפני מה זכה עובדיה לנביאות מפני שהחביא מאה נביאים במערה דכתיב (מ״א יח ד) ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה׳ ויקח עובדיה מאה נביאים ויחביאם חמשים חמשים איש במערה מ״ש חמשים חמשים א״ר אלעזר מיעקב למד שנאמר (בראשית לב ט) והיה המחנה הנשאר לפליטה ר׳ אבהו אמר לפי שלא היתה המערה מחזקת יתר מחמשים איש:

פ׳(עובדיה א א) חזון עובדיה כה אמר ה׳ אלהים לאדום מאי שנא עובדיה לאדום א״ר יצחק אמר הקב״ה יבא עובדיה שדר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם ויתנבא על עשו שדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם אמר אפרים מקשאה תלמידו של ר׳ מאיר משום ר״מ עובדיה גר אדומי היה והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא:

פ״א(מ״ב ג כז) ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה רב ושמואל חד אמר לשם שמים וחד אמר לשם ע״ז בשלמא למ״ד לשם שמים היינו דכתיב (שם) ויהי קצף גדול על ישראל אלא למ״ד לשם ע״ז מאי ויהי קצף גדול על ישראל כדר׳ יהושע בן לוי דר׳ יהושע ב״ל רמי כתיב (יחזקאל ה ז) וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם וכתיב (שם יא יב) וכמשפטי וגו׳ עשיתם כמתוקנים שבהם לא עשיתם אבל כמקולקלים שבהם עשיתם:

פ״ב(דף מב) אמר רב אחא בר׳ חנינא א״ר יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא (שמות יב ב) החדש הזה וכתיב התם (שם טו ב) זה אלי ואנוהו תנא דבי ר׳ ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיין אמר אביי הלכו נימרינהו מעומד מרימר ומר זוטרא מכתפי אהדדי ומברכי א״ל רב אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים א״ל האי נשי דידן נמי מברכי אלא כדרב יהודה דאמר רב יהודה ברוך אתה ה׳ אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה׳ מחדש חדשים:

פ״ג(משלי כד ו) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה א״ר אחא בר׳ חנינא א״ר אסי א״ר יוחנן במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה קרי רב יוסף אנפשיה (שם יד ד) ורב תבואות בכח שור:

פ״דולא היו שותין יין כל היום וכו׳ יין מ״ט לא א״ר אחא בר׳ חנינא אמר קרא (משלי לא ד) ולרוזנים אי שכר העוסקין ברזו של עולם אל ישתכרו:

פ״ה(דף מג) אמר רב חייא בר רב אשי אמר רב חסדא היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו שנאמר (משלי לא ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ותניא נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות:

פ״ו(שם ע״ב) א״ר יהושע בן לוי כל הזובח את יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאילו כבדו להקב״ה בשני עולמין בעוה״ז ובעוה״ב דכתיב (תהלים נ כג) זובח תודה יכבדנני ואמר ריב״ל בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב״ה בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר (תהלים נא ט) זבחי אלהים רוה נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר (שם) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה:

פ״זמשנה. היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעוה״ב שכן מצינו בעכן שא״ל יהושע (יהושע ז) בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה וגו׳ ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וגו׳ ומנין שכיפר לו וידויו שנאמר (שם) ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה׳ היום הזה היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא ואם אינו יודע להתודות אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרתי על כל עונותי רבי יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה אמרו לו א״כ יהו כל אדם אומר כן כדי לזכות עצמו:

פ״חת״ר נא אין נא אלא לשון בקשה שאמר ליה הקב״ה ליהושע (יהושע ז יא) חטא ישראל אמר לפניו רבש״ע מי חטא א״ל הקב״ה וכי דלטור אני לך הפל גורלות הלך והפיל גורלות ונפל הגורל על עכן א״ל עכן יהושע בגורל אתה בא עלי אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם אם אני מפיל עליכם גורל על אחד מכם הוא נופל א״ל בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל שנאמר (במדבר כ נה) אך בגורל תחלק הארץ תן תודה אמר רבינא שחודי שחדיה במילי א״ל כלום אני מבקש ממך אלא הודאה תן לו תודה והפטר (יהושע ז) ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה׳ אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי א״ר אסי א״ר חנינא מלמד שמעל עכן בשלש חרמים שנים בימי משה ואחד בימי יהושע שנאמר וכזאת וכזאת עשיתי ר׳ יוחנן אמר משום ר׳ אלעזר ברבי יהושע חמשה ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע שנאמר (שם) אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי ועד השתא מ״ט לא איענוש א״ר יוחנן משום ר׳ אלעזר בר׳ שמעון לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן:

פ״טכתנאי (דברים כט כח) הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי״ן שבעד מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן דברי רבי יהודה א״ל ר׳ נחמיה וכי ענש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן אלא (דף מד) אעכן מ״ט איענוש משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו. (יהושע ז יא) חטא ישראל א״ר אבא היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה. וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם גם גנבו גם כחשו גם שמו בכליהם א״ר אלעאי משום ר׳ יהודה בר מספרתא מלמד שעבר ענן על חמשה חומשי תורה שנאמר חמשה פעמים גם:

צ׳א״ל ריש גלותא לרב הונא כתיב (יהושע ז כד) ויקח יהושע את עכן בן זרח וגו׳ ואת בניו ואת בנותיו וגו׳ אם הוא חטא בניו ובנותיו מה חטאו אמר ליה ולטעמיך אם הוא חטא כל ישראל מה חטאו דכתיב (שם) וכל ישראל עמו אלא לרדותן הכי נמי כדי לרדותן. (שם) וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים בתרתי אמר רבינא הראוי לשרפה לשרפה הראוי לסקילה לסקילה. (שם) וארא בשלל אדרת שנער אחת ומאתים שקלים כסף רב אמר איצטלא דמלתא ושמואל אמר סרבלא דצריפא. (שם) ויציקום לפני ה׳ אמר רב נחמן בא וחבטן לפני המקום אמר לפניו רבש״ע על אלו תהרג רובה של סנהדרין דכתיב (שם) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ותניא שלשה וששה ממש דברי ר׳ יהודה א״ל ר׳ נחמיה וכי נאמר שלשים וששה איש והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה איש אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כנגד רובה של סנהדרין:

צ״אאמר רב נחמן אמר רב מ״ד (משלי יח כג) תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות תחנונים ידבר רש זה משה ועשיר יענה עזות זה יהושע מאי טעמא אילימא משום דכתיב (יהושע ו כא) ויציקום לפני ה׳ ואמר רב נחמן בא וחבטן לפני המקום אטו פנחס לא עביד הכי והכתיב (תהלים קו ל) ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה וא״ר אלעזר ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל מלמד שעשה פלילות עם קונו בא וחבטן לפני המקום אמר לפניו רבש״ע על אלו יפלו כ״ד אלף מישראל דכתיב (במדבר כה ט) ויהיו המתים במגפה כ״ד אלף ואלא מהכא (יהושע ז ז) למה העברת העביר את העם את הירדן משה נמי מימר אמר (שמות ה כב) למה הרעות לעם הזה אלא מהכא (יהושע ז ז) ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן (שם) ויאמר ה׳ אל יהושע קום לך דרש ר׳ שילא א״ל הקב״ה שלך קשה משלהם אני אמרתי (דברים כז ד) והיה בעברכם את הירדן תקימו ואתה ריחקתם ששים מיל בתר דנפיק אוקים רב אמורא עליה ודרש (יהושע יא טו) כאשר צוה ה׳ את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע ולא הסיר דבר מכל אשר צוה ה׳ את משה א״כ מה ת״ל קום לך א״ל אתה גרמת להם והיינו דקא״ל בעי (שם ח ב) ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רק שללה ובהמתה תבוזו לכם:

צ״ב(יהושע ה) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא וגו׳ ויאמר לא כי אני שר צבא ה׳ עתה באתי ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו היכי עביד הכי והא״ר יוחנן אסור לו לאדם שיתן שלום לחברו בלילה חיישינן שמא שד הוא שאני התם דקא״ל אני שר צבא ה׳ עתה באתי ודלמא משקר גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה (שם ע״ב) א״ל אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם ת״ת א״ל על איזה מהם באת א״ל עתה באתי מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק וא״ר יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה אמר ר׳ שמואל בר אויא משמיה דרב גדול ת״ת יותר מהקרבת תמידין שנאמר עתה באתי:

צ״גא״ל אביי לרב דימי האי קרא במערבא במאי מוקמיתו ליה (משלי כה ח) אל תצא לריב מהר פן מה תעשה באחריתה בהכלים אותך רעך ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל בשעה שא״ל הקב״ה ליחזקאל (יחזקאל טז ג) אביך האמורי ואמך חתית אמרה רוח פסקנית לפני הקב״ה רבש״ע אם יבאו אברהם ושרה ויעמדו לפניך אתה אומר להם ומכלים אותם ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל ומי אית ליה רשותא כולי האי אין דא״ר יוסי בר חנינא שלש שמות יש לו פסקון אטמון סגרון פסקון שפוסק דברים כלפי מעלה אטמון שאוטם עונותיהם של ישראל סגרון כיון שסוגר שוב אינו פותח:

צ״ד(איוב לו יט) היערוך שועך לא בצר א״ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלא לא הקדים אברהם תפלה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט ר״ל אמר כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה ר׳ יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצים את כחו ואל יהו לו צרים מלמעלה:

צ״הכתיב (ד״ה א ב ו) ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כלם חמשה מאי כלם חמשה כלם חמשה הם לעוה״ב כתיב זמרי וכתיב (יהושע ז׳:י״ט) עכן רב ושמואל חד אמר עכן שמו ולמה נקרא שמו זמרי שעשה מעשה זמרי וחד אמר זמרי שמו ולמה נקרא שמו עכן שעיכן עונותיהם של ישראל:

צ״ופיסקא. לנקות עצמו וינקה את עצמו כדי שלא להוציא לעז על בתי דינים ועל העדים ת״ר מעשה באחד שיצא ליהרג אמר אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ואם אין בי עון זה תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ובית דין וכל ישראל מנוקין והעדים לא תהא להם מחילה לעולם כששמעו חכמים לדבריו אמרו להחזירו אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא יהרג ויהא קולר תלוי בצוארי העדים כל כמיניה לא צריכה דקא הדרי בהו סהדי וכי הדרי בהו מאי הוי והא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לא צריכה דאף ע״ג דקא יהבי טעמא למלתייהו כי ההוא מעשה דבעיא מיכסא:

צ״ז(דף מו) משנה. כיצד תולין אותו וכו׳ ואם לן עובר עליו בלא תעשה שנאמר (דברים כא כג) לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי וגו׳ כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל. אמר רבי מאיר בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך ק״ו על דמם של צדיקים ולא זה בלבד אמרו אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים אינו עובר עליו:

צ״חולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו אלא שתי בתי קברות היו מתוקנים לב״ד אחת לנהרגין ולנחנקין ואחת לנסקלין ולנשרפין נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברים אותם במקומם והקרובים באים ושואלים בשלום הדיינים ובשלום העדים כלומר שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם (שם ע״ב) ולא היו מתאבלים אבל אוננים שאין אנינות אלא בלב. תניא א״ר מאיר משלו משל למה הדבר דומה לשני אחים תאומים בעיר אחת אחד מינוהו מלך ואחד יצא ללסטיות צוה המלך ותלאוהו כל הרואה אותו אומר המלך תלוי צוה המלך והורידוהו:

צ״טא״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מנין למלין את מתו שעובר עליו בלא תעשה שנאמר (דברים כא כג) לא תלין נבלתו על העץ וא״ר משום רשב״י רמז לקבורה מן התורה מנין ת״ל כי קבור תקברנו מכאן רמז לקבורה מן התורה א״ל שבור מלכא לרב חסדא קבורה מדאורייתא מנא לכו אשתיק ולא אמר ולא מידי א״ל רב אחא בר יעקב אימסר עלמא בידי דטפשאי איבעי ליה למימר כי קבור דליעבד ליה ארון תקברנו לא משמע ליה ולימא מדקבור צדיקי מנהגא בעלמא מדאקבריה רחמנא למשה דלא לישתני ממנהנא ת״ש (מ״א יד יג) וספדו לו כל ישראל וקברו אותו דלא לישתני ממנהגא (ירמיה טז ד) לא יספדו ולא יקברו דלשתנו ממנהגא:

ק׳איבעיא להו הספדא יקרא דחיי או יקרא דשכבי הוא למאי נ״מ דאמר לא תספדיה לההוא גברא א״נ לאפוקי מיורשים מאי ת״ש (בראשית כג ב) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה אי אמרת משום יקרא דחיי הוא משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה שרה גופה ניחא לה כי היכי דנתיקר בה אברהם ת״ש וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא בני יקרא נינהו ניחא להו לצדיקי דנתייקרו בהו אינשי ת״ש לא יספדו ולא יקברו אי אמרת משום יקרי דשכבי שפיר דהני לאו בני יקרא נינהו אלא אי אמרת יקרא דחיי הוא הא נמי יספדו כי היכי דתיהוי להו יקרא לאינשי לא ניחא לצדיקיא דנתייקרו ברשעיא תא שמע (ירמיה לד ה) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים וגו׳ והוי אדון וגו׳ אי אמרת יקרא דחיי הוא מאי נפקא ליה מיניה ה״ק ליה לתייקרו בך ישראל כי היכי דאתייקרו באהבתך (דף מז) תא שמע (תהלים טו ד) נבזה בעיניו נמאס זה חזקיה מלך יהודה שגירר עצמותיו של אביו במטה של חבלים ואי אמרת יקרא דחיי היא מ״ט עביד הכי משום דתיהוי כפרה לאביו ומשום כפרה דאבוה משהי ליה ליקרא דכל ישראל ישראל גופייהו ניחא להו דמחלי יקרייהו לגביה ת״ש אמר להו רבי אל תספדוני בעיירות ואי אמרת יקרא דחיי הוא מאי נפקא ליה מיניה קסבר רבי לתייקרו בי ישראל טפי פורתא תא שמע ר׳ נתן אומר סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה מת שלא נספד ולא נקבר או שהיה גוררתו או שהיו גשמים מזלפים על מטתו זהו סימן יפה למת ש״מ יקרא דשכבא הוא ש״מ.

100

ק״אא״ר אחא בר חנינא מנין שאין קוברין רשע אצל צדיק דכתיב (מ״ב יג לב) ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וגו׳ ויחי ויקם על רגליו וגו׳ א״ל רב פפא ודלמא לקיומי (שם) ויהי נא ברוחך פי שנים אלי א״ל אי הכי היינו דתניא (שם יג) על רגליו עמד ולביתו לא הלך אלא ויהי נא פי שנים היכי משכחת לה דאחייה אמר ליה ר׳ יוחנן שריפא צרעת נעמן שהיא שקולה כמת דכתיב (במדבר יב יב) אל נא תהי כמת וכשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל:

101

ק״ב(דף מח ע״ב) ת״ר הרוגי מלכות נכסיהם למלך הרוגי ב״ד נכסיהם ליורשים אמרו לר״י והלא כבר נאמר (מ״א כא טז) הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו אמר להם בן אחי אביו היה וראוי ליורשו היה אמרו לו והלא הרבה בנים היו לו אמר להן אותו ואת בניו הרג שנאמר (שם ב ט כו) אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי ורבנן ההוא בנים הראויין לצאת ממנו בשלמא למ״ד ונכסיהם למלך היינו דכתיב (שם א כא יג) ברך נבות אלהים ומלך אלא למ״ד נכסיהם ליורשים למה לי ומלך ולטעמיך אלהים למה לי אלא לאפושי ריתחא הכא נמי לאפושי ריתחא. בשלמא למ״ד נכסיהם למלך היינו דכתיב (מ״א ב ל) וינס יואב אל אהל ה׳ ויחזק בקרנות המזבח וכתיב (שם) ויאמר לא כי פה אמות אלא למ״ד נכסיהם ליורשים מאי נפקא ליה מיניה לחיי שעה:

102

ק״ג(מ״א ב) וישב בניהו את המלך דבר לאמר בה דבר יואב וכה ענני א״ל זיל אימא ליה תרתי לא תעביד בההוא גברא אי קטלת ליה קבול לטותיה דלתטייה אבוך ואי לא שבקיה דליקום בלטותיה דלטייה אבוך (שם) ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקלל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד (ש״ב ג כג) ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם זב מרחבעם דכתיב (מ״א יב יח) והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב (ויקרא טו ז) כל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא מצורע מעזיהו דכתיב (ד״ה ב כו ט) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה׳ אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת וכתיב (שם) והצרעת זרחה במצחו. מחזיק בפלך מאסא דכתיב (מ״א טו כג) רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזו פודגרא א״ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכי דמי א״ל כמחט בבשר החי מנא ידע אבע״א מיחש הוה חייש ביה ואבע״א מרביה הוה גמיר לה ואבע״א (תהלים כה יד) סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם. נופל בחרב מיאשיהו דכתיב (ד״ה ב לה כג) ויורו היורים למלך יאשיהו ואמר רב יהודה א״ר שעשו כל גופו ככברה. וחסר לחם מיכניה דכתיב (מ״ב כה ל וירמיהו נ״ב:ל״ד) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו א״ר יהודה א״ר היינו דאמרי אינשי (דף מט) תהא ליטא ולא תהא מלטטא אתיוה ליואב לדייניה א״ל מ״ט קטלתיה לאבנר א״ל גואל הדם דעשהאל הואי עשהאל רודף הוה א״ל היה לו להצילו באחד מאבריו א״ל לא הוה יכיל ליה א״ל השתא בדופן חמישית כיון ליה דכתיב (ש״ב ב לה) ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש וא״ר יוחנן בדופן חמישית במקום שמרה וכבד תלוים בו באחד מאבריו לא יכיל ליה אמרו ליה ניזיל אבנר מ״ט קטלתיה לעמשא א״ל מורד במלכות הוה דכתיב (ש״ב כ ה) ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו׳ וילך עמשא להזעיק את איש יהודה ויוחר וגו׳ אמרו ליה עמשא אכין ורקין דרש אשכחינהו לישראל דפתיח להו במסכת אמר כתיב (יהושע א׳:י״ח) כל אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת יכול אפילו לד״ת ת״ל (שם) רק חזק ואמץ אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה דכתיב (מ״א ב כח) והשמועה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה מאי לא נטה א״ר יהודה שבקש לנטות ולא נטה ומ״ט לא נטה א״ר אלעזר עדיין לחלוחית של דוד קיימת ר׳ יוסי בר׳ חנינא אמר עדיין אצטגניני של דוד קיימין דאמר ר׳ יהודה אמר רב ת׳ ילדים היו לו לדוד וכולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלורית היו ומהלכין בראשי הגייסות והן הן בעלי אגרופין של דוד:

103

ק״דופליגי דר׳ אבא בר כהנא דא״ר אבא בר כהנא אלמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה כדכתיב (ש״ב ח טז) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב על הצבא מ״ט דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומ״ט יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה. (שם ג) ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסרה ודוד לא ידע מה בור הסרה אמר ר׳ אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לאבנר שיהרג (שם) ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי א״ר יוחנן שדנו בדין סנהדרין א״ל מ״ט קטלתיה לעשהאל עשהאל רודף הוה היה לך להצילו באחד מאיבריו לא יכילנא ליה השתא בדופן חמישית איכוונית ליה באחד מאיבריו לא יכלת ליה לדבר אתו בשלי א״ר יהודה אמר רב לדבר אתו על עסקי שלו (שם) ויכהו שם אל החומש אמר ר׳ יוחנן בדופן חמישית מקום שמרה וכבד תלויים בו (מ״א ב לב) והשיב ה׳ את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם טובים שהם דרשו אכין ורקין והוא לא דרש וצדיקים שהם בפה ולא עשו והוא באגרת ועשה (שמואל ב כ׳:י׳) ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב וגו׳ אר״י אמר רב שלא חשדו (מ״א ב) ויקבר בביתו במדבר אטו ביתו מדבר הוא אמר רב יהודה אמר רב כמדבר מה מדבר מופקר לכל אף ביתו של יואב מופקר לכל ד״א כמדבר הזה מה מדבר הזה מנוקה מגזל ועריות אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות (ד״ה א יא ח) ויואב יחיה את שאר העיר אמר רב יהודה אמר רב אפילו מוניני וצחנתא טעים פריס להו:

104

ק״ה(דף נב) תניא היה ר״מ אומר מה ת״ל (ויקרא כא ט) את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קדש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומרים ארור שזו ילד ארור שזו גידל ארור שיצאה זו מחלציו אמר רב אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפילו לרשיעא בר צדיקא כמאן כהאי תנאי. תניא אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטים של אש יצאו מבית קדשי הקדשים ונחלקו לד׳ ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ושרפום והכתיב (שם) ותאכל אותם. אותם ולא בגדיהם:

105

ק״ווכבר היו משה ואהרן מהלכים בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהם וכל ישראל אחריהם א״ל נדב לאביהוא אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור אמר להן הקב״ה נראה מי קובר את מי א״ר פפא היינו דאמרי אינשי נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני:

106

ק״זא״ר אלעזר (שם ע״ב) למה ת״ח דומה לפני עם הארץ בתחלה דומה לו לקיתון של זהב סיפר עמו דומה לו לקיתון של כסף נהנה ממנו דומה לו לקיתון של חרס כיון שנשבר שוב אין לו תקנה:

107

ק״ח(דף נו) ת״ר ז׳ מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם וע״ז וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי (שם ע״ב) ר׳ חנניא בן גמליאל אומר אף על הדם מן החי ר׳ חידקא אומר אף על הסירוס ר׳ שמעון אומר אף על הכשוף ר׳ יוסי אומר כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו (שם יח) לא ימצא בך מעביר בנו וגו׳. ר׳ יהודה אומר אדם הראשון לא נצטוה אלא על ע״ז בלבד שנאמר (בראשית ב טז) ויצו ה׳ אלהים על האדם ר׳ יהודה בן בתירא אומר אף על ברכת השם וי״א אף על הדינין:

108

ק״ט(דף נח) אמר ריש לקיש כל המגביה ידו על חברו אע״פ שלא הכהו נקרא רשע שנא׳ (שמות ב יג) ויאמר לרשע למה תכה רעך הכית לא נאמר אלא תכה אע״פ שלא הכהו נקרא רשע זעירי א״ר חנינא נקרא חוטא שנאמר (ש״א ב טז) ואם לא לקחתי בחזקה וכתיב (שם) ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה׳ רב הונא אמר תקצץ ידו שנאמר (איוב לח טו) וזרוע רמה תשבר רב הונא קץ ידא ר׳ אלעזר אומר אין לו תקנה אלא קבורה שנאמר (שם כב ח) ואיש זרוע לו הארץ ואמר ר״א לא נתנה קרקע אלא לבעלי זרועות שנאמר ואיש זרוע לו הארץ. ואמר ר״ל מ״ד (משלי יב יא) עובד אדמתו ישבע לחם אם אדם עושה עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם ואם לאו לא ישבע לחם:

109

ק״י(שם ע״ב) אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה דכתיב (בראשית א כט) לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם וכשבאו בני נח התיר להם שנאמר (בראשית ט ג) כירק עשב נתתי לכם את כל יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו ת״ל (שם) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו וגו׳. תניא ר״ש בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלא נתקלל נחש כל אחד ואחד מישראל היו מזמינים לו שני נחשים טובים אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלבונים טובים ומרגליות טובות ולא עוד אלא שמפשילין לו רצועה מתחת זנבו ומוציא בו עפר לגינתו ולחורבתו מיתיבי רבי יהודה בן תימא אומר אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומצננין לו יין והציץ בו נחש וראה כבודו ונתקנא בו התם בבשר היורד מן השמים ומי איכא בשר היורד מן השמים אין כי הא דרבי שמעון בן חלפתא הוה קא אזיל באורחא פגעו ביה הנך אריותא והוה קא נהמי באפיה אמר (תהלים קד כא) הכפירים שואגים לטרף נחותו תרתי אטמתי חדא אכלוה וחדא שבקוה אייתי ואתא לבי מדרשא בעו עלה דבר טמא הוא זה או דבר טהור א״ל אין דבר טמא יורד מן השמים:

110

קי״א(דף סה) ואף שאלה זו שאל טורנוסרופוס את ר״ע א״ל מה יום מיומים א״ל ומה גבר בגוברין א״ל דמרי צבי שבת נמי דמרי צבי אמר ליה הכי קאמינא לך מי יימר דהאידנא שבת א״ל נהר סמבטיון יוכיח בעל אוב יוכיח קברו של אביו יוכיח שאינו מעלה עשן בשבת א״ל בזיתו ביישתו וקללתו:

111

קי״בתניא (דברים יח) ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה וכשהיה ר״ע מגיע למקרא זה היה בוכה ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה עאכ״ו אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו שנאמר (ישעיה נט ב) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם אמר רבא אי בעו צדיקי ברו עלמא שנאמר עונותיכם היו מבדילים רבא ברא גברא שדריה לקמיה דר׳ זירא הוה קא משתעי בהדיה ולא הוה קא מהדר ליה א״ל מן חבריא את הדר לעפרך ר׳ חנינא ורבי הושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקו בספר יצירה ומיברא להו עגלא תלתא ואכלו ליה:

112

קי״גת״ר מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו בנו קורא לו מאחריו עורב קורא לו צבי הפסיקו בדרך נחש מימינו ושועל משמאלו (דף סו) אל תתחיל בי שחרית הוא ר״ח הוא מוצאי שבת הוא ת״ר לא תנחשו כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות בדגים ובכוכבים:

113

קי״דזעירי איקלע לאלכסנדריא של מצרים זבן חמרא כי מטא לאשקויי מיא פשר קם אגמלא דאסקוניתא א״ל אי לאו דזעירי את לא הוי מהדרינן לך מי איכא דזבין מידי הכא ולא בדק ליה אמיא. ינאי איקלע לההיא אושופיזא אמר להו אשקיון מיא קריבו ליה שתיתא חזייה לההיא אתתא דהוה קא מרחשן שיפוותה שדי פורתא מיניה הוו עקרבי אמר להו אנא שתאי מדידכו ואתון נמי שתו מדידי אשקייה הות חמרא רכבא סליק לשוקא אתא חברתה פשרא לה חזיוהו אינשי דרכיב אאתתא בשוקא. (שם) ותעל הצפרדע ותכס וגו׳ א״ר אלעזר צפרדע אחת היתה והשריצה ומלאה כל ארץ מצרים כתנאי ר״ע אומר צפרדע אחת היתה ומלאה כל ארץ מצרים א״ל רבי אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדות כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות צפרדע אחת היתה ושרקה להם והם באו:

114

קי״ה(דף סח) תניא כשחלה רבי אליעזר נכנסו ר״ע וחבריו לבקרו הוא יושב בקינוף שלו והם יושבים בטרקלין שלו ואותו היום ע״ש היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו גער בו ויצא בנזיפה אמר להם לחבריו כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה אמר להו דעתו ודעת אמו נטרפה האיך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עלו נכנסו וישבו לפניו מרחוק ארבע אמות אמר להם למה באתם אמרו לו ללמוד תורה באנו אמר להם ועד עכשיו למה לא באתם אמרו לו לא היה לנו פנאי. אמר להם תמה אני אם ימותו מיתת עצמן א״ל ר״ע שלי מהו א״ל שלך קשה משלהן נטל ב׳ זרועותיו והניחן על לבו אמר אוי לכם ב׳ זרועותי שהם כשני ספרי תורות שנגללין הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת ולא עוד אלא שאני שונה ש׳ הלכות בבהרת עזה ולא היה אדם שואלני בהם דבר מעולם ולא עוד אלא שאני שונה ש׳ הלכות ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעות קשואין ולא היה אדם שואלני בהם דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף פעם אחד אני והוא היינו מהלכים בדרך אמר לי ר׳ למדני בנטיעות קשואין אמרתי דבר אחד ונתמלאה כל השדה קשואים אמר לי רבי למדתני נטיעתן למתי עקירתן אמרתי דבר אחד נתקבצו כולן למקום אחד אמרו לו הכדור והאמום מהו וכו׳ אמר להם טהור ויצתה נשמתו בטהרה עמד ר׳ יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר למוצאי שבת פגע בו ר״ע בין קסרי ללוד והיה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ פתח עליו בשורה ואמר (מ״ג ב יב) אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן:

115

קי״ו(דף סט ע״ב) דורות הראשונים היו מולידים בני שמונה שנים מנ״ל מהכא (שמות לה ל) ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וכתוב (ד״ה א ב י) ותמת עזובה אשת כלב ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוה בר תליסר שני דכתיב איש איש ממלאכתו אשר המה עושים ותניא שנה ראשונה עשה משה משכן שניה הקים משכן ושלח מרגלים וכתיב (יהושע יד ז) בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה עבד ה׳ וגו׳ ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה. כמה הויא להו ארבעים דל ארביסר דהוה בצלאל פשו להו עשרין ושית דל תרתי שני דתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד:

116

קי״ז(דף ע) אמר ר׳ חנן לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים שנא׳ (משלי לא ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש א״ר יצחק מ״ד (שם כג) אל תרא יין כי יתאדם אל תרא יין שמאדים פניהם של רשעים בעוה״ז ומלבין פניהם לעוה״ב. רבא אמר אל תרא יין כי יתאדם אל תרא יין שאחריתו דם רב כהנא רמי כתיב תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש. רבא רמי כתיב (תהלים קד טו) ישמח וקרינן ישמח זכה משמח לא זכה משממתו והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין. א״ר עמרם בריה דר״ש בר אבא מ״ד (משלי כג כט) למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך. כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא האי קרא מאן דדריש ליה מרישיה לסופיה מדריש ומסופיה לרישיה מדריש. דרש עובר גלילאה י״ב ווי״ן נאמרו ביין (בראשית ט כ) ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם וגו׳ וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן. ויחל נח איש האדמה ויטע כרם אמר רב חסדא אמר רב עוקבא ואמרי לה אמר מר עוקבא אמר ר׳ זכאי א״ל הקב״ה לנח נח לא היה לך ללמוד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין כמ״ד אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה דתניא ר״מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה (ע״ב) שאין לך דבר שמביא לאדם יללה אלא יין ר׳ יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן ר׳ נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר (בראשית ג ז) ויתפרו עלה תאנה:

117

קי״ח(משלי לא א) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו א״ר יוחנן משום רשב״י מלמד שכפאתו אמו על העמוד ואמרה לו (שם) מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי מה ברי הכל יודעין שאביך ירא שמים היה עכשיו יאמרו אמו גרמה לו ומה בר בטני כל הנשים של בית אביך כיון שמתעברות שוב אינם רואות פני המלך ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מזורז ומלובן ומה בר נדרי כל הנשים של בית אביך היו נודרות ואומרות יהא לי בן הגון למלכות ואני נדרתי ואמרתי יהא לי בן זריז ומלובן וממולא בתורה והגון לנביאות. אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין אל למלכים אמרה לו בני מה לך אצל מלכים ששותין יין ומשתכרים ואומרים למה לנו אל ולרוזנים אי שכר מי שכל רזי עולם גלויים לו ישתה יין וישתכר. א״ד מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו ישתה יין וישתכר. אמר ר׳ יצחק מנין שחזר שלמה והודה לאמו דכתיב (שם ל ב) כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי כי בער אנכי מאיש מנח דכתיב (בראשית ט כ) ויחל נח איש האדמה ולא בינת אדם לי זה אדם הראשון:

118

קי״ט(דף עא) אמר ר׳ זירא כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים שנאמר (משלי כג כג) וקרעים תלביש נומה:

119

ק״כתניא ר׳ יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר. (דברים כא) בקולנו ומדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין. תניא א״ר שמעון וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו אלא לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר. א״ר יונתן אני ראיתיו וישבתי על קברו. כמאן אזלא הא דתניא עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר כר׳ אליעזר דתניא רא״א כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת דכתיב (דברים יג יז) ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת באש וכיון דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב (שם יב ד) לא תעשון כן לה׳ אלהיכם א״ר יונתן אני ראיתיה וישבתי על תלה:

120

קכ״א(דף עב) תניא רבי יוסי הגלילי אומר וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לב״ד ויסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסופו מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם. שקט לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנאה להם והנאה לעולם. יין ושינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם. פזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם:

121

קכ״ב(דף עו) אל תחלל את בתך להזנותה (ויקרא יט כט) רבי אליעזר אומר זה המשיא בתו לזקן ר״ע אומר זה המשהה בתו בוגרת. א״ר כהנא משום ר״ע (ע״ב) איזהו עני רשע ערום זה המשהה בתו בוגרת. וא״ר כהנא משום ר״ע הוי זהיר מן היועצך לפי דרכו. א״ר יהודה אמר רב המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר אבידה לעכו״ם עליו הכתוב אומר (דברים כט יח) למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה׳ סלוח לו:

122

קכ״ג(דף פ ע״ב) א״ל שמואל לרב יהודה שיננא (דף פא) לא תימא ליה לאבוך הכי דתניא הרי שהיה אביו עובר על ד״ת לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא אומר לו אבא כך כתיב בתורה סוף סוף היינו הך אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך:

123

קכ״דדרש רב אחא בר חנינא מ״ד (יחזקאל י״ח:ו׳) אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבותיו ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל שלא הלך בקומה זקופה ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חבירו ואל אשה נדה לא יקרב שלא נהנה מקופה של צדקה וכתיב (שם) צדיק הוא חיה יחיה. וכשהיה ר״ג מגיע למקרא זה היה בוכה ואמר מאן דעביד לכולהו הוא דחיי בחדא בינייהו לא חיי א״ל ר״ע אלא מעתה (ויקרא יח כד) אל תטמאו בכל אלה הכא נמי בכולהו אין בחדא מינייהו לא אלא בכל אחת מכל אלה הכי נמי באחת מכל אלה:

124

קכ״ה(דף פח ע״ב) תניא א״ר יוסי מתחלה לא היו מרבין מחלוקת בישראל אלא ב״ד של שבעים ואחד יושבים בלשכת הגזית ושני בתי דינין של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ושאר בתי דינין של כ״ג יושבים בכל עיירות ישראל הוצרך הדבר לשאול שואל מב״ד שבעירו אם שמעו אמרו להם ואם לאו באים לזה שסמוך לעירו אם שמעו אמרו להם ואם לאו באים לזה שעל פתח הר הבית וכו׳ עד באים ללשכת הגזית ששם יושבים מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים יושבים בחיל נשאלה שאלה בפניהם אם שמעו אמרו להם ואם לאו עומדין למנין רבו המטמאין טמאו רבו המטהרין טהרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית התורה כשתי תורות משם כותבין ושולחין בכל מקומות כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו משם מעלין אותו להר הבית משם לעזרה משם ללשכת הגזית:

125

קכ״ושלחו מתם אי זה בן עוה״ב ענוותן ושפל ברך שייף עייל שייף ונפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה יהבו ביה רבנן עינייהו ברב עולא בר אבא:

126

קכ״זתנו רבנן שלשה מיתתן בידי אדם המתנבא מה שלא שמע וכו׳ כגון צדקיה בן כנענה דכתיב (מ״א כב יא) ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל מאי הוה ליה למעבד רוח נבות אטעיתיה דכתיב (שם) ויאמר ה׳ מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויצא הרוח ויעמוד לפני ה׳ ויאמר אני אפתנו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. א״ר יהודה מאי צא צא ממחיצתי מאי רוח א״ר יוחנן רוחו של נבות היזרעאלי. הוה ליה למידק כדרבי יצחק דא״ר יצחק סגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד. עובדיה אמר (עובדיה) זדון לבך השיאך. ירמיה אמר (ירמיה מט) תפלצך השיא אותך זדון לבך והני מדקאמרי כולהו כהדדי ש״מ לאו כלום קאמרי. דלמא לא הוה ידע ליה להא דר׳ יצחק יהושפט הוה התם וקאמר להו דכתיב (מ״א כב) ויאמר יהושפט האין פה נביא עוד לה׳ א״ל הא איכא כל הני א״ל כך מקובלני מבית אבי אבא סגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד:

127

קכ״חהמתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה בן עזור דקאי ירמיה בשוק העליון וקאמר (ירמיהו מ״ט:ל״ה) כה אמר ה׳ הנני שובר את קשת מלך עילם נשא חנניה ק״ו בעצמו ומה עילם שלא באה אלא לעזור את בבל אמר הקב״ה הנני שובר את קשת עילם כשדים עצמן עאכ״ו אתא איהו בשוק התחתון אמר (שם כח) כה אמר ה' שברתי את עול מלך בבל א״ל רב פפא לאביי האי לחבירו נמי לא נאמר א״ל כיון דאתיהיב ק״ו למידרש כמאן דאיתמר ליה דמי הוא ניהו דלא נאמר לו. המתנבא בשם ע״ז כגון נביאי הבעל. הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי. המוותר ע״ד נביא כגון (ע״ב) חבריה דמיכה דכתיב (מ״א כ לה) ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו וכתיב (שם) ויאמר לו יען אשר לא שמעת. ונביא שעבר על דברי עצמו כגון עדו הנביא דכתיב (שם יג) כי כן צוה אותי וכתיב (שם) ויאמר לו גם אני נביא כמוך וכתיב (שם) וישב אתו וכתיב (שם) וילך וימצאהו אריה:

128

קכ״טתני תנא קמיה דרב חסדא הכובש את נבואתו לוקה א״ל מאן דאכיל חמרי בארבילא לקי מאן מתרי ביה אמר אביי חבריה נביאי. מנא ידעי אמר אביי דכתיב (עמוס ג ז) כי לא יעשה ה׳ אלהים דבר כי אם גלה סודו ודלמא הדרי ביה אם איתא דהדרי ביה אודועי הוו מודעי לכולהו נביאיו והא יונה דהדרי ביה ולא אודעוהו יונה מעיקרא נינוה נהפכת א״ל איהו לא ידע אי לטובה אי לרעה. המוותר על דברי נביא מנא ידע דאיענש דיהב ליה אות והא מיכה דלא יהב ליה אות ואיענש היכא דמוחזק שאני דאי לא תימא הכי אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק. אליהו בהר הכרמל היכי סמכי ליה ועבדי ליה שחוטי חוץ אלא היכא דמוחזק שאני:

129

ק״ל(בראשית כב א) ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם מאי אחר א״ר יוחנן משום ר׳ יוסי בן זמרא אחר דבריו של שטן דכתיב (שם כא ח) ויגדל הילד ויגמל אמר שטן לפני הקב״ה רבש״ע זקן זה חננתו לק׳ שנה פרי בטן מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך א״ל כלום עשה אלא בשביל בנו אם אני אומר לו זבח את בנך לפני מיד זובחו מיד והאלהים נסה את אברהם ויאמר קח נא את בנך א״ר שמעון בר אבא אין נא אלא לשון בקשה משל למלך ב״ו שעמדו עליו מלחמות הרבה והיה לו גבור אחד ונצחן לימים עמדה עליו מלחמה חזקה א״ל בבקשה ממך עמוד לי במלחמה זו שלא יאמרו הראשונים אין בהם ממש אף הקב״ה אמר לאברהם נסיתיך בכמה נסיונות ועמדת בכולן עכשיו עמוד לי בנסיון זה שלא יאמרו אין ממש בראשונים. את בנך. שני בנים יש לי. את יחידך. זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אשר אהבת. תרוייהו רחומי לי. את יצחק. וכל כך למה כדי שלא תטרף דעתו עליו:

130

קל״אקדמו שטן לדרך א״ל (איוב ד ב) הנסה דבר אליך תלאה הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק כושל יקימון מליך כי עתה תבא אליך ותלא א״ל (תהלים כו יא) אני בתמי אלך. א״ל (איוב ד) הלא יראתך כסלתך א״ל זכר נא מי הוא נקי אבד. כיון דחזא דלא קא שמע ליה א״ל ואלי דבר יגונב כך שמעתי מאחורי הפרגוד שה לעולה ואין יצחק לעולה א״ל כך עונשו של בדאי שאפילו אמר אמת אין שומעין לו. ר׳ לוי אומר אחר דבריו של ישמעאל ליצחק א״ל ישמעאל ליצחק אני גדול ממך במצות שאתה מלת בן שמונת ימים ואני בן י״ג שנה אמר לו ובאבר אחד אתה מגרה בי אם אמר לי הקב״ה זבח עצמך לפני אני זובח מיד והאלהים נסה את אברהם:

131

קל״במשנה. כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב שנאמר (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעוה״ב האומר אין תחית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס. ר' עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה ואומר (שמות טו כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו:

132

קל״גשלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים ירבעם, אחאב ומנשה. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר (דהי״ב לג יג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישבהו ירושלים למלכותו אמרו ליה למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא השיבו. ארבעה הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגיחזי:

133

קל״דגמרא. וכל כך למה תנא הוא ספר בתחית המתים לפיכך לא היה לו חלק בתחית המתים שכל מדותיו של הקב״ה מדה כנגד מדה דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מנין שכל מדותיו של הקב״ה מדה כנגד מדה שנאמר (מ״ב ז א-ב) ויאמר אלישע שמעו דבר ה' בעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון וכתיב (שם) ויען השליש וגו׳ ויאמר וחנה ה׳ עושה ארובות בשמים היהיה בדבר הזה ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל (ע״ב) וכתיב (שם) ויהי לו כן וירמסו אותו העם בשער וימות ודלמא קללת אלישע גרמה ליה דאמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפילו בחנם היא באה א״כ לכתוב וירמסוהו וימות מאי בשער על עסקי שער. א״ר יוחנן מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר (במדבר יח כח) ונתתם ממנו את תרומת ה׳ לאהרן הכהן וכי אהרן הכהן לעולם קיים שישראל נותנים לו תרומה אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנים לו תרומה מכאן לתחית המתים מן התורה. דבי רבי ישמעאל תנא לאהרן כאהרן מה אהרן חבר אף בניו חברים מכאן שאין נותנים מתנה לכהן עם הארץ. א״ר שמואל בר נחמני מנין שאין נותנים תרומה לכהן עם הארץ שנאמר (דהי״ב לא ד) ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה׳ כל המחזיק בתורת ה׳ יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת ה׳ אין לו מנת. אמר רב אחא בר אדא אמר רב יהודה כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאילו נתנה לפני ארי מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל אף כהן עם הארץ ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה. רבי יוחנן אומר אף גורם לו מיתה שנאמר (ויקרא כב ט) ומתו בו כי יחללוהו. דבי ר"א בן יעקב תנא אף משיאו עון אשמח שנאמר (שם) והשיאו אותם עון אשמח באכלם את קדשיהם. תניא רבי סימאי אומר מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר (שמות ו) וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחית המתים מן התורה. שאלו צדוקים את רבן גמליאל מנין שהקב״ה מחיה מתים אמר להן מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קבלו ממנו מן התורה דכתיב (דברים לא טז) ויאמר ה׳ אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם. אמרו ליה ודילמא וקם העם הזה וזנה. מן הנביאים דכתיב (ישעיה כו יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך ודלמא מתים שהחיה יחזקאל. מן הכתובים דכתיב (שיר ז י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים דילמא רחושי מרחשן שפוותייהו בעלמא כדרבי יוחנן דאר״י משום ר״ש בן יהוצדק כל מי שנאמרה הלכה משמו בעוה״ז שפתותיו דובבות בקבר שנאמר דובב שפתי ישנים עד שאמר להם מקרא זה (דברים יא ט) אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לתת להם לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחית המתים מן התורה. וי״א מן המקרא הזה אמר להם שנאמר (שם ד ד) ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום מה היום כלכם קיימים אף לעוה״ב כלכם קיימים. שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניא מנין שהקב״ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד לחיות אמר להו תרוייהו מן מקרא הזה שנאמר (שם לא טז) ויאמר ה׳ אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם ודלמא וקם העם הזה וזנה אמר להו נקוטו מיתא פלגא בידייכו דיודע מה שעתיד להיות. איתמר נמי אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי מנין שהקב״ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות שנאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו׳:

134

קל״התניא א״ר אליעזר ברבי יוסי בדבר זה זייפתי ספרי כותים שהיו אומרים אין תחית המתים מן התורה אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שאתם אומרים אין תחית המתים מן התורה הרי הוא אומר (במדבר טו לא) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה הכרת תכרת בעוה״ז עונה בה לאימת לאו לעוה״ב:

135

קל״ושאלה קליאופטרא מלכתא את ר״מ אמרה ידענא דחיי שכבי דכתיב (תהלים עב טז) ויציצו מעיר כעשב הארץ אלא כשהן עומדים עומדים ערומים או בלבושיהם עומדים אמר לה ק״ו מחטה ומה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושים צדיקים שנקברים בלבושיהם עאכ״ו:

136

קל״זאמר ליה קיסר לרבן גמליאל אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי (דף צא) אמרה ליה ברתיה שבקיה ואנא מהדרנא ליה שני יוצרים יש בעירנו אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט איזה מהן משובח אמר לה זה שיוצר מן המים אמרה ליה מן המים צר מן הטיט לא כל שכן. דבי רבי ישמעאל תנא ק״ו מכלי זכוכית מה כלי זכוכית שעמלן ברוח ב״ו נשברו יש להם תקנה ב״ו שברוחו של הקב״ה עאכ״ו. א״ל ההוא מינא לר' אמי אמריתו דשכבי חיי תא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי א״ל אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך ב״ו שאמר לעבדיו לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר הלכו ובנו אותו לימים נפלו אמר להם חזרו ובנו אותן במקום שיש עפר ומים אמרו לו אין אנו יכולין כעס עליהם אמר להם במקום שאין מים ועפר בניתם עכשיו שיש מים ועפר עאכ״ו ואם אין אתה מאמין צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה למחר השריץ ונעשה כולו בשר שמא תאמר לזמן מרובה עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחת למחר ירדו גשמים ונתמלא כלו חלזונות. א״ל ההוא צדוקי לגביחה בן פסיסא אוי לכון חייביא דאמריתון מיתיא חיין דחיין מיתי דמיתי חיין א״ל אוי לכון חייביא דאמריתון מיתי לא חיין דלא הוו הוו דהוו לא כל שכן אמר ליה חייביא קרית לי אי קאימנא בעיטנא בך ופשיטנא לעקמומותך מינך א״ל אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא ושכר הרבה תיטול:

137

קל״חת״ר בכ״ד בניסן איתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלים כשבאו בני אפריקא לדון עם ישראל לפני אלקסנדרוס מוקדון אמרו לו ארץ כנען שלנו היא דכתיב (במדבר לד ב) ארץ כנען לגבולותיה וכנען אבוהון דהני אינשי הוי אמר להו גביהה בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות הלך ודן עמהם אמר להם מהיכן אתם מביאים ראיה אמרו לו מן התורה אמר אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה שנאמר (בראשית ט כה) ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי ולא עוד אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו אמר להו אלכסנדרוס מלכא החזירו לו תשובה אמרו לו תנה לנו זמן ג׳ ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד ברחו והניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות ואותה שנה שביעית היתה:

138

קל״טשוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו הרי הוא אומר (שמות יב לו) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו אמר גביהה בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות והלך ודן עמהם אמר להם מהיכן אתם מביאים ראיה אמרו לו מן התורה אמר להם אף אני לא אביא ראיה אלא מן התורה שנאמר (שם) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה תנו לי שכר עבודה של ששים רבוא ששעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה אמר לחם אלכסנדרוס מוקדון החזירו לו תשובה אמרו לו תנה לנו זמן ג׳ ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה. ושוב פעם אחת באו ב0ני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו ארץ כנען שלנו ושלכם שנאמר (בראשית כה) ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וכתיב (שם) ואלה תולדות יצחק בן אברהם אמר להם גביהה בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות והלך ודן עמהם אמר להם מהיכן אתם מביאים ראיה אמרו לו מן התורה אמר להם אף אני לא אביא ראיה אלא מן התורה שנאמר (שם) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות אב שכתב אגטין לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה כלום יש לזה על זה כלום:

139

ק״מוא״ל אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין כיצד גוף אומר נשמה חטאה שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר ונשמה אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור. א״ל אמשול לך משל למה״ד למלך שהיה לו פרדס נאה והיה בו (שם ע״ב) בכורות נאה והושיב בו שני שומרים אחד חגר ואחד סומא א״ל חגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס בא והרכיבני ונביאם לאכלם רכב חגר על גבי סומא והביאום ואכלום לימים בא בעל הפרדס אמר להם בכורות נאות היכן הם א״ל סומא כלום יש לי עינים לראות א״ל חגר כלום יש לי רגלים להלך בהם מה עשה הרכיב חגר על גבי סומא ודן אותם כאחד אף הקב״ה מביא את הנשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד שנאמר (תהלים נ ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף:

140

קמ״אא״ל אנטונינוס לרבי מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב א״ל אי הוה איפכא נמי הכי הוה אמרת לי א״ל הכי קאמינא לך מפני מה שוקעת במערב א״ל כדי ליתן שלום לקונה שנאמר (נחמיה ט ו) וצבא השמים לך משתחוים א״ל ותיתי עד פלגא דרקיעא ותתן שלמא ותיעול משום פועלים ומשום עוברי דרכים:

141

קמ״בא״ל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי נתנה באדם משעת פקידה או משעת יצירה א״ל משעת יצירה א״ל אפשר לחתיכה של בשר עומדת ג׳ ימים בלא מלח ואינה מסרחת א״ל משעת פקידה. אמר רבי דבר זה לימדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר (איוב י יב) ופקדתך שמרה רוחי. אמר ליה אנטונינוס לרבי יצה״ר מאימתי שולט בו באדם בשעת יצירה או משעת יציאה א״ל משעת יצירה א״ל אם כן יבעוט באמו ויצא אלא משעת יציאה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס והכתוב מסייעו שנאמר (בראשית ד ז) לפתח חטאת רובץ:

142

קמ״גריש לקיש רמי כתיב (ירמיה לא ז) בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו וכתיב (ישעיה לה ו) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם הא כיצד עומדים במומם ומתרפאים. עולא רמי כתיב (שם כה ח) בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וכתיב (שם סה כ) כי הנער בן מאה שנה ימות לא יהיה משם עוד עול ימים לא קשיא כאן בישראל כאן באוה״ע ואוה״ע מאי בעו התם הנך דכתיב בהו (שם כה ח) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם. רב חסדא רמי כתיב (שם כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה׳ צבאות וכתיב (שם ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. לא קשיא כאן לימות המשיח כאן לעוה״ב ולשמואל דאמר אין בין העוה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד לא קשיא כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה. רבא רמי כתיב (דברים לב לט) אני אמית ואחיה וכתיב (שם) מחצתי ואני ארפא אמר הקב״ה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי אני ארפא:

143

קמ״דתנו רבנן אני אמית ואחיה יכול תהא מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג ת״ל מחצתי ואני ארפא מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד מכאן תשובה. לאומר אין תחית המתים מן התורה. תניא ר״מ אומר מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר (שמות טו א) אז ישיר משה ובני ישראל שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחית המתים מן התורה. כיוצא בדבר (יהושע ח ל) אז יבנה יהושע מזבח בנה לא נאמר אלא יבנה מכאן לתחית המתים מן התורה. אלא מעתה (מ״א יא ז) אז יבנה שלמה במה וגו׳ ה״נ דיבנה אלא מעלה עליו הכתוב כאילו בנה. א״ר יהושע בן לוי מנין לתזזית המתים מן התורה שנאמר (תהלים פד ג) אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה הללוך לא נאמר אלא יהללוך מכאן לתחית המתים מן התורה. וא״ר יהושע בן לוי כל האומר שירה בעוה״ז זוכה ואומרה לעוה״ב שנאמר אשרי יושבי ביתך וגו׳. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר (ישעיה נב ח) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו רננו לא נאמר אלא ירננו מכאן לתחית המתים מן התורה וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן עתידין כל הנביאים כולם לומר שירה בקול אחד שנאמר קול צופיך נשאו קול וגו׳:

144

קמ״האמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנא׳ (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. אמר רב חנא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנאמר (משלי יא כו) מונע בר (דף צב) יקבוהו לאום ואין לאום אלא עוברין שנאמר (בראשית כה כג) ולאם מלאם יאמץ ואין קב אלא קללה שנאמר (במדבר כג ח) מה אקב לא קבה אל ואין בר אלא תורה שנא׳ (תהלים ב יב) נשקו בר פן יאנף ואם למדו מה שכרו אמר רבא אמר רב ששת זוכה לברכות כיוסף שנאמר (משלי יא כו) וברכה לראש משביר ואין משביר אלא יוסף שנאמר (בראשית מב ו) ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ. אמר רב ששת כל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה לעולם הבא שנאמר (משלי יא כה) ומתה גם הוא יורא. אמר מר זוטרא מנין לתחית המתים מה״ת שנאמר (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות יחי ראובן לימות המשיח ואל ימות לעוה״ב. רבינא אמר מהכא (דניאל יב ב) ורבים מישני עפר יקיצו. רב אשי אמר מהכא (שם) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. אמר ר׳ אלעזר כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעולם הבא שנאמר (ישעיה מט י) כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם. ואר״א גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר (ש״א ב ג) כי אל דעות ה׳ וגו׳. וא״ר אלעזר כל אדם שיש בו דעת לסוף מתעשר שנאמר (משלי כד ד) ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. וא״ר אלעזר כל אדם שאין בו דעת אסור לרחם עליו שנאמר (ישעיה כז יא) כי עם לא בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחננו. וא״ר אלעזר כל הנותן פתו למי שאין בו דעה יסורין באין עליו שנא׳ (עובדיה א ז) לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונת בו ואין מזור אלא יסורין שנאמר (הושע ה יג) וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו. וא״ר אלעזר כל אדם שאין בו דעת לסוף גולה שנא, (ישעיה ה יג) לכן גלה עמי מבלי דעת:

145

קמ״וואמר ר׳ אלעזר כל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתן שנאמר (איוב כ כו) כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ידע שריד באהלו ואין שריד אלא ת״ח שנאמר (יואל ג ד) ובשרידים אשר ה׳ קורא. וא״ר אלעזר כל שאינו מהנה ת״ח מנכסיו אין רואה סימן ברכה לעולם שנאמר (איוב כ כו) אין שריד לאכלו ע״כ לא יחיל טובו ואין שריד אלא ת״ח שנא׳ ובשרידים אשר ה׳ קורא. ואמר ר׳ אלעזר כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר (שם) אין שריד לאכלו על כן לא יכיל טובו. והא״ר אלעזר כל המשייר פתיתים על שלחנו כאילו עובד ע״ז שנאמר (ישעיה סה יא) העורכים לגד שלחן הממלאים למי ממסך לא קשיא הא דאיכא שלמה בהדיה תא דליכא שלמה בהדיה. ואמר ר׳ אלעזר כל המחליף בדבורו כאילו עובד ע״ז כתיב הכא (בראשית כז יב) והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם (ירמיה י טו) הבל המה מעשה תעתועים, וא״ר אלעזר לעולם הוי קבל וקיים א״ר זירא אף אנן נמי תנינא בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות נגעו ש״מ:

146

קמ״זתנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב״ה להחיותן אינם חוזרים לעפרם שנאמר (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימין (ע״ב) ואם תאמר אותם אלף שנים שעתיד הקב״ה לחדש בהן את עולמו שנאמר (שם ב יא) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא צדיקים מה הם עושים הקב״ה עושה להם כנפים כנשרים ושמין על פני המים שנאמר (תהלים מו ג) על כן לא נירא בהמיר ארץ וגו׳ ושמא תאמר יש להם צער ת״ל (ישעיה מ לא) וקוי ה׳ יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו. ונילף ממתים שהחיה יחזקאל סבר לה כמ״ד באמת משל היה דתניא ר׳ אליעזר אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו ומה שירה אמרו ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים ר׳ יהושע אומר שירה זו אמרו (שמואל א ב ו) ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. רבי יהודה אומר אמת משל היה א״ל רבי נחמיה אם אמת למה משל ואם משל למה אמת אלא באמת משל היה. ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו לא״י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. עמד ר׳ יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהן. ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו שנאמר (ד״ה א ז כ - כג) ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד וחרטם אנשי גת הנולדים בארץ וגו׳ וכתיב (שם) ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבואו אחיו לנחמו. ושמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחית המתים שנאמר (יחזקאל לז ג) ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו. ר׳ ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין מהם לחלוחית של מצוה שנאמר (שם) בעצמות היבשות שמעו דבר ה׳. ר׳ יצחק נפחא אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים שנאמר (שם ח י) ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה ושקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב כתיב הכא סביב וכתיב התם (יחזקאל לז ב) והעבירני עליהם סביב סביב. ר׳ יוחנן אמר אלו מתים שבבקעת דורא דא״ר יוחנן מנהר אשל עד רבתי בקעת דורא שבשעה שהגלה נבוכדנאצר את ישראל היו בהן בחורים שהיו מגנין את החמה ביופין וחיו כשדיות רואות אותם ושופעות זיבות אמרו לבעליהן ובעליהן למלך וצוה המלך והרגום ועדיין היו שופעות זיבות וצוה המלך ורמסום:

147

קמ״חתנו רבנן בשעה שהפיל נבוכדנאצר חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש אמר ליה הקב״ה ליחזקאל לך והחיה מתים בבקעת דורא ובעת שהחיה אותם באו עצמות וטפחו לאותו רשע על פניו אמר מה טיבן של אלו אמרו לו חבריהם של אלו מחיה מתים בבקעת דורא פתח ואמר (דניאל ג לג) אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותיה מלכות עלם וגו׳ א״ר יצחק יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע שאלמלא בא מלאך וסטרו על פיו בקש לגנות כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים. ת״ר ששה נסים נעשו באותו היום אלו הן צף הכבשן ונפרץ הכבשן וחומק סורו ונהפך צלם על פניו ונשרפו ד׳ מלכיות והחיה יחזקאל את המתים בבקעת דורא וכולהו גמרא וד׳ מלכיות קרא דכתיב (שם) ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני מדינתא וגו׳ וכתיב (שם) ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגובריא אלך וגו׳. תנא דבי ר׳ אליעזר בן יעקב אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו שנאמר (שם) באדין גובריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון וגו׳. א״ר יוחנן (דף צג) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת שנאמר (שם) ענה ואמר הא אנה חזה גוברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא והבל לא איתי בהון ורוח די רביעיא דמה לבר אלהין:

148

קמ״טאמר ר׳ תנחום בר חנילאי בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל אוה״ע וטפחו לשונאיהן של ישראל על פניהם אמרו להם יש לכם אלוה בזה ואתם משתחוים לצלם מיד פתחו ואמרו(דניאל ט ז) לך ה׳ הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה. א״ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מ״ד (שיר ז ט) אמרתי אעלה. בתמר אחזה בסנסניו אמר הקב״ה אני אמרתי אעלה בתמר אלו ישראל ועכשיו לא עלה בידי אלא סנסן אחד של חנניה מישאל ועזריה. א״ר יוחנן מ״ד (זכריה א ח) ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ואחריו סוסים אדומים שרוקים ולבנים מאי ראיתי הלילה בקש הקב״ה להפוך את כל העולם כולו ללילה. והנה איש רוכב ואין איש אלא הקב״ה שנאמר (שמות טו ג) ה׳ איש מלחמה ה׳ שמו. על סוס אדום בקש הקב״ה להפוך את כל העולם כולו לדם כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דעתו שנאמר (זכריה א ח) והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ואין הדסים אלא צדיקים שנאמר (אסתר ב ז) ויהי אומן את הדסה ואין מצולה אלא בבל שנאמר (ישעיה מד כז) האומר לעולה חרבי ונהרותיך אוביש מיד מלאים רוגז נעשים שרוקים ואדומים נעשו לבנים אמר רב פפא ש״מ סוסיא חיורא מעלי לחלמא. ורבנן להיכן אזלו אמר רב בעין הרע מתו ושמואל אמר ברוק טבעו. ורבי יוחנן אמר עלו לא״י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. כתנאי ר׳ אליעזר אומר בעין הרע מתו ר' יהושע אמר ברוק טבעו וחכמים אומרים עלו לא״י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות שנאמר (זכריה ג ח) שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה איזו הם אנשים שנעשה להם מופת הוי אומר זה חנניה מישאל ועזריה ודניאל להיכן אזל אמר רב למיכרא נהרא רבא בטורא ושמואל אמר לאתויי ביזרא דאספסתא רבי יוחנן אמר לאתויי חזירי דאלכסנדריא של מצרים איני והתניא תודוס הרופא אומר אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה בשביל שלא תלד. זוטרי אייתו בלא דעתייהו:

149

ק״נתנו רבנן שלשה היו באותה עצה הקב״ה ודניאל ונבוכדנאצר הקב״ה אמר ליזיל דניאל מהכא דלא לימרו בזכותיה איתנצל. ודניאל אמר איזיל מהכא דלא ליקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון באש ונבוכדנאצר אמר יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קלייה לאלהיה בנורא ומנין דסגיד ליה דכתיב (דניאל ב מו) באדין מלכא נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד וגו׳:

150

קנ״א(ירמיה כט כא, כג) כה אמר ה׳ צבאות אלהי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו בן מעשיה הנבאים לכם בשמי שקר וגו׳ וכתיב (שם) ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה׳ כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש אשר שרפם לא נאמר אלא אשר קלם א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי מלמד שעשאם כקליות. (שם) יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם מאי עביד אזיל לגבי ברתיה דנבוכדנאצר אחאב אמר לה כה אמר ה׳ השמיעי אל צדקיה וצדקיה אמר כה אמר ה׳ השמיעי אל אחאב אזלה ואמרה ליה לאבוה אמר לה אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כי אתו לגבך שדרינהו לגבאי כי אתו לגבה שדרתינהו לגבי אבוה אמר להו מאן אמר לכון אמרו ליה הקב״ה והא חנניא מישאל ועזריה שאלתינהו ואמרו לי אסור אמרו ליה אנן נמי נביאי כותייהו לדידהו לא אמר להו לדידן אמר לן. אמר להו אנא בעינא דאבדקינכו כי היכי דבדקתינהו לחנניה מישאל ועזריה. אמרו ליה אינון תלתא הוו ואנן תרין אמר להו בחרו לכו מאן דבעיתו בהדייכו אבחרי יהושע כהן גדול סברי ליתי יהושע דנפיש זכותיה ומגני עלן אחתינהו שדינהו אינהו איקלו יהושע כהן גדול איחרוכי מאניה שנאמר (זכריה ג א-ג) ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה׳ והשטן עומד על ימינו לשטנו וכתיב (שם) ויאמר ה׳ אל השטן יגער ה׳ בך השטן ויגער ה׳ בך הבוחר בירושלים הלוא זה אוד מוצל מאש א״ל ידענא דצדיקא את אלא מ״ט אהניא בך פורתא נורא וחנניה מישאל ועזריה לא אהניא בהו כלל אמר להו אינהו תלתא הוו ואנא חד א״ל והא אברהם יחיד הוה התם לא הוו רשעים בהדיה ולא איתיהיב רשותא לנורא הכא הוו רשעים בהדיה ואתיהיב רשותא לנורא והיינו דאמרי אינשי תרי אודי יבישי וחד רטיבא אוקדן יבישי לרטיבא. מה טעמא איענש אמר רב פפא שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן שנאמר (זכריה ג ג) ויהושע היה לבוש בגדים צואים וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים אלא מלמד שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן:

151

קנ״באמר ר׳ תנחום דרש בר קפרא בצפורי מ״ד (רות ג יז) ותאמר שש השעורים האלה נתן לי מאי שש השעורים אי לימא שש שעורים ממש וכי דרכו של בועז ליתן מתנה שש שעורים (ע״ב) אלא שש סאין וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין אלא רמז רמז לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש שש ברכות ואלו הן דוד ומשיח דניאל חנניה מישאל ועזריה. דוד דכתיב (ש״א טז יח) ויען אחד מן הנערים ויאמר ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה׳ עמו ואמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלה״ר. יודע נגן שיודע לשאול. גבור חיל שיודע להשיב. איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר. איש תואר שמראה פנים בהלכה. וה׳ עמו שהלכה כמותו בכל מקום. ככולהו אמר יונתן בני כמוהו כיון דא״ל וה׳ עמו מלתא דבדידיה נמי לא הוה חלשא דעתיה ונתקנא בו דבשאול כתיב (ש״א יד מז) ובכל אשר יפנה יושיע ובדוד כתיב בכל אשר יפנה יצליח ומנ״ל דדואג חוה כתיב הכא (שם טז יח) אחד מהנערים מיוחד שבנערים וכתיב התם (שם כא ח) ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה׳ ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול. משיח דכתיב (ישעיה יא ב) ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳. (שם) והריחו ביראת ה׳ ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח אמר ר׳ אלכסנדרי מלמד שהטעינו מצות ויסורים כרחים רבא אמר דמורח ודאין דכתיב ולא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לעמי ארץ. בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיח אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין גחזי אנן אי מורה ודאין כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו. דניאל חנניה מישאל ועזריה דכתיב בהו(דניאל א ד) ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך. מאי אשר אין בהם כל מום א״ר חמא בר חנינא אפילו כריבדא דכוסילתא לא הוה בהו. מאי ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך אמר רב חמא בר חנינא מלמד שהיו אונסין את עצמן מן השחוק ומן השיחה ומן השינה ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכים לנקביהן מפני אימת מלכות:

152

קנ״ג(דניאל א ו) ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה א״ר אלעזר כולן מבני יהודה הם ור׳ שמואל בר נחמני אמר דניאל מבני יהודה חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים. מאי שם עולם אתן לו אשר לא יכרת אמר ר׳ תנחום דרש בר קפרא בציפורי זה ספר דניאל שנקרא על שמו:

153

קנ״דמכדי כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו ונחמיה בן חכליה מ״ט לא אקרי ספרא על שמיה אמר ר׳ ירמיה בר אבא מפני שהחזיק טובה לעצמו שנאמר (נחמיה ה יט) זכרה לי אלהי לטובה כל אשר עשיתי על העם הזה. דוד נמי מימר אמר (תהלים קו ד) זכרני ה׳ ברצון עמך פקדני בישועתך דוד רחמי הוא דקבעי. רב יוסף אמר מפני שספר בגנותן של ראשונים שנאמר (נחמיה ה טו) והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים גם נעריהם שלטו על העם ואני לא עשיתי כן מפני יראת אלהים. ואף על דניאל שגדול ממנו סיפר ומנ״ל דגדול ממנו דכתיב (דניאל י ז) וראיתי אני לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא מאן נינהו אנשים א״ר ירמיה ואיתימא ר׳ חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי (דף צד) אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו וכי מאחר דלא חזו מ״ט איבעית אע״ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזי. אמר רבינא ש״מ האי מאן דמבעית אע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי מאי תקנתיה לנשוף מדוכתה ארבעה גרמידי אי נמי ליקרי קריאת שמע ואי קאי במקום הטינופת לימא הכי עיזא דבי טבחא שמינא מינאי:

154

קנ״ה(ישעיה ט ו) למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו׳ א״ר תנחום דרש בר קפרא בצפורי מפני מה כל מ״ם שבאמצע תיבה פתוחה וזו סתומה בקש הקב״ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג אמר מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותושבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר לפניך שירה תעשה משיח לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו רבונו של עולם אני אומר לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח פתחה הארץ ואמרה שירה לפניו שנאמר (שם כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו׳ אמר שר העולם לפני הקב״ה רבש״ע עשה צביוני לצדיק זה יצתה בת קול ואמרה רזי לי רזי לי אמר נביא אוי לי אוי לי עד מתי. יצתה בת קול ואמרה (שם) בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו ואמר רבא ואיתימא רב יצחק עד דאתי בזוזי ובזוזי דבזוזי. (שם כא יא) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה וגו׳ א״ר יוחנן אותו מלאך הממונה על הרוחות דומה שמו נתקבצו כל הרוחות אצל דומה אמרו לו שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו:

155

קנ״ותנא משום ר׳ פפייס גנאי הוא לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה שנאמר (ישעיה כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו׳ וכיוצא בדבר אתה אומר (שמות יח י) ויאמר יתרו ברוך ה׳ אשר הציל אתכם תנא משום רבי פפייס גנאי הוא למשה וששים רבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה׳. (שם) ויחד יתרו רב ושמואל רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו ושמואל אמר שנעשה חדודין חדודין כל בשרו אמר רב היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה קמיה. (ישעיה י טז) לכן ישלח האדון ה׳ צבאות במשמניו רזון מאי משמניו רזון אמר הקב״ה יבא חזקיה שיש לו שמונה שמות ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות. חזקיה דכתיב (שם ט ה) כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום והאיכא חזקיהו שחזקו יה ד״א חזקיה שחיזק את ישראל לאביהם שבשמים. סנחריב דכתיב ביה (מ״ב טו כט) תגלת פלאסר (ד״ה ב כח כ) פלנאסר (מ״ב יז ג) שלמנאסר (מ"ב טו יט) פול (ישעיה כ א) סרגון (עזרא ד י) אסנפר רבא ויקירא והאיכא סנחריב שסיחתו ריב ד״א סח ונחר דברים כלפי מעלה. אמר ר׳ יוחנן מפני מה זכה אותו רשע לקרותו אסנפר רבא ויקירא מפני שלא סיפר בגנותה של א״י שנאמר (מ״ב יח לב) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם רב ושמואל ח״א מלך פקח היה וחד אמר מלך טפש היה למאן דאמר מלך פקח היה אי אמינא להו עדיפא מארעייכו אמרו קא משקרת ומאן דאמר מלך טפש היה א״כ מאי רבותיך. להיכא אגלי מר זוטרא אמר לאפריקא ור׳ חנינא אמר להרי סלוג. אבל ישראל ספרו בגנותה של א״י כי מטו שוש אמרו שויא כי ארעין כי מטו עלמין אמרו כעלמין כי מטו שוש תרין אמרו על חד תרין:

156

קנ״ז(ישעיה י טז) ותחת כבודו יקד כיקוד אש אמר רבי יוחנן תחת כבודו ולא כבודו ממש כי הא דרבי יוחנן קרי ליה למאניה מכבדותיה רבי אלעזר אומר תחת כבודו ממש כשרפת בני אהרן מה להלן שרפת נשמה וגוף קיים אף כאן שרפת נשמה וגוף קיים:

157

קנ״חתנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה פרעה שחירף בעצמו נפרע הקב״ה ממנו בעצמו סנחריב שחירף על ידי שליח נפרע הקב״ה ממנו (שם ע״ב) על ידי שליח. פרעה דכתיב ביה (שמות ה ב) מי ה׳ אשר אשמע בקולו נפרע הקב״ה ממנו בעצמו דכתיב (שם יד כז) וינער ה׳ את מצרים בתוך הים וכתיב (חבקוק ג טו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. סנחריב דכתיב (מ״ב יט כג) ביד מלאכיך חרפת ה׳ נפרע הקב״ה ממנו ע״י שליח דכתיב (מלכים ב יט לה) ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו׳. ר׳ חנינא בר פפא רמי כתיב (ישעיה לז כד) מרום קצו וכתיב (מ״ב יט כג) מלון קצו אמר אותו רשע בתחלת אחריב דירה של מטה ואח״כ אחריב דירה של מעלה. א״ר יהושע בן לוי מ״ד (שם יח כה) עתה המבלעדי ה׳ עליתי על המקום הזה להשחיתו ה' אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה מאי היא דשמעיה לנביא דקאמר (ישעיה ח ו) יען כי מאס העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמילהו אמר רב יוסף אלמלא תרגומו דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר. חלף דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד דמדבר להון בנייחי כמי השלוח דנגדין בנייח ואתרעיאו ברצין ובן רמליהו:

158

קנ״טא״ר יוחנן מ״ד (משלי ג לג) מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יברך מארת ה׳ בבית רשע זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה ונוה צדיקים יברך זה חזקיה מלך יהודה שהיה אוכל ליטרא בשר בסעודה. (ישעיה ח ז) ולכן הנה ה׳ מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור. וכתיב (שם ח ח) וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע אלא מ״ט איענש. נביא אעשרת השבטים אתנבי והוא יהיב דעתיה על כולה ירושלים בא נביא וא״ל (שם ח כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה א״ר אלעזר בר ברכיה אין נמסר עם עיף בתורה ביד מי שמציק לו. מאי (שם) כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי וחאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה אבל אחרונים שהכבידו עליהם עול תורה וראויין הללו לעשות להם נס כעוברי הים וכדורכי הירדן אם חוזר בו מוטב ואם לאו אני אעשה לו גליל בגוים:

159

ק״ס(דהי״ב לב א) אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על העדים הבצורות ויאמר לבקעם אליו האי רישנא להאי פרדשנא. אחר הדברים והאמת מאי אחר אמר רבינא לאחר שקפץ הקב״ה ונשבע ואמר אי אמינא ליה לחזקיה מייתינא ליה לסנחריב ומסרנא ליה בידך השתא אמר לא הוא בעינא ולא ביעתותיה בעינא מיד קפץ הקב״ה ונשבע דמייתינא ליה שנאמר (ישעיה יד כד) נשבע ה׳ צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום לשבור אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וגו׳ א״ר יוחנן אמר הקב״ה יבא סנחריב וסיעתו ויעשה אבוס לחזקיהו ולסיעתו. (שם י כז) והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל עול מפני שמן א״ר יצחק נפחא חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות מה עשה נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה ועל אותו הדור הוא אומר (שם ז כא) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן וגו׳ ואומר (שם ז כג) והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה אע״פ שאלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה. (שם לג ד) ואוסף שללכם אוסף החסיל אמר להם נביא לישראל אספו שללכם אמרו לו לבזוז או לחלוק אמר להם כאוסף החסיל מה אוסף החסיל כל אחד ואחד לעצמו אף שללכם כל אחד ואחד לעצמו. אמרו לו והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו אמר להם (שם לג ד) כמשק גבים שוקק בו מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף ממונם של ישראל כיון שנפל ביד העכו״ם מייד טיהר:

160

קס״אאמר רב הונא עשר מסעות נסע אותו רשע באותו היום שנאמר (ישעיה י כח) בא על עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה צהלי קולך בת גלים הקשיבה לישה עניה ענתות נדדה מדמנה יושבי הגבים העיזו עוד היום בנוב לעמוד וגו׳ הני טובא הויין צהלי קולך בת גלים נביא הוא דקאמר להו לכנסת ישראל צהלי קולך בת גלים בתו של אברהם יצחק ויעקב שעשו מצות לפני כגלי הים. הקשיבי לישה מהאי לא תסתפי אלא אסתפי מנבוכדנאצר הרשע דמתיל כאריה שנאמר (ירמיה ד ז) עלה אריה מסבכו מאי (דף צה) עניה ענתות עתיד ירמיה בן חלקיה מענתות ומתנבי עלך דכתיב (שם א) דברי ירמיהו בן חלקיה מן הכהנים וגו׳ מאי (ישעיה י לב) עוד היום בנוב לעמוד אר״ה אותו היום נשתייר מעונה של נוב א״ל כלדאי אי אזלת האידנא יכלת לה ואי לא לא יכלת לה אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומי סגא בחד יומא כי מטו לירושלים שדו ליה ביסתרקי עד דסליק ויתיב מעלוי שורא עד דחזייה לכולה ירושלים כי חזייה אדזוטר בעיניה אמר הלא דא היא קרתא דירושלם דעלה ארגשית כל משריתי ועלה כבשית כל מדינתי הלא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי עלה קם מניד ברישיה מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא דבירושלים אמרו ליה נשדי בה ידא האידנא אמר להו תמהיתו דאתיתו מאורחא למחר אייתו לי כל חד וחד מנייכו גולמיה הרג מינה מיד (מ״ב יט לה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו׳ וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים א״ר פפא היינו דאמרי אינשי בת דינא בטל דינא:

161

קס״ב(ש״ב כא טז) וישבי בנוב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו וגומר ויאמר להכות את דוד מאי וישבי בנוב א״ר יהודה אמר רב איש שבא על עסקי נוב א״ל הקב״ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרג שאול ושלשת בניו רצונך יכלה זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבונו של עולם מוטב אמסור ביד אויב ולא יכלה זרעי יומא חד נפק לשכר בזאי אתא שטן ואדמי ליה כטביא פתק ביה גירא ולא מטייה משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים כדחזייה ישבי בנוב אמר היינו האי דקטליה לגלית אחי כפתיה קמטיה ואותביה תותי בי סדיא אתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא מתותיה היינו דכתיב (תהלים יח לז) תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה אבישי בן צרויה חייף רישיה בד׳ גרבי דמיא חזינהו כתמי דמא א״ד אתא יונה איטריף קמיה אמר כנסת ישראל כיונה אמתילא שנא׳ (שם סח יד) כנפי יונה נחפה בכסף ש״מ דוד מלכא דישראל בצערא שרי אתא לביתיה ולא אשכחיה שדר לבי מדרשא ולא אשכחיה אמר תנן אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו בשעת הסכנה מאי אתא שאל בי מדרשא אמרו ליה בשעת הסכנה שפיר דמי רכביה לפרידיה וקם ואזל קפצה ליה ארעא בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אימיה דהות נוולא כי חזיתיה פסקתיה לפילכא שדיתיה עלויה סברה למקטליה אמרה ליה עלם אייתי לי פלך פתקיה בריש מוחה וקטלה כד חזייה ישבי בנוב אמר השתא הוו בי תרין וקטלי לי פתקיה לדוד לאילעאי ודץ ליה לרומחיה אמר ניפול עליה ונקטול אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא ונימא ליה איהו אין חבוש מוציא את עצמו מבית האסורים א״ל מאי בעית הכא א״ל הכי אמר לי קודשא בריך הוא והכי אהדרי ליה א״ל אפיך צלותך בר ברך קירא ליזבין ואת לא תצטער א״ל אי הכי סייע בהדן היינו דכתיב (ש״ב כא יז) ויעזר לו אבישי בן צרויה אמר רב יהודה אמר רב שעזרו בתפלה אמר אבישי שם ואחתיה הוה קא רדף בתרייהו כי מטו קובי אמרי קום ביה כי מטו בי תרי אמרי בתרי גוריון קטליה לאריא אמרי ליה זיל אשכח לערפה אמך בקברה כי אדכרו ליה שמא דאימיה כחש חיליה קטליה היינו דכתיב (שם) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא אתנו ולא תכבה את נר ישראל:

162

קס״גת״ר שלשת קפצה להם הארץ אליעזר עבד אברהם יעקב אבינו ואבישי בן צרויה. אבישי בן צרוית הא דאמרן. אליעזר עבד אברהם דכתיב (בראשית כד מב) ואבא היום אל העין למימרא דההוא יומא נפק. יעקב אבינו (ע״ב) דכתיב (בראשית כח י-יא) ויצא יעקב מבאר שבע וגו׳ ויפגע במקום וגו׳ כי מטו כו' ומנ״ל דכלה זרעיה דדוד דכתיב ועתליח אם אחזיה ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה הא אשתייר לה יואש התם נמי אשתייר אביתר דכתיב (ש״א כב כ) וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר. א״ר יהודה אמר רב אלמלא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט:

163

קס״דתנא ראשונה עברו בשחי שטו ועברו שנא׳ (ישעיה ח ח) וחלף ביהודה שטף ועבר אמצעיים עברו בקומה שנאמר (שם) עד צואר יגיע אחרונים העלו עפר על רגליהם ולא מצאו מים בנהר לשתות עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו שנאמר (שם לז כה) אני קרתי ושתיתי מים וגו׳ והכתיב (ישעיה לז לו) ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו׳ א״ר אבהו הללו ראשי גייסות הן אמר רבינא דיקא נמי דכתיב (דהי״ב לב כא) וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה וגו׳ ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילוהו בחרב ש״מ:

164

קס״הבמה הכם רבי אליעזר אומר ביד הכם שנאמר (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה היא היד שעתידה ליפרע מסנחריב ר׳ יהושע אומר באצבע הכה שנאמר (שם ח טו) ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב רבי אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר א״ל הקב״ה לגבריאל מגלך נטושה אמר לפניו רבש״ע נטושה ועומדת מששת ימי בראשית שנאמר (ישעיה כא טו) מפני חרבות נדדו רשב״י אומר אותו הפרק זמן בישול פירות היה א״ל הקב״ה לגבריאל כשאתה יוצא לבשל פירות היזקק להם שנאמר (שם כח יט) מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר וגו׳ אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי אגב אורחך לבעל דבבך אישתמע וי״א בחוטמן נשף בהם ומתו שנאמר (שם מ כד) וגם נשף בהם ויבשו רבי ירמיה בר אבא אמר כפים ספק להם ומתו שנאמר (יחזקאל כא כב) וגם אני הכיתי כפי אל כפי והניחותי חמתי רבי יצחק נפחא אמר אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי החיות ומתו שנאמר (ישעיה לג ג) מרוממותך נפצו גוים:

165

קס״וכמה נשתיירו מהם אמר רב עשרה שנאמר (ישעיה י יט) ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם כמה נער יכול לכתוב יו"ד וכמה יו"ד עשרה ושמואל אמר ט׳ שנאמר (שם יז ו) ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעיפיה וגו׳ ר׳ יהושע בן לוי אומר י״ד שנאמר שנים שלשה גרגרים ארבעה חמשה וגו׳ ר׳ יוחנן אומר ה׳ סנחריב ושני בניו נבוכדנאצר ונבוזראדן. נבוזראדן גמרא נבוכדנאצר דכתיב (דניאל ג כה) ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין ואי לא דחזיה מנא הוה ידע סנחריב ושני בניו דכתיב (מ״ב יט לז) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב א״ר אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו דכתיב (ישעיה ז כ) ביום ההוא יגלח ה׳ בתער השכירה בעברי נהר מלך אשור את הראש ואת שער הרגלים וגם את הזקן תספה אתא קוב״ה ואדמי ליה בגברא סבא אמר ליה כי אזלת לגבי מלכי מזרח ומערב דאייתיתינהו לבנייהו וקטלתינהו מאי אמרת להו א״ל ההוא גברא בההוא פחדא נמי יתיב א״ל היכי נעביד א״ל זיל (דף צו) ושני נפשך במאי אישכי א״ל זיל אייתי לי מספר ואיגזייך מהיכא אייתי א״ל זיל לההוא ביתא ואייתי אזל אשכחינהו מלאכי ואידמו ליה בגברי והוו קא טחנא קשייתא אמר להו הבו לי מספרא אמרו ליה טחין הר גריויא דקשייתא וניתן לך טחן חד גריויא דקשייתא ויהבו ליה מספרתא עד דאתא איחשך אמר ליה זיל אייתי נורא אזל ואייתי נורא בהדי דקא נפח אתלי ביה נורא בדיקניה אזל גזייה לרישיה ודיקניה אמר היינו דכתיב (ישעיה ז כ) וגם את הזקן תספה אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גרירתיה לארמאה ושפר ליה אתלי ביה נורא בדיקניה ולא שבעא חוכא מיניה אזל אשכח דפא מתיבותא דנח אמר היינו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופנא אמר אי אזיל ההוא גברא ומצלח מקרב להו לתרין בנוהי קמך שמעו בנוהי וקטלוה היינו דכתיב (מ״ב יט לז) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב:

166

קס״ז(בראשית יד טו) ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וגו׳ א״ר יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו שנאמר (איוב ג ג) והלילה אמר הורה גבר ר׳ יצחק נפחא אמר שעשה עמו מעשה לילה שנאמר (שופטים ה כ) מן השמים נלחמו הכוכבים ממסלותם וגו׳ אמר ריש לקיש טבא דנפחא מדבר נפחא. (בראשית יד יד) וירדוף עד דן א״ר יוחנן כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו ראה בני בניו שעתידין לעבור ע״ז בדן שנאמר (מ״א יב כט) ואת האחד נתן בדן ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן שנאמר (ירמיה ח טז) מדן נשמע נחרת סוסיו:

167

קס״חא״ר זירא אע״ג דשלח ר׳ יהודה בן בתירא מנציבין הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו והזהרו בורידין כר׳ יהודה והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה כי האי מלתא מודעינן להו (ירמיה יב א) צדיק אתה ה׳ כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי מה אהדרו ליה (שם) כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים וגו׳ משל לאדם אחד שאמר יכול אני לרוץ שלש פרסאות לפני הסוסים בין בצעי המים נזדמן לו רגלי אחד רץ לפניו שלשה מילין ביבשה ונלאה א״ל ומה לפני רגלי כך לפני הסוסים עאכ״ו ומה ג׳ מילין כך ג׳ פרסאות עאכ״ו ומה ביבשה כך בין בצעי המים עאכ״ו אף אתה ומה בשכר ד׳ פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחרי כבודי אתה מתמיה כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים עאכ״ו היינו דכתיב (ירמיה כג ט) לנביאים נשבר לבי בקרבי וגו׳ הני ד׳ פסיעות מאי היא דכתיב (ישעיה לט א) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים וגו׳ משום דשמע כי חלה חזקיהו ויחזק שדר ליה ספרים ומנחה אין (דהי״ב לב לא) לדרוש המופת אשר היה בארץ דאמר ר׳ יוחנן אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה וכי חלה חזקיה ואיתפח אהדרינהו קב״ה להנך עשר שעי ניהליה דכתיב (ישעיה לח ח) הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחורנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה אמר להו מאי האי אמרו ליה חזקיה חלש ואיתפח אמר איכא גברא כי האי ולא בעינא לשודורי ליה שלמא כתבו ליה שלמא למלכא חזקיהו שלם לקרתא דירושלם שלם לאלהא רבא. נבוכדנאצר ספרא דבלאדן הוה ההיא שעתא לא הוה התם כי אתא אמר להו היכי כתביתו אמרו ליה הכי כתבינן אמר להו קריתו ליה אלהא רבא וכתביתו ליה לבסוף אמר אלא הכי כתיבו שלם לאלהא רבא שלם לקרתא דירושלם שלם למלכא חזקיהו אמרו ליה קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא רהט בתריה כדרהיט ארבעה פסיעות אתא גבריאל ואוקמיה א״ר יוחנן אלמלא לא בא גבריאל והעמידו לא היה תקנה לשונאי ישראל:

168

קס״טמאי בלאדן בן בלאדן אמרי בלאדן מלכא הוה ואשתני אפיה והוו כי דכלבא הוה יתיב בריה על מלכותא כי הוה כתב הוה כתב שמיה ושמיה דאבוה והיינו דכתיב (מלאכי א ו) בן יכבד אב ועבד אדוניו בן יכבד אב הא דאמרן ועבד אדוניו דכתיב (ירמיה נב יב) בחדש החמישי בעשרה לחדש היא שנת תשע עשרה למלך נבוכדנאצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלים וישרוף את בית ה' ואת בית המלך (ע״ב). ומי סליק נבוכדנאצר לירושלים והכתיב (שם) ויעלו אותו רבלתה אל מלך בבל וא״ר אבהו זו אנטוכיא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר דמות דיוקנו היתה לו חקוקה על מרכבתו וחד אמר אימה יתירה היתה לו ממנו ודומה כמי שעומד לפניו אמר רבא מעין תלת מאה כודניאתא נרגא דפרזלא דשליטא בפרזלא שדר ליה נבוכדנאצר לנבוזראדן וכולה בלעתינהו חד דשא דירושלים שנאמר (תהלים עד ו) ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון בעי למיהדר אמר מסתפינא דלא ליעבדו בי כי היכי דעבדו בסנחריב נפק קלא ואמרה שוור בר שוור נבוזראדן שוור דמטא זימנא דמקדש חריב והיכלא מיקלי פש ליה חד נרגא אתא מחייה בקופא ואיפתח שנאמר (שם) יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות הוה קטיל ואזיל עד דמטא היכלא אדליק ביה נורא גבה היכלא דרכו ביה מן שמיא שנאמר (איכה א טו) גת דרך ה' לבתולת בת יהודה הוה קא זיחא דעתיה נפקא בת קלא ואמרה ליה עמא קטילא קטלת היכלא קליא קלית קימחא טחינא טחינת שנאמר (ישעיה מז ב) קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות חטים לא נאמר אלא קמח חזי דמיה דזכריה וכו׳:

169

ק״עת״ר נעמן גר תושב היה נבוזראדן גר צדק היה מבני בניו של סיסרא למדו תורת בירושלים מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים ומאן נינהו שמעיה ואבטליון מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ומנו רב שמואל בר שילת ואף מבני בניו של אותו רשע בקש הקב״ה להכניסן תחת כנפי השכינה אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניסם תחת כנפי השכינה היינו דכתיב (ירמיה נא ט) רפאנו את בבל ולא נרפתה עולא אמר זה נבוכדנאצר ר׳ שמואל בר נחמני אמר אלו נהרות בבל ותרגומא צינייתא דבבל:

170

קע״אאמר עולא עמון ומואב שיבבי בישי דירושלים הוה כיון דשמעינהו לנביאי דקא מתנבי לחורבנא דירושלים שלחו לנבוכדנאצר פוק ותא אמר מסתפינא דלא לעבדן לי כדעבדו בקמאי שלחו ליה (משלי ז יט) כי אין האיש בביתו ואין איש אלא הקב״ה שנאמר (שמות טו ג) ה׳ איש מלחמה שלח להו בקריבא הוא ואתי שלחו ליה הלך בדרך מרחוק שלח להו אית בהו צדיקי דבעו רחמי ומייתי ליה שלחו ליה (משלי ז כ) צמר הכסף לקח ביה ואין כסף אלא צדיקים שנאמר (הושע ג ב) ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים שלח להו הדרי רשיעי בתשובה ובעו רחמי ומייתו ליה שולחו ליה כבר קבע להן זמן שנאמר (משלי ז כ) ליום הכסא יבא ביתו אין כסא אלא זמן שנאמר (תהלים פא ) בכסה ליום הגט שלה להו סיתוא הוא ולא מצינא דאתי מתלגא וממטרא שלחו ליה תא אשינא דטורא שנאמר (ישעיה טז א) שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון שלח להו אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה שלחו ליה קברות שלהם מעולין מפלטירין שלך דכתיב (ירמיה ח א) בעת ההיא נאם ה׳ יוציאו את עצמות מלכי יהודה וגו׳ ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום וגו׳ ואשר הלכו אחריהם:

171

קע״בא״ל רב נחמן לרב יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי א״ל מאן בר נפלי א״ל משיח ומשיח בר נפלי קרית ליה א״ל אין דכתיב (עמוס ט יא) ביום ההוא אקים (דף צז) את סכת דוד הנופלת. א״ל הכי אמר ר׳ יוחנן דור שבן דוד בא ת״ח מתמעטין והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבא ת״ר שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים מקרא זה (עמוס ד ז) והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר שניה חצי רעב משתלחין שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה ותורת משתכחת מלומדיה ברביעית שובע ואינו שובע בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת על לומדיה בששית קולות ובשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא אמר רב יוסף הא כמה שביעיות דהוה כן ולא אתא אמר אביי בששית קולות בשביעית מלחמות מי הוה ועוד כסדרן מי הוה (תהלים פט נב) אשר חרפו אויביך אשר חרפו עקבות משיחך תניא רבי יהודה אומר דור שבן דוד בא בו בית הועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישתומם ואנשי גליל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו ופני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת שנאמר (ישעיה נט טו) ותהי האמת נעדרת מאי ותהי האמת נעדרת אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה מאי (שם) וסר מרע משתולל אמרי דבי רב שילא כל מי שסר מרע משתולל על הבריות:

172

קע״גאמר רבא מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמו ואמרי לה רב טביומי שמיה דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדבוריה זימנא חדא איקלע לההוא אתרא וקושטא שמיה ולא הוו משנו בדיבורייהו ולא הוו מית איניש מהתם בלא זימניה נסיבי אתתא מנהון והוו לי תרתין בנין מינה יומא חד הוה יתבה דביתהו וקא חייפא רישא אתאי שבבתא טרפא אדשא סבר לאו אורח ארעא אמר לה לימא הכא שכיבי ליה תרתין בנין אתו אינשי דאתרא לקמיה א״ל מאי האי אמר להו הכי הות מעשה אמרו ליה במטותא מינך פוק מאתרין ולא תיגרי בהו מותנא בהנך אינשי:

173

קע״דתניא רבי נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים ובת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני הכלב ואין הבן מתבייש מאביו. תניא רבי נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעות והגפן יתן פריו והיין ביוקר ונהפכה כל המלכות למינות ואין תוכחה. מסייע ליה לרבי יצחק דא״ר יצחק אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות אמר רבא מאי קראה (ויקרא יג יג) כלו הפך לבן טהור הוא. ת״ר (דברים לב לו-לז) כי ידין ה׳ עמו כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אין בן דוד בא עד שירבו המסורות ד״א עד שיתמעטו התלמידים ד״א עד שתכלה פרוטה מן הכיס ד״א עד שיתיאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ואין עוזו לישראל כי הא דר׳ זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה אמר להו במטותא מינייכו לא תרחקוה דתנינא ג׳ באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב:

174

קע״האמר רב קטינא שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב שנאמר (ישעיה ב יא) ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא אביי אמר תרי חרוב שנאמר (הושע ו ב) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו תניא כותיה דרב קטינא כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז׳ שנים כך העולם משמט אלף שנים לז׳ אלפים שנה שנא' ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא ואומר (תהלים צב א) מזמור שיר ליום השבת יום שכלו שבת ואומר (שם צ ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא ב׳ אלפים תהו ב׳ אלפים תורה ב׳ אלפים ימות המשיח (ע״ב) ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו א״ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אין העולם פחות מפ״ה יובלות וביובל האחרון בן דוד בא א״ל בתחלתו או בסופו א״ל איני יודע כלה או אינו כלה א״ל איני יודע רב אשי אמר הכי א״ל עד הכא לא תסתכי ליה מכאן ואילך איסתכי ליה שלה רב חנן בר תחליפא לרב מצאתי אדם אחד ובידו מגלה אחת כתובה אשורית ובלשון הקדש אמרתי לו זו מנין לך אמר לי לחיילות של רומי נשכרתי ובין גנזי רומי מצאתיה וכתוב בה לאחר ארבעת אלפים ומאתים וצ״א שנה לאחר בריאתו של עולם עולם יתום מהם מלחמות תנינים ומהם מלחמת גוג ומגוג והשאר ימות המשיח ואין הקב״ה מחדש עולמו אלא לאחר ז׳ אלפים שנה רב אחא בריה דרבא אמר לאחר חמשת אלפים שנה איתמר:

175

קע״ותניא ר׳ נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד התהום (חבקוק ב ג) כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר לא כרבותינו שהיו דורשין (דניאל ז כה) עד עדן עדנין ופלג עדן ולא כר׳ שמלאי שהיה דורש (תהלים פ ו) האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש ולא כר״ע שהיה דורש (חגי ב ו) עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ אלא מלכות ראשונה ע׳ שנה מלכות שניה נ״ב ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה מאי (חבקוק ב ג) ויפח לקץ ולא יכזב א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא שוב אינו בא אלא חכה לו שנאמר (שם) אם יתמהמה חכה לו שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה ת״ל (ישעיה ל יח) לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב מדת הדין מעכבת וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכים לקבל שכר שנאמר (שם) אשרי כל חוכי לו אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא שנאמר אשרי כל חוכי לו לו בגימטרא תלתין ושיתא הוו איני והאמר רבא דרא דקמיה קב״ה תמני סרי אלפי פרסא הואי שנאמר (יחזקאל מח לה) סביב שמונה עשר אלף ל״ק הא דמסתכלי באספקלריא המאירה הא דמסתכלי באספקלריא שאינה מאירה ומי נפישי כולי האי והאמר חזקיה א״ר ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי ראיתי בני עליה והם מועטין אם אלף הן אני ובני מהם וכו' עד אם שנים הם אני ובני מהם לא קשיא הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר:

176

קע״זאמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו כתנאי רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין א״ל רבי יהושע אם ישראל אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב״ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן ומחזירן למוטב. תניא אידך רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין שנאמר (ירמיה ג יד) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם א״ל רבי יהושע והלא כבר נאמר (ישעיה נב ג) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו חנם נמכרתם בע״ז ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים א״ל רבי אליעזר לרבי יהושע והלא כבר נאמר (מלאכי ג ז) שובו אלי ואשובה אליכם א״ל רבי יהושע והלא כבר נאמר (ירמיה ג יד) כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון א״ל ר״א והלא כבר נאמר (ישעיה ל טו) בשובה ונחת תושעון וגו׳ א״ל רבי יהושע לר׳ אליעזר והלא כבר נאמר (שם מט ז) כה אמר ה׳ גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי וגומר (דף צח) א״ל רבי אליעזר והלא כבר נאמר (ירמיה ד א) אם תשוב ישראל נאם ה׳ אלי תשוב א״ל רבי יהושע והלא כבר נאמר (דניאל יב ז) ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה שתק רבי אליעזר וא״ר אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו ח) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא ר׳ אליעזר אומר אף מזה שנאמר (זכריה ח י) כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר רב אמר אף תלמידי חכמים שיש בהם שלום דכתיב (תהלים קיט קסה) שלום רב לאוהבי תורתך אין להם שלום מפני הצר ושמואל אמר עד שיהיו כל השערים כולם שקולין:

177

קע״חא״ר חנינא אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא שנאמר (יחזקאל לב יד) אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך וכתיב (שם כט כא) ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל. אמר רבי חמא ברבי חנינא אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל שנאמר (ישעיה יח ה) וכרת הזלזלים במזמרות וכתיב בתריה בעת ההיא יובל שי לה׳ צבאות וגו׳. ואמר זעירא א״ר חנינא אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל שנאמר (צפניה ג יא) כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך וכתיב (שם ג יב) והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה׳. א״ר שמלאי משום ר׳ אלעזר בר״ש אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל שנאמר (ישעיה א כה) ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך וגו׳:

178

קע״טאמר עולא את ירושלים נפדית אלא בצדקה שנאמר (שם א כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. א״ר פפא אי בטלי יהירי בטלי אמגושי דכתיב (שם א כה) ואצרוף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך אי בטלי דייני בטלי גזירפטי דכתיב (צפניה ג טו) הסיר ה׳ משפטיך פנה אויבך. א״ר יוחנן אם ראית דור שנתמעט והולך חכה לו שנאמר (ש״ב כב כח) ואת עם עני תושיע ועיניך על רמים תשפיל. וא״ר יוחנן אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו שנאמר (ישעיה נט יט) כי יבא בנהר צר רוח ה׳ נוססה בו וסמיך ליה (שם) ובא לציון גואל. וא״ר יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב בדור שכולו זכאי שנאמר (שם ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ בדור שכולו חייב דכתיב (שם נט טז) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב (שם מח יא) למעני אעשה:

179

ק״פאמר ר׳ אלכסנדראי ר׳ יהושע בן לוי רמי כתיב (ישעיה ס כב) בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. וא״ר אלכסנדראי רבי יהושע ב״ל רמי כתיב (דניאל ז יג) וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי וכתיב (זכריה ט ט) עני ורוכב על חמור זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על חחמור א״ל שבור מלכא לשמואל אמריתו משיח על חמרא אתי אישדר ליה אנא סוסיא ברקא דאית לי א״ל מי אית לך בר חיור גווני. ריב״ל אשכחיה לאליהו דהוה קאי אפתחא דמערתא דרשב״י א״ל אתינא לעלמא דאתי א״ל אם ירצה האדון הזה אריב״ל ב׳ ראיתי וקול ג׳ שמעתי אמינא ליה אימת אתי משיח א״ל זיל שייליה לדידיה והיכא יתיב אפתחא דרומי ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זמנא ואיהו שרי חד ואסיר חד אמר דלמא מבעינא דלא איעכב אזיל לגביה א״ל שלום עליך רבי ומורי א״ל שלום עליך בר ליואי א״ל לאימת אתי מר א״ל היום. אתי לגבי אליהו א״ל מאי אמר לך א״ל שלום עליך בר ליואי א״ל אבטח לך ולאבוך לעלמא דאתי א״ל שקורי קא שקיר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא א״ל הכי אמר לך (תהלים צה ז) היום אם בקולו תשמעו:

180

קפ״אשאלו תלמידיו את ר׳ יוסי בן קסמא אימתי בן דוד בא אמר מתירא אני שמא תבקשו ממני אות אמרו לו אין אנו מבקשים ממך אות אמר להן לכשיפול השער הזה ויבנה ויפול ויבנה ויפול ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא אמרו רבינו תן לנו אות אמר להן ולא כך אמרתם לי שאין אתם מבקשים ממני אות אמרו לו ואעפ״כ אמר להם אם כך יהפכו מי מערת פמייס לדם ונהפכו. בשעת פטירתו אמר להם העמיקו לי ארוני (ע״ב) שאין כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו ואין לך כל ארון וארון שבארץ ישראל שאין סוס מדי אוכל בו תבן:

181

קפ״באמר רב אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי על ישראל תשעה חדשים (מיכה ה ב) לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל. אמר עולא ייתי ולא אחמיניח וכן אמר רבא ייתי ולא אחמיניה רב יוסף אמר ייתי ואזכח דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה אמר ליה אביי לרבא מאי טעמך אילימא משום חבלו של משיח והתניא שאלו תלמידיו את ר׳ אליעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים ומר הא תורה והא גמילות חסדים אמר שמא יגרום החטא כדר׳ יעקב בר אידי דר׳ יעקב בר אידי רמי כתיב (בראשית כח טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב (שם לב ח) ויירא יעקב מאד ויצר לו שהיה מתירא שמא יגרום החטא כדתניא (שמות טו טז) עד יעבור עמך ה׳ זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה אמור מעתה ראויין היו ליעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה אלא שגרם החטא. וכן א״ר יוחנן ייתי ולא אחמיניה א״ל ר״ל מ״מ אילימא משום דכתיב (עמוס ה יט) כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש בא ואראך דוגמתו בעוה״ז בזמן שאדם יוצא לשדה פגע בו סנטר דומה כמי שפגע בו ארי נכנס לעיר פגע בו גבאי דומה כמי שפגעו דוב נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב דומה כמי שנשכו נחש אלא משום דכתיב (ירמיה ל ו) שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון מאי ראיתי כל גבר אמר רבא בר יצחק א״ר מי שכל גבורה שלו ומאי נהפכו כל פנים לירקון א״ר יוחנן פמליא של מעלה ופמליא של מטה באותה שעת אומר הקב״ה הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי האיך אאבד אלו מפני אלו אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי רהיט ונפל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה:

182

קפ״גאמר רב גידל אמר רב עתידין ישראל דאכלי שני משיח א״ר יוסף פשיטא ואלא מאן אכיל להו חילק ובילק אכלי להו לאפוקי מדרבי הלל דאמר אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב לא איברי עלמא אלא לדוד ושמואל אמר למשה ור׳ יוחנן אמר למשיח. מה שמו דבי ר׳ שילא אמרי שילה שמו שנאמר (בראשית מט י) עד כי יבא שילה. דבי ר׳ ינאי אמרי ינון שמו שנאמר (תהלים עב יז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. דבי רבי חנינא אמרי חנינא שמו שנאמר (ירמיה טז יג) אשר לא אתן לכם חנינה. וי״א מנחם בן חזקיה שמו שנאמר (איכה א טז) כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. אמר רב חנינא אמר רב עתיד הקב״ה להעמייד להם דוד אחר שנאמר (ירמיה ל ט) ועבדו את ה׳ אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם הקים לא נאמר אלא אקים א״ל רב פפא לאביי והכתיב (יחזקאל לז כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם כגון קיסר ופלג קיסר:

183

קפ״דדרש ר׳ שמלאי מאי דכתיב (עמוס ה יח) הוי המתאוים את יום ה׳ למה זה לכם יום ה׳ הוא חשך ולא אור משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפים לאור א״ל תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי הוא ואתה למה לך אורה (דף צט) והיינו דא״ל ההוא צדוקי לרבי אבהו אימתי אתי משיח א״ל לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי א״ל מילט קא לייטת לי א״ל קרא כתיב (ישעיה ס ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה׳ וכבודו עליך יראה. תנא ר׳ אלעזר אומר ימות המשיח ארבעים שנה שנאמר (תהלים צה י) ארבעים שנה אקוט בדור. ר׳ אלעזר בן עזריה אומר שבעים שנה שנאמר (ישעיה כג טו) והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה כימי מלך אחד אי זהו מלך מיוחד הוי אומר זה משיח. ר׳ אומר שלשה דורות שנאמר (תהלים עב ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. רבי הלל אומר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו אמר רב יוסף שרא ליה מריה לר׳ הלל חזקיה אימת הוה בבית ראשון ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר (זכריה ט ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע וגו׳:

184

קפ״התניא אידך ר׳ אליעזר אומר ימות המשיח ארבעים שנה כתיב הכא (דברים ח ג) ויענך וירעבך ויאכילך את המן וכתיב התם (תהלים צ טו) שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה ורבי דוסא אמר ת׳ שנה שנאמר שמחנו כימות עניתנו וגו׳ וכתיב (בראשית טז יג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. רבי אומר שס״ה שנה כמנין ימות החמה שנאמר (ישעיה סג ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה מאי יום נקם בלבי א״ר יוחנן ללבי גליתי לאברי לא גליתי. תני אבימי בריה דר׳ אבהו ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה שנאמר (שם סב ה) ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. אמר רב יהודה אמר שמואל ימות המשיח כמיום שנברא העולם ועד עכשיו שנאמר (דברים יא כא) כימי השמים על הארץ. רב נחמן בר יצחק אמר כימי נח עד עכשיו שנאמר (ישעיה נד ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי:

185

קפ״וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה״ב (שם סד ג) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העוה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך ופליגא דרבי אבהו דא״ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדים שם אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד שם שנאמר (שם נז יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב, ברישא רחוק והדר קרוב מאי רחוק רחוק מדעיקרא ומאי קרוב קרוב דמעיקרא ודהשתא ור׳ יוחנן אמר לרחוק שהוא רחוק מעבירה קרוב שהוא קרוב מעבירה ונתרחק ממנה. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה ת״ח מנכסיו אבל ת״ח עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך. מאי עין לא ראתה א״ר יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ריש לקיש אמר זה עדן שלא ראתה עץ מעולם. וא״ת אדם היכן דר בגן. וא״ת גן הוא עדן ת״ל (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן:

186

קפ״זפיסקא. והאומר אין תורה מן השמים. ת״ר (במדבר טו לא) כי דבר ה׳ בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת זה האומר אין תורה מן השמים. ד״א כי דבר ה׳ בזה זה אפיקורוס. דבר אחר כי דבר ה׳ בזה זה המגלה פנים בתורה ואת מצותן הפר זה המפר ברית בשר הכרת תכרת את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו הכרת בעוה״ז תכרת בעוה״ב מכאן אמר ר׳ אלעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והמלבין פני חבירו ברבים אע״פ שיש ביה תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. תניא אידך כי דבר ה׳ בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב״ה אלא משה מפי עצמו זה הוא כי דבר ה׳ בזה ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה מקל וחומר זה מג״ש זו זהו כי דבר ה׳ בזה. תניא היה רבי מאיר אומר הלומד תורה ואינו מלמדה זהו דבר ה׳ בזה רבי נתן אומר כל מי שאינו משגיח על המשנה. ר׳ נהוראי אומר כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק. רבי ישמעאל אומר זה העובד ע״ז מאי משמע דתנא דבי רבי ישמעאל כי דבר ה׳ בזה זה המבזה דבור שנאמר לו למשה מסיני (שמות כ ב) אנכי ה׳ אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים וגו׳. ר׳ יהושע בן קרחה אומר כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר. ר׳ יהושע אומר כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת. ר׳ עקיבא אומר זמר (ע״ב) בכל יום זמר בכל יום אמר רב יצחק בר אבדימי מאי קראה שנאמר (משלי טז כו) נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו הוא עמל במקום הזה ותורתו עומלת לו במקום אחר. א״ר אלעזר אדם לעמל נברא שנאמר (איוב ה ז) כי אדם לעמל יולד ואיני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיו הוי אומר לעמל תורה נברא והיינו דאמר רבא כולהו גופי דרופתקי נינהו טוביה לדזכי והוו דרופתקי דאורייתא. (משלי ו לב) ונואף אשה חסר לב אר״ל זה הלומד תורה לפרקים שנאמר (שם כב יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך:

187

קפ״חת״ר (במדבר טו ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא (בראשית לו כב) ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז (שם ל יד) וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה יצתה בת קול ואמרה ליה (תהלים נ כ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך וגו׳ ועליו מפורש בקבלה (ישעיה ה יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה מאי כעבות העגלה א״ר אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולסוף דומה לעבות העגלה. דאתאן עלה מיהא אחות לוטן תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב (בראשית לו כט) אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מ״ט דלא איבעי להו לרחקה.

188

קפ״טוילך ראובן בימי קציר חטים אמר רבא בר יצחק אמר רב מכאן לצדיקים שאין פושטים ידיהם בגזל. וימצא דודאים בשדה מאי דודאים אמר רב יברוחי. לוי אמר סיגלי. ר׳ יונתן אמר סביסקי. א״ר אלכסנדראי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר (ישעיה כז ה) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. רב אמר כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר (שם נא טז) ואשים דברי בפיך וגו׳ (שם) לנטוע שמים וליסוד ארץ ר׳ יוחנן אמר אף מגין על כל העולם כלו שנאמר (שם) ובצל ידי כסיתיך ולוי אמר אף מקרב את הגאולה שנאמר (שם) ולאמר לציון עמי אתה אמר ריש לקיש כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו שנאמר (בראשית יב ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן. ר״א אומר כאילו עשאו לדברי תורה שנאמר (דברים כט ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם. רבא אומר כאילו עשאו לעצמו שנאמר ועשיתם אותם אל תקרי אותם אלא אתם. א״ר אבהו כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר (שמות יז ה) ומטך אשר הכית בו את היאור וכי משה הכה את היאור והלא אהרן הכהו אלא לומר לך כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו:

189

ק״צפסקא. אפיקורוס רב ורבי חנינא אמרי תרוייהו זה המבזה תלמיד חכם רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי זה המבזה חברו בפני תלמיד חכם בשלמא למאן דאמר המבזה חברו בפני תלמיד חכם אפיקורוס הוי מבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוי אלא למאן דאמר מבזה תלמיד חכם עצמו אפיקורום הוי מגלה פנים בתורה כגון מאי כגון מנשה בן חזקיה ואיכא דמתני לה אסיפא מגלה פנים בתורה רב ורבי חנינא אמרי זה המבזה תלמיד חכם רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי זה המבזה את חברו בפני תלמיד חכם בשלמא למאן דאמר המבזה ת״ח עצמו מגלה פנים בתורה הוי מבזה חברו בפני ת״ח אפיקורוס הוי אלא למ״ד המבזה חבירו בפני תלמיד חכם מגלה פנים בתורה הוי אפיקורוס כגון מאי א״ר יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לך רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו א״ל אביי האי מגלה פנים בתורה נמי הוא דכתיב (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי א״ר נחמן בר יצחק מהכא נמי שמע מינה שנאמר (בראשית יח כו) ונשאתי לכל המקום בעבורם אלא כגון דיתיב קמי רביה ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי ואמר הכי אמרינן התם ולא אמר הכי אמר מר. רבא אמר כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהנו לן רבנן מעולם (דף ק) לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה רבא כי הוו מייתי טרפה דבי בנימין קמיה כי הוה חזי ביה טעמא להתירא אמר להו תחזו דקא שרינא לכו עורבא כי הוי חזי ליה טעמא לאיסורא אמר להו תחזו דקא אסרנא לכו יונה:

190

קצ״ארב פפא אמר כגון דאמר הני רבנן רב פפא אישתלי ואמר כגון הני רבנן ואיתיב בתעניתא. לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה כי מטו מגלת אסתר אמרי הא מגלת אסתר לא בעיא מטפחת אמר להו כי האי גונא נמי מיחזי כי אפקירותא רב נחמן אמר זה הקורא רבו בשמו דא״ר יוחנן מפני מה נענש גיחזי מפני שקרא לרבו בשמו שנאמר (מ״ב ח ה) ויאמר גיחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע. יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר עתיד הקב״ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים שנאמר (יחזקאל מז יב) ועל הנחל הזה יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו להדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים וחיה פריו למאכל ועלהו לתרופה א״ל ההוא סבא יישר וכן א״ר יוחנן א״ל ר׳ ירמיה לר׳ זירא כי האי גוונא מיחזי אפקירותא א״ל האי סיוע קא מסייע לך אלא אי שמיע לך הא שמיע לך כי הא דיתיב ר׳ יוחנן וקא דריש עתיד הקב״ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים אמות וחוקק בהם י׳ ברום עשרים ומעמידם בשערי שנאמר (ישעיה נד יב) ושמתי כדבר שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וגו׳ לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דצלצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן לימים הפליגה ספינתו בים חזינהו למלאכי השרת דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות אמר לחו הני למאי אמרי ליה עתיד הקב״ה להעמידן בשערי ירושלים כי הדר אשכחיה לר׳ יוחנן דיתיב וקא דריש א״ל רבי דרוש ולך נאה לדרוש כשם שאמרת כך ראיתי אמר לו ריקא אם לא ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה יהב ביה עיניה ועשאו גל של עצמות. מאי (יחזקאל מז יב) ועלהו לתרופה רב יצחק בר אבדימי ורב חסדא חד אמר להתיר פה של מעלה וחד אמר להתיר פה של מטה. איתמר נמי חזקיה אמר להתיר פה אלמים בר קפרא אמר להתיר פה עקרות ר' יוחנן אמר לתרופה ממש מאי לתרופה רבי שמואל בר נחמני אמר לתואר פנים של בעלי הפה:

191

קצ״בדרש ר׳ יהודה בר סימון כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה הקב״ה מבהיק זיוו לעולם הבא שנאמר (ש״ה ה טו) מראהו כלבנון בחור כארזים. א״ר תנחום ברבי חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעוה״ז הקב״ה משביעו לעולם הבא שנאמר (תהלים לו ט) ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב״ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו שנאמר (שם סח כ) ברוך ה׳ יום יום יעמם לנו האל ישועתנו סלה א״ל אביי וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר (יעשיהו מ יב) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן א״ל מאי טעמא לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי עתיד הקב״ה ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנא׳ (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש וגו׳ בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי:

192

קצ״גתניא ר׳ מאיר אומר במדה שאדם מודד מודדין לו דכתיב (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה אמר ליה ר' יהודה וכי אפשר לומר כן אדם נותן מלא עומסו לעני בעוה״ז הקב״ה נותן לו מלא עומסו לעולם הבא והא כתיב (שם מ יב) שמים גזרת תכן ואתה אומר כן אי זה הוא מדה מרובה מדה טובה מרובה או מדת פורענות (שם ע״ב) הוי אומר מדה טובה מרובה ממדת פורענות במדה טובה כתיב (תהלים עח כג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו ובמדת פורענות הוא אומר (בראשית ז יא) וארובות השמים נפתחו במדת פורענות כתיב (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר והלא אדם מושיט אצבעו באור בעולם הזה מיד נכוה אלא כשם שנותן הקב״ה כח ברשעים לקבל פורענותן כך נותן הקב״ה כח בצדיקים לקבל טובתן:

193

קצ״דפיסקא. ר״ע אומר אף הקורא בספרים החיצונים. תנא בספרי מינין רב יוסף אמר אף בספר בן סירא אסור למקרי א״ל אביי מאי טעמא אילימא משום דכתיב ביה לא תנטוש גילדנא מאודניה דלא ליזיל משכיה לחבלא אלא צלי יתיה בנורא ואיכול ביה תרתין גריצין אי מפשטיה באורייתא נמי כתיב (דברים כ יט) לא תשחית את עצה. אי מדרשא אורחא דארעא קא משמע לן דלא לבעול שלא כדרכה. ואלא משום דכתיב בת לאביה מטמונת שוא מפחדה לא יישן בלילה בקטנותה שמא תתפתה בנערותה שמא תזנח בגרה שמא לא תנשא נישת שמא לא יהיו לה בנים הזקינה שמא תעשה כשפים הא רבנן נמי אמרוה אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אשרי מי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות אלא משום דכתיב לא תיעל דוי בלבך דגברא גוברין קטיל דוי הא שלמה נמי אמרה (משלי יב כה) דאגה בלב איש ישיחנה ר׳ אמי ור׳ אסי חד אמר יסיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים ואלא משום דכתיב מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך והא רבי נמי אמרה דתניא רבי אומר לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר (שם יח כד) איש רעים להתרועע אלא משום דכתיב זלדקן קורטמן עבדקן סכסן. דנפח בכסי לא צחי. אמר במאי איכול לחמא לחמא פבימיניה. מאן דאית ליה מעברתא בדיקניה כולי עלמא לא יכלי ליה. אמר רב יוסף מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן להו אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלהים תנתן. אשה רעה צרעת לבעלה מאי תקנתיה יגרשנה מתוך ביתו ויתרפא מצרעתו. אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים. העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה. אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר כי בתאר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה. רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה כניצוץ מבעיר גחלת ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרבה. מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך. רבים יחיו דורשי שלומך גלה סודך לאחד מאלף משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום שמא למחר איננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו. כל ימי עני רעים בן סירא אומר אף לילות בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו ממטר גגים לגגו ומעפר כרמו לכרמים:

194

קצ״ה(דף קא) תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבתי משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב״ה ואומרת לפניו רבש״ע עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו לצים אמר לה בתי בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו אמרה לפניו רבש״ע אם בעלי מקרא הם יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים אם בעלי משנה הם יעסקו במשנה ובהלכות ובהגדות ואם בעלי תלמוד הם יעסקו בהלכות הפסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות החג בחג. העיד ר׳ שמעון בן אלעזר משום ר׳ שמעון בן חנניה כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר (משלי טו כג) ודבר בעתו מה טוב:

195

קצ״ופיסקא. והלוחש על המכה. א״ר יוחנן וברוקק בה לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה אתמר אמר רב אפילו בנגע צרעת ר׳ חנינא אמר אפילו ויקרא אל משה:

196

קצ״זאמר רבה בר בר חנה כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להם חמה עזה יש בעולם התחילו הן בוכים ור׳ עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה שוחק אמר להם וכי מפני מה אתם בוכים אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק שכל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא ח״ו קבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח א״ל עקיבא כלום הסרתי מן התורה כולה א״ל למדתנו רבינו (קהלת ז כ) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא:

197

קצ״חתנו רבנן כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו ד׳ זקנים לבקרו ר׳ טרפון ור׳ יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא נענה ר׳ טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטפה של גשמים שטפה של גשמים בעוה״ז ורבי בעוה״ז ולעוה״ב. נענה ר׳ יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעוה״ז ורבי בעוה״ז ולעולם הבא. נענה ר׳ אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעוה״ז ורבי בעוה״ז ולעוה״ב. נענה ר׳ עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין א״ל עקיבא זו מנין לך אמר מקרא אני דורש (מ״ב כא א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים וגו׳ ויעש הרע בעיני ה׳ (ע״ב) וכתיב (משלי כה א) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה וכי חזקיהו מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה אלא מכל טורח שמרה בו ומכל עמל שעמל בו לא העלוהו למוטב אלא יסורין שנאמר (דהי״ב לג י) וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכוהו בבלה וכתיב (שם לג יב) ובהיצר לו חילה את פני ה' וגו׳ ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו הא למדת שחביבין יסורין:

198

קצ״טת״ר שלשה באו בעלילה ואלו הן קין עשו ומנשה קין דכתיב (בראשית ד יג) גדול עוני מנשוא אמר לפניו רבש״ע כלום גדול עוני מששים רבוא שעתידין לחטוא לפניך ואתה סולח להם. עשו דכתיב (שם כז לח) הברכה אחת היא לך אבי. מנשה בתחלה קרא לאלוהות הרבה ולבסוף קרא לאלהי אבותיו:

199

ר׳תנו רבנן ירבעם שריבע עם. ד״א ירבעם שעשה מריבה בעם ד״א ירבעם שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים. בן נבט בן שניבט ולא ראה. מיכה שנתמכמך בבנין ומה שמו שבע בן בכרי שמו. ת״ר שלשה ניבטו ולא ראו ואלו הן נבט ואחיתופל ואצטגניני פרעה. נבט שראה אש שיוצא מאמתו הוא סבר איהו מלך ולא היא ירבעם הוא דנפק מיניה. אחיתופל ראה צרעת שפרחה לו על אמתו הוא סבר איהו מליך ולא היא בת שבע בתו היא דנפק מינה שלמה. אצטגניני פרעה דאמר ר׳ חמא בר חנינא מאי דכתיב (במדבר כ יג) המה מי מריבה המה שראו אצטגניני פרעה וטעו ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה אמרו (שמות א כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והם לא ידעו שעל עסקי מי מריבה הוא לוקה. ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב (מ״א יג לד) ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם להכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה להכחיד בעולם הזה ולהשמיד לעולם הבא. אמר ר׳ יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח את שלמה ומפני מה נענש מפני שהוכיחו ברבים שנאמר (שם יא כז) וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנא את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו א״ל דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה ומאי זה אשר הרים יד במלך אמר רב נחמן שחלץ תפליו בפניו:

200

ר״אאמר רב נחמן גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם שנאמר (מ״א יב כו) ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה׳ בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודח והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה. אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד כיון דחזו ליה לרחבעם. דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה מיד (שם) ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים וישם את האחד בבית אל ואת האחד בדן מאי ויועץ אמר ר׳ יהודה אמר רב שהושיב רשע אצל צדיק אמר להו חתמיתו על כל דעבידנא אמרו ליה הן אמר להו מלכא בעינא למיהוי אמרו ליה הן כל דאמינא לכו עבדיתו א״ל הן אפילו למפלח לע״ז אמר ליה צדיק ח״ו א״ל רשע לצדיק סלקא דעתך דגברא רבא כירבעם פלח לע״ז אלא למינסינהו הוא דקא בעי אי מקבליתו למימריה או לא (דף קב) ואף אחיה השילוני טעה וחתם דהא יהוא צדיקא רבה הוה שנאמר (מ״ב י ל) ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני וגו׳ וכתיב (שם) ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה׳ אלהי ישראל וגו' מאי גרמא ליה אמר אביי ברית כרותה לשפתים שנאמר (שם) אחאב עבד הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה רבא אמר חותמו של אחיה השילוני ראה וטעה דכתיב (הושע ה ב) ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם א״ר יוחנן אמר הקב״ה הם העמיקו משלי אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה והם אמת כל העולה לתל ידקר בחרב:

201

ר״ב(מ״א יא כט) ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים וגו׳ תנא משום רבי יוסי עת היא מזומנת לפורעניות. (בראשית לח א) ויהי בעת ההיא וירד יהודה תנא משמיה דרבי יוסי עת היא מזומנת לרעה (ירמיה נא יח) בעת פקודתם יאבדו תנא משום רבי יוסי עת - מזומנת לפורענות. (ישעיה מט ח) בעת רצון עניתיך תנא משום ר׳ יוסי עת היא מזומנת לטובה. (שמות לב לד) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם תנא משום ר׳ יוסי עת היא מזומנת לפורענות. (מ״א יב א) וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו תנא משום ר׳ יוסי מקום מזומן לפורענות בשכם ענו את דינה בשכם מכרו אחיו את יוסף בשכם נחלקה מלכות בית דוד (שם יא כט) וירבעם יצא מירושלים וגו׳ אר״ח ב״פ שיצא מפתקה של ירושלים. (שם) וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה אר"נ בשלמה חדשה מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בו שום דופי ד״א שלמה חדשה שחדשו דברים שלא שמעה אוזן מעולם. מאי ושניהם לבדם בשדה אר״י שכל ת״ח דומין לפניהם כעשבי השדה וא״ד שכל טעמי התורה מגולין להם כשדה. (מיכה א יד) לכן תתנו שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל אר״ח בר פפא יצתה בת קול ואמרה להן מי שהרג את הפלשתי והוריש אתכם גת תתנו שלוחים לבניו בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל:

202

ר״ג(מ״ב יז כא) וידח ירבעם בן נבט את ישראל מאחרי ה' והחטיאם חטאה גדולת א״ר חנן כשתי מקלות המתיזות זו את זו. אמר רב חיננא בר פפא כל הנהנה מן העוה״ז בלא ברכת כאילו גוזל להקב״ה וכנסת ישראל שנאמר (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא הקב״ה שנאמר (דברים לב ו) הלוא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנ״י שנאמר (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. מאי חבר הוא לאיש משחית חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית ישראל לאביהם שבשמים:

203

ר״דא״ר אושעיא עד ירבעם היו ישראל יונקים מעגל אחד מכאן ואילך משנים וג׳ עגלים. א״ר יצחק אין לך כל פורענות ופרענות שבאה לעולם שאין בה אחד מכ״ד בהכרע ליטרא של עגל הראשון שנאמר (שמות לב לד) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם. א״ר חנינא לאחר כ״ד דורות נגבה פסוק זה שנאמר (יחזקאל ט א) ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקודות העיר ואיש כלי משחתו בידו (מ״א יג לג) אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה וגו׳ מאי אחר אמר רבא אחר שתפשו הקב״ה לירבעם בבגדו א״ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן א״ל ומי בראש א״ל בן ישי בראש אמר אי הכי לא בעינא:

204

ר״הרבי אבהו הוה רגיל דהוה קא דריש בשלשה מלכים חלש קביל עליה דלא דריש כיון (ע״ב) דאיתפח הדר קא דריש אמרו ליה לא קבילת עליך דלא דרשת בהו אמר אינהו מי אהדרו בהו דאנא אהדר בי רב אשי אוקים אג' מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר חברך וחברי דאבוך קרית לן מהיכא בעית למישרא המוציא א״ל לא ידענא א״ל מהיכא דבעי' למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן אמר ליה אגמרן לי ולמחר דרשינן ליה משמך בפירקא א״ל מהיכא דקרים בישולא א״ל מאחר דחכימת כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לע״ז אמר ליה אי הות התם הוית נקיט בשיפולי גלימא ורהטת אבתראה. למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא אחאב אח לשמים ואב לע״ז אח לשמים דכתיב (משלי יז יז) אח לצרה יולד אב לע״ז דכתיב (תהלים קג יג) כרחם אב על בנים. (מ״א טז לא) ויהי הנקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט א״ר יוחנן קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם ומפני מה תלה הכתוב בירבעם מפני שהוא היה תחלה לקלקלה (הושע יב יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי א״ר יוחנן אין לך כל תלם ותלם בא״י שלא העמיד אחאב עליו ע״ז והשתחוה לה:

205

ר״וומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב (מ״א כא כא) והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל עצור בעוה״ז ועזוב לעוה״ב. א״ר יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך אחד בא״י שנאמר (שם טז כד) ויקן את ההר שומרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה על שום שמר אדני ההר שומרון. א״ר יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ״ב שנה מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ״ב אותיות שנאמר (שם כ ב) וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם וגו׳ כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו וגו׳ ויאמר למלאכי בן הדר אמרו לאדני המלך כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות. מאי מחמד עיניך לאו ספר תורה ודילמא ע״ז לא ס״ד דכתיב (שם) ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולוא תאבה ודילמא סבי דבהתא הוו מי לא כתיב (ש״ב יז ד) ויישר הדבר בעיני אבשלום ובעיני כל זקני ישראל ואמר רב יוסף סבי דבהתא התם לא כתיב וכל העם הכא כתיב וכל העם דאי אפשר דלא הוו בהון צדיקי דכתיב (מ״א יט יח) והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו:

206

ר״זאמר רב נחמן אחאב שקול היה שנאמר (מ״א כב ב) ויאמר ה׳ מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה אומר בכה מתקיף לה רב יוסף מאן דכתיב ביה (שם כא כה) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה׳ אשר הסתה אותו איזבל אשתו ותנינא בכל יום ויום איזבל היתה שוקלת שקלי זהב לע״ז ואת אמרת אחאב שקול היה אלא אחאב ותרן בממונו היה ומתוך שהיה מהנה ת״ח מנכסיו כפרו לו מחצה. (שם כב כא) ויצא הרוח ויעמוד לפני ה׳ ויאמר אני אפתנו ויאמר ה׳ אליו במה ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. מאי רוח אמר ר׳ יוחנן תהו של נבות היזרעאלי. מאי צא אמר רבינא א״ל הקב״ה צא ממחיצתי שכן כתוב (תהלים קא ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני א״ר פפא היינו דאמרי אינשי דפרע קיניה מחריב ביתיה. (מ״א טז לג) ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה׳ אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו א״ר יוחנן שכתב על דלתות שומרון אחאב כפר בה׳ באלהי ישראל לפיכך אין לו חלק באלהי ישראל:

207

ר״חמנשה שנשה יה דבר אחר מנשה שהנשיא את ישראל לאביהם שבשמים ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב (מ״ב לג א) בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים וגו׳ ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל מה אחאב אין לו חלק לעוה״ב אף מנשה אין לו חלק לעוה״ב. פיסקא. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר (דהי״ב לג יג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו אמרו לו למלכותו השיבו ולא לעולם הבא השיבו. א״ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר (ירמיה טו ד) ונתתם לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו מר סבר בגלל מנשה שעשה תשובה ואינהו לא עבוד ומר סבר (דף קג) בגלל מנשה דלא עבד תשובה א״ר יוחנן כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהם של בעלי תשובה דתני תנא קמיה דרבי יוחנן מנשה עשה תשובה ל״ג שנים דכתיב בן שתים עשרה שנה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים וכתיב (מ״ב כא א) ויעש אשרה כאשר עשה אחאב וגו׳ כמה מלך אחאב עשרים ותרתין שנין מנשה כמה מלך נ״ה דל מינייהו כ״ב פשו להו ל״ג. א״ר יוחנן משום רשב״י מ״ד ויתפלל אליו ויחתר לו ויעתר לו מיבעי ליה מלמד שעשה לו הקב״ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה והטמינו מפני מדת הדין:

208

ר״טואמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי מאי דכתיב (ירמיה כו א) בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו וכתיב (שם כח א) בראשית ממלכת צדקיהו וכי עד האידנא לא הוו מלכי אלא ביקש הקב״ה להחזיר את כל העולם כלו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים כיון שנסתכל בדורו נתקררה דעתו וביקש הקב״ה להפוך לעולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו. בצדקיה נמי כתיב (מ״ב כד ט) ויעש הרע בעיני ה׳ שהיה בידו למחות ולא מיחה:

209

ר״יואמר ר׳ יוחנן משום רשב״י מאי דכתיב (משלי כט ט) איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת אמר הקב״ה כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק זיבח וקיטר לאלהיהם שנאמר (דהי״ב כח כג) ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו ויאמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני והם היו לו להכשילו ולכל ישראל. שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו הביא אלהיהם והשתחוה להם שנאמר (שם כה יד) ויהי אחרי בוא אמציה מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי בכי ליה למר ולא ידע אחוכי ליה למר ולא ידע וי ליה למר דלא ידע בין טב לביש. (ירמיה לט ג) ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך מאי שער התוך א״ר יוחנן משום ר״ש בן יוחאי מקום שמחתכין בו הלכות א״ר פפא היינו דאמרי אינשי באתרא דמרא ביתא תלה ליה זייניה תמן קולבא רעיא קולתיה תלה:

210

רי״אא״ר חסדא א״ר ירמיה בר אבא מ״ד (משלי כד ל) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה. על שדה איש עצל עברתי זה אחז. ועל כרם אדם חסר לב זה מנשה. והנה עלה כלו קמשונים זה אמון. כסו פניו חרולים זה יהויקים. וגדר אבניו נהרסה זה צדקיה שנחרב בית המקדש בימיו. ואמר רב חסדא א״ר ירמיה בר אבא ארבע כתות אין מקבלין פני שכינה כת לצים כת שקרנים כת חנפים כת מספרי לשון הרע כת לצים דכתיב (הושע ז ה) משך ידו את לוצצים. כת שקרנים דכתיב (תהלים קא ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת חנפים דכתיב (איוב יג טז) כי לא לפניו חנף יבא כת מספרי לשון הרע דכתיב (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע צדיק אתה ולא יהיה במגורך רע:

211

רי״בת״ר מנשה היה שונה חמשים וחמשה פנים בתורת כהנים כנגד שני מלכותו אחאב שמונים וחמשה ירבעם מאה ושלשה. תניא היה רבי מאיר אומר אבשלום אין לו חלק לעוה״ב שנאמר (ש״ב יח טו) ויכו את אבשלום וימיתוהו ויכוהו בעוה״ז וימיתוהו לעוה״ב. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר אחז ואחזיה וכל מלכי ישראל שכתוב בהן (מ״ב כא טז) ויעש הרע בעיני ח׳ לא היין ולא נדונין. (שם) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה׳ הכא תרגימו כשהרג ישעיה. במערבא אמרי שעשה צלם משאוי אלף בני אדם ובכל יום ויום היה הורג את כולם. כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה שקולה נשמה של צדיק אחד ככל העולם כולו כמ״ד ישעיה הרג:

212

רי״גתניא רבי נתן אומר מגרב לשילה שלשה מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדחפו אמר להם הקב״ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים. ועל דבר זה נענשו אנשי פילגש בגבעה אמר להן הקב״ה בכבודי לא מחיתם על כבודו של בשר ודם מחיתם:

213

רי״דא״ר יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר. (דברים כג ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ור׳ יוחנן דידיה אמר מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עינים מן הרשעים ומשרה שכינה על נביאי הבעל ושגגתו עולה זדון. מרחקת את הקרובים (דף קד) מעמון ומואב ומקרבת את הרחוקים מיתרו דאמר רבי יוחנן בשכר (שמות ב כ) קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר (דה"א ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב התם (שופטים א טז) ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים וגו׳. ומעלמת עינים מן הרשעים ממיכה. ומשרה שכינתו על נביאי הבעל מחבירו של עדו הנביא דכתיב (מ״א יג כ) ויהי הם יושבים אל השלחן ויהי דבר ה׳ אל הנביא אשר הושיבו. ושגגתו עולה זדון אמר ר׳ יהודה אמר רב אלמלא הלוהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו:

214

רי״הומפני מה לא מנו את אחז א״ר ירמיה בר אבא מפני שמוטל בין שני צדיקים בין יותם ליחזקיהו רב יוסף אמר מפני שהיה לו בושת פנים מישעיהו שנאמר (ישעיה ז ג) ויאמר ה׳ אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס מאי כובס איכא דאמרי דכבשינה לאפיה וחלף איכא דאמרי אוכלא דקצרי סחף ארישיה וחלף. מפני מה לא מנו את אמון מפני כבודו של יאשיהו. מנשה נמי לא נמנייה מפני כבודו של חזקיהו ברא מזכי אבא אבא לא מזכי ברא כדתניא (דברים לב לט) ואין מידי מציל אין אברהם מציל את ישמעאל אין יצחק מציל את עשו השתא דאתית להכי אחז נמי לא אימני משום כבודו של חזקיהו. ומפני מה לא מנו את יהויקים משום דר׳ חייא בר אבויה דאמר ר׳ חייא בר אבויה כתוב על גלגלתו של יהויקים זאת ועוד אחרת. זקנו דרבי פרידא אשכח ההיא גלגלתא דהות שדיא בשערי ירושלים והוה כתוב עילויה זאת ועוד אחרת קברה והדר נבוג אמר דלמא האי גלגילתו של יהויקים היא דכתיב ביה (ירמיה כב יט) קבורה חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים אמר מלכא הוא ולאו אורח ארעא לבזוייה שקלה כרכה בשיראי ואותביה בסיפתא אתיא דביתהו חזיתא נפקא אמרה להו לשיבבתה אמרי לה האי דאתתיה קמייתא היא דלא קא מנשי לה שגרתא לתנורא וקלתה. כי אתא אמר היינו דכתיב עילויה זאת ועוד אחרת:

215

רי״ותניא א״ר שמעון בן אלעזר בשביל (מ״ב כ ג) הטוב בעיניך עשיתי מה אות בשביל מה אות נכרים אכלו על שלחנו בשביל נכרים שאכלו על שלחנו ומשמש עליהם גרם גלות לבניו מסייע ליה לחזקיה דאמר חזקיה כל המזמין עכו״ם לתוך ביתו ומשמש עליו גורם גלות לבניו שנאמר (ישעיה לט ב) ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל. (שם) וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים וגו׳ אמר רב מאי בית נכתה אשתו חשקתה עליהם ושמואל אמר בית גנזיו הראה להם ורבי יוחנן אמר זין אוכל זין הראה להם:

216

רי״זתנו רבנן מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר הכרמל והיה שבאי מהלך אחריהם (ע״ב) ואמר אחד מהם לחברו גמל שמהלך לפנינו סומא באחד מעיניו וטעונה שני נודות אחד של יין ואחד של שמן ושני בני אדם המנהיגים אותו אחד נכרי ואחד ישראל אמר להם שבאי עם קשה עורף מאין אתם יודעים אמרו לו גמל מעשבים שלפניה מצד שרואה אוכלת ומצד שאינה רואה אינה אוכלת וטעונה שני נודות אחד של יין ואחד של שמן של יין מטפטף ושוקע ושל שמן מטפטף וצף ושני בני אדם המנהיגים אותו אחד נכרי ואחד ישראל נכרי נפנה לדרך וישראל נפנה לצדדין רדף אחריהם ומצא כדבריהם בא ונשקם על ראשם והביאם לביתו ועשה להם סעודה גדולה והיה מרקד לפניהם ואמר ברוך שבחר בזרעו של אברהם ונתן להם מחכמתו ובכל מקום שהם הולכים נעשים שרים לאדוניהם ופטרן והלכו לבתיהם לשלום:

217

רי״ח(איכה א ב) בכה תבכה בלילה שתי בכיות הללו למה אמר רבה א״ר יוחנן אחד על בית ראשון ואחד על בית שני בלילה על עסקי לילה שנאמר (במדבר יד א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבה א״ר יוחנן אותו הלילה ליל תשעה באב היה אמר להם הקב״ה לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות. דבר אחר בלילה שכל הבוכה בלילה קולו נשמע דבר אחר בלילה שכל הבוכה בלילה כוכבים ומזלות בוכין עמו. דבר אחר בלילה שכל הבוכה בלילה השומע קולו בוכה כנגדו. מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והיתה בוכה עליו בלילה שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו למחר הכירו בו תלמידיו והוציאוה משכונתו. (איכה א ב) ודמעתה על לחיה אמר רבה אמר רבי יוחנן כאשה שבוכה על בעל נעוריה שנאמר (יואל א ח) אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה. היו צריה לראש אמר רבה א״ר יוחנן כל המיצר לישראל נעשה ראש שנאמר (ישעיה ח כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה וגו׳ א״ר יוחנן כל המציק להם לישראל אינו עיף:

218

רי״ט(איכה א יב) לא אליכם כל עוברי דרך אמר רבה אמר רבי יוחנן מכאן לקובלנא מן התורה. כל עוברי דרך אמר רב עמרם אמר רב עשאוני כעוברי על דת דאילו בסדום כתיב (בראשית יט כד) וה׳ המטיר על סדום ואילו בירושלים כתיב (איכה א יג) ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה וגו׳ וכתיב (שם ד ו) ויגדל עון עמי מחטאת סדום וכי משוא פנים יש בדבר אמר רבה א״ר יוחנן מדה יתרה היתה בירושלים שלא היתה כסדום דאילו בסדום כתיב (יחזקאל טז מט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה וגו׳ ואילו בירושלים כתיב (איכה ד י) ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן (שם א טו) סלה כל אבירי ה׳ בקרבי כאדם שאומר לחבירו נפסלה מטבע זו:

219

ר״כ(איכה ב טז) פצו עליך פיהם אמר רבה א״ר יוחנן מפני מה הקדים פ״א לעי״ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מח שלא ראו בעיניהם. (תהלים יד ד) אכלו לחם ה׳ לא קראו אמר רבה אמר רבי יוחנן כל האוכל מלחמן של ישראל טועם טעם לחם ושאינו אוכל מלחמן של ישראל אינו טועם טעם לחם. ה׳ לא קראו רב אמר אלו הדיינין ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות:

220

רכ״אאמר רב יהודה אמר רב בקשו למנות עוד אחד באתה דמות דיוקנו של אביו ונשתטחה לפניהם ולא השגיחו עליה באתה אש מן השמים ולהבה אש בספסליהם ולא השגיחו עליה יצתה בת קול ואמרה להם (משלי כב כט) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים מי שהקדים ביתי לביתו ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים ולא השגיחו עליה יצתה בת קול ואמרה (איוב לד לג) המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני וגו׳. דורשי רשומות היו אומרים כולם באים לעולם הבא שנאמר (תהלים ס ט) לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי לי גלעד זה אחאב שנפל ברמות גלעד מנשה כמשמעו. אפרים מעוז ראשי זה ירבעם דקאתי מאפרים יהודה מחוקקי זה אחיתופל (דף קה) דקאתי מיהודה. מואב סיר רחצי זה גיחזי שלקה על עסקי רחיצה. על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי. עלי פלשת התרועעי אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבונו של עולם אם יבא דוד שהרג את הפלשתי והוריש את בנך גת מה אתה עושה לו אמר להם עלי לעשותם רעים זה לזה:

221

רכ״ב(ירמיה ח ה) מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה נצחת וגו׳ אמר רב תשובה נצחת השיבתו כנסת ישראל לנביא אמר להם נביא לישראל חזרו בתשובה אבותיכם שחטאו היכן הם אמרו להם ונביאכם שלא חטאו היכן הם שנאמר (זכריה א ה) אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו אמר להם אבותיכם חזרו והודו שנאמר (שם) אך דברי וחקי אשר צויתי את עבדי הנביאים הלוא השיגו אבותיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם ה׳ צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו שמואל אמר באו י׳ בני אדם וישבו לפניו אמר להם חזרו בתשובה אמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום אמר לו הקב״ה לנביא לך אמור להם (ישעיה נ א) אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי וגו׳ והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (ירמיה מז י) דוד עבדי נבוכדנאצר עבדי גלוי וידוע למי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך לפיכך הקדים הקב״ה וקראו עבדו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי. (יחזקאל כ לב) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים במשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה׳ אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם אמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן וליפרוקינן (ישעיה כח כו) ויסרו למשפט אלהיו יורנו אמר רבב״ח אמר להן נביא לישראל חזרו בתשובה אמרו לו אין אנו יכולין יצה״ר שולט בנו אמר להם יסרו יצרכם אמרו לו אלהיו יורנו:

222

רכ״גאמר ר׳ יוחנן בלעם חגר ברגלו אחת היה וסומא באחת מעיניו היה שנ' (במדבר כד ג) שתום העין:

223

רכ״ד(במדבר כב כא) ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו תנא משום ר׳ שמעון בן אלעזר אהבה מבטלת שורה של גדולה מאברהם דכתיב (בראשת כא יד) וישכם אברהם בבקר שנאת מבטלת שורה של גדולה מבלעם דכתיב ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו:

224

רכ״האמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר מ״ב קרבנות שהקריב בלק זכה ויצתה ממנו רות וא״ר יוסי בר הונא רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה:

225

רכ״וא״ל רבא לרבה בר מרי כתיב (מ״א א מז) ייטיב אלהים את שם שלמה משמך ויגדל את כסאו מכסאך אורח ארעא למימר ליה למלכא הכי א״ל מעין קאמר ליה דאי לא תימא הכי (שופטים ה כד) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך נשים באהל מאן נינהו שרה רבקה רחל ולאה אורח ארעא למימר הכי אלא מעין קאמר הכי נמי מעין קאמר ופליגא דר' יוסי בר חוני דאמר ר׳ יוסי בר חוני בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו בנו משלמה ותלמידו אי בעית אימא (מ״ב ב ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ואי בעית אימא (במדבר כז כג) ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו:

226

רכ״ז(במדבר כג ה) וישם ה׳ דבר בפי בלעם ר׳ אלעזר אומר מלאך ר׳ יונתן אומר חכה א״ר יוחנן מברכתו של אותו רשע אתה למד מה חיה בלבו בקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות (שם כד ה) מה טבו אהליך יעקב. לא תשרה שכינה עליהם משכנותיך ישראל. לא תהא מלכותן נמשכת כנחלים נטיו. לא יהיו להם זיתים וכרמים כגנות עלי נהר. לא יהא ריחן נודף כאהלים נטע ה׳. לא יהיו להם מרבים בעלי קומה כארזים עלי מים. לא יהיה להם מלך בן מלך יזל מים מדליו. לא תהא מלכותן שולטת באומות וזרעו במים רבים. לא תהא עזה מלכותן וירם מאגג מלכו. לא תהא איומה מלכותן ותנשא מלכותו א״ר אבא בר כהנא כולן חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שנאמר (דברים כג ו) ויהפוך ה׳ אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה׳ אלהיך קללה ולא קללות:

227

רכ״חא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מ״ד (משלי כז ו) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכם בלעם הרשע אחיה השילוני קלל את ישראל בקנה שנאמר (מ״א יד טו) והכה ה׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו׳ מה קנה זו עומד במקום מים וגזעו (דף קו) מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הוא הולך ובא עמהן כיון שדממו הרוחות עומד הקנה במקומו אבל בלעם הרשע ברכם בארז מה ארז זה אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמום לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים:

228

רכ״ט(במדבר כד) וירא את הקני וישא משלו א״ל בלעם ליתרו קיני לא היית עמנו באותה עצה מי הושיבך אצל איתני עולם והיינו דאמר ר׳ חייא בר אבא א״ר שמלאי שלשה היו באותה עצה אלו הן בלעם איוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין ויתרו שברח זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר (דה״י א ב) וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (שופטים א טז) ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים. (במדבר כב כג) וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל א״ר יוחנן אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב״ה עושה פדיון לבניו מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה:

229

ר״לא״ר יוחנן כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער שנאמר (במדבר כה א) וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות (בראשית לז א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה (שם מז כז) וישב ישראל בארץ מצרים ויקרבו ימי ישראל למות (מ״א ה ה) וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו וגו׳ (שם יא יד) ויקם ה׳ שטן לשלמה וגו׳:

230

רל״א(במדבר לא ח) ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וגו׳ ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב בלעם מאי בעי התם אמר רבי יוחנן שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב היינו דאמרי אינשי גמלא אזל למיבעי קרני אודני דהוו ליה גזיזו מיניה. (יהושע יג כב) ואת בלעם בן בעור הקוסם קוסם נביא הוא אמר רבי יוחנן בתחלה נביא ולבסוף קוסם אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי מסגני ושליטי הות אייזן לגברי נגרי:

231

רל״בואמ״ר יצחק מאי דכתיב (ישעיה לג יח) איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים איה סופר כל אותיות שבתורה איה שוקל ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה איה סופר את המגדלים שהיה סופר ג' מאות הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר. א״ר אמי ארבע מאות בעיי הוו בעי דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ולא אפשיט להו חד אמר רבא רבותא למבעי בעיי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין ואנן קא מתנינן בעוקצין טובא וכי הוה מטי ר״י האשה שכובשת ידה בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורין אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא ורב יהודה שליף מסאני ואתא מטרא ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן אלא הקב״ה לבא בעי דכתיב (ש״א טז ז) וה׳ יראה ללבב:

232

רל״גאמר רבי אמי לא מת דואג עד ששבת תלמודו שנאמר (משלי ה כג) הוא ימות באין מוסר וברוב אולתו ישגה. אמר רבי יוחנן שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג אחד ששכח תלמודו ואחד ששרף נשמתו ואחד שפזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. וא״ר יוחנן דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה דואג בימי שאול ואחיתופל בימי דוד. וא״ר יוחנן דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם תניא נמי הכי (תהלים נה יד) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם כל שנותיו של דואג לא היו אלא ל״ד ושל אחיתופל אינם אלא ל״ג:

233

רל״דוא״ר יוחנן בתחלה קראו דוד לאחיתופל רבו ולבסוף קראו חברו ולבסוף קראו תלמידו בתחלה קראו רבו (תהלים נה יד) ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי ולבסוף קראו חברו (שם) אשר יחדו נמתיק סוד וגו' ולבסוף קראו תלמידו (שם מא י) גם איש שלומי אשר בטחתי בו אופל לחמי וגומר:

234

רל״הדרש רבא מאי דכתיב (תהלים יא א) למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע מחול לי על אותו עון שלא יאמרו הרשעים הר שבכם צפור נדדתו. דרש רבא מ״ד (שם נא ו) לך לבדך חטאתי וגומר אמר דוד לפני הקב״ה גלוי וידוע קמך דאי בעאי למכפייה ליצרי הוה כייפינא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה. דרש רבא מ״ד (שם לח יח) כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאת אליו במכאוב וכן תנא דבי ר׳ ישמעאל ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה דרש רבא מ״ד (שם לה טו) ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין את בשרי לא היה דמי שותת ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקים באהלות ונגעים פוסקים ממשנתן ואומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה אמרתי להם הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעה״ב אבל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא:

235

רל״ודרש רבי דוסתאי דמן בירי למה דוד דומה לסוחר כותי אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע (תהלים יט יג) שגיאות מי יבין א״ל שבקי לך מנסתרות נקני שביקי לך גם מזדים חשוך עבדך שביקי לך אל ימשלו בי אז איתם דלא לשתעו בי רבנן שבקי לך ונקיתי מפשע רב שלא יכתוב סורחני אמר לו אי אפשר ומה יו"ד שנטלתי משרי עמד וצוה כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע כל הפרשה כלה על אחת כמה וכמה. ונקיתי מפשע רב אמר לפניו רבש״ע מחול לי על אותו עון כולו אמר כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו (משלי ו כז) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על גחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה א״ל כל הכי נטרד ההוא גברא א״ל קביל עליך יסורין קביל עליה אמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין נצטרע דכתיב (תהלים נא ט) תחטאני באזוב ואטהר וגו׳ נסתלקה הימט שכינה דכתיב (שם נא יד) השיבה לי ששון ישעך וגומר ופרשו ממנו סנהדרין דכתיב (שם קיט עט) ישובו לי יראיך וגו׳ ו' חדשים מנ״ל דכתיב (מ״א ב יא) והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה (ע״ב) בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים וכתיב (ש״ב ה ה) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלים מלך ל״ג שנה והנך ו׳ חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה (תהלים פו יז) עשה עמי אות לטובה וגו׳ אמר לפניו רבש״ע מחול לי על אותו עון מחול לך עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו א״ל בחייך איני מודיע אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך בשעה שבנה שלמה את ביה״מ בקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר כ״ד רננות ולא נענה אמר (שם כד ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו׳ ולא נענה כיון שאמר (דהי״ב ו מב) ה׳ אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעת נהפכו פני שונאי דוד לשולי קדרה וידעו כל ישראל שמחל לו הקב״ה על אותו עון:

236

רל״ז(מ״ב ח ז) וילך אלישע דמשק להיכן אזל א״ר יוחנן שהלך להחזיר גיחזי בתשובה ולא חזר א״ל חזור בך א״ל כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך ואיכא דאמרי רבנן דחה מקמיה שנאמר (שם) ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה המקום אשר אנחנו יושבים שם לפני צר ממנו מכלל דעד הנה לא הוה דחיק:

237

רל״חת״ר לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ולא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידים דכתיב (מ״ב ה כג) ויאמר נעמן הואל וקח ככרים ויפרץ בו וגו׳ ויאמר אליו אלישע מאין גיחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות. ומי שקל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקיל א״ר יצחק באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים. נעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא דישראל אי אזלת לגבי אלישע מסי לך כי אתא א״ל זיל טבול בירדן א״ל אחוכי קא מחייכת בי אמרו ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מינה זיל נסי אזל וטבל בירדנא ואיתסי אתא אייתי ליה כל הני דנקט לא צבי לקבולי מיניה גיחזי איפטר מקמיה אלישע אזל שקל מאי דשקיל ואפקיד כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהות פרחה עילויה רישיה א״ל רשע הגיע עת ליטול שכר שמונה שרצים וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג (שם ז ג) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער א״ר יוחנן גיחזי ושלשת בניו. תניא אמר רשב״א יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת:

238

רל״טתנו רבנן שלשה חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגיחזי בשתי ידים ואחד שמת בו שנאמר (מ״ב יג יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

239

ר״מעד אברהם לא היתה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר (בראשית כד א) ואברהם זקן בא בימים. עד יעקב לא הוה חולשא בעא רחמי והוה חולשא שנאמר (שם מח א) ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד אלישע לא הוה איניש חליש דמתפח ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח שנאמר (מ״ב יג יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

240

רמ״אמשנה. דור המבול אין להם חלק לעוה״ב ואין עומדין בדין שנאמר (בראשית ו ג) לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח. דור הפלגה אין להם חלק לעוה״ב שנאמר (שם יא ח) ויפץ ה׳ אותם משם וכתיב (שם) ומשם הפיצם ה'. אנשי סדום אין להם חלק לעוה״ב שנאמר (שם יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים רעים בעוה״ז וחטאים לעוה״ב אבל עומדין בדין ר׳ נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר (תהלים א ה) על כן לא יקומו (דף קח) רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום אמרו לו בעדת צדיקים אינם עומדין אבל עומדין בעדת רשעים:

241

רמ״במרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (במדבר יד לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה וימותו לעולם הזה. במגפה לעולם הבא. דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא כו׳ שנאמר (שם) במדבר הזה ימתו וגו׳ דברי ר״ע ר׳ אליעזר אומר עליהם הוא אומר (תהלים נ ה) אספו לי חסידי וגו׳. עדת קרח אין עתידין לעלות שנאמר (במדבר טז לג) ותכס עליהם הארץ בעוה״ז ויאבדו מתוך הקהל לעוה״ב דברי ר׳ עקיבא ר׳ אליעזר אומר עליהם אמר הכתוב (ש״א ב ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:

242

רמ״גגמרא. תנו רבנן דור המבול אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית ז כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו׳ וימח את כל היקום בעולם הזה וימחו מן הארץ לעולם הבא דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בתירה אומר לא חיין ולא נידונין שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח דבר אחר לא ידון רוחי שלא תהא נשמתן חוזרת לנדנה ר׳ מנחם בר' יוסי אומר אפילו בשעה שהקדוש ברוך הוא מחזיר נשמות לפגרים מתים נשמתן קשה להם בגיהנם שנאמר (ישעיה לג יא) תחת חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם:

243

רמ״דתנו רבנן דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב״ה ומה כתיב בהם (איוב כא ט) בתיהם שלום מפחד וגומר וכתיב (שם) שורו עבר ולא יגעיל וגו׳ וכתיב (שם כא יא) ישלחו כצאן עויליהם וגו׳ ישאו בתף וכנור וגו׳ יבלו בטוב ימיהם וגו׳ וכתיב וברגע שאול יחתו וגו׳ והיא גרמה שאמרו לאל (שם כא יד) סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו וגו׳ אמרו כלום אנו צריכים לו אלא לטפה של גשמים יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקים מהם אמר הקב״ה בטובה שהשפעתי להם בה מכעיסים אותי ובה אני דן אותם שנאמר (בראשית ו יז) ואני הנני מביא את המבול מים רבי יוסי אומר דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים שנאמר (שם) ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו לפיכך דן אותם במים שדומה לגלגל העץ שנאמר (שם ז יא) נבקעו כל מעינות תהום רבה. אמר רבי יוחנן דור המבול ברבה קלקלו וברבה ניידונו ברבה קלקלו דכתיב (שם ו ה) וירא ה׳ כי רבה דעת האדם ברבה נידונו דכתיב נבקעו כל מעינות תהום רבה א״ר יוחנן שלשה נשתיירו מהם בליעה דגדר וחמי טבריה ועינא רבתי דבירם:

244

רמ״ה(בראשית ו יב) כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ א״ר יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה והכל על אדם ואדם על הכל א״ר אבא בר כהנא וכולם חזרו חוץ מתושלמי. (שם) ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני א״ר יוחנן בא וראה כמה גדול כחו של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר (שם) כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ וכתיב (יחזקאל ז יא) החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם א״ר אלעזר מלמד שזקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב״ה ואמר לפניו רבש״ע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם. תנא דבי רבי ישמעאל אף על נח נחתם גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה׳ שנאמר (בראשית ו ז) כי נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה׳ וינחם ה׳ כי עשה את האדם בארץ כי אתא רב דימי אמר אמר הקב״ה יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ מאי משמע כתיב הכא וינחם וכתיב התם (שם נ כא) וינחם אותם וידבר על לבם וא״ד לא יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ כתיב הכא וינחם ה׳ וכתיב התם (שמות לב יד) וינחם ה׳ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו:

245

רמ״ו(בראשית ו ט) אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו א״ר יוחנן בדורותיו ולא בדורות אחרים וריש לקיש אמר בדורותיו כ״ש בדורות אחרים. א״ר חנינא משל דר׳ יוחנן למה הדבר דומה לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ במקומה ריחה נודף שלא במקומה אין ריחה נודף. א״ר אושעיא משל דריש לקיש למה הדבר דומה לצלוחית של פלייטין שהיתה מונחת במקום הטינופת במקומה ריחה נודף כל שכן במקום הבוסם. (שם ז כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה תנא משום ר׳ יהושע בן קרחה משל לאדם שעשה חופה לבנו והתקין כל מיני סעודה לימים מת בנו עמד ופזר את חופתו אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני עכשיו שמת בני חופה ל״ל אף הקב״ה אמר כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם עכשיו שאדם חטא בהמה וחיה ל״ל. (שם ז כב) מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים דרש ר׳ יוסי דמן קסרי מ״ד (איוב כד יח) קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואמר להם עשו תשובה ואם לאו הקב״ה מביא עליכם את המבול ומקפה נבלתכם על המים בזיקים שנא׳ קל הוא על פני מים ולא עוד אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם שנאמר תקולל חלקתם בארץ אמרו לו ומי מעכב אמר להם פרידה אחת יש לי להוציא מכם (ע"ב) אם כן לא נפנה דרך כרמים:

246

רמ״ז(בראשית ז י) ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ מה טיבם של שבעת הימים אמר רב אלו ימי אבלות של מתושלח למדך שהספדן של צדיקים מעכבת את הפורענות לבא דבר אחר לשבעת ששינה הקב״ה עליהם סדרי בראשית שהיתה החמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר שקבע להם הקב״ה זמן גדול ואח״כ זמן קטן. דבר אחר לשבעת הימים שהטעימם מעין העולם הבא כדי שידעו מה טובה מנעו מהם. (שם) מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מאותן שלא נעבדה בהם עבירה מנא ידע אמר רב חסדא שהעבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתו בידוע שלא נעבדה בהם עבירה וכל שאין התיבה קולטתו בידוע שנעבדה בהם עבירה רבי אבהו אומר מאותן הבאים מאליהן:

247

רמ״ח(בראשית ו יד) עשה לך תבת עצי גפר מאי גופר א״ר אדא אמרי דבי ר' שילא זו מבליג ואמרי לה גולמיש. (שם) צהר תעשה לתבה א״ר יוחנן א״ל הקב״ה לנח קבע בה אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים. ואל אמה תכלנה מלמעלה דבהכי הוא דקיימא. תחתים שנים ושלשים תעשה תנא תחתים לזבל אמצעים לבחמה עליונים לאדם. וישלח את העורב אמר ריש לקיש תשובה נצחת השיבו עורב לנח א״ל רבך שונאני ואתה שנאתני רבך שונאני מן הטהורים שבעה מן הטמאים שנים ואתה שנאתני שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים אם פגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת. (שם ח ח) וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים אמר ר' ירמיה מכאן שדירתם של עופות טהורים עם הצדיקים. (שם) והנה עלה זית טרף בפיה א״ר אלעזר אמרה יונה לפני הקב״ה רבש״ע יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם מאי משמע דהאי טרף לישנא דמזוני הוא דכתיב (משלי ל ח) הטריפני לחם חקי:

248

רמ״ט(בראשית ח יט) למשפחותיהם יצאו מן התבה א״ר יוחנן למשפחותיהם ולא הם. אמר רב חנא בר ליואי אמר ליה אליעזר לשם רבא כתיב למשפחותיהם יצאו מן התיבה אתון היכי הויתון א״ל צער גדול היה לנו בתיבה בריה שדרכה להאכילה ביום האכלנוה ביום שדרכה להאכילה בלילה האכלנוה בלילה. האי זיקתא לא הוה ידע אבא מה אכלה יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא נפל תולעתא מיניה אכלה מכאן ואילך הוה גביל ליה חיזרא כי מתלע אכלת אריה אשתא זינתיה דאמר רב לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אשתא. אורשינא אשכחיה אבא דגני בספנא דתיבותא א״ל לא בעית מזוני א״ל חזיתיך דהוה טרידת אמינא לא אצערך אמר ליה יהא רעוא דלא תמות שנאמר (איוב כט יח) ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים:

249

ר״נאמר רב חנא בר ליואי א״ל שם רבא לאליעזר כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב אתון היכי עבדיתו א״ל אייתיה הקב״ה לאברהם ואותביה מימיניה והוו שדינן עפרא והוו חרבי גילי והוו גירי שנאמר (תהלים קי א) לדוד מזמור נאם ה׳ לאדני שב לימיני עד אשית אויביך וגו׳ וכתיב (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו:

250

רנ״א(דף קט) פיסקא. דור הפלגה אין להם חלק לעוה״ב מה עבוד אמרי דבי ר׳ שילא אמרו נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו מימיו מחכו עלה במערבה אם כן ליבנו אחד בטורא אלא אמר ר׳ ירמיה בר אלעזר נחלקו לשלשה כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד ע״ז ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה׳. וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופץ ורוחין ושדים ולילין. וזו שאומרת נעלה ונעבוד ע״ז (בראשית יא ט) כי שם בלל ה׳ שפת כל הארץ. תניא ר׳ נתן אומר כולם לשם ע״ז נתכוונו כתיב הכא (שם) נעשה לנו שם וכתיב התם (שמות כג יג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו מה להלן ע״ז אף כאן ע״ז. א״ר יוחנן מגדל שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים אמר רב אויר מגדל משכח:

251

רנ״בפיסקא. אנשי סדום אין להם חלק לעוה״ב. ת״ר אנשי סדום אין להם חלק לעוה״ב שנאמר (בראשית יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאד רעים בעוה״ז וחטאים לעוה״ב. א״ר יהודה רעים בגופם וחטאים בממונם רעים בגופם דכתיב (שם לט ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים. וחטאים בממונם דכתיב (דברים טו ט) והיה בך חטא. לה׳ זו ברכת השם. מאד שמתכונים וחוטאים. במתניתא תנא רעים בממונם וחטאים בגופם רעים בממונם דכתיב (שם טו ט) ורעה עינך באחיך האביון. וחטאים בגופם דכתיב (בראשית לט ט) וחטאתי לאלהים לה' זו ברכת השם מאד זו שפיכות דמים שנאמר (מ״ב כא טז) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד. ת״ר אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב״ה ומה כתיב בהם (איוב כח ה) ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר וגו' נתיב לא ידעו עיט וגו' לא הדריכוהו בני שחץ וגו' אמרו וכי מאחר שארץ ממנה לחם וגו' למה לנו עוברי דרכים שאין באים עלינו אלא לחסרנו מממוננו בואו ונשכח תורת רגל מארצנו שנאמר (שם כח ד) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל וגו':

252

רנ״גדרש רבא מאי דכתיב (תהלים סב ד) עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאים ונוטלים את ממונו. דרש רבא מאי דכתיב (איוב כד טז) חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא ידעו אור מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלו אפרסמון ומניחין אותו בבית גנזיהם ולערב באים ומריחים אותו ככלב שנאמר (תהלים נט ז) ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר ובאים וחותרים שם ונוטלין אותו ממון (איוב כד י) ערום הלכו וגו' (שם) חמור יתומים וגו' (שם כא לב) והוא לקברות וגו׳ דרשה רבי יוסי בצפורי אחתרן ההוא לילא תלת מאה מחתרתי בציפורי אתו וקא מצערי ליה אמרו ליה יהבת להו אורחא לגנבי אמר להו מי הוה ידענא דאתו כי קא נח נפשיה דר' יוסי שפעו מרזבי דצפורי דמא. אמרי דאית ליה חד תורא מרעי חד יומא דלית ליה לירעי תרי יומא ההוא יתמי בר ארמלתא הבו ליה תורי למרעי אזל שקלינהו וקטלינהו אמר להו (ע״ב) דאית ליה תורא נישקול חד משכא דלית ליה תורא נישקול תרי משכי אמרו ליה מאי האי אמר להו סוף דינא בתחלת דינא מה תחלת דינא דאית ליה חד תורא נרעי חד יומא דלית ליה נרעי תרי יומי ה״נ דלית ליה תורא לשקול תרי משכי. דעבר במברא ניתיב חד זוזא דלא עבר ניתיב תרי. דהוה ליה דרא דלבני אתי כל חד וחד שקיל חדא א״ל אנא חדא דשקלי. דהוה שדא תומי או שמכי אתי כל חד וחד שקיל חדא א״ל אנא חדא דשקלי:

253

רנ״דארבעה דייני הוו בסדום שקראי ושקרוראי וזייפי ומצלי דינא. דמחי ליה לאתתא דחבריה ומפלת לה אמרו ליה יהבה ניהליה דניעברה ניהלך. דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה אמרו ליה הבי ניהליה עד דקדחה. דפדע ליה לחבריה אמרו ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא. דעבר במברא יהיב ארבע זוזי דעבד במיא יהיב תמני זוזי. זמנא חדא אתא ההוא כובס איקלע להתם אמרו ליה הב ארבעה זוזי אמר להו אנא במיא עברי א״ל אם כן הב תמניא זוזי לא יהב פדעוהו אתא לקמיה דדיינא א״ל הב אגרא ושקל לך דמא ותמני זוזי דעברת במיא. אליעזר עבד אברהם איתרמי להתם פדעוהו אתא לקמיה דדיינא א״ל הב ליה אגרא ושקל לך דמא שקל גללא פדעיה איהו לדיינא אמר מאי האי א״ל אגרא דנפק לי מינך הב ניהליה להאי וזוזי דידי כדקיימי קיימי. הכי אתנו בינייהו כל מאן דמזמין גברא לבי הלולא לשלח לגלימיה הוה ההיא הלולא איקלע אליעזר להתם ולא יהבו ליה נהמא כי בעי למיסעד אזל אליעזר עבד אברהם ויתיב לסיפא דכולהו אמרו ליה מאן אזמינך להכא אמר לההוא דיתיב את אזמנתן להכא אמר דלמא שמעי בי דאנא אזמינתיה ומשלחי ליה מאניה דההוא גברא שקל גלימיה ורהט לברא וכן עבד לכלהו עד דנפקי כלהו ואכלה איהו לסעודתא. הויא להו אפורייתא דהוו מגני עלה אורחי כי הוה אריך גייצי ליה גוץ מתחי ליה אליעזר עבד אברהם איקלע להתם אמרו ליה קום גני אפוריא אמר להון נדרי נדרי מן יומא דמיתת אמא לא גנינא אפוריא. כי הוה מתרמי להו עניא יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב שמיה עליה ורפתא לא הוו ממטו ליה כי הוה מית אתי כל חד וחד ושקל דידיה. הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא רפתא לעניא בחצבא אגלאי מלתא שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא אתו זיבורי ואכלוה והיינו דכתיב (בראשית יח כ) ויאמר ה׳ זעקת סדום ועמורה כי רבה וא״ר יהודה אמר רב על עסקי ריבה:

254

רנ״ה(דף קט ע״ב) תנו רבנן עדת קרח אין להם חלק לעוה״ב שנאמר (במדבר טז לג) ותכס עליהם הארץ בעוה״ז ויאבדו מתוך דקהל לעוה״ב דברי ר׳ עקיבא ר׳ יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבדה המתבקשת שנאמר (תהלים קיט קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי. ויקח קרח אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו. קרח שעשה קרחה בישראל. בן יצהר בן שחרתיח עליו את כל העולם כצהרים. בן קהת בן שקהו שיני מולידיו. בן לוי שנעשה לויה בגיהנם וליחשב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם אמר רב שמואל בר יצחק יעקב בקש רחמים על עצמו שנאמר (בראשית מט ו) בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת קרח. דתן ואבירם דתן שעבר על דת אל אבירם שאיבר לבבו מעשות תשובה. ואון שישב באנינות פלת שנעשו לו פלאות. בן ראובן בן שראה והבין. אמר רב און אשתו הצילתו אמרה ליה מאי נפקא לך מינה אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא אמר לה מה אעביד הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו אמרה ליה ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו דכתיב (במדבר טז ג) כי כל העדה כלם קדושים אמרה ליה תוב דאנא מצילנא לך אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי אותיבה על בבא (דף קי) וסתרתא למזיה כל דאתא חזייה הדר אדהכי והכי אבילעו להו. אתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה איהו הוה מלכא לאחות שויא כהנא רבא לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא אי אתיא תרומה אמר תהוי לכהן אי אתו מעשר דשקליתו אתון אמר הבו חד מעשרה לכהן ועוד דגייז ליה למזייכו ומיטלל לכו כי כופתא עינא יהב במזייכו אמר לה הא איהו נמי קא עביד אמרה ליה כיון דכולהו רבותא דידיה אמר איהו נמי (שופטים טז ל) תמות נפשי עם פלשתים ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא אי ס״ד תכלתא מצוה אפיק גלימיה דתכלתא כסינהו לכולהו מתיבתך היינו דכתיב (משלי יד א) חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת. ואולת בידיה תהרסנו זו אשתו של קרח:

255

רנ״ו(במדבר טז ב) ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים מיוחדים שבעדה. קריאי מועד שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. אנשי שם שהיה להם שם בכל העולם. (שם טז ד) וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן שחשדוהו באשת איש שנאמר (תהלים קו טז) ויקנאו למשה במחנה א״ר שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה שנאמר (שמות לג ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה. (במדבר טז כה) ויקם משה וילך אל דתן ואבירם אמר ר״ל מכאן שאין מחזיקים במחלוקת דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר (שם יז ה) ולא יהיה כקרח וכעדתו רב אשי אמר ראוי ליצטרע כתיב הכא (שם) ביד משה לו וכתיב התם (שמות ד ו) ויאמר ה׳ לו עוד הבא נא ידך בחיקה א״ר יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש כתיב הכא (מ״א א ט) ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת וכתיב התם (דברים לב כד) עם חמת זוחלי עפר:

256

רנ״זאמר רב חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר (במדבר כו ט) בהצותם על ה׳. וא״ר חמא בר חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם השכינה שנאמר (שם כ יג) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה׳. אמר ר' חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה שנאמר (שמות טז ח) לא עלינו תלונותיכם כי על ה׳. א״ר אבהו כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה שנאמר (במדבר כא ה) וידבר העם באלהים ובמשה. (קהלת ה יב) עושר שמור לבעליו לרעתו אמר ריש לקיש זה עשרו של קרח. (דברים יא ו) ואת כל היקום אשר ברגליהם א״ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. וא״ר לוי משוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי וקליפי דגילדא:

257

רנ״חאמר ר׳ חמא בר חנינא ג' מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחת נגלתה לקרח ואחת נגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא. אמר ר׳ יוחנן קרח לא מן הבלועין ולא מן השרופים. לא מן הבלועים דכתיב (במדבר טז לב) ואת כל האדם אשר לקרח ולא קרח. ולא מן השרופים דכתיב (שם כו י) באכל האש את חמשים ומאתים איש ולא קרח. במתניתא תנא קרח מן הבלועים ומן השרופים מן הבלועים דכתיב (שם) ותבלע אותם ואת קרח מן השרופים דכתיב (שם טז לה) ואש יצאה מאת ה׳ ותאכל את החמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו:

258

רנ״טאמר רבא מאי דכתיב (חבקוק ג יא) שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו מלמד שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו רבש״ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להם בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם והאידנא לא נפקי עד דמחו להו. דרש רבא מ״ד (במדבר טז ל) ואם בריאה יברא ה׳ ופצתה האדמה את פיה אמר משה לפני הקב״ה אם בריאה גיהנם מוטב ואם לאו יברא ה׳ למאי אילימא למיברי ממש והא (קהלת א ט) אין כל חדש תחת השמש אלא לקרובי פתחא (במדבר כו יא) ובני קרח לא מתו תנא משום רבי אמרו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה. אמר רבה בר בר חנא זימנא חדא הוה קאזילנא באורחא אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח וכו׳:

259

ר״ס(ע״ב) פיסקא. דור המדבר אין להם חלק לעוה״ב. ת״ר דור המדבר אין להם חלק לעוה״ב שנאמר (במדבר יד לה) במדבר הזה יתמו ושם ימותו יתמו בעוה״ז ושם ימותו לעוה״ב ואומר (תהילים צה יא) אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי ר׳ עקיבא ר׳ אליעזר אומר באין הם לעולם הבא שנאמר (שם נ ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחוזרני בי רבי יהושע בן קרחה אומר לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים אספו לי חסידי אלו צדיקים שבכל דור ודור כורתי בריתי אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה. ר׳ שמעון בן מנסיא אומר באים חם לעוה״ב שנאמר (ישעיה לה י) ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שבקיה ר׳ עקיבא לחסידותיה שנאמר (ירמיה ב ב) הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה ומה אחרים באים בזכותן הם עצמן לא כל שכן:

260

רס״אמשנה. עשרת השבטים אינם עתידים לחזור שנאמר (דברים כט כז) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים דברי רבי עקיבא ר' אליעזר אומר כיום הזה מה היום מאפיל ומאיר אף הם שאפלה להם כך עתידה להאיר להם:

261

רס״בגמרא. תנו רבנן עשרת השבטים אינם עתידים לחזור שנאמר (שם) ויטשם ה׳ מעל אדמתם בעוה״ז וישליכם אל ארץ אחרת לעוה״ב דברי ר׳ עקיבא ר׳ שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום ר״ש אם מעשיהם כהיום הזה אינם חוזרים ואם לאו חוזרים. רבי אומר באים הם לעוה״ב שנאמר (ישעיה כז ) ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו׳. אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן שבקיה ר׳ עקיבא לחסידותיה שנאמר (ירמיה ג יב) הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה׳ ולא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה׳ ולא אטור לעולם מאי חסידותיה דתניא קטני בני רשעי ישראל אין באין לעוה״ב שנאמר (מלאכי ג יט) כי הנה היום בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה׳ צבאות אשר לא יעזוב להם שרש וענף שרש בעוה״ז וענף לעוה״ב שנאמר (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה׳ שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא ואומר (דניאל ד כ) גדו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבוקו ואלא מה אני מקיים לא יעזוב להם שרש וענף שלא יניח להם לא מצוה ולא שיורי מצות דבר אחר שורש זו נשמה וענף זה הגוף. אבל קטני בני רשעי עכו״ם ד״ה אין באין לעוה״ב. ור״ג נפקא ליה (ישעיה כו יד) מותאבד כל זכר למו:

262

רס״גאיתמר קטן מאימתי בא לעוה״ב ר׳ חייא ור׳ שמעון בר רבי חד אמר משעה שנולד וחד אמר משעה שסיפר מאן דאמר משעה שנולד שנאמר (תהלים כב לב) יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה ומאן דאמר משעה שסיפר דכתיב (שם כב לא) זרע יעבדנו יסופר לה׳ לדור. איתמר רבינא אמר משעה שנזרע דכתיב זרע יעבדנו. רב נחמן בר יצחק אמר משעה שנימול דכתיב (שם פח טז) עני אני וגוע מנוער נשאתי אמיך אפונה. תנא משום ר׳ מאיר משעה שיאמר אמן שנאמר (ישעיה כו ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמן (דף קיא) מאי אמן אמר ר׳ חנינא אל מלך נאמן:

263

רס״ד(ישעיה ה יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק אמר ריש לקיש למי שמשייר אפילו חק אחד אמר ליה רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אפילו לא עשה אלא חק אחד. (זכריה יג ח) והיה בכל הארץ נאם ה׳ פי שנים בה יכרתו יגועו והשלשית יותר בה אמר ריש לקיש שלישי של שם אמר ליה ר׳ יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אפילו שלישי של נח. (ירמיה ג יד) כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה אמר ריש לקיש דברים ככתבן אמר ליה ר׳ יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אחד מעיר מזכה כל העיר כולה ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה. יתיב רב כהנא קמיה דרב ויתיב וקאמר דברים ככתבן אמר ליה רב לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי אלא אחד מעיר מזכה כל העיר ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה חזייה דהוה קא חייף רישיה וסליק ויתיב קמיה דרב א״ל (איוב כח יג) לא תמצא בארץ החיים א״ל מילט קא לייטת לי א״ל קרא קאמינא לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה תנא ר׳ סימאי אומר נאמר (שמות ו ז) ולקחתי אתכם לי לעם ונאמר (שם) והבאתי אתכם מקיש יציאתן ממצרים לביאתן לארץ מה ביאתן לארץ שנים מששים רבוא אף יציאתן ממצרים שנים מששים רבוא. אמר רבא וכן לימות המשיח שנאמר (הושע ב יז) וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים:

264

רס״התניא אמר ר׳ אליעזר בר׳ יוסי פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים ומצאתי זקן אחד ואמר לי בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך מהם טבעו בים מהם הרגו בחרב מהם מעכו בבנין ועל דבר זה נענש משה רבינו שנאמר (שמות ה כג) ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה א״ל הקב״ה חבל על דאבדין ולא משתכחין הרבה פעמים נגליתי לאברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך. אמרתי לאברהם (בראשית יג יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בארבע מאות שקל כסף ולא הרהר על מדותי. אמרתי ליצחק (שם כו ג) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו עד שעשו מריבה שנאמר (שם) ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים לא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליעקב (שם כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מדותי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה ועכשיו אתה אומר לי (שמות ה כג) והצל לא הצלת את עמה (שם) עתה תראה אשר אעשה לפרעה במלחמת פרעה אתה רואה ואי אתה רואה במלחמת ל״א מלכים:

265

רס״ו(שמות לד ח) וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו מה ראה משה ר׳ חנינא בן גמלא אמר ארך אפים ראה ורבנן אמרי אמת ראה תניא כמאן דאמר ארך אפים ראה דתניא כשעלה משה למרום מצאו להקב״ה שיושב וכותב ארך אפים אמר לפניו רבש״ע ארך אפים לצדיקים א״ל אף לרשעים אמר לפניו רשעים יאבדו א״ל השתא חזית דמיבעי לך. כשחטאו ישראל א״ל לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים (ע״ב) אמר לפניו רבש״ע ולא כך אמרת לי אף לרשעים והיינו דכתיב (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר. רבי חגי הוה סליק ואזיל בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה לההוא ינוקא דאמר (תהלים צג ה) עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה׳ לארך ימים וסמיך ליה (שם צ א) תפלה למשה וגו׳ אמר שמע מינה ארך אפים ראה:

266

רס״זמשנה. אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעוה״ב שנאמר (דברים יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם וגו׳ וכו׳ (דף קיב) תנו רבנן החרם אותה (דברים יג טז) פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה. ואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתוכה. שללה ולא שלל שמים. ואת כל שללה לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה. א״ר שמעון מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו מי גרם להם שידורו בתוכה ממונם לפיכך ממונם אבד:

267

רס״ח(דף קיג) (יהושע ו כו) וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה׳ אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו וגו׳ לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו דכתיב (מ״א טז לד) בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה. תניא באבירם בכורו רשע לא היה לו ללמוד בשגוב צעירו היה לו ללמוד אבירם ושגוב מאי עבוד הכי קאמר באבירם בכורו היה לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו. ממשמע שנאמר באבירם בכורו איני יודע ששגוב צעירו מה תלמוד לומר שגוב צעירו מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עו שגוב. אחאב שושביניה הוה אתא איהו ואליהו המשאל בשלמא בי טמיא יתיב וקאמר דלמא כי לט יהושע חכי לייט לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו א״ל אליהו אין אמר ליה אחאב חשתא לווטא דמשה לא קא מקיימא דכתיב (דברים יא טז) וסרתם ועבדתם וגו׳ וכתיב וחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו׳ וההוא גברא אוקים ליה ע״ז על כל תלם ותלם ולא שביק ליה מטרא למיזל מיסגד ליה לווטתא דיהושע תלמידיה מיקיימא מיד (מ״א יז יג) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד וגו׳ חי ה׳ אלהי ישראל וגו׳ אם יהיה וגו׳ טל ומטר וגו׳ בעא רחמי ויהבו ליה אקלידא דמטרא וקם ואזל (שם) ויהי דבר ה׳ אליו לאמר לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית וגו׳ והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר מהיכא א״ר יהודה אמר רב מבי טבחי דאחאב. (שם) ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ כיון דחזא דאיכא צערא בעלמא כתיב (שם) ויהי דבר ה׳ אליו לאמר קום לך צרפתה וכתיב (שם) ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחית המתים אמרו ליה שלש מפתחות לא נמסרו לשליח של חיה ושל גשמים ושל תחית המתים יאמרו שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב אייתי האי ושקיל האי וכתיב מיד (שם יח א) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר:

268

רס״טדרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא משל דאליהו למה הדבר דומה לגברא דטרקיה לגליה ואבדיה למפתחיה דרש ר' יוסי בצפורי אבא אליהו (ע״ב) קפדן הוה רגיל למיתי גביה איכסיא מיניה תלתא יומו ולא אתא כי אתא אמר ליה אמאי לא אתא מר א״ל קפדנא קרית לי א״ל הא דקמן קפיד מר:

269

ר״עפיסקת (דברים יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם מאן רשעים אמר רב יוסף גנבי. ת״ר רשע בא לעולם חרון אף בא לעולם שנאמר (משלי יח ג) בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה רשע אבד מן העולם טובה באה לעולם שנאמר (שם יא י) ובאבוד רשעים רנה. צדיק נפטר מן העולם רעה בא לעולם שנאמר (ישעיה נז א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק צדיק בא לעולם טובה באה לעולם שנאמר (בראשית ה כט) זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו:

270

רע״אסליק מסכת סנהדרין

271

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), סנהדריןEin Yaakov (Glick Edition), Sanhedrin

Welcome to Sefastia